שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
קונטרס אחרון · לחלק או"ח ויו"ד סימן כט
בדבר השאלה שמלחו בשר עם קיבה שהסירו הקרום ולא החלב ואח"כ בישלו הבשר ולא הקיבה מה דינו של הכלים:
א תשובה הנה מה שמבואר בסי' ס"ה דאם לא הסירו הקרומים ומלחו מותר בקליפה זה דוקא בקרומים שהם דרבנן אבל בחלב שעל הקיבה שהוא מדאורייתא נאסר כל הבשר אם לא הי' ששים נגד הקיבה וכ"כ בבינת אדם שאלה כ"א. אמנם אם הי' ששים נגד החלב רק שלא הי' ששים נגד הקיבה גופה לכאורה אמרינן חנ"נ באיסור דבוק גם במליחה. אך הפמ"ג סי' צ"ב ש"ד ס"ק ט"ז כ' דאף בדבוק אם ידעינן שנמלחו ביחד ולא שייך רק טעם דממהר לבלוע יש להתיר בהפס"מ אף אותה חתיכה וכש"כ שאר חתיכות. וכ"כ הפמ"ג במשבצות סי' ק"ה ס"ק כ"ה ושם כ' אפשר דבהפס"מ אף אותה חתיכה מותרת. וגם בסי' צ"ב כ' דיש להסתפק לצורך שבת ולעני בדבר חשוב. ומ"ש במשבצות ס"ס ע"ד דהטחול אסור מטעם איסור דבוק צ"ל דלא מיירי בהפס"מ ולפ"ז שאר חתיכות עכ"פ יש להתיר בהפסד מרובה ובלא הפס"מ אסור מטעם דאמרינן חנ"נ במליחה כמ"ש הש"ך. אולם יש מקום לומר דבחלב הקיבה ל"א חנ"כ דהנה מבואר במל"מ פי"ג משגגות דאם נאמר דבחלב הקיבה אינו חייב כרת ל"א חכ"ב כיון דחנ"נ אינו רק מדרבנן ל"א רק בחלב שענוש כרת. ובבינת אדם אות הנ"ל תמה עליו דהרי בנבלה ובב"ח ג"כ ל"ה רק איסור לאו ואמרינן חנ"נ, והנה מה שהקשה מבב"ח לק"מ דשם אמרינן חנ"נ מדאורייתא ול"ש סברת המל"מ אך מנבלה שפיר הקשה:
ב אמנם נ"ל ליישב דהמ"ל כ' בסברא דל"א מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת רק בדבר שאסור משום ספיקא וחששא שלא לעבור על איסור אבל דבר שמותר מן הדין ומשום גזירה דרבנן מחמרינן בכה"ג דוקא באיסור כרת מחמרינן כמ"ש מהרי"ק בשורש ע"ב. אמנם בת"ה סי' ר"נ הקשה על מהרי"ק מש"ס דיבמות פ"ב דאינו רק מדרבנן ומ"מ אמרינן שם מה לי איסור לאו. וע' בראש אפרים סי' ל"ח ס"ק י"ד מה שהביא שם בשם הס"ט ומישב שם דברי מהרי"ק ובקונטרס הראיות סי' ל"ח אות ט' האריך הרבה בפרט זה והביא דברי נוב"י קמא חא"ח סי' כ"א ודברי דברי אמת סי' ו'. אמנם לפענ"ד י"ל כדברי המל"מ בשגגות הנ"ל ולא מטעמי' והוא דהמגיה במ"ל פ"א מיו"ט כ' דהא דמה לי איסור לאו מה לי איסור כרת הוא דוקא בלאו שיש בו מלקות משא"כ בלאו שאין בו מלקות שפיר יש לחלק בין לאו לכרת. וע' ספרי חיו"ד סי' מ' אות ח' שכתבתי דלאו שיש בו מלקות אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת דגם חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן משא"כ בלאו שאין בו מלקות אינו דומה לאיסור כרת. ולפ"ז י"ל דדוקא בלאו שיש בו מלקות כגון נבלה אמרינן חנ"נ דשוה לכרת אבל בחלב הקיבה שכ' המ"ל דאינו חייב כרת וכ' הלב ארי' חולין נ' דגם מלקות אין בו כיון דילפינן מכל הוה רק לאיסורא ע"כ ל"א חנ"נ. ול"ק מה שהקשה בינת אדם הנ"ל. עוד י"ל דחלב שעל הקיבה אם נאמר דאין לוקין עליו ל"א לגבי' ט"כ דאורייתא לפמ"ש הנוב"י חא"ח סי' ס"ו דל"א ט"כ דאורייתא באיסור שאין בו מלקות והארכתי בספרי יו"ד ח"ר סי' קכ"ד אות א"ב ולפ"ז בחלב שעל הקיבה דט"כ דרבנן וחנ"נ דרבנן לא מחמרינן כ"כ, כ"ז לשיטת המל"מ אבל אני הוכחתי בספרי ס' ס"ב דבחלב שעל הקיבה חייב כרת אין מקום להיתרים הנ"ל. ולכאורה יש להתיר אף אם אין ס' נגד החלב מטעם ס"ס שמא לא נגע החלב בהבשר ואת"ל שנגע שמא מליחה בקליפה אך כבר כתבתי בספרי ח"ר ס"ס ק"א דשמא לא נגע ל"ה ספק דאם לא ידעה מאיסור ודאי נגע דדרך למלוח ביחד ולהניח ביחד גם מטעם דחיישינן לפליטת ציר אף שלא נגע כמ"ש שם. אמנם נ"מ בין הני תרי טעמא אם נימא דחלב הקיבה ל"ה רק איסור תורה וא"ח מלקות י"ל דצירו אינו אסור כמ"ש המגיד הובא בש"ך סי' ע"ט דיוצא מאיסור עשה אינו אסור דהרי חלב מותר אף שיוצא מבשר אדם וע' מ"ש מזה בספרי ח"ר ליו"ד סי' קכ"ד דיש לחלק בין טעם ליוצא ע"כ אם הטעם דודאי נגע גם בנ"ד אסור ואם הטעם דציר אוסר י"ל בזה אין צירו אסור אך כבר כתבתי דבאמת חלב הקיבה יש בו כרת גם בלא"ה נראה דציר מאיסור דרבנן ג"כ אסור מדרבנן ואינו דומה לחלב היוצא מבשר אדם ע"כ אין לסמוך ע"ז אמנם אם יש ס' נגד החלב יש לסמוך בהפ"מ אדעת הפוסקים דל"א חנ"נ באיסור דבוק במליחה כמ"ש לעיל: