אור ברסלב
שות בית יצחק קונטרס אחרון › לחלק או"ח ויו"ד סימן ח

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

קונטרס אחרון · לחלק או"ח ויו"ד סימן ח

לחלק או"ח ויו"ד סימן ז

פרעמישלא תרום לפ"ק:

להרב הנ"ל:

ע"ד העירוב שגבו בק' קודם פסח כמנהג בכל שנה ובט' באב נשבר המצה ונשאר כשיעור וליתר שאת גבו מחדש לפי המבואר במג"א סי' שס"ח שמצוה בשלימה ולעירוב השני נתנו ג"כ חלקם משני הצדדים וטלטלו בשבת ע"ס העירוב ועתה שלחו הצד שכנגדו שחוזרים מעירוב ואינם רוצים להשתתף ואינם מטלטלין בשבת אם מותרים אנשי העיר לטלטל ע"ס העירוב שהשתתפו מכבר:

א תשובה אשר הורה כת"ה שרשאים לטלטל על סמך דברי הרמ"א סי' שס"ז דאם רגיל לערב הוה עירוב בעל כרחו ואין יכולים לחזור וכדברי רמ"א מובא בטו"ז סי' שפ"ב ס"ק י"ב שכ' לחלק בין שכירות דל"מ בעל כרחו ובין עירוב דמהני בע"כ משמע דפוסק כרמ"א ומה שכ' המג"א דהרמ"א קאי לדיעה ב' אבל לסברא הראשונה אין יכולין לערב והקשה דברי הרא"ש אהדדי דבפרק הדר כ' שבני חצר נוטלין בע"כ ובפרק חלון כ' דלעולם בעינן דעת אשתו ואין חילוק בין עירוב לשכירות ומשמע דהמג"א אוסר ע"ז כ' דיש לסמוך על התניא בש"ע שלו שפוסק כרמ"א עוד כ' דבעצי אלמוגים מישב קו' המג"א דמ"ש הרא"ש פרק חלון דל"מ בע"כ היינו לעשות מתחילה עירוב בע"כ אבל בשכבר עשו עירוב והעירוב בידם והוא רוצה לחזור כיון דכופין ע"פ ב"ד לעשות עירוב כש"כ שאינו יכול לחזור דהם מוחזקים עיי"ש, א"כ בנ"ד שהעירוב שנפרס עדיין בבהכ"נ וסומכים גם עליו שיש בו כשיעור וגם להעירוב החדש נשתתפו ברצונם והוא בבהכ"נ ועתה הם חוזרים אינם יכולים אלו תוכן דבריו. ולדעתי נראה בנ"ד שהוא שעת הדחק דהדבר נוגע לחילול שבת וא"א להזהר בשכבר נהגו לטלטל בשבת ולהוציא יש לסמוך על שיטת היש אומרים שבסי' שס"ז אף דבכל מקום שהביא המחבר דיעה א' בסתם ודיעה ב' בשם יש אומרים הלכה כדיעה א' בסתם, כמ"ש בח"מ אה"ע סי' א' ורוב פוסקים, מ"מ הרי הש"ך פוסק ביו"ד סי' רמ"ב בהנהגת הוראת איסור והיתר בקיצור סוף אות ב' דבמחלוקת יחיד ורבים אם הרבים מחמירים סומכים על היחיד באיסור דרבנן ושעת הדחק. א"כ כש"כ בנידון דידן לכאורה יש לסמוך על השיטה הב' בסי' שס"ז דהוא דעת הרמב"ם והרי"ף והרשב"א דל"ה יחיד נגד דעת תוס' ורא"ש. אך י"ל כיון דלכל אחד מהשיטות יש קולא וחומרא דלתוס' ורא"ש אשתו יכולה לערב ברגיל או אסר אפילו בע"כ ואחרים אין יכולין לערב בע"כ והא דאמרינן מערבין בע"כ היינו בהסכמת אשתו ולהרמב"ם אשתו אינו יכולה לערב בע"כ ואחרים יכולין לערב בע"כ וכיון דלכל אחד מהשיטות יש קולא וחומרא אין לפסוק בדרבנן להקל כמ"ש תוס' ביצה י"ד ושבת קמ"א בתרי לישנא אין להקל בכה"ג. אמנם הרי הרשב"א ס"ל בעה"ק דברגיל ואוסר אשתו ואחרים שוין ויכולין לערב בע"כ וגם דעת המרדכי משמע דברגיל ואסר אחרים יכולין לערב בלא דעת אשתו אסר ולא רגיל לערב אשתו מערבת בע"כ ולדידי' ליכא קולא וחומרא רק קולא א"כ כיון שבשעת הדחק יש לסמוך אדברי יחיד כש"כ שיש לסמוך אשיטת הרשב"א והמרדכי ובשגם שיש לצרף גם דברי הרמב"ם דברגיל ואסר אחרים מערבין בע"כ וה"ה אשתו כמ"ש הפמ"ג ובס' גאון יעקב בעירובין שם אך מקצת פוסקים לא משמע כן. וס"ל להרמב"ם אשתו אינה יכולה לערב בע"כ ויש קולא וחומרא. ע"כ עכ"פ יש לסמוך אשיטת הרשב"א בזה. ואשכחן כה"ג שהמחבר מביא דיעה א' בסתם ודיעה ב' בשם יש אומרים ומ"מ כ' הרמ"א דבהפס"מ הלכה כדיעה ב' מ' יו"ד סי' נ' סעיף ד' וכן כאן שכ' המחבר דיעה ב' בשם יש אומרים ורמ"א הגיה על דיעה ב' והרי הלכה כדיעה א' בסתם ועל כרחך צ"ל כיון דבשעת הדחק יש לסמוך אדיעה ב' מ"ה הגיה הרמ"א ועכ"פ הרי הש"ך פוסק כן בסי' רמ"ב ע"כ ודאי יש לסמוך ע"ז: ב עוד יש לומר לפמ"ש הקרבן נתנאל ובנתיב חיים דהא דכ' הרא"ש דאין מערבין בע"כ הטעם שלא יהי' פת גזולה א"כ היכא דמזכין לו העירוב גם הרא"ש מודה דמהני בע"כ ועירוב שלנו הוא ע"י זיכוי דהרי הלבוש הקשה בסי' שצ"ה אמאי אין מברכין בשעת שגובין העירוב ותירץ דהרי המנהג הוא שאין עושין עירוב רק ממקצת שגבו והשאר נוטל השמש א"כ לא ברור שיש לכל אחד חלק [דצ"ל דהגיבוי ל"ה בקמח דוקא דהוה לח בלח ויש בילה כן צ"ל בפירושו] ועיקר העירוב הוא מה שמזכין וע"כ מברכין בשעת הזיכוי והטו"ז סי' שצ"ה חולק עליו. אך לדעת הלבוש הוא משום זיכוי וכיון דעיקר הוא הזיכוי ל"ש לומר דהפת גזולה, ורק מ"מ אולי יסבור הרא"ש דל"מ בע"כ דאין זוכה בע"כ משא"כ בשכבר זכה דבשעת שעשו העירוב לא מחו וכבר זכה לא מצי לחזור אף להרא"ש ודוקא אם הוא נתן הפת משלו י"ל דחוזר מהשיתוף משא"כ אם זכהו לו פת אדעתא שישתתף לא מצי לחזור בדיבור בעלמא דבאמת כבר זכה בהפת ודוקא אדעתא דשותפות זכהו לו ולא מהני דיבור בעלמא רק אולי יהי' מועיל לשון הפקר וגם בזה צ"ע שהם לא נתנו רק אדעתא דשותפות ואולי י"ל ממנ"פ אם הוא שלו יכול להפקיר ואם הוא אינו שלו דלא נתנו לו אדעתא דהכי בטל הזיכוי ובהפקר שוב תליא במ"ש השיטה מקובצת ב"מ כ"ו דאין יאוש מועיל לחצי חפץ ובתשובה הארכתי בזה לחלק בין יאוש להפקר אך בדיבור בעלמא שיאמר שחוזר ל"מ בכה"ג והרי העירובין שלנו הם ע"י זיכוי ובסברא זו עדיין צ"ע ובפשיטות צ"ע דנהי נמי דהפת שלו מ"מ איך חוזר מהשותפות והרי שותפים שנשתתפו לזמן אין יכולים לחלוק באמצע הזמן וצ"ל דהרא"ש לא מיירי בנשתתפו לזמן. משא"כ היכי שהמנהג שעושין עירוב על כל השנה הוה כנשתתפו לזמן וזה כדין שכ' בעצי אלמוגים שהביא כת"ה אך לא מטעמי'. וכן כ' במג"א סי' שפ"ב דבשכר לזמן אין הנכרי יכול לחזור אף בחזרת דמים וע' אלי' רבה שפי' כן דברי המג"א וה"ה בשיתף לזמן אינו יכול לחזור ודו"ק. עוד י"ל דבשתופי מבואות גם הרא"ש מודה דמהני בע"כ דטעמא דהרא"ש דל"מ בע"כ משום דעירוב משום דירה ואין דרין בע"כ [ע' יומא] וזה דוקא בעירוב דצריך להניחו בבית דירה מסינו משא"כ בשיתוף מבואות דא"צ להניחו בבית רק אף בחצר כדאיתא בסי' שפ"ו וסוכה דף ג' וכ"כ הלבוש שם דל"ה משום דירה וי"ל דמהני בע"כ וכיון דאנו מניחין העירוב בבהכ"נ וכ' הרמ"א והלבוש סי' שס"ו סעיף ג' דעירוב שלנו מדין שיתוף י"ל דמהני בע"כ אך בגמ' דף פ' משמע דאין חילוק לענין בע"כ בין שיתוף לעירוב הגם דשם קאי לשמואל דס"ל ד"נ עירוב משום קנין מ"מ מפשטא דסוגיא משמע דאין חילוק וגם גוף דברי הלבוש ורמ"א שכ' דעירובין שלנו משום שיתוף והקשה הב"ח דברמ"א שפ"ו משמע דהוא מדין עירוב ג"כ והרי בעי פת מדין עירוב והמובחר כמ"ש באבן העוזר דבהכ"נ מקרי בית דירה הואיל דאורחים א אוכלין בבית הסמוך לבהכ"נ על כן אין לתרץ כן ודוק כי קצרתי ועכ"פ לדינא יפה הורה להתיר הטלטול. על סמך העירוב שעשו מבלי שום חשש: ג ואין בהמ"ד בלא חידוש בסוגיא שהבאתי לעיל עירובין פ' תמהתי על מהרש"א בתוס' שם ד"ה מעשה בכותי שכ' לרש"י דמוקי לה בתחומין רב ס"ל תחומין דאורייתא ותמהתי מביצה ל"ז ע"ב שהקשו שם רב כהנא ור"א לרב לאיסור תחומין חששו לאיסור מוקצה לא חששו עיי"ש ומה הקשו איסור תחומין דאורייתא ולכן חששו ולאיסור מוקצה דרבנן לא חששו ודא קושיא רבתי. ויותר יש להקשות דבשלמא תחומין דאורייתא ול"ש ביטול דרב ס"ל מב"מ לא בטיל משא"כ מוקצה לאו דאורייתא ומב"מ בטל כמו דאמרינן בחולין צ"ט ע"ב דבציר דגים מודה ר"י דהוא, דרבנן וכ' הריטב"א בשם קצת רבותיו דבכל דרבנן מודה ר"י ויש לישב עפ"י דברי מהרלב"ח הובא במג"א סי' ת"ד דבבהמה וכלים לכ"ע דרבנן ושפיר מקשה לרב דבבהמה ודאי הוה דרבנן ועיין בספרי לאו"ח סי' ל"ז בשולי המכתב מה שתמהתי על מהרלב"ח עוד יש לומר דאף למ"ד תחומין דאורייתא אבל ביו"ט ל"ה רק מדרבנן עיין בשאג"א וטורי אבן חגיגה י"ז ושפיר מקשה בביצה (וע' מ"ש לעיל סי' קנ"ט בקו' זו):

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה