שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן קנט
ב"ה:
פרעמישלא תרחם לפ"ק:
להרב המאה"ג החריף ובקי מ' שלום נאביל נ"י האבד"ק ברעזוב:
ע"ד השאלה בבני העיר שיש להם בית הקברות רחוק מעיר יותר מתחום שבת וכעת אין להם שם מקום לקבורה יותר וקנו קרקע בסמוך להעיר אולם יש להם מקום לקנות בסמוך לבית הקברות הישן איזה מקום מובחר יותר לקנות: א תשובה אבוא על סדר דבריו הנה דעתו נוטה דעדיף יותר לעשות בית הקברות החדש תוך התחום שלא יצטרך לחלל יו"ט אם ימות ח"ו אחד ביו"ט דמוליכין אותו ביו"ט חוץ לתחום ע"י עכו"ם והב"ח בחדשות סי' ז' מתיר אפילו ע"י ישראל א"כ מותר לעשות תוך התחום. והנה מה שהקשה אדעת האוסרין ע"י ישראל כדמשמע ממחבר דדוקא ביו"ט ב' מותר ע"י ישראל אמאי התירו להחם מים ע"י ישראל ל"ק דלהחם מים מותר משום מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש ובתחומין אפי' לצורך אוכל נפש אסור ומהרש"א בכתובות ז' ד"ה מתוך הקשה אמאי לא התירו תחומין לצורך אוכל נפש ובפנ"י מתרץ ובאמת עיין ברש"י פסחים ר"פ אלו דברים ד"ה יו"ט דמ"ה תחומין לא הותרו לצורך משום דאפשר להביא מאתמול ומשמע דאם לא אפשר מאתמול שרי מיהו הדבר פשוט דאף בלא אפשר מאתמול אסור והארכתי מזה בספרי בית יצחק יו"ד ח"ר סי' נ"ד אות א'. וראיתי בקונטרס אחרון בב"ח החדשות סי' ז' והוא מהגאון מהר"ז מרגליות שהביא כת"ה שמפלפל בענין זה וכ' דתליא בזה אי תחומין די"ב מילין דאורייתא אף ביו"ט או דוקא בשבת ואני כתבתי במקום אחר דביו"ט לכ"ע מדרבנן דקשיא על מהרש"א עירובין פ' תד"ה רב אמר דרב ס"ל תחומין דאורייתא ומה הקשו בביצה ל"ז רב כהנא ורב אסי לרב לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו מה בכך תחומין דאורייתא ומוקצה דרבנן ודא קו' רבתי וע"כ צ"ל דביו"ט לכ"ע דרבנן מיהו י"ל דתחומין דכלים לכ"ע דרבנן כמ"ש מהרלב"ח הובא במג"א ר"ס ת"ד וע' מ"ש בשולי המכתב בית יצחק א"ח סי' ל"ז ומ"ה הקשה לרב. ולפמ"ש בקונטרס אחרון בתשו' הב"ח לחלק דלמ"ד תחומין דאורייתא ויליף ממדותם מחוץ לעיר לאו דוקא בשבת דה"ה ביו"ט אבל למ"ד תחומין דרבנן אבל י"ב מילין דאורייתא יליף מאל יצא איש ממקומו ולא אסור רק בשבת עיי"ש לא ניחא הך דביצה רק לפמ"ש בשם מהרלב"ח. והנה בק"א משמע מהב"ח מדהותר הוצאה לצורך מת ה"ה דתחומין מותר. ולפענ"ד נראה אף למ"ד משאצל"ג מותר מדאורייתא מ"מ תחומין די"ב מילין או למ"ד תחומין דאורייתא אסור מדאורייתא אף שא"צ לגופה דתוס' כתבו בשבת צ"ד בטעמא דמלשאצל"ג פטור דכל מלאכת שבת ממשכן גמרינן ושם הי' המלאכה לצורך עיי"ש א"כ תחומין דלא ילפינן ממשכן רק מאל יצא איש ממקומו או מעדותם מחוץ לעיר כדאמרינן בסוטה לא בעי צורך לגופה וכיון דהוצאה הותר לצורך מת משום דכל לצורך מת הו"ל משאצל"ג כמ"ש הרמב"ן הובא בתומים סי' ל"ד להוצאה מבואר כן בש"ס אין ראיה לתחומין די"ב מילין או למ"ד תחומין דאורייתא דזה אסור אף במשאצל"ג. אמנם י"ל למ"ד דיליף מאל יצא איש ממקומו וכ' תוס' עירובין י"ז ד"ה לאו שניתן דילפינן מקרא זה הוצאה וגם תחומין עיי"ש א"כ איתקש תחומין להוצאה וכמו דהוצאה מותר במשאצל"ג דילפינן ממשכן ה"ה תחומין. אמנם מסברא יש לחלק דבכל מלאכת האיסור עושה בהמלאכה וא"צ למלאכה כגון הוצאה משא"כ בתחומין שהוא עצמו הולך חוץ לתחום מה לי אם הולך לצורך המת או לאו. ואקצר הפעם דלנידון דידן דל"ה חוץ לי"ב מילין רק חוץ לאלפים אמה ודאי ל"ה רק דרבנן ומותר לצורך מת אף ביו"ט ראשון לקברו בו ביום כמ"ש הב"ח:
ב אך לענין אם מותר ללות חוץ לתחום צ"ע דמדברי הב"י וטור ורמב"ן נראה דאסור ללות אולי גם הב"ח אינו מתיר רק שישא המת ישראל דבאמת לדעתי בגוף המת מה שמוציאין אותו חוץ לתחום אין איסור דהמת אינו קנין שיעבור אחד אם מוציאו חוץ לתחום דאין לו בעלים לא מיבעי אם מת עיו"ט דלא קנה שביתה אלא אפי' מת ביו"ט דקנה שביתה כשהוא מי מ"מ כיון דאין לו בעלים מי יעבור עליו והמת בעצמו חפשי ען המצות וגם ל"ש לומר שהוא לועג לרש שמראה לו שהמת חפשי מן המצות כיון שאין איסור רק משום שהמקום גורם שהוא חוץ לתחום ל"ש לועג לרש ועוד דתוס' כ' בנדה ס"א דדוקא בציצית שייך לועג לרש שהוא שקולה ככל המצות ובשבת כ' תוס' ב"ק פ"א דהמת מתבייש שנעשה מלאכה ע"י ועל כן אין קוברין בשבת ע"י נכרי משא"כ ביו"ט בחוץ לתחום ואין איסור רק על הבגדים שהמת לבוש ואין דעתו לקברן עמו דהם של היורשין והם כרגלי הבעלים וכן הכלים ובזה נראה שהב"ח התיר. אף ע"י ישראל משום כבוד המת ומראשונים לא משמע כן אמנם ללות אולי גם הב"ח מודה מטעמא דכתיבנא אך מסתימת דבריו לא משמע כן ומ"מ צ"ע להלכה למעשה דשמא אין נושאין המת חוץ לתחום כמ"ש בחכמת אדם דאסור ללות. וכת"ה נסתפק אם ההולכין לקבורה ביום א' מותרין לחזור לביתם ופשוט דאלפים מותרין להלוך כדין כל ההולכין ברשות כמבואר בעירובין ויותר מאלפים אסור אך אם האלפים מובלעים באלפים שבביתם נראה מלשון הב"י שמותרין. ולדינא לכאורה נראה שנכון כדברי כת"ה כיון דאם קרה ר"ל ביו"ט יש ספק אם מותר ללות על כן אם בלא"ה צריכין לבית החיים חדש לבחור יותר לעשות תוך התחום ול"ש לומר דנימא לאינש שיקבור בקברי אבותיו דמה"ט ס"ל לרב אחד דטוב יותר לקנות מקום הקרוב לבית החיים הישן דהוא ג"כ סברה גדולה מ"מ כיון די"ל וגם יש סברה שהמתים מתביישין שהולכין חוץ לתחום עבורם במ"ש תוס' לענין קבורה בשבת על כן הסברה הזאת מבטלת סברה דניחא ליה לאינש שיקבר בקברי אבותיו:
ג וכ"ת מייתי דברי רב אחד שכ' ג"כ כנ"ל ומייתי ראיה מדברי תוס' תמורה כ"ג ד"ה דרבי סבר שכ' כיון שיש ריוח להקדש כגון דאבודה כחושה ושאינה אבודה שמינה לא חוששין לתקנתא דהקדש ה"ה הכא כיון שיש ריוח למתים שאין מחלל יו"ט חוץ לתחום לא משגיחינן אכבודן שיניחו. בקברי אבותיהם. ובאמת משם אין ראיה דהרי רבנן חולקין על רבי וס"ל התכפר באבודה ושאינה אבודה רועה והלכה כרבנן אך שאינו דומה לשם דשם איכא זלזול גדול שמאבדין קדשים ויותר יש לדמות לזלזול קדשים שמוכרין באטלז דאם הריווח להקדש מוכרין בעלי מומין באטלז משא"כ בבכור ומעשר ה"ה הכא שזה כבוד למתים שלא יצטרכו להוליכן חוץ לתחום לא משגיחינן אכבודן שיקברו סמוך לקברי אבותיהן גם מש"כ כ"ת דכיון דהחיים מוחלין על כבודם שיקברו בסמוך לאבותיהן ורוצים שיהי' בית החיים סמוך לעירן מהני מחילתם דאנשי העיר בעצמם צוו לשאול דעת תורה איזה מקום מובחר יותר ל"ש לומר. שהם מוחלים זכותם שיקברו בקברי אבותיהם ועוד כיון דגם להנקברים מכבר יש ניחותא שיקברו שם קרוביהם וזכותם מי מוחל: ד ובעיקר הדבר כיון דחזינן דסברה דניחא לי' לאיניש שיקבר בקברי אבותיו הוא ענין גדול שהרי במכות י"א אמרינן מת קודם שמת כ"ג מוליכין עצמותיו אל קברי אבותיו וכ' רש"י אם מת כ"ג אח"כ ומוכח מרש"י דאף אם כבר נקבר מפנין עצמותיו בשביל קברי אבותיהן נהי דשם י"ל דמתחילה נקבר אדעתא דלפנות כמ"ש בח"ס חלק ו' סי' ל"ז מ"מ מדחזינן דגלי קרא ישוב אל ארץ אחוזתו הוי אומר זה קבורה כדאמרינן מכות שם מוכח דהוא זכות גדול ומה"ט מבואר בירושלמי ספ"ב דמ"ק דבתוך שלו אפי' ממכובד לבזוי דנוח לאדם שיקבר בקברי אבותיו יכול להיות שלמדו זאת מקרא דדרשינן במכות י"א הנ"ל ומה דקשה לי למה כ' רש"י פ' ויחי מפני ג' דברים צוה יעקב שלא לקברו במצרים ומקורו במדרש וקצת בכתובות קי"א ואמאי לא כ' משום דנוח לאדם שיקבר בקברי אבותיו י"ל דאור החיים פי' על פסוק ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים הכוונה שלא יקברו אף לפי שעה במצרים ותיכף שימות ישאו אותו ממצרים. ובזה צריך רש"י לג' טעמים. עוד אפשר לומר דמיתור הקרא משמע דלא משום קברי אבותיו ביקש יעקב רק משום שיעקב לא רצה שיקבר במצרים ועיין מהרש"א חדושי אגדות סוף כתובות שכ' באמת טעם יעקב משום קברי אבותיו: ה אמנם לעומת זה יש סברא דבשביל יו"ט שלא ילכו חוץ לתחום עדיף לתקן בית חיים חדש בתוך התחום לזה י"ל כיון דזה ודאי אם יעשו בית החיים חדש לא יקברו בקברי אבותיהם וזה ספק שמא ימות אחד ביו"ט ראשון וגם אם ימות יוכלו להמתין עד הלילה במקום שקוברין בלילה ע"כ אין מניחין הודאי וחוששין לספק וגם הסברא שבאם יקחו ב"ח חדש הבית החיים הישן יוכל ח"ו להבטל ולהפנות לא כן אם יקחו סמוך לב"ח הישנה ויתאחד על כן דעתי נוטה שבאם אפשר לתקן שיהי' ב"ח שיעשו סמוך להישנה ג"כ בתוך התחום שיעשו בורגנין ואף דבדגול מרבבה סי' שצ"ח, כ' דאין לעשות בורגנין רק אם באמת עשוי' לשמירת פירות מ"מ אני בעני הראיתי בספרי לא"ח סי' מ"ט אות ג' דברי התוס' דלא כדגול מרבבה על כן בנידן דידן יש לסמוך על זה. אמנם באי אפשר לעשות בורגנין עדיף יותר לעשות בית החיים בתוך התחום שלא יצטרכו לחלל יו"ט והמתים מוחלין על כבודם שלא יצטרכו החיים לחלל יו"ט. אך אם הבית החיים הישן יבא לידי בזיון ח"ו ולא יוכלו לשמרו אם לא יעשו בית החיים החדש בסמוך לבה"ח הישן ואנשי העיר מרוצים יותר לעשות בסמוך לבה"ח הישן יעשו כרצונם ועיין בתשו' בנין ציון סי' קט"ו שכ' דטוב יותר לעשות בה"ח בסמוך לעיר והנלע"ד כתבתי ודרך אגב ראיתי בבנין ציון שם סי' קט"ז בשם ספר מי נפתוח להסתפק אם עבד כנעני מטמא באהל. והפלא שלא הביא דברי תוס' נזיר ס"א ע"ב דנראה מדבריהם דעבד אין מקבל טומאה וע' פמ"ג פתיחה כוללת ח"ב אות י"ח דפשיטא ליה דמטמא באהל והארכתי בענין זה בספרי ליו"ד ח"ר סי' ג' בש"ה ובכמה מקומות:
והנני ידידו: