שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן קמט
ב"ה:
פרעמישלא יום ד' נשא תרנ"ג:
להרב הה"ג החריף ובקי כש"ת מוהר"ר שלום דוד אונגר האבד"ק זאבנא נ"י: על דברי התוספתא פ"ט דב"ק וז"ל העושה מום בקדשים אינו משלם אלא חצי נזק שהוא תמוה חצי נזק מאי עבידתא. והמג"א פירש דכלהו שורים לאו לגבי מזבח קיימו והקשה כ"ת דא"כ לא לשלם כלל כמבואר בב"ק צ"ח גבי צורם אזן פרתו של חברו ותו' שם כתבו דבהמה קדושה ודאי לגבי מזבח קיימא א"כ בבהמה קדושה שהטיל מום לשלם כל הנזק. עוד הקשה הרי המטיל מום בקדשים לוקה ואין לוקה ומשלם ודוחק לומר דמיירי בשוגג וחייבי מלקות שוגגין חייבין. עוד הקשה לשיטת הקדמונים דמזיק הקדש אף מדרבנן פטור אמאי משלם ח"נ ע"כ פירש כונת התוספתא כמו דאמרינן בבכורות כ"ח במי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו דמשלם מחצה לגסה ופירש"י דלמא לאו מומא הוא ולא מידי אפסדיה וגם לא יפול בו מום קבוע לעולם וה"ה במוקדשים י"ל שמא יפול בו מום מעצמו ולא אפסיד להקדש ותוספתא ס"ל כר"ש דקדשים שחייב באחריותן כדידיה דמי ומ"ה משלם ח"נ ומ"ה ל"ק דהרי לוקה דלר"ש בקדשים שחייב באחריותן אינו לוקה במטיל מום כדאמרינן בירושלמי סוף פ"ק דפסחים ע"כ דבריו:
א הנה דברי ירושלמי סוף פ"ק דפסחים תמוהין דהכי לר"ש ל"ה קדשים הרי מועלין בקדשים שחייב באחריותן דאף דלבעלים יש להן גורם לממון אבל להקדש יש ממון גמור ואמאי אינו לוקה משום מטיל מום. וכבר תמהתי על דברי הירושלמי בספרי חא"ח סי' צ"ב אות ז' ולפמ"ש שם דדוקא במטיל מום בבע"מ ס"ל לר"ש פטור ממלקות עיי"ש דבריו ליתא. אמנם בעיקר הדין שכתב דמה"ט משלם מחצה שמא מעצמו יפול בו מום לא נהירא דהכי בכל מזיק נימא הכי ובשובר חבית נימא שמא מעצמו נשבר ואינו דומה להך דבכורות דהוה ספק שמא לא יפול בו מום. גם מ"ש דלדעת קדמונים מזיק הקדש אף מדרבנן פטור איני יודע מ' מהקדמונים שכתבו כן ובישי"ע א"ח סי' ש"ו כתב הגאון בן המחבר ג"כ דלדעת קצת מקדמונים פטור אף מדרבנן ולא הביא מי המה דלא מצאנו חולק על זה. וברי"ט אלגזי בכורות כ"ח אות ל"א והוא בדף נ"ח דפוס פרעסבורג סוף ע"א הקשה בהא דמי שאינו מומחה ונשחט על פיו אמאי חייב והרי אליבא דרבנן בכור לאו של רעהו הוא ומזיק הקדש פטור עיי"ש ואיני יודע מה קשיא ליה דהלא מדרבנן חייב והנה מה שהקשה כ"ת אמאי חייב לשלם במטיל מום הרי אינו לוקה ומשלם י"ל דמיירי בלא אתרו ביה ואין זה דוחק וכן צ"ל בתוס' ב"ק צ"ח ד"ה הצורם אזן פרתו של חברו בהא דתנן במתני' גזל בהמה ונפסלה אומר לו הרי שלך לפניך היינו שנפל בו מום אבל הטיל מום בידים חייב מיירי בבהמת קדשים וקשה הרי לוקה בהטיל מום ואין לוקה ומשלם וצ"ל בלא התרו בו. אמנם גוף דין זה תלוי במחלוקת דלעולא דס"ל כל היכא דאיכא ממונא ומלקות ממונא משלם מלקי לא לקי במטיל מום לכאורה אינו לוקה רק כיון דמזיק הקדש ליכא ממונא מדאורייתא חייב מלקות וממונא חייב מדרבנן ולר"י דס"ל בכתובות ל"ב היכא דאיכא ממונא ומלקות מלקי לקי יש חלוק במטיל מום בין אתרו בי' כנ"ל ולפמ"ש התוס' שם ד"ה אלא עולא תחת תחת גמר דלעולא דוקא בג' דברים ס"ל ממון משלם היינו חובל ועדים זוממים ואונס ומפתה א"כ מטיל מום גם לדידיה יש חלוק בין אתרו ביה אך במזיק הקדש יש לעיין חדא דתוס' כתבו אי ממונא לקולא הטעם דחס רחמנא אממונא של נחבל ובמזיק להקדיש אולי ל"ש לומר חס רחמנא דהתורה החמירה בגוזל הדיוט יותר מגוזל הקדש כדאמרינן בב"ב פ"ח ע"ב ובמדרש רבה נשא פ' ח' והסברא דהחפץ לד' בעולות ע' מ"ש בספרי לאו"ח ס"ס כ"ז באם מזיק להקדש מדרבנן י"ל דל"ש לפטור משום קלב"מ דהרי רבנן חייבוהו שלא יהיה כל אחד הולך ומזיק להקדש ומשמע מתוס' גיטין נ"ב ע"ב ריש ד"ה מנסך שכתבו ומשום שלא יהיה כל אחד וכו' דבחיוב דרבנן אין לפטור משום קלב"מ ודו"ק: ב ודע דבהא דמי שאינו מומחה וראה הבכור אם שחטו לכאורה יש לחייבו מלקות משום מטיל מום לר"מ דחייב אף בבכור במטיל מום בבע"ח ובמנ"ח מ' רפ"ז כתב דבשחוטי חוץ חייב משום מטיל מום ואני כתבתי דלא כדבריו בספרי חיו"ד ח"ר סי' ו' בסוף. הסימן ולכאורה יש להוכיח שלא כדבריו דא"כ איך שוחט בכור בעל מום ולר"מ חייב במטיל מום בבע"מ אך אין זה הוכחה דדוקא מום שאין מכשירו חייב אבל שחיטה המכשירו ל"ה מטיל מום אך במי שאינו מומחה ושחט דאינו מכשירו אך י"ל דאם הוא בעל מום מכשירו מדאורייתא ואין לחייבו משום מטיל מום כמ"ש תוס' ב"ק ע"ה דשחיטה ל"ה מום לפדות על ידו:
ג ובגוף דברי התוספתא אולי יש לפרש בדרך זה הנה מזיק הקדש פטור מדאורייתא. אמנם לכאורה יש לחייב בהקדש כפל ומזיק דהרי דעת הרשב"א והריטב"א הובא בשיטה מקובצת ב"מ נ"ז דהבעלים יכולים לפדות הקדש שוה מנה בש"פ אף לכתחלה והקשה ברי"ט אלגאזי בכורות פ"ק דף י' ע"א דפוס פרעסבורג אמאי גנב פטור מכפל הרי הבעלים יכולים לפדותו בש"פ וקני מה דביני ביני כמו דאמרינן בכורות י"א דגונב פטר חמור משלם כפל משום דקני ליה ביני ביני וכן קשה אמאי אינו חייב כפל וכן מזיק משום הואיל ואי בעי מיתשיל כעין שהקשו תוס' פסחים מ"ו עיי"ש. אמנם יש לישב דהרי הרי"ט אלגאזי כתב בסברת הריטב"א משום דהבעלים יכולים לשאול עליו בידם לפדות בפחות משויה. והנה בנובי"ת חיו"ד סי' קנ"ד כתב בטעמא דתרומה ביד כהן ל"מ שאלה דאין יכול להוציא מיד כהן המוחזק שיכול לומר לא מהימנא שיש לך פתח עיי"ש ולפ"ז דנתי דבגונב הקדש אף אם הבעלים ישאלו עליו אין יכול להוציא כפל וכן אין לחייב המזיק דלא כמ"ש במנ"ח מצוה נ"א ומצוה נ"ד בגנב ומזיק דאין יכול להוציא מהגנב שיכול לומר לא מהימנת לי שיש לך פתח להוציא ממנו ואף מבי"ט דס"ל מדאורייתא מהני שאלה בלא פתח מודה בהקדש כמ"ש בספרי חי"ד סי' מ"ז אות ג' בתרומה ולפ"ז אולי יש לישב לאמר מה"ט אינו חייב כפל דלדעתי בהקדיש ויש עדים שהקדיש ושאל על הקדישו ואח"כ גנב אולי אינו מוציא הכפל מהגנב דהגנב יטעון איני מאמינך על השאלה דאדעתא דהכי לא הקדשת וגם עתה הוא הקדש א"כ א"א לחייבו כפל הואיל ובידו לשאול וכן כפל משום דבידו לפדות והפדיון הוא מטעם שאלה דלא עדיף משאלה שאינו יכול להוציא הכפל וה"ה בפדיון דל"מ רק מטעם שאלה. אמנם בספרי חא"ח סי' ק"ד אות ו' כתבתי דלסומכוס דממון המוטל בספק חולקים בברי ושמא אף להוציא מיד המוחזק לשיטת תוס' ב"ק ר"פ הפרה ולדידי' מהני שאלה בתרומה ביד כהן להוציא מחצה עיי"ש וישבתי קושית תוס' עירובין ל' ד"ה תרומה והכונה דאם יתן לכהן שיעור ד' סעודות יכול להוציא מידו שיעור עירוב וקצרתי. וא"כ י"ל דתוספתא קאי לסומכס ולדידי' מהני שאלה להוציא מחצה ומה"ט משלם במטיל מום בקדשים החצי מדאורייתא אף דמזיק הקדש פטור מדאורייתא הן משום הואיל ואי בעי מתשיל עלה והן משום דקני ביני וביני החצי הדברים האלה כתבתי דרך פלפול אם כי בגוף הדבר בתירוץ על קושית הרי"ט אלגזי יש להתוכח וכתבתי לעורר המעיין ואף דבהמה תמימה אינה נפדית ול"ש לומר דבעלים יכולין לפדותה מ"מ כיון דמדאור' יכולים הבעלים לפדות דרק מדרבנן אינה נפדית הואיל דלא שכיחי כדאמרי' במנחות ק"א ע"כ מדאור' חייב הואיל דאי בעי מתשל ומ"ה משלם ח"נ ועי' לעיל סי' קי"ח אות ה"ו הארכתי בדברי הרי"ט אלגזי: והנני ידידו:
בשולי המכתב בש"ס דב"ק ע"ו מוקי בגמ' הא דתנן גנב והקדיש וטבח אינו משלם דו"ה כר' יוסי הגלילי דק"ק ממון בעלים ומ"ה אינו חייב דו"ה אמה שהקדיש והקשה רש"י דא"כ אמאי אינו משלם דו"ה אטביחה כיון דממון בעלים. אולם למ"ש הלח"מ פ"ח מנזקי ממון ה"א דאף דהרמב"ם פוסק כריה"ג מ"מ פטור מכפל משום דכתיב וגונב מבית האיש עיי"ש ה"ה דלריה"ג פטור מד' וה' ומיושב קו' רש"י בפשיטות ודו"ק. ומזה ראיה לשיטת הרמב"ם איברא דלפענ"ד נראה לישב קו' הלח"מ על הרמב"ם דפוסק פ"ח מנזקי ממון כריה"ג דקדשים קלים חייב בהיזקן ובפ"ב מגניבה פוסק דגונב הקדש פטור מכפל ולא כ' דבקדשים קלים חייב. ונראה דקשי' על רש"י דקדשים שחייב באחריות חייב כפל וכן ס"ל בגונב בהמה איסור הנאה מבית שומר חייב כפל ואיך יהנה השומר מאיסור הנאה לקבל הכפל וכן קשה בהקדש דאסור בהנאה ומועלין בו ואיך יקח הכפל לר"ש. ויהנה מהקדש וי"ל דהבעלים אין לוקחים הכפל בשביל בהמה זאת אך בשביל בהמה שרצה לגרום לו דגנב בהמת הקדש והי' צריך לשלם אחרת ובשביל אותה בהמה לוקח הכפל, וכבר כתבתי כן בספרי לא"ח סי' נ"ט אות ח' ולפ"ז בקדשים קלים דאינו חייב באחריות ורק דהוה ממון בעלים ומ"מ אסור בהנאה כדאמרינן בר"ה דף כ"ח ורק דלאו בר מעילה הוא ומ"מ אסור א"כ הבעלים אסורין לקבל הכפל ומ"ה פוסק הרמב"ם דפטור אבל כ"ז בקדשים קלים תמימים אבל בבכור בעל מום שפיר חייב כפל. ולפ"ז מיושב קו' רש"י דהבעלים אסורים ליהנות מהקדש דקדשים קלים אך לפ"ז צ"ע איך אמרינן בתמורה ח' דבכור חי מותר כהן למכור אף תם הרי אסור בהנאה וע"כ צ"ל דלריה"ג מותר בהנאה וכן מוכח מהא דחייב קרן וחומש ואשם בכפר לריה"ג והרי נהנה מהקדש וע"כ דוקא לרבנן אסור בהנאה ומ"מ צ"ע אם ניחא דלריה"ג מותר ליהנות משלמים והרי רבא דאמר ב"ק י"ג תודה שהזיקה סבר כריה"ג כמ"ש הרא"ש שם ואיך אמר בר"ה כ"ח אחד זה ואחד זה לא יצא והרי לדידי' מותר להנות משלמים ומוכח מזה דשאר הנאה אסור רק הנאת מכירה וצ"ע שוב ראיתי בקצה"ח סי' ת"נ שכ' ג"כ דלריה"ג קדשים קלים אסור בהנאה עיי"ש שהקשה אמאי חייב שבועה בכפרתן וזה ליתא דלפענ"ד לריה"ג מותר בהנאה מדמותר למכרן ולקדש בהן את האשה ודו"ק וע' בלח"מ פי"א ממעה"ק שכ' דבלאו לא תוכל לאכול בשעריך נכלל איסור הנאה לר' אבהו א"כ בקדשים קלים דג"כ עובר בלאו דלא תוכל לאכול בשעריך קודם זריקה כמבואר ברמב"ם שם ג"כ אסור בהנאה אך מחיים י"ל דלריה"ג מותר בהנאה ועדיין צ"ע ועיין בספרי לא"ח סי' צ"ב אות ס' מ"ש בסוגיא זו:
הלכות אבילות: