שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
קונטרס אחרון · לחלק או"ח ויו"ד סימן כו
ב"ה:
פרעמישלא תרחם לפ"ק:
לידידי ה"ה הרב הגדול החריף ובקי הגביר האפרת איחסן המפורסים מ' יצחק ליב סופר נ"י בהגאון האבד"ק פרעשבורג זצלה"ה:
ע"ד השאלה בשוחט שהכשיר בהמה ואח"כ מצא השו"ב השני נקודה אדומה והי' בה נגלד ולא נראה שהשו"ב מירס והגביה העור כדרך שנוהגין וכשקראו הב"ד להשו"ב שהכשיר הבהמה השיב שלא הי' נגלד בעת שבדק אך שהשו"ב השני עשה הנגלד כי הוא שונא לו והשו"ב השני טוען שמצא הנגלד ומפאת כן אסר המורה הבשר אך על מה שכבר נמכר הבהמה שאל על הכלים עוד כתב שעשו תקנה שהשוחטים מק' ילכו ביחד לשחוט ולבדוק והשו"ב הנ"ל אינו רוצה לקיים כפי התקנה:
א תשובה הנה בדין נקודות אדומות שכ' ז' הת"ש סי' ל"ח ס עיף י"ג דצריך לבדוק אחר נקבים ואם לא בדק טרפה יש לפרש דבעי בדיקת פושרין ויש לפרש הכונה בדיקת ראי' אך לפמ"ש הת"ש סי' ל"ו ס"ק ו' דכל לשון בדיקה הכונה בפושרין י"ל גם כאן כונתו בפושרין מ"מ בספרי כתבתי לדינא בח"ר סי' ע' דבדק בראי' ונפיחה כשר בדיעבד ושם כתבתי דלב"ש כ' דאם בדק כמה פעמים ולא מצא נקבים כשר בלא בדיקה והשוחטים העידו בפני שרוב פעמים יצא בהכשר בנקודות אדומות ע"י המירוס על כן ודאי כשר בדיעבד. אך בנידון דידן שאומר השו"ב השני שמצא נקודה אדומה ונגלד בזה יש לדון הרבה הגם דבתשו' הרי"ם חיו"ד סי' ב' בשאלה שנמצאו נקודות אדומות ונמצאו נקבים קטנים בעור העליון ובדקו בפושרין ולא בצבץ מצדד להקל א"כ בנ"ד שמא השו"ב הראשון בדק בפושרין ולא בצבץ נהי דהשו"ב השני מכיר שלא הי' מירוס והגבהת העור דזה בדיקה דידן מ"מ על בדיקת נפיחה ופושרין אינו יכול להכיר מ"מ קשה הדבר להקל בבדיקת פושרין וראי' דנהי דזה חששה רחוקה לחוש שמא נכנס הדם וסתמה הנקב ומ"ה לא בצבץ דתלינן הריעותא באיחור הזמן ובודאי לא נתקשה הדם ומדלא בצבץ בודאי לא ניקב מ"מ י"ל דהוה תרתי לריעותא דנגלד הוה ריעותא ומראה אדומה ג"כ ריעותא ואף דבכל עור אחד אין כאן רק חדא ריעותא מ"מ הוה ב' לריעותא דשניהם מעידין שיש נקב כמ"ש הלב"ש ס"ק מ"ג ס' ל"ח דמראה פסולה על עור עליון ומראה כשירה על תחתון הו"ל ב' לריעותא אך יש לחלק דבמראה פסולה על עור עליון יש מטריפין משא"כ בנגלד לבד אין שום אחד שפוסל מ"מ גם בלי ראי' נראה דהוה תרתי לריעותא דלא כמ"ש במקדש מעט דיני ב' לריעותא אות מר"א ס"ק ד:
ב מ"מ בנ"ד דהראשון בדק והכשיר ולא ראה נגלד והשני שאומר שראה נגלד הדבר ידוע שהוא שונא לשו"ב הראשון וכבר פסקו גדולי המורים דשוחטים שונאים אין מעידין זע"ז לא מבעי לדעת מהרש"ל דשונא גמור פסול לעדות ודאי אינו נאמן אלא אפי' שלא לדעת מהרש"ל מ"מ הוה נוגע בעדות שרוצה להבאיש ריח שוחט הראשון לסלקו מאומנתו או להוריד כבודו וכבר כ' כן בתשו' (ע' ח"ר סי' ל"א). ומצאתי לראש אפרים בתשו' בסוף הספר סי' ל"ד דמייתי דברי תשו' מ' אלי' מזרחי כעין דברינו ובנ"ד נראה לעין כל שכוונתו הי' להזיק להשו"ב דאם הי' כוונתו שלא להכשיל רבים למה לא אמר תיכף להשו"ב ולמה הלך לב"ד בתחילה. על כן ודאי עשה זאת מחמת שנאה ואין לחוש לעדותו כמ"ש הר"א מזרחי והנה נשלח משם מצד השו"ב כתב שנראה בעליל דנחשד להוציא לעז ע"כ אין בעדותו ממש ועוד יש לתלות שנעשה הגלד במשמוש היד דכפי הנראה אשתהי בין הבדיקה מהשו"ב הראשון להשו"ב השני ואחר שיצאה הבהמה בהכשר יש לתלות שנגלה אח"כ כמ"ש הראש אפרים בתשו' שבסוף הספר סי' כ"ד ובפ"ת סי' ל"ו סעיף מ"ג לענין שמצאו בריאה שיצא דם עיי"ש. ע"כ בנידון דידן אף אם נוקמא השו"ב בחזקת כשרות שלא עשה בשאט נפש נקב מ"מ אולי במשמוש היד נעשה הנקודה והנקב ומכ"ז נראה שיש מקום להכשיר הבהמה אך בדבר שאלתם על הכלים הדבר פשוט שהכלים כשרים אחר מעל"ע אף אם נודע בעוד שהי' בני יומן כיון שיש צדדים להכשיר גם הבהמה ומה שחששו שמא השו"ב הראשון לא ראה הנקב או הנגלד זה ליתא כיון דבדק בכיון ודאי בדק יפה וכ"ש אם הי' עוד אחד עמו בנו או חתנו ודאי אין לחוש לזה:
ג אמנם אשר השו"ב עובר על התקנה ראוי לקונסו כי הוא תקנה גדולה ואף אם הם שונאים זל"ז מ"מ בידם להעביר השנאה מלב ואז חשיב השנאה מהשני כמ"ש האלשיך הקדוש במקרא עד שוב חמת אחיך עד אשר חשיב חמת אחיך ממך וכמה מכשולות מזה. על כן יגזור על השו"ב לקיים התקנה ואם לא יציית יגרשו ממקומו. ושוב ראיתי בתשו' חסד לאברהם סי' ח"י שהתיר בהפס"מ בנקודות אדומות והי' נקב בעור העליון וטעמו דל"ה ב' לריעותא בב' עורות אך יש לומר גם לדעתו דוקא בידע השו"ב שיש נקב בעור העליון דבדק יפה בראי' ופושרין אבל בלא ראה הנגלד גרע טפי דלא חשש לבדוק יפה ולבסוף כ' דהרי מראה אדומה מתחילתה אינה טרפה דתלינן שלא נבלע בו דם וע"כ אינה ריעותא רק משום צרורות דם דנלקה וזה ל"ה מתחילת בריאה רק שנעשה אח"כ ושייך לומר נשחטה הותרה דיש חזקה טובה ולא, חזקה מחמת רוב עיי"ש ואיני יודע מנין לו דבמכה בשביל צרורות דם לא הי' משנולדה שמא בעת שנתעברה אמה הי' בהולד צרורות דם ומכה ול"ה חזקה רק מחמת רובא וכ"כ בתשובה ובתשו' בית שלמה סי' ס"ד מחמיר בנקודות אדומות ויש נקב בעור העליון על כן אין להקל בכה"ג בפושרין ובראי' בעלמא אך צריך מירוס ואח"כ להגביה עור התחתון וכשרואין שאין בו נקב אז יש להכשיר בהפס"מ. אך בנ"ד שיש הכחשה בין השוחטים ואף שהאוסר בא בתחילה לב"ד ובית אפרים סי' קמ"ו כ' דלא תצא מאיסורה בבא תחילה האוסר לב"ד זה דוקא כשהטריף הב"ד הבהמה אבל בכה"ג בנידון דידן שהשו"ב הראשון הכשיר הבהמה מה שהכשיר הוה כהגדה בב"ד דבאיסורין א"צ להגדה בב"ד וכש"כ בזה שהשו"ב הראשון הי' הבהמה מסור בידו לבדוק ונאמן עלי' כשנים והשו"ב השני לא הי' מסור בידו לבדוק ואין ממונה אצל הזובח הזה לבדוק רק שלקח הריאה מבלי דעת הבעלים ובכה"ג כ' בבית אפרים סעיף קמ"ח דהראשון נאמן ע"כ הדבר פשוט דהכלים כשרים לאחר מעל"ע:
והנני ידידו הדו"ש: