אור ברסלב
שות בית יצחק קונטרס אחרון › לחלק או"ח ויו"ד סימן יב

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

קונטרס אחרון · לחלק או"ח ויו"ד סימן יב

לחלק או"ח ויו"ד סימן יא

ב"ה:

פרעמישלא:

בברכת אהבה לפ"ק:

להרב הגדול החריף ובקי המפורסים מ' יעקב שור האבד"ק בריזדאוויטץ יע"א:

ע"ד השאלה באחד שמכר חמצו כדת ובשעת המכירה אמר להעכו"ם הקונה כל החמוצים ששכחתי למכור אני נותן לך במתנה ובחוה"מ נזכר ששכח למכור חצי קארץ מאלץ העומד בהחדר שמכר החמץ מה דינו של החמץ הזה לאחר פסח: א תשובה ראיתי דבריו שמביא דברי הפמ"ג סוף סי' תמ"ח באחד שמכר לעכו"ם כל מה שבחדר ואח"כ הניח שם חמץ שלו. וכת"ה מפלפל איך מהני המכירה לכל מה שבחדר כיון דמינו אינו ידוע הו"ל דבר שאינו מסוים ול"מ המכיר' כמבואר סי' ר"ט וסי' רמ"א ואף שהסמ"ע כ' ריש סי' ר"ט דהיכא דהמוכר ג"כ לא ידע מהני מ"מ הש"ך שם חולק עליו הנה לפי המבואר ברמב"ם הובא בסי' ר"ט דמוכר דבר שאינו מסוים אין זה אלא כמשחק בקוביא משמע דמטעם אסמכתא לא קנה וכיוצא בזה כ' הלח"מ פ' כ"ה. מהלכות מלוה הי"ג דטעם דבחייב עצמו בדבר שאינו קצוב ל"מ הוא משום אסמכתא. ולפ"ז לפמ"ש הראב"ד פ"ד מחמץ ומצה דאין דין אסמכתא בעכו"ם. א"כ אף במכר חמץ או נתן דבר שאינו מסוים קונה וכיון דחמץ לאחר הפסח דרבנן יש לסמוך אדעת הראב"ד. והנה דעת הרמב"ם פ"ד מחמץ דאפילו בהגיע זמנו קודם פסח והרהינו אצל נכרי צריך מעכשיו דס"ל גם בעכו"ם שייך אסמכתא ואף דהרמב"ם ס"ל במשכון ל"ש אסמכתא בנכרי דקליש קנינו שייך אסמכתא יותר מבישראל, כ"כ במחצית השקל סי' תמ"א. ואמנם א"צ לחלק רק כיון דנכרי מישראל ל"ק משכון מ"ה שייך בי' דין אסמכתא ומ"מ נ"ל דישראל הקונה מנכרי קונה אף באסמכתא גם להרמב"ם ומ"ה פסק הרמב"ם פ"ו מגזילה וכן פסקינן בש"ע סי' ש"ע שהמשחק בקוביא עם העכו"ם אין בו משום גזלה דטעם משחק בקוביא ל"ק משום אסמכתא כמ"ש הכ"מ שם דהרמב"ם פסק כרמי בר חמי ובנכרי מקנה לישראל גם להרמב"ם ל"ש אסמכתא. אך לפ"ז צ"ע דמשנה דפסחים ל' ע"ב לא יהי' רישא וסיפא בחד גוונא דרישא דנכרי שהלוה לישראל על חמצו לאחה"פ מותר בהנאה מיירי להרמב"ם דהרהינו ואמר מעכשיו והגיע זמנו קודם פסח כמבואר ברמב"ם וסיפא דישראל שהלוה לנכרי על חמצו אסור בהנאה מיירי אף בלא אמר מעכשיו אם הגיע זמן קודם פסח כיון דישראל קונה מנכרי אף באסמכתא להנ"ל או דמיירי בהגיע זמנו אחר הפסח דטעמא דהרמב"ם דבעי הגיע זמנו קודם פסח משום דבלא הגיע זמנו אמרינן הואיל לחומרא משא"כ בסיפא ודאי אסור אף בלא הגיע זמנו. אמנם י"ל דהרמב"ם ס"ל גם ישראל מנכרי ל"ק באסמכתא וטעמא דהרמב"ם דמשחק בקוביא עם נכרי אין בו משום גזל דנהי דאסמכתא ל"ק אף מנכרי מ"מ גזל לא מיקרי כיון דהנכרי יהיב לי' מדעתי' ודו"ק:

ב ואמנם גם להרמב"ם דאסמכתא ל"ק גם בנכרי ודבר שאינו מסוים נמי ל"ק מ"מ י"ל דמקנה דבר המסוים עם דבר שאינו מסוים קנה הכל והוא לפמ"ש המ"ל פי"א ממכירה ה"ב ד"ה כתב מהר"ם פדואה דהיכא דהקנה מחציתו לצדקה ומחציתו להקדש הואיל דהתקדש קנה ול"ה אסמכתא גם חבירו קנה עיי"ש דמייתי תשו' הרשב"א הובא בב"י סי' ר"ז חידוש מ"ו ועיי"ש שכ' דכיון דלבני העיר יתחייב ליתן ולא ינצל מאסמכתא א"כ בדוקא התנה ואין לומר שבמחצית התנה באסמכתא ובמחצית האחר בדוקא התנה דאין דיבור אחד מתחלק לב' עיי"ש וע"כ צ"ל דזה שאני מקני את וחמור דקיי"ל קני מחצה וכן פסקינן במוכר דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם כדיעה דל"ק רק דשב"ל דשם לאו בר קנין הוא משא"כ באסמכתא הקנין הוא טוב רק שלא גמר בדעתו להקנות אמרינן הואיל ובמקצת דעתו להקנות אף מקצת השני הי' דעתו להקנות וה"ה לפ"ז בדבר שאינו מסוים ומכר או נתן ביחד עם דבר המסוים אמרינן הואיל ומקצת הי' דעתו להקנות וסמכי' דעתי' גם מקצת השני קנה מיהו עדיין י"ל דשמא הרשב"א ס"ל כהך שיטה דמוכר ביחד דבר שאין מועיל קנין עם דבר שמועיל קנין קנה הכל עי' סוף סי' ר"ג אבל לדידן דומה ממש אסמכתא ודבר שאינו מסוים להך דסי' ר"ג דקצת קשה על סברא זו שכתבתי מהא דאית לי' לר"י בב"מ מ"ח ע"ב באומר אם אני חוזר אכפול לך ערבונך די שיקנה כנגד ערבונו והטעם דהוי אסמכתא ואמאי לא נימא כיון שקנה כנגד ערבונו ול"ה אסמכתא קנה קרקע בכפל הערבון ול"ה אסמכתא וזה צ"ע על הרשב"א ומ"ל הנ"ל ואם נאמר דהרשב"א קאי בשיטת המרדכי דקנה הכל י"ל קו' הנ"ל עוד נלע"ד לישב דהדבר תליא אם אסמכתא ל"ק מדרבנן ומדאורייתא קונה כמ"ש הב"ח הובא בש"ך סי' ר"ז ס"ק י"ח י"ל דבמקנה ב' דברים ובדבר אחד ל"ה אסמכתא או לב' בני אדם ולאחד ל"ה אסמכתא כהך דמ"ל ורשב"א מהני וקנה הכל אך אם אמרינן אסמכתא אינו קונה מדאורייתא לא אלים מקצת שאין בו אסמכתא שיקנה הכל מחמתו. ולפ"ז לפמ"ש בנתיבות סי' ר"ז ס"ק ט"ו דמ"ד דמשחק בקוביא הוי גזל ולא ס"ל סברת הואיל דבעי לקנות משום אסמכתא ל"ק מדאורייתא ובאמת מריש הוי קשיא לי על הב"ח דמש"ס דסנהדרין כ"ה משמע דאסמכתא ל"ק מדאורייתא מדמייתי מהך דאין אחד מהם נזיר דל"ה נזיר משום אסמכתא דאין דעתו על הספק ואס"ד מדאורייתא ל"א סברא זאת איך רבנן יקילו ועפ"י דברי הנתיבות מיושב דברי הב"ח ודו"ק:

ג אך דצ"ע למה לפ"ז משחק בקוביא לא פסול רק מדרבנן כיון דמדאור' ל"ק ושמא משום דלא משמע לאינשי איסורא וכן נראה מתוס' סנהדרין כ"ד ע"ב ד"ה ואלו הן שכתבו ומ"מ אינו דאורייתא כיון שאינו סובר לעשות איסור לבא לידי איסורא דאורייתא ומשמע דבאמת ל"ק מדאו' רק הואיל דלא משמע איסורא לא פסול רק מדרבנן דלא כהב"ח ובקצה"ח סי' ר"ז ס"ק א' מייתי ראי' ממרדכי פ' שור שנגח דאסמכתא קונה מדאורי' ולעומת זה מביא בקהלת יעקב אלגזי תוספת דרבנן אות א' סי' כ"ב ממרדכי הנ"ל דאסמכתא מדאורייתא ל"ק וקצת ב"ע בלשון המרדכי דמתחלה כ' דנדר ושבועה מהני באסמכתא דרובו ע"י דאי כמקרא דאם יהי' אלקים. עמדי ומשמע דאסמכתא מדאורייתא ל"ק ואח"כ מייתי בשם ר' נתנאל מקינון דמדאורייתא אסמכתא קניא וצ"ל דגם מתחלה כך כוונתו דבשבועה ות"כ אף מדרבנן מהני כיון דרובן ע"י דאי כמקראות דמייתי לכן לא תקנו רבנן שלא יהני או שמא באמת אח"כ דמייתי לר' נתנאל מקינון, א"צ לראי' הראשונה כיון דמדאורייתא קונה מועיל השבועה ות"כ ודו"ק ועכ"פ כיון דהוכחתי דאיכא פלוגתא אי אסמכתא מדאורייתא קונה אין תימא דר"י דס"ל כמ"ד מדרבנן קונה דאסמכתא מדאור' ל"ק ולכן ל"א מיגו ואכ"מ להאריך. ובאמת בגוף דברי הראב"ד שכ' דאסמכתא ליתא בנכרי צריך להבין דלמה עדיף נכרי מישראל בשלמא לענין קנין כסף ילפינן לעמיתך בחדא לנכרי בחדא אמנם לענין אסמכתא במה עדיף נכרי מישראל ושמא י"ל כיון דנכרי מסתמא ילך בדיניהם ובדיניהם קנה ע"כ הישראל ג"כ גמר ומקני וכן מוכח קצת מלשון המג"א סי' תמ"ח ועכ"פ יש מקום לומר דגם לענין שאינו מסוים מהני בהקנה דבר מסוים ודבר שאינו מסוים ביחד ומצאתי בשם תשו' בני שמואל ותורת חשד דמקנה דבר קצוב ודבר שאינו קצוב הוי קני את וחמור דלא כמו ששיערתי לעיל ודו"ק:

ד וכת"ה חקר במה קנה החמץ הזה דבחצר אין נכרי קונה לדעת קצת פוסקים וזה ליתא דמכר שאר דברים אגב קרקע ואמר שאם שכח דבר מה נותן במתנה לנכרי הכל שיקנה ג"כ מטלטלין אגב קרקע דקרקע במכירה או בשכירות ומטלטלין במתנה ג"כ קנה גם מ"ש כ"ת דמ"ה לא זכי חצירו כיון שלא הי' ידוע לא להקונה ולא להמקנה כמ"ש המרדכי פ"ב דב"מ בשם ראבי' גבי מצא בגל והובא ג"כ בהגהות אשרי פ"ב דב"מ. ע"כ כוונת הראבי' והגהות אשרי למ"ש ג"כ התוס' ב"ב נ"ד דדבר שאינו מצוי להיות שם אין קונה בחצר שלא מדעתו משא"כ כאן שאמר בפירוש שאם שכח דבר מה שנותן לו במתנה ודאי קנה חצירו. והנה ראיתי מה שמקשה על המרדכי פ"ב דמציעא שכ' דדבר שאין הוה שימצא לא קנה חצירו בלא הי' דעת המוכר ודעת קונה ומייתי ראיה מהא דאמר פ' שור שנגח כל היכא דאיתי' לדידי' דאי בעי למיקני מצי קני חצירו נמי קנה. והקשה דהרי שם מיירי דוקא בחצר שאינו משתמר משא"כ בחצר המשתמר כוונת המרדכי פשוט דנהי דשם מיירי בחצר שאינו משתמר מ"ה בעי עומד בצדו עכ"פ חזינן דטעם חצר משום דאי בעי למיקני קני חצירו נמי קנה ומ"ה נהי דחצר המשתמר קונה אף באינו עומד בצדו דהוי כיד אריכתא כמ"ש השטמ"ק ב"מ י"ב עכ"פ בעי שירצה לקנות ודרכו להמצא משא"כ דבר שאינו הוה להמצא אינו רוצה לקנות ולא עשה שליח לחצר בדבר שאינו רגיל וע"כ צ"ל דזה סברת הראבי' ותוס' ב"ב ושאר פוסקים. ומ"ש כת"ה דאם בעל המשכון אינו יודע שמת הגר חצירו לא זכה בו וכן פירש המרדכי דברי הגמ' דב"ק ל"א נ"ל דכיון דחצירו קונה שלא מדעתו גם בלא ידע ממיתת הגר זכה בו:

ה ודרך אגב נ"ל לפרש דברי הגמ' דב"ק מ"ט הנ"ל דאמרינן בתחלה דליתא למלוה בחצירו ומ"ה לא זכי חצירו ומסיק והלכתא דליתא בחצירו היינו דהמשכון ליתא בחצר אבל אם המשכון בחצר קנה אף אי ליתא למלוה בחצירו והקשו מענ"פ אי מיירי בחצר המשתמר מה ס"ד מעיקרא דבעי עומד בצדו ואי בחצר שאינו משתמר תקשי למסקנא דדוקא ליתא למשכון בחצירו ואם אמתלא דבחצר קונה אמאי הא בעינן עומד בצדו. ונ"ל לישב דהשטמ"ק ב"מ י"ב מביא בשם הר"ן דהא דבמתנה קונה אפי' בחצר שאינו משתמר ואפי' אינו עומד בצדו משום דלא גרע משליחות ואמאי ל"ק במציאה משום שליחות וכ' דל"מ שליחות רק של בעל הממון הלכך במתנה דדעת אחרת מקנה הוי שליחות של בעל הממון משא"כ במציאה ל"ה שלוחו של בעל הממון ומ"ה בעי עומד בצדו מטעם יד וחצר משתמרת ג"כ מטעם יד אריכתא עיי"ש והנה בנתיבות סי' ק"ה ס"ק ב' ד"ה אך אחר העיון כ' דדוקא במציאה דל"ה הפקר קודם דאתי ליד זוכה איכא עדיין בעל הממון דהוא בעל האבידה ומ"ה בעי שליחות של בעל הממון משא"כ בהפקר דליכא בעל הממון לא בעי שליחות של בעל הממון עיי"ש. ולפ"ז דוקא במציאה אינו קונה בחצר שאינו משתמר רק בעומד בצדו אבל במת הגר דליכא בעל הממון קונה אף חצר שאינו משתמר אף באינו עומד מתורת שליחות (דלא הוי חב לאחריני בהפקר כמ"ש השטמ"ק לב"מ דמניעת הריוח ל"ה הפסד). ולפ"ז מיושב הסוגיא דב"ק דלעולם מיירי בחצר שאינו משתמר ומ"ה ס"ד דגמ' דבעי עומד בצדו כמו דבעינן במציאה ומסקינן דוקא דליתא למשכון בחצירו אבל איתא בחצירו קונה אף באינו משתמר ואף אינו עומד מתורת שליחות כנ"ל וזה ישוב נכון לולא דלא פסקינן כן בש"ך סי' ע"ב ס"ק ל"ט ואחרי דלא פסקינן כן גם דעת הנתיבות שכתבתי נדחה מהלכה עיי"ש וע' עוד בב"מ י"ב בעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו עיי"ש וכ' תוס' דל"ג ואפקרי' דהא חשיב לה דעת אחרת מקנה דמייתי ראיה ממתנה עיי"ש וע' בנ"י ולפמ"ש לעיל י"ל דגרסינן ואפקרי' והאיבעי הוא כיון דאפקרי' ואין כאן בעל הממון חצר קונה אף באינו עומד בצד שדהו משום שליחות כנ"ל ומייתי ראי' ממתנה הואיל דהוי שלוחו של בעל הממון משום דעת מקנה קונה חצר אף באינו עומד בצדו וה"ה בהפקר דאין כאן בעל הממון מהני מטעם שליחות ואינו דומה למציאה ודו"ק. אמנם כבר כתבתי דדברי הנתיבות עדיין אנו צריכין לשקול בפלס. והנתיבות כ' דתוס' ב"מ ע"א ע"ב מיירי בהפקר ול"ב בעל הממון משא"כ במציאה והתוס' כ' דאפי' שיוכל לזכות לחבירו במציאה הרי מיירי התוס' ממציאה מיהו יש לישב בזה דברי הנתיבות להמעיין ואכ"מ להאריך:

ו והנה לדינא דידן י"ל עוד לשיטת הב"ח דאסמכתא קניא מדאוריי' וה"ה שי"ל כן בדבר שאינו מסוים דמשמע דהטעם הוא משום דלא סמכה דעתיה וכן כ' בשער משפט סי' ס' ס"ק ג' וכיון דקנה הנכרי מותר לאחר הפסח לפמ"ש המג"א סוף סי' תמ"ז בטעם הר"ן דישראל שהפקיד חמצו אצל עכו"ם והנכרי קיבל אחריות דצריך ביעור מדרבנן אסור לאחר הפסח משום דחיישינן שכל אדם יעשה כן והוי כחשש שמא יערים משא"כ כאן דהוא התעסק שיקנה הנכרי והנכרי קנה מדאורייתא ול"ש חשש שמא יערים וגם מסתמא ביטל חמצו. סוף דבר כיון דלדעת הסמ"ע סי' ר"ט היכא דלא ידע גם המוכר מהני אף בדבר שאינו מסוים ויש סברא דבנכרי מהני דבר שאינו מסוים וחמץ שעבר עליו הפסח דרבנן ע"כ החמץ מותר:

ז והנה לעיל הבאתי דברי המ"ל פי"א ממכירה שהביא דברי הרשב"א בתשובה דבהתחייב עצמו לאנשי העיר ולחבירו ונתן משכון לאנשי העיר גם חבירו קנה וכעת ראיתי לשער משפט סי' ר"ז שתמה ע"ז ממה שהביא הטו"ז יו"ד סי' רנ"ח בשם הרשב"א דאם אמר אם אשחוק אתן קנס למלך ולצדקה אין מחויב ליתן גם לצדקה דהוי כקני את וחמור הרי ממש להיפך:

ואמנם י"ל דשם אמר מעיקרא למלך ולצדקה ל"ש סברת הב"י סי' ר"ז בשם הרשב"א דשם הקדים שהתחייב לאנשי העיר ואח"כ לחבירו וכיון דלאנשי העיר כוונתו באופן המועיל גם לחבירו נתן באופן המועיל משא"כ בהקדים לומר למלך ואח"כ לצדקה אמרינן להיפך. אך יש לעיין אמאי לא חילקו בגמ' בין קני את וחמור ובין קני חמור ואת משמע דלא אזלינן בתר מה שהקדים לומר. ומ"מ לישב דברי הרשב"א נכון לומר כן ובעיקר דברי הרשב"א שכ' דהוי קני את וחמור כבר הקשה עליו בשער משפטו דהרי אנן פסקינן קנה מחצה ושמא דוקא בקנין אמרינן קנה מחצה. משא"כ באמירה אמרינן דנתבטל כל האמירה. ועיין בנוב"י קמא חח"מ מסי' כ"ה עד סי' כ"ז פלפולים עצומים בזה ומה שכתבתי לעיל הוא נכון וברור ואברר יותר הנה הב"ש סי' ל"א ס"ק י"ז כ' דבמקדש ואמר בתך בפרוטה ופרתך בפרוטה מקודשת אף דפרה לא נקנית בכסף והוי קני את וחמור מ"מ מקודשת כיון דפרה קונה מדאורייתא א"כ ל"ה קני את וחמור ולפ"ז יש לתמוה ממ"ש הטו"ז סי' רנ"ח באמר למלך ולצדקה הוי קני את וחמור והרי הב"ח כ' דאסמכתא ל"ה, רק מדרבנן ומדאורייתא קני ול"ה קני את וחמור כמ"ש הב"ש ועכצ"ל דהרשב"א יסבור בזה דאסמכתא ל"ק מדאורייתא. ולפ"ז י"ל דאם אסמכתא מדאורייתא ל"ק אמרינן מתוך של"מ אמירתו למלך ל"מ ג"כ לצדקה ואם אמרינן אסמכתא ל"ק מדרבנן אמרינן להיפך מתוך דמהני אמירתו לבני העיר מהני נמי לחבירו וזה כסברתי שכתבתי לעיל ויש לפלפל בדברי הנוב"י סימנים הנ"ל דמתוך שמהני לשעבוד מהני לקנין אי השעבוד מועיל מדאורייתא וקצרתי:

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה