שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
שו"ת בדיני או"ח · סימן טז
א
ונתבאר מכל הנ"ל די"ל דבדין ח"ש בשאר איסורין שאינו ממאכלות אסורות איכא בזה פלוגתא דרבוותא אם שייך בזה חצי שיעור אסור מה"ת ולדעת רש"י ז"ל וסייעתו הרי ת"ש אסור מה"ת גם באיסורי שבת וכן ס"ל להרמב"ם ז"ל בפ"א מגניבה וגזילה לענין איסור גניבה וגזילה כמו שכתב הה"מ ז"ל שם וכן בחמץ לענין בל יראה בח"ש ג"כ אסור לפי מה דפירש הה"מ והכ"מ ז"ל בדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ב' מהל' חמץ ומצה הל' ט"ז שכתב הואיל ואילו החצאי זיתים דבוקים בכתלים כו' דדוקא נקיט בדבוק לכלי הוא דאינו עובר אבל בבעין גם בח"ש עובר כמבואר בספר ח"צ הנ"ל ולהרא"ש ז"ל דס"ל בפ' אלו עוברין (דף מ"ה ע"ב) דגם באינו דבוק אינו צריך לבער י"ל דבזה ליכא דינא דח"ש ונצטרך לדחוק הך סוגיא דפ' כלל גדול הנ"ל כמו שכתבתי למעלה. ועיין באו"ת סי' תמ"ב במג"א ס"ק י"ב דכתב דגם ח"ש חייב לבער ע"ש:
שוב ראיתי שמרנא בספר שאגת אריה ז"ל סי' פ"א מפלפל בענין זה שכתב דאינו עובר בב"י בפחות מכזית וכתב שם דע"כ צ"ל כן לסברת ר"י דס"ל דבל יראה ובל ימצא הו"ל לאו הניתק לעשה וא"כ אין לוקין עליהן אפילו בעשה מעשה ואי ס"ד דפחות מכשיעור אסור מה"ת לענין בל יראה כמו שאר איסורין דקיי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת א"כ פחות מכשיעור וכשיעור שניהם שוים שאסורים מה"ת ואין לוקין עליו תיקשי הא דפליגי ב"ש וב"ה חמץ בכותבת או בכזית ואמרינן דפליגי לענין ביעור מאי נ"מ בהא פלוגתא כיון דלעולם אפילו שיעורא רבה אין לוקין ולענין איסור אפילו כ"ש אסור מה"ת אלא ודאי דבפחות מכשיעור אפילו איסורא ליכא וכתב בטעמא דהא מלתא דבל יראה לא דמי לשאר איסורין דאמרינן דח"ש אסור משום דחזי לאיצטרופי ולא שייך אלא באיסורא דאכילה דקיי"ל אם אוכל כזית בכדא"פ מצטרף הרי כשאכל עכשיו כ"ש כשיחזור ויאכל בכדי א"פ עד שישלים עמו לשיעור כזית נמצא האי כ"ש שאכל כבר באיסורא אכל למפרע דהא איהו מצטרף ומשלים לשיעור אכילה. אבל גבי בל יראה דאפילו אם ישלים לבתר זמן לשיעור כזית אינו עובר אלא מכאן ולהבא וכ"ז ששהה אצלו פחות מכזית ליכא איסורא כלל למפרע אפילו לבתר שהשלימו לכזית אינו עובר על שהיית פתות מכשיעור כלל דלשעבר אלא על להבא כו' ע"ש. הרי דס"ל ז"ל דבבל יראה ליכא איסור בח"ש אך מ"מ גם לסברתו ז"ל י"ל דבאיסורי שבת וכדומה גם ח"ש אסור דשם ל"ש סברתו ז"ל משום דאף אם נצטרף לא יהיה איסורא למפרע רק אח"כ דזה ל"ש אלא באיסור שהיית חמץ דבל יראה משא"כ באיסורי מלאכה בשבת בח"ש שפיר י"ל דבמשלים לשעורא עבר למפרע ושפיר שייך חזי לאיצטרופי ואסור מה"ת. אך לסברת הח"צ הנ"ל י"ל דלשיטת התוס' בפ"ב דיומא ל"ש ח"ש בשאר איסורין כמבואר בס' ח"צ שם סי' פ"ו הנ"ל ע"ש. וא"כ דבר זה במחלוקת שנויה:
ב
והנה בעיקר קושיית השאגת אריה ז"ל הנ"ל דהוכיח מזה דע"כ ליכא בזה דינא דח"ש הנה הצל"ח ז"ל בריש מס' ביצה עמד בזה וכתב שם דגם אם בב"י ח"ש אסור מה"ת וגם נימא דליכא מלקות בב"י מ"מ איכא נפקותא לר"ש דס"ל דלאחר זמנו אינו אסור רק משום קנס הואיל ועבר בב"י וא"כ לב"ש אם היה לו רק כזית חמץ אף דאסור מטעם ת"ש מ"מ כיון דאינו עובר בב"י לא קניס ומותר לאחר הפסח ולב"ה אסור. ועוד כתב שם נ"מ בזה עייש"ה וזה זמן רב שכתבתי בחידושי לפע"ד די"ל ג"כ דאיכא נ"מ בפלוגתייהו ע"פ המבואר במסכת שבועות (דף כ"ב ע"ב) ד"ה אהיתירא קמשתבע (ובדף כ"ג ע"ב) ד"ה דמוקי לה דבח"ש אף דאסור מה"ת מ"מ כיון דליכא אלא איסור בעלמא לאו מושבע ועומד חשיב ליה כו' ושבועה חלה על ח"ש דלא מיקרי מושבע ועומד ע"ש א"כ איכא נ"מ בפשיטות בנשבע שלא ישאר אצלו כזית חמץ ושהה ברשותו דלב"ש דס"ל דעל כזית לא עבר על ב"י וב"י והוה כשאר ח"ש הרי חלה השבועה ע"ז וחייב קרבן על השבועה ולב"ה דעבר על לאו דב"י אף דליכא מלקות מ"מ קרא מפורש הוא ומושבע ועומד הוא על הכזית ואין השבועה חלה עליו ופטור גם על השבועה וז"פ. אך יעו"ש בצל"ח שמישב עוד באופן השני ומדחה שם דא"כ יהיה ב"ש מחמיר וב"ה מקיל וכאן במשנה רצה ללמדנו ג' דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה כמבואר בגמרא שם וא"כ גם תירוץ זה נדחה דלהנ"ל יהיה ב"ש מחמיר דחייב על השבועה וב"ה מקיל דפטור על השבועה. אמנם כ"ז הוא לדעת התוס' ז"ל בשבועות הנ"ל וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' שבועות ה"ז דשבועה חלה על ח"ש אבל הרשב"א ז"ל בחידושיו לשבועות שם השיג על תוס' ז"ל וס"ל דלא חלה שבועה על ח"ש וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובותיו סי' תרט"י עייש"ה שהאריך בזה: