שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן קסא
שנית להנ"ל:
ע"ד מ"ש דבקבר של בנין מקיים מצות קבורה. כ"ת מביא ראיה מהא דאמרינן בסנהדרין מ"ז שמונה שם שלש קברות של בנין ע"ג קרקע ובשנים מהם אסור לפנות ומוכח דמקיים מצות קבורה דאל"כ הרי חיוב לקבור המת. ושוב דחה זה דאיסור לפנות יש גם במת מוטל בארון כמבואר בטוש"ע סי' שס"ג בשם הירושלמי ד"ה תניא אין מלקטין וכו' ובארון בודאי לא קיים מצות קבורה ועכ"ז אסור להזיזו עוד מייתי ראיה מהגהת אשרי פ' ואילו מגלחין שכ' בחוצב קבר של בנין יש לו לקברו שם ובבונה בנין של כתלים ע"ג קרקע לא נקט רק לענין איסור הנאה. ומוכח דבבנין כתלים ע"ג קרקע לא קיים מצות קבורה רק מ"מ אסור בהנאה משום שנעשה לצורך המת ע"כ. הנה בעיקר הדבר מצאתי להר"ן בחידושיו בסנהדרין מ"ו ע"ב וז"ל וא"כ אין אדם יוצא מידי חובת קבורה אלא בקבורת קרקע ולא שתהא הקבורה ממש בקרקע שלא יצא י"ח אם יקבור ארונו בקרקע. אלא הכוונה בקבורת קרקע שאין לך גניזה גדולה ממנה. וכן הי' המנהג בקבורת הכוכין שהיו נותנין שם את המת כשהוא מונח בארון עיי"ש. והיוצא מדבריו דבעי קבורה בקרקע אך גם בבנין שבקרקע מועיל א"כ אין ראי' מסנהדרין בקברות של בנין דשם מיירי בבנין שבתוך הקרקע אך בדברי הגהת אשר"י שכתב בנין של כתלים ע"ג קרקע וזה לא מהני להר"ן ע"כ צ"ל כמ"ש כ"ת דמ"מ אסור בהנאה כמ"ש הטור דאפי' אדעתא לפנותו אסור וזה נכון אך מ"ש דאיסור לפנות הוא אף אם לא קיים מצות קבורה זה ליתא דע"כ צריך לפנות ולקברו ומה דמייתי מטוש"ע סי' שס"ג דאין מלקטין ובארון לא קיים מצות קבורה ליתא דבארון בקרקע קיים מצות קבואר בר"ן הנ"ל:
מ"מ סיים הר"ן וז"ל אבל מפני שאמר הכתוב כי עפר אתה ואל עפר תשוב ואמרו בהגדה שהעפר הוא רפואתו. טוב לקיים בו קבורת קרקע ממש בלא הפסק וכן המנהג וכן הוא בש"ע וזה הטעם שצוה רבי שיהא ארונו נקוב כדאמרינן בירושלמי כתובות ויש ליזהר בזה מאוד. ובדבר מ"ש דחייב לקבור מת כמה פעמים הכי מוכח מתשב"ץ ח"ב סי' קי"א הובא בפתחי תשובה אה"ע סי' פ"ט עיי"ש לענין אם הבעל חייב בקבורה פעם ב' ומ"מ י"ל דהתשב"ץ פשיטא לי' דמדרבנן חייב ואנן מדאורייתא מספקינן ומ"מ הדבר פשוט דחייב לקבור מדאורייתא כמ"ש:
ידידו: