אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן קמד

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן קמד

סימן קמג

שייך להלכות עבדים:

פרעמישלא ט"ו אייר "בברכת אהבה" לפ"ק:

החיים והשלום לב"א הרב הגדול החריף ובקי מ':

גדלי' שמעלקעס נ"י שמחתי באשישי הערותיך ביום תמול בעניני דיומא והנני בשמחה להשיב לך בקצרה:

א ראיתי דבריך שכתבת לפמ"ש הפמ"ג סי' תרצ"ה ובפתיחה כוללת ח' ב' אות ח"י דיוצא אם שלח מנות לעבד כנעני דנקרא רעהו וכן אם יש לע"כ מעות שנתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו חייב במשלוח מנות ונסתפקת אם שלח לעבד ולא התנה ע"מ שאין לרבו רשות בו אם יצא במשלוח מנות כיון דלא זכה העבד רק האדון, ולהאדון לא רצה להקנות. ולכן כתבת דהעבד זכה דאיכא אומדנא דמוכח כיון שרוצה לצאת ידי מצוה וא"צ להתנות דהוי כהתנה שלא יזכה האדון. הנה מה שכתבת דהוא לא רצה רק ליתן להעבד ולא לרבו אם ידע שהוא עבד ודאי זוכה האדון דידע שיזכה האדון בו אך אם לא ידע שהוא עבד הדבר צ"ע במה זוכה האדון והרי הוי נתינה בטעות דהנותן מכוין לזכות למקבל ולא לאדון דבשלמא אם קנה העבד במעותיו של האדון ול"ש לומר דדעת המוכר למכור לעבד דדעתו של המקנה למכור לבעל המעות כדאיתא בב"ק ק"ב ובפוסקים אבל במתנה ודאי הוי נתינה בטעות ומ"מ דנימא מפאת כן דהוי אומדנא דמוכח והוי כהתנה ע"מ שאין לרבו רשות בו לא נהירא דכיון דלא ידע הנותן שהוא עבד ולא התנה והעבד אין בידו לזכות לעצמו ודאי אינו זוכה כיון דלא הי' בדעת הנותן להתנות וכשידע שהוא עבד, והאדון זוכה ודאי ניחא לי'. והנה אנן פסקינן דגם ע"מ שאין לרבו רשות בו ל"מ רק ע"מ שתצא בו לחירות וע"כ צ"ע על הפמ"ג שכ' דחייב במתנות לאביונים כשיש לו מאחרים מתנה ע"מ שאין לרבו רשות בו דהרי גם בזה קנה האדון ולדעת הטו"ז סי' רס"ז ס"ק ו' ל"מ אף בהתנה ע"מ שאתה נותן לתוך פיך. אך השעה"מ פ"ו מעבדים מייתי לרמב"ם פ"ג מזכי' דבאמר לעבד ע"מ שתאכל ותשתה מהני מ"מ איך יתן מזה מתנה לאביונים דל"ה שלו עדיין רק בעת שיאכל. ואמנם ברמב"ם פ"ג מזכי' הנ"ל מבואר דבאומר ע"מ שתעשה בהם מה שתרצה בלא רשות האדון מהני ובזה שפיר כ' הפמ"ג דחייב במתנות לאביונים. והנה מה שכתבתי לעיל דלא נהירא לומר אומדנא שיזכה העבד כיון שאין לו יד. מצאתי לרדב"ז ח"ד סי' מ"ז שכ' דבהלוה לשפחה מעות שתלך ותפדה עצמה מיד האדון א"צ שיאמר ע"מ שתצא בו לחירות או ע"מ שאין לרבך רשות בו רק סתמא כפירושו שהרי כדי להפקיע עצמה מרבה הלוה לה המעות ואם יש לרבה רשות אינה יכולה להפקיע עצמה ממנו ול"ג ממוכר נכסיו כדי לעלות לארץ ישראל שמחזירין אם לא עלה אפי' לא התנה עיי"ש. ע' ביד שאול סי' רס"ז ס"ק י"ז מפקפק בדברי רדב"ז האלו ובכ"ז נ"ל דאף לדברי הרדב"ז לא קנה העבד בנתן לו אחד מתנה ולא ידע שהוא עבד דבשלמא בהך דהרדב"ז שהלוה מעות לשפחה כיון שלא רצה המלוה להלות להאדון מכח האומדנא ל"ק האדון וגם השפחה לא קנתה דאין לה יד והוי המעות של המלוה עד שיקבל האדון המעות ומוציאה לחירות משא"כ שיזכה העבד המעות מכח אומדנא אין לנו ראיה מדברי הרדב"ז:

ב ובהכי ניחא דל"ק לרדב"ז הנ"ל מש"ס דפסחים פ"א ע"ב דשכח מה שאמר לו רבו הולך אצל חנוני ואומר אם טלה שלי וכו' ומקשה מה שקנה עבד קנה רבו ומשני בחנוני דניחא לי' בתקנתא דרבו ואומר ע"מ שאין לרבו רשות בו ולמה לי' להתנות ת"ל משום אומדנא דכיון שאם יזכה הרב בגדי וטלה לא יוכל לשחוט שניהם ולא יהי' תקנה בדבר ומשום אומדנא נימא שלא יזכה האדון רק העבד וע"כ כדכתיבנא דנהי דהאדון לא יזכה משום אומדנא אבל גם העבד לא יזכה בלא תנאי ואיך ישחוט לשם קרבן פסח וז"ב באופן דגם לענין משלוח מנות אם לא ידע שהוא עבד לא יזכו שניהם כדכתיבנא. ודע דמ"ש דהוי נתינה בטעות אם לא ידע שהוא עבד ושיזכה בו רבו והוא לא רצה רק ליתן להעבד נ"ל לפמ"ש הרשב"א בקדושין בשם הראב"ד הובא באבני מילואים סי' ל"ח ס"ק כ"ב דטעמא דר"מ דל"מ תנאי ע"מ שלא יהא לרבו רשות בו כיון דמה שנותן לעבד הוא כנותן לרבו וכשהתנה כיון שהוי לחובת האדון הוי כמתנה עם אחר (ואף דבעי תנאי קודם למעשה נ"ל כוונת הראב"ד להיפך דכשאמר התנאי התנה עם העבד וכשנותן המתנה כאילו נותן לרב ועמו לא התנה דלא ניחא לי דהראב"ד יסבור דבע"מ ל"ב משפטי התנאים דמשמע שם דבעי כפל התנאי) ורבנן סברי דמעיקרא קנה העבד אלא דלכי זכה העבד זכה האדון מכח זכיית העבד הו"ל כשאר תנאים דעלמא דמתנה עם מקבל מתנה וכיון שכן תנאו קיים עיי"ש נמצא דלר"מ דל"מ התנאי דהוי כנותן להרב היכא שלא ידע הנותן שהוא עבד הוי נתינה בטעות. אמנם לרבנן דזכה העבד והאדון זוכה מכחו נ"ל דבלא התנה ע"מ שאין לרבו רשות בו נמי ל"ה נתינה בטעות כיון דבאמת זכה העבד והאדון זוכה מכחו הגע על עצמך לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ונתן אחד לחבירו כל המתנות שיבואו לידו הכי נימא שאם נתן לו אחר מתנה יהי' נתינה בטעות זה ודאי לא כיון שהאחר זוכה מכחו הוי כאילו נתנו אחר שבא לידו וה"ה הכא כשקנה עבד מכר עצמו לאדונו באופן שכל מתנות ומציאות שיבואו לידו יזכה בו האדון מכחו ונמצא דזכה העבד והאדון בא מכחו כן נ"ל וכ"ז למ"ד דמועיל תנאי ע"מ שאין לרבו רשות בו אבל לדידן דפסקינן כר"א דלכ"ע לא מועיל ע"מ שאין לרבו רשות בו רק ע"מ שתצא לחירות או מה שאתה נותן לתוך פיך או מה שתרצה תעשה ע"כ ס"ל כדעת הראב"ד דמתנה עם העבד ונותן לרבו דרבו זוכה תיכף שוב הוי נתינה בטעות וצ"ל הא דמהני כשאמר ע"מ שתצא בו לחירות ה"ט דגם להעבד. לא יהיב מידי והוא שלו עד שיתן לתוך פיו או שיצא לחירות דבשלמא כשאמר מ"מ שאין לרבו רשות בו התנה עם העבד והמתנה נותן להרב וכאילו התנה עם אחר משא"כ באמר ע"מ שתצא לחירות אמר תחלה שאינו נותן כלום ומה שעושה אח"כ המעשה הוי כנותן פקדון עד שיעשה העבד עם המעות כרצונו או שיצא בו לחירות וכן משמע מלשון הרשב"א ז"ל ודו"ק. והנה אם נימא דאף בידע שהוא עבד אם יזכה האדון הוה נתינה בטעות י"ל דאם התנה ע"מ שאין לרבו רשות לא בעי משפטי התנאים לפמ"ש בספרי לא"ח סי' ק"ו דהיכי דהתנאי מחזק המעשה וזולת התנאי ל"ה מעשה ל"ב משפטי התנאים ה"ה בזה בלא תנאי הוה זכי' בטעות ול"מ והתנאי מחזק המעשה. אך כבר כתבתי דאם ידע שהוא עבד ל"ה זכי' בטעות:

ג ולדאתאן עלה מה שכ' הפמ"ג דמשלוח מנות ודאי עבד חייב מיחלפי סעודתו. אנא לא ידענא כיון דאין זכי' לעבד אף במה שרבו נותן לו כמבואר בריטב"א קדושין א"כ אף סעודתו לא זכה כל עוד שלא אכל ואיך יחליף סעודה שאינה שלו ובמה יוצא ולומר דמחליף סעודה עם עבד שהוא של אדון שלו ג"כ אינו יוצא כיון דהוי הכל של אדון שלו ושמא י"ל לפמ"ש הריטב"א בקדושין דגם האדון יכול ליתן להעבד ע"מ שלא יהי' בו רשות וזוכה העבד א"כ כשנותן לו לאכול סעודה הוי כאומר ע"מ שלא יהי' לו רשות בו דהרי העבד יאכלו ומ"ה מצי מחליף ומקיים שלוח מנות ובכ"ז עדיין צ"ע וגם לפמ"ש דלדידן ל"מ רק מה שתרצה תעשה ול"מ ע"מ שאין לו רשות צ"ל דמה שנותן לו לאכול הוי כאומר מה שתרצה תעשה וזה רחוק קצת ועוד דא"כ שוב משכחת לה שיש לעבד ממון בשקימץ מאכילה כמו באשה דמשני בנזיר כ"ד בשקימצה מעיסתה והא דמקשה בפסחים פ"ח בעבד מה שקנה עבד קנה רבו צ"ל דנהי דיש לו ממון מה שקימץ מעיסתו מ"מ אינו יכול לקנות טלה עבור זה דאין לו יד לקנות שום דבר דמה שקנה עבד קנה רבו ובהכי ניחא, הא דלא משנ' שנתן לו האדון מעות ע"מ שלא יהי' לו רשות בו דמהני לריטב"א משום דמ"מ אינו יכול לקנות שום חפץ עבור זה וז"פ (וע' מה שהארכתי בזה בח"ר סי' קכ"ה אות ד') ומ"מ גוף הדין לא נהירא כלל ודברי הפמ"ג צ"ע:

ד ובגוף הדין שכ' הפמ"ג בפתיחה ובסי' תרצ"ה דיוצא אם שולח מנות לעבד כנעני לא נהירא דזיל בתר טעמא דמשלוח מנות להצמיח מדות האחדות והאהבה בישראל ולא שייך זאת בעבדים דואהבת לרעך כמוך כתיב וסתם עבדים פריצים וחשודים כדאמרינן בירושלמי דאין מוסרין שבועה לעבד וע' בטו"ז ח"מ סי' פ"ז סעיף כ"ה ואיך צותה התורה לאהוב אותם ולרבנן יש לעבדים בושת דהוא אחיו במצות ואין לביישם וגם מצוה לפרנסם כדאמרינן בגיטין י"ב אבל שיהי' מצוה לאהוב אותם ולעשות שלום ואחדות עמהם אין לנו ע"כ לענין משלוח מנות כל הראיות שהביא הפמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב סי' ח"י יש לדחות ולענין מתנות לאביונים יותר סברא דמקיים אם נותן לעבד ו' רש"י סוכה ל"ט דעם הארץ לגבי חבר לא מקרי חבירו ואף לתוס' שחולקים מ"מ לענין משלוח מנות לעבד דזיל בתר סברא גם תוס' יודו ואין להאריך בפרט זה והפמ"ג הוכיח מרא"ם פ' משפטים שכתב דעבד בכלל רעהו ושם לענין הכאה קאי ובודאי לענין זה מקרי רעהו אבל לענין ואהבת לרעך כמוך או לענין משלוח מנות עדיין צ"ע:

ה והנה אשר פלפלת בענין משלוח מנות לאשה שיש לה בעל הדבר ברור דיוצא ובזה אין לספק כלל אם נותן לאשה וסבר שאין לה בעל ויש לה בעל דהוי נתינה בטעות כמ"ש לעיל בעבד דבאשה דקנתה הגוף ואין לבעל אלא פירות מכחה ודאי ל"ה מקח טעות כיון דהגוף גם אח"כ שלה וזה ברור ומ"ש בחצי עבד וחצי ב"ח עיין תוס' גיטין מ"ב דמעשה ידי' לעצמו למשנה אחרונה וכ"ש דמתנות שלו הן. ודע דמ"ש לעיל בשם הריטב"א גם האדון יכול ליתן לעבד שלו ע"מ שלא יהי' רשות לו בו א"כ בחובל בעבד כנעני שלו הכאה ש"פ שכ' הסמ"ע סי' ת"כ דחיוב תשלומין אין כאן משום דמה שקנה עבד קנה רבו ומ"ה הקשו אמאי אינו חייב מלקות ועיין בקצה"ח וקשיא לישלם ע"מ שלא יהי' לו רשות בו וא"ל דהרי התורה זכתה לו אף חבלה דאחרינא וכש"כ חבלה דידי' דאי ממונא לקולא א"כ יהי' זאת קולא לגבי' ול"ש לומר התורה זכתה לו וצ"ל כיון דגם אם החבלה דידי' פטור ממלקות כמו שכ' הקצה"ח סי' תכ"ד דהוי כנותן לעבד וחזר וזכה בו מ"ה פטור מלשלם. ואמנם קשה לי בש"ס דגיטין מ"ב ע"ב דמיבעי שם בעעוכב גט שחרור אי יש לו קנס ומייתי מהפיל את שנו וסימא עינו דנותן דמי עינו ומקשה השתא חבלי אחריני משלם לרבו חביל בי' רבי' גופי' יהיב לי' לדידי' ומאי בכך בחבל אחר משלם לרב ושוב אינו חייב מלקות משום חובל משא"כ בחבל בי' רבי' במעוכב גט שחרור דמעשי ידיו שלו ויש לו זכי' אם לא ישלם החבלה יתחייב מלקות משום חובל וא"כ ממונא לקולא ולכן מקליא לגבי' וצ"ע ויש לפלפל הרבה ואקצר. וגוף סברת הקצה"ח. סי' תכ"ד דהוי כמשלם וחזר וחד וזכה ומ"ה פטור ממלקות נ"ל דכ"ז לפמ"ש לעיל לשיטת רבנן דהעבד זוכה וחוזר רבו וזוכה מכחו ודו"ק, והנה מבואר בש"ס דגיטין י"ב דרפואתו דעבד כנעני דידי' הוא דבעי איתסיי' בי' ומשמע דיש לו יד לקבל מעות זה ולתוס' שם וב"ק פ"ז אף חובל בעבד כנעני שלו חייב ברפואתו ומשמע דקונה המעות שנותן לו דזה הוה כנותן ע"מ שלא יהי' רשות לרבו כיון דצריך לרפאות בו והא דלא משני בפסחים פ"ח דיש לו ממון זה דזה הו' ג"כ כמתנה ע"מ שאין לרבו רשות וכשקונה במעות זה טלה צריך שוב המוכר לומר ע"מ שאין לרבו רשות ודו"ק:

ו והנה ראיתי ביד שאול סי' רס"ז ובשואל ומשיב תניינא סי' נ"ו הקשה לשיטת הנחלת יעקב דמה שירש עבד מאביו אינו נקנה להאדון א"כ מה הקשה בפסחים פ"ח מה שקנה עבד קנה רבו. דלמא מיירי שיש לו בירושה. ולפענ"ד ל"ק דליכא למימר דיש לו גדי בירושה דהרי קתני הולך אבל חנוני הרגיל אצלו וליכא לתרץ רק שיש לו מעות בירושה ולפמ"ש לעיל דאף שיש לו מעות בירושה מ"מ ל"מ לקנות עבור עצמו דבר דל"מ לקנות חפץ שאין לו יד ושפיר מקשה ומ"ה הוצרך לתרץ שקונה הגדי מ"מ שאין לרבו רשות וע' בח"ר סי' קכ"ו אות ד' הנ"ל אמנם נסתפקתי אם קנה עבד במעותיו שיש לו בירושה אם קונה האדון דל"ה בעל המעות. ודעת המוכר להקנות לבעל המעות ושמא שניהם ל"ק דבעל המעות ל"מ לקנות והבעלים ל"ה בעל המעות ואם העבד מרוצה ודאי קונה האדון אך אולי העבד מצי לבטל המקח:

ז ודרך אגב אכתוב בענין מגילה אהא דאמרינן כהנים מבטלין עבודתן ע' טורי אבן שתירץ דמשכחת שיבטלו עבודתן כגון שחל בשבת קודם שתיקנו שלא יקרא בשבת וקרבן מוסף קרב כל היום אף דקרבן תמיד לא קרב רק עד פלג המנחה ונמצא משכחת בסוף היום מבטלין קרבן מוסף לקרות מגילה. ובקונטרס אחרון הקשו עליו איך אפשר להקריב מוסף אחר תמיד דהוא לא קרב רק עד פלג המנחה. והערני הרב החריף מ' משה יעקב פעלדשטיין דומ"ץ מפה"ק דמשכחת לה שאין לו תמיד מבוקר ד' ימים ולתוס' סוכה מ"ב מעכב בדיעבד ומוסף של שבת ל"ב ביקור וכשלא הקריב תמיד מותר להקריב מוסף כל היום ויפה העיר. ובגוף דברי התוס' בסוכה דביקור מעכב אף בדיעבד ע' בגבורת ארי להגאון שאג"א תענית כ"ט הקשה כמה קו' ובאמת מה שהקשה דמנ"ל לעכב בדעבד כיון דעיקר ביקור דתמיד יליף מפסח מצרים ופסח מצרים אינו אלא למצוה לק"מ דבתוספתא דפסחים פ"ה מבואר דר' יוסי יליף ביקור מתמימים יהי' לכם וכיון דיש גז"ש דפסח מצרים וקרא מיוחד ג"כ מ"ה יליף לעכב. ולפי התוספתא הנ"ל נ"ל דזה דוקא לר' יוסי אבל בן בג בג דיליף בפסחים צ"ו מפסח מצרים פליג אר' יוסי וס"ל דביקור אינו מעכב בדיעבד ומיושב כל קו' הגבורת ארי וגם מה דלא מייתי הרמב"ם דמעכב בדיעבד דלא פסק כר' יוסי. ושוב מצאתי בא"ז סי' רט"ז ח"ב בריש פסחים קו' הגבורת ארי ותירץ מהתוספתא הנ"ל ונהנתי שכוונתי לדבריו: ח והנה קשה לי בגמ' דמנחות מ"ט דמקשה אהא דתמידין אין מעכבים המוספים היכי דמי ומסיק דמיירי במוספין דהאידנא ותמידין דלמחר וש"מ כי הדדי נינהו ואס"ד דביקור ד' ימים מעכב בדיעבד לישני דתמידין אין מעכבין המוספין דיש לו שני כבשים שאין מבוקרין ד' ימים ומוספים ל"ב ביקור ר"י כדאמרי' בגמ' שם ע"ב ומ"ה מקריב המוספים וזה תימא רבתי וע"כ מוכח מגמ' דל"ה ביקור ד' ימים רק למצוה ולא לעכב ודו"ק ומ"ה מקריב אותן לתמיד אף שאין מבוקר מיהו לפמ"ש לעיל ד"ה דוקא לר' יוסי אבל לבן בג בג אין מעכבין י"ל דל"ב לאוקמא משנה כר"י דאין הלכה כדבריו כדכתיבנא לעיל. ושוב נ"ל דה"ט דהרמב"ם לא פסק כר"י דר"י יליף מתמימים יהיו לכם והך קרא דרשינן במנחות פ"ו לר' יוסי בר יהודה תמימים יהיו לכם ונסכיהם דיין שיש בו קמחין פסול ועי' בכ"מ רפ"ו מאיסורי מזבח דכ"ע דרשי להך דרשא ור' יוסי בן חלפתא תנא דתוספתא לא ידרוש הכי ומ"ה לא פסקינן כר"י ועוד נראה דלר"י גם במוספים בעי ביקור ד' ימים דתמימים יהי' לכם כתיב כמה פעמים במוספים. והנה קשה לי בענין זה בש"ס דזבחים י' דר"א יליף אשם מפסח דשלא לשמו פסול ומקשה ר"י מה לפסח שכן זמנו קבוע ולמה לא הקשה מה לפסח שכן טעון ביקור ד' ימים כדאמרינן בפסחים צ"ו ומה"ט הי' נראה דהרמב"ם לא העתיק דין זה דפסח בעי ביקור דדחי סוגיא דפסחים מקמי סוגיא זו ונראה לישב דברכת הזבח זבחים ד' הקשה עוד אמאי לא הקשה מה לפסח שכן אפי' לשם חולין פסול ואמנם לפמ"ש בטהרות הקודש דף ד' דזה דוקא לר' יוסי דס"ל מילה לא בעי לשמה וקאי קרא דלד' על פסח ולא לאחרי' על מילה א"כ סוגיא זבחי' י' לא אתיא כר' יוסי ומ"ה לא מקשה לפמ"ש לעיל דדוקא לר' יוסי ביקור מעכב ושם לא קאי לר' יוסי ודוק והנה קצ"ע אמאי לא אמרינן במוסף דחג השבועות כל המקראות הכתובים לומר ג"כ תמימים יהי' לכם כמו בכל ושמא כיון דלא פסקינן כרבי יוסי דתוספתא כנ"ל דלבעי ביקור במוספין ע"כ לא חיישינן להאריך כדי לומר תמימים יהי' לכם ודו"ק: הארכתי קצת למען המענג אתך בדברי תורה בימי שמחת פורים:

והנני דודך אוהבך כנפשך:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה