אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן קלט

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן קלט

סימן קלח

ב"ה פרעמישלא תרום לפ"ק:

לחתני הרב הגדול החריף מ' נתן לעווין נ"י:

א ע"ד המ"ל פ"י הי"ח מתרומות שנסתפק באוכל תרומה אי משערין כמה היתה שוה התרומה וישלם מן החולין באותו שיווי לפי שהתרומה בזול. ולפ"ז אם אכל כזית תרומה משלם פחות מן החולין או דלמא כשמשערין שווי התרומה משערין אותה כאילו היתה חולין עיי"ש דמייתי לתיו"ט ור"ש דפליגי בזה וכוונת המ"ל דהרי הרמב"ם פוסק לפי דמים משלם כמבואר שם בהלכה ו' והקשית מגיטין נ"ד באוכל תרומה טמאה משלם חולין טהורים וכו' ומקשה אהא דשילם חולין טמאים במזיד אין תשלומיו תשלומין תבא ע"ב דמשלם מידי דחזי בימי טומאתו וכ' תוס' אע"ג דנעשה תרומה טמאה מ"מ בשעת תשלומין שילם יותר ולדברי המ"ל הרי כל זאת נכנס בחשבון כגון שאכל זית תרומה טמאה משלם חצי זית חולין טמאים שהי' שוה כמו התרומה ועתה כשנעשה תרומה טמאה שוה פחות ואמאי תבא עליו ברכה ויפה הקשית. אך שי"ל דהסוגיא קאי שם אם לפי מדה משלם כמ"ש רש"י ול"ק על המ"ל דקאי לפסק הלכה דהרמב"ם פוסק לפי דמים משלם. אך על דרך פלפול יש לישב הנה מקודם צריך לבאר דברי המ"ל איך הוי אמינא דבאכל סאה תרומה ישלם חצי סאה חולין ששוה כמו התרומה ואם התשלומין נעשין תרומה לא יהיה לכהן רק חצי סאה תרומה עבור הסאה שאכל והרי ל"ג מגזלן כדאמרינן בפסחים ל"ב וצ"ל בכונת המ"ל דהתוס' בכתובות ל' ע"ב ד"ה זר כתבו בסוף דבריהם דתשלומי תרומה כפרה והכפרה תלוי' בהפרשה וס"ל להמ"ל דגם למ"ד דנתינה לכהן מקדש ולא הפרשה כדס"ל לר"מ והובא מחלוקת זה במ"ל פ"י דתרומות ה"א מ"מ הכפרה תלוי' בהפרשה דלא כמ"ש בספרי חיו"ד ח"ר ר"ס קנ"ח ומ"ה ס"ל להמ"ל כיון דהפרשה מכפרת והוא עדיין חולין שילם לפי דמים. ואין להקשות דנהי דיש לו כפרה אבל מ"מ ל"ג מגזלן דאח"כ נעשה תרומה בנתינתו די"ל כמו שכ' הפ"י בגיטין נ"ד בסברת רש"י באוכל תרומה טהורה דמשלם חולין טמאים בשווי תרומה טהורה. והקשו תוס' דהרי אח"כ נעשה תרומה טמאה ול"ג מגזלן וכ' הפ"י דל"ה רק כמטמא טהרותיו של חבירו ופטור בשוגג ולפ"ז ס"ל להמ"ל דמה"ט כששילם חולין כשיווי התרומה יצא ואי דאח"כ נעשה תרומה הוי היזק שאינו ניכר ואף התוס' החולקים על רש"י יודו בזה דבשלמא בתרומה טמאה הוה כמטמא טהרותיו משא"כ כששילם חולין ונעשה תרומה ושוה פחות אין ללמוד מטימא טהרותיו דקנסא מקנסא לא ילפינן. (ואמנם י"ל דזה עכ"פ לא גרע ממדמע) וזה יהי' ע"כ שיטת התוי"ט שכ' במשנה דתרומות פ"ו משנה ד' דאין הפרש בין קרן לכפל רק דבזה מהני דמים ולא כ' כר"ש דס"ל לתוי"ט דגם באוכל תרומה א"כ לשלם חולין מתוקנים רק כשיווי התרומה כמו הכפל כמו שכתב המ"ל בביאורו: ב ומעתה מיושב קושיתך לפ"מ שביארתי דכל עיקר סברת המ"ל בשיטת תויו"ט דכיון דהיזק שא"נ ל"ש היזק מ"ה אין לשלם רק חולין בשווי התרומה ואי דאח"כ בנתינה נעשה תרומה הוי היזק שא"נ א"כ שפיר הקשה בגיטין דהרי בתחילת הסוגיא שם רצה הגמ' לומר דר"מ דס"ל במדמע ומטמא בשוגג חייב משום דס"ל הש"נ שמי' היזק ודחי לעולם סבר לש"ה ורק דקניס בדרבנן שוגג אטו מזיד ומייתי ת"ש דס"ל לר"מ בדרבנן לא קניס שוגג אטו מזיד ולפ"ז ע"כ טעמא דר"מ במטמא ומדמע משום דהיזק שא"נ שמי' היזק ולפ"ז ע"כ באוכל תרומה משלם חולין מתוקנים יותר משווי התרומה שיהי' שוה כשנעשה תרומה כשווי התרומה. ושפיר מקשה תבא עליו ברכה דלמ"ד שמי' היזק ע"כ משלם יותר והמ"ל קאי לדידן דפסקינן לש"ה. ולפ"ז צ"ע גם על מ"ש הפ"י בישוב שיטת רש"י דלמאי דמייתי הת"ש כתבתי דס"ל שמי' היזק ול"ש סברת הפ"י ועיינתי בפ"י שכ' דמה דמייתי ת"ש הוא דמקשה דר"מ אדר"מ ולשיטה זו יפה כתב אבל לפ"ז הי' לגמ' לומר ורמי דר"מ אדר"מ כמו שמקשה לעיל אבל לפמ"ש פי' דברי הש"ס הוא דע"כ טעמי' דר"מ משום היזק שא"נ שמי' היזק וקצרתי דעכ"פ דברי המ"ל מיושבין ע"ד הפלפול אבל עדיין אין דעתי נוחה בהבנת דברי המ"ל דקשה טובא לדבריו למה יפסיד הכהן ושמא י"ל דהתויו"ט קאי לישב לשון המשנה אף לר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטור מלשלם. ולפ"ז תשלומי תרומה רק משום כפרה דמשום גזלן פטור. ורק משום גזה"כ ולכן ס"ל דמשלם חולין מתוקנים בשווי תרומה ובהפרשה יצא ומה שצריך לתת לכהן משום גזה"כ לא מתורת גזילה ומ"ה לא איכפת לן אם הכהן נוטל פחות והסוגיא דפסחים ל"ב דאמרינן ל"ג מגזלן וכן הא דמקשה בגיטין תבא עליו ברכה קאי למ"ד חייבי מלקות שוגגים חייב בתשלומין כהלכה כר"י ומ"ה צריך לשלם שיהי' שוה אחר שנעשה תרומה כמו התרומה שאכל ועיין בפנ"י הנ"ל מה שמפלפל כעין זה:

ג ודע דמ"ש לעיל דאף למ"ש תוס' בכתובות ל' דהכפרה תליא בהפרשה מ"מ י"ל נתינה לכהן מקדש שיהי' תרומה האמת לא כן הוא דאם הכפרה תליא בהפרשה הפרשה מקדש דכל עוד שלא נתקדש אין לו כפרה דאל"כ למה במי ראוי להיות קודש דדוחק לומר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בענין זה. ולפ"ז ליתא לדברי הפ"י בהבנת דברי רש"י דכיון דכפרה אין לו רק כשנעשה תרומה א"כ הרי שילם פחות ממה שאכל והרי שם קאי לר"מ דס"ל נתינה מקדשת וצ"ע על הפ"י וע' בטיב גיטין מפקפק ג"כ על שיטת הפ"י אך לא הרגיש במה שכתבתי ולפמ"ש משנה דיבמות צ"ט דאיתא שם בתערובות עבד וכהן ונשתחרר אין משלמין קרן וחומש וכ' תוס' דמפרישין משום כפרה ולר"מ דס"ל בירושל' נתינה לכהן מקדש צריך ליתן לכהן משום כפרה ודוק ושוב מצאתי במנ"ח מ' ר"פ שכתב כן. וקצ"ע מה דאמרינן ביבמות ק' הא דתנן נותנין עליהם חומרי כהנים אמר ר"פ למנחתם ומוקי דעביד לה כראב"ש ואפי' רבנן מודו הכא כיון דא"א להקריב ותיפוק לי' דמשנה אתיא כראב"ש דאיהו ס"ל הפרשה מקדש בת"כ כדכתיבנא וצ"ל דעדיף לגמ' לומר דרבנן מודו בזה ודו"ק מיהו י"ל דגם כר"מ אתיא מתניתין דהתוס' בכתובות ל' הוכיחו דתשלומי תרומה כפרה מדלא אמרינן קלב"מ ור"מ דס"ל לוקה ומשלם ולחד מ"ד אף מת ומשלם יש לומר תשלומי תרומה אינה לכפרה ומ"ה ס"ל למשנה דאין משלמין מספק בנתערב כהן ועבד ולעולם המשנה כר"מ ואכ"מ להאריך:

ד וע' בתוס' ר"ע פ"ו דתרומות אות מ"ד מייתי להמ"ל הנ"ל והביא ראי' דמשלם חולין שיהי' שוה אחר שנעשה תרומה כתרומה שאכל (וע"ש ובמ"ל דמייתי דשמין התרומה שאכל כאילו הוא חולין ואיני מבין למה נישום התרומה ביותר משוי' אבל אם שמין התשלומין כשווי תרומה נכון והמ"ל ורע"א לא דקדקו בלשונם דלדינא אין נ"מ בזה ודוק). מדלא נקט בפסחים ל"ב נ"מ דאי לפי מדה משלם יתן המדה שאכל אף אם החולין שוין יותר ואי לפי דמים משלם לא ישלם רק חולין כשווי התרומה. ולפמ"ש לעיל דלמה דס"ל בסוגיא שם דל"ג מגזלן לא מצי למימר נפקותא זו דאיך ישלם חולין כדמי תרומה ואח"כ נעשה תרומה ויהיה לכהן פחות ממה שאכל וגרע מגזלן ודוק. והנה מה שהקשה עוד שם אמאי אמרינן שם היכא דמעיקרא שוה ד' ועכשיו שוה זוזי לא תיבעי לך דלא גרע מגזלן והרי נ"מ לענין חומש דאם לפי מדה משלם אף אם מעיקרא שוה ד' ועתה שוה זוזי אין משלם רק חומש המדה ואם לפי דמים משלם א"כ משלם חומש ד'. ולדעתי זה ל"ק דחומש משתלם כפי הקרן כדאמרינן בב"ק ס"ה דחומשו עולה בכפלו והיכא דמעיקרא שוה ד' צריך לתת חומש זוזי כיון שהקרן משלם כעין שגנב א"כ אף אם לפי מדה משלם מ"מ כיון שצריך לתת הקרן כפי דמים דלא גרע מגזלן צריך לתת החומש כערך הקרן. ומיהו יש להצדיק דברי מו"ח הגאון רע"א דשם בב"ק ודאי לפי דמים משלם משא"כ באוכל תרומה דמשלם לפי מדה נהי דלא גרע מגזלן אבל החומש א"צ ליתן רק לפי מדה ודו"ק. והנה תוס' יבמות צ' ד"ה חסורי מחסרא תמוהים מאוד שהקשו אי לפי דמים משלם אמאי תשלומי' תשלומין כמשלם חולין טמאים הלא אין שוין כמו תרומה טהורה שאכל והלא אפי' לפי מדה משלם קשיא דל"ג מגזלן כמו שהקשו תוס' גיטין ושמא תוס' יבמות ס"ל כמ"ש הפ"י בשיטת רש"י ומ"ה לא הקשו רק למ"ד לפי דמים משלם דלדידיה ודאי צריך לשלם בשיווי התרומה שאכל ודו"ק:

ה וששאלת בחולין פ"ח בשחיטת חש"ו דר"מ פוטר מכיסוי משום דרוב מעשיהם מקולקלים ומקשה בגמ' למ"ל רוב אפי' מיעוט נמי נימא סמוך מיעוטא לחזקה ותירץ אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר והקשית דמ"מ כיון דמחמת ספק אינו ראוי לאכילה א"צ כסוי דומה לתשו' הר"ן סי' נ"א דאם מחמת ספק אסור לא מקרי חלות הנדר. הנה כדבריך מבואר בב"ח סי' כ"ח דאף היכא דאסור מחמת ספק לא קרינן אשר יאכל וכן הבין הפמ"ג שם ס"ק כ"ז והוסיף לומר דאפי' אם א"ר מדרבנן לא טעון כיסוי והש"ך הקשה עליו מדף פ"ו דדוקא משום דרוב מעשיהם מקולקלים הא משום ספק טעון כיסוי וזה כקושיתך וע"ז לא תירץ הפמ"ג. אך הנה דברי הפמ"ג תמוהים מחולין כ"ח דמקשה וא"א אין שחיטה לעוף עה"ת נחירתו זו היא שחיטתו ליבעי כיסוי. ומה הקשה הרי עכ"פ מדרבנן צריך שחיטה ולא קרינן אשר יאכל וכבר תמה ע"ז בראש אפרים סי' ב' ד' ע"ב והיטב אשר דיבר דזה דוקא לדידן דס"ל שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה דממעטינן מאשר יאכל ע"כ אף אינו ראוי מדרבנן לא קרינן אשר יאכל אבל לר"מ דס"ל אשר יאכל ממעט עוף טמא וס"ל שחיטה שא"ר שמה שחיטה ובעי כיסוי ודאי גם איסור דרבנן בעי כיסוי והא דנוחר ומעקר פטור מכיסוי מיתני בתר פלוגתא דר"מ וחכמים ומשמע דר"מ מודה ואזה הקשה בגמ' וא"א אין שחיטה לעוף מן התורה נחירתו זו היא שחיטתו ליבעי כיסוי הכונה דאמאי ר"מ מודה בזה עיי"ש. ולפ"ז מיושב קו' הש"ך על הב"ח אמאי צריך לר"מ לומר דרוב מעשיהם מקולקלים ת"ל דבספק לא קרינן אשר יאכל דזה דוקא לדידן דשחיטה שא"ר לא טעון כיסוי משא"כ לר"מ. ושוב מצאתי בפתיחה לפמ"ג לה' שחיטה שהרגיש בכ"ז וצ"ע על הראש אפרים שלא ראה דבריו. וזה ישוב נכון ובמעט צ"ע על הש"ך בזה דהרי הב"ח כ' בהדיא דמטעם אשר יאכל הוא ומה הקשה מר"מ איברא דעדיין קשיא קו' הש"ך על הב"ח מרבנן דר"מ דס"ל דחייב בכיסוי וכ' התוס' דרבנן מספקי אי רוב מעשיהם מקולקלים אי רוב מעשיהם מתוקנים. והרי אנן פסקינן דשחיטה שא"ר לא שמה שחיטה ופטור מכיסוי והרי רבנן מספקי א"כ לא קרינן אשר יאכל ולא ליבעי כיסוי וזה אין מתורץ בתירוצי ואמנם נ"ל לישב דכיון דהוי ספיקא דמעשה וליכא חזקה נגד זה כמ"ש התוס' גרע מאיסור דרבנן דלית בי' ספק והפמ"ג לא אמר רק בספק בשחיטה משא"כ בזה שיש ספק שמא רוב מעשיהם מתוקנים ל"מ הספק לפטור מכיסוי דומיא דיבמות מ"א דספיקא חולצת ולא מתיבמת ול"ה שאינה עולה ליבום משום דראוי אם יבא אליהו ואינו דומה לתוך ג' חדשים דאינו עולה ליבום אף אם יבא אליהו כמ"ש בגמ' דיבמות מ"א שם והרבה יש לפלפל בזה ואקצר. וע' בספרי ליו"ד ח"ר סי' כ"א אות י"ז שכתבתי פלפול עצום בזה:

ו ועל דברי תוס' גיטין נ"ג ע"ב ד"ה בדאורייתא קניס שהקשו והא מתניתין ר"י וקתני כהנים שפגלו שוגגין פטורין דקשיא דלמא משנה ר"מ הוא דלא קניס בדאורייתא ומה הקשו נ"ל דדבריהם מדוקדקים דזקיני הת"ש כ' בסי' י"ח ס"ק כ"ד דשומר דהו"ל לעיונא חייב לשלם אף בהיזק שאינו ניכר וכן כ' במ"ל פ"ג מגזילה וע' לעיל סי' ק"ד אות ה'. והקשיתי בספרי ליו"ד ח"ר סי' י"ב אות ו' מכהנים שפגלו דשוגגין פטורין והרי כהנים נוטלים העורות בשכר שחיטה כמ"ש רש"י קדושין נ"ג דמה"ט חולק בע"מ בעורות והו"ל שומר וחייב אף בהיזק שאינו ניכר וצ"ל כיון דהקדש נתמעט מדין שומרין ומ"ה פטור בהיזק שא"נ. ואמנם ר"מ דס"ל ב"ק ע"א וכתובות ל"ד כר"ש דדבר הג"ל כממון דמי ולדידי' בקדשים שחייב באחריות חייב הכהן מדין שומר. וע"כ משנה דכהנים שפגלו לא אתיא כר"מ רק כר"י ושפיר הקשו התוס' ודוק:

והנני חותנך אוהבך:

בשולי המכתב בתשובה כתבתי (ע' לעיל סי' צ"א אות ב') דהא דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב דוקא אם לא בטל המצוה מכל וכל אבל אם תיבטל המצוה מכל וכל אם לא ניזל בתר רוב אזלינן בתר רוב עיי"ש ובזה מיושב מה שהקשה בישי"ע א"ח סי' שכ"ט בתשובת בן הגאון המחבר אמאי בסנהדרין הולכין אחה"ר בדיני נפשות ובפקוח נפש אין הולכין אחה"ר. להנ"ל נכון דמבואר בסנהדרין י"ז דסנהדרין שראו כולן לחובה פוטרין אותו ואם לא ניזל בתר רוב תבטל המצוה מכל וכל דע"כ בעי שיהי' אחד מזכה. ואף דדעת הרמב"ם דזה דוקא בתחילת הדין מ"מ כיון דבתחילת הדין בע' שיאמר אחד זכאי ואם לא ניזל בתר רוב הרי הוא יצא זכאי וא"א לחזור ולגמור הדין וע"כ גזרה התורה לילך אחר הרוב וע' מ"ש בדף האחרון מספרי לא"ח בענין זה. והנה בשבת דף ו' ע"ב אמרינן דלאיסי איכא מלאכה אחת דאינו חייב עלי' מיתה וקמ"ל דהוצאה מהנך דלא מספקן והקשו תוס' ד"ה הא קמ"ל דמשמע שם דאיסי קאי גם על חטאת מדמקשה שם מהמשנה ואמאי לא משני אקו' בשוגג חייב חטאת פשיטא דקמ"ל דהא מהנך דלא מספקן. ונ"ל לישב דקשיא בגמ' דמשמע דוקא בהוצאה נסקל דהוא מהנך דלא מספקן אבל אמלאכה אחרת אין סוקלין מספק וכ"כ בפמ"ג בפתיחה כוללת לה' שבת אמאי לא אזלינן בתר רוב דהרי על ל"ח מלאכות סוקלין וכשאתה מסופק במלאכה שעשה נימא דהוא מהרוב דסוקלין עליו ול"ה התראת ספק כיון דאמרינן דהוא מהרוב ע' תוס' קדושין י' ד"ה וחייבין ומהרש"א שם אך י"ל דבדיני נפשות אין הולכין אחר רוב כזה דל"ש לומר דבטל המצוה דהוא חיוב סקילה במלאכת שבת מכל וכל דהרי התורה אמרה בפירוש על איזו מלאכה פטור מסקילה רק דאיסי אמר דאנן לא ידעינן שנשכח מאתנו על כן א"א להרוג ברוב כזה. אמנם לענין חיוב חטאת הגם דאיסי אמר דהתורה פטרה מחטאת ומה"ט מקשינן ממשנה דא"א לחייב ל"ט חטאות מ"מ כשעשה מלאכה אחת חייב חטאת דאזלינן בתר רוב ומה"ט ל"ה מצי לשנויי בשוגג חייב חטאת דקמ"ל דהא מהנך דלא מספקן דבלא"ה מספק חייב חטאת מטעם רוב. והוא מרגניתא טבא ת"ל. ובעיקר דיני נפשות עיין בסנהדרין ס"ט דהולכין אחר הרוב אף ברובא דליתא קמן דל"ש סברתינו וע' מ"ש בספרי לא"ח סי' נ"ג אות ד' מ"מ ברוב כהך דמלאכת שבת ל"א בתר רוב. בד"נ וע' תמורה ט"ז ע"ב ס"ל לר' נתן דבחמש חטאות המתות אחת נתנה להם והעמידוהו על חמש היינו דגמירי ארבעה מהם לרעי' ואחת למיתה ושכחו איזה למיתה ומשום ספק אמרו כולם למיתה וקשיא אמאי לא הלכו בכל אחת מהם אחר הרוב. כגון בולד חטאת נימא דהוא מהרוב דנאמר לרעי' וכן בכל אחת מהם ומשמע דזה לא מקרי רוב כיון שיש ספק בכל אחד כעין שכ' הפמ"ג סי' מ"א ובפתיחה לתערובת לענין ביטול ברוב דלא כמ"ש לעיל לענין מלאכת שבת ושמא בתמורה הטעם שמא יקרה כל החמשה בבת אחת ויאמר ירעו ויבא לידי מכשול ול"ש ביטול ברוב כסברת הפמ"ג או משום דבע"ח לא בטל אך זה מדרבנן ולסברת הפמ"ג משמע דהוה דאורייתא ע' בחו"ד סי' ק"א ודוק:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה