שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
קונטרס אחרון · לחלק או"ח ויו"ד סימן לא
ב"ה פרעמישלא תר"ן:
להרב החריף ובקי מ' ליבש בערמאן נ"י דומו"ץ דק' דראהביטץ:
ע"ד אשר קנו האופים מק' מכונה (מאשין) לחתוך העיסות וחותך עסה של חלב ואח"כ חותך עסה שאוכלים עם בשר ובין עסה לעסה מנקר ומנקה את המכונה (מאשין) ושאל אם רשאין אחב"י להשתמש במאשין כזה כי צריך נעיצה לדעת הש"ך סי' פ"ט וגם הטו"ז והב"ח אינם מקילים כי אם בשעת הדחק:
א תשובה מה שכתב כ"ת דהטו"ז סי' פ"ט לא התיר רק בשעת הדחק ליתא דהט"ז התיר בקנוח אפילו שלא בשעת הדחק רק הפמ"ג כ' דהעולם נזהרים אם לא בשעת הדחק או בדרך. ולזה י"ל דמה שהוא תקון המלאכה ונוגע לעסק פרנסה ויש טורח גדול לחתוך בלא מאשין הוה כשעת הדחק כמ"ש תוס' נדה דף ו' ע"ב ד"ה בשעת הדחק שכתבו בתירץ השני ששעת הדחק שהשואל הלך לו וטורח גדול לרדוף אחריו אך לדעת הש"ך שמצריך נעיצה אף שבדיעבד ודאי מותר אף לדעת הש"ך כדמוכח ממג"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ז שכתב דהרא"ש התיר בצל שנחתך בסכין שגוררין בו בצק שמותר בפסח אם הי' הסכין נקי אף דלדעת הש"ך צריך נעיצה מ"מ כאן דלא שמשו בחמין לא בלע ומותר בדיעבד מ"מ לכתחלה אסור:
ב והעיקר בדין זה ששמעתי שיש מקומות בהמאשין שאין ידי אדם שולטות בם לנקר היטב. על כן לא התרתי פה"ק לקנות המאשין ואף דנכרי אחד יש לו מאשין ואוכלים מפתו שמחזיק נאמן ישראל יש להתיר בנכרי. דבאמת אף ישאר משהו בטל הוא בס' והנכרי אינו מוזהר שלא לבטל איסור והישראל מותר לקנות אצלו כמ"ש בתשוב' מהר"ם לובלין הובאו בפמ"ג סי' ק"ד וכ"כ הטו"ז סי' ק"ח ס"ק ד' דקניה אצל נכרים חשיב דיעבד לענין דברים המבושלים בכלים שאב"י. ואף דהרדב"ז ח"ב סי' תקס"ז אוסר לקנות מהעכו"ם דבר שנתבטל כבר כתבתי בס' חיו"ד ח"ר סי' קמ"ב אות ח' דרדב"ז סובר דבנכרי ל"ש בטול ברוב דהוא לדידי' היתר בהיתר או דלא ס"ל בב"נ אחרי רבים להטות ע"כ לא נתבטל עדיין וכשישראל קונה אז הוא מבטל האיסור אבל אין הלכה כדבריו דגם בב"נ שייך בטול דמוזהר על הדינים ובודאי הלכו אחר הרוב וכ"כ בנחלת יעקב בתשו' להגאון מליסא סי' ג' וגם פסקינן דהיתר בהיתר בטל בסי' צ"ט ע"כ אין הלכה כרדב"ז ועוד אף אם בב"נ ל"ש בטול ברוב מ"מ בטול בס' מהני דהוי כמאן דליתא והיינו טעמא דמהר"ם לובלין לא סובר כרדב"ז וע"ע בספרי שם שהארכתי קצת אבל ישראל אופה אסור לקנות המאשין דאסור לבטל איסור לכתחילה ואף דעדיין היתר הוא ול"ש אין מבטלין איסור לכתחלה מ"מ הרי הצ"ץ סי' ד' והובא במג"א ס"ס תמ"ז אוסר לערב חלב ביין שמא ישתה עם בשר וכ' דכיון דאסור לאפות עיסה בחלב. אף פחות מכדי נתינת טעם אסור דזה מקרי ביטול איסור לכתחלה. והגם דמג"א שם כ' ולפמ"ש לעיל אין איסור בדבר כיון שאין כוונתו לערבו כדי לשתותו עם בשר אלא לשתותו עם חלב עיי"ש מ"מ יודה בפת דדרך לאכלו עם בשר דהרי הצ"ץ מביא ראי' לדבריו מחולין קי"ב דאיבעי לן מה לאנוחי כדא דמלחא גבי כדא דכותחא דע"כ לא חיישינן שם רק שמא יתערב פחות מכדי נתינת טעם מדאמרינן שם דליתא לאיסורא בעינא ואס"ד דמותר לערב לכתחלה כותחא במלחא מאי מיבעי לי' אם מותר להניח וע"כ דאסור לערב וצ"ל הטעם כיון שדרך לאכול עם בשר הלכה כדברי הצ"ץ. ואולי אף המג"א מודה ועיין נוב"י תנינא חיו"ד סי' נ"ו נ"ז. ע"כ לא נראה להתיר לישראל אם לא כשלא נמצא שום מקום שאין יכול לקנח: והנני ידידו: