שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן קמב
פרי חג שבועות תר"נ בענין הנ"ל:
א במשנה דמנחות ס"ח ע"ב העומר הי' מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש אין מביאין מנחות ובכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר. הנה מה דקשה אמאי אם הביא כשר כיון דלכתחילה לא יביא משום שנאמר בכורים לד' שיהי' הב' לחם בכורים א"כ הו"ל מצוה הבאה בעבירה דעובר בעשה והרמב"ם כ' בפ"ה מאיסורי מזבח ה"ט אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש קודם לעומר ולא מן המדומע ולא מערלה וכלאי הכרם מפני שהוא מצוה הבאה בעבירה שהקב"ה שונאה וכו'. ה"י כל המנחות אין מביאין אותן מן החדש קודם ב' הלחם לכתחילה משום שנאמר בכורים לד' ואם הביא כשר ואמאי בחדש קודם לב' הלחם ל"ה מה"ב. והנראה דאם הקריב קודם לב' הלחם לא עבר בלאו הבא מכלל עשה. אך בעשה דכתיב בכורים תהיינה שב' הלחם יהיו בכורים ולא אחר וכן כתיב קרבן ראשית שיהי' הב' לחם ראשית על כן אם הקריב קודם ב' לחם מנחה חדשה ביטל מ"ע שלא יקיימו בב' הלחם שיהי' ראשית ומ"מ בשעת הקרבה לא עבר בעשה ול"ה מה"ט מה"ב עוד י"ל אף שעובר בעשה ל"ה מה"ב כדמוכח משוחט פסח על החמץ דהפסח כשר כמ"ש תוס' תמורה ה' משום דבקדשים בעי שינה לעכב ול"א אעל"מ וה"ה דלא פסול מה"ט משום מצוה הבאה בעבירה:
וע' מ"ש חיו"ד ח"ר סי' ו' לענין תמורה יעיי"ש שהבאתי דברי הגמ' תמורה כ"א דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה. ולפ"ז אם הביא עני עשירית האפה לחטאת בדלי דלות מחדש קודם לשתי הלחם איך מתכפר בדבר הבא בעבירה ומלשון אם הביא כשר משמע בכל מנחה אפי' אתיא לכפרה וע"כ צ"ל דלא עבר אעשה רק דלכתחלה מצוה להביא מן הישן ול"ה מה"ב: ב ובגמ' יתיב רב טרפון וקא קשי' ליה מה בין קודם לעומר לקודם ב' הלחם אמר לפניו יהודה בר נחמני לא אם אמרת קודם לעומר שכן לא הותר מכללו אצל הדיוט. נראה דר' טרפון הכי קשי' ליה כיון דקודם לעומר פסול משום מצה"ב א"כ גם קודם לב' הלחם הוה מה"ב ול"ש תירץ ר' יהודה בר נחמני ומ"מ לדינא צ"ל דל"ה מה"ב כנ"ל. והנה בזה שכ' הרמב"ם פ"ה מאיסורי מזבח ה"ט אין מביאין מנחות ונסכים וכו' הביא הכ"מ תוספתא דמנחות ספ"ח ותוספתא דמעילה ספ"ק. ותמה השאג"א סי' צ"ו אמאי לא הביא דברי הגמ' זבחים דף פ"ח ולפענ"ד נראה דבגמ' אין מבואר חדש בהדי ערלה וכלאי הכרם אך בתוספתא מבואר ערלה וכלאי הכרם וחדש גם מה שתמה אמ"ש ולא אמנחות קאי אלא אף אנסכים. וליתא דבנסכים אם הביא כשר כדאיתא בגמ' לכאורה יש לתרץ דבגמ' אמרינן אמר רנב"י לדברי ר' יהודה בן נחמני נסכים בכורים שהקריבן קודם לעומר כשרין פשיטא מהו דתימא התם הוא דהותר מכללו אצל הדיוט אבל הכא דלא הותר מכללו לא קמ"ל כש"כ הכא דלא איתסר כלל וקשה מזה אמ"ש תוס' חולין קט"ו ע"ב ד"ה כלאי הכרם יוכיחו שהקשו מה לכולהו שכן לא הותרו מכללן תאמר בב"ח שהותר מכללו אצל בהמה טמאה וחלב בהמה טמאה ותירצו דאין זה קרוי הותר מכללו דדוקא חלב דכתיב כל חלב דמשמע אפי' דחי' הדר שרי דחי' זה חשיב הותר מכללו. אבל בב"ח לא כתיב כל וכן כ' רש"י בנזיר מ"ה דהותר מכללו לא חשיב אלא היכי דחייל ואח"כ משתרי משא"כ קדושא ואבדלתא לא נאסר כלל בנזיר ולא מקרי הותר מכללו וצ"ע מש"ס דהכא דאמרינן כש"כ הכא דלא איתסר כלל ומזה הי' נראה דסוגיות חלוקות בדבר זה ומ"ה לא מביא הרמב"ם הא דרנב"י דנסכים שהקריב קודם לעומר כשר. דמה דלא נאסר כלל לא מיקרי הותר מכללו כדברי תוס' חולין ונכונים דברי הכסף משנה. אמנם באמת זה ליתא דכל עיקר הטעם דהקריב קודם לעומר פסול משום דאסור לישראל ול"ה ממשקה ישראל ע"כ שפיר אמרינן כש"כ הכא דלא איתסר כלל ואין ללמוד מקודם לעומר דלא איתסר והוה ממשקה ישראל ולעולם דלא מקרי הותר מכללו ע"כ קו' שאג"א במקומה עומדת אמנם ע' בתיו"ט במשנה שכ' דרמב"ם לא פסק כרנב"י ודו"ק:
ג ועפ"י דברי תוס' חולין הנ"ל דלא מיקרי הותר מכללו רק בחלב דכתיב כל נלע"ד לישב דברי רבינו יקיר בתוס' ע"ז ס"ח דר"ש לא ס"ל כ"ש למכות רק בעינא ולא בתערובת. והקשו המפורשים מש"ס דשבועות כ"א דמקשה אס"ד ר"ע כר"ש ס"ל למ"ל צירוף ודלמא צריך צירוף בתערובת דלא ס"ל כ"ש למכות. ונ"ל דהנה הר"ש פ"ב דטבול יום כ' דל"א ח"ש אסור מן התורה רק בעינא ולא בתערובת וכ"כ מהרש"א בפסחים מ"ד וכ' הר"ש דמחולין צ"ח מוכח דאפי' בתערובת ח"ש אסור מן התורה מדהקשה שם והא אר"י ח"ש אסור מן התורה וכ' במחנה לוי שם דרש"י כ' שם בחולין דח"ש אסור מן התורה מכל חלב. ולמ"ל לרש"י וע"כ דאם הטעם דח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי דוקא בעינא ובתערובת ל"ח לאצטרופי דלא יהי' בכזית בכא"פ ורק בחלב דכתיב כל אסור אף בתערובת. ושפיר פירש"י ויליף מכל חלב עיי"ש והנה בסברת רבינו יקיר כבר כ' בברוך טעם ושאר מפורשים דריטב"א במכות י"ז כ' בסברת ר"ש דכ"ש למכות הוא מטעם אחשבי' וזה דוקא אם ח"ש אסור מן התורה מועיל אחשבי' למלקות אבל בתערובת ח"ש אינו אסור מן התורה ול"מ אחשבי'. על כן לא ס"ל לר"ש כ"ש למכות בתערובת וזה דוקא אי לא ילפינן ח"ש מכל חלב אבל אי ילפינן מכל חלב גם ח"ש אסור מה"ת ובפרט לפמ"ש בספרי חיו"ד ס"ר סי' צ"ד אות ז' דמכל חלב ילפינן כו' וח"ש והיינו כוי הבא מן הבהמה והחי' דאסרה תורה בכזית אף דהוה ח"ש ומוכח דאף ע"י התערובת אסור. והנה יש להוכיח דר"ש ל"ל קרא על כוי וח"ש דר"ש ס"ל בפסחים גיד הנשה אסור בהנאה והקשה בגמ' בפסחים כ"ג נילף ק"ו מחלב מה חלב ענוש כרת ומותר בהנאה ומשני מה לחלב שכן הותר מכללו וכ' תוס' דמדכתיב כל מיקרי הותר מכללו ולפ"ז איצטריך כל דאי לא כתיב כל ל"ה חלב הותר מכללו והי' ילפינן גיד הנשה מק"ו וכיון דאיצטריך כל אין ללמוד ח"ש מקרא ומ"ה ס"ל דל"א ח"ש רק בעינא ומ"ה אין לוקה רק בח"ש בעינא. וזה דוקא לר"ש אבל ר"ע ס"ל בפסחים כ"ג כשהותרה נבלה היא, וחלבה וגידה הותרה וא"צ כל להודיעך דחלב הותר מכללו וע"כ יליף מכל חלב דאסור בח"ש אף ע"י תערובת ואם ס"ל לר"ש דכ"ש למכות אף בח"ש ע"י תערובת כ"ש למכות ולמ"ל צירוף כנלע"ד בדרך פלפול וע' מ"ש בספרי ליו"ד סי' פ"ט:
ד וראיתי כעת בספר למודי ד' לימוד ט' שהביא בשם מהר"ש אלגזי בס' זהב שיבה שהקשה אתוס' חולין מפ' אלו נערות דחובל בחבירו הותר מכללו אף דלא כתיב כל עוד הקשה ממנחות ה' דכלאים הותרה מכללו אולם ע' בספר אהל דוד יבמות ה' שהקשה ג"כ מכמה מקומות וכ' בשם הגאון מלייפניק ליישב דדוקא בחלב כ' תוס' דלא מקרי הותר מכללו ול"ה בכלל איסור דחלב שור וכשב על כן ל"ה הותר מכללו ומ"ה בעי כל משא"כ בכל הני ויפה כ' אך מסוגיא דמנחות ס"ח עדיין צע"ק ודו"ק:
וע' טורי אבן ר"ה ז' שמצדד לומר דאף דאם לא הקריב עומר עצומו של יום מתיר אבל במקדש אם לא הקריב ב' לחם אסור להקריב חדש בכל השנה וצ"ע דא"כ איך אמר ר' יהודה בר נחמני לא אם אמרת קודם לעומר שכן לא הותר מכללו אצל הדיוט משא"כ שתי הלחם. והרי שתי הלחם חמיר מעומר דבשתי הלחם עצומו של יום אינו מתיר. א"כ נהי דיש קולא בב' הלחם שהותר מכללו אבל יש חומרא ג"כ ונילף מק"ו. שתי הלחם מעומר ונכנס הפרכא בתוך הק"ו כעין שכ' תוס' ב"ק כ"ה מיהו כיון דעיקר הדין דחדש פסול בדיעבד משום דל"ה ממשקה ישראל אין ללמוד שתי הלחם מעומר אף בק"ו כנ"ל ודו"ק: