אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן קמג

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן קמג

סימן קמב

א והנה בענין החג דשבועות. כבר כתב הריב"ש סי' צ"ו דקבלת התורה לא תליא בהחג. דאמרינן בשבת דישראל יצאו ממצרים בה' בשבת והתורה ניתנה בשבת ולרבנן ניסן ואייר מלאים והי' ר"ח אייר בשבת ור"ח סיון בב' בשבת והתורה ניתנה בו' בסיון שהי' נ"א לספירה. אף דהחג הי' בחמשים לספירה. אמנם מ"ש הריב"ש שם וז"ל וכשנמנה מט"ז בניסן שהוא זמן העומר נ' יום נמצא שהם כלים בערב שבת שבו ניתנה תורה (הכוונה שבשבת נתנה תורה) והשבת הי' יום חמשים ואחד לזמן העומר אלא שלא קרב העומר כי לא נתחייבו בו עד שנכנסו לארץ וגם עדיין לא נצטוו בשביתות המועדות עד לאחר שהוקם המשכן וכו' עיי"ש, הנה מה שכ' שלא נתחייבו בעומר עד שבאו לארץ כן הוא בש"ס במנחות דף פ"ד לריב"י. אך התוס' כתבו במנחות דף מ"ה ע"ב דר"ע לטעמי' דכי תבואו לאו דוקא ושתי הלחם היו קריבין במדבר. ומ"ה ס"ל דאין הכבשים מעכבין הלחם והר"ם פוסק פ"ח מתמידין ה' ט"ו דאין הכבשים מעכבין הלחם ומשמע דשתי הלחם היו נקרבין במדבר, אך מ"ש התוס' דר"ע לטעמי' דכי תבואו לאו דוקא לא אדע אנה ס"ל לר"ע כן. וממה דס"ל בקדושין ל"ז קרבו נסכים במדבר עיין רש"י ותוס' דקרא דכי תבאו איירי בבמת יחיד ושמא כונו לירושלמי רפ"ב דחלה דאמר ר"ע בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחים וסלתות חייבים בחלה ולא גידולי פטור הן תמן עד שלא נכנסו לה למפרע ירשו ונתחייבו למפרע הרי דכי תבואו לאו דוקא ומ"מ י"ל בפשיטות דכונתם דכיון דר"ע ס"ל קרבו נסכים במדבר ע"כ ס"ל דכי תבואו לאו דוקא. והנה מ"ש התוס' דמוכח בדף צ"ה במנחות דהי' לחם הפנים במדבר וכן עומר הנה מעומר לא הוזכר שם ואין ראי' משם רק ללחם הפנים. ולע"ד צ"ע מאוד איך אפשר שהקריבו ישראל במדבר עומר לר"ע ממה שתגרי נכרים הביאו להם הרי הוי קציר נכרי ומבואר בר"ה י"ג באין חולק דקצירכם ולא קציר נכרי ומה ראי, מלחם הפנים לעומר ונהי דכי תבואו לאו דוקא אבל קצירכם הוא דוקא וזה תמי' גדולה. ולחומר הנושא י"ל דכמו שכתבו תוס' דהיכי דכתיב ארצך למעוטי ח"ל והיכי דכתיב ארצכם לא ממעטינן ח"ל א"כ י"ל קצירכם לא ממעט נכרי אך אדרבה מרבה של ח"ל אך הגמ' דר"ה ס"ל דאין מביאין מח"ל כדאיתא מנחות פ"ד. וליכא למימר לרבויי ח"ל וע"כ למעוטי קציר נכרים אבל ר"ע יסבור העומר מותר להביא מח"ל וע"כ לא ממעטינן קציר נכרים כן נ"ל לחומר הנושא. אמנם דברי התוס' לא נודע לי מקומו והובא תוס' זה בישועת יעקב סי' תפ"ט בשם פ"מ וחתני הרב הגדול מוה' נתן נ"י הראה לי שבגמ' דיבמות מ"ז מבואר להיפך דגם ארצכם ממעט חו"ל ע"כ צ"ע בגוף הספר פ"מ. ויותר נ"ל דאם ס"ל לר"ע דהביאו עומר במדבר יסבור דכי תבואו אתי על המיעוט דקצירכם דממעטינן קציר נכרי וזה דוקא כי תבואו אבל במדבר אף קציר נכרי וזה מובחר מאד. והר"ש פ"ב דחלה כ' דלא הקריבו במדבר. שוב מצאתי בטהרת הקודש הנדפס מחדש שכתב דט"ס הוא בתוס':

ב אמנם מ"ש הריב"ש דלא נצטוו על שביתת המועדות עד שהוקם המשכן. זה תמוה דאיך יתכן שלא שמרו ישראל חג הסוכות בשנה ראשונה לא ר"ה ויו"כ והרי בפירוש אמרו שכל התורה כולה כללותי' ופרטי' נאמר בסיני ונשנה באוהל מועד ונשתלשלו בערבות מואב כדאיתא בת"כ פ' בהר. ובש"ס דילן לר"ע בזבחים קט"ו ואף לר"י דס"ל כללות נאמרו בסיני ופרטות באוהל מועד דוקא בענין קרבנות ומצות דלא שייכי עד אוהל מועד משא"כ מצות דשייכי תיכף. ובש"ס גיטין ס' אמרינן שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן משמע דשאר פרשיות נאמרו קודם ואותן השמונה לא היו שייכים קודם עיי"ש. אולם קצת ראיה להריב"ש מדאמרינן בב"ק פ"ב בתוס' שם ובתענית כ"ח דמשה ירד מסיני פעם שני' ביו"כ ונתנה לוחות האחרונות והקב"ה אמר סלחתי וע"כ הוקבע ליום סליחה ומחילה. וקשיא שהרי הקב"ה אמר בסיני שיהי' יוה"כ ומחילה וסליחה, וע"כ לא נצטוו על המועדות עד שנה שני' מ"מ הדבר צריך ראי'. ואדרבה קצת ראי' דנצטוו על המועדות תיכף דקשיא לי כיון דספירת העומר בזה"ז דרבנן לרוב הפוסקים ומוכח מש"ס מנחות ס"ו דזכר למקדש והעומר ושתי הלחם אין קריבין מנ"ל דחג העצרת מדאורייתא כיון דהתורה תלתה בכל מקום החג בספירת העומר ובהקרבת בכורים והרי למצה ומרור צריך קרא בזמן דליכא פסח כדאיתא בש"ס דפסחים ק"כ וצ"א ואמאי לא הוצרך לחג העצרת. וע"כ מוכח דשביתת מועדים נצטוו תיכף אף קודם שהוקם המשכן דלא היו מקריבין העומר וב' לחם וע"כ דלא תליא בעומר וב' הלחם ובספירה ושוב מצאתי במגילת אסתר מצוה קצ"ד שכ' שמה שאמרו כללותי' ופרטי' נאמרו בסיני אין פירושו שמשה רבינו נתן התורה כולה תיכף רק שמעה כולה בסיני ונתן לנו מעט מעט עד שבכלות המ' שנה נתן לנו כל התורה ואף משה רבינו לא שמע בפעם אחת רק במשך המ' שנה כדמשמע גבי תורה מגילה נתנה בגיטין עיי"ש (וקצת סותר עצמו) ועכ"פ לפ"ז צדקו דברי הריב"ש. וע' בפנים יפות פ' אמור במקרא והקרבתם אשה לד' בשם הרמב"ן דמה"ט לא ביאר בת"כ כל המוספין שלא רצה שינהגו בזה במדבר עד סמוך לביאת הארץ שאז אמר להם שינהגו בארץ והפנים יפות הקשה עליו על כן אין הדבר תימא אם לא אמר פ' המועדות בחיוב שביתתם עד ביאתן לאוהל מועד ודוק. ובילקוט שמעוני פ' בהעלותך וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח אמר להם שמרו את הפסח בזמנו נמצאו מועדות כתיקון דבר אחר מלמד ששמע משה פרשה זו מסיני ואמרה להם לישראל בשעת מעשה. הרי דפליגי במצות קרבן פסח מתי אמר אבל פרשת המועדות תיכף מסיני אמר וזה דלא כריב"ש וצ"ע:

ג והנה בטורי אבן חגיגה ד' ה' ובמנחת חינוך מ' ש"ט העירו לפ"מ דאמרינן בשבת פ"ז דבה' בשבת יצאו ממצרים ובשבת נתנה תורה שהי' לרבנן ניסן ואייר מלאים ור"ח סיון בב' בשבת והי' לפ"ז בשבת נ"א לספירה כמ"ש המג"א סי' תצ"ד והריב"ש הובא לעיל. א"כ יו"ט הי' ביום ו' נ' לספירה בה' בסיון וקבלת תורה בשבת איך אמרינן דבה' בנה מזבח ובו' קבלו התורה והלא הי' בה' יו"ט ואין בנין מזבח דוחה יו"ט ואף שלא נתנה תורה מ"מ משה הי' מקיים התורה בודאי עד שלא נתנה (ודברי הט"א גופי' צ"ע דזה לפי גרסתו ברש"י חגיגה דבה' בנה מזבח ובו' קבל תורה אך באמת ט"ס ברש"י וכבר תיקן הגאון ר' ישעי' שם דבה' בנה מזבח ובו' לא הי' לו פנאי ובז' קיבל תורה והי' יו"ט בו' לר' יוסי נ' לספירה ואז לא בנה מזבח כי זה דברי ר' יוסי ולרבנן מאן יאמר שבנה מזבח בה'. אך יש להקשות לפ"מ שהביא הטור סי' ת"ל בשם סדר עולם דבה' יצאו ממצרים אף לסדר עולם דלא כדאמרינן בש"ס וע"כ לר' יוסי דהוא תנא דסדר עולם ג"כ יצאו בה' ובשבת קיבלו תורה ובה' בנה מזבח ע' חק יעקב סי' ת"ל ושמא משמע לי' לטורי אבן דלכ"ע בה' בנה מזבח) וקו' זו ל"ק לפמ"ש תוס' בשבת צ"ה דבנין יו"ט ל"ה רק מדרבנן אם מגבן חייב משום בונה אמרינן מתוך עיי"ש ומה דאמרינן בשבועות י"ד דאי אפשר לגמור בנין בהמ"ק ביו"ט עיי"ש ומשמע דמדאורייתא הוא וכבר הקשה כן בתשו' אמרי אש עיין בספרי לא"ח סי' פ"ו אות ט' י"ל דשם לא אתא כר"א דמגבן חייב משום בונה ולא הותר בנין לצורך אוכל נפש:

ד ולפ"ז מה נחמד הוא ליישב קו' תוס' בפסחים ס"ח אהא דהשיב ר' יהושע לר"א יו"ט תוכיח שדוחה שחיטה ולא הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וא"ל ר' אלעזר מה ראי' מרשות למצוה, דס"ל שמחת יו"ט רשות דאו כלו לכם או לד' והקשו תוס' דהרי בגמרא אמרו הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם דיום שנתנה בו תורה הוא, א"כ נימא ר"י לר"א עצרת תוכיח שהוא מצוה להנ"ל ניחא עפ"י מ"ש הצל"ח שם דאם התורה נתנה בנ"א לספירה ויו"ט הוא בנ' לספירה ל"ש לומר הכל מודים בעצרת דאין ענין יו"ט למתן תורה א"כ י"ל בגמ' קאי אם ס"ל מגבן אינו חייב משום בונה. וע"כ בנין ביו"ט מן התורה. ולא יתכן שבנה משה מזבח ביו"ט וע"כ הי' קבלת התורה בנ' לספירה ובמ"ט בנה מזבח וע"כ אמרו הכל מודים בעצרת אף מאן דס"ל כר"א אבל ר"א גופי' דס"ל כשיטתי' דמגבן חייב משום בונה. וגם י"ל דאית לי' מתוך דהרשב"א כתב בשבת מ' ע"ב דב"ש דלית להו מתוך כ"ש דל"ל הואיל וכיון דר"א אית לי' הואיל בפסחים מ"ו י"ל דס"ל מתוך (הגם די"ל דלא תליא בהא כדמוכח מרבה דל"ל מתוך ביצה י"ב ואית ליה הואיל ועיין בדרוש וחידוש למו"ח הגאון ר"ע שבת מ' ומערכה ז' ביצה שם ובאמת מה שהקשה על תוס' שבת שכתבו דב"ש ס"ל לא יחם אף ראוים לשתי' דל"ל מתוך והקשה הוא דהרי בזה שייך הואיל ל"ק לפמ"ש המג"א סי' תקי"ח דהואיל ואסור מדרבנן ע"כ שפיר כתבו דל"ל מתוך ונהי דאית להו הואיל מ"מ אסור מדרבנן ויש לעיין הרבה בזה) ומעתה לר"א דשרי בנין ביו"ט מדאורייתא שפיר י"ל דמשה בנה מזבת ביו"ט וקיבלו התורה בנ"א לספירה ומ"ה לא אמר ר' יהושיע עצרת תוכיח דלר"א אף בעצרת ל"ה מצוה ודו"ק:

ה עוד נ"ל לישב הא דמשה בנה מזבח לפמ"ש בספרי לא"ח סי' ג' בשולי המכתב דנשים מותרים לבנות מזבח דל"ה מ"ע שהז"ג דדוקא מקדש פין לבנות בלילה דכתיב וביום הקים את המשכן אבל מזבח בונין בלילה ונמצא דבנין מזבח ל"ה מעשהז"ג ומותר לבנות ע"י נשים בעשה דוחה ל"ת ומיושב תוס' בר"ה ל"א וסוכה מ"א דאיבני בחמיסר והרי בנין בהמ"ק אינו דוחה יו"ט דצ"ל הכוונה שיבנו מזבח דמקריבין אעפ"י שאין בית כמו שכ' תוס' ויבנה ע"י נשים דעשה דוחה ל"ת ובבנין מזבח נשים חייבין וה"ה במשה רבינו י"ל כן אך לפמ"ש לעיל דגם ישראל לא נצטוו רק לאחר בנין אוהל מועד מיושב קושית מ"א בפשיטות (מיהו בעיקר הדבר שכתבתי בספרי בשולי המכתב הנ"ל דמזבח מקרי כלי ליתא בזה דוקא מזבח נחושת ולא מזבח אדמה):

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה