אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן קמ

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן קמ

סימן קלט

לחתני הרב הגדול הנ"ל:

א וע"ד קושיתך בש"ס דחולין כ"ב דמקשה ביום מיום צותו נפקא ולמ"ל לאקושי עוף לבהמה והרי. התוס' כתבו בזבחים כ"ה באמצע דיבור הנמשך מדף כ"ד ד"ה והרי זריקה דאף ר' יהודה דס"ל נשחטה בלילה תרד מודה בעוף דלא תרד דמיעוטא דהוא לא קאי רק בבהמה עיי"ש א"כ אם נילף מיום צותו נימא דאם עלתה לא תרד דליכא מיעוטא לעוף משא"כ אם נילף מהקישא דעוף לבהמה לכולא מלתא יליף מבהמה ואם עלתה תרד ע"כ קושיתך. הנה בפשיטות י"ל דהרי אף למאי דנילף מביום צותו הוי היקש לכל הקרבנות דהרי התוס' כתבו בחולין כ"א ד"ה כמשפט דביום צותו קאי על זאת התורה לעולה דמשמע אפילו עולת העוף וכיון דבקרא זה הוקשו כל הקרבנות איך יחלק ר' יהודה דבבהמה אם עלה תרד ובעוף לא תרד והלא אין היקש למחצה וע"כ צ"ל אף דהוקשו כל הקרבנות כיון דפסולו בקודש ומסברא אם עלה לא תרד ורק בבהמה גלי קרא לא ילפינן מהיקשא וה"ה אם ילפינן מכמשפט ל"ה יותר מהיקשא ולענין זה לא הוקשו. ועיין מכות דף י"א דאמרינן להלכותי' לא איתקש וה"ה לענין מיעוטין דזאת היא העולה דכתיב בבהמה לא איתקש ומה אולמי' היקש דכמשפט מהיקש דזאת התורה לעולה, ואי דנימא דהיקש זה מיותר ואתיא כמשפט דמיותר לענין זה דאם עלה תרד ז"א דהרי אצטריך דאינו בא מן החולין דלא ילפינן מהיקש דזאת התורה כמ"ש תוס' ד"ה עה חטאת העוף כיון דאין שייך בכל הקרבנות עיי"ש.. עוד יש ליישב קושייתך דהרי שם מקשה בגמ' ידו הימנית מדרבה בר בר חנא נפקא ומשני כהונה בעי אצבע וזה כר"ש דס"ל הכי כמ"ש רש"י וכיון דאתיא כר"ש שפיר מקשה מביום צותו נפקא דר"ש ס"ל אף בבהמה בנשחטה בלילה אם עלה לא תרד:

מיהו לזה הי' מצי לשנויי דס"ל כר"ש לענין כהונה בעי אצבע ולא ס"ל כר"ש לענין אם עלה לא תרד בבהמה שנשחטה בלילה אך הרי אנו באין לתרץ דברי תוס' זבחים כ"ה הנ"ל בתי' הב' דלא ניחא להו בתי' הראשון דס"ל בחדא כר"ש וחדא כר"י כדאיתא שם בתוס' בתי' הראשון ומ"ה ג"כ לא משני בגמ' דחולין דהאי תנא ס"ל בחדא כר"ש וחדא כר"י ובהכי מיושב מה שהרגישו תוס' חולין כ"ב ד"ה ואידך דלא משני ידו הימנית כדי נסבה דבשני הקו' לא מצי לשנויי כדי נסבה דאם לא אתיא כר"ש וידו הימנית כדי נסבה קו' ראשונה דביום צותו לא תני בכדי דאם לא אתיא כר"ש שפיר איצטריך כמשפט לענין אם עלה תרד כקושיתך ולפ"ז צ"ל דבסוגיא דחולין דיליף דאינו אלא בימין בהזאה איירי דמליקה כשרה לר"ש בשמאל כתי' הראשון שכתבו תוס' זבחים סוף דף כ"ד כיון דלא ניחא לגמ' לומר דסבר לה כר"ש בחדא כתי' ב' שם כדכתיבנא ליישב קושיתך:

ב והנה הקשית עוד בגמ' דחולין דמקשה ביום מביום צותו נפקא מגמ' דשבת קל"ב דאמרינן ס"ד הואיל וחס רחמנא לאתויי בדלות בלילה נמי לייתי עי""ש הנה בקושיא זו כוונת לדעתי שהקשיתי זאת עוד בימי חורפי אמנם באמת לא קשה דבגמ' דשבת לא מיירי בעוף רק דס"ד דכל קרבנות מחוסרי כפרה יהיו כשרין בלילה. ולכן אצטריך קרא מיוחד ביום אבל לבתר דכתיב ב ביום דכל קרבנות מחוסרי כפרה צריכין להיות ביום שוב ילפינן גם עופות מביום צותו דקאי על רישא דקרא זאת התורה לעולה וכל עולה במשמע כדכתבו תוס' חולין כ"א ד"ה כמשפט ושפיר מקשה בגמ' ביום מביום צותו נפקא ודוק:

ג ועיין תוס' זבחים ח' ע"ב ד"ה הנך כולהו אתין במה הצד שכתבו דלא שייך למיפרך שכן אינן באין בדלי דלות דכיון דבדלי דלות פסול ג"כ שלא לשמה לא שייך לומר שמה שבא בעשירות יהי' כשר שלא לשמה כיון דבדלי דלות נמי פסול עיי"ש. ולפ"ז צ"ע מה דאמרינן בשבת קל"ב הואיל וחס רחמנא לאתויי בדלות בלילה נמי לייתי והרי אף אם הם באין בדלות פסולין בלילה. אבל לק"מ דבהו"א דהואיל ובאין בדלות כשר בלילה ה"ה בדלות כשר בלילה. אך לבתר דמסיק בגמ' הא אהדרא קרא שוב מחוסר כפרה הן בהמות הן עוף פסילות בלילה. וגם בלא"ה דחי תוס' שם סברה זו מהא דמקשה בגמ' ד"ח ע"א לא ליכתב במצורע ותיתי מהנך מה להנך שכן אינן באין בדלות עיי"ש אמנם צ"ע בקושית הגמ' ד"ח ע"א מה להנך שכן אינן באין בדלות והרי בשבת קל"ב מקשה בגמ' אלא מעתה יהא זר ואונן כשר בהן ומשני הא אהדרי' קרא ושוב אין חילוק בין אם בא דדלות ללא בא בדלות ומה מקשה לא לכתוב במצורע ולילף מהא מה להנך שכן אין באין בדלות והלא ילפינן מזה דאהדרי' קרא דאין חילוק בין אתי בדלות ללא אתיא בדלות ושמא נהי דלדינא גלי קרא דאין חילוק מ"מ ללמוד ממה מצינו לא מצינו דאיכא פירכא וסברה לחלק ואף פירכא כל דהו מקשינן ולכאורה מצינו לפרש בגמ' דשבת דאשמועינן ביום ולא בלילה דאם שחט בלילה למחוסר כפרה אם עלה תרד לר"י דס"ד הואיל וחס רחמנא לאתויי בדלות ובדלות ס"ל לר"י בעופות אם עלה לא תרד לתוס' הובא לעיל ה"ה בבהמה מחוסרה כפרה לא תרד קמ"ל קרא תרד. ולפ"ז לא יקשה קו' גמרא שם אלא מעתה יהא זר ואונן כשר דזר ואונן פסולין בכל קרבנות. ועכ"פ הכא ס"ד דבהמה שבא בעשירות לא יהי' חלוק מעוף שבא תחתיו בדלות. אך לגמ' לא ניחא לשנויי הכ' דאף לר"י ילפינן אם עלה תרד מקרא דזאת היא העולה. ואי ס"ד דקרא דביום אתיא לאם עלה תרד למ"ל מיעוטא דזאת היא העולה ודו"ק:

ד והנה צ"ע בגמ' דשבת קל"ב הנ"ל איך ס"ד דמחוסר כפרה כשר לשחוט בלילה הלא כתיב עלי' השלם ואין לך דבר מאוחר לתמיד של בין הערבים כקו' תוס' מנחות מ"ט ע"ב אהא דשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל ושם קאי אדיעבד שייך תי' תוס' שם ובעירובין דף ב' משא"כ בשבת קל"ב דס"ד דלכתחילה לייתי בלילה ואיך אפשר ולומר דס"ד דמחוסר כפרה מותר אחר התמיד ז"א דהרי כתיב עלי' ודרשינן עלי' השלם כל הקרבנות. ושמא בגמ' קאי לקרא והביא אותם ביום השמיני דקאי בעוף דאין למזבח אלא דמה ול"ש עלי' השלם כדאיתא בפסחים נ"ט. ומ"ה ניחא דנקט בגמ' קרא דביים דזה כתיב בעוף ובבהמה כתיב ברישא דקרא וביום ובדקדוק נקט בגמ' ביום ורישא דקרא דכתיב וביום השמיני קמ"ל דאם גילח בז' מביא קרבנותיו בח' ואם לא גילח בז' אינו מביא בח' כדדריש ר"ע בתורת כהנים ובסיפא דקרא כתיב והביא אותם ביום השמיני ומזה מקשה בגמ' ושפיר משני ס"ד הואיל וחס רחמנא לאתויי בדלות דבעוף לא קפדינן אקרא דעלי' השלם. אבל רש"י לא פי' כן שכ' מחוסרי כפרה דנאמר בהן וביום השמיני וזה קאי בבהמה וצ"ע על פי' רש"י ושמא י"ל דקמ"ל בקרא דאפי' בדיעבד פסול בלילה דמשום עשה דעלי' השלם לא פסול בדיעבד כדכתבו תוס' מנחות מ"ט וכן פירש הריטב"א בהא דמקשה אלא מעתה יהא זר כשר הכונה בדיעבד אף דכתיב בקרא כהן ס"ד דזה לכתחילה. עוד י"ל דקרא איצטריך בע"פ דמשום מחוסר כפרה לאחר תמיד לא קפדינן דאתי עשה שיש בו כרת ודוחה לעשה שאין בו כרת קמ"ל דמ"מ בלילה לא יביא כפרתו וע' תוס' זבחים צ"ח ע"ב ד"ה טבול יום דמחוסר כפורים ל"ב הערב שמש לאכול בקדשים וממה שכתבתי יש ראיה מסוגיא זו לפמ"ש דקאי בע"פ דס"ד דמביא בלילה לאכול פסחו אף דליכא הערב שמש ואמנם מדאורייתא ל"ב הערב שמש ואף טבילה ל"ב מדאורייתא לאחר שהביא כפרתו אם טבל מקודם לזה רק מדרבנן בעי טבילה כמבואר בתוס' שם ודו"ק. והנה י"ל דגמ' דשבת מיירי בבהמה לפי המבואר בפסחים נ"ט דעלי' השלם לא קאי רק בהקטרה ס"ד דמחוסר כפורים ישחוט ויזרוק בלילה ויעלה וילינו האברים כדאמרינן בפסחים שם קמ"ל דשחיטה וזריקה פסול בלילה. אך לפמ"ש בט"א ר"ה ל"א דת"ק דפליג אר"י בן ברוקה בפסחים נ"ט וס"ל מחוסר כפורים דוקא בע"פ ס"ל דגם בשחיטה וזריקה עובר בעשה דעלי' השלם עיי"ש דוחק לתרץ הך דשבת קל"ב דוקא כר"י בן ברוקה דלרבנן בלא"ה אין לשחוט ולזרוק בלילה משום אחר התמיד ואף תי' דחטאת העוף שכתבתי לעיל ל"מ לרבנן דפליגי אר"י ולכן ע"כ צריך לתרץ דמיירי בע"פ כדכתיבנא לעיל:

ה והנה ממה שתירצתי דקרא דביום השמיני דקמ"ל מחוסר כפרה לא יביא בלילה איירי בע"פ דבשאר ימות השנה בלא"ה אין לשחוט אחר התמיד לת"ק דפליג אר"י בן ברוקה וס"ל עלי' השלם קאי גם אשחיטה וזריקה אין להקשות דא"כ בלילה נמי לייתי אם שחטו וזרקו הפסח על מחוסר כפרה זה ואף דבודאי הקרבן פסול בנשחט בלילה מ"מ לפי מה דס"ל לר"ש בנשחט בלילה אם עלה לא ירד א"כ נשחט הכפרה בלילה אף דאסור דניתי עשה דכרת ונדחי ל"ת דאסור לשחוט ולזרוק קדשים פסולים וכיון שיהי' בראש המזבח לא ירד אבל לק"מ דנהי דהקרבן אם עלה לא ירד אבל הוא אסור בקדשים דלא יצא ידי הקרבן כיון שהוא פסול ומה יועיל אם יביא קרבן פסול עדיין אסור לאכול בפסחו ועל כן אין עשה דוחה ל"ת דלא יועיל כלום ודוקא אם מביא לאחר התמיד דהקרבן כשר ורק דלכתחילה אין להביא אמרינן אתי עשה דכרת ודחי עשה דהשלמה משא"כ היכא דהקרבן פסול וכן כ' תוס' מנחות מ"ט ע"ב להוכיח מזה דהקרבן כשר דאס"ד דהקרבן פסול ל"ש דחי' ולא הוצרכתי להאריך רק לפי שראיתי מקשים. על תוס' מנחות הנ"ל דמנ"ל דהיכא דפסול ל"ש דחי' דלמא דוקא אם עשה באיסור פסול משא"כ אם עשה דוחה ל"ת אין כאן פסול ושייך דחי' ולפמ"ש דברי התוס' ברורים וראי' ממה דלא ישחוט בלילה כמבואר ודו"ק ודע דאף דתוס' זבחים כ"ה ומנחות י' כ' דאף ר"י מודה בעוף דאם נמלקה בלילה לא תרד וקיל מבהמה התוס' במעילה ב' ע"ב ד"ה ורבה כ' דבעוף שמלקה למטה ר"י ס"ל תרד. אף דבבהמה הנתנה למעלה שנתנה למטה לא תרד בעוף במליקה גרע יותר למעלה כש"כ בנמלקה בלילה דתרד וזה דלא כדבריהם בזבחים ומנחות דאם הג' מיעוטין לא קאי בעוף מנ"ל דאם עולת עוף נמלקה למטה תרד ודו"ק:

ו וששאלת בתוס' זבחים כ"ז ע"ב ד"ה לאו משום דקלטי' מזבח שכ' רש"י דל"ל דר"י ס"ל שלא במקומו כונקועו דמי ומ"ה מודה ר"י דלא ירד ול"ה כנשפך דמו דמשמע דהזריקה פסולה דומיא דשאר זריקות פסולות דתני התם והקשו התוס' דהרי בדף ל"ו דייק הגמ' דר"י ס"ל שלא במקומו כמקומו דמי וקשיא לך דהרי שם הוכיח הגמ' מדלא פליג ר"י במחשבת שלא במקומו כמו במחשבת הניח דס"ל מחשבה כמעשה וע"כ ס"ל כמקומו דמי ואמנם אם נאמר דס"ל בזרק שלא במקומו יאספנו בלא"ה ניחא דלא פליג ר"י משום דס"ל יאספנו ולא יפסול בזרק שלא במקומו ומ"ה לא איכפת לן במחשבת שלא במקומו דאף אם מחשבה כמעשה הרי במעשה ג"כ לא נפסל שלא במקומו דמהני לי' שיאספנו ויזרקנו במקומו כן תוכן דבריך ולא אדע מה קשיא לך דהרי דבר זה מוכח דר"י ס"ל לא יאספנו דאס"ד דר"י ס"ל בנזרק שלא במקומו יאספנו דל"מ זריקה כלל הו"ל כנשפך הדם אם לא אספה ואמאי אם העלה איברים לא ירד הרי בנשפך הדם ס"ל לר"י ירד וע"כ ס"ל לר"י לא יאספנו ואחרי שר"י ס"ל לא יאספנו אמאי לא פליג במחשבת שלא במקומו כמו במחשבת הניח כמו שהוכיח הגמ' דף ל"ו וע"כ ס"ל לר"י דבמקומו דמי והוי זריקה מעליותא וא"כ שפיר קשיא לתוס' איך הוכיח בכאן הגמ' דאף למ"ד שלא במקומו ל"מ זריקה לא יאספנו דלמא ר"י כשיטתי' דכמקומו דמי ומ"ה ל"מ אסיפה ול"צ לאסוף אבל למ"ד שלא במקומו ל"מ זריקה יאספנו. עוד זאת מה דפשיטא לך דלמ"ד יאספנו ניחא דלר"י ל"מ מחשבה שלא במקומו לפסול כיון דמהני אסיפה ז"א דהרי אם יהי' לו מחשבה לזרוק שלא במקומו ושלא לאסוף יהי' לר"י כמעשה שזרק שלא במקומו ולא אסף והוי כנשפך הדם וכמחשבת הניח ואמאי לא פליג ר"י במחשב שלא במקומו ושלא לאסוף וע"כ מוכח דר"י ס"ל במקומו דמי וא"צ זריקה אחרת ועוד דכשחשב בנתנין למעלה ליתנן למטה מסתמא חשב שישאר כך ולא לאספו שוב ובכה"ג במעשה פסול וה"ה דמחשבה לזה נפסל וע"כ מוכח דשלא במקומו כמקומו דמי וז"ב: ז וששאלת בזבחים כ"ט ת"ר אם האכל יאכל אר"א במחשב לאכול חוץ לזמנו או אינו אלא באוכל וכי מאחר שהוכשר חוזר ויפסול והקשה עליו ר"ע הרי מצינו בזב וזבה כיון שראה סתרו. אף שהם בחזקת טהרה ופי' תוס' דמיירי ביום השביעי לאחר שטבלו וכבר הם טהורים וע"ע בראו סותרים למפרע וכתבת דר"א לא חייש לפירכת ר"ע משום דס"ל כר"י דס"ל בפסחים פ"א מכאן ולהבא הוא מטמא. וע"ז הקשית דא"כ קשיא לפשוט מהא דאמרו לא הותרה טומאת התהום אלא למת בעי רמב"ח דכהן המרצה בקרבנותיהם הותרו טומאת התהום דהא דאמרו אלא למת למעוטי מאי דל"ל למעוטי טומאת התהום דזיבה דהרי אם מכאן ולהבא טמא ל"ש טומאת התהום כדמקשה בפסחים פ"א לר"י וליכא לתרץ דלמעוטי טומאת התהום דשרץ וס"ל אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ כדמשני לר"י בפסחים דהרי ר"א ס"ל בפסחים ס"ט ע"ב שוחטין וזורקין על טמא שרץ וע"כ בכהן המקריב קאי ולפשוט בעי' דרמב"ח ע"כ. הנה לפי המבואר בש"ס דידן א"ל הרי הוא אומר המקריב משמע דר"א קיבל דבריו של ר"ע אך קושיתך לגי' הת"כ ד' צ"ו דר"ע למד מקרא דהמקריב אותו ור"א לא קיבל סתירת ר"ע וע"ז כתבת דר"א כר"י ס"ל. אבל זה ליתא דהרי רש"י פי' שם דמיירי בתוך ז' וס"ל לר"ע דהוא בחזקת טהרה ור"א לא חש לקו' ר"ע דלרש"י ל"ש לומר דס"ל אינו סותר למפרע דזה דוקא בשומרת יום או בזבה ביום הז' אבל לא ביום ד' או ה' בספירה וע"כ צ"ל דר"א לא חש דא"ד לקרבן דכבר נתכפר משא"כ בנדה וזבה ס"ל כל ז' האשה אינה בחזקת טהרה, וה"ה לפי' תוס' דמיירי ביום ז' י"ל דר"א מחלק בין קרבן שכבר נתכפר וכו' מאחר שהוכשר חוזר ונפסל משא"כ בזבה ביום ז' עדיין בספיקא עומדת שמא תראה דהרי שיטת תוס' נדה ס"ט ע"ב ד"ה ר"ש דאסורה לשמש לרבנן מדאורייתא ביום ז' שמא תראה ע"כ אין לתמוה אם ר"א יסבור ג"כ הכי ולא יצאה מחזקת איסור. וקצת י"ל למ"ד בנדה ס"ט דר"א ג"כ בעי תחילתן וסופן היינו ספירת יום ראשון ויום ז' ור"ע בעי ספירה לפנינו כל ז' י"ל דר"ע כיון דבעי ספירת כל ז' כשספרה יום ז' בתחילת היום היא בחזקת טהרה ושפיר מייתי ראי' כמו דהיא בחזקת טהרה וכיון שראה סותרו אף אתה אל תתמה אם מאחר שהוכשר חוזר ונפסל ואמנם ר"א ס"ל בעי ספירת סופה ותתילתה א"כ בעי ספירת סוף היום וכל עוד שלא ספרה סוף יום ז' לא יצאה מאיסורה ומ"ה שם סותר דלא נטהרה עד סוף יום הז' כיון דבעי סופה ותחילתה ואין ראי' לקרבן שהוכשר שחוזר ונפסל באופן דדבר זה לומר דר"א כר"י ס"ל אין הכרע מגמ' ול"ק קושיתך:

ח וע' תוס' יומא ז' ד"ה אם עון פיגול שהביאו ג"כ דר"א השיב לר"ע הרי הוא אומר המקריב ושם משמע מתוס' דנסתפקו אי ר"ע הודה וקיבלה מר"א או דס"ל לר"ע באמת דבאוכל נזהר הקרבן נפסל למפרע שכ' ולכאורה משמע דר"ע קיבלה מר"א עיי"ש ונ"ל ראי' דליכא תנא דבאוכל נותר נפסל הקרבן למפרע ור"ע ודאי לא ס"ל הכי מדחשיב בכריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשים ביוה"כ ואס"ד דבאוכל נותר נפסל הקרבן למפרע ליחשב חמש חטאות כגון שהביא חטאת ואכל חלב נותר ממנו דנפסל הקרבן וחייב חמש חטאות דהחטאת נפסל שהביא מעיקרא וע"כ דלא נפסל החטאת מיהו למה דמוקמינן בשבועות כ"ד משנה דיש אוכל בבכור דליתא בשאלה אין ראיה ממשנה הנ"ל. ובאמת אם נימא דר"ע לא הודה לר"א וסובר דאם אכל נותר מיפסל הקרבן למפרע כמו שהקשה לר"א הי' מקום לישב דברי תוס' כריתות י"ג ע"ב ד"ה ארבע חטאות התמוהין מאוד שהקשה דנחשב שבועה שלא אוכלנה ואכלה ותי' מידי דאיתא בשאלה לא קתני ומוקדשין לאחר שנזרק כהלכתן ליתא בשאלה וליכא למימר בבכור

כדאמרינן בגמ' אקדשי' וכל דבריהם תמוהין חדא דבשבועות מקשה דלחשב שבועה שלא אוכל תמרים וחלב משום כולל והתוס' לא הקשו הכא רק שלא יאכלנה ובזה אין איסור חע"א אם לא בכולל וגם מה שכ' דנותר ליתא בשאלה בשבועות מבואר להיפך דהרי הקשו שם והרי הקדש ומשני בבכור וכבר הרגישו בזה המפורשים ולפמ"ש יש לישב בדרך פלפול הנה בשבועות שהקשה דלחשב שבועה שלא אוכל תמרים וחלב ולא הקשה שבועה שלא אוכל ח"ש במפרש או בסתם ם אליבא דר"ע וכשאכל ח"ש משבועה נתחייב אשבועה וכשאוכל ח"ש השני חייב אנותר ע"כ צ"ל דס"ל לגמ' דלרבא אין שבועה חל על ח"ש דח"ש אסור מהתורה כדכתבו תוס' שבועות כ"ג ע"ב לחד תירוצא ורק שלא כדרך אכילתן חל ומשנה לא מיירי שלא כדרך אכילתן ולכן לא הקשו בגמ' רק ליחשב שבועה שלא אוכל תמרים וחלב וחל ע"י כולל ומשני מידי דאיתא בשאלה לא קתני ומקשה והרי הקדש ולא רצה לתרץ דנותר ליתא בשאלה הואיל שנזרק דמן כהלכתן דעדיין קשיא לר"ע דס"ל בנותר כשאכל חוזר ונפסל א"כ באכל כזית נותר שוב הקרבן נפסל למפרע ואיתא בשאלה דלא נזרק כהלכתן ולכן משני בבכור והתוס' בכריתות הקשו קו' אחרת דלחשב שבועה שלא יאכלנו והיינו בסתם אליבא דר"ע דאדם אוסר עצמו בכ"ש או לרבנן במפרש וקושיתם למ"ד שבועה חל על ח"ש והוא ר"ל ותירצו מידי דאיתא בשאלה לא קתני וכיון דבגמ' משמע דלא מיירי בבכור מדנקט לשון אקדשי' מ"ה תירצו דנותר ליתא בשאלה והיינו די"ל דמשני כר"א דנותר אין חוזר ונפסל או אף ר"ע מודה לר"א ושוב ליתא בשאלה. ויש להרחיב הדיבור בזה אבל לפי שנראה ברור דר"ע מודה לר"א מדלא חשיב לר"ע עוד חטאת קצרתי (ע' בספרי ליו"ד ח"ר סי' פ"ח אות י"ד מ"ש בביאור דברי התוס'). ובעיקר מה דקשיא מה הוצרך להקשות בשבועות משבועה שלא אוכל תמרים וחלב ולא הקשו דמשכחת שבועה בסתם ואליבא דר"ע או במפרש וכשאכל ח"ש חייב אשבועה קודם שחייב אשאר חיובים יש לישב עפ"י מה שכתבתי בישוב דברי רש"י יומא ע"ג שכתב במפרש כגון שלא אכל רק ח"ש וכתבתי בדרוש (ע' בח"ר סי' פ"ז אות ה') דכשאכל שיעור שלם גם אח"ש שאכל בתחילה לא חלה אשבועה כיון שהי' דעתו להשלים ומבואר בירושלמי תרומות דבדעתו להשלים גם לר"ל ח"ש אסור מהתורה ומ"ה מיושב קושיתי הנ"ל וקצרתי:

ט וששאלת בזבחים כ"ט ע"ב בהא דהמחשב בקדשים לוקה ואמר שם ר"י הוא דס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו והקשית דגם רבנן מודים בקדשים דהרי במכות ד' אמרינן טעמא דר"י דלאו שב"מ לוקין עליו דיליף ממוציא ש"ר ורבנן מש"ר חידוש הוא דלוקה ומשלם והריטב"א כ' בשבועות ל"ז דמשום רשעה אחת לא שייך בקרבן שהוא לגבוה א"כ בקדשים שפיר ילפינן ממש"ר אף לרבנן ע"כ דבריך. הנה עיינתי בריטב"א שבועות ל"ז שכ' דגבי קרבן שהוא לגבוה לא דרשינן משום שתי רשעיות וכוונתו דכיון דקרבן בא לכפרה ל"א קלב"מ כמ"ש תוס' כתובות ל' ע"ב דבתשלומין שהם לכפרה ל"א קלב"מ ותוס' ב"ק ד' ד"ה כראי אדם כ' דבכופר ל"א קלב"מ והוא מה"ט וע' תוס' פסחים כ"ט ד"ה ר' נחוניא דקלב"מ לא פטר מקרבן ומ"מ במעילה פטור מקרבן מקלב"מ דבמקום דליכא קרן אין אשם עיי"ש ובודאי גם הריטב"א יודה דבקרן גם לגבוה אמרינן קלב"מ כדאמרינן בפסחים כ"ט מאן י"א ר' נחוניא וע"כ ליכא למילף ממוציא ש"ר כיון דבממון גם לגבוה לא עבדינן ב' רשעיות ועכ"פ מיושב קושיתך:

י והנה מסוגיא דמכות שהבאת דלא ילפינן ממש"ר ללאו שאב"מ משום דהוי חידוש יש ללמוד דר"מ דס"ל בכ"מ לוקין ומשלמין ול"ה מש"ר חידוש בכ"מ יסבור דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ויליף ממש"ר ולפ"ז בזבחים כ"ט במחשב בקדשים לוקה הי' יכול לומר ר"מ הוא אך כיון דלא מצינו שיסבור ר"מ כן בפירוש ע"כ אמרו שם ר"י הוא ודע דמה דאמרינן המחשב בקדשים לוקה ה"מ ר"י הוא והרי הקרבן נפסל במפגל ובדיבורא עביד מעשה כמו במימר וכבר הרגיש בזה הפ"י בגיטין נ"ד ע"ב אבל י"ל דפסיקא לגמ' דאף במחשב בשאר קרבנות שלא לשמו דהקרבן כשר ולא עלה לשם חובה לוקה ובזה לא עביד מעשה בדיבורא ולכן אמר ר"י הוא וכן כ' רש"י בזבחים ב' ע"ב דשוחט שלא לשמו עובר בלא יחשב אף דהקרבן כשר אבל התוס' כ' בזבחים ו' ד"ה דאי ס"ד דשלא לשמן בעשה משמע דס"ל דלאו לא יחשב דוקא היכא שנפסל ולדבריהם קו' הפ"י במקומה והארכתי בענין זה (ע' בח"ר סי' י' אות א' וסי' י"ג אות ה'):

יא מה שהערת דבר יקר במגילה כ"ח דשאל אם נאמר כבש למה נאמר אחד והתורה אור ציין פ' פנחס ששם נאמר אחד ולא ציין שמות כ"ט פ' מילואים ששם נאמר האחד וקשה על ר"ע גופיה למה לא הקשה על פ' מילואים שנכתב קודם ובנוב"י תנינא א"ח סי' קל"ט הקשה הגאון רי"פ ע"ז וכתבת דבזבחים י"א ע"ב דרשינן לבן בתירה קרא דכבש אחד בבוקר, ולא שנים בבוקר וזה בפ' תצוה ולכן איצטריך ליכתב האחד ולזה שאל רק על קרא דפ' פנחס ולזה הוכיח שם דצורבא מרבנן הוא מדשאל רק על קרא דפ' פנחס ויפה הערת וע' מנחות נ' וקצת יש להעיר ביומא ע' שכ' תוס' דר"ע ס"ל לא הי' אלא איל אחד וע"כ ל"ב קרא לנדבה ולחוב כדס"ל לרבי שם וא"כ לא יליף מיוחד שבעדרו מקרא דאחד רק ממבחר נדריך כדס"ל לרבי יומא ל"ד וע"כ שאל ר"ע למה נאמר אחד ולא רצה לתרץ דאתיא למבחר נדריך ולכן אמר ר"נ צורבא מרבנן אך ר"נ. ס"ל כראב"ש וכרבנן דיומא ל"ד ולכן משני הוא למיוחד שבעדרו והרבה יש לפלפל בזה ואקצר:

חותנך אוהבך:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה