שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
שו"ת בדיני או"ח · סימן יט
א
והנה הארכנו למעלה לישב דברי הט"ז ז"ל וכתבתי דראיות התוס' מהך דירושלמי הוא מהך דשם תזבח. אך אחרי העיון לכאורה משמעות התוס' בהך דר"פ מקום שנהגו משמע דהוכחתם הוא מהא דתירץ בירושלמי דהכתוב הוציא מן הכלל דכתיב ואספת כו' דאל"כ למה העתיקו בתוס' ר"פ מ"ש שם בהוכחתם קושיית ותירוץ הירושלמי שם אך מ"מ אין לפרש כפי מה שנראה לכאורה בהבנת דברי הח"ס ז"ל הנ"ל והבנת אא"ז ז"ל הנ"ל כמו שנתבאר למעלה בעה"י דבאסמכתא ל"ש לאסור מדרבנן על דבר המפורש להיתר. וזה מבואר בתוס' ולפי"ז סו"ס יקשה כנ"ל. וגם לפי מה שכתבתי למעלה דל"ד לתוס' חגיגה הנ"ל והכא הרי יוכלו חז"ל לגזור בלא אסמכתא כנ"ל. מ"מ קושייתם על הט"ז ז"ל מתוס' דר"פ מקום שנהגו לכאורה לא קשה מידי וא"ש דברי התוס' ז"ל וגם דברי הע"ז ז"ל בפשיטות. ואעתיק בזה לשון הירושלמי שם בר"פ מ"ש וכו' כתיב שם תזבת את הפסח בערב כו' אינו בדין שתהא וכו' אבל אסרו מלעשות מלאכה כהא דתני להן כל אינש דיהוי עלויה אעין וביכורין האומר הרי עני עצים כו' אסור כו' ומלעשות מלאכה בו ביום א"ר יונה אלין תמידין קרבנותיהן של כל ישראל אינון אם יהוו כל ישראל עולין לירושלים לית כתיב אלא שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אם יהיו כל ישראל יושבין ובטלין והכתיב ואספת דגנך מי אוסף להן את הדגן אלא שהתקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות על כל משמר וכו' של כהנים ושל לוים ושל ישראלים ע"כ. ודברי הירושלמי הנ"ל צריך ביאור קצת דהיכא כונת הירושלמי דאם דהיו כל ישראל יושבין ובטלין המובא שם ולמה הובאה זאת אם להקשות על דין מעמדות או על ביטול מלאכה דאיירי בו לעיל מיני' והובאה מימרא זו דר"י בפ"ד דמס' תענית שם בירושלמי על דין דמעמדות להוכיח למה תיקנו מעמדות עיי"ש וזה ענין אחר דדין דאיסור מלאכה ביום הקרבן יליף בירושלמי פסחים שם בפרק מקום שנהגו מהך דשם תזבח וכן הביא בירושלמי שם בהל' ו' לימוד ע"ז מקרא אתר מיום פסת הוא לה' עיי"ש והך דין דמעמד יליף בספרי במדבר כ"ת מתשמרו דצריכין לעמוד על הקרבן ישראלים ג"כ עי"ש והובאה במס' סוטה (דף ת' ע"א) בפירש"י ז"ל ובמס' יומא דף ל"ז עייש"ה בפירש"י ז"ל גבי היה קורא ק"ש עם אנשי מעמד ואם נאמר דהך פירכת הירושלמי דאם כל ישראל יושבין ובטלין לא קאי רק לענין דין דמעמד לא מוכת מידי הוכחת התוס' בפרק מקום שנהגו דאיסור מלאכה הוא דאורייתא דמשם לא מוכת אלא דין דמעמד הוא דאורייתא:
נראה דע"כ כונת התוס' דאף דמלתא דר' יונה בפ"ד דתענית הנ"ל לא מיירי אלא מדין מעמד מ"מ מאי דמקשה עלה אם כל ישראל יושבין ובטלין ע"כ מקשה מדין דביטול מלאכה ושני קושיות הקשה שם דבתר דתני שם בפ"ד דתענית הל' ב' דין דמעמד אלו הן מעמדות צו את ב"י וגו' ומקשה ע"ז לא צורכא וכו' ומפרש ר' יונה אלין תמידין וכו' ומבאר דהפי' דע"כ היו צריכים לתיקון מעמדות משום שני דברים דכיון שנאמר לו את ב"י ואלין תמידין קרבנותיהן של כל ישראל ואם לא תיקנו מעמדות יהיו כל ישראל צריכין לעלות לירושלים כדין תורה שצריך בעל הקרבן לעמוד על קרבנו מקרא דתשמרו כנ"ל והרי התורה אמרה שלש פעמים בשנה וכו' ועוד דכיון דקרבן של כל ישראל הוא כדמוכח מהך דצו את ב"י כנ"ל א"כ הרי הדין דבעל הקרבן אסור במלאכה כדיליף לעיל בירושלמי בפ' מקום שנהגו משם תזבח או מיום פסת הוא וגו' ולא ביאר הלימוד ע"ז דסמך על פ' מ"ש הנ"ל וא"כ כאן יהיו כולן בטלין כיון דהוה של כל ישראל כדמוכח מהך דצו וגו'. והרי כתיב ואספת דגנך וע"כ משום זה תיקנו נביאים הראשונים מעמדות ויהיו שלוחים של כל ישראל והוה כתלו בעל הקרבן עומד על קרבנו ומש"ה מותר ג"כ במלאכה דהוה כאלו עומד שם ובטל ממלאכה וכן פי' בקרבן העדה דה"ק הוא מביטול מלאכה והיינו כנ"ל והארכתי בזה אף כי כ"ז פשוט לפע"ד אך הוא נצרך לעניננו:
ומעתה נראה פשוט לפע"ד דע"כ התוס' ז"ל דפ' מ"ש הנ"ל פירשו כן בהירושלמי דהקושיא קאי על ביטול מלאכה כנ"ל והוכחתם ז"ל בפשוט דאם כונת הירושלמי להוכיח מהך דואספת על מעמד והיינו שהוכיחו דע"כ א"ל דצריכין כולן לעמוד על הקרבן דכתיב שלש פעמים בשנה וגו' וגם כתיב ואספת וגו' דא"כ למה הביאו כלל להך לשון דאם יהיו כל ישראל בטלין וכו' והכי היל"ל אם יהיו כ"י עולין וכו' לית כתיב אלא שלש פעמים וגו' וגם כתיב ואספת וע"כ דזה קושיא אחריתא היא. ועוד דלמה הביא בירושלמי פסחים בפ' מקום שנהגו הך מלתא דר"י דלא מיירי שם כלל מדין מעמד אלא מדין איסור מלאכה וע"כ צ"ל כנ"ל דזה הוכחה אחריתא היא דמוכיח ג"כ מדין דביטול מלאכה דצריך להיות בטל ממלאכה והרי יש קרבן תמיד וע"כ דצריך לתקן מעמדות וא"כ מוכח שפיר דע"כ מדאורייתא אסיר בעשיית מלאכה מהך תירוצא דואספת דמשום, זה הוכיח בירושלמי דהיו מוכרחים לתקן מעמדות דכיון דכתיב צו את ב"י והוה קרבן של כ"י וכיון שבעל הקרבן אסור במלאכה כהנ"ל א"כ כל ישראל בטלין והכתוב אומר ואספת ומש"ה תיקנו מעמדות להיות שלוחים ואם נאמר דרבנן תיקנו איסור מלאכה על בעל הקרבן מה ראי' היא על תיקון המעמדות וכי משום דרבנן אחרו אח"כ מלאכה תיקנו נביאים הראשונים מעמדות ועדיין משה רבינו אדון הנביאים תיקן המעמדות אלא שהוא תיקן ת' ושמואל ודוד הוסיפו עד כ"ד כמבואר בגמרא וע"כ דהאיסור מלאכה הוא מה"ת כנ"ל ומש"ה לא הביאו התוס' ז"ל שם הך דהוכיח הירושלמי מקרא דשם תזבח או יום פסח הוא וגו' כנ"ל די"ל באמת דזה רק אסמכתא כמו שכתבתי למעלה וכמו שבאמת לדברי הרמב"ן ז"ל במלחמות אינו אלא מדרבנן וכן כתב הר"ן ז"ל דהך לימוד דירושלמי אינו אלא אסמכתא ומש"ה הוכיחו מהך תירוצא דואספת וכנ"ל וע"כ דהוא מה"ת וא"כ לא קשה מידי על הט"ז ז"ל דאף אם נאמר דעל דבר המפורש להיתר אין ביד חז"ל לאסור ובפרט באסמכתא דמבואר ג"כ בתוס' והרא"ש ז"ל כנ"ל מ"מ שפיר מוכח מהך ירושלמי הנ"ל דאיסור מלאכה הוא מה"ת דאל"כ מה ענין הוא להך דמעמדות אע"כ דכיון דמה"ת מוכת דאסור וגם מה"ת מוכח מואספת דגנך דמותר קשין קראי אהדדי ומזה למדו הנביאים לחלק דע"כ צריכין לתקן מעמדות להיות שלוחים וז"פ לפע"ד ודברי הגאון בעל ת"ס ל ודברי אא"ז הגאון ז"ל הנ"ל לא זכיתי להבין כלל וצע"ג:
ב
אך לפי"ז צריך ביאור לפי מה דהביא הר"ן ז"ל שם בר"פ מקום שנהגו די"ל דאיסור מלאכה אינו אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמא הוא וכן מבואר בהדיא בדברי הרמב"ן ז"ל במלחמות שם וכן בהרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' יו"ט הל' י"ז מבואר בהדיא דאינו אלא מדרבנן עיי"ש וע"כ דאסמכתא הוא והובאה ג"כ במראה הפנים עיי"ש. וא"כ איך יפרשו הנך רבוותא ז"ל דברי ר"י הנ"ל בירושלמי דמס' תענית והובאה בפסחים כנ"ל וצ"ל דבאמת לא קאי כלל הך פירכא דאם יהיו כל ישראל יושבין ובטלין מדין איסור מלאכה ביום הקרבן דזה ענין אחר הוא ולא מיירי כלל בהך דמס' תענית הנ"ל בירושלמי שם מהך דינא דאיסור מלאכה אלא מדין מעמד וע"ז קאי דמש"ה תיקנו מעמד דכיון דמתשמרו מוכח שצריך לעמוד בעל הקרבן על קרבנו א"כ כיון דתמיד קרבנו של כל ישראל הוא כדמוכח אקרא דצו את ב"י וגו' ואם יהיה כ"י עולין לירושלים לית כתיב שלש פעמים וגו'. ועוד קושיא דאם יתחייבו כולם במעמד הרי ע"כ ישבו כולן בטלין והרי הכתוב אומר ואספת ולא דהקושיא הוא מחמת איסור מלאכה כנ"ל דמה ענין זה לכאן דעדיין לא הוכיח כלל בכאן שום דין מאיסור מלאכה וצ"ל דסמך על הך דפסחים וזה דוחק גדול ודוק. וכן משמע בהדיא בהפני משה שפירש בירושלמי הנ"ל דהקושיות הוא שניהם מדין מעמד יעו"ש ולכאורה היה באפשר לישב בזה מה דהביא הך קרא דואספת דגנך מה דבאמת לא נכתב להתיר מלאכה ויותר הו"ל להירושלמי להביא הך קרא דששת ימים תעשה מלאכה ולפי"ז י"ל לכאורה דלא מקשה מאיסור מלאכה דמחמת שצריך לעמוד על הקרבן דנפקי ליה מקרא דתשמרו אינו אסור כלל במלאכה אלא שצריך לעמוד אצל קרבנו. ואם היה לו באפשר לעשות מלאכה במקדש ולעמוד ג"כ לשמור קרבנו י"ל דמותר ומש"ה צריך להב א ע"כ הך קרא דואספת דכיון דכולן יהיו עומדין במקדש א"א לאסוף התבואה איש איש משדהו ויהא כולן בטלין ודוק בזה. אך הא דלא הביא מהך דששת ימים תעשה מלאכה בלא"ה י"ל ועיין בנל"ח במס' פסחים ר"פ מקום שנהגו מה שכתב שם:
ומעתה י"ל דבזה פליגי התוס' ז"ל עם הנך רבוותא ז"ל דלהתוס' ז"ל הקושיא מהך דאיסור מלאכה ממילא מוכח דאיסור מלאכה ביום הקרבן הוא מה"ת כנ"ל והרמב"ם והרמב"ן ז"ל והר"ן ז"ל ס"ל דהקושיא הוא מהך דמעמד כנ"ל ולא מוכח מידי מזה ודוק ויתישב ג"כ הא דבאמת קשה דמאי מקשה בירושלמי מואספת על חיסור מלאכה ביום הקרבן דהרי אינו אסור במלאכה זה דבהדיא כתיב וחג הקציר הרי דמותר לקצור מעט ולאסוף ביום הקרבן וקושיא זו הקשה בשירי קרבן בירושלמי חגיגה פרק ב' ה"ד יעוש"ה מה שמישב שם ולהנ"ל א"ש בפשיטות דלא מקשה כלל מאיסור מלאכה אלא מדין מעמד כנ"ל ודוק: