אור ברסלב
שות בית יצחק קונטרס אחרון › לחלק או"ח ויו"ד סימן ז

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

קונטרס אחרון · לחלק או"ח ויו"ד סימן ז

לחלק או"ח ויו"ד סימן ו

בעזהש"י:

פרעמישלא "דבר אמת" לפ"ק:

להרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה כש"ת מ' משה מייזילש נ"י האבד"ק מאשציסק יע"א:

ע"ד העירובי חצירות מק' שיש שני צדדים ומעכת"ה רוצה לערב ולהניח בבהכ"נ והצד השני רוצים לערב בפני עצמם ולהניח במקום שהם מתפללים וזקיני הגאון ח"צ סי' קי"ב קורא תגר ואוסר להניח ב' עירובין בב' בתי כנסיות:

א תשובה הנה בעיקר הדין, כבר האריך לדינא בתשובת מהר"מ שי"ק חלק או"ח סי' קע"ו והנה כת"ה הביא שיטת רבינו יהונתן דהא דחולק עירובו אינו עירוב היינו אם אינו רוצה שיערב חלק אחד בחבירו ומזה נראה שאם אין מקפידין זע"ז עירובן עירוב א"כ במקום שיש ב' בתי כנסיות וכל אחד מניח עירובו ואין האחת מקפידין על חברתה שכל בית הכנסת מזכין עירובם לכל בני עיר העירוב ודאי מועיל אלא שהשני עושה ברכה לבטלה וכעין זה כ' במהר"ם שיק. אך שכ' דמדברי הב"י נראה דפליג ע"ז וס"ל דבכל ענין החולק עירובו אינו עירוב ולדידי' מבואר בח"ץ דאפילו במזכה לכל בני העיר אין עירובו עירוב. ואני תמה על שיטת רבינו יהונתן דהרי אמרינן בש"ס דף מ"ט ע"א אמר רי אמר שמואל החולק עירובו אינו עירוב כמאן כב"ש וכו' אפילו תימא ב"ה עד כאן לא קאמרו ב"ה אלא דמליא מנא ואיתור אבל היכא דפלגא אפלג לא הרי דב"ה אין מתירין בשני כלים רק דמליא מנא ואיתור ובדף מ"ח ע"ב אמרינן עד כאן לא קאמרי ב"ה אלא בשני כלים בבית אחד אבל בשני בתים לא וע"כ בשני בתים דומיא דב' כלים דהיינו דמליא מנא ואיתור והרי שם אין מקפידין ואפ"ה בב' בתים אסור והרי זה צע"ג על שיטת רבינו יהונתן:

ב ונ"ל דהנה זה מבואר בהרב המגיד פ"א מעירובין ה' י"ח כ' כמ"ש לעיל דבנתמלא הכלי ואיתר לא התירו ב"ה אלא בב' כלים אבל בב' בתים אף בכה"ג אינו עירוב וכ"כ הרשב"א. וכבר כתבתי דבש"ס דידן משמע כן להדיא אבל בלשון הירושלמי פ' הדר הלכה ז' משמע דאף בב' מקומות הוה עירוב. אם אינן מקפידין דז"ל הירושלמי ריב"א ר' יסא בשם ר' יוחנן בני המבוי שנתנו את עירובן בב' מקומות אם מבלי מקום הרי זה מותר אם בשביל לחלוק עירובן אסור מהלשון בב' מקומות משמע אפילו בב' בתים. ומצאתי בספר גאון יעקב עירובין מ"ט שמדייק ג"כ מדברי הירושלמי דלא כרשב"א נמצא לפ"ז י"ל דרבינו יהונתן שכ' דתליא בקפידא סמך עצמו על הירושלמי הנ"ל אך קשה כיון דבגמ' לא משמע כן איך יפסוק כירושלמי ומצאתי בספר עצי אלמוגים דמייתי בסי' שס"ו ס"ט דברי בה"ג שכ' והיכא דפלגא לעירובו ומחתי' בתרי מנא ל"ה עירוב ופי' ודוקא בתרי ביתא אבל בתרי מאני בחד ביתא שפיר דמי ומשמע מבה"ג דאפי' לא מליא מנא ואיתר כשר בשני כלים בבית אחד ותמה שם שהוא נגד הגמ' כמו שמבואר לעיל להנ"ל י"ל דבה"ג מדייק מלשון הירושלמי שכ' בב' מקומות יש חילוק בין אם מבלי מקום אם לחלוק משמע דבמקום אחד אין חילוק אף בב' כלים לכלי אחד ע"כ פוסק כירושלמי אבל עדיין צ"ע גם בזה למה יפסוק כירושלמי על כן נראה לפמ"ש בעצי אלמוגים שם שהי' קשה לבה"ג אוקמתא דרב ששת בעירובין מ"ח מה דוחק לאוקמא בב' בתים לוקמא בבית אחד ובב' כלים ובלא מליא למנא וע"כ ס"ל לרב ששת דבב' בתים הוה גילוי דעת שרוצים לחלוק ובבית אחד אף בשני כלים. ל"ה גילוי דעת ולפ"ז אף בשתי בתים עשו החלוקה מבלי מקום אף בב' בתים מהני ע"כ פוסק כרב ששת אך דקשי' לתי' עצי אלמוגים למה פוסק כרב ששת נגד ר' יהודא אך לפמ"ש דבירושלמי משמע כן מיושב הכל דבה"ג פוסק כרב ששת הואיל דבירושלמי מבואר כן בשם ר' יוחנן ונמצא דגם ר' יהונתן מיושב דכיון דלרב ששת הטעם דחולק עירובו משום גילוי דעת כמ"ש התוס' ע"כ בקפידא תליא מילתא ופוסק כירושלמי כ"ז יש לישב דברי רבינו יהונתן ודברי בה"ג אמנם כיון דהב"י לא פסק כן מי יהין להורות נגד דעת הב"י:

ג והנה לדינא כ' בתשו' מהר"ם שיק דלאבן עוזר שכ' דמה"ט מניחין בבהכ"נ הואיל והבהכ"נ אין נותנין לעירוב והגם שהבהכ"נ אין בו בית דירה מ"מ אסור להוציא מבתים לבהכ"נ ונמצא אנשי הכפרים דיש להם חלק בבהכ"נ ואין להם חלק בעירוב שבעיר הם אוסרים על כן מניחין את העירוב בבהכ"נ והבית ששם העירוב א"ל ליתן חלק על כן לא זאת חולק העירוב אם מניחין לסיבה זאת בכל בהכ"נ עירוב דלא כח"צ רק מסיק שלא לברך על כן לדבריו הרשות ביד כח"ה להניח העירוב בבהכ"נ אף שמצד השני. יניחו עירוב אך שלא לברך. אמנם כ"ז אם אין מקפידין דהיינו שכל אחד מזכה לכל בני העיר וגם זה אינו ברור לדעת הב"י דלא תליא בקפידא. אמנם אולי הצד השני לא ירצו לזכות אחרים בעירובין ולא ירצו לזכות בעצמן בעירוב של כת"ה ויהי' ממש חילוק עירוב ושני הצדדים לא יוכלו לטלטל. על כן נלע"ד שיעשה באופן זה שלהעירוב שיגבה הצד השני יתן אחד מהצד שלו לתוך העירוב השני ונמצא שהוא יעשה שליחות בשביל כל הצד של כת"ה להשתתף עם הצד השני כעין המבואר סי' שע"ב סעיף ג' בשתי חצירות שרוצים לערב יחד דאפי' אין מוליך את העירוב שעירבו יחד רק שמוליך פת משלו לחצר השני נמי כולן מותרין ומדייק מזה בספר עצי אלמוגים סי' שע"ח דף קנ"ד ד"ה וסברא הנ"ל דזה לא מקרי חילוק עירובו דעיקר העירוב שעושה הוא העירוב השני והעירוב הראשון הוא רק לגלות שמה שעושה האחד הוא עושה בשביל כולם והדין יוצא מדברי רש"י דף מ"ט ע"ב. ויגבה כת"ה בתחילה אצל אנשי העיר ואח"כ ישתתף מהאנשים עם צד השני ויניח העירוב בבהכ"נ בלא ברכה ולדעתי ישלח להצד השני שלא יברכו על העירוב רק יניחו העירוב למען אולי יתקלקל העירוב של הבהכ"נ. ובודאי לא יהי' חילוק העירוב כי בגוף העירוב יזכו בהעירוב של בהכ"נ ואם לא ירצו רק לסמוך על העירוב שלהם יעשה כמו שכתבתי לעיל ולא יברך על העירוב: ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה