אור ברסלב
שות ברית עולם שו"ת בדיני אהע"ז › סימן פט

שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר

שו"ת בדיני אהע"ז · סימן פט

סימן פח

מעשה בא לפני בדבר אשר ספרו לי כי איש אחד אשר היה במרחקים זמן רב בא לביתו ביום ה' על ש"ק של חנוכה ונשתהה בביתו עד אחר חג הפסח ונסע חזרה למרחקים ובערך ט"ו אייר הולידה אשתו ונמצא כי מולידה בה' חדשים ואיזה ימים ויען כי היתה אצלם דבר תמוה ועלה בדעתם להרהר אתריה וספרו גם לי. והנה הדבר מבואר ברמ"א באהע"ז (סי' ד' סעיף י"ד) בהדיא בשם מהר"י מינץ כי תוכל להוליד בחמשה חדשים עם איזה ימים בראשון ושביעי. אך מאשר הבית מאיר שם כתב לבל למהר להתיר וגם המהרי"ט חלק עליו נתתי לבי לעיין קצת בזה ומה' אבקש לבל אכשל ת"ו בדבר הלכה. וזה החלי בעה"י:

א

הנה הרמ"א באהע"ז (סי' ד' סטיף י"ד) כתב בשם הר"י מינץ אשה שנתעברה מבעלה סוף סיון וילדה תחלת כסליו אע"פ שאין ביניהם רק ה' חדשים לא חיישינן לבנה לומר שהיתה מעוברת קודם לכן דהחדשים גורמים והו"ל בן ז'. ודבריהם ז"ל לכאורה תמוהין מכמה מקומות בש"ס וכבר עמדו ע"ז רבותינו האחרונים ז"ל. הח"מ הביא קושיית העולם מהא דכתובות (דף לט ע"א) דאיתא שם ובשיתא ירחא מי קא ילדה. והא אמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים. וע"ז כתב הב"ש דבאמת אין זה קושיא דגם הששה חדשים של ימי נערות שיפורא גרים וד' חדשים שלמים ושני ימים משני חדשים הראשון והאחרון נקראים ו' חדשים של ימי נערות עיי"ש בח"מ ובב"ש. ולכאורה דבריו צ"ע דבאמת לשון הגמרא לכאורה לא משמע הכי דבגמרא כתובות שם דבעי אי יש בגר בקבר כו' וע"ז מקשה בגמרא ובששה חדשים מי קא ילדה. ומנ"ל לגמרא לפרש דימי נערות תליא ג"כ בשיפורא עד שמקשה ע"ז מי קא ילדה אף אם יש סברא לומר כן אך אמאי פשיטא ליה כ"כ דלמא רבא דמבעי ליה אי יש בגר בקבר ס"ל דימי נערות לא תליא בשיפורא וששה חדשים שלמים בעינן. ועוד קשה יותר דבגמרא שם קאמר וכ"ת בציר הוא דליכא הא טפי איכא הא אלא קאמר ועיקר הדיוק מדקאמר אלא ו' חדשים הא לאו הכי י"ל דטפי נמי איכא. וא"כ לכל הפחות על הששה חדשים ליכא דיוק על מקוטעים וי"ל דלכה"פ שלמים בעינן. ועוד דאף אם נימא דגם בזה שיפורא גרים ואם היה תחלת הנערות בסוף חודש רק א' או ב' ימים קודם ר"ת נחשב לחודש שלם מ"מ מנ"ל דחודש הששי ג"כ יום א' בחודש מקצתו ככולו לענין בגרות דלמא החודש הששי צריך כולו ושפיר מבעיא ליה לרבא ומאי מקשה בגמרא. הן אמת דלשון הגמרא אלא ששה חדשים משמע לכאורה דיותר ליכא אבל לפעמים בבציר הוה בוגרת. י"ל דהיינו כמו שכתב רש"י ז"ל במס' קידושין (דף עט ע"א) ד"ה אי נימא בתוך ששה וכו' ופעמים שהיא ממהרת לבגור וסמניה ניכרים בדדיה כדתנן במס' נדה (דף מז) פגה בוחל וצמל עיי"ש. אבל בלא נראה הסימנים השיעור ו' חדשים וי"ל דוקא ששה שלימות ומאי מקשה:

ועוד קשה יותר דהרי שמואל הוא דס"ל אין בין נערות לבגרות אלא ו"ח ושמואל ס"ל בהדיא במס' נדה (דף לח ע"א) דלא אמרינן שיפורא גרים דס"ל אין אשה מתעברת ויולדת אלא לרע"א יום וכו' עיי"ש. ולשמואל הה"ד ביולדת לשבעה ג"כ לא אמרינן שיפורא גרים כמבואר בהדיא בירושלמי פ' החולץ הל' ט' דאיתא שם ר' ברכיה בשם שמואל לעולם אין האשה יולדת או למאתים ושבעים ואחד או כו' א"ל ר"מ מינן שמע רבי הדא מלחא א"ל מן ר' בא ומקשה מחלפא שיטתי' דר' בא כו' ומשני כ"ש ב"ה רבה כו' ועיין בפ"מ והיינו דמקשה מהא דלעיל מיני' שם דמחלק בין הכרת העובר ללידה דיולדת למקוטעין. ומשני דהא דלעיל רבה אמרה והך שניה רבא אמרה יעו"ש בפ"מ ובק"ע. והרי הך דלעיל מיירי שם בהדיא ביולדת לשבעה ומ"מ מקשה אהדדי והרי דבשניהם ס"ל דאינה יולדת למקוטעין לפי מ"ד דס"ל אליבי'. והרי בש"ס דילן מס' נדה הנ"ל ס"ל בהדיא דלא אמרינן שיפורא גרים ושלימות בעינן. וא"כ שמואל דס"ל אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים ע"כ ששה שלימות ס"ל ומקמא הכי לא הוה בוגרת והכי קים ליה וא"כ לדידן אף דס"ל שיפורא גרים לענין לידה מ"מ האיך מקשה ובשיתא ירחי מי קא ילדה והא אמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים. והרי עיקר שיעור נערות משמואל הוא דלמד והוא בודאי דשלימות ס"ל והאיך יקשה לדידן דס"ל שיפורא גרים דע"כ גם ימי נערות בארבעה חדשים שלימות ומקצת ימים בראשון וששי סגי לא יותר מנ"ל דבר חדש כזה ולהקשות על רבא כמלתא דפשיטא זהו דבר תימא גדולה ולא זכיתי להבין דברי הח"מ ז"ל. ולכאורה מזה משמע ע"כ. דיולדת לז' ע"כ ו' שלימות בעינן עם ב' ימים ב"ז:

והנה הרמב"ם ז"ל כתב בהדיא בפ"ב מהל' אישות הל' א' הבת כו' ומאחר שתביא סימן התחתון תקרא נערה עד ו' חדשים גמורים והובא בב"ש שם (סימן ד') שכתב (ובסי' לז) כתבתי דליתא והיינו מה שמביא שם ס"ק ה' בשם הרמב"ם ז"ל. ועיין בס' בית מאיר שם שכתב דהרמב"ם ז"ל בלא"ה חולק על דין מהר"י מינץ ז"ל הנ"ל ולא ס"ל שיפורא גרים גם בהריון כמבואר בב"ש (סי' קנו ס"ק ה') עיי"ש והוא בפ"ז מהל' א"ב. וסיים הבית מאיר ז"ל שם לכן לענ"ד הרוצה לסמוך על פסק הרי"מ צ"ע מקודם לישב קושיית העולם עיי"ש. ולפי הנ"ל צ"ע בזה הרבה. ובס' בית הלל סיים ג"כ ע"ז וצ"ע לדינא עיי"ש:

ב

והנה הב"ש הקשה ג"כ על דינא דהר"י מינץ והרמ"א ז"ל מהא דמס' ר"ה (דף יא ע"א) דאיתא שם בבשורת שרה אמנו אלא דקאי בחג וקאמר למועד היינו פסת אכתי בשיתא ירחא מי קא ילדה ומאי קושיא דלמ"ד שיפורא גרים הא איכא ז' חדשים. וכתב שם ואפשר לומר להמסקנא דאמר יולדת לז' יולדת למקוטעין תו א"ל לומר דהיתה שנה מעוברת כו' אבל דברי התוס' ז"ל אין לישב בזה כו' עייש"ה. ובאמת לכאורה צע"ג דבריו ז"ל דזה ודאי הברייתא לא בטעות נשנה והיתה אז שנה מעוברת. וא"כ אף דלו נימא דלמסקנא ל"צ תו לזה אך מ"מ כיון דבאמת היתה השנה מעוברת א"כ אם נימא בזה ג"כ שיפורא גרים והוה מקצת חודש ככולה הרי מחג עד פסת עם חודש העיבור הוה חודש ח' וממנ"פ אי בתר ירחא אזיל לא הוה ז' שלימות בתר דמדלית ימי טומאה. ואי בתר שפירא אזיל הוה בן ח'. אך בזה י"ל אף דבחר שיפורא אזיל מ"מ לפעמים ע"כ דיולדת לחדשים שלמים מיום ליום אף שהוא בחודש הח' או בהחודש העשירי ואף ביולדת למקוטעין כגון בו' חדשים שלמים ואיזה ימים או בח' שלמים ואיזה ימים יוכל להיות אף שהלידה בהחודש הח' או הי'. דאל"כ לא משכחת לה מקוטעין אלא בעיברה בתחלת החודש דאם נתעברה באמצע חודש ותילד אותו לע' חדשים פחות איזה ימים יהיה חודש העשירי למ"ד שיפורא גרים. ועוד י"ל דבאמת לא נתעברה בחג אלא כגון בר"ת חשוון דשפיר הולידה בפסח. אך מ"מ י"ל דלמה נקיש הברייתא תנא אותה שנה מעוברת היתה ומשמע דק"ל ע"ז אם לא דנימא דמעוברת היתה. אך מדברי התוס' ז"ל משמע בהדיא דע"כ לא ס"ל כן דכתבו שם ד"ה אלא דקאי בחג כו' ולמאי דמסקינן דיולדת לז' יולדת למקוטעין לא הוה צריך לשנויי דשנה מעוברת היתה דכי מדלית נמי ימי טומאה טבלה נמי בליל חמישי לחג ואפשר דילדה ביום אחרון של פסח אלא משום דאמרינן בסדר עולם כו' דבט"ו בניסן נולד יצחק כו' עיי"ש. ואם נימא כהר"י מינץ והרמ"א ז"ל אכתי י"ל גם בשלא היתה מעוברת וטבלה ליל חמישי לחג וילדה ט"ו ניסן דאיכא בחודש ראשון י' ימים ובז' ט"ו יום וחמשה חדשים שלמים באמצע. אע"כ דהתוס' ז"ל לא ס"ל כן. וכ"כ רבינו חננאל בפירושיו שם ד"ה ואוקימא בחג בתשרי ואותה שנה מעוברת היתה כו' אמר מ"ז אפילו למ"ד יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין כו' היולדת לז' יולדת למקוטעין דקיי"ל ביום שבישרה המלאך אותה שעה פירסה נידה וישבה ז' ימים בנדתה וילדה בפסח. נמצא שילדה לז' חדשים פחות ז' ימים. והרי מבואר דס"ל ז"ל דגם למסקנא ע"כ צ"ל דמעוברת היתה וכנ"ל. שוב ראיתי במהרי"ט ח"ב (סי' טו) שהשיג על מהר"י מינן הנ"ל מהך דכתובות ור"ה הנ"ל והביא ג"כ מדברי התוס' ז"ל כמו שכתבתי למעלה עייש"ה:

ג

וראיתי בשי"ת שאילות יעבץ ח"ב (סי' קי"ב) שהאריך שם בענין זה והשיג על המהרי"ט ז"ל ותירץ כל קושיותיו בהא דהקשה מכתובות וכ"ת דמעברא כשהיא קטנה וילדה כשהיא נערה כו'. כתב ע"ז ולענ"ד י"ל ע"ז משום דמלתא דלא שכיחא היא קאמר תלמודא הכי ופריך דהו"ל למינקט מאי דשכיח. תדע דהא פריך נמי החם וקטנה מי מעברא ומאי קושיא והא דורות ראשונים לא בלבד עיברו אלא הולידו גם ילדו וחיו זרע כו' אלא ודאי ממלתא דשכיחא קמיירי. ותו ערבך ערבא צריך דלמא הנך שית דנערות נמי אינן אלא מקוטעין מדלא אמר בהו ויום א' כו' עייש"ה. ולא זכיתי להבין דבריו הק' ז"ל דכתב דמשום דמלתא דל"ש היא פריך תלמודא. וכי מש"ה יקשה על רבא דמבעיא ליה אי יש בגר בקבר וכי לא מצינו כה"ג בש"ס איבעיות אף בדבר רחוק מזה. וכי משום זה יקשה על רבא דמבעיא ליה אם יולד לפעמים בז' למקוטעין. ומה דהוכיח הגאון ז"ל מהא דפריך נמי התם וקטנה מי מיעברא ומאי קושיא והרי דורות ראשונים ילדו ג"כ אע"כ משום דמלתא דל"ש היא מש"ה פריך. ותמוהין דבריו ז"ל דהרי בסנהדרין בפ' בסו"מ (דף סט ע"א) בתוס' ד"ה בידוע כו' הקשו מהא דמשמע שם דקטן אינו מוליד וכן בפ' אין בין המודר (דף לה) זאת תורת היולדת בין גדולה בין קטנה ופריך קטנה בת לידה היא ומאי קושיא והא אמרינן לקמן בשמעתין דורות הראשונים היו מולידין בח' שנים. ותירצו שם דבדורות הראשונים שהיו ממהרים להביא שערות היה זמן גדלות מקודם הרבה. והרי בהדיא דגם בדורות ראשונים לאו בקטנותם ילדו אלא דהגדלות היה מקודם. וגם על קרא דזאת תורת היולדת הנ"ל פריך קטנה בת לידה וע"כ לא משום דל"ש היא אלא דלעולם אינם יולדין. ובדורות הראשונים דהולידו ג"כ לא דהולידו בקטנותם אלא דהגדלות היה מקודם כנ"ל:

ומה שכתב עוד שם ותו ערבך ערבא צריך דלמא הנך שית דנערות נמי אינן אלא מקוטעין מדלא אמר בהו ויום אחר. גם זה לכאורה תמוה דמוכיח מדלא אמר ויום אחד משמע דלא שלימות הן. והרי שמואל הוא דקאמר לה הך דינא דאין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים ואיהו הא ס"ל בהדיא במס' נדה (דף לח ע"א) דאין אשה מתעברת אלא לרע"א כו' וגם בלידה שלימות בעי ול"ל שיפורא גורם אף אם יודה דיולדת לז' יולדת למקוטעין דילפינן מקרא מ"מ שיפורא גרים ל"ל וי"ל דגם ו"ח דנערות דוקא הוא וכמו שנתבאר למעלה ג"כ מדברי הירושלמי כנ"ל:

ד

ועוד נלפע"ד לכאורה ראיה ברורה דע"כ התוס' ז"ל לא ס"ל כשיטת מהר"י מינץ ז"ל והרמ"א ז"ל הנ"ל דהנה במס' יבמות (דף לז ע"א) איתא ספק בן ט' כו' א"ל רבא לר"נ לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים לתשעה ילדן וכו' אלא אימא רוב היולדות לט' עוברת ניכר לשליש ימיה והאי מדלא הוכר לשליש ימיה איתרע לה רובא. ובתוס' שם ד"ה רוב היולדות כו' הקשו וא"ת מה מועיל המתנת ג"ח משום הבחנה אכתי יכול לבוא לידי ספק את תנשא מיד ותילד לו' חדשים ויום א' או אפילו ג' ימים דיש להסתפק אם הוא בנו של ראשון ולא נקלט הזרע עד יום ג' או הוא בנו של שני דיולדת לז' יולדת למקוטעין וזהו תימה לומר שתהא האשה צריכה להמתין ג' חדשים וג' ימים דלקמן משמע דג' חדשים דוקא כו'. ואין לומר כיון דהמתינה ג' חדשים כו' דסמכינן ארובא דלט' ילדן כו' אע"כ כל מה שיכול לבוא לידי ספק החמירו חכמים. וי"ל דכ"כ לא היה משתהא הכרת העובר של ראשון עד שליש ימיה מן השני ע"כ. ביאור דברי התוס' ז"ל לכאורה נראה דנקטו קושייתם על הך מימרא דרוב היולדות לט' ולא על עיקר דינא דהבחנה לקמן דף מ"ב משום די"ל דהג"ח דתיקנו חכמים לא משום דבעת הולדה יהיה ניכר אם הוא של ראשון או של אחרון וכמשמעות לשון הגמרא קצת בסוגיא שם אלא דטעם הג"ת משום דאז ניכר הולד. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' גירושין הל' י"ח כל אשה שנתגרשה כו' לא תנשא ולא תתארס עד שתמתין צ' יום כו' כדי שיודע אם היא מעוברת כו' עיי"ש והוא כדי להבחין בין זרעו של ראשון לשני ונלמד מקרא לקמן בסוגיא. וכיון דאמר ר"נ כאן דרק רוב נשים עוברם ניכר ע"ז הקשו דא"כ הכרת העובר אינו סימן להבחין דע"כ לא סמכינן בזה ארובא כמו שסיימו בתוס' וא"כ ע"כ עיקר הסימן הוא שבהולדת הולד יהיה ע"כ ניכר למי הוא דאם יולד עד ו' חדשים לנשואי השני ע"כ של ראשון הוא ואם אחר ו' חדשים ע"כ ל שני הוא. וע"ז הקשו שפיר דעדיין עד ג' ימים איכא לספוקי כמבואר בתוס' ז"ל. וע"ז תירצו דכ"כ לא היה משתהא הכרת העובר של ראשון עד שליש ימיה מן השני והיינו דניכר מהעיבור כיון שממתין ג"ח עד הנשואין וגם כשיומשך זמן קודם שליש ימיה מן השני אז אם היא מעוברת מראשון ודאי דיהי' ניכר לכל וזה לא דרק רובם ניכרים אלא דכולם ניכרים וממילא יבחנו בין זרעו של ראשון לזרעו של שני. והא דתיקנו דוקא ג' חדשים כיון דסו"ס לא ע"ז בלבד סמכינן אלא על ההכרה דלאח"כ ולמה תיקנו ג"ח דוקא וכי קים להו לתוס' ז"ל דכ"כ נשתהא העובר שלשה חדשים ושליש ימיה מן השני ועיין במהרש"ל ובמהדורא בתרא מהרש"א ז"ל וי"ל משום דבאמת רוב נשים ניכרין לג"ח והיינו עם ימי הקליטה ס"ה בג"ח ניכרין וגם ביבמה סמכינן ע"ז בלבד כמבואר לפנינו מש"ה תיקנו כך ומשום לא פלוג אלא דלמא לפעמים מיעוטא לא יהיו ניכרים לא אתי קלקולא מזה דלכה"פ עד שליש ימיה מן השני יהיו ניכרים. וכתבתי כ"ז משום שראיתי בחי' מהרש"א מהדורא בתרא שם שרצה להגיה בתירוץ התוס' עד שלשה ימים והיינו דאין לנו לחוש שמשתהה הכרח העובר עד ג' ימים מן השני משום קליטת זרע של ראשון דאפשר דשליש ימיה דקאמר עם קליטה הזרע הוא עיי"ש. ולא זכיתי להבין כונתו הק' ז"ל דמשמע לכאורה דמפרש קושיית התוס' דמאי מהני ג"ת הא בעינן עוד ג' ימים וע"ז יהיה שייך תירוצם לפי הגהתו ז"ל. ותמוה הוא דזה אין כאן מקומם להקשות ולקמן בסוגיא דף מ"ב הו"ל להקשות אלא דלכאורה זה פשוט דשליש ימיה הוא עם הקליטה להכרת העובר אלא דקושייתם הוא משום דלא כולם ניכרין לשליש ימיה ובהבחנה לא סמכינן ארובא כמו שסיימו התוס' ז"ל בהדיא בקושייתם דל"ל דארובא סמכינן דא"כ ל"ל ג"ח כמבואר שם. וע"ז תירצו דלכה"פ עד שליש ימיה דאחרון יהיו ניכרין כולן ולא רק רובם וכנ"ל ודבריו ז"ל במהדורא בתרא צע"ג בכונתו ז"ל.

נחזור לענינו ויהיה איך שיהיה בכונת התוס' הלא התוס' ז"ל כתבו בהדיא בקושייתם דגם אם ימתינו ג"ח עדיין לא יהיה ניכר בהלידה של מי הוא או של ראשון או של אחרון משום דהוא ספק בקליטה אבל אם ימתינו עוד ג' ימים אז שפיר מהלידה יהיה ניכר של מי הולד כמו שכתבו בהדיא. וזהו תימה לומר שתהא האשה צריכה להמתין ג"ח וג' ימים ואם נימא כשיטת הר"י מינץ והרמ"א ז"ל דגם בה' חדשים שלמים וב' ימים תילד בן ז' הלא גם אם ימתין ג"ח וג' ימים ואפילו כ' ימים אכתי לא יהיה הבחנה של מי הולד דהא תינח אם ימות בעלה הראשון או תתגרש ביום אחרון של חודש ותנשא ג"כ בראש החודש או בג' ימים בחודש. אך אם תתגרש בתחלת החודש או איזה ימים אח"כ או אף אם תמתין לג' ימים ויותר אכתי איכא לספוקי בולד של מי הוא כגון שתתגרש בב' בניסן אף אם תמתין ג"ח וימים הרבה עד סוף תמוז ותנשא רק יום א' קודם ר"ח אב אכתי איכא לספוקי דלמא תילד ב' ימים בטבת ויהיה ספק בן ט' לראשון או בן ז' למקוטעין לאחרון וז"פ בכמה גוני ועדיין גם בג' ימים ליכא הבחנה. אע"כ לפע"ד ברור דהתוס' ז"ל לא ס"ל כמהר"י מינץ והרמ"א ז"ל אלא כמו שהוכיח המהרי"ט ז"ל לדבריהם ז"ל:

וראיתי בנודע ביהודה תנינא חאהע"ז (סי' סט) שהביא שם קושיא עצומה של תוס' הנ"ל דתינח בשאר נשים שינשאו לג' חדשים והוה הבחנה שיהיה ניכר לשליש ימיה של שניה אך ביבמה קשה האיך מתיבמת אחר ג' חדשים ודלמא לא נקלט הזרע עד יום ג' ועדיין לא שלמו ג"ח שלמים מזמן עיבורה ולא הוכר עוברה והאיך פוגע בספק אשת אח כו'. ופלפל שם והובא ג"כ בנוב"י קמא חאה"ע (סי' קלט) עייש"ה. ולהנ"ל לכאורה א"ש בפשיטות די"ל דהא דאמרו חכמים עוברה ניכר לשליש ימיה היינו עם ימי הקליטה. ועיקר קושיית התוס' ע"כ משום דיש מיעוט שאינם ניכרין ובהבחנה לא סמכינן ארובא כהוכחות התוס' ז"ל הנ"ל. משא"כ ביבמה דלענין הבחנה לא חיישינן דיהיה אח"כ ניכר כמו בשאר נשים אלא לענין איסור דלא ליפגע באשת את בזה שפיר אזלינן בתר רוב כמו בכל האיסורין דרוב נשים עוברן ניכר לשלשה חדשים היינו עם ימי הקליטה כנ"ל וזה לפע"ד ברור ונכון:

שוב ראיתי דבתוס' ר"פ החולץ (דף לה ע"ב) ד"ה ונמצאת מעוברת כתבו בחולץ תוך ג' חדשים מיירי דומיא דסיפא דהכונס יבמתו דאיירי תוך ג' דאי לאחר ג' אמאי חייב קרבן כיון דרוב נשים עוברן ניכר לשליש ימיה וזו הואיל ולא הוכר עוברה מאי הו"ל למיעבד. הרי בהדיא דמשום רוב זה מותר לו ליבמה כנ"ל ומהתימה על הגאונים ז"ל הנ"ל שלא הזכירו דברי התוס' ז"ל הנ"ל. ומשמע ג"כ קצת מתוס' ז"ל הנ"ל דתיכף אחר נ' חדשים הוכר עוברה ולא בעינן עוד ג' ימים וכנ"ל

ה

ונתבאר למעלה בעה"י דעיקר קושיית התוס' יבמות (דף לז) הנ"ל הוא משום דבהבחנה לא סמכינן ארובא אבל בהכרת העובר י"ל דפשיטא להו ז"ל דהא דניכר לג' חדשים היינו עם ימי הקליטה וכמו שכתבו שם. ולכאורה יש סתירה לזה מתוס' יבמות (דף מב) אהא דמקשה שם בגמרא ותמתין משהו ותנשא וכי מלו שלשה חדשים ליבדקה כו' וכתבו בתוס' ד"ה ותמתין כו' לאו דוקא משהו שצריכה להמתין שלשה ימים של קליטת הזרע ומשמע לכאורה דהכרת העובר בג"ח לבד ימי הקליטה. אך לאחר העיון ע"כ אין כן כונת התוס' דלשון וכי מלו ג"ח ליבדקה משמע דכי מלו ג"ת למיתת בעלה וכמו שכתב רש"י ז"ל ד"ה ותמתין משהו שבוע או שבועים וכי מלו ג"ח ליום מיתת בעלה שדרך עובר להיות ניכר כו' יעוש"ה. אלא דבאמת נראה דאין כונתם ז"ל בד"ה ותמתין דלאו דוקא משהו שצריכה להמתין ג' ימים כו' היינו דתנשא אחר ג' ימים והבדיקה תהיה ג' חדשים אחר הנשואין. אלא דכונתם ז"ל דתמתין ג' ימים קודם שתנשא לשני וכי מלו ג' חדשים היינו שיהיה ג' חדשים למיתת בעלה הראשון ומשום דהכרת העובר באמת עם יחי הקליטה רק ג"ח והא דהצריכו ג' ימים קודם נשואי שניה הוא משום טעם אחר דבמס' סוטה (דף מב ע"ב) איתא שם בגלית ר"י אמר בר מאה פפי וחדא נאנאי כו' ובתוס' שם ד"ה מאה הביאו ירושלמי בפ' החולץ את ש"מ שהאשה מתעברת וחוזרת ומתעברת. את ש"מ שאין האשה מתעברת משני בני אדם כאחת ופליגי על רבנן דאגדתא כו' אר"מ ולא פליגין עד שלא נסרחה הזרע מתעברת משני בני אדם כאחת. משנסרח הזרע אין האשה מתעברת משני בני אדם כאחת. דקודם ימי הקליטה יכולה להתעבר משני בני אדם. וא"כ שפיר כתבו דע"כ צריכה להמתין ג' ימים קודם שתנשא דאל"כ אכתי ליכא הבחנה די"ל דנתעברה משניהם יחד ומש"ה העובר היה ניכר לג' חדשים מראשון. אבל באמת י"ל דג' חדשים דהכרת העובר הוא עם ימי הקליטה וא"ש ביבם דמותרת להתיבם תיכף אחר ג' חדשים וכמו שכתבו התוס' בהדיא (דף לה) הנ"ל. אח"כ מצאתי בעה"י בס' בית שלמה (סי' ו') שהביא בשם ספר ברית אברהם ועוד גאונים ז"ל שתירצו ג"כ הך דיבם משום דסמכינן ארובא כנ"ל והקשה שם מתוס' דף מ"ב הנ"ל ותירץ ג"כ ע"פ הירושלמי המובא בתוס' הנ"ל והנאני מאר ותל"י שכונתי לדעת הגאונים ז"ל:

היוצא מדברינו דהרמב"ם והתוס' ז"ל ע"כ לא ס"ל כהר"י מינץ והרמ"א ז"ל וכ"כ הריטב"א ז"ל בתי' למס' ר"ה שם כתוס' ז"ל דגם למסקנא צ"ל דשנה מעוברת היתה דאל"כ ליכא אלא ו' חדשים עייש"ה וכן הסכים המהרי"ט ז"ל כנ"ל. ולכאורה לפע"ד נראה להוכיח עוד כתוס' ז"ל מהא דאיתא במס' נידה (דף כז ע"א) אמר רב אחא בריה דרב עוירא אר"י מעשה ונשתהה הולד אחר חבירו לג' יום א"ל ר"י ל"ד אמרת לן. הניחא למ"ד יולדת לט' יולדת למקוטעין משכחת לה אחד נגמרה צורתו לסוף שבעה וא' נגמרה צורתו לתחלת תשעה אלא למ"ד יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין מאי איכא למימר איפוך שמעתתא ל"ג לשליא כ"ג לולד. ופירש"י ז"ל שם דכ"ג לולד שפיר משכחת לה דאחד נגמרה צורתו לתחלת ז' ואחד לסוף ז' דלכ"ע יולדת לז' יולדת למקוטעין ושניהם היו בני ז' עייש"ה. ואם נימא כהר"י מינץ והרמ"א ז"ל ל"ל להגמרא להפוך ולהגיה השמעתתא דר"י הא בפשיטות א"ש ולא קשה כלל דמשכחת לה שפיר גם ל"ד יום בין ולד לולד ושניהם בני ז' וכגון שהשני נולד לז' שלמים והראשון למקוטעין רק חמשה שלמים ואיזה ימים בראשון ואיזה ימים בחודש האחרון ומשכחת לה שפיר בפשיטות ל"ד יום בין ראשון לשני וזה לכאורה לפע"ד קושיא עצומה על הר"י מינץ והרמ"א ז"ל:

ו

אך לפע"ד לכאורה יש להביא ראיה ברורה מירושלמי כהר"י מינץ והרמ"א ז"ל דאיתא שם בפ' החולץ הל' ט' אתא עובדא קומי רבנן דתמן דלא ידעין אם י"ג מן הראשון וי"ז מן האחרון או י"ז מן הראשון וי"ג מן האחרון וחמשה שלימין באמצע ובקשו ליגע בולד משום ספק ממזירות א"ל ר"נ ב"י כההין עובדא אתא קומי רבא בר בא ואכשרו. אבא ב"ו פליג על שמואל ברי' אמר רבא שנייא היא הכרת העובר שנייא היא לידתו. הכרת העובר לחדשים שלימין ולידתו לחדשים מקוטעין ועיין במפרש שם שפירש דהספק היה אם הנשואים בי"ג בחודש ראשון והלידה בי"ז בחודש אחרון וא"כ היה בראשון ואחרון רובו של חודש. או דהנשואין בי"ז והלידה בי"ג ולא הוה אלא מיעוט של חודש בשניהם. ומסיק דכשר. והרי בהדיא כהר"י מינץ והרמ"א ז"ל. וגם זה מצאתי בעה"י בס' ב"ש הנ"ל ומהתימה על הר"י מינץ בתשובתו ושאר גדולים הנ"ל שלא הזכירו כלל מזה:

ולולא פי' הפנ"מ בירושלמי הנ"ל היה נ"ל לכאורה די"ל דלשון י"ג מן הראשון וי"ז מן האחרון לכאורה לא משמע דהנשואין היו בי"ג והלידה בי"ז דהו"ל למינקט י"ג בראשון וי"ז באחרון. ומשום דנקיט מן הראשון ומן האחרון י"ל דכונת הירושלמי די"ג לעובר מן הראשון היינו שנשאת בי"ז ונשאר לו י"ג מראשון וי"ז מן האחרון שנולד לי"ז או להיפך וא"כ ממנ"פ היה א' רובו של חודש ובזה רובו ככולו והוה כמו ו' חדשים עם איזה ימים אך לפי' הפ"מ שפיר מוכת כנ"ל:

עוד נראה לפע"ד להוכיח כהר"י מינץ והרמ"א ז"ל מירושלמי פ' החולץ הל' ב' דאיתא שם את ש"מ שהאשה מתעברת וחוזרת ומתעברת. ובפני משה מגיה אינה חוזרת ומתעברת דאי ס"ד חוזרת ומתעברת אפילו לאחר ג' חדשים לא תנשא דניחוש דלמא תתעבר גם משני ותילד שניהם כאחד. הרי בהדיא דגם בו' חדשים מצומצמים להירושלמי תילד לז' עייש"ה:

ז

ולענין מה שקשה על שיטת מהר"י מינץ והרמ"א ז"ל מהך דמס' ר"ה (דף יא) הנ"ל ומתוס' ז"ל שם דמשמע דגם במסקנא צ"ל דאותה שנה מעוברת היתה. לחומר הקושיא נלפע"ד די"ל כיון דתנא דברייתא תני דע"כ אותה שנה מעוברת היתה ולמה תני זאת ע"כ לישב הך קושיא דבשיתא ירחי מי קא ילדה וכנ"ל. י"ל דע"כ אותו תנא דברייתא ס"ל כהנך תנאי דלית להו שיפורא גרים במס' נדה (דף לו ע"ב). ומש"ה גם מר זוטרא דאמר דלכ"ע יולדת לשבעה יולדת למקוטעין נ"ל לגמרא דלא אמרה כתנאי אלא לכ"ע. וא"כ יקשה עליו מתנא דברייתא דתנא דאותה שנה מעוברת היתה דתניא זאת משום קושיא דבשיתא ירתי מי קא ילדה וע"כ דאותו תנא ס"ל דלא אמרינן שיפורא גרים ואף דיולדת למקוטעין מ"מ ששה חדשים צ"ל שלמים וחודש השביעי סגי ביום אחד או יומים. ומש"ה לא קאמר בגמרא אלא אמר מר זוטרא. ומש"ה כתבו בתוס' ג"כ דכיון דנולד בט"ו בניסן מש"ה גם למסקנא צ"ל אותה שנה מעוברת היתה כלומר דגם במסקנא ניחא הא דתני דמעוברת היתה ומשום די"ל דס"ל כהנך תנאים דלא אמרינן שיפורא גרים וכמו שבאמת פסק הרמב"ם ז"ל והובא בב"ש באהע"ז (סי' קנו סעיף ד') עייש"ה:

והא דקשה מכתובות (דף לט ע"א) הנ"ל לכאורה היה נלפע"ד די"ל דהנה אף דקודם הגדלות אינה יולדת מ"מ י"ל דמיעוטא איכא דיולדת לפעמים דהרי בדורות הראשונים היו יולדים י"ל דלפעמים מתרמי מלתא דיולדת גם בזה"ז. והא דמקשה בגמרא והא קטנה אינה יולדת היינו משום דאי מתרמי מילתא דהולידה מקודם אמרינן דזמן גדלותה התחילה מקודם וכמו בדורות ראשונים וכמבואר בתוס' סנהדרין ס"ט הנ"ל. וא"כ י"ל כיון דבכתובות שם לא מיירי באיש ואשתו אלא בזנות ובה' חדשים ג"כ לא שכיחא שתילד מש"ה מקשה שפיר ובו' חדשים מי ילדה והא אחר שמואל אין בין נערות לבגרות כו' והיינו די"ל דזינתה קודם ונתעברה קודם זמן נערותה והגדלות התחלה מקודם ולאחר ו' חדשים הרי כבר נעשית בגרות בחיי האב ויצאת מרשותו. שוב ראיתי בהפלאה לכתובות שם שתירץ בפשיטות בטו"ט דכיון דכאן מיירי בזנות י"ל יותר דזינתה מקודם נערותה ובנים ה"ה כסימנים וכיון שאין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים הרי כבר נעשית בגרות בחיי האב ויצאת מרשותו. ולא לומר שהולידה לחמשה חדשים עם איזה ימים מראשון ומשביעי דלא שכיחא. משא"כ באשה ובעלה דרוב בעילות אחר הבעל י"ל דהוליד לה' חדשים עם איזה ימים מראשון ושביעי עייש"ה:

ח

והא דכתבנו למעלה להקשות מהא דמס' נדה (דף כז ע"א) אר"י מעשה ונשתהה הולד אחר חבירו ל"ג יום כו' הניחא למ"ד יולדת לתשעה יולדת למקוטעין משכחת לה א' נגמרה צורתו לסוף ז' וא' נגמרה כו' אלא למ"ד כו' ולהר"י מינץ והרמ"א ז"ל מאי קשיא הא משכחת לה בשניהם בני ז' א' לשלימין וא' לה' חדשים עם איזה ימים. גם זה נלפע"ד די"ל דהנה לכאורה מאי מקשה למ"ד אינה יולדת למקוטעין מר"י וכי גברא אגברא קרמית. אלא דזה פשוט דר"י מעשה אשמועינן ושפיר מקשה הא היה מעשה שנשתהה א' אחר חבירו לג' יום וקשה למ"ד יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין וא"כ שפיר מקשה. דאין לומר כגון שהיו שניהם בני ז' אחד בז' שלמין וא' בה' עם איזה ימים דא"כ וקשה מהך מעשה לשמואל דל"ל שיפורא גרים. ועוד יותר י"ל דע"כ עיקר קושיית הגמרא הוא לשמואל דס"ל אינה יולדת למקוטעין. ואין לומר דהו"ל למימר הניחא למ"ד שיפורא גרים כו' כמו שאמר הניחא למ"ד יולדת למקוטעין. דזה אינו דהרי תנאי פליגי בזה במס' נדה שם אי שיפורא גרים וכאן לשמואל הוא דמקשה ואזיל ועיין בס' ערוך לנר בחי' למס' נדה שם ומש"ה מתרץ איפוך שמעתתא כו' ודוק:

ונשאר לנו לישב עוד דברי התוס' במס' יבמות (דף לז ע"א) ד"ה רוב דכתבו בהדיא דאם היה ממתין ג' חדשים וג' ימים שפיר איכא הבחנה בלידה של מי הולד או מראשון או משני. ולהר"י מינץ ז"ל יקשה. וכמבואר למעלה. ואולי גם בזה י"ל קצת כיון דלה' חדשים עם איזה ימים ל"ש להוליד אף דבהבחנה לא סמכינן ארובא כנ"ל מ"מ בזה איכא ג' דזבות רוב לט' ילדן וגם של ז' רוב אינם לה' חדשים עם איזה ימים וגם י"ל רובא דנקלט הזרע ביום ראשון ועדיין צ"ע בזה:

היוצא מדברינו בדין הנ"ל להר"י מינץ והרמ"א ז"ל אין כאן שום תשש וכ"פ ג"כ הלבוש ז"ל באהע"ז שם ולהרמב"ם ז"ל הרי ס"ל דלא אמרינן כלל שיפורא גרים משמע דלא ס"ל כן גם בבן ז'. ולהתוס' ז"ל אף דלכאורה משמע דלא ס"ל כהרמ"א מ"מ יש לישב דבריהם שלא יסתרו לדין הרמ"א ז"ל. ומהח"מ וב"ש משמע שמסכימים לדברי הרמ"א ז"ל ויש לפלפל עוד בזה. וד' ברחמיו יצילני משגיאות ויראני בתורתו נפלאות לחדש מ"ת של אמת כעתירת הצעיר:

אייזיק יעקב באאמו"ר הרב הגאון ח' אליעזר שלמה זצלל"ה זיע"א:

ויען כי הענין גדול וכבר האריכו האחרונים ז"ל בזה הרבה ובפרט כי ראיתי בס' מוט המשולש (סי' ית) שהביא שם הגאון הגדול ר' טעביל מה ששמע מפה קדוש רבינו הגדול מאוה"ג הגאון ר' חיים מוולאזין זצלל"ה שפלפל בענין זה ומשמע דדעתו ז"ל שלא כדברי מהר"י מינץ ז"ל והרמ"א ז"ל. אך לפסק הלכה לא שמע דעתו ז"ל לכן לא רציתי בעצמי לפסוק הדין ושלחתי קונטרסי זה להגאון האמתי מאוה"ג ר' יצחק אלחנן הגאבר"ק קאוונא יצ"ו והסכים כי יש לסמוך בזה לדינא כהר"י מינץ והרמ"א ז"ל להיתירא:

תוכן העניינים

שות ברית עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה