שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
צלעות הבית דרושים · דרוש ה
ב"ה דרוש באגדת שבת שובה תרנ"ה פה:
לבוב:
במסורה ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ולאדם לא מצא עזר ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו אילין מילין דחסרין א' באורייתא ואחשוך מחטו לי ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, ולמה לא מצתי חן בעיניך אחד לחטת מראשית השנה ובשליתה היוצאת מבין רגלי' ויקבור אותו בגי:
מדרש בראשית כ"ב ויצא קין מלפני ד' יצא שמח כמה דאת אמר הנה הוא יוצא לקראתך פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדם הראשון מטפח על פניו אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השבת: א ביאור מקרא קודש ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה וגומר. נ"ל הנה בענין התשובה יש לחקור ולבחון בעינים פקוחות כמו רופא חכם בבואו לבקר החולה:
א' בהכרת מהות המחלה אם הוא חולי הקרירות או החמימות. ב' סבת החולה: ג' מצב החולה באיכות אם יתרפא בנקל או בכבדות או אם סכנה מרחפת: ד' לסדר התרופות ומיני המזור אשר מהם תצמח רפואתו וכמו שפי' בבינה לעתים דרוש י' מקרא בירמי' כי כה אמר ד' אנוש לשברך נחלה מכתך אין דן דינך למזור רפואת תעלה אין לך. כן בחולי הנפש נחוץ לחקור ולחדור פנימה בארבע בחינות האלה:
ואז נקל לו לשוב בתשובה לפניו יתברך. הנה במהות החטאים יש לחקור אם נכשל על לאוין שבתורה ועשה מעשים אשר לא יעשו, וזה בא מחולי החמימות שהיצר הסיתהו כי יחם לבבו, או שעבר על העשין שבתורה והתרשל מלעשות מצות ד' וזה חולי הקרירות והעצלות, והאדם כי יחטא בגופו לאכול מאכלות אסורות שנכסף למלאות בולמוס תאותו ונקרא חולי מעיים. ולפרקים האדם נכשל בחשבו דעות נפסדות ובראשו נגעו ונקרא חולי הראש. ולפרקים יכשל האדם לגזול ולהעלים משל חבירו מאהבת המועיל ונקרא חולי ידים ורגלי' כי רעלים ממהרות לרוץ לרעה להזיק לחבירו ולשלול ממונו וידים חוטפות אשר על זה רמזו חז"ל הזורק צפרנים רשע כי הוא חוטף ושודד בכל מקום מבלי הפרש בין אם הוא שלו או אינו שלו וע"ז אמרו ורחצו ידיהם ורגליהם. ולא ימותו הא מי שלא רחץ חייב מיתה אם כי הדברים כפשטן מ"מ רמז גדול יש שיראה שיהיו ידיו ורגליו נקיות מבלי שיתלכלכו בחמס ושוד, וזה שנאמר ביונה וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם מלת אשר בכפיהם אינה מובנת. אמנם הכוונה דמרוב פעולות נעשה הדבר כטבע השני', ואדם אשר הרבה פעמים חטף וגזל. כאלו הידים מתוקנות לכך. אשר ע"ז אמרו בצפרנים זורקן רשע, ועיין בצלעות הבית בב"י א"ח סי' מה שפרשתי מדרש רבה בראשית כ"ב ויאמר ד' אל קין משל לאפרכוס שהי' מהלך באמצע פלטיא וכו' וע"ז אמר וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. הכוונה ששבו בתשובה אשר החמס הוא בכפיהם שידיהם מלוכלכות והי' להם החמס לטבע שני':
ב הב' כמו הרופא בבואו לבקר החולה צריך לבחון על הסבה אשר נחלה על ידה כ"ה אם יחטא ואשם על הסבה אשר הביאתו לידי כך עד"מ אדם שהכה נפש ההכרח לדעת הסבה שהתנועעה אותו לשפוך דם רעהו. אם מסבת השנאה לאשר שמע שדיבר עליו סרה וקיבל לשון הרע, צריך לשוב בתשובה על קבלת לשון הרע (ואם שלא חלק לו כבוד כפי הנראה צריך לשוב בתשובה על רדיפות הכבוד) ואם נכסף לממונו של חבירו צריך לשוב בתשובה על אשר אהבה המועיל תקועה בלבו:
כאשר על זה אמר בקרא מה בצע כי נהרג אין סבה להריגתו, משום אהבת המועיל ולא מחמת שנאה וקנאה כי הוא אחינו ואין סבה להרגו למען ישמעו ויראו כמו שדנין ב"ד לבן סורר כי וכסינו את דמו, כמו שפי' המגיד מדובנא. עכ"פ נראה לדעת כי סבת שנאת אדם לחבירו הוא או קנאה או אהבת המועיל או אהבת הכבוד. וזה שאמרו חז"ל באבות הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, כי ג' מדות הגרועות האלה הנה מקור וסבות כל עון ופשע ומוציאין את האדם מן העולם, כי האדם מדיני בטבעו כי אין לו מציאות רק בחברת אנשים, ואי אפשר לחיות רק באמצעות אנשים זולתו. כמאמר בן זומא בש"ס דברכות נ"ח שהי' אומר כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש זרע וכו' (ועשה י' מלאכות) ואח"כ אכל ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני. וכמה יגיעות יגע עד שמצא בגד ללבוש גזז לבן נפץ טוה וארג ואח"כ לבש ואני משכים ומוצא כל אלו לפני.. ובעל הקנאה והתאוה והכבוד הוא חושב אך עצמו לתכלית, וכל אדם לסבה לתכליתו וכל העולם לא נברא אלא לצות לזה על כן מוציאין את האדם מן העולם ועל דרך זה אמר ר' דוסא בן הרכינס באבות פ"ג שנה של שחרית ויין של צהרים ושיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם, כי אדם לעמל יולד כי הוא מדיני בטבע לעבוד עבודתו. כמו שאמרו במדרש ריש פ' לך בשעה שהי' אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש בעידור בשעת העידור אמר הלואי יהא לי חלק בארץ הזאת אמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת וזה לאות כי אדם לעמל יולד, לאשר חברת האנושי לא תוכל להתקיים עד שיעבוד כל אחד עבודתו. ועל זה אמר במשנה שנה של שחרית שעליו לקום לעבודה והוא ישן ויין של צהרים שהוא משתכר בשעה שמיועדת לעבודה ושיחת הילדים שיאבד עת וזמן הרבה בדברים בטלים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ שמבלין ימיהם בדברי הבל וריק מוציאין את האדם מחברת האנושי כאמור:
ג והנה הענין היקר הזה שהחוטא צריך לחדור פנימה ולבחון מאין בא לו חטא זה ולתקן הסבה אשר הסבה להפעולה הרעה כמאמר הקרא יחזקאל ל"ג ואתה בן ארם צופה נתתיך. ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הכוונה שלא הזהירו שישרש סיבת החטא דמו מידך אבקש. אם קנאה שנאה אהבת הערב או המועיל הניעוהו צריך להתחרט ולשרש אחר הסבה המביאה לידי חטא אשר על כוונה זו אמרו במדרש ויקרא פ"ג יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו ישעי' נ"ה א"ר ביבי בר אביי כיצד אדם צריך להתודות ביו"כ צריך לומר כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד, שפי' יעזוב רשע דרכו שישוב ויתחרט על הסבה כאמור ועל כן צריך להתודות על התיצבו בדרך לא טוב והנה אמרו במדרש שם יעזוב רשע דרכו כאדם שהוא מלחים שתי נסרים ומדביקן זה לזה וריב"ח אמר כאדם שהוא מלחים שתי כרעי המטה. כי כבר ביארתי שיש ב' דרכים לתשובה האחד להשתמש במדותיו כמו שהרגיל עצמו אם הי' פזרן לדבר עבירה יפזר מעותיו לצדקה הב' שיהפך מדותיו. וזה שאמר הנביא באמרו שצדיק חי' יחי' והוא בטח על צדקתו ועשה עול אם כן ברוב פעולותיו קנה לנפשו תכונה זאת לטובה. ואם אח"כ יעשה עול הי' מהדין שגם פעולתו לצדקה תחשב לו לרעה. כי ע"י הפעולות קנה התכונה אשר ע"י יעשה עול על כן אמר שהוא חסד אלקי שכל צדקותיו לא תזכרנה לרעה אך בעולה אשר עשה בה ימות. אמנם בשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה שבאותו הכח עשה מצות עליהם חי' יחי' הכונה שעוד יתהפכו לזכיות עונותיו כאמור. ועל זה רמזו במדרש הנ"ל במקרא דיעזוב רשע דרכו כאדם שהוא מלחים שתי נסרים ודבקן זה בזה. שפי' יעזוב רשע דרכו אין הכוונה שיהפוך מדותיו מאכזריות לרחמניות מפזרנות לקמצנות. אך שיעבוד ד' באותן הכחות שעשה בהן העבירות למצות והוא דומה לשתי נסרים שמדבקן ולריב"ח לא ניחא לי' דאינו עוזב דרכו, על כן פי' דקרא. קאי לעושה תשובה ומהפך מדותיו דבתחלה הלך בדרך הזה לעבירה ועכשיו ההכרח ללכת בצד האחר מהקצות כמ"ש בשמנה פרקים להרמב"ם וע"ז אמר כאדם שהוא מלחים שתי כרעי המטה, שאחת עקומה לימין והשנית נוטה לצד שמאל ונעשה כלי אחד וכן הבעל תשובה בתחלה הלך באחת הקצות וכשעושה תשובה ההכרח ללכת בקצה שכנגדו כגון שהי' פזרן ההכרח שיהי' כילי וע"ז אמרו במקום שבעל תשובה עומד וכו' כי לאדם שלא חטא אסור לילך באחת הקצות. כמ"ש בשמנה פרקים והקב"ה מקבל תשובתו ומקרב המרוחקים:
ד ואמרו שם במדרש כל הכפרות הראה הקב"ה לאברהם חוץ מעשירית האיפה וכוונתו עפ"י דברי המדרש שאברהם בחר עניות לישראל שילכו בגולה ויהיו עניים ולא יחטאו, ולו ראה שיהיו עניים שלא יוכלו להביא גוזל ותור שהוא דבר קטן וההכרח להביא עשירית האיפה לא בחר להם כזאת. וע"כ לא הראה לו עשירית האיפה ואמרו שם ואל אלקינו כי ירבה לסלוח אף הקב"ה ויתר לנו סליחה אחת משלו ואיזה זו עשירית האיפה דאמרו חז"ל בעירובין מ"א ע"ב העניות מעברת ע"ד קונו למאי נ"מ למבעי רחמי ופי' הגאון בעל סמ"ח הא דאמרו בעירובין ס"ה אמר ר"ש משום ראב"ע יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין וכו' שנאמר לכן שמעי נא זאת עני' ושכורת ולא מיין ומקשה מדתניא שכור שעבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אלא שפטור מתפלה ויכולני לפטור מדין תפלה. וקשיא הרי בתחלה אמר לפטור מן הדין אך הרי אמרו העניות מעברת על דעת קונו ונ"מ ליבעי רחמי. אמנם אם הוא שכור פטור מן התפלה א"כ הוא פטור לגמרי עכ"ד. וז"ש ויתר הקב"ה סליחה משלו, דבאמת העני פטור דעניות מעברת ע"ד קונו אך שהי' צריך ליבעי רחמי ועל זה ויתר הקב"ה משלו מה שלא התפלל לפניו וזו עשירית האיפה שהקב"ה מוותר לעני ומקבל קרבנו. וע"ז נאמר ואל אלקינו שידוע שהתפלה בשברון לב וע"ז נאמר לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה וע"ז ויתר הקב"ה על תפלתו. ומזה יראו חכמי לב יקחו מוסר איך יתנהגו נגד עניים ודלים שהקב"ה ויתר להם משלו ואיך לא יוותר האדם נגדם ובפרט נגד החולים העניי' הבאים ממקומות הקרובים וכמה נחוץ לתומכם ולסעדם שלא ימותו ברעב ושלא יתגאלו בפת בג מאכלות אסורות ולתת להם מאכלות כשירות להחיות את נפשם. וידוע מצוה הרבה דביקור חולים אשר ע"ז נאמר אם כמות כל אדם ימותון אלה ופקודת כל אדם יפקד עליהם לא ד' שלחני. ובאין מבין וכי אין זה אות מופת אם יאמר על אדם בריא ושלם כי למחר הוא מת ויהי' כן. אכן דרשו חז"ל אם כמות כל אדם ימותון אלה ופקודת כל אדם יפקד עליהם שהם מוטלין בעריסתן ובני אדם מבקרין אותן. ואחרי שבני אדם עושין מצות בקור חולים על ידיהם ובודאי מי שמחטיא הרבים אין זכות בא על ידו ע"כ מה הבריות אומרים לא ד' שלחני, שאם היו חייבין אין זכות בא על ידן. וע"כ זכות המצוה של בקור חולים מגינה על האדם ומשמרתו מכל רע חלילה, כמאמר הכ' אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ואמרו בנדרים מ' אין דל אלא חולה שנאמר מדלה יבצעני, כי בתמכי יד חולה ודל מדלה ומחולי יבצעני ה':
ה הג' כמו על הרופא לחקור על מצב החולה אם סכנה מרחפת עליו ואם יוכל להתרפא בנקל כן עמוס על רופא הנפש לצייר הסכנה אשר רובצת על פתח החוטא אם לא ישוב, ועל זה אמרו חז"ל במדרש פ' אמור אשרי העם יודעי תרועה וכי אומות העולם אין יודעים להריע כמה קרנות יש להם אלא שהם מכירין לרצות את בוראן בתרועה, והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים וכוונתם כ' אם יצטרך אחד לעמוד לדין לפני השופט כי עשה עול וחטא נגד עמיתו מלמדין אותו לבל יחרד ולא יראה פנים זועפות כי בזה יכיר השופט כי חטא חטא האיש הזה אמנם לעת נקרא להשופט השמימי אנו תוקעין בקול ונחרד מאימת הדין כמו שאמר הנביא היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם תהי' רעה בעיר וד' נא עשה כי חטאו בזה אשר לא הי' חרדת אלקים על פניהם וסבת הדבר כי האדם לא ידע האמת ואך משכלו יבין לפי הציור וההשערה ואשר על כן החרדה מורה על אשמת האיש כמו שנאמר פחדו בציון חטאים ולכן העצה לבל יראה ציורי הפחד על פניו. לא כן אם יעמוד לדין לפני אדון. המשפט בוחן כליות ולב אשר יודע האמת לפניו יחרד הנשפט ויכיר אשמתו אולי יחוס וירחם עליו וזה שאמרו אשר יודעים לרצות את בוראם בתרועה כי התרועה מורה אשר לבו נשבר ונדכה. ומרוב החרדה הקב"ה יחוס עליו ויושב על כסא רחמים. ועל זה כיון ר' לוי בש"ס דר"ה כ"ו ע"ב מצוה של ר"ה ושל יו"כ בכפופים דכמה דכייף איניש טפי מעלה, לפי שהבעל תשובה צריך לכוף את לבו ולחרוד מאימת הדין, ועל זה אומרים בתפלה כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך דרש"י פי' והוא מהמדרש דמשה רבינו שהי' קרוב לשמים אמר האזינו השמי' וישעי' שהי' קרוב לארץ אמר והאזיני ארץ והנה שופר הוא מלשון שפרו מעשיכ' ותרועה מלשון שבר, והשופט האנושי קרוב יותר לאיש שמראהו נאוה וכלול בהדרו מלאיש אנוש נגוע ומוכה והקב"ה קרוב יותר לאיש נדכא עני ואביון על כן אומרים כ' אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך: ו והנה אמר ר' יצחק בר"ה ט"ז למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן ואינו מובן במה מערבין השטן, אמנם כוונתו עפ"י דברי הרמב"ם פ"ג ה"ז מתשובה שכ' אעפ"י שתקיעת שופר בר"ה גזה"כ הוא רמז יש בה כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושונים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. והנה בדברים האלה יש ג"כ כח להבעית את השטן הוא היצה"ר. אמנם יש עוד רמז לתקיעת שופר לזכור קבלת התורה הניתנה בקול שופר וכאשר יזכור האדם בקבלת התורה וישעבד נפשו לקיים מצוות האמורות בה כי אז נעשה חפשי מהשתעבדות היצר. וידוע שזכות שישראל מקיימים תורה שבע"פ גדול יותר מזכות אשר מקיימי' תורה שבכתב כמו שאמרו במדרש תשא פ' י"ז אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו בשעה שנגלה הקב"ה בסיני אמר למשה על הסדר מקרא משנה תלמוד ואגדה וכו' אמר לפניו רבש"ע אכתוב אותה להם אמר להם אינ' מבקש ליתנה להם בכתב וכו' כתב לך זה המקרא כי על פי הדברים האלה זו המשנה, ושמעתי שיש במדרש הים ראה וינס מה ראה ברייתא דר' ישמעאל, והכוונה דיש זכות גדול לישראל שמחזיקים בתורה שבע"פ וברייתא דר' ישמעאל הוא י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן והוא מכוין נגד י"ג מכילין דרחמי כמבואר בספרים קדושים ובזכות שישראל מחזיקין בתורה שבע"פ נקרע הים ועיין בספר בני יששכר שפי' דברי המדרש פ' אמור עלה אלקים בתרועה ד' בקול שופר בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין בדין הוא עולה. מאי טעם עלה אלקים בתרועה וכשישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים. והכוונה דשופר לא כתיב בר"ה רק ביובל וגם תקיעה לא נאמר בר"ה רק שלומדין מגז"ש, וכשישראל מקיימין תורה שבע"פ ונוטלין שופריהן ותוקעין הקב"ה מתמלא עליהם רחמים. והנה בקבלת התורה קבלו ישראל עליהם לקיים תורה שבע"פ כמו שהבאתי דברי המדרש וידבר אלקים את כל הדברים האלה, ועל כן זכות קבלת התורה גדול מאד שבזה מבטלין כח המקטרג הוא השטן, וז"ש ר' יצחק למה תוקעין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן. דבמה שתוקעין כשהן יושבין דשייך טעם הרמב"ם הקיצו משנתכם בזה מבטלין כח היצר
וכשמתפללין מוסף ומזכירין מקראי קודש ממתן תורה שנגלה עליהם הקב"ה בסיני בקול שופר נתעורר זכות תורה שבע"פ שקבלו ישראל ויחרד השטן המקטרג בהזכיר זכות קבלת תורה שבע"פ כאמור. ועתה תראו אחי ורעי גודל המצוה ללמוד תורה שבע"פ. ולחנך את הילדים בלימוד התורה שהוא עיקר מציאות ישראל:
ז' ובשל"ה הקדוש בסידור פי' יוסף ד' עליכם עליכ' ועל בניכם ברוכים אתם לד' עושה שמים וארץ על פי דברי הזוהר הקדוש בהקדמה, וז"ל כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני עשיתי לא כתיב אלא עושה דעביד תדיר ואינון חידושין ורזין דאורייתא. וע"ז אמר יוסף ד' עליכם ועל בניכם שיתרבו בניכם העוסקים בתורה ברוכים אתם לד' ראו מה אתם גורמים בעסק תורתכם שהקב"ה עושה מתורתכם שמים וארץ חדשים. וכונת דברי הזוהר הקדוש דאמרו במדרש ר"פ בראשית שהאלף הי' קורא תגר לפני הקב"ה שפתח התורה בב' אמר לו העולם לא נברא אלא בזכות התורה שנא' ד' בחכמה יסד ארץ למחר אני בא ליתן תורה בסיני ואיני פותח אלא בך וביארנו דהאלף הי' קורא תגר שהעולם נברא בב' שהוא התחלת הריבוי והוא מקור הפרוד וההתנגדות וסבה למחלוקת והקב"ה יען שהוא יחיד ומיוחד יש גם לפעולותיו לשאת עליהם אות האחדות. וע"ז השיב שיתן התורה ויתחיל באלף ובאמצעות התוה"ק יתאחדו השמים והארץ וכל הברואים כאשר צוה הקב"ה על כל קרבנך תקריב מלח שהוא דומם וסולת שהוא צומח ובהמ' שהיא חי ורצון האד' המקריב לפני ד' ואז ישתתפו כל הברואים לפניו ויתאחדו ואברהם המציא מדת החסד לתת פת לחם לעני ולעלות למעלה באמצעות מצות הצדקה ועל ידם נעשה שמים וארץ קנין אחד, וענין זה מרומז בדברי חז"ל שאמר רבב"ח תא אחוי לך היכי דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי, דרבה בב"ח סיפר דהאי טייעא הראה לו כח הצדקה, דאדם נותן פרוטה לעני והצדקה בוקעת עד לרקיע ע"ד שנאמר וצדקתך אלקים עד מרום. ואמרו חז"ל במדרש פ' אמור וירא לכרובים תבנית יד אדם א"ר ברכי' זו הצדקה שאדם עושה ביד שמעמדת עליונים ותחתונים שקלתא לסילתא ואנחתא בכוותא דרקיע כי הצדקה מקשרת שמים וארץ ועולה ובוקעת עד לרקיע ועכ"פ בכח התורה והמצות נתייחדו כל הברואים. ומ"ה פתח באלף ע"כ אם אדם מחדש חידושי תורה נעשין שמים חדשים וארץ חדשה שבכח התורה תתחזק כל הבריאה. וכל ברואי מעלה ומטה יציצו ויפרחו לצורך האדם תכלית הבריאה מקיים התורה והמצות. ע"כ אחי ורעי חזקו ונתחזקה ללמד לנערי בני ישראל תורה ומצות כמאמר חז"ל שבת קי"ח כל העולם לא נתקיים אלא בשביל הבל של תינוקת של בית רבן. כי התורה היא תכלית הבריאה וכל הנבראים סבה לתכלית הנעלה הזה כמאמר חז"ל בריש מדרש בראשית. ואהי' אצלו אמון בנוהג שבעולם וכו' כך הקב"ה מביט בתורה וברא את העולם והתורה אמרה בראשית ברא אלקים אין ראשית אלא תורה היך מה דאת אמר ד' קנני ראשית דרכו כי ידוע שהרעיון הראשון הוא התכלית והתכלית הוא רעיון הראשון ע"כ עלינו לחפש ולבקש אחרי התורה הקדושה וזה שרמזו רז"ל בירושלמי ריש פסחים נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות בשעה שהיו כהות הי' יודע שהוא יום ובשעה שהיו מבהיקות הי' יודע שהוא לילה והוא רמז שבאם מבהיקים לאדם קנינים המדומים אבנים טובות ומרגליות ידוע שהוא משוקע בחשכת לילה. כי לא זאת המרגעה ולא זאת תכלית האדם:
ח הענין הרביעי כמו שעל הרופא לסדר דרכי רפואתו לחולה כן בחולי הנפש נחוץ לסדר דרכי התשובה. והנה כאשר היצה"ר יסית האדם לסור מדרך הטוב כן עפעפינו יישירו לנגדינו איך לסור מדרכו הרע והמעיין בעין חודרת בחליפות הדברים שבין דלילה ובין שמשון המבוארים בשופטים ט"ז יראה חלקת לשון היצה"ר איך יפתה האדם, וידע להשמר ממנו וזה ביאור המקראות אשר ילמדנו איך להשמר לבלתי יתנגפו רגלינו ולבלי נפול במכמורת רשתו וקראו דלילה להיצר המסית והמדיח ולשמשון האדם השלם כמאמר חז"ל בסוטה שמשון ע"ש של הקב"ה נקרא. והנה כפי הנראה ישחית האיש את דרכו על הארץ באמצעות ג' דברים האחת הוא אהבת הערב באכילה ושתי' ובטבע יבקש האדם אחרי מזונות אשר יבאו בכל פעם תמורת הלחות השרשי אשר תיבש ובא היצר לחדש התאוה למען בקש מותרות כמאמר חז"ל יצרו של אדם מתחדש בכל יום שמורה לו שהן חדשות וכאשר יכסוף למלא תאותו לא ידע ההפרש בין איסור והיתר והכל כמישור לפניו. הב' ע"י המלאכות השונות אשר נתהוו בשדה המסחר והקנין אשר להדר תפארתם ישליך האדם דברי מוסר ודברי תורה אחרי גוו. ומזה תרבה תשוקת המועיל והוא האהבה לכסף וזהב מבלי הפרש בין איסור להיתר ויבא לעשות מלאכתו בשבת ויו"ט כאשר בעוה"ר פשתה הנגע הזה והחניות פתוחות בשבת ואמרו חז"ל כל המחלל שבת כעובד ע"ז. כי המאמין בד' שהוא זן ומפרנס ומאמין אמונת אומן שבידו להמציא לו פרנסתו ביתר ימי השבוע במו שנאמר במן דעו כי ד' נתן לכם את השבת ע"כ הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים. ואף הפעם אנו אוכלין מן. כי הקב"ה מזמין לנו פרנסתנו בדרך נס ופלא, ואשר אינו שומר שבת אינו מאמין בד' ואומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וע"ז נזהרנו בפרשת שובה קחו עמכם דברים ושובו אל ד' אמרו אליו כל תשא עון וגו' אשור לא יושיענו, הבטחון על מרוצת הסוסים להרבות הון לא יושיענו ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידנו. לאמור כחנו ועוצם ידינו הוא אלקינו, אך אשר בך ירוחם יתום, כי יושב בשמים הוא זן ומפרנס ואבי יתומים ודיין אלמנות הוא אלקינו, ע"כ אל יהי' לכם חילול שבת למכשול ולפוקה וכל איש ישראל מוזהר לבקש מחבירו שלא יחלל שבת וז"ש לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת כי אמרו חז"ל בשבת קי"ט אין הדליקה מצוי' אלא במקום שיש חילול שבת שנא' (ירמי' יז) ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת והצתי אש בשערי' ואכלה ארמנות ירושלים ואין מכבה, וע"ז אמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, שלא תסבבו באמצעות חילול שבת שתבער אש בארמנותיכם והי' יום השבת לכם לעדן נפש ולהתענג על ד' להגות בתורתו ולשמוח על דברי קדשו:
הג' אשר היצר יפתה האדם הוא להשליך מעליו גזירת חז"ל אשר עשו משמרת למשמרת והגזירות נמשלו לשערות הראש אשר ישמרו המוח לבלתי יגע בו דבר לרעה וכן תקנו חז"ל משמרת לדברי התורה, וכן יסית היצר לקרוא בספרים חיצונים ולחשוב דעות נפסדות ונמשל בזה לגוזז שערות ראשו ואמרו כס' ראשך לבל יתפשטו מחשבותיך חוצה לחשוב דעות נפסדות ולבגוד בדברי חז"ל, וע"כ הנזיר הי' מוזהר שלא לשתות יין להרחיק עצמו מאהבת הערב ולגדל פרע שער ראשו לשמור גזירת חז"ל לבלי יפרוץ בהן חלילה והנה על שאלת דלילה הגידה נא לי במה כחך גדול ובמה תאסר לענותך, ענה שמשון בתחלה אם יאסרוני בשבעה יתרים לחים אשר לא חורבו כי באמצעות הבקשה להשלים לחות השרשי יאסרוני כי הרשעים מסורים ביד לבם והמה אסורים תחת ממשלת התאות אמנם לא הגיד לה האמת כאשר הוא כי הבעל התאוה יתחרט אחרי מלא תאותו וישוב אל ה' ע"כ אף אם פלשתים אסרוהו בשבעה יתרים לחים נתק את היתרים ולא נודע כחו ושוב אמר אם יאסרוני בעבותות חדשים כי יצרו של אדם מתחדש עליו וחליתי והייתי כאחד האדם וגם בזה לא אסרוהו כי נקל בידו לשוב אל ד' וינתק העבותות מעל זרועותיו כחוט. ושוב אמר אם תארגי את שבע מחלפות ראשי עם המסכת רמז בזה על מעשה חרש ותושב אשר ע"י יפותה האדם לאהבת המועיל והאהבה הזאת תאסרהו עד שיוכל לו היצה"ר, וגם זה ללא הועיל. כי עוד התשובה עומדת לפניו ליסע את היתד הארג ואת המסכת ושב והי' כאחד האדם, אמנם כאשר הציקה אותו אז הגיד לה כי נזיר אלקים הוא ואם תגלח שערו, והכוונה אם ילקח השומר מראשו, ושכלו יפרוץ גדרן של ראשונים לחשוב דעות נפסדותאו שישליך מאתו את המשמרת למשמרת ולא ישמע לדברי חז"ל הקדושים כי אז יחל ויסר כחו מעליו כי אין אדם שליט ברוחו:
ט ועל כוונה זו פירשנו דברי הגמ' סוטה ל"ה על מקרא דוכתבת על האבנים את כל דברי התורה ר"י אומר בתחלה כתבו ואח"כ סדו בסיד אמר לו ר"ש לדבריך איך למדו אוה"ע תורה א"ל בינה יתירה נתן להם הקב"ה ושיגרו נוטרין שלהם וקלפו את הסיד ועל דבר זה נחתם גז"ד שהי' להם ללמוד ולא למדו, רמזו בזה שהתורה צריכה משמרת למשמרת והוא דברי חז"ל המחזיקים ושומרי' דברי תוה"ק כמו הסיד שסדו על האבנים אשר שמר אותם מהשחת וכלה ובאו נוטרין וקלפו הסיד והניחו דברי תוה"ק בלא משמרת ובלא גזירת חז"ל ע"ד שאמרו בשבת י"ד האוחז ס"ת ערום וכוונתם בלא דברי חז"ל, וזאת להם לחטאת ועון וע"ז נחתם גזר דינם, עוד יש לפרש דהנה בלוח אחד נכתבו חמשה דברים והם חובות שבין אדם לקונו ובלוח השני חמשה דברים והם חובות שבין איש לרעהו, וכן בכל התורה יש מצות שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו וצוה הקב"ה לסוד בסיד שיהיו כל המצות אחוזות זה בזה מבלי הפרש ביניהן, ובאו נוטירין וקלפו הסיד וביטלו ההתחברות והקשר וקבלו עליהם אך מצות שבין אדם לחבירו ועל דבר זה נחתם גז"ד:
י והנה אנו מבקשים מחה פשעינו כעב וכענן כמ"ש מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך, כי חטאנו בשלשה נגד ה' הטוב וסרנו מדרך הישר. א' מרדנו באדוננו מלך מלכי המלכים ולא שמענו בקולו וזה יש בידו למחול, וע"ז אנו אומרים השיבנו ד' אליך וזה מה שאמרו במדרש איכה שאמרו ישראל התשובה שלך. הב' שאנו חטאנו לעצמינו שלא שמענו לעצת ד' אשר יעצנו לטובתינו כמ"ש כי אני ד' רופאיך ופגמנו בנפשינו והחובה עלינו לתקן חטאתינו כמו החולה שאכל דברים המזיקים יוכרח לקחת סמים ועלים לתרופה למען הסר הנזק הבא לו ע"י, וע"ז אמר הקב"ה התשוב' שלכם הוא שנאמר שובו אלי כי אשר חטא והסב רעה לנפשו אין ביד הרופא למחול. הג' שע"י החטאים והפשעים נעשה מסך המבדיל בינינו ובין אבינו שבשמים ואין אנו יכולים להשיג אור אלקי ודעת ה' בארץ, וע"ז נאמר על אלה חשכו עינינו כמ"ש כי אם עונותיכם הבדילו ביניכם. ועל חטא הזה אנו מתפללים מחה פשעינו כעב וכענן כמו שעב וענן מחשכים קרני וניצוצי השמש, כן חטאינו מבדילים ומחשכים עינינו והקב"ה הבטיח לנו לבל יהי' ס חטאינו מבדילים בינינו ובין ה' הטוב ולעומת מה שחטאנו נגד נפשינו אמר. אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, שבע"ת צריך להפוך מדותיו אם חטא במדת רציחה ואכזריות המתוארת במושג האודם יהפך מדותיו ויעשה במדות האלה מצות ה' ואז העבירות והחטאי' האדומי' ילבינו כשלג ולעומת שחטאנו למלך מלכי המלכי' אנו מבקשי' זרוק עלינו מים טהורי' כי בידך למחול לנו ולטהרנו עוד אנו מבקשי' ומול את לבבנו לאהבה את שמך כמ"ש ומל ד"א את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך. והנה מ"ש למען חייך צריך ביאור, דאם הוא אוהב הקב"ה למען יחי' או בשביל שהטיב לו והחייתו הוא אוהב א"ע והאהבה האמיתית היא אהבה שאינה תלוי' בדבר וכבר פירשתי בדרוש דברי ר"ע שאמר בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך דברי' נעימים. אמנם הפי' הנכון הוא ומל ד' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך שימול לבבנו שלא נאהב את ה' למען נחי' ונאריך ימים כי לא זאת האהב' הנדרשת כי אם אהב' החוזרת ואנו מבקשי' ומול את לבבינו לאהבה את שמך והיא אהבה שאינה תלוי' בדבר, ואנחנו מבקשי' המצא לנו בבקשתינו ואין כוונתנו שהקב"ה ימלא בקשתינו. אך נכוין שכל מה שנבקש לא נבקש לטובתינו אך הקב"ה יהי' תכלית הבקשה, אם נבקש פרנסה יהי' תכלית הבקשה שתהי' פרנסתינו בריוח למען נוכל לעבוד את ד' לתת צדקה ולענג השבת ואם נבקש מד' שנחי' יהי' תכלית כוונתינו שנחי' למען נוכל להודות ולהלל לה' אשר ע"כ אנו אומרי' זכרנו לחיים למענך אלקי' חיים וכשאנו מבקשי' עושר יהי' ג"כ התכלית למען נוכל לתת צדקה ולתמוך יד אחינו כי מטה:
יא וע"ז אמרו במדרש ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר שיש לפרש עשר בשביל שתתעשר בשין שיהי' עשיר. אמנם תכלית הכוונה שיהי' עשיר שיוכל לעשר יותר ויהי' המעשר תכלית הבקש' והכוונ' עשר בשביל שתעשר וזה אין טוב אלא תורה שקיום המצות הוא התכלית. וע"ז נאמר ובקשתם משם את ד' אלקיך, שבכל בקשתך תבקש את ד' אלקיך. כמו שסיפרו במדרש שאחד רצה לגרש אשתו כי לא הי' לו בנים ממנה ואמר לה שתקח החביב בעיני'. ובלילה כאשר ישן בעלה צותה משרתי' שיקחו את בעלה לבית אבותיו בבקר כאשר הקיץ משנתו התפלא על המקרה הזה ואמרה האשה שעשתה כמו שצוה לה בעלה ותקח את בעלה החביב בעיני' והתפלל רבי שיהי' להם בני'. וכן עלינו לבקש בכל בקשתינו את אדוננו יתברך להתקרב אליו ולאהבה אותו. ואמנם תפלה זו עלינו להתפלל אחרי שכבר שבנו בתשובה ורחצנו מזוהמת החטאים. אמנם להתחיל בתשוב' זו אין מן האפשרי. וזה ביאור המקרא בפרשתנו והי' כ' תמצאנה אותו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה הכונה שנחסרה מאתנו אהבת המקום שלא הי' כל בקשתינו לתכלית אהבתו יתעלה. ע"כ אמר ואנכי הסתר אסתיר פני שלא אוכיח אותו על שנחסרה אהבת המקום מלבו. אך כי פנה אל אלקים אחרי' ושיקץ את נפשו בחטאי' ועונות ועליו לעשות תשובה להסיר חלאתו ולרחוץ זוהמת החטא מקרבו:
יב ונפרש דברי המדרש בראשית כ"ב ויצא קין יצא שמח פגע בו אדה"ר א"ל עה נעשה בדינך אמר עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר כך הוא כחה של תשובה ואנכי לא ידעתי פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת, כי שבעה דברי' נבראו קודם שנברא העולם ותשובה אחת מהם. כי לאשר האדם תכלית הבריא' כי הוא בעל בחירה חפשית וכל הנבראי' המה סבות לטובתו,, ואמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד וכוונתם ע"ד שאי' בשבת כשעלה משה למרום בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה ואמרו מה לילוד אשה בינינו אמר הקב"ה חזור להם תשובה אמר מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם אמר אחוז בכסא כבודי, וביארנו בפתח הבית בספרי לא"ח דמשה רבינו אמר שמא ישרפוני בהבל שבפיהם שאין בו חטא והי' למשה רבינו להשיב דהם אינם בני בחירה אך פועלים בהכרח ולכן לא יחשב להם עון משא"כ האדם הוא בעל בחירה ומועד לחטא אך הדבר הזה הוא נגד השכל שהקב"ה יברא בריאה שתוכל למרוד נגדו. אמנם באמת זה כבודו שהקב"ה כל יכול ואלמלא יכול לברוא בריאה שתעשה נגד רצונו הי' זאת חסרון בחקו ח"ו ע"כ הי' מכבודו לברוא בריאה כזאת שתעשה נגד רצונו, וע"ז אמר הקב"ה אחוז בכסא כבודי שזה תכלית הכבוד שאוכל לברוא בריאה כזאת החפשית בדעתה ותוכל לפעול נגד דעתי ורצוני, ואז השיב משה רבנו יצה"ר יש ביניכם וכו' ובבחינה זאת האדם עולה למעלה ממלאכי השרת. האמנם אחרי שהתשוב' נברא' קודם שברא הקב"ה העולם אין להפליא אשר ברא הקב"ה בריאה שתוכל לעשות נגד רצונו, שהרי הקב"ה המציא התשובה. אולם אם לא הי' ביד האדם לעשות מאומה רק הכל ממנו יתברך אין להתשובה מבוא כי הוא מוכרח במעשיו. וז"ש גדולה תשוב' שמגעת עד כסא הכבוד שבאמצעותה הי' מכבודו יתברך לברוא בריא' כזאת בעל בחירה חפשית והמופת ע"ז שהאדם בעל בחירה הוא לאשר האדם תכלית מעשה בראשית, ובתחלה נבראה הסב' ואח"כ התכלית כי התכלית עלה במחשבה ותחלת המחשבה סוף המעשה ע"כ כשברא האדם בסוף ושבת ממעשיו הדבר לעד שהאדם תכליתי והוא איפוא בעל בחירה חפשית ואם הוא תכליתי, ההכרח שהתשובה נבראה בתחלה, ע"כ פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת דהשבת לאות על התשובה. אמנם כבר פרשתי בקצרה דתשובה הוא כח המעציר לשלוט ברוחו וכל הכחות אדם מקבל מהקב"ה ובשבת שהקב"ה עצר בעצמו מלברוא עוד נמצא עי"ז באדם כח המעצר ע"כ פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת: יב ועתה נבאר המסורה ז' מקראות דאורייתא חסרי אלף שהם חסרים אלופו של עולם שיצר הטוב שואל עליהם ולמה לא מצתי חן בעיניך שתשמע לעצתי, ואחשוך גם אנכי אותך מחטו, אחד לחטת, שאף שאין שלום אמר ד' לרשעים מ"מ אתם מתאחדים לחטא. ועוד ובשילתה היוצת מבין רגלי', תיכף כשהתינוק נולד לא תלמדו אותו דברי תורה ומוסר כדת מה לעשות, אך אחד לחטאת שיהי' מיוחד לחטא מיום שנולד, ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, שאתם מאכילין התינוק מנעוריו דברים האסורים ומטמטעין את לבו, ולמה לא תזכרו מרשית שנה שממליכין את הקב"ה ומזכירין עקדת יצחק שהוא לאות שהאב צריך להקדיש בנו לקדושה וטהרה קדושים תהיו כי קדוש אני, ויקבור אותו בגין למה לא תזכרו ביום המיתה אשר תתנו דין וחשבון על חינוך בניכם לפני אדון השמים:
עוד טוען היצ"ט ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך זה האדם הנפתה מעצת היצה"ר, ולאדם לא מצא עזר כי תאוותיו אסרוהו בנחושתים. ולאדם שלא עמל בו נותן חלקו כי יאבד חלקו בג"ע ומי שזכה נוטל חלקו וחלק חבירו ע"ד שאמר בקרא אם רוח המושל תעלה עליך שהיצה"ר מושל בך ראה שמקומך אל תנח שחבירך יטול חלקך בג"ע, זאת ישיב האדם אל לבו ויודה על חטאיו ע"כ נקבל עלינו לשוב בתשובה שלימה וד' ירחם עלינו ויחתמנו לחיים טובים ונזכה לראות בבנין ציון אמן: