אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן קס

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן קס

סימן קנט

ב"ה:

פרעמישלא תרל"ד:

להרב הגדול מ' אברהם איסערליש ראבד"ק טורקא יע"א:

ע"ד שאלתו שקברו בסמוך לגדר במקום שפוע ומחמת המהירות בע"ש חפרו רק במקצת הקרקע בראש השפוע והשכיבו את המת וכיסו אותו בעפר. וכעת ראו את הדופק שהוא לרגלי המת מונח ממש בשוה לארץ שתחתיו שע"י שטף הגשם נימס העפר ונגלה הדופק שמונח על הארץ ולא בתוכו ומעתה יש ריעותא שלא קברו בארץ רק על הארץ ודומה למת בארון שנתנו בבית הקברות על הארץ שעוברים בבל תלין וה"ה בכאן. ואף דשם הארון והארץ ב' מינים משא"כ הכא שכיסו בעפר והוא ג"כ כמו ארץ מ"מ למ"ד תלוש ולבסוף חיברו ל"ה חיבור לא מקרי בתוך הארץ רק על הארץ. וגם למ"ד הוי מחובר כאן דבקל יכול לדחות מעל הארץ הוי ממש כמונח על הארץ. וריעותא ב' שהמקום ההוא שנתנו שם המת הוא סמוך להגדר ובבוא שטף הגשם מן הגג יכנסו המים גם להעומק וישטפו עצמות המת לחוץ וע"כ שאל אם מותר לפנות המת ממקום ההוא ולקברו במקום משומר:

א תשובה הנה מ"ש שכיון שלא קברו מקצתו בארץ רק על הארץ עוברין בבל תלין לכאורה יש להסתפק כשקברו מקצתו בארץ או רובו אי עוברין בלא תלין. והנה לשיטת תוי"ט בשבת פ"י דכזית מן המת מצניעין אותו לקברו ויש חיוב קבורה אף באבר מן המת ודאי עוברין בלא תלין אך אפי' לשיטת המ"ל סוף ה' אבל דאין חיוב קבורה רק בראשו ורובו ומייתי מירושלמי דנזיר כי קבור תקברנו מכאן שאינו נעשה מת מצוה עד שיהי' ראשו ורובו ומדמייתי מכי קבור תקברנו ש"מ דליכא חיוב קבורה רק בראשו ורובו (וע' בספרי לא"ח סי' ט"ו אות ד') מ"מ כי איכא מת שלם ולא קבור רק ראשו ורובו לא קיים המצוה דבעי קבורה כולה. וכן מוכח מירושלמי דנזיר וגם מש"ס דילן נזיר מ"ג דס"ל ג"כ דאין מטמא לאביו רק כשהוא שלם ולא לאבריו ומ"מ כשכבר טמא לאביו חוזר אף על עצם כשעורה כמבואר בירושלמי ובר"מ פ"ב מאבל והיינו מטעם הנ"ל כיון שכבר חל עליו חיוב קבורה וחייב לקבור כולו חוזר אף על מקצתו וה"ה בזה שלא קבר מקצתו עובר בלא תלין. וקצת מוכח בנזיר מ"ב דאינו עובר בלא תלין דאמרינן שם בנזיר ששייר ב' שערות לא עשה ולא כלום זאת אומרת רובו ככולו מדגלי רחמנא גבי נזיר ביום השביעי יגלחנו הכא הוא עד דאיכא כולו אבל בעלמא רובו ככולו ועיי"ש ברש"י וא"ת ליגמר מיניה הא לא אפשר משום דהו"ל נזיר ומצורע שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים עיי"ש ולפ"ז כאן שהתורה אמרה כי קבור תקברנו משקבר רובו יצא כיון דלא גלי קרא להיפך וע' תוס' שבועות י"ז ע"ב ד"ה אפילו דכשנכנס דרך פנים משנכנס רובו טמא ועיי"ש דבנכנס דרך אחוריו גלי קרא ע"ש אבל הנ"ל דהיכא דאיכא סברא ל"א רובו ככולו כגון גבי קבורה דהתורה צותה לקבור משום בזיונא או משום כפרה ומה מועיל אם יקבר רובו הרי עדיין איכא בזיון או כפרה. וע"כ התורה קפדה שיקברנו כולו משא"כ בהך דנזיר דליכא סברא וטעם אמרינן רובו ככולו. והגאון בעל ח"ס א"ח סי' ק"מ הביא בשם הגאון מהרש"ק זצ"ל הביא קו' אהא דשיעורים הל"מ ומקשה בסוכה הא קרא כתיב והקשה דלמא מקרא ה"א דרובו ככולו ואי אכל רוב כזית יצא ואצטריך הלכה שיאכל כולו ומה שתירץ הח"ס בזה דרובו בעי מתוך כולו לא אדע מה חילקו בין הך דנזיר להך דאכל רוב כזית. אמנם למ"ש לק"מ דכיון דהתורה קפדה שיאכל כזית שיעור אכילה חשובה שמעינן דבעי כולה דפחות מזה ל"ה שיעור אכילה לשבוע קצת. ומה לי שיש בשלחן כזית אם הוא לא אכל כזית. וכן בכל שיעורין איכא סברא וטעם ולכן ל"א רובו ככולו ודו"ק. (וע' לעיל סי' י"ט אות וז"ח בענין שיעורין דל"א רובא ככולו):

ב ועכ"פ הדבר ברור דבעי קבורה כולה. אמנם בנ"ד שקברו כולו רק שנתפלה הי' עפר ושטפו הגשם ונתגלה. הנה הדבר ברור דצריך לחזור ולקוברו. והגם דאף אי קבורת מת דאורייתא י"ל דבחזר ונתגלה א"צ לקברו מדאורייתא כמו בכיסוי הדם בכיסהו ונתגלה א"צ לכסות מיהו בש"ס דחולין פ"ו מקשה מ"ש מהשבת אבידה דאמר מר השב אפילו כמה פעמים ופירש"י דמהשב גופי' מוכח הכי כדאיתא בב"מ ומשני התם לא כתיב מיעוטא הכא כתיב מיעוטא א"כ בקבורה דליכא מיעוט חייב אפי' בנתגלה והגאון מהרש"ק זצ"ל בטוב טעם קמא סי' רפ"ה כתב דא"צ מדאורייתא לקבור רק פעם אחת ומייתי ראי' מדאמרינן בסנהדרין מ"ז קבור תקברנו לא משמע לי' ולא דרשו אפי' כמה פעמים כדאמרינן בב"מ גבי השב תשיבם וע"כ א"צ לקבור רק פעם אחת. ובמח"ב נעלם מהגאון הנ"ל גמ' דב"מ דדרשינן מהשב אפי' כמה פעמים וגם סוגי' דחולין שכח לפי שעה. וקצת צ"ע גם על הטו"ז בה' מילה סי' רס"ד דפשיטא לי' דאם מל ואח"כ נעשה בעל בשר ונמשך העור למעלה א"צ למול רק מדרבנן כי מבעי' ליה בנולד מהול ונמשך הערלה, וזה מדמה לכיסהו חרוש וחזר ונתגלה. ואני תמה דאם בכה"ג צריך למול פעם שנית גם במל היטב ונמשך ערלתו יצטרך למול אפי' כ"פ ואינו דומה לכיסהו ונתגלה דאיכא מיעוט. כדאיתא בחולין שם ובמילה ליכא מיעוט ומדלא צריך למול במשך ערלתו רק מדרבנן ה"ה בנולד מהול דאין חילוק וע' בשאג"א סי' נ"ה שחולק ג"כ על הטו"ז וצ"ע. ובאמת לכאורה י"ל בגוף הדין אי צריך לקבור עוד הפעם תליא אי קבורה משום בזיוני צריך לקבור עוד הפעם ואי קבורה משום כפרה אין צריך לקבור עוד הפעם כיון דכבר הי' לו כפרה מכי חזו צערא דקברא פורתא. אך קשה אמאי, לא אמרינן בגמ' נ"מ זו. בהאיבעי שם דף מ"ו בסנהדרין ונ"ל דזה טעם הרמב"ם שפסק דאם אמר אל תקברוהו אין שומעין לו שהקבורה מצוה ולא כ' דהוא אבעי' דלא אפשטא כקו' הל"מ פי"ב מאבל משום דס"ל דקבורה דאורייתא מדכתיב כי קבור כמ"ש ג"כ הלח"מ ומלשון הקרא קבור משמע אפי' כמה פעמים כדאיתא בב"מ לכ"ע גבי השב וגבי שלח ומזה גופא מוכח דקבורה משום בזיוני. ובגמ' לא מיבעי לי' רק אי קבורה ל"ד דאי קבורה דאורייתא מוכח מקרא דהוא משום בזיוני כנ"ל ודו"ק ע"כ הדבר ברור דצריך לקבור עוד הפעם מדאורייתא וע' תוס' קידושין ל"ד גבי מעקה דאם נפלה חוזר ובנאה וז"פ:

והנה מ"ש כתה"ר דאם כיסהו בעפר למ"ד תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמ' ל"ה קבורה בארץ ועובר משום לא חלין זה ליתא דהרי אם קברו בקבר בנין אסור בהנאה כדאיתא בש"ס ומ"מ משמע דקיים מצות קבורה. ועוד דהרי לפוסקים דתלוש ולבסוף חיברו כתלוש דמי ס"ל דכל עפר שהוא על המת אסור בהנאה מה"ט ומ"מ הו"ל קבורה. ודוחק לומר דמ"ה הו"ל קבורה הואיל ומן הצדדים הוה מחובר וע"כ קבורה מועיל בתלוש ולבסוף חיברו. ודוקא בנתנו בארון בבית הקברות דל"ה חיבור כלל ל"ה קבורה משא"ב בנתנו בעפר אף שמעיקרא הי' תלוש. אמנם בנ"ד שהגשם שטף העפר ונגלה הדופק ונראה שמונח ממש על הארץ נהי שמתחלה הי' עפר והי' קבורה אבל עתה ל"ה קבורה. ובדבר ריעותא ב' שכתב שהמקום ששם כונת המת הגשם שוטף ויש חשש שיכנסו המים וישטפו עצמות המת. ובזה מבואר בסי' שס"ג דאם אינו משתמר במקום זה שיש לחוש שמא יוציאהו עכו"ם או שיכנסו בו מים וכו' מצוה לפנותו כש"כ בזה דאיכא תרתי דנראה הדופק לחוץ אינו משתמר וגם יש לחוש שיבוא לשם מים מותר לפנותו ואם אפשר לחפר שם בעומק ולתקן הב' ריעותות יחזרו ויקברו שם ואם אי אפשר לתקן יקברו במקום משומר יותר ואם אפשר לתקן הקבר הנ"ל שלא יזוזו המת מה טוב ובאם יזוזו המת הקרובים יתאבלו אותו יום ומהראוי שאנשי הקבורה יתענו יום אחד אשר המכשלה הזאת בא לידם: והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה