שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
שו"ת בדיני אהע"ז · סימן פא
עוד לידידי הרב הנ"ל על ענין הנ"ל
א
מה שכתב ידידי על מה שכתבתי דלא מצאתי סברא לחלק בין אם כתובה דאורייתא או דרבנן דממה נפשך אם כותב כלשון דתיקנו חכמים גם אם כתובה דאורייתא שייך סברת ר' משה ז"ל וכתבתי לו דאין לומר דמשום דלמ"ד כתובה דאורייתא לר"מ א"א בלא כתובה. וגם דאין לומר דהיכא דא"א לא כתבינן בלשון זה דכן ג"כ אם כתובה דרבנן י"ל כן. וע"ז האריך ידידי והביא להראבי"ה המובא במרדכי להוכיח דבימי התנאים לא כתבו כלל כתובה וע"כ דהיכא דאין כותבין כלל ליכא איסור וגובה בתנאי ב"ד וגם חידש לחלק בין לא כתב כלל להיכא דנאבדה וא"כ ל"ק קושייתו די"ל דהיכא דכתובה דאורייתא גובה בלא כתובה. ולא ידעתי מה חידש לי ידידי בזה לדחות דברי הנ"ל ומאי נ"מ אם כתובה דאורייתא או דרבנן דסו"ס יש לתרץ כמו שנתבאר למעלה. גם מה שחידש לחלק בין לא כתב כלל להיכא דנאבדה לא ידעתי כלל לפרשה. דהנה מבואר בגמרא כתובות (דף נו ע"ב) שם אחתיה דרב"ת כו' אירכס כתובתה כו' זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים משהא אדם את אשתו ב' וג' שנים בלא כתובה א"ל אביי כו' הלכה כר"מ בגזרותיו א"ה זיל כתוב לה ופירש"י ז"ל זו דברי ר"מ דאמר לעיל כל הפוחת לבתולה כו'. ואפילו בתנאה והתנאי בטל קרי ליה בעילת זנות כו' וה"נ לר"מ דאסור לשהות אשה שנאבדה שטר כתובתה ואפילו אית לה דלא מפסדא בהכי כו' מיהו לא סמכה וכו' אבל חכמים אומרים כו' א"ה זיל כתוב לה כו' והא דאמרינן לעיל לא כתב לה כתובה בתולה גובה כו' ואוקמינן כר"מ התם במקום שאין כותבין כתובה דכולהו אתנאי קא סמכי כו' והרי זה מבואר להדיא מסוגיא זו מפירש"י ז"ל דאין שום נ"מ אם כתובה דאורייתא או דרבנן דלר"מ בכ"מ כתובה דאורייתא ומ"מ תליא במנהגא אם כותבין כתובה אסורה בלא כתובה אף אם כתובה דאורייתא כמבואר שם לר"מ ובמקום דלא כתבינן כתובה מותרת בלא כתובה וסמכינן על התנאי כתובה והיינו ראבי"ה המובא במרדכי הנ"ל. גם מבואר מסוגיא זו דעדיף טפי היכא דנאבד הכתובה מהיכא דלא כתב כלל כמבואר שם גם בהו"א דגמרא דאמר זו דברי ר"מ אבל לחכמים מותר לשהות ב' וג' שנים עיי"ש אך במקום שאין כותבין מותר אף לר"מ. אך הסוגיא דכתובות הנ"ל מיירי היכא דכותבין כמבואר שם להדיא ר"מ אומר רצה כותב לו שטר של מאתים והיא כותבת לו התקבלתי ולר"מ לא מהני זאת כמבואר שם ג"כ בפירש"י ז"ל הנ"ל דמיירי במקום שכותבין. ובזה שכתב הר"מ ז"ל ברא"ש הנ"ל דהיינו דכיון דמיירי במקום שכותבין ומסתמא כותב לה כלשון וכתיקון חכמים ז"ל א"כ אין נ"מ בין אם כתובה דאורייתא או דרבנן בכל אופן ל"ל כתובה מבעל השני כיון דכתיב לכשתנשא ואף אם כתובה דאורייתא לא גרע ממתנה ע"ז וכמו שכתבתי בהנ"ל. וא"כ ג"כ במלך אין נ"מ בין אם כתובה דאוריתא או דרבנן והיכא דכתבינן כתובה היכא משכחת לה לאו דלא ירבה ואם נימא כיון דא"א להתקיים לכשתנשא לא כתבינן כך א"כ י"ל ג"כ אפילו אם כתובה דרבנן כך וה"ה נמי אם נימא דכאן דא"א לכשתנשא לא כתבינן כלל בזה ליכא איסור דגביא בתנאי ב"ד כן ג"כ אף אם כתובה דרבנן גביא בתנאי ב"ד דהיכא דלא כתבינן כלל ליכא איסור גם אם כתובה מדרבנן וכמו שהביא ידידי ג"כ מהא דהט"ז (ריש סי' סו) באהע"ז הנ"ל ואף כי כ"ז פשוט הארכתי בזה מאשר ידידי עומד ע"ד:
ב
ומה שכתב ליישב על מה שכתבתי לו קושיית הראשונים דלמ"ד כתובה דרבנן מאי נ"מ בין פילגשים לנשים לפירש"י ז"ל בפ' חיי שרה דנשים בקדושין ובכתובה ופילגשים בקדושין בלא כתובה. וכתב ידידי דבזה עמד ג"כ וכעת תירץ קושיית הרמב"ן ז"ל על רש"י ז"ל הנ"ל ע"פ מה שכתב המשנה למלך דאף דליכא כתובה מדאורייתא המנהג היה לכתוב כתובה וא"כ איכא נ"מ בין נשים לפלגשים דלפלגשים לא היו כותבין כתובה. היטב אשר תירץ וכוון לדעת הגדול וכבודו לא עיין במקור הדברים ברמב"ן בחומש שהקשה על רש"י ז"ל שם כנ"ל והרמב"ן ז"ל בעצמו מתרץ דברי רש"י ז"ל כמש"כ ידידי שיחיה עיי"ש. אך לא אדע למה נוגע זה להשיג על דברי הלא הוכחתי לו מזה להשיג על דבריו שכתב לחלק בין אם כתובה דאורייתא או דרבנן לפי סברת ר"מ ז"ל כנ"ל וכתב דלר"י דס"ל דכתובה דרבנן א"כ כותבין לכשתנשא וס"ל דמלך מותר באלמנתו של מלך ואית לה כתובה ואיכא נ"מ בין נשים לפלגשים ע"ז כתבתי דלא תירץ כלל דסו"ס ליכא נ"מ מה"ת כקושיית הראשונים ז"ל. וגם מזה מוכרת כי קושיית הגאון מוה"ר יהושע ליב שליט"א מבריסק הוא ג"כ אף אם כתובה דאורייתא דאל"כ בלא זה קשה מאי נ"מ ואם שכתבתי ליישב קושיא זו ע"פ דברי רבינו הגדול הגר"א ז"ל בביאוריו שם גם קושיית הגאון רי"ל מבריסק נתיישב. גם מה שהשיג עלי ידידי ממה שכתבתי ליישב קושיית הגאון מבריסק שליט"א הנ"ל ע"פ מה שכתב הגר"א ז"ל דיש חילוק לענין תנאי כתובה וע"ז הוכיח מהרשב"א ז"ל דע"כ ל"ל כן דהרי הרשב"א ז"ל הביא מהראב"ד ז"ל להקשות על הך דינא דר' משה ז"ל מהך דאמרינן דאלמנה לכה"ג א"ל מזונות ותנאי כתובה ככתובה דמיא וכיון דאין לה כתובה ג"כ תנאי כתובה ל"ל ומש"כ רבינו הגדול הגר"א ז"ל היינו אם כתובה מדרבנן בזה כיון דמה"ת אין לה כתיבה מ"מ תנאי כתובה אית לה. לא הבינותי כלל דבריו בזה דמאי דמיון הביא משם לכאן דשם מיירי במה דפסקו מזונות לאחר מיתה ואם לית לה כתובה ל"ל ג"כ מזונות ומאי דמיון לתנאי כתובה דשארה כסותה כו' דנתחייב לאשתו בחייו ואטו אם נשאת לבעל ג' לרבי או לד' דלכ"ע אין לה כתובה אטו פטור מכל תנאי כתובה ולא לשתמיט חד מפוסקים דלאשמעינן הכי והרי אין לך קדושין שאין עליו שאר כסות ועונה ואי לאו הכי ל"ש כלל קדושין דאין קדושין לחצאין כמבואר בתוס' כתובות (דף נו) בהך דמקדש ע"מ שאין עליו שאר כסות כו' עיי"ש ובשיטה מקובצת. ועיין בפירש"י ז"ל במס' ב"מ (דף צד) ד"ה אפילו תימא עיי"ש. וגם כמה דברים שמתחייב לה בעל בחייה כמבואר ברמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' אישות ה"ב דתשב שם י' דברים ג' מה"ת ושבעה מד"ס ואחד מהם עיקר כתובה והשאר תנאי כתובה כגון לרפואתה ולפדותה כו' כמבואר שם ושפיר איכא נ"מ בין נשים לפלגשים והנה ראיתי במשנה למלך בהל' נערה בתולה הלכה ג' בד"ה וראיתי לרש"י ז"ל כו' שכתב בשם הרא"ם ז"ל דרש"י ז"ל ס"ל ע"כ דכתובה מדאורייתא א"כ לכאורה בפשוט א"ש פירש"י ז"ל מקושיית הרמב"ן ז"ל הנ"ל דהקשה מאי נ"מ בין נשים לפילגשים דרש"י ז"ל לשיטתו א"ש וז"פ עיי"ש במשל"מ:
ומה שכתב לסתור מה שכתבתי דלר"מ ז"ל האיך מותר בעל שלישי בלא כתובה ומחמת זה כתבתי דאף דלא תגבה הכתובה קודם שתנשא דלא הוה ראויה להנשא מ"מ אם תנשא מקרי קיימה התנאי דלכשתנשא וע"ז כתב ידידי דמשו"ה אין לה כתובה כדי שתהיה קלה בעיניו להוציאה. אין כ"כ סתירה כמו שכ' בעצמו להוכיח דהרי חיי"ל אית להו כתובה. ומה שהביא מס' הפלאה דהתם משום לא פלוג ומשום דבתחלת נשואין. הלא ג"כ כאן בעל שלישי בתחלת נשואין לקחה בלא כתובה ואם תיקנו חכמים בכל נשואין בתחלה כתובה אף בחיי"ל הלא אם לא קיים תקנת חז"ל בעילתו בעילת זנות ואף אם באפשר לומר כסברת ידידי מ"מ מה שכתבתי לתרץ ג"כ לכאורה א"ש בפשיטות. (ומה שכתב ידידי על תירוצי דאין סברא לומר דאם נשאת באיסור מקרי לכשתנשא לא אדע אמאי אינו סברא דכיון דחל הנשואין מקרי לכשתנשא ולא עלי תלונתו דהרי אין זה חידושי דכן כתב הרא"ש ז"ל בכתובות על הך דין דר' משה ז"ל הנ"ל דכיון דתופסין הקדושין מקרי לכשתנשאי ולא חדשתי אלא די"ל דאף לר"מ ז"ל אף דקודם הנשואין לא תגבה הכתובה דלא הוה ראויה להנשא ולא דמיא לשאר נשים דאף קודם הנשואין מקרי ראויות להנשא משא"כ כאן. אך מ"מ אם עברה ונשאת שפיר מקרי נתקיים התנאי ואין להאריך בזה. אך מטעם אחר צ"ע ע"ז דבאם נימא דבעברה ונשאת י"ל כתובה אכתי קשה היה יכול למנקט תרי זימני נתארמלה ומ"מ שייך למינקט תרי כתובות כגון בעברה ונשאת כנ"ל ואולי אורחא דמלתא קתני וצ"ע:
ומה שכתב ידידי לסתור דברי במה שכתבתי דאף דאסור באלמנתו של מלך זה דוקא ביאה ולא קדושין ותמכתי על לשון הרמב"ם ז"ל וע"ז השיג ידידי מהך דהוה קדושין שלא נמסרו לביאה והוכיח דר"מ ס"ל דלא הוה קדושין. מלבד דיש לחלק בגוף הדבר בענין קדושין שלא נמסרו לביאה הנה לדינא דקיי"ל דהוה קדושין כאביי גם בזה הוה קדושין. ובהך דר"מ דס"ל דאסור באלמנתו של מלך וכתבתי דקרינן ביה לכשתנשא משום קדושין והיינו ע"כ דחלין הקדושין זה פירשתי לר' משה ז"ל ולדידיה ז"ל י"ל כפי' התוס' בקדושין (דף נא ע"א) וביבמות (דף כג ע"ב) דלא מקרי קדושין שאין מסורין לביאה אלא היכא דמחמת הקדושין נאסר עיי"ש וגם ברמב"ם ז"ל י"ל דס"ל כן ואם דגם פירש"י ז"ל שם יש ליישב כמש"כ בס' המקנה שהביא כ"ת ומ"מ אינו מוכרח דוקא כן. גם מה שהכריח ידידי דלר"מ ע"כ ס"ל דקדושין שאין מס"ל לא הוה קדושין מהא דקתני אינו יודע כו' אשתמיט לידידי דברי התוס' יבמות (דף סג ע"ב) ד"ה דיקא נמי כו' דאינו יודע משמע הכי ומשמע הכי דאל"כ יקשה לאביי עיי"ש. אך בלא"ה כתבתי למעלה לדחות דע"כ אין לומר דמשום קדושין מקרי לכשתנשא כמבואר למעלה.
ג
והנה מה שהביא ידידי מהמקנה דכתב דלהרמב"ם ז"ל למ"ד קדושין שאין מסורין לביאה לא הוה קדושין ל"ש קדושין בחיי"ל אלא בקידשה בביאה. ולא זכיתי להבין כלל. והס' הזה אינו ת"י לעיין בו דאיך נוכל לומר כן. דהנה מבואר במס' קדושין (דף עח ע"א) דס"ל לרבא דכה"ג באלמנה אם בעל אחר קדושין לוקה שתים אחת משום קדושין ואחת משום ביאה והרי רבא ס"ל דקדושין שאין מסורין לביאה לא הוה קדושין ומ"מ חל הקידושין לבד הביאה ואם נימא כמו שהעתיק לי ידידי מס' המקנה הנ"ל אמאי לקי משום קדושין הלא לא חלין כלל וע"כ דהוה גזה"כ דאף דהוה קשאמס"ל מ"מ חלין בחיי"ל. ובשלמא בקושיית התוס' י"ל דאף דמה דתופסין קדושין בחיי"ל הוא גזה"כ מכי תהיין לאיש בגמרא קדושין (דף סח) מ"מ הקשו שפיר ניליף מזה דקדושין שאין מסורין לביאה הוה קדושין אבל לפרש ברמב"ם ז"ל דבאמת לא חל קדושין בחיי"ל אלא בביאה לכאורה א"א לומר כן כנ"ל. אך מ"מ יש לדקדק בקושיית התוס' דדלמא דרשינן כי יקח ובעלה דבעינן ראויה לביאה בכ"מ אלא היכא דגלי קרא כגון בחיי"ל הרי גלי קרא דמהני הקדושין. אך לפי הנ"ל י"ל דעדיין י"ל דליכא לרבויי מהקרא אלא דחלין הקדושין והיינו די"ל דהקרא מרבה בקידשה בביאה ולעולם בקידש בכסף לא חל הקדושין וא"כ יקשה מהך דקדושין (דף עח) הנ"ל דגם לרבא חייב ב' וע"ז ליכא ריבויי קרא וע"כ דקדושין שאין מסורין לביאה הוה קדושין וע"כ צ"ל כתירוץ התוס'. ועוד נלפע"ד דיש להקשות ג"כ מהא דאצטריך בקדושין (דף כז) דממציא שם לימוד על חייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושין וקשה קרא ל"ל דהרי ח"כ הוה קדושין שאמל"ב ול"ד לחייבי לאוין דשאני התם דגלי קרא אע"כ דבזה ל"ש קדושין שאין מסורין לביאה כתירוץ התוס'. ובזה אפשר שיש ליישב ג"כ הרמב"ם ז"ל הנ"ל דס"ל דחיי"ל אינו לוקה עד שיקדש ג"כ ול"ש תירוץ התוס' וי"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דהוה גזה"כ בחיי"ל דמהני קדושין ואף די"ל דמיירי בקדשה בביאה וא"כ ליכא גילוי קרא על קידושי כסף וא"כ יקשה מאלמנה לכה"ג הנ"ל דלרבא חלו קדושין לבד ביאה כנ"ל י"ל דשם איכא איסור בביאה ג"כ בלא קדושין וא"כ ל"ש קדושין שאמס"ל כמו שכתבו התוס' ז"ל כנ"ל וכן בחייבי כריתות שהוכחנו דאי לא גלי קרא ע"ז הו"א דחלין הקדושין והיינו משום דל"ש בזה קדושין שאין מסורין לביאה כמש"כ התוס' ז"ל הנ"ל וא"כ אדרבה משמע דהרמב"ם ז"ל סובר כסברת התוס' ז"ל ולא כמש"כ כבודו. אך באמת לכאורה קשה מאד לומר דלהרמב"ם ז"ל בחיי"ל ליכא קדושין רק בקידש בביאה ממה דכתב הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהל' איסורי ביאה דבכל חיי"ל ליכא מלקות בביאה בלא קדושין והוא מגמרא קדושין (דף עח) דאביי ס"ל קידש לוקה בעל לוקה ורבא ס"ל דבעל לוקה דוקא כו' ומשמעותא הוא דאף דקידש צריך אח"כ לבעול ולא דיקדש בביאה וא"כ היכא משכחת לה בזה חיוב מלקות כיון דהקדושין אינם כלום כנ"ל והוה ביאה בלא קדושין וגם ליכא למימר דגלי קרא די"ל דהקרא קאי על קידש בביאה. אך באמת כבר תירצו בזה האחרונים ז"ל ומצאתי בס' דורש לציון שהביא ג"כ להקשות על הרמב"ם ז"ל וכתב דגם בחיי"ל איכא איסור בביאה בלא קדושין אף לרבא ולוקה נמי והיינו משום לאו דקדשה ולא משום חיו"ל א"כ ל"ש בזה קדושין שאין מסורין לביאה דבלאו קדושין לוקה משום איסור אתר עיי"ש והיינו כסברת התוס' ז"ל הנ"ל דלא כמו שכתב כבודו. ונחזור לעניננו דאשת מלך שפיר י"ל דמותרת להתקדש בלא ביאה וגם חלין הקדושין דל"ש בזה קשאמס"ל כמו שכ' בתוס' ז"ל הנ"ל וגם לבד זה הא אנן קיי"ל כאביי דהוה קדושין ודוק. ומה שכתב לסתור דברי שכתבתי דלמ"ד מזל גורם אסור לקדש קטלנית ודחה דכיון דלר"מ קדושין שאין מסורין לביאה לא הוה קדושין הוה כזנות ול"ש איסור כלל. מלבד דלפי הנ"ל נסתר כל יסודו גם אין סברא כלל דלסברתו למ"ד מזל גורם ליכא איסור קטלנית כלל וזה ודאי אינו:
ד
ומה שכ' ידידי להקשות לפי' הר' משה ז"ל מהך דסוף נדרים דאומרת נטולה אני מן היהודים דבראשונה היו אומרים דתצא ויתן כתובה ואמאי א"ל כתובה והא תהיה אסורה לינשא לעולם והאריך בזה לבאר בהך דל"מ שאלה לחכם מהך דירושלמי שם יעיין ידידי בר"ן ז"ל דמשמע ג"כ דל"מ שאלה שכתב חזרו לומר וכו' דלמא תלך למקום שאין מכירין אותה ובנדרה ותנשא. דל"ל למימר דחיישינן דלמא תלך למקום שאין מכירין אותה נימא דלמא עיניה נתנה באחר ותלך אח"כ ותשאל על הנדר אע"כ צ"ל לכאורה דל"מ שאלה כמו שכ' כבודו. וכן כתב רש"י ז"ל במס' יבמות (דף קיב) עיי"ש שכתב כמו הר"ן ז"ל הנ"ל וכתב ידידי שיתי' כי לפי סברתו א"ש די"ל דהך מתניתין ר"י היא וס"ל כתובה דאורייתא א"כ אין נ"מ אם מותרת לנשא לאחר. ידידי אף כי דבריו בהשכל מ"מ מלבד שכבר כתבתי והוכחתי בעה"י דאין שום חילוק בין אם כתובה דאורייתא או דרבנן בשניהם אם כותבין כתובה וכתיקון ולשון חכמים ז"ל אם אסורה להנשא אין לה כתובה לפי פי' ר' משה ז"ל אלא דנ"מ דבמקום דאין כותבין כתובה וגובה בתנאי ב"ד אזי י"ל דאין נ"מ אם תוכל להנשא א"כ ג"כ במשנה ראשונה הנ"ל י"ל דמיירי במקום שאין כותבין כתובה. מלבד זה לא נראה לי כלל לפרש דהך מתניתין דנדרים מיירי דוקא בכתובת בתולה ולא בבעולה דבבעולה לכ"ע כתובתה מדרבנן והאיך נפרש דמתניתין דבראשונה היו אומרים שלש נשים כו' מיירי דוקא בבתולות ואין זה אלא תימא דבכה"ג הו"ל לפרושי. וגם במה שכתבתי בהנ"ל י"ל הך סוגיא דנדרים לכאורה די"ל דאף דאסורה לינשא היינו דוקא איסור תשמיש דהרי ע"ז אסרה על עצמה הנאת תשמיש כמבואר שם במתניתין ובר"ן ז"ל עיי"ש וא"כ להתקדש לאחר מותרת ויכיל להיות לכשתנשא אך מ"מ יש לחלק בזה דאף דאין להתיר לה היינו משום דניחוש דלמה עיניה נתנה באחר ומש"ה פירשו דגזרו דלמא תלך למקום שאין מכירין אותה ואת נדרה וכמש"כ רש"י ז"ל הנ"ל וא"כ היכא דיתודע הדבר או דגם הבעל יודה דאמת דברה אז באמרה נטולה אני כו'. ועתה אחר הגירושין נתרפאה ותרצה לינשא לאיש בזה י"ל דודאי מהני לה התרה וא"כ אפשר דשפיר מיקרי לכשתנשא כיון דיש אופן דתנשא ויש להאריך בזה ודוק. אך כבר דתיתי סברא זו למעלה בסי' הקודם דמחמת קידושין לא נקראת לכשתנשא כנ"ל. ומה שכתב ידידי דמש"ה ס"ל להירושלמי דל"מ שאלה משום דנתגרשה הוה כהוקם וס"ל דל"מ ג"כ שאלה לחכם אחר ההיקם. ידידי. לכאורה א"א לומר כן דהרי הטעם דמספקא לה בגמרא דנדרים (דף ע"א) אם גירושין הוה כהוקם הוא משום דכיון דידוע לו דאחר גירושין לא יוכל להפר וכיון שאינו מיפר לה הוה כהוקם. והרי כאן בירושלמי הנ"ל הך דנתגרשה תלך ותנשא לערביים קאי גם על משנה אחרונה דחזרו לומר דיפר לחלקו ותהא נטולה מן היהודים וע"ז קאי נתגרשה תלך ותנשא לערביים כו'. וכן משמע לשון דנתגרשה והרי היפר לה חלקו רק חלק אחרים אינו יכול להפר. דאינו יכול להפר אלא חלקו כמבואר שם בתוס' וא"כ ל"ש כאן לומר דבמה דנתגרשה הוקם לה דהרי אינו יכול להפר לה אלא חלקו ואפילו אם נאמר דנתגרשה לא קאי אאם היפר לה חלקו אלא דאף דיכול להפר חלקו והוא לא היפר לה אלא גירשה וא"כ י"ל דמוכת מזה דהוקם לה הנדר. מ"מ זה אינו שייך אלא למשנה אחרונה אחר שחזרו לומר דיכול להפר ומדלא היפר לה מסתמא הוקם לה אף דגם זה קשה לומר כן דלכאורה ל"ש הוקם אלא על הך דיכול להפר אבל חלק אחרים ל"ש הוקם דאף אם ירצה לא יוכל להפר וכש"כ במשנה ראשונה דכופין אותו להוציא משום דאמרינן דבודאי תשמיש קשה לה וא"כ ל"ש לומר דהגירושין הוה הוקם מדגירשה דהרי היה מוכרת לזה ודוק בזה. וא"כ לפי"ז היתה מותרת לינשא לאחרים אחר שתתיר נדרה אצל חכם וא"כ ל"ק אמאי אית לה כתובה לפי פי' הר"מ ז"ל. אלא דבאמת משמע דגם למשנה ראשונה אסורה להנשא לאתר כמשמעות לשון רש"י ז"ל ביבמות הנ"ל ובר"ן הנ"ל שכתבו דחיישינן שתלך למקום שאין מכירין אותה ואת נדרה וכנ"ל. אלא דלכאורה הטעם הוא בפשוט דגם למשנה ראשונה אף דכופין אותו לגרשה סלקו אדעתא דיש נשים שאינן מהוגנות וירצו להפקיע את עצמן מבעלן אלא דהטעם הוא משום דאסרה נפשה אכ"ע מחזקינן לה דודאי התשמיש קשה לה כמש"כ רש"י ז"ל ביבמות הנ"ל בהדיא עיי"ש. ואם נימא דתוכל לישאל על הנדר א"כ הורע החזקה וע"כ דמשים זה גופא לא נתיר לה משום דכיון דתבוא לישאל הוברר הדבר דלא קשה לה תשמיש ובודאי אין להתיר לה וממילא משום זה הוה חזקתה טובה דתשמיש קשה לה ומש"ה כופין אותו לגרשה ג"כ. אך אח"כ חזרו לומר שלא תהא אשה מפקעת עצמה מבעלה והיינו דא"א לומר דלמא תתיר אצל חכם דהרי לא נתיר לה או דנתקן דלא נתיר לה לעולם ומש"ה פירשו רש"י ז"ל והר"ן ז"ל דמשום דלמא תלך למקום שאין מכירין אותה ואת נדרה דבאמת אין מתירין אותה אלא משום דלמא לא תגלה נדרה ותנשא באיסור וי"ל דזה דאיתא בירושלמי הנ"ל דתילך ותנשא לערביים ואפשר דזה היתה בכלל תקנת משנה ראשונה דלא נתיר לה והנה לאתר שחזרו לומר דיפר חלקו לכאורה י"ל דגם תוכל לישאל אצל חכם ומתירין אותה דליכא שום חששא כיון דאינה מפקעת עצמה מבעלה וא"כ ניחא מה דכתב הרשב"ש ב"ץ ז"ל הובא בב"י באהע"ז (סי' קסה) דבנודרת מיבמה בחיי בעלה או שנדרה מכל היהודים עיי"ש שכתב דאם יש לה פתח מתירין אותה כנ"ל. וגם י"ל דשם במקום מצוה יוכלו להתיר לה וצ"ע בהך דירושלמי הנ"ל בלשון דתלך ותנשא לערביים כו' דמשמע דקאי על הך משנה אחרונה דיפר חלקו ומ"מ היכא דנתגרשה ל"מ התראה. ואולי כיון דלמשנה ראשונה היה אסור להתיר לה כנ"ל לכן ג"כ אח"כ לא התירו או משום דדעתה היה להפקיע קנסו אותה לבל להתיר לה וצ"ע בזה אם שייך היקם במה דלא היה יכול להתיר לה כנ"ל וצ"ע בזה.
ה
אך מ"מ יש מקום לחלק בין כתובה דאורייתא או דרבנן וכמו שכתב כ"ח דלר"מ לשיטתו דכתובה דאורייתא לא קשה אף דכותב לה לכשתנשא. דהנה בגוף הקושיא הנ"ל דאמאי אשת מלך אית לה כתובה דהרי לא קרינן בה לכשתנשא כנ"ל י"ל לכאורה דלא שייך סברא זו אלא היכא דלא ידע מזה דתהיה אסורה להנשא אח"כ וכיון שכותב לה לכשתנשא אמרינן דע"ד זה כתב לה אבל היכא דבעת שכתב לה הכתובה ידע שתהיה אסורה להנשא אחריו עוד לבעל וא"כ למה כתב לה לכשתנשא וע"כ דלא ע"ז כוון וא"כ י"ל דאף דאשתו של מלך אסורה להנשא מ"מ יש לה כתובה ואיכא נ"מ בין נשים לפלגשים. ויש להביא ראיה לזה דהנה הרשב"א ז"ל הביא הך דר' משה ז"ל בכתובות והביא שם מהראב"ד ז"ל שהקשה להך דחומה דביתהו דאביי דפסקי לה מזונות ומסתמא א"ל ג"כ כתובה וכן מהך דאלמנה לכה"ג דיבמות דא"ל מזונות ומסתמא א"ל ג"כ כתובה וע"ז תירץ הרשב"א ז"ל דאין מכאן קושיא להר"מ ז"ל די"ל דהרי שם בהך דחומה דביתהו דאביי מיירי בהכיר בה וכן בהך דאלמנה לכה"ג י"ל דמיירי בהכיר בה ומש"ה א"ל כתובה וכן הובאה סברא זו בשיטה מקובצת שם כמה פעמים. ולכאורה דבריו הק' צ"ע דמאי מתרץ דמ"מ קשה דאם נימא כפי' הר"מ ז"ל דהיכא דל"ש לכשתנשא ל"ל כתובה ג"כ שם בהך דחומה ואלמנה לכה"ג הרי אסורין להנשא ומאי נ"מ אם הכיר בה או לא סו"ס הרי ל"ש אצלה לכשתנשא ושפיר הקשה הראב"ד ז"ל על הך דינא דר"מ ז"ל כנ"ל אבל לפי מה שכתבתי א"ש דסברא זו ל"ש אלא היכא דלא ידע מזה י"ל דע"ז כוון לכשתנשא משא"כ היכא דידע דתהיה אסורה להנשא האיך נאמר בזה מדרש כתובה לכשתנשא דלמאי כתב לה כתובה כלל ואפשר דגם ב"ש מודו בזה דלא אמרינן מדרש כתובה ושפיר אית לה כתובה. ויש להסביר יותר דלכאורה נלפע"ד דהנה כיון דמגיע לה כתובה ומה גם לר"מ דכתובה דאורייתא א"כ כשכותב לכשתנשא דמי כמתנה ע"ז דלא יהיה לה כתובה אלא אם תנשא וא"כ כיון דיודע דא"א לה להנשא לכאורה דמי להך סוגיא דגיטין (דף פד) ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתעלי לרקיע כו' אינו גט. ר"י ב"ת אומר כזה גט כלל אמר ר"י ב"ת כל תנאי שא"א לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר אר"נ א"ר הלכה כר"י ב"ח. איבעיא להו ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר מהו אביי אמר כו' מיתיבי ה"ז גיטך ע"מ שתבעלי לפלוני כו' ואלו ע"מ שתבעלי לאבא ולאביך לא קתני כו' ופירש"י ז"ל דאלמא דלא הוי תנאה א"ל רבא בשלמא בשר חזיר אפשר כו' אלא אבא ואביך בדידה קיימא נהי דהיא עברה איסורא אבא ואביך מי עבדי איסורא כו' עיי"ש. הרי דהיכא דלא תליא בדידה למעבד איסורא גם לרבא ל"ש תנאי במלתא דאיסורא דהרי ידוע לו דהיא לא תעבור על האיסור ואף אם תרצה לעבור לא ירצה השני ובטלה התנאי א"כ היכא דנשאה הבעל השלישי וכותב לה לכשתנשא ל"ש לומר דהוה תנאי דהרי ידוע לו דלא תנשא עוד אף אם הוא יגרשה דלא בדידה תליא מלתא ובשלמא היכא דלא הכיר בה שאני דשייך שם התנאי ג"כ משא"כ בהכיר בה ל"ש כלל התנאי. אך מ"מ אם כתובה דרבנן יש לחלק ולומר כיון דרבנן תיקנו הכתובה ולא תיקנו אלא בלשון לכשתנשא א"כ הם אמרו והם אמרו דהיכא דלא תוכל להנשא אין לה כתובה ול"ש לדמויי להך דגיטין (דף פד) הנ"ל. אך מ"מ ארוחנא בזה דעדיין יש לישב הך קושיית הגאון הנ"ל בהא דאלמנתו של מלך אסורה להנשא אף למלך בזה יש לחלק ע"פ חילוק ידידי דהקושיא הוא לר"מ והוא ס"ל כתובה דאורייתא וא"כ אף אם כותב לה בכתובתה לכשתנשא לא הוה אלא כתנאי וא"כ כיון דידוע לו להמלך דהיא תהיה אסורה להנשא לעולם וגם לא תליא בדידה כלל וא"כ ל"ש בזה תנאי כלל. ויש להאריך עוד בזה ואכמ"ל ואסיים בברכה לו ולכל הנלוים אליו יתברך בכל משאלות לבבו לטובה כחפצו וחפץ אוהבו בלו"נ:
אייזיק יעקב בהרב הגאון מ' אליעזר שלמה וועללער: