שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
שו"ת בדיני אהע"ז · סימן פב
בעה"י ידיד נפשי ולבבי ש"ב ה"ה הרב הגדול מעוז ומגדל חו"ב שלם במעלות כו' כש"ת מו"ה מרדכי ביאליבלאצקי נ"י:
מכתבו הגיעני לשמחת לבבי ועל של תודה באתי:
א
מה שחקר ידידי האיך הדין אם זרק גט לאשתו בחצר של שניהם. דאם זרק לה קידושין בחצר של שניהם איבעיא הוא בגמרא קידושין (דף ח ע"ב) בסלע של שניהם ונשאר בתיקו עיי"ש אך בגט יש להסתפק. הנה דין זה הובא במגיד משנה ברמב"ם ז"ל פ"ד מהל' אישות הל' כ"א דאיתא שם ברמב"ם ז"ל דאם היתה עומדת ברשות של שניהם וזרק לה קידושין הוה קידושי ספק. וע"ז כתב המגיד משנה שם זה לא נתבאר שם לענין גירושין אבל יצא לרבינו מהאיבעיא כו'. בעי רב ביבי סלע של שניהן מהו תיקו. ופירשוהו שאעפ"י שבמקח וממכר אין חצר של שניהם קונה וכו' בקידושין יש לחוש שמא הוא משאיל לה זכותו כו' ונראה דבגירושין אינה מתגרשת ברשות של שניהן ואפילו ספק מגורשת אינה ויש דקדוק בזה ויתבאר בהל' גירושין עייש"ה ולכאורה זה טעמא בעי דמ"ש גירושין מקידושין ומה יש לספק בזה. והנה בהך דמס' קידושין (דף ח) הנ"ל דהאיבעיא דסלע של שניהן יש מחלוקת רש"י והרמב"ם ז"ל עם התוס' ז"ל דרש"י ז"ל פי' דהאיבעיא מטעם קנין חצר ותוס' ז"ל הקשו בזה דמאי קמיבעיא ליה בסלע של שניהן דהא קיי"ל במס' ב"ב דבחצר השותפין אין קונין זה מזה ומש"ה פירשו ז"ל דהאיבעיא הוא דכיון דהוא של שניהן אם שייך בזה סמכה דעתה עיי"ש. והמהרי"ט ז"ל בחידושיו תמה על התוס' ז"ל דמאי מהני בזה סמכה דעתה כיון דסו"ס צריך לבוא הקידושין לרשותה ולפי שיטת התוס' דחצר השותפין אינו קונה כלל בקידושין א"כ הדר קשה מאי קמבעיא ליה אך עיין בבית שמואל באהע"ז שביאר דלשיטת התוס' ז"ל ע"כ מיירי האיבעיא כגון שבא אח"כ הכסף קידושין לידה וקנתה אך כיון שצותה מקודם להניח על הסלע של שניהן י"ל דלא סמכה דעתה. וא"כ לפי"ז גם בקידושין לפי' התוס' ז"ל ל"מ כלל ואף ספק אינו וכמו שהעיר ג"כ כבודו מתוס' הנ"ל. וגם בגירושין אם לא בא לידה ל"מ. אך לפי' רש"י ז"ל דפי' מטעם קנין חצר וכן מבואר ברמב"ם ז"ל בהדיא שכתב דאף אם היתה עומדת בחצר השותפין וזרק לה הקידושין הוה ספק. ושם ל"ש דלא סמכה דעתה דלא צוחה אותו כלל אע"כ דמפרש כפירש"י ז"ל עייש"ה וכן הביא בבית שמואל שם דהרמב"ם ז"ל ס"ל כן וע"ז כתב המגיד משנה דבגירושין י"ל דודאי ל"ח וע"ז טעמא בעי ועיין בס' בית מאיר על אהע"ז (סי' קלט סעי' יד) שכתב אולי משום דכיון דכל מה שקנתה אשה קנה בעלה לא חיישינן לומר שמשאיל לה זכותו מפני שכבר יש לה חלק בהן דהא מה שיש לה אינו שלה וביאור דבריו היינו דכיון דכל הטעם דמספקא ליה בקידושין אולי השאיל לה מקום בחצר היינו משום דסו"ס יש לה חלק שם הדעת נוטה שהשאיל לה ג"כ מחלקו וזה ניחא בקידושין משא"כ בגירושין דאז היא אשתו והכל שלו. מאיזה סברא הוא שמשאיל לה מקום יותר מאם היה כולה שלי ודוק. אך גם זה לכאורה דוחק כמובן לכל מעיין ודברי הרב המגיד צע"ג. ואדרבה לפע"ד נראה דבגירושין יותר יש לומר דמהני גם בחצר של שניהם ואולי גם לפי' התוס' ז"ל בקידושין שם. דבקידושין ליכא כלל ספק דלא קנתה כנ"ל מ"מ בגירושין י"ל דמהני ושפיר קנתה. ולכאורה דברי התוס' ז"ל בקידושין שם צ"ע דהרי במס' גיטין (דף עח ע"א) בהך דהיתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב כו' מחצה על מחצה אר"ש בר ר"י כגון שהיו שניהן עומדין בד"א וליחזי הי מנייהו קדים וכ"ת דאתו תרווייהו בהדי הדדי והא א"א לצמצם כו' הר' דר"ש בר"י מוקי לה שהיו שניהם עומדין והיינו מסתמא דבאו בב"א וגם סתמא דגמרא דמקשה עלה אמרה וכ"ת דאתו תרווייהו בהדי הדדי והא א"א לצמצם משמע דאם היה אפשר לצמצם שפיר מתוקמי גם לסתמא דגמרא כאוקימתא דר"ש בר"י ואתו בהדדי והוה תצר של שניהן ומש"ה מגורשת ואינה מגורשת. ואין לומר דהיכא דבאו שניהן להד"א בשוין לא דמי לחצר השותפין דאולי בזה לא תיקנו ד"א היכא שבאו ביחד אצל הד"א. דהרי בחו"מ (סי' רסח ס"ב) ברמ"א פסקינן דהיכא דבא מציאה לתוך ד"א של שניהן זכו בה שניהם והיינו דהוה כמו חצר השותפין דקונה לשניהן ועיין שם בקצוה"ח דכתב על הרמ"א דאינו מדוקדק דהא דחולקין הוא מטעם ספק דהרי א"א לצמצם אך באמת יש לישב דברי הרמ"א ז"ל בפשוט ועיין בגליון תוס' רע"א ז"ל על משניות בגיטין שהקשה דהא י"ל דהיה מחצה על מחצה כגון שאחד עומד ע"ז המקום ואח"כ באו שניהם הרי לא יוכלו שניהם לזכות בהמקום ואח"כ כשילך לו האחר הרי שניהם נשארו שוין בזה המקום עייש"ה מה שתירץ. אך כאן בדין דחו"מ הנ"ל י"ל דל"ש הסברא שכתב שם עייש"ה א"כ שפיר מדוקדק הרמ"א ז"ל שהיו שניהם שוין. אח"כ מצאתי בנתיבות שכתב ג"כ בביאור דברי הרמ"א ז"ל כנ"ל תל"י עייש"ה. ועוד יש לישב ע"פ הסברא שכתב בס' גרש ירחים שם די"ל דהיה המקום שייך לאחד ואחר שעמדו שניהם הפקיר המקום לרבים יעוש"ה. ונחזור לדברינו דהרי מהנ"ל מוכת דגם בחצר של שניהם הוה בגירושין מגורשת ואינה מגורשת ואמאי בקידושין כתבו התוס' דבנתן הקידושין על המקום של שניהן אם לא בא לידה אח"כ בודאי אינה מקודשת אלא דאם בא אח"כ לידה אזי מספקא ליה כנ"ל. וגם לפירש"י ז"ל לכאורה קשה ג"כ כנ"ל דהרי הוכחנו דחצר של שניהן הוה מגורשת ואינה מגורשת וכאן מספקי ליה לגמרא בקידושין אם בודאי מקודשת או אולי אינה מקודשת להיפך והוה ליה לרב ביבי ספק בדינא אך לפירש"י ז"ל יש לישב מכמה טעמים כמובן למעיין אך לפי' התוס' לכאורה קשה:
ב
ולפע"ד לולא דמסתפינא לכתוב נגד דברי המ"מ ז"ל הייתי אומר לכאורה להיפך דבגט י"ל דבחצר השותפין שפיר מתגרשת דהרי באמת מבואר בפ' השותפין בנדרים דהיכא דקנו שנים חצר בשותפות ואין בהם כדי חלוקה שייך לכל אחד כולה בעת שמשתמש בה כ"א. דבעת שמשתמש שם אחד אזי הוא שלו כל החצר שמשתמש שם דעל דעת זה נשתתפו ולפי"ז כשהאשה תניח חפצה במקום שיש לה בשותפות עם בעלה הרי בעת שיהי' מונח הדבר על אותו מקום השותפות אזי כל אותו המקם שלה הוא לגמרי כנ"ל א"כ אמאי לא קנתה. אך נחזי אנן בקידושין והגט הנ"ל הנה בעת שנותן לה הקידושין והגט דעדיין לא זכתה בהם דע"ז אנו נידונין אף אם יהיה מונח באותו המקום השותפות מחמת זה אין החצר שלה בעת הזאת כיון שעדיין אינם שלה שלא זכתה בהן ואין עתה עת תשמישה בחצר. אך כ"ז ניחא בקידושין משא"כ בגט שנותן במקום השותפות ע"ז י"ל כיון דבעת שתזכה בהגט יהי' שייך לה המקום לגמרי כנ"ל א"כ הרי גיטה וחצירה באין כאחד דהרי בעת שתזכה בהגט יהיה מונח הגט שלה על מקום השותפות ויהיה שייך לה אז אותו המקום וממילא כאשר המקום שלה הלא זכתה לה החצר את הגט דגיטה וחצירה באין כאחד וזה מהני בגט כמבואר בהדיא בגיטין שם (דף עז ע"ב) דאמרינן גיטה וידה באין כאחד מהני שם עייש"ה. משא"כ בקידושין לא אמרינן קידושין וידה באין כאחד דלא אמרינן זאת אלא בגט דהוה בע"כ וא"כ לפי' התוס' ג"כ א"ש די"ל דבקידושין מש"ה אף ספק קידושין אינו כמו בהך דב"ב שם דלא מהני בחצר השותפות דל"ש שם קנין וחצר כאחד כנ"ל. וגם לפירש"י ז"ל א"ש בפשוט כמבואר במפרשים עיין ברשב"א ובמ"מ ז"ל הנ"ל דהיינו די"ל דמשאיל לה מקום בחצר כיון דרוצה לקדשה כנ"ל והא דבאמת משמע מסוגיא דגיטין הנ"ל דהיכא דהיו הד"א לשניהן שוין היא מגורשת ואינה מגורשת כאשר הוכחתי בהנ"ל. ולפי הנ"ל אמאי לא נימא דהויא מגורשת גמורה בודאי וסו"ס קשה אך באמת י"ל דל"ד חצר השותפין להך דבאו שניהם לתוך ד"א הנ"ל דבשלמא בחצר השותפין שקנו בשותפות י"ל דעל דעת זה קנו שבכל עת שיצטרכו כ"א להשתמש בו. יהי' ברשותו משא"כ בד"א דתיקנו חז"ל שיהיה שייך להם י"ל דל"ד כ"כ ואולי הוה ספיקא דדינא בזה ועוד צע"ג בזה. אך אם היה תצר השותפות כמו שחקר ידידי בזה היה נלפע"ד לכאורה מטעם הנ"ל דשפיר קנתה הגט אך אם היה הגט בע"כ והיא לא רצתה לכאורה י"ל דלא זכתה בע"כ אך ראיתי בס' נועם ירושלמי גיטין שם ברפ"ח שכתב דל"ש סברא זו דגיטה וחצירה באין כאחד אלא באופן דמבואר שם בגמרא בגט בחצירה דאמרינן דחצירה וגיטה באין כאחד משא"כ היכא דאנו באין מטעם קנין דהחצר יזכה איזה דבר בזה ל"ש סברא זו דבאין כאחד דהאיך יוכל לזכות כיון דעדיין אינו חצירו ואף גבי גט ל"ש לומר דבאין כאחד ומטעם זה יזכה החצר בהגט בתורת קנין חצר עיי"ש א"כ ל"ש סברא הנ"ל. אח"כ מצאתי בס' מימי הדעת בסוגיא דגיטין שם שהביא סברא זו דבאין כאחד והביא לפלפל אם אמרינן זאת בקידושין דמקשינן הויה ליציאה ופלפל בסוגיא דקידושין גבי סלע של שניהן עיי"ש הרי דלדעתו שייך סברא זו גם לענין קניית חצר וצ"ע בזה. אך מאשר הה"מ ז"ל כתב להיפך מזה כנ"ל אני מבטל דברי מפני דבריו הק':
ג
והנה מטעם הנ"ל היה נלפע"ד לכאורה במה דהיה קשה לי טובא על הך דמס' קדושין הנ"ל דאיבעיא ליה בסלע של שניהן אם מהני הקדושין מטעם חצירה ונשאר בתיקו. וטעם האיבעיא לפירש"י ז"ל היינו דמספקא ליה דלמא הוא משאיל לה חלקו על קניית הק' כמבואר בר"ן ובהה"מ ז"ל כהנ"ל ולכאורה יקשה אף אם משאיל לה מקום במה קנתה החצר והרי מבואר במס' גטין ר"פ הזורק בההוא ש"מ דכתב לה גט בפניא דמעלי שבתא וא"ל רבא ליקני לה מקום ותיזול ותיחוד ותפתח וכו' יעוש"ה בפירש"י ז"ל ומבואר שם בתוס' דהתם מיירי שהשאיל לה חצרו והרי דגם בשאילה לא קנתה בלא חזקה אף לענין גט. ויעוין בתשובת מהרי"ט ז"ל (חלק א' סי' סה) יעוש"ה וא"כ איך מספקא לו לר"ב שם בקדושין דלמא השאיל לה חלקו וכי השאיל לה מאי הוי הרי לא קנתה בלא חזקה. ולכאורה סבור הייתי לומר די"ל דל"ד קנין תצר לקנין אגב ובאמת בשאלה ג"כ קנתה אלא דשם בגיטין מבואר בפירש"י ז"ל דמיירי שהקנה לה גיטה בקנין אגב וא"כ י"ל דל"ד לקנין תצר דבחצר כיון דקנתה בשאלה בעלמא ממילא החצר קונה הדבר המונח שם משא"כ בקנין אגב דקניית המטלטלין לכאורה אינו מטעם דהקרקע קונה אותה באגב אלא דאמרינן דכיון דעושה חזקה בקרקע מהני אותו קנין ג"כ במטלטלין המונחין שם אף שאינו עושה קנין במטלטלין ואף אם החזקה שעושה בקרקע ל"ש כלל במטלטלין מ"מ יליף בגמרא מקרא דויתן להם ערים בצורות וגו' דאותה חזקה מהני גם כן במטלטלין אגב קרקע והיינו דהמטלטלין נקנין אגב קרקע באותה החזקה וא"כ י"ל בשאלה בעלמא אף אם נימא דקונה הקרקע ונימא דאגב יקנה המטלטלין מ"מ לא יקנה המטלטלין יותר מכת הקנין שהיתה בקרקע כיון דבקרקע לא היה קנין רק שאלה בעלמא כמו כן בהמטלטלין לא קנה יותר והוה כשאלה בעלמא. ובשלמא אם עושה קנין שפיר י"ל דכיון דהקנין מהני להקרקעות למה שהשאילן אמרינן דאותו הקנין מהני באגב ג"כ להמטלטלין למה שנתן אותם לגמרי ומשו"ה שפיר מתגרשה כן חשבתי לכאורה. אך באמת מבואר הוא שם במס' גיטין כי הרמב"ן ז"ל והרשב"א והריטב"א והר"ן ז"ל חולקים על פירש"י ז"ל דפירש שם משום אגב אלא דגם שם מטעם חצר ומ"מ צריך קנין חזקה ואף דשם בקדושין כל הסברא דאמרינן דלמא משאיל לה חלקו הוא לפירש"י ז"ל מ"מ יקשה באמת מדוע תקנה בלא שום חזקה וכמבואר בכ"מ דבעינן קנין חזקה. אך לפי סברא הנ"ל י"ל לכאורה דכיון דחצר השותפין בלא"ה הוא שייך לכ"א כולה [ובפרט הך סברא הנ"ל הוא לפירש"י ז"ל שם בקדושין וע"ז אנו דנין ולפירש"י ז"ל בגיטין (דף מז) בענין ברירה בכל שותפין לא אמרינן דשייך לכ"א חצי אלא דכל משהו שייך לשניהם ומכש"כ בזה הסלע של שותפות דאמרינן כסברת הר"ן ז"ל בנדרים שם] ובעת שכל אחד משתמש שייך לו אז כל החצר שמשתמש עליו אלא דקודם שמשתמשים בה יש לשניהם רשות ע"ז. א"כ י"ל דכיון דמשאיל לה חלקו הרי מסלק רשותו ממנו וממילא כיון דמסלק רשותו קנוי הוא לה לכולה כיון דבלא"ה הוה קנוי לה כולה אלא דגם לו היה רשות ע"ז וא"כ כשסילק רשותו ממילא נכנס לרשותה על אותו עת שמשאיל לה ואף דבכ"מ שואל לא קנה אלא בקנין היינו דלא יוכל לכנוס לרשות השני בלא קנין משא"כ לסלק רשותו יכול ג"כ בלא קנין והרי הפקר תוכיח דהרי הוא מפקיר בדיבורו וכדומה. א"כ גם כאן בקדושין הנ"ל הוא כן אף דבדיבורו וכונתו לא נכנס לרשותה מ"מ בזה קנתה וכנ"ל וזה נלפע"ד ברור ונכון בסברא. והנה תל"י שמצאתי בס' מחנה אפרים הלכות קנין חצר (סי' ו) שהקשה על הך דקדושין מדוע יקנה אף אם גילה דעתו שמשאיל לה מ"מ במה תקנה וכתב ונראה דה"ט דכיון דיש לכ"א מהם רשות בחצר לאישתמושי ביה בדיבור בלבד יכול להקנותו לענין שאלה ולא ביאר טעמו ואולי כונתו ז"ל כהנ"ל:
ד
אך עדיין יש לראות בזרק גט על חצר של שניהן הנ"ל דלכאורה י"ל דל"ש ש בזה דקנתה מטעם הנ"ל דגיטה וחצירה באין כאחד לפי המבואר בשו"ע חו"מ (סי' רב) בש"ך (ס"ק ג') דגם בצבורין צריך לקנין אגב משום דבחצר לא אמרינן דהחצר והמטלטלין באין כאחד ולא קנה מדין חצר אלא היכא שהקנה לה החצר מתחלה ואח"כ המטלטלין וסברא זו כתובה בתוס' חיצוניות הובאה בשיטה מקובצת למס' בבא מציעא (דף כה ע"ב) על מש"כ במתניתין מצא בגל הרי אלו שלו ומוקי לה בגמרא דשתיך טובא ופירש רש"י ז"ל שהעלה חלודה ויש לתלות באמוריים והקשו שם דאמאי לא תקנה חצירו לבעל הגל ותירצו בתוס' חיצוניות דלא אמרינן חצירו של אדם קונה שלא מדעתו אלא היכא שהיה החצר שלו קודם לכן שבאת המציאה לתוך החצר אבל כו' יעוש"ה. ובסברא זו מיישב בס' דברי אמת בענין קנינין דברי רש"י ז"ל שפירש בגיטין ר"פ הזורק בהך ש"מ דכתב גיטא הנ"ל דקנתה שם בקנין אגב כנ"ל ואמאי לא פירש משום קנין חצר והיינו משום דשם בא החצר עם הגט המונח שם בב"א ומשו"ה לא מהני מתורת חצר ומשו"ה פירש"י ז"ל משום קנין אגב עייש"ה בס' דברי אמת הנ"ל. וא"כ לפי"ז גם בזורק גט בחצר של שניהן כיון דבשל שותפות לא מהני לגרשה אלא דנימא דבעת שנתגרשה הרי משתמשת בחצירה דמונח גיטה שם וממילא נקנה החצר וגיטה וחצירה באין כאחד. ולפי הנ"ל ל"מ בזה קנין חצר היכא דבאין כאחד. אך כבר האריכו האחרונים ז"ל להקשות על הש"ך ז"ל. ועיין בקצות ובנתיבות המשפט. ובנתיבות שם (סי' רב) כתב ליישב דברי הש"ך ז"ל דיש נ"מ אם היה בחצר בפני המוכר ואם קנה בקרקע בפני המוכר כו' ולא אמר לו רק לך חזק וקני והלוקח החזיק שלא בפניו כיון דהחזקה אינו מועיל להמטלטלין כו' א"כ מה בכך דנעשה חצירו וחצירו כידו והוה כהגבהה או משיכה להמטלטלין מה בכך הא משיכה והגבהה לא מהני שלא בפני המוכר רק כשאמר לו לך משוך כו' עייש"ה. ולכאורה בסברתו ז"ל לא יתיישב עדיין הך תוס' חיצוניות המובא בשיטה מקובצת למס' ב"מ (דף כה) שם הנ"ל דשם מיירי בדבר הפקר ול"ש לחלק בהך סברא דשלא בפני המוכר וז"ל ודבריו ז"ל צ"ע לכאורה. ועיין בס' מחנה אפרים בהל' קנין חצר שהקשה ג"כ על הש"ך ז"ל מכ"מ והובא בנתיבות שם עייש"ה. ועיין בס' דברי אמת בענין קנינין שמיישב דברי התוס' חצוניות הנ"ל והש'"ך ז"ל הנ"ל ממה דקשה מהא דמס' בבא מציעא בר"ג שהקשה לר"י המטלטלין והחצר מדין חצר כו' וגם מה דקשה מגיטין פ' המביא (דף כא) עייש"ה שמיישב כ"ז. אך לכאורה עדיין יקשה מהא דגיטין ר"פ הזורק דזורק גט לחצר מגורשת ומקשה בגמרא מה שקנתה אשה קנה בעלה ומסיק רבא דגיטה וחצירה באין כאחד והרי שם במתניתין הוא קנין מטעם חצר וא"כ אמאי מהני לפי הנ"ל כיון שבאו ביחד ומהתימה שלא הזכיר זאת כס' דברי אמת הנ"ל. ואולי יש סברא לחלק בין היכא דבא כל החצר עם החפץ לרשותו ביחד בין היכא דהחצר ג"כ מקודם שייך לו רק היה משועבד לשני כגון בחצר של האשה דאף דמה שקנתה אשה קנה בעלה מ"מ כיון דגוף המצר שלה היה מקודם שהיה מונח הגט שם אלא שהבעל אוכל פירות אפשר דבזה י"ל כיון דאח"כ יהיה חצירה וגיטה באין כאחד מהני בזה ול"ד להך דכותל ישן דתוס' חיצוניות הנ"ל ולהא דהש"ך ז"ל דשם לא היה לו שום שייכות להחצר אלא ביחד עם המטלטלין וצ"ע בסברא זו. אך עיין בס' דברי אמת שהביא להוכיח דדעת הרמב"ם ז"ל והתוס' ז"ל במס' ב"ק (דף כב) ודעת כל המפרשים ז"ל ואולי גם דעת רש"י ז"ל דאע"פ שהחצר והמטלטלין באין כאחד קונין והריטב"א ז"ל ס"ל כתוס' חיצוניות יעוש"ה. א"כ לאינך רבוותא ז"ל דמהני בבאים כאחד ג"כ בגט שזרק לחצר של שניהם י"ל לפי הנ"ל דגיטה וחצירה באין כאחד ועדיין צע"ג בזה. גם יש לפלפל בזה אם שייך גבי גט הך חידוש שכתב הש"ך ז"ל דהיכא דבאין כאחד דלא מהני כיון דבגט ליכא קנין כמו שיבואר לפנינו בעה"י בסי' שאח"ז ורק דברשותה צריך להיות י"ל דמהני בבאין כאחד דהא דל"מ היינו היכא דצריך לקנין ובאין כאחד וצ"ע בסברא זו. ועיין בס' דברי אמת הנ"ל. ובסי' שאח"ז יתבאר בעה"י ליישב כל הקושיות דקשה להתוס' חיצוניות והש"ך ז"ל יעו"ש. אלא דבאמת נראה לכאורה דל"ש ב"ה דהחצר יקנה הגט מטעם הנ"ל די"ל דאף דבעת שהיא משתמשת שם הוה שלה מ"מ י"ל דאינו שלה אלא לצורך התשמיש בזה אמרינן דכ"א משתמש בשלו אבל בעצם החצר כת ויד שניהם מעורב בו וי"ל דלא מיקרי ונתן בידה ועוד י"ל דכיון דגם בעת שנתן לה הגט אם ירצה יעמוד וישתמש שם או בהליכה בעלמא דהדר יהיה שלו ג"כ כדין השותפין והוה כמו גט בידה ומשיחה בידו דאם יכול לנתקו אצלו אינה מגורשת כמבואר בגמרא גיטין (דף עח ע"ב) עיי"ש ובתוס' ד"ה אם יכול כו' כן י"ל ג"כ בזה דלא הוה כריתות והדבר נכון בסברא לכאורה. ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל במס' גיטין (דף עז) ד"ה וליחזי הי מינייהו קדים כו' עייש"ה:
ועוד י"ל לכאורה דלפי מה דמבואר במס' גיטין (דף כא ע"א) בהך דס"ל לרבא בנותן גט לחצירו ונתן לה במתנה דמהני וע"ז פליג אביי וס"ל דחצר איתרבאי מידה ומה ידה דאיתא בין מדעתה בין בע"כ כו' וכתבו שם בתוס' ד"ה אטו כו' דאף דמבואר במה ב"ח דחצר לא גרע משליחות כו' היינו לענין שאינו צריך בפניו בזה הוה כשליח אבל מ"מ בשאר דברים בעינן דומיא דידה דאל"כ חצר מהלכת אמאי לא קנה מטעם שליחות כו' עיי"ש וא"כ י"ל דאף דשם קיי"ל כרבא ולא כאביי מ"מ י"ל דהיינו משום קושיית ר"ש שם אבל באמת י"ל דבחצר צריך להיות דומה לידה בשאר דברים לבד הך דשלא בפניו כנ"ל דאל"כ באמת לרבא אמאי לא מהני חצר מהלכת. וא"כ לפי"ז י"ל כיון דצריך להיות דמי ליד א"כ ג"כ בזה הנ"ל ל"מ הגט דבידה ליכא שים זכיה אחרת מעורב בה שיוכל מה לעכב משא"כ בחצר השותפים אף דנימא דקנתה אז מ"מ בזה לא דמי לידה דמעורב בה כח בעלה דגם לו יש חלק בגוף החצר ודוק בזה ועיין בס' עונג יו"ט סי' ט"ז עיי"ש. אבל באמת קשה לומר כן דהרי שפיר שני שם בגיטין הנ"ל על קושיית ר"ש יעו"ש בתוס' ועוד כיון דיליף מושלח ושלחה דגם דבע"כ ליתא מ"מ מהני ול"ד ליד דאיתא אפילו בע"כ א"כ הרי דלא דמי לשים דבר ליד א"כ ג"כ בזה י"ל דל"ד וד"ל. ויש לפלפל בזה ודברי הס' עונג יו"ט הנ"ל צ"ע כעת:
והנה ע"פ המבואר למעלה אפשר לכאורה לישב ג"כ דאמאי בקידושין הוה ספק ובגירושין כתב הה"מ דגם ספק מגורשת אינה וע"פ הנ"ל לכאורה י"ל דה"ט דהנה כבר כתבנו דקשה בהך איבעיא דקידושין (דף ח) הנ"ל לשיטת רש"י ז"ל דפירש דהספק הוא דלמא משאיל לה חלקו וקשה דבמה קנתה כיון שלא עשתה קנין וביארנו בעה"י בט"ט דכיון דיש לה מכבר חלק בה א"כ בלא השאלתו יש לה ג"כ בכל החצר אלא דזכותו שיש לו ג"כ מעכב בה א"כ היכא שמשאיל לה מקים בחלקו ומסלק רשותו מחלקו ממילא זכתה בכל החצר כנ"ל ולא צריכה שום קנין א"כ י"ל דזה ניחא בקידושין דכשמקדש לה ג"כ שייך לה טרם הקידושין כנ"ל ול"צ שום קנין משא"כ בגירושין דאף אם משאיל לה מקום בחצר בחלקו מ"מ י"ל כיון דלא עשתה קנין במה קנתה דכאן ל"ש לומר כנ"ל דדי במה דמסלק רשותו כיון דקודם הגירושין גם חלקה היה שייך לו דמה שקנתה אשה קנה בעלה ודוק בזה.
ה
ולכאורה עדיין (צ"ע בדברי הש"ך ז"ל הנ"ל דלפי סברתו דחצר אינו יכול לקנות החפצים המונחים שם אם באו כאחד א"כ לפי"ז ג"כ קנין ד"א לא מהני אלא אם בא אח"כ החפץ לתוך ד"א דגם ד"א הוא מטעם חצר כמבואר בחו"מ (סי' רסח). א"כ צ"ע מהא דירושלמי פ"ח דגיטין ופ"ק דמציעא דיליף שם קנין ד"א מהא דדוד דאמר ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים וגו' עייש"ה דדוד קנה לעצמו בד"א ויכול להקדיש ומסתמא גם בירושלמי הפירוש הוא דד"א קונה מטעם חצר וא"כ קשה דמסתמא לא הביאו כל השלל הזה למקום מעמדו אלא דהוא בא אצלם בשעת מלחמה והקדישם לשמים וא"כ האיך יוכל לזכות בהם כיון שקנה הד"א עם השלל כאחת ועדיין קשה קושיית הירושלמי דהאיך הקדיש דבר שלא זכה בו עדיין כמבואר שם וכבר פלפלנו בדברי הירושלמי במקום אחר ובשלמא להש"ך ז"ל עדיין יש ליישב דמשמעות לשון הש"ך ז"ל דלא מהני באים כאחד היינו דהזוכה לא יזכה בשניהם כאחד אלא יזכה בהחצר מקודם ואח"כ בהחפץ המונח שם אבל אם הזוכה אומר שהוא זוכה מקודם החצר ואח"כ החפצים אף דכשבאו לרשותו ולידו שיוכל לזכות בהם באו כאחד כהך דתוס' חיצוניות דמס' ב"מ (דף כה ע"ב) הנ"ל דכשבאו הבעלים לידור בהחצר כבר היה אז המציאה שם אך אם הבעלים זוכים בהחצר מקודם ואח"כ ירצו לזכות המציאה תומ"י בבואם תוך החצר להש"ך ז"ל י"ל דשפיר מהני וכן דייק לשון הש"ך ז"ל שם וכן מבואר בס' דברי אמת בעניני קנינים הנ"ל דלהש"ך ז"ל אף אם באו כאחת אלא דהזוכה אומר דרוצה מקודם לזכות בהחצר ואח"כ בהמציאה שפיר מהני. משא"כ בתוס' חיצוניות במס' ב"מ שם משמע דגם בזה לא קנה אלא כשיבוא המציאה אח"כ לתוך חצירו. ותדע דהש"ך ז"ל לא הביא כלל הך דתוס' חיצוניות הנ"ל לסיוע לדבריו ז"ל וזה תימא אלא ודאי דגם הש"ך ז"ל לא כתב דינו אליבא דתוס' חיצוניות כנ"ל. וכן מבואר בהדיא בדברי הש"ך ז"ל בחו"מ (סי' קצח ס"ק ט) עיי"ש ובזה מיושב כמה קושיות להש"ך ז"ל. וא"כ להש"ך ז"ל ניחא הך ירושלמי די"ל דדוד קנה קודם הד"א ואח"כ השלל ואף דכבר היה מונח שם השלל טרם שזכה בהד"א מ"מ מהני משא"כ לתוס' חיצוניות הנ"ל לכאורה קשה מהך ירושלמי הנ"ל. וכן יש לדייק לכאורה מהא דנדרים (דף לד ע"ב) בהא דאמר רבא היה מונח לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש נטלה לאוכלה כו' יעוש"ה בר"ן ז"ל שכתב דזכה עם הד"א בעד הקדש כיון דיכול לזכות בעצמו אם ירצה יכול לזכות ג"כ הקדש והארכנו בזה במקום אחר בס"ד וא"כ לדברי תוס' חיצוניות הנ"ל יקשה ג"כ. אך בזה י"ל דלא ס"ל להר"ן ז"ל כתוס' חיצוניות הנ"ל. אך לפירוש הרא"ש וה והתוס' ז"ל א"ש לתוס' חיצוניות הנ"ל עייש"ה. וכן יש לדייק מהנימוקי יוסף במס' ב"מ המובא בט"ז חו"מ (סי' רסח) דלא ס"ל כתוס' חיצוניות הנ"ל ע"פ הנ"ל עייש"ה ודוק בכ"ז. ונחזור לעניננו דמ"מ בנידון דידן י"ל דאינה מגורשת כיון דמ"מ כח בעלה בחצרה כנ"ל וגם ספק מגורשת י"ל דלא הוה ול"ד להך בעיא דקידושין (דף ח') כמו שביארנו בט"ט בעה"י דליכא בזה קנין כנ"ל ומ"מ עדיין צ"ע בזה:
ו
אך לכאורה עדיין יש לדון בזה די"ל דהא דאיבעיא ליה בקידושין (דף ח) דלמא משאיל לה חלקו י"ל ג"כ אף היכא דכולה שלו ומ"מ י"ל דתקנה בלא קנין דהנה איתא במס' בכורות (דף יח:) אמר רבא ואיתימא ר"פ הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח כו' לא נחלקו אלא בחצר בעה"ב ורועה כהן ר"ט סבר אקנויי קא מקני ליה בחצירו ונ"ל דליתעביד מצוה בממונו והו"ל כשנים שהפקידו וכו' ור"ע סבר כיון דא"ל פסידא לא מקני כו' וכתבו בתוס' ז"ל ד"ה אקנויי כו' ואפילו בלא קנין קני דגמר ומשעבד נפשי' א"נ כו' הרי מבואר שם דהיכא די"ל דגמר ומשעבד נפשיה מאיזה טעם כגון שם דאיכא מצוה אמרינן דקני חצירו אף בלא שום חזקה לפי תירוץ זה של תוס' ז"ל. וכן מבואר במס' ב"ק (דף קב) כיון דהקדיש נכסיו נעשה כהקנה להם מעיקרא ועיין בשיטה מקובצת שם שביאר הטעם דכל שדעתו קרובה להן הרבה גמר דעתו בהקנאה מו' עיי"ש ועיין בתשובת הגרע"א ז"ל (סי' לז). וא"כ הרי דיכול להיות אופן דקנה בלא קנין היכא דנדע ברור דבכל לבו גמר להקנותו א"כ א"ש הנ"ל דבהך דגיטין שפיר צוה רבא דיקנה לה מקום ותיזיל ותיחד כו' דאנן חיישינן דלמא לא יגמור להקנות לה בכל לבו ול"מ בלתי חזקה משא"כ בהך דקידושין שפיר מספקא ליה לרב ביבי דדלמא כיון דרוצה לקדשה באמת אפשר שמשאיל לה מקום בחצר והיינו דמשאיל לה בכל לבבו ובזאת גמר ומקנה ומהני אף בלא שום קנין כנ"ל וי"ל דיש נ"מ בין קידושין לגט דבקידושין דלקרובי קאתי אמרינן דסתמא דמלתא דמקנה לה מקומו משא"כ בגט דלרחוקי קאתי. ותדע דהא בזרק לה גט בחצירו בודאי אינה מגורשת כדתנן בהדיא בפ"ח דגיטין ואמאי לא נימא שם ג"כ דיהי' ספק מגורשת דדלמא מקנה לה מקום בחצירו כמו בהך דבכורות הנ"ל. אלא ודאי דלא חיישינן לזה דשאני התם בבכורות הנ"ל דשם איכא מצוה מש"ה אמרינן דודאי הכי הוא דהקנה לו מקום בחצירו משא"כ בגט לא חיישינן לזה כלל. שוב ראיתי כי אא"ז הגאון הגדול ז"ל בס' בנין עולם מיו"ד (סי' סו) השיג על הגאון רע"א ז"ל הנ"ל עייש"ה מה שביאר בהך סוגיא דבכורות הנ"ל. אך לפי"ז גם בגירושין אם זרק בחצירו ג"כ אמאי לא נימא דהוה ספק מגורשת דדלמא גמר והקנה לה מקום בחצירו והרי תנן במתניתין דבחצירו בודאי אינה מגורשת. ואף דלכאורה יש לחלק בין גירושין לקידושין דבקידושין לקרובי קאתי משא"כ בגירושין כנ"ל. אך באמת לכאורה זה אינו דלפי"ז ג"כ בקידושין אם זרק לה בחצירו נימא דהוה ספק קידושין דלמא משאיל לה מקום בחצירו והרי לא איבעיא ליה לרב ביבי שם בקידושין אלא בסלע של שניהם ולא איבעיא ליה יותר אף בסלע שלו דלמא משאיל לה מקום בחצר אלא ודאי דזה אינו ול"ש בזה סברא הנ"ל. אך לכאורה עדיין יש ליישב בזה ובפרט לפי' התוס' ז"ל דכל האיבעיא הוא אם שייך בזה סמכה דעתו א"כ צ"ע בזה אמאי לא נימא ג"כ דודאי משאיל לה ויש להאריך בזה הרבה ויש לדקדק ג"כ קצת בלשון הרמב"ם ז"ל דבפ"ד מהל' אישות כתב דקידושין לא מהני בחצירו אלא אם יתן לה בידה ולא כתב דאם זרק לחצירו לא מהני כלל ובפ"ד מהל' גירושין כתב בזרק גט לחצרו דלמא מהני עייש"ה וצע"ג. ויש לפלפל בזה דבקידושין זכית הוא לה ויכול להשאיל לה מקום בלא דעתה דזכין לאדם שלא בפניו ואולי בגט ל"ש זה כאשר האיר כבודו. אך באמת הרי איירי שם שברצונה הוא הגט. וכמו דמספקא לן דכיון דהוא נותן שם הגט דלמא משאיל לה מקום בחצירו כן יש להסתפק אצלה כיון דברצונה מתגרשת דלמא גם היא רצתה לזכות במקום הגט ול"ש אין חבין שלא בפניו. אך להנ"ל לכאורה בלא"ה א"ש בפשיטות ועדיין צע"ג באלו הדינין ולא כתבתי לו רק מה שנלפע"ד להעיר בזה ע"ד הפלפול לכאורה והנני ידידו דו"ש ומברכו ברוב הצלחה כחפצו וחפץ ש"ב אוהבו:
איזיק יעקב בהרב הגאון מ' אליעזר שלמה וועללער: