שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
צלעות הבית דרושים · דרוש ג
בעזה"י דרוש לשבת שובה תרנ"ד:
אמר רשב"ג בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כשם שיש לו בעליונים, ברא את האדם וצוהו מכל עץ הגן וכו' ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וכו' ועבר על צויו א"ל כך הייתי מתאוה שיהא לי דירה בתחתונים ודבר אחד צויתי אותך ולא שמרתו סילק הקב"ה שכינתו לרקיע הראשון, עמד קין והרג להבל סילק שכינתו לרקיע השני, עמד דורו של אנוש והיו עובדי ע"ז שנא' אז הוחל לקרוא בשם ד' סילק שכינתו לרקיע השלישי, עמד דור המבול שנא' בהם ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו סילק שכינתו לרביעי, עמד דור הפלגה ויאמרו הבה נבנה עיר וכו' מה עשה הפיצן וסילק שכינתו לחמישי, עמדו הסדומים שנא' בהם ואנשי סדום רעים וחטאים לד' מאוד סילק שכינתו לששי. עמד אמרפל וחבריו והכעיסוהו סילק שכינתו לרקיע השביעי. ואמר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און מה עשה הקב"ה קפל את כל הדורות הראשונות והעמיד את אברהם וסיגל מעשיו וירד משביעי לששי. עמד יצחק ופשט צוארו לזבח וירד מששי לחמישי עמד יעקב וירד מחמישי לרביעי, עמד שבט לוי וירד מרביעי לשלישי. עמד קהת וירד משלישי לשני, עמד עמרם וירד משני לראשון, עמד משה והורידו לארץ שנא' וירד ד' על הר סיני הה"ד באתי לגני אחותי כלה, מדרש פ' נשא הובא בעקידת יצחק שמות במסורה ה' פעמים יומים, יחיינו מיומים, ראו כי ה' נותן לכם השבת על כן הוא נותן לכם לחם יומים. אך אם יום או יומים יעמוד לא יוקם כי כספו הוא, לא יום אחד ולא יומים תאכלון, או יומים או חודש ימים בהאריך הענן על המשכן יחנו בני ישראל ולא יסעו ובהעלתו יסעו: א בפסיקתא פיסקא דיו"כ אשרי נשוי פשע כסוי חטאה זש"ה נשאת עון עמך ביו"כ בא שטן לקטרג על ישראל ופורט עונותיהם וכו' והקב"ה פורט זכיותיתם מה עושה נוטל קנה של מאזנים וכו' מה הקב"ה עושה נוטל את העונות מתוך הכף ומטמינם תחת פורפוריא שלו והשטן בא ואינו מוצא שם עון שנאמר יבוקש עון ישראל ואינו כיון שהשטן רואה כן אמר לפניו רבון העולמים נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. לכך דוד משבחם לישראל שנאמר אשרי נשוא פשע כסוי חטאה, ילקוט תהלים ל"ב. ונ"ל לפרש דהנה כאשר יחטא האדם ועשה אחת ממצות אשר לא תעשינה שתים רעות עשה האחת שמרד בהקב"ה שעבר על רצונו יתברך ולא שמע פקודתו:
הב' שהקב"ה צוה שלא יעשה כזאת שלא תהי' למכשול ולפוקה לנפשו הטהורה והוא עשה פעולה להשחית נפשו ולפגמה, וההפרש שבין ב' בחינות אלו שלעומת מה שחטא ופשע בהקב"ה, הקב"ה יכול למחול לו ושונה בזה מלך בשר ודם ממלך מלכי המלכים הקב"ה כי מלך בו"ד יכול להיות שמצוה לצרכו או לצורך משרתיו. והוא צריך להפעולה ואם לא נעשה הדבר אשר צוה הלא יחסר לו החפץ ומה יועיל אם יבקש סליחתו. ועד"ז אמרו מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול.. כי המלך יצטרך לעניני כבוד שיהי' לו לעזר להצלחתו. לא כן הקב"ה שאין לו שום צורך לבריאותיו כי הוא אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. על כן הקב"ה ברוב רחמיו מוחל עונות עמו, וע"ז אמר בסוף איכה, ואתה ד' לעולם תשב כסאך לדור ודור למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם, הכוונה כיון שאתה לעולם תשב בודאי איך לך צורך לבריאותך על כן תמחול לעונותינו וכן אמר המלך הקדוש בתהלים צ"א אדני מעון אתה היית לנו בדור ודור בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל א"כ אין לך צורך לבריאותיך על כן תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם כי אם יחטא האדם אתה תקבל תשובתו ותמחול לעונו מטעם זה, כי מה יפעל לך יוצר התבל. אמנם אם נשקיף על אשר חטא נגד נפשו הטהורה ושחתה וגאלה בזוהמת עונות ופשעים לזה לא מהני מחילה, ההפרש השני הוא אם שוגג צריך כפרה כי אם צורך הכפרה וסליחת העון על אשר לא שמע לעצת הקב"ה ומרד בהשם יתברך ולא שמע לקולו אין מבוא לפעולת השוגג שעשה בלא דעת כי הלא לא מרד בהקב"ה אך שנעלם ממנו אם הדבר אסור וקסבר היתר הוא. אולם אם פגם בנפשו ששקצה בזוהמת וחלאת מאכלות אסורות מה לו אם הוא שוגג או מזיד וכי מי שנגף רגלו או ידו בשוגג האם לא נחלה האבר. והנה הקב"ה ברוב רחמיו אין מעניש את האדם אשר חטא ופגם בנפשו כי אז לא יועיל לו מחילה אך הוא בחסדיו המרובים ישקיף אך אשר חטא נגדו יתברך ועל כן מקבל תשובה ומוחל עונותיו. וזה שאמר בקרא כי ביום הזה יכפר עליכם לפני ד' תטהרו הכוונה שמהעונות אשר חטאו לפניו ית' כי מרד בדברי מלך מלכי המלכים יטהרו וזאת הכוונה במדרש שהקב"ה נוטל העונות ומטמינם תחת פורפירא שלו שלא יחשוב אשר חטא האדם ופגם בנפשו כי אז לא תועיל מחילה אך אשר חטא נגדו יתב' כאמור. כיון שהשטן רואה כן אמר לפניו רבון העולמים נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה שאם אין הקב"ה משקיף רק אשר מרד נגדו יתברך א"כ אין השוגג צריך כפרה כלל וכלל כאמור:
ב וזה כוונת חז"ל בר"ה ורב חסד מטה כלפי חסד היכי עביד ר"א אומר כובשו שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו, פירש"י כובש את כף המאזנים של זכות ומכריע את העונות וזה. תמוה שהרי בקרא מייתי יכבוש עונותינו עיין מהרש"א. ר"ח אמר נושא שנאמר נושא עון. ונלע"ד הכוונה דמאן דאמר כובש דהקב"ה שופט את האדם בבחינת חטאיו כשפל ונבזה מלוכלך בחטאים מבטן ומרחם כמאמר הקרא כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ועל כן יש לו התנצלות כי הוא עפר מן האדמה ועל כן מטה כלפי חסד. ר"ח אמר נושא הכונה שהקב"ה לא ישפוט את אשר האדם פגע בנפשו. אך אשר מרד בהקב"ה ע"ד האמור שהקב"ה נוטל עונות ומניחם תחת פורפירא שלו. ובזה נושא הוא העונות וע"כ יכול למחול כאמור למלך מלכי המלכים שמחל על כבודו כבודו מחול ועל כן מטה כלפי חסד:
ועל דרך זה אמרו בילקוט ירמי' ג' עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב"ה רבש"ע כבר כתבת לאמר הן ישלח איש את אשתו וגומר א"ל כלום כתבתי אלא איש והלא כבר נאמר כי אל אנכי ולא איש, הכוונה כי אם תזנה אשתו נאסרה על בעלה ולא תשוב אליו כיון שאין לבעלה תועלת ממנה שאסורה עליו והוא נושא אותה אך לתועלתו אמנם אם ישראל חטאו להקב"ה הלא גם זולת זה אין להקב"ה צורך לבריותיו ואך לתועלתינו ברא הקב"ה עולם ומלואה ואם יחטא האדם הלא יכול למחול להם, על כן יקבלם אם ישובו מדרכם הרעה:
ג והנה אם אמנם דבדבר החטאים הפוגמים. את הנפש המשכלת קשה התשובה דאף אם הקב"ה ימחול לו אבל הוא פגם נפשו ומי יטהרנה, עכ"ז ע"י תשובה צדקה ומע"ט יכופר את אשר חטא עם הנפש, כי אם התגאלה נפשו באמצעות עושק ורצח ע"י צדקה שעושה לתמוך עניים ודלים וישמח נפשות אביונים תטהר נפשו מחלאתה ותקנה תכונות ישרות. ואשר שבע ודשן ממאכלות אסורות יענה בצום נפשו ותחזור הנפש לבריאתה. ע"ד רפואת הגוף שאם אכל מאכלים מזיקים וצבתה בטנו ההכרח להריק גוויתו ע"י סמים המריקים. והנה הקרבן הוא ג"כ כפרה ע"י התשובה, שע"י שרואה איך שוחטין הקרבן וזורקין דמו, וחושב בדעתו כי ראוי הוא שישפך דמו וישרף בשרו:
אך הקב"ה חס עליו החיוב עליו להתודות ויחשוב בדעתו שגם עליו יעבור כוס ורק שחס רחמנא עליו ומתוך צער הנפש ובאמצעות עני גופו יתעורר להשיב בתשובה שלימה לפניו יתברך אך תשובה זו הוא כשמקריבין קרבן בהמה אולם כשמקריב העני עשירית האיפה אין מקום לתשובה הזאת. על כן עשירית האיפה מכפרת אך לעונות אשר מרד ולא שמע מצות המלך מבלי התגאל בזוהמת החטאים. ועל זה אמרו במדרש פ' ויקרא וישוב אל ד' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח זו עשירית האיפה שויתר הקב"ה משלו. הכוונה דמדכתיב וישוב אל ד' יעוררו הנביא שיתחרט את אשר מרד בהקב"ה אשר לא שמע בקולו ולחטא זה תועיל עשירית האיפה כי על ידי שעושה רצון הבורא יתברך שמו ירח הקב"ה את ריח הניחוח וימחול על כבודו על כן אמר זו עשירית האיפה שויתר הקב"ה משלו, הכוונה שבקרבן זה דל"ש תשובת המשקל כמו בקרבן בהמה יכופר בעשירית האיפה שנעשה רצונו יתברך והוא תיקון החטאים הבאים ע"י שאינו ממלא רצונו יתברך:
ד והנה אמרו בילקוט תהלים נ"א, אמר דוד רבש"ע אל תסתכל באותו שעה שנכשלתי לפניך וכה"א הסתר פניך מחטאי כיון שאמר לו נתן הנביא גם ד' העביר חטאתך אמר על דא אנא מזמר למנצח מזמור לדוד. הנה כבר אמרו דבתשובה מאהבה זדונות נעשין לו כזכיות ובתשובה מיראה זדונות נעשין כשגגות, וביארנו הכוונה דידוע דרובי הפעולות תתעצמנה בנפש ונעשה לה כטבע שנית, ע"ד שפי' בעקידה דברי חז"ל בריש סוטה שאין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו ומקשה והא ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני ומשני כאן בזיווג ראשון כאן בזיווג שני ופירש העקידה זיוג ראשון הכונה על המזגו הטבעי שיהי' חם או קר וזיוג שני לפי מעשיו הוא הטבע השני' אשר נקנה לו מרובי הפעולות ע"ד משל איש אשר הרגיל את עצמו לפזר צדקה ולחמול על דלים נעשתה לו תכונה זו לטבע שני'. ועל זה אמרו במדרש פ' בחוקותי שאמר דוד המלך ע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך בכל יום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני אני הולך והי' רגלי מוליכות אותו לבהמ"ד הכוונה שלמקום פלוני שהוא צרכי הגווי' הייתי מחשב נחוץ הי' עלי לחשוב ולולא שחשבתי יצא הדבר מלבי והיו רגלי מוליכות אותי לבהמ"ד כי גם בלי דעת רגלי הוליכוני לבהמ"ד כי נעשה לי זאת לטבע שני' הה"ד אם בחקותי תלכו שיהי' לכם קיום המצות והחוקים לטבע שני'. וכן על דרך זה אמר המלך החכם אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם. הכוונה שנעשה להם מדת הרציחה לטבע שני'. וכן אמר כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח הכוונה שהרגילות יקח את רצון בעליו שגם בלי דעת יעשה און וחטאה לגזול ולרצוח כי הרגלה נפשו בהם: ה ובתשו' חוט השני סי' מ"ז הורה באשה שזינתה הרבה פעמים ואם תצטרך לעשות תשובה על כל זנות:
ינעל דלת בפני בעלי תשובה ופסק שתעשה תשובה על ב' פעמים דכיון שעבר אדם עבירה פעם ראשונה ושני' הותרה לו והו"ל כשוגג ובספר יעלות חן פ' האזינו פי' מקרא דיחזקאל י"ח שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהי' למכשול עון והכוונה שמכל פשעכם תשובו ב' פעמים ולא יהי' לכם למכשול עון כי יותר מב' פעמים הו"ל שוגג. וגם לדברינו למעלה א"צ לעשות תשובה רק על ב' פעמים דשוב אח"כ הוא רגיל בעבירה ונעשה לו כטבע שני' ומש"ה הו"ל כשוגג. ואולי זה גופה הטעם דהותרה לו ואף דבב' זימנא ל"ה חזקה רק בג' זימנא מ"מ רגיל מיקרי בב' פעמים כמ"ש הר"ן נדרים מ"ו בשם ירושלמי דבב' זימנא מיקרי רגיל. (אך בתשו' כתבתי דזה דברי ר"ח בירושלמי אולי ס"ל כרבי דבב' זימנא הוה חזקה ולדידן אולי בעינן ג' זימנא), ועל דרך זה יש לפרש שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל (יחזקאל ל"ג). הכוונה שישובו ב' פעמים על ב' עבירות, ועל דרך צחות יש לפרש דהנה קיי"ל בג' זימנא הוה חזקה, אך בקטלנית דהוה סכנת נפשות קיי"ל בב' זימנא הוה חזקה על כן אמר ולמה תמותו בית ישראל ובמיתה קיי"ל בב' זימנא הוה חזקה ואם תשובו רק מב' פעמים לא תמותו כאמור:
ו והנה העושין תשובה ועובדים ד' כפי טבעם ובחפץ ורצון שעשו עבירות משתמשים לדבר מצוה יש להם שמחה בעמלם ועושים תשובה מאהבה, וזדונות נעשו להם כזכיות. אמנם העושין תשובה מיראת המקום ואין עושים מאהבה אך מיראתם מתגברין על היצר. ואינם עוברים את פי ה' ולעומת זה אינם מהפכים העבירות למצות כי הירא אינו עובר בפועל על דברי רבו ולעומת זה אינו חש לעשות רצון רבו או עמיתו והאוהב לא די לו שאינו עובר על דברי רבו אך מתאמץ לעשות רצונו בפועל ע"כ בתשובה מיראה זדונות נעשה לו כשגגות ולא לזכיות כי לא יעשה מצות בחפץ ורצון שעבר על דעת קונו. וזה כוונתם בילקוט כי העושה תשובה מיראה שזדונות נעשין כשגגות יש לבקש ולחנן לפניו יתברך שאל ישקיף על שגגותיו שיהי' לו למכשול ולפוקה ח"ו.ודוד המלך חשד עצמו שאינו עושה תשובה מאהבה רק מיראה על כן ביקש הסתר פניך מחטאי וכל עונותי מחה שהזדונות ימחול ומהשגגות יסתיר פנים. אמנם כשאמר לו נתן הנביא גם ד' העביר חטאתך שהעבירם לגמרי כי לא נשאר רושם ונהפכו הזדונות לזכיות כי עשה תשובה מאהבה ובאותן התשוקות אשר לדבר נאה השתמש לעבדות ד' להכין סגולת זהב וכסף לבית המקדש כמו שאמר ובכל כוחי הכינותי, וידעתי אלוקי, כי אתה בוחן לב ומישרים תרצה. אני ביושר לבבי התנדבתי בכל אלה ואתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך ויהפוך התשוקות לבנות בית נאה בהמ"ק אשר יבנה שלמה בכל אשר הכין דוד, וע"ז רמז נתן הנביא באמרו גם ד' העביר חטאתך על כן אמר על דא אנא מזמר מזמור לדוד:
ז ואמרו במדרש בראשית פ' כ"ב ויצא קין מלפני ד' ר' חמא בשם ר' חיננא יצא שמח וכו' פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדה"ר מטפח על פניו אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השבת. ויש לפרש דברי המדרש ויתבאר דברי המדרש פ' אמור עלה אלקים בתרועה ד' בקול שופר בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין בדין הוא עולה מ"ט עלה אלקים בתרועה ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך עליהם מדת הדין לרחמים אימתי בחודש השביעי. ונבאר מקודם דברי המדרש שהצגנו בפתח הדרוש ומקצת דבריו נמצא בעקידת יצחק בפתיחה לסדר שמות. בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש לו בעליונים, הכוונה שבעת הבריאה הי' האדם כאחד ממלאכי מרום והי' יכול להשיג השגה העליונה בחיים כי הגוף לא הי' לו מסך המבדיל כי הי' בכתנות אור באלף כמו שכ' בשל"ה הקדוש. על כן הי' להקב"ה דירה בתחתונים, ואחר שחטא אדם הראשון נעשתה גוויתו למסך המבדיל ואין יכול לבא להשגת השלימות, על כן סילק הקב"ה שכינתו לרקיע הראשון הנקרא וילון. ואמרו חז"ל בחגיגה י"ג וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית ופירש"י נכנס שחרית לתוך חיקו והאור נראה, ויוצא ערבית מחיקו ומתפשט למטה והרי העולם חשוך. וכיון שחטא קין והרג להבל אמר הקב"ה שאין העולם כדאי להאיר עליהם סילק שכינתו לרקיע השני. והוא רקיע שבו חמה ולבנה וכוכבים ומזלות קבועים, כיון שעמד דורו של אנוש והיו עובדי ע"ז וחשבו שחמה ולבנה בעצמן אלוקית, סילק שכינתו לרקיע השלישי שנקרא שחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים שנאמר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח. כיון שעמד דור המבול שחטאו בזימה השחיתו דרכם ופשטו ידיהם בגזל והצדיקים לא מיחו בהם, סילק שכינתו לרקיע הרביעי הנקרא זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן. כיון שעמד דור הפלגה שאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, שהיו חצופים וגאון וגובה לב הי' להם וכל המתגאה כאלו דוחק רגלי השכינה ובחטא הגאוה נכללו גם מדות רעות קנאה שנאה ולה"ר ורכילות, ואחרי שמיכאל שר דחוכמתא כמו דאיתא בתרגום יונתן ואל משה אמר עלה אל ד' ואל משה אמר מיכאל שר דחוכמתא (ע' ברכת שמואל שכ' ואל משה הכונה המילוי דמשה בגימטריא ק"א כמו מיכאל ונאמר והחכמה מאין תמצא מאותיות ק"א בגימטריא מיכאל) וחכמת מה ישפיע השר הגדול אם לדור הפלגה גובה להם וגאון להם להדמות לעליון, על כן סילק הקב"ה שכינתו משם ועלה לרקיע החמישי שמו מעון שבו כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל, שנאמר יומם יצוה ד' חסדו ובלילה שירה עמי. עמדו הסדומים צרי העין אשר יד עני ואביון לא החזיקו וכל כך גדול עונם. עד שסילק שכינתו מרקיע החמישי שבו גמילת חסדים שהמלאכים חשים על ידה ביום מפני כבודן של ישראל ועלה לששי שהוא מכון, שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים רבים ועליית אגלים וחרדת של סופה ודוד ביקש עליהן רחמים והורידן לארץ. כיון שבא אמרפל וחבריו אשר רדפו אחרי אברהם אבינו ובקשו לטורדן, סילק שכינתו מרקיע הששי מקום סופה וסערה ועלה לרקיע השביעי והוא נקרא ערבות שבו צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי ברכה. ועל כן ניצל אברהם אבינו באמצעות השפע ושובע רצון השפע מרקיע זה שנא' סולו לרוכב בערבות, והקב"ה אמר מי יקום לי עם מרעים ומה עשה הקב"ה קפל את כל הדורות שלפניו והעמיד את אברהם שתיקן החטא של אדם הראשון שהי' להוט אחר תאוות הגשמיות. ואברהם הורה דרך חדש כמו שהאדם יכול לעלות לשמי על ע"י שלימות ההשכלה כן ע"י עסקו בארציות שנותן מפתו לעני גומל חסד לאביונים. ונותן צדקה יעלה השמים. ועל כן ברכהו שם ואמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ מלמד שהקנה להקב"ה שמים וארץ, ועל כן אמרו בפרשת בחקותי פעם נכתב שמים קודם ופעם נכתב ארץ קודם מלמד ששניהם שוים פעם עזכיר אברהם תחלה פעם יעקב תחלה מלמד ששניהם שוין. וכונו לזה ששלימות יעקב הוא שלימות ההשכלה ושלימות אברהם אבינו הוא שלימות המעשה ושניהם שוין כי שמים וארץ קנין אחד. על כן תיקן חטא אדם הראשון בא יצחק ותיקן החטא מקין שהרג אחיו והוא קיבל על עצמו למסור נפשו לד' ועקד עצמו שהוא מדת הדין כידוע להורות אשר מן אז והלאה מדת הדין נכפף למדת החסד ויהפוך מדת קין שהוא אכזריות ורציחה. בא יעקב אבינו ותיקן חטא אנוש שעבדו לע"ז ויעקב ובניו אמרו שמע ישראל כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. והם הסירו הע"ז מלבם ותקנו החטא. בא שבט לוי שהיו גדורים בעריות שאמרו הכזונה יעשה את אחותינו והורו חוקים ומשפטים לישראל להזהירם מגזל ותקנו חטא דור המבול. בא קהת ותיקן חטא. דור הפלגה שהיו בגאון וגובה וקהת הי' ראש במצרים ובנה ערי מסכנות לפרעה. ועכ"ז לא שנה במצרים את שמו ולשונו והי' שפל רוח וגובה וגאון שנא וזה מורה אשר ישראל היו מצוינים ולא שינו את עצמם. וגם היתה אחדות בישראל ולא הי' ביניהם דלטורין נראה שלא היו גאים. בא עמרם ותיקן חטא סדום שיד עני ואביון לא החזיקו והוא לטובת ישראל לקח אשתו שגירשה לשמוע לקול בתו להקים מושיע בישראל. בא משה רבינו ותיקן חטא אמרפל אשר רדף אברהם מקור הצדק וע"י השמים והארץ התאחדו. והוא הוריד השכינה לארץ כי באמצעות התורה הקדושה יש להקב"ה דירה בתחתונים והוא ד'. אמות של הלכה והוא בנה המשכן מעון לשכינה, והקב"ה אמר עשו לי מדור קטנה שאבא ואדור אצליכם הכוונה בכל פעולה ופעולה יהי' שמו של הקב"ה שגור בפיכם ובלבבכם:
ח ועפי"ז יפורש דברי המדרש מתקיעות שופר הנ"ל דהנה אדם הראשון נברא בר"ה ובו ביום חטא בעץ הדעת וכ' הרמב"ם במורה דיש להבין ענין החטא מעץ הדעת דמה יתרון האדם מן הבהמה לולא הדעת, על כן כ' דטוב ורע האמורים פה הם נאה ומגונה, ולולא שהאדם הי' אוכל מעץ הדעת לא הי' לו תשוקה לדבר נאה, והתשוקה הזאת היא סיבת כל החטאים, ובחטא הזה שרעפי הנפש המשכלת תועה ילכו וילך האדם אחר עצת היצר לרדוף אחר תאות הגופני. אמנם התיקון לזה להשתמש בתשוקה זו לעבודת אדונינו על דרך זה אלי ואנוהו עשה לך לולב נאה שופר נאה. ועל כוונה זו אמרו במדרש שהשיב אדם הראשון על השאלה המן העץ וגומר אכלתי ואוכל עוד. כי לולא שאכלתי הי' טוב לי אך אחרי שכבר יש לי ציור מנאה ומגונה, ההכרח להחזיק חי' גם הרגשה הזאת. כמו שכ' החוקרים כי כעס קנאה רציחה וגניבה לא מלבד שרעות בעיני ה' אך גם מגונות הנה ומכוערות והחמלה והחנינה ונתינת הצדקה נאות ותפארת הנה לעושיהן. ועל זה אמר המלך החכם ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קניניך קנה בינה תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך. כי ללכת אחר עצת החכמה והבינה לא לבד שהוא טוב בעצם. אך גם היא נאה. וכן אמר המלך החכם עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא. ואמר לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר, כי שפת שקר לא לבד שהוא רעה אך גם לא נאוה. על כן ההכרח ללמד לתינוק לאהוב הנאה ולשמור עצמו מדבר מגונה, על כן אמר אדם הראשון אכלתי ואוכל עוד שאראה להשתמש בידיעת נאה ומגונה ובתשוקות האלה לעבודת ד' לקיים התנאה לפניו במצות. והנה שם שופר הוא מלשון שפרו מעשיכם שישראל מתאמצים לעבוד ד' בתשוקות לדבר נאה. וע"ז אמרו במדרש שיר השירים הנך יפה בק"ש הנך יפה במזוזה הנך יפה בתפילין הנך יפה בלולב ואתרוג הנך יפה בתשובה ומע"ט הנך יפה בעולם הבא. על כן אמרו בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא הדין בדין הוא עולה הכוונה שרוצה לסלק שכינתו למעלה כמו בחטא אדם הראשון שעלה למעלה. וכשישראל נוטלין שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה הכוונה שמקבלין עליהם לשפור מעשיהם ולהשתמש בהתשוקה לדבר נאה לפניו יתברך על דרך שנאמר בשיר השירים הנך יפה דודי אף נעים עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים שנאמר ד' בקול שופר וזה עיקר התשובה מאהבה:
מ ועל כונה זו אמרו חז"ל למה תוקעין ומריעין כשהם יושבים וחוזרין ותוקעין כשהם עומדין כדי לערבב השטן. וכוונת הקושיא היא דלכאורה עוברין בבל תוסיף. אך אין תכלית התקיעות שוות. דבתחילה תוקעין לעורר החרדה כמ"ש הרמב"ם במתק לשונו אעפ"י שתקיעת שופר בר"ה גזירת הכתוב והוא רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן וישנים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם יעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. וכונה זאת היא בתקיעות דמיושב ע"ד הקיצו משנתכ' אשר אתם יושבי' בטלים והתעוררו לתשובה. אמנם כשהם עומדין לא בא השופר להקיצם. אך השופר בא להוכיח העם שישפרו מעשיהם ויקבלו עליהם עול התורה והמצות ובזה הם מערבבין השטן הוא היצה"ר וכיון שיש לכל מצוה טעם בפ"ע אין עוברין בבל תוסיף:
י והנה בגמ' דר"ה אמרו ג' ספרים נפתחים צדיקים נכתבין לחיים ורשעים למיתה בנונים תלוים ועומדים כו':
וכ' תוס' ד"ה ונחתמין דכל מה דקרי הכא גבי רשעים מיתה וגבי צדיקים חיים כוונתו לחיי עולם הבא. ונראה דקשיא להו קו' הר"ן דהרי אנו רואין דכמה רשעים חיים. אמנם יש לפרש דהנה אמרו רז"ל רשעים בחייהם קרוין מתים. והכוונה ביארנו דכל הוי' שלא נתקיים בה התכלית של עושה ההוי' לא מקרי הוי', דהוי' הוה רעיון ומחשבת הפועל מלובש בגוף א"כ הרשעים שאין ממלאים תכליתם ל"ה הוי' וע"ז צדיקים נכתבין לחיים שנתקיים בהן תכלית ומחשבת הבורא רשעים נכתבים למיתה היינו שנכתבין שהם מתים אף שחיין בי הויתן לא מיקרי הוי'. בינונים תלוין אם עושין תשובה נחשבים לחיים ואם לאו נחשבין למתים. וזה פי' נכון:
יא ומעתה יבואר המדרש בראשית. הנה חטא אדם הראשון כבר ביארנו שאכל מעץ הדעת ונולדה לו ההבחנה בין נאה ומגונה והתשוקה לדבר נאה הוא סבת החטאים לרומם חלקי הגווי' על חלקי הנפש הטהורה, כי הכח המעורר יסיתהו להתענג בתענוגים אף שהמה יטמטמו הנפש הטהורה. אמנם השבת הוא עדות נאמנה שהנפש היא עיקר האדם והגווי' אך לבוש זמני וכשמתנגדים הגוף והנפש הנפש תשתרר על הגווי' משרת הנפש, כי הנה הקב"ה ברא דומם ואח"כ צומח ואח"כ חי. ואח"כ מדבר וידוע כי הסבה נברא קודם ואח"כ התכלית כי התכלית בא מקודם במחשבה ואח"כ יחשוב האדם הסבה, אשר ע"י יגיע להתכלית ובמעשה הסבה קודמת להתכלית. ע"ד משל מלך רוצה לעשות כסא המלוכה. והוא מחשבה הראשית אח"כ יחשוב הסבות לפנות מקום ולבנות בית והכסא שהוא התכלית יעשה באחרונה. ומזה יראה שהאדם שנברא בסוף, הוא תכלית הבריאה ועל כן אמרו במדרש פ' תזריע זכה אומרים לו אתה קדמת למעשה בראשית לא זכה אומרים לו יתוש קדמך, והכוונה דאם אמת דהאדם הוא תכליתי אולם התכלית הוא להכיר גדולת אדוננו יתברך ואם אינו עושה הפעולה אשר לתכליתו נברא יחסר התכלית ובפועל יתוש קדמהו כי המחשבה לא הית' לברוא רשע ע"ד שאמרו חז"ל בר"ע כך עלה במחשבה לפני כי עיקר המחשבה היתה על הצדיקים. והנה אם האדם הי' תכלית הבריאה ההכרח לדעת איזו חלק הוא התכלית כי האדם מורכב משני חלקים מגוף ומנפש ואם נערוך גוף האדם לגוף הבהמה או החי' הרי יש לבהמה מותר על האדם כי גוף הבהמה חזק מגוף האדם והבהמה אוכלת צמח האדמה בלי הכנות מרובות ובגדי' נולדו עמה. ומזה מוכח שהנפש הוא התכלית שהוא מותר אדם מן הבהמה. ועוד שהנפש פועלת ברצונה והגווי' עושה הכל בהכרח, ומי שעושה בהכרח הוא סבה ומי שעושה ברצון ובדעתו לעשות או לחדול אי אפשר שיהי' סבה כאשר ביארתי בדרוש שני. מכל זה מוכח שאחרי שהקב"ה ברא תבל ומלואה ואחרי שברא האדם נשלמה המלאכה מזה מוכח שהנפש תכליתי, והגוף הוא הסבה. על כן בעת שבא שבת באה מנוחה נתעורר אדם הראשון להשיב מחטאו אשר הרים חלקי גויתו על כוחות ורגשי נפשו המשכלת, ואחרי שזאת היתה סבה לתשובתו פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת: יב והנה עיקר התשובה הוא לתקן המדות הרעות שנאה קנאה תחרות גאות לה"ר ורכילות המפריעים שלום ישראל ועבירות שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפר וחבור עצבים אפרים הנח לו אפי' כשעובדים ע"ז אם עושין שלום הקב"ה מוחל להם והכוונה דע"י המחלוקת האדם נאחז בסבך לה"ר לרצח להכות ולשפוך דם נקי ואלו עבירות זרות לו כי לא נכשל בהם מעולם וכשעושין שלום ומתקנים הדרכים המקולקלים הקב"ה מוחל להם. על כן נזהרנו שיבקש כל אחד מטו מחבירו ביו"כ ולא רק בפה אך גם בלב ימחול כל אחד לחבירו וכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על פשעיו ע"י כן אמרו במדרש ר' נחוניא בן הקנה הובא ברמב"ן פ' תצא ובעקידה שער צ"ז שלח תשלח את האם זו הבינה שנאמר כי אם לבינה תקרא ואת הבנים תקח לך אלה ז' ימי הסוכות והכוונה זו הבינה היינו שיעשה תשובה מאהבה שהוא בעולם הבינה ואת הבנים תקח לך זה חג הסוכות שהוא מורה על השלום והאחדות כמו שאמרו במדרש בונה בשמים מעלותיו אימתי ואגודתו על ארץ יסדה. ומבואר במדרש דהאתרוג מורה על בעל תורה ומצות ולולב על בעל מצות והדס על בעל תורה וערבה על מי שאינו בתורה ומצות שמתאחדים כולם כאחד ועל חג הזה אמרו במדרש אמור מאן דנסיב כידון בידי' הוה אומר דין נצח דכשישראל עושין שלום ומתאחדין הקב"ה יתאחד עמהם. על כן אחי ורעי עשו שלום. והתאחדו הטיבו מעשיכם והשיבו אל ד', כמאמר הנביא הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה ושלח רצוצים חפשים וגו' וזאת עיקר התשובה ביו"כ ומטעם זה אמרו במדרש שהשטן מודה ואומר ישנו עם כמלאכי השרת מה מלאכי השרת השלום מתווך ביניהם כך ישראל: יג עוד אחד מיסודי התשובה לקבל עליו לחנך ילדיו על ברכי התורה, כי זה אחד מיסודי הדת ונאמר בק"ש ושננתם לבניך, והקב"ה אמר על אברהם אבינו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט ועל כן נאמר בפרשתנו מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות הקתל את העם האנשים והנשים והטף ודרש ראב"ע אנשים באים ללמוד ונשים באים לשמוע טף למה באים ליתן שכר למביאהם אמר ר"ע אשריך אברהם אבינו שראב"ע יצא מחלציך. והנה יקשה למה צוה הקב"ה להקהיל בחג הסוכות. אך כבר אמרנו בשם מדרש שלח תשלח את האם זו הבינה כי אם לבינת תקרא ואת הבנים תקח זה חג הסוכות כי הקב"ה צוה אחר יוה"כ שעושים תשובה מאהבה ליקח הבנים לתורה ולתעודה לחנכם במצות בחג הסוכות ועל כן צוה הקב"ה להקהיל בחג הסוכות הטף ולהביאם לבהכ"נ לחנכם במצות ור"ע אמר שראב"ע למר דרוש זה מאברהם אבינו שנאמר עליו כי ידעתיו למען אשר יצוה וגומר. על כן אחי ורעי למדו בניכם תורה ומצות ואין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקת של בית רבן, גם שמרו נפשותיכם מחילול שבת וע"ז נאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ורמז על מה שאמרו חז"ל בשבת אין הדלקה מצוי' אלא במקום שיש חילול שבת שנאמר ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת וגו' והצתי אש בשעריך ואכלה ארמנות ירושלים וגומר על כן אמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת שלא תחללו שבת לגרום ח"ו להבערת יש:
יד והנה עיקר מצות יום הקדוש לשפוך שיח להתחנן ולהתפלל לפני הקב"ה ואף אם התפלל בר"ה והתחנן והוא מלא תקוה שהקב"ה קיבל תפלתו יחזור ויתפלל ויבכה בדמעות שהקב"ה ימחול לו על עונותיו כמו שאמר דוד המלך עליו השלום הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו ופי' נפוצות יהודה הביטו אליו ונהרו שתורידו כנהר דמעות לפניו יתברך. ועל ידי זה ופניהם אל יחפרו כי העבירות ימאסו ויקלקלו צורת הפנים. ועל ידי דמעות תטהר צורת הפנים כמ"ש בספרי מוסר. ועל זה רות במדרש פ' נצבים העובר לפני התיבה מה שיענה אמן אחר הכהנים כך שנו רבותינו לא יענה אמן אחר הכהנים ואם הי' יכול לענות שלא תטרוף דעתו רשאי, דעיקר התפלה הוא לאחד מדת הדין עם מדת הרחמים והוא היחוד מהוי' ואדני, והכהנים מברכים ומהפכים מדת הדין למדת החסד כי הם מסטרא דחסד ואם הש"ץ יענה אמן שהוא בגימטריא צ"א כשם הוי', ואדני יסבור שכבר נשלמה תפלתו ואין צורך להתפלל עוד. על כן אין לענות אמן אך אם בטוח הוא שיחזור לתפלתו ויתחנן ואז מותר לענות אמן:
טו והנני חוזר למשנתינו שדרשנו בפלפול, שאמרו משחרב בהמ"ק התקין ר' יוחנן ב"ז שיהי' יום הנף כולו אסור ושיהי' הלולב ניטל במדינה כל ז'. ומה ענין זה לזה נ"ל כי הקרבת העומר הוא הודאה להקב"ה עבור הטוב אשר הראה לנו ותצמיח צמח האדמה בחסדו הגדול ועד שיקריב המנחה אסור לאכול חדש. אמנם כשאין בית המקדש קיים עצם קדושת היום וספירת העומר שסופרים בלילה המה השבח וההודאה, והאיר המזרח מתיר והתקין ריב"ז שרק בכח השבח והודאה שמשבחים ומודים במקום הקרבן הותר החדש. וכן הוא בלולב שנוטלים לולביהן בידיהן. ורמזו בזה שהאתרוג דומה ללב והלולב לשדרה והדס דומה לשפתים והערבה לעינים וצדיקים לבם מסור בידם וכן האברים הללו מסורים בידם וע"ז נאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ורשעים הם מסורים ביד לבם, על כן נאמר ולקחתם לכם ביום הראשון שתקחו עצמיכם ותמשלו על אבריכם, ועל כן אמרו במדרש מאן דנקט כידון בידו הוה אומר דין נצח. והנה בזמן שבהמ"ק הי' קיים שהשכינה היתה שורה ביניהם והיו ישראל במעלת השלמות יכלו לפעול הענין הנכבד הזה בכח מצוה היקרה הזאת ביום אחד אך כשחרב בהמ"ק וירדו ישראל אחורנית ראה ריב"ז שביום אחד לא יפעלו הענין הזה והתקין שיהי' הלולב ניטל כל שבעה:
טו ומעתה לביאור דברי המסורה שהצגתי בפתח הדרוש יחינו מיומים, הכוונה על ב' ימים של ראש השנה, שאז תוקעין בשופר להעיר אותנו משנת העצלות, ביום השלישי זה יוה"כ יקימנו, ימחול עונותינו ונחי' לפניו. ולאשר יום השבת מעורר לתשובה כדברינו למעלה, אמר ראו כי ה' נתן לכם השבת, ובכח השבת תתעוררו לשוב אל ה', וע"כ הוא נותן לכם לחם יומים, למען לא יקדירו ענני דאגה את לבכם ויהי' פנוים להתבונן ולדעת מה ה' עושה לנו ולהודות לו כעל תגמולוהי עלינו. אך אם יום או יומים יעמוד ובימים הקדושים האלה לא ישוב בתשובה, לא יום ולא יומים תאכלון,, אז גם פרנסתכם הולכת וחסרה, לכן או יומים או חודש או ימים. כי ג' זמנים מיועדים לתשובה, בכל יום ויום יחשוב האדם עם נפשו את כל אשר יעבור לפניו וישוב אל ה' וירחמהו, או חודש כי מידי חודש בחדשו לפני יום החודש יחזור בתשובה שלימה ויתחרט על חטאתו או ימים וכפר על חטאתו אחת בשנה:
ובימים הקדושים האלה נקבל עלינו לשוב בתשובה שלימה לפני אבינו שבשמים נשמור שבת מחללו ונגדל בנינו לת"ת ואז נזכה לראות גואל צדקינו, ואף אם יתמהמה נחכה לו, או ימים או חודש או יומים בהאריך הענן על המשכן אם ענני אופל יקדירו שמי עמנו יחנו בני ישראל ולא יסעו, כי נשב ונדום ונחכה לתשועת ד' ובהעלתו עד מהרה יעלה הענן מעל המשכן, והאיר ה' מחשכי גלותינו והי' לעת ערב יהי' אור ויושע ישראל תשועת עולמים. כן יקבל ד' תפלתינו וישוב ויחיינו ובל"ג בב"א: