אור ברסלב
שות ברית עולם שו"ת בדיני אהע"ז › סימן פ

שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר

שו"ת בדיני אהע"ז · סימן פ

סימן עט

בעה"י השם עבים רכובו יריק ברכתו וטובו עלי ראש ידיד נפשי ולבבי ה"ה הרב הג' חריף ובקי זך הרעיון במיטב הגיון צמ"ס כו' כש"ת מו"ה יוסף אברהם צינאוויץ נ"י מזעמבראווע כעת מו"צ בק"ק אסטראב יצ"ו:

נועם מכתבו קבלתי באהבה לשמחת לבבי:

א

ומה שכתב ידידי יקירי לישב קושיית הגאון ר' יהושע ליב שליט"א בס' תורת האהל שהקשה על הא דאיתא במס' סנהדרין רפ"ב (דף ית ע"א) דאין נושאין אלמנתו של מלך ר"י אומר נושא המלך אלמנתו של מלך. והקשה מהא דאיתא בראש פרק נערה שנתפתתה בשם ר' משה דאשה שמת לה בעלה אינה נוטלת כתובה מפני שכתוב בכתובה לכשתנשא לאחר וכאן אינה יכולה. וא"כ ג"כ אשתו של מלך אין לה כתובה לת"ק וא"כ קשה למאי דקיי"ל דלאו דלא ירבה הוא דוקא בנשים אבל בפילגשים מותר ולשיטת הראב"ד ז"ל נשים בקידושין וכתובה ופילגשים בקידושין בלא כתובה וכיון דגם נשיו אין להם כתובה א"כ לאו דלאו ירבה איך משכחת לה והניח בקושיא. וכבוד ידידי כתב בזה דעדיפא הו"ל לאקשויי דר"מ דהוא הת"ק סובר בעצמו כן בירושלמי כתובות כהראב"ד ז"ל. אך כתב ידידי דלק"מ וחילק בזה דכל יסוד דינו של ה"ר משה ז"ל הנ"ל היינו דוקא למ"ד כתובה דרבנן והם ז"ל תיקנו לשון זה בכתובה לכשתנשא לאתר אבל למ"ד כתובה דאורייתא ל"ש זה ואין סברא לומר כן כמובן א"כ ר"מ דסובר בכתובות כתובה דאורייתא לשיטתו יכול לסבור דאין נושאין אלמנתו של מלך. משא"כ ר"י דסובר כתובה דרבנן סובר דמלך מותר באלמנתו של מלך. אהובי. אף כי דבריו המה ראוין לאמרם ונכונים בטעמן ודברי פח"ת אך בעיקרא דמלתא לא כן דעתי עמדי בהשקף ראשון. דהנה לפי פי' הר"מ סתים לן תנא במאי דתנן בכתובות (דף מג ע"ב) הנ"ל המארס את בתו וגרשה ארסה ונתארמלה כתובתה שלו. השיאה וגירשה השיאה ונתארמלה כתובתה שלה רי"א הראשונה של אב וכנ"ל. וע"ז קאמר בגמרא דלא קתני נתארמלה תרי זימני כדי לסתום לדינא כר' דבב' זימני הוה חזקה ולפי פי' רש"י ז"ל כדי שלא רצה לינקט בדרך פורענות ולפי' ר' משה ז"ל דלא יכול למינקט בב' כתובות דלית ליה כתובה שניה בנתארמלה תרי זימני. א"כ אין סברא לומר דסתים לן תנא דכתובה דרבנן דהרי עיקר מלתא דמתניתין דקתני בלשון השיאה וגרשה כו' הוא הת"ק דהוא ר"מ דס"ל כתובה דאורייתא ואין סברא לומר דמשום דמיירי במתניתין ר' יהודה ולדידי' כתובה דרבנן מש"ה לא יכול למיתני תרי זימני נתארמלה וא"כ אין ראי' דסתם לן תנא כר' דלמא ר"י ס"ל כן. אך זה יש לדחות כמש"כ ידידי דכל פלוגתתן אם כתובה דאורייתא או דרבנן הוא דוקא בכתובת בתולה אבל באלמנה לכ"ע מדרבנן וכיון דבמתניתין הרי דייק מנתארמלה תרי זימני ולכ"ע כתובתה מדרבנן ולפי סברת ידידי היה באפשר לישב בזה דקדוק התוס' ז"ל במס' כתובות (דף מג ע"ב) ד"ה טעמא דהשיאה כו'. וז"ל משום מ"ד מעין גורם דייק מסיפא וא"ת ותיקשי ליה מרישא דמשמע דמזל גורם וי"ל דנקיט רישא משום סיפא כו' עייש"ה. ולפי מה שחידש ידידי לפי פי' הר"מ ז"ל לא מצי למידק מידי מרישא אף למ"ד מזל גורם דברישא דהיא בתולה וכתובתה מדאורייתא ואף מבעל שני יש לה כתובה עפי"מ שכתב ידידי שיחי' וא"כ ע"כ גם למ"ד מזל גורם תני רישא משום סיפא כמו שכתבו התוס' ז"ל למ"ד מעין גורם. ונצטרך לומר לפי סברת ידידי דמה שחידש הר"מ ז"ל הנ"ל דל"ל כתובה משני ע"כ לא קאי ארישא גם למ"ד מזל גורם דא"כ סתם לן תנא דכתובה דרבנן גם בבתולה כנ"ל. אלא דגם למ"ד מזל גורם תני רישא משום סיפא והר"מ ז"ל יפרש דלא כתוס' ז"ל. ועיין בהפלאה מה שכתב על הא דסיים שם מפני שהוא תנאי ב"ד וכתב דבארוסה שנתגרשה ג"כ קודם הביאה דהשני הכתובה מדרבנן ותקנו זאת כדי שתהיה ראויה לביאה עיי"ש ויש לפלפל עפי"ז

אך באמת לכאורה לא מצאתי סברא לחלק לענין דינא בין אם כתובה דאורייתא בין אם כתובה דרבנן דכמו די"ל דאם כתובה דרבנן ותיקנו לכתוב לשון זה לכשתנשאי כו'. כן ג"כ אם כתובה דאורייתא י"ל כיון דתיקנו השתא רבנן לכתוב בלשון זה לא גרע ממתנה ע"ז דלא תקח הכתובה רק אם תוכל לינשא ולא אמרינן דהוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה ואף דהוה מתנה בדבר שבממון דקיי"ל תנאו קיים מ"מ כיון דבמתניתין מיירי הת"ק דר"י דהוא ר"מ דס"ל דתנאו בטל. מ"מ לכאורה בזה ל"ש זה כיון דבעל השני כשנושא אותה לא הוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה דהרי יכול להיות שלא ימות אלא יגרשה ויהיה לה כתובה כיון דתוכל לינשא לאיש אחר וא"כ עכשיו דתיקנו לכתוב בלשון זה לא משכחת לה לאו דלא ירבה לכ"ע וזה תימא. ואין לומר דלמ"ד כתובה דאורייתא לא כתבינן כתובה כלל היכא דל"ש לכשתנשא רק מתחייב לה בלא כתובה או דכותב בלשון אחר. א"כ גם אם כתובה דרבנן י"ל כך דהיכא דא"א בענין אחר לא כתבינן כך. וכדמוה ראיה יש להביא קצת דר' משה ז"ל הנ"ל מיירי גם אם כתובה דאורייתא דהנה הרשב"א ז"ל הביא שם בחידושיו הך פי' דמש"ה לא מצי למינקט בנתארמלה משום דכיון דלא חזי לאינסובי ליכא כתובה כנ"ל והביא פ"ז להקשות בשם הראב"ד ז"ל מהא דמס' יבמות דאמרינן דאלמנה לכה"ג יש לה כתובה כו' והאי בלאחר מיתה דהכי אוקימנא התם כו' עיי"ש וכתב ע"ז הרשב"א ז"ל לישב הך קושיא וז"ל ואלמנה לכה"ג נמי איכא לאוקמי כגון שהכיר בה כו' א"נ כגון דאירסה קמא ומית. א"נ כו' ואליבא דמ"ד מעין גורם לאו קטלנית היא כו' עיי"ש. ולפי סברת ידידי לא היה צריך הרשב"א ז"ל לפרש למ"ד מעין גורם אלא דאליבא דכ"ע לא קשה קושיית הראב"ד ז"ל מהא דיבמות הנ"ל כיון די"ל דמיירי שם כגון שאירסה קמא כמו שכ' הרשב"א ז"ל א"כ הוה הכתובה דאורייתא למען דאמר כתובה דאורייתא אם כן בזה לא שייך סברת הר"מ ז"ל לפי מה שכתב ידידי. אע"כ דבזה אין סברא לחלק כנ"ל. וכן יש לדייק קצת בהא דהביא בשיטה מקובצת הך פירוש כמו שכתב הר"מ ז"ל עייש"ה ואף שיש לדחות בכ"ז אך משמעותא הכי הוא ויש להאריך בכ"ז. אך קיצורן של דברים לפע"ד ברור דיסוד הדין של ר' משה ז"ל הוא בין אם כתובה דאורייתא בין אם כתובה דרבנן סתם לן תנא במתניתין דכתובות הנ"ל דבתרי זימני הוה חזקה ומסתמא כותב לה כתוב כדין וכתיקון חכמים לכתוב לכשתנשא ומש"ה אינו יכול למינקט נתארמלה תרי זימני דלא יהיה שייך הב' כתובות כיון דל"ל כתובה מהשני לפי פי' הר' משה ז"ל א"כ באשתו של מלך הרי אף אם יגרשה לא תוכל להנשא כמבואר ברמב"ם ז"ל בהל' מלכים ובירושלמי א"כ מסתמא אינו כותב לה כלום וע"ז הקשה שפיר הגאון הנ"ל דלאו דלא ירבה האיך משכחת לה. וגם קושייתו ע"כ אף אם כתובה דאורייתא דאי דרבנן בלא"ה קשה למאי נ"מ בין נשים לפילגשים דמה"ת שניהם בלא כתובה אע"כ כהנ"ל דבין מה"ת ובין מדרבנן יקשה כנ"ל:

ב

ומה שכתב ידידי ליישב דר"מ דס"ל דאלמנתו של מלך אסורה אף למלך לשיטתו אזיל דכתובה דאורייתא ולר"י דס"ל דכתובה דרבנן ס"ל דאלמנתו של מלך מותרת למלך וא"כ שפיר יש לה כתובה ומשכחת לה לאו דלא ירבה בנשים עם כתובה דיש חילוק בין נשים דבכתובה לפילגשים דהוה בלא כתובה. אכתי לא הבינותי כלל דאכתי קשה דכיון דכתובה דרבנן כמש"כ ידידי א"כ אכתי לא משכחת לה לאו דלא ירבה דמדאורייתא ל"ש כתובה א"כ אין נ"מ מדאורייתא בין נשים לפילגשים דשניהם בקדושין ובלא כתובה מדאורייתא ולא תירץ ע"ז ידידי כלום. הן אמת דקושיא זו אין ענין להך פי' דר' משה ז"ל הנ"ל ואין ענין להך קושיא דהגאון הנ"ל ובלא"ה קשה לשיטה זו דפילגשים בקדושין ובעה"י מצאתי כי כבר הקשו זאת הראשונים ז"ל כי שיטת רש"י ז"ל הוא דנשים בכתובה ופילגשים בקדושין בלא כתובה בפ' חיי שרה וע"ז השיג הרמב"ן ז"ל דכיון דמדאורייתא ליכא כתובה א"כ מאי נ"מ בין נשים לפילגשים הובא בביאור הגר"א ז"ל באהע"ז (סי' כו) עיי"ש. ועיי"ש בביאור רבינו הגדול הגר"א ז"ל שם שכ' וז"ל הקדוש ואין תפיסה בזה די"ל כדעת התוס' וכו' ואף לת"ק לאו דוקא כתובה אלא כל תנאי כתובה כגון שארה כו' עיי"ש. א"כ לפי"ז ג"כ קושיא הנ"ל ל"ק כלל אף אם נימא לדינא דכתובה דרבנן י"ל דאלמנתו של מלך אסורה אף למלך וכמו דקיי"ל באמת כן כמבואר ברמב"ם ז"ל ול"ק האיך משכחת לה לאו דלא ירבה די"ל דאכתי איכא נ"מ בין נשים לפילגשים דבנשים איכא תנאי כתובה כגון שארה וכנ"ל דהוה מדאורייתא ובפילגשים ליתא בהן חיוב תנאי כתובה כגון שארה כסותה כנ"ל ומשכחת לה לאו דלא ירבה בנשים דנתחייב להם בתנאי כתובה כגון שארה וכנ"ל אבל בפילגשים דהיינו דלא התחייב א"ע בתנאי כתובה כגון שארה כו' מותר ליקח הרבה:

ועוד אפשר לומר קצת לכאורה דהנה ה"ר משה ז"ל חידש הך המובא ברא"ש בפ"ד דכתובות דכיון דאסורה להנשא לבעל שלישי לית לה כתובה וע"ז כתב הרא"ש ז"ל שם דהאי טעמא ליתא כיון דקדושין תופסין בה וגם אם נשאת אין כופין אותו להוציא קרינא ביה לכשתנשא לאחר כו'. והנה לפי הנראה דבזה ליכא פלוגתא דלכ"ע אם עברה ונשאת לאיש לכ"ע תופסין בה קדושין גם לפי פי' הר"מ ז"ל אך נראה דטעמו ז"ל הוא דכיון דאסורה לכתחלה להנשא ל"ל כתובה וגם י"ל דאם נשאת אין כופין לגרשה כמו שכתב הרא"ש ז"ל שם וכמו שפסק באמת הרמב"ם ז"ל בפ' כ"א מהל' א"ב הל' ל"א וז"ל אשה שנשאת לב' אנשים כו' לשלישי לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואפילו נתקדשה יכנוס וכן פסקו בש"ע (סי' ט) וא"כ לכאורה צ"ע לפי פי' ה"ר משה ז"ל אמאי לא נכוף להשלישי לגרשה דהרי אין לה כתובה בשלמא בהשני היה שייך כתובה דהרי יכול לכתוב לה לכשתנשא דדלמא יגרשה אבל בשלישי הלא לעולם אסורה להנשא ול"ש בה לכשתנשא וא"כ ל"ש בה כתובה לפי פי' ה"ר משה ז"ל א"כ הרי אסורה להיות תחת בעלה אפילו רגע אחד ומלשון הרא"ש ז"ל ששמע דבזה דלא כייפינן אותה לגרשה ליכא פלוגתא וגם ר' משה ז"ל מודה לזה. לכן היה נראה לכאורה די"ל דבזה גם ר' משה ז"ל מודה דכיון דאם עברה ונשאת תופסין הקדושין ואין כופין לגרשה א"כ יכול לכתוב לה כתובה לכשתנשא לאתר דהיינו שיכול להיות שתנשא באיסור ואז תגבה הכתובה וא"כ יכול לדור עמה דיש לה כתובה. אך מ"מ אם תבא לתבוע הכתובה אחר מיתת בעל השני הרי לא נגבה לה הכתובה דאינה ראויה להנשא כיון דמצד הדין אסורה להנשא לא קרינן לה ראויה להנשא ועדיין לא נתקיימה התנאי הכתוב בכתובה לכשתנשא ואין לה הכתובה ול"ד לשאר נשים דראויות להנשא. אך אח"כ כשתעבור ותלקח לאיש באיסור אזי תוכל לגבות הכתובה ומשו"ה לא כייפינן ליה להוציאה כנ"ל דשפיר יש לה כתובה כנ"ל. א"כ י"ל דגם במלך כן אף לפי מה דפסקינן דכתובה דרבנן ואלמנתו של מלך אסורה א למלך מ"מ שפיר שייך אצלה כתובה דלעולם כשיגרשה המלך ותתרצה לגבות הכתובה לא יותן לה דהרי אסורה לה להנשא ולא הוה כנשואה דאינה עומדת לכך מחמת דאסורה בזה ול"ד לשאר נשים כנ"ל אך מ"מ אם תעבור ותנשא הרי תופסין הקדושין ומגיע לה כתובה א"כ שפיר כותב לה כתובה לכשתנשא דהיינו שתעבור ותנשא ומשו"ה מותר המלך באשתו דשפיר יש לה כתובה וא"ש ג"כ להר"מ ז"ל כנ"ל אך זה דוחק]. ולכאורה היה אפשר קצת לומר דאף דאלמנת המלך אסורה להנשא מ"מ י"ל דהיינו דאינה נבעלת לאחר לעולם דהטעם הוא דאסור להשתמש בשרביטו של מלך וכן הוא לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' מלכים הלכה ב' אבל אשתו של מלך אינה נבעלת לאתר לעולם אפילו המלך אינו כו' עייש"ה וא"כ י"ל דדוקא אינה נבעלת אבל אם אמרה דיירנא עמו בסהדי מותרת להנשא ושפיר קרינן בה לכשתנשא דהיינו קדושין משא"כ בהך דינא דר' משה ז"ל דדלמא מזלה גורם ואסורה אף בקדושין. אך באמת זה אינו דהרי הך סוגיא דכתובות דמדייק שם מדלא קתני נתארמלה תרי זימני הוא אליבא דמ"ד מעין גורם כמבואר שם בתוס' וא"כ מותרת להתקדש ומ"מ כתב ע"ז הר"מ ז"ל דלא קרינן ביה לכשתנשא ולדידיה קשה כנ"ל ומחוורתא כמו שכתבתי ראשונה ע"פ תירוץ רבינו הגדול הגר"א ז"ל ויש עוד להאריך בזה אך מאשר הס' תורת האהל מהגאון ר' יהושע ליב שליט"א הנ"ל אינו ת"י לעיין בו וגוף קושייתו אינו מובן לי כלל מכמה טעמים לא אוכל לדון בדבר שאינו לפני:

ג

ומה שכתב ידידי להקשות על הרשב"א ז"ל ריש קדושין שכ' על היש מי שהקשה אפילו תני האיש קונה היכי ס"ד דנקנית בע"כ דהיכא מצינו מקנה בע"כ ואישתמיטתיה תלוהו וזבין זביניה זבינא ותלוהו וקדיש קידושיו קידושין דאגב אונסא גמר ומקנה נפשה כאמימר דא"ל הכין בפ' חזקת והכא לאו בע"כ לגמרי קאמר כו' וקיי"ל כר"א כו' ואמימר מתרץ לה כתירוץ קמא וע"ז הקשה דהרי הרשב"א ז"ל כתב אח"כ בד"ה מפני מה אמרה תורה כי יקח ולא כתיב כי תלקח וז"ל ונראה לי משום דחלקת משמע דתזמין עצמה ותתרצה בכך דומיא דנקנית דמתניתין אבל כי יקח משמע אפילו בע"כ כעין האיש קונה כו' א"כ כיון דכי יקח משמע רק כעין האיש קונה. א"כ בזה ע"כ באמת מדאורייתא מהני דתלוהו וקדיש קידושיו קדושין ורק מדרבנן ל"מ משום שלא עשה כהוגן זה ת"ד. אהובי. אף כי בהשכל דיבר עכ"ז אתפלא עליו אשר ירד לדקדק בזה. ולדעתו יותר הו"ל לאקשויי לאמימר דבאמת מהני קדושין בתלוהו וקדיש והאיך יפרש דברי ר"ש מ"מ אמרה תורה כי יקח כו' בשלמא בהגמרא הנ"ל שפיר תירץ הרשב"א ז"ל דמתרץ כתירוץ קמא כו' אבל דברי ר"ש איך יפרש. אך באמת זה אינו כלום דהנה באמת פשטות הגמרא דאי תני האיש קונה הו"א בע"כ משמעותא בע"כ לגמרי דהיינו דלא נתרצתה אף באונס. וזה שיטת היש מי שהקשה דלא נעלם מהיש מי שהקשה הך דינא דתלוהו וזבין ותלוהו וקדיש אלא דפשטות המשמעות לא הוה זה בע"כ כיון דאגב אונסיה גמר ומקני א"כ הרי סו"ס הוה ברצונה אלא דהרשב"א ז"ל פירש זאת בהגמרא דע"כ ליכא לפרש דהו"א בע"כ לגמרי מחמת קושיא דלא מצינו קנין בע"כ והאיך נטעה בפי' המתניתין דבע"כ לגמרי וע"כ דהפי' בע"כ כה"ג דתלוהו וקדיש בזה אפשר למטעי בכונת המתניתין כמבואר שם אבל במה דכתיב בתורה כי יקח ולא כי תלקח אפשר למטעי שפיר דהוה בע"כ לגמרי ועל הכתוב ל"ש לומר דלא מצינו קנין בע"כ דנפרש דהוה גזה"כ. ומלבד זה בפשוט ניחא דבגמרא דקאמר סד"א דקונה בע"כ דמשמע דאם היה תני קונה אפשר למטעי דבאמת הדין דקונה בע"כ וזה לא מצינו קנין בע"כ וע"כ דלאו בע"כ לגמרי ואף דהפירוש דקונה היה בע"כ לגמרי מ"מ ליכא למטעי בזה דבע"כ לגמרי הוא דלא מצינו קנין בע"כ אלא דהא דמהני בע"כ כהך דאמימר כנ"ל משא"כ בהא דאמר מפני מה אמרה תורה כי יקח כו' דלא קאמר דמשום דכתיב כי יקח יש לטעות דבאמת מהני בע"כ אלא די"ל דהכי כונת הרשב"א ז"ל כיון דפירושא דכי יקח בכ"מ הוא בע"כ א"כ בזה אף דבאמת א"א למטעי מ"מ למה קתני התורה בלשון שאינו מדוקדק ע"פ פירוש המלות ומשני כו' ולא דיש לטעות בדינא וא"כ פירושא דכי יקח משמע בכ"מ בע"כ לגמרי וז"פ. ומה שכתב הרשב"א ז"ל אבל כי יקח משמע בע"כ כעין האיש קונה לדוגמא נקיט דכמו דאיכא נ"מ בין האיש קונה לאשה נקנית לענין בע"כ כן בין כי יקח לכי תלקח לענין בע"כ וז"פ. ואתפלא על ידידי על כי ירד לדקדק דקדוק קלוש כזה להקשות על הרשב"א ז"ל. ואדרבה בזה נתיישב ג"כ קושיית היש מפרשים דהיכן מצינו מקנה בע"כ. עיין בס' אור חדש שמיישב בזה די"ל דהו"א דאף דלא מצינו בעלמא מקנה בע"כ בכאן י"ל כיון דמצינו בקרא כי יקח ולא כי תלקח י"ל דגזה"כ הוא דאפילו בפ"כ והיינו דקתני האשה נקנית דאי קתני האיש קונה אפשר למטעי דס"ל לתנא דמתניתין דקונה בע"כ לגמרי והיינו דיליף מקרא דכי יקח ול"ל לתנא דרשא דר"ש הנ"ל משו"ה קתני האשה נקנית דמדעתה וע"כ דס"ל לתנא דמתניתין דקרא דכי יקח כר"ש הנ"ל ודוק:

ולכאורה יותר נראה מפשטות הגמרא דהול"ל בע"כ היינו לגמרי דאי כהרשב"א ז"ל דהו"א בע"כ כגון בתלוהו וקדיש. לכאורה באמת יקשה דאמאי לא קתני האיש קונה ואם דנימא דבע"כ הרי באמת בע"כ ג"כ קידושיו קדושין מה"ת גם לר"א ומדוע נטעה לפרש בהמתניתין דקונה מדרבנן דהרי זה ענין אחר הוא דאפקוהו לקדושין מיניה אבל גוף הקדושין מהני והרי גם אם קתני נקנית אפשר למטעי בע"כ דנקנית משמע מדעתה ומשמע בע"כ ומ"מ לא חייש תנא לזה משום דתפסת מועט תפסת וכמו שביאר זאת הרשב"א ז"ל שם עיי"ש כן ג"כ יכול למתני האיש קונה ואנו לא נפרש אלא דמצד הדין קונה אותה אבל מה דאפקוהו רבנן לקדושין מינה היינו משום שעשה שלא כהוגן זה ענין אחר הוא. וכן ראיתי בחידושי המהרי"ט ז"ל על מסכת קדושין בהרי"ף שהקשה על הך גמרא כן וז"ל שם בד"ה אי תני האיש קונה הו"א אפילו בע"כ כו' הרי"ף ז"ל הביא הך שנויא כו' ותימא מאי רבותא והיכא תיסק אדעתין שקונה אותה והיא צווחת ומיהו בפ' חזקת איכא פלוגתא דאמוראי דאמימר כו' ור"א כו' ולר"א הרי מצינו שאשה מתקדשת בע"כ ומדאורייתא קידושיו קידושין אלא דאפקעינהו רבנן לקידושין הוא ולאמימר נמי קשה אמאי כו' אדרבה ליתני האיש קונה לאשמועינן הך רבותא כו' ולר"א נמי מדאורייתא מיהא מקדשא אי לאו מתקנתא דרבנן וי"ל כו' עיי"ש בהמהרי"ט ז"ל מה שמישב שם בט"ט הרי שהמהרי"ט ז"ל הקשה דיכול למיתני האיש קונה ונפרש דמדאורייתא הוא גם לר"א והיינו כהנ"ל ויש לישב דברי הרשב"א ז"ל. אך מ"מ הרי דיש לומר דמשו"ה פירשו היש מפרשים בפי' הגמרא דה"א בע"כ היינו בע"כ לגמרי ומשו"ה הקשו דזה תימא דהאיך נטעה בזה והיכן מצינו מקנה בע"כ. וכן המהרי"ט ז"ל הקשה כן שם כנ"ל אך כבר נתבאר דיש ליישב קושיא זו די"ל דהו"א דכיון דמצינו בקרא כי יקח הו"א דגזה"כ הוא ומשו"ה קתני האיש קונה בע"כ וכמו שמבואר בס' אור חדש הנ"ל:

ד

והנה לפי שיטת פירוש הרשב"א ז"ל הנ"ל לכאורה נלפע"ד ליישב קושיית המפרשים שהביא בס' אור חדש בד"ה ואב"א אי תני קונה הו"א בע"כ וז"ל הקשו המפרשים האיך מצי למטעי דמקדש בע"כ דקשה מנינא דרישא למעוטי מאי אי למעוטי חופה קשה למה לא יהיה קונה ג"כ בע"כ דעתה ליכא למיפרך אק"ו דר"ה שכן ישנו בע"כ וא"ל למעוטי חליפין ז"א לשיטת רש"י ז"ל דלקמן (דף ג) דגרס לא מקני נפשה כו' עיי"ש בס' אור חדש ולפי פי' הרשב"א ז"ל הנ"ל לכאורה ל"ק כלל דשפיר איכא למימר דמנינא דרישא ממעט חופה ושפיר איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן ישנן בע"כ וכפירש"י ז"ל שקונה בעלמא ביאה ביבמה ושטר בגירושין וכסף באמה העבריה. דהיינו דשם קונה בע"כ לגמרי אף אם לא ירצו לגמרי קונה בע"כ משא"כ בקדושין אף לפי ההו"א דקונה בע"כ היינו דוקא כגון בחליפין בתלוהו וזבין ותלוהו וקדיש דהטעם הוא משום דאגב אונסא גמרו ורצו בזה. משא"כ אם נדע בבירור שאינם רוצים בזה לא מהני הקדושין גם לפי ההו"א וא"ש בגמרא דאי קתני האיש קונה הו"א בע"כ היינו כגון בתלוהו וקדיש כנ"ל. ואחר שכבר כתבתי כ"ז מצאתי בס' בנין ציון (סי' קעח) שמישב קושיית היש מפרשים הנ"ל ע"פ ס' עצמות יוסף שמפרש ג"כ כהרשב"א ז"ל דע"כ לאו לגמרי וכמו שכתבתי ונהניתי מאד תל"י ודוק בזה:

ואסיים בברכה לו ולכל הנלוים אליו יברכהו ה' ויעלה מעלה כחפצו וחפץ ידידו ואוהבו בלו"נ הדו"ש:

אייזיק יעקב בהרב הגאון מ' אליעזר שלמה וועללער

תוכן העניינים

שות ברית עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה