שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן קלח
ב"ה:
פרעמישלא תרמ"א:
להרב החריף ובקי בכל חדרי תורה כש"ת מ' ישראל יוסף גלאט נ"י: מבערטש:
א מה שהקשה על דברי המאירי בשבת קכ"ז ע"ב שכ' דעל מעשר ל"מ שאלה דלא ניטל במחשבה רק עד שיפריש ומ"ה ל"מ שאלה. והקשה מש"ס דבכורות נ"ט דמבואר שם דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה ע"כ. הנה ודאי ט"ס במאירי שכ' מעשר וצ"ל תרומת מעשר דכל דברי המאירי קאי אתרומה. אך גם בתרומת מעשר צריך להבין דמ"ש ממעשר ונ"ל דהמאירי יפרש דברי אבא יוסי בן גמלא כדברי התוס' בכורות נ"ט בשיטת רש"י דאף דעיקר מחשבה בתרומת מעשר כתיב מוקמינן לרבנן קרא בתרומה גדולה ובתרומת מעשר ל"מ מחשבה. ומ"ה ל"מ שאלה ולפ"ז ל"ק מבכורות נ"ט דשם קאי להדיא לאבא יוסי בן גמלא דמקיש תרומת מעשר לתרומה גדולה לענין מחשבה ומ"ה מהני גם במעשר מחשבה וז"ב. ובעיקר הסברא של המאירי דס"ל דדוקא בדיבור מהני שאלה ולא במעשה דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ואינו דומה להקדש דל"ה רק דיבור משא"כ בתרומת מעשר דל"מ מחשבה וגם דיבור לא מהני רק הפרשה בעינן ומ"ה ל"מ שאלה. ואף דגם בתרומה בהפרשה ודאי מהני שאלה שם שאני דעיקר התרומה נעשה במחשבה משא"כ בתרומת מעשר דל"מ מחשבה כלל. אך צ"ע לפ"ז מנדרים נ"ט דמקשה מסאה תרומה טמאה דבטלה והלא הו"ל דשיל"מ ע"י שאלה ולישני דמיירי בתרומת מעשר וצ"ל דהי' דוחק לגמ' לאוקמא משנה דלא כר' יוסי בן גמלא דלדידי' ודאי מהני שאלה כנ"ל וכן צ"ל בעירובין ל' דמקשה אסומכס אמאי אין מערבין בתרומה דאפשר למיתשל ולא משני דאתי לאפוקי תרומת מעשר דל"מ שאלה דהי' דוחק לאוקמא דלא כאבא יוסי בן גמלא. אמנם זה דוחק דל"מ בתרומת מעשר ובמעשר שאלה:
ב על כן נראה לפרש פי' אחר בדברי המאירי דהנה קשיא על קושיתו אמאי אמרי בגמ' דמטלטלין תרומה משום דחזי' לכהן ולא אמרי משום דאפשר למיתשל ומה קו' והרי אם ישאל הדרי לטיבלא ואין מפרישין בשבת. ואמנם הנה בשעה"מ ה' תרומות פ"ד הקשה אדעת תוס' גיטין ל"א ד"ה ובמחשבה דמוכח מדבריהם דאף בשבת מותר לאכול ע"י נותן עיניו בצד זה אף בטבל גמור ורק דל"מ לענין להפריש ע"י מה שיוכל ליתן עיניו בצד זה דלא כדעת תוס' חולין ו' אמאי אמרינן פרק מפנין דאסור לטלטל טבל וכן פ' בכל מערבין והרי חזי לאכילה ע"י שנותן עיניו בצד זה. ותירצתי בחידושי לדברי רבנן דפליגי אאבא יוסי בן גמלא דבתרומת מעשר ל"מ נוטל עיניו בצד זה, א"כ י"ל דמשנה אבל לא בטבל אתיא כרבנן דפליגי אאבא יוסי בן גמלא ושם בשעה"מ הרגיש בזה דרבנן פליגי בזה אאבא יוסי בן גמלא ולא העיר לתרץ קושיתו הנ"ל. ולפ"ז הנה לכאורה יש לפרש קו' המאירי אמאי צ"ל בתרומה דחזיא לכהן ואמאי ל"ק הואיל אי בעי מיתשל דשפיר הקשה ואי דהדרא לטיבלא ובשבת אין מפרישין אך אם יתשל יהי' חזיא לטלטול משום הואיל דבעי נותן עיניו בצד זה והא דאמרינן אבל לא בטבל שפיר נכון דהנה אפי' לרבנן דפליגי אאבא יוסי בן גמלא ל"פ רק בתרומת מעשר אבל לא בתרומה גדולה. ולפ"ז שפיר י"ל דמשנה אבל לא בטבל מיירי בטבל הטבול לתרומת מעשר דל"מ נותן עיניו בצד זה. ואף אם מיירי בטבל הטבול לתרומה גדולה מ"מ אף אם יתן עיניו בצד זה על התרומה עדיין יהי' טבול למעשר. ובמעשר ל"מ נותן עיניו בצד זה לרבנן מ"ה אין מטלטלין טבל. ולפ"ז שפיר תירץ המאירי וכונתו דבשלמא לתרומה מהני שאלה. ואין לומר דהדרא לטיבלא דיהי' מותר ע"י נותן עיניו בצד זה. אבל לתרומת מעשר ל"מ שאלה. ולפ"ז א"צ להגיה בתרומת מעשר רק למעשר ל"מ שאלה. ואין כוונתו דל"מ שאלה כלל אף בחול. רק כונתו דבשבת ל"מ שאלה דאם ישאל על המעשר יהי' טבול למעשר ולא יהני נותן עיניו בצד זה ומה יועיל בהשאלה ומ"ה תרומה אין לטלטל ע"י שיוכל לישאל דהדרא לטיבלא ואין להקשות דישאל על התרומה ולא ישאל על המעשר וטבל לתרומה מותר ע"י שנותן עיניו דז"א דכיון דאסור להקדים תרומה למעשר כדאיתא בתרומות פ"ג ברש"י שבת קכ"ז ובתמורה ד' בתוס' ד"ה שהקדים א"כ אם ישאל על תרומה ולא ישאל על המעשר עובר בלאו שהקדים מעשר לתרומה. וע"כ צריך לישאל על המעשר ועל התרומה ועל המעשר ל"מ שאלה בשבת דיהי' טבל ול"מ נותן עיניו ומ"ה גם בתרומה א"א למיתשל וזה כוונת הרב המאירי והוא פי' נכון מאוד. אך קשה עש"ס דשבת דף קכ"ח דאמרינן ולא במעשר שלא ניטלה תרומתו ומפרש בגמ' שהקדימו בכרי ולא ניטל ממנו תרומה גדולה ומשמע דתרומת מעשר ניטל ממנו אך לא תרומה גדולה ועל זה קשה שוב לפמ"ש דתרומה גדולה מותר ליתן עיניו בצד זה אף לרבנן דפליגי אאבא יוסי בן גמלא א"כ בזה שכבר ניטל תרומת מעשר ולא ניטל תרומה גדולה יהי' שרי ע"י שנתן עיניו בצד זה וצ"ע:
ג עוד קשיא לפמ"ש דהא דרשאי לשאול על תרומה דוקא כשיכול לשאול על מעשר דאל"כ כשישאל ויעקר תרומה למפרע יעבור בלאו דמקדים מעשר לתרומה א"כ מה מקשה בש"ס דנדרים מסאה תרומה טמאה שנפלה דהו"ל דשיל"מ ע"י שאלה ולישני דהמעשר מהטבל כבר ניתן ללוי והפריש ממנה תרומת מעשר שגם כן נאכל וא"א לישאל על התרומה כיון שאין יכול לישאל על המעשר דליתא בעולם ואם ישאל יעבור למפרע בלאו דמלאתך ודמעך לא תאחר וע"כ צ"ל כיון דהוא הקדים באמת רק ששאל על התרומה אינו עובר בלאו וכיוצא בזה כ' בטורי אבן ר"ה כ"ח. דאם ישאל לא יהי' חולין בעזרה דחולין ממילא הוה אך שדוחה זאת כיון דשאלה עוקר למפרע הוה חולין בעזרה ואינו דומה לפדיון דאמרינן. מנחות מ"ח חולין ממילא וממה שכתבתי קצת ראי' לסברת הטורי אבן אבל יש לחלק קצת ודע דדעת תוס' גיטין דאף טבל גמור מותר ע"י שנותן עיניו בצד זה תמוהים מירוש' פ"ב דערלה דאמרינן שם מי לא מודה רשב"א בודאי והארכתי מזה במקום אחר (ע' בח"ר סי' י' אות ח'): ד ודע דהא דאמרינן בגמ' דשבת שם ובכמה דוכתא מעשר ראשון שהקדימו בשבולין פטור מתרומה גדולה ובהקדימו בכרי חייב מקרא דמכל מתנותיכם. ומקשה בגמ' ומה ראית והקשה תוס' עירובין ל"א ובכמה מקומות לפירוש נימא איפכא מה זו סברא ואיך ה"א להיפך ונ"ל לפרש לפמ"ש רש"י בשבת קכ"ז דדוקא בהקדים מעשר לתרומה בכרי לוקה אבל בהקדים בשבולין אינו לוקה ובתמורה דף ה' מקשה לרבא אמאי מהני מקדים תרומה לבכורים ונימא אי עביד ל"מ ומשני דכתיב מכל מתנותיכם ולאביי איצטריך קרא להקדימו בכרי דחייב הלוי להפריש תרומה גדולה ותרומת מעשר. ולפ"ז שפיר מקשה בגמ' בשבת ובכמה מקומות א"ל ר"פ לאביי אי הכי אפילו הקדימו בכרי ומשני מכל מתנותיכם. ומקשה ומה ראית והכוונה דנימא איפכא והיינו דבהקדימו בכרי דעבר בל"ת נימא א"ע מהני כשיטתי' דאביי וא"צ להפריש כלל אח"כ משא"כ בהקדימו בשבולין דלא עבר כלל שוב לא יהני ויהי' צריך להפריש אח"כ ומ"ה משני האי אידגן והסברא דאדרבה כיון שלא עבר א"צ להפריש משא"כ בשעבר נהי דמהני שהמעשר מעשר דגלי קרא מ"מ צריך להפריש אח"כ ודוק:
ה ובעיקר דברי רש"י שכ' בשבת קכ"ז דדוקא בהקדים מעשר ראשון לתרומה בכרי לוקה אבל בהקדים בשבולין אינו לוקה צ"ע דהוא איבעיא דלא איפשטא בירושלמי פ"ג דתרומות ה' ג' וז"ל ר' שמואל בר אבא בעי מעשר ראשון שהקדימו בשבולין עובר או אינו עובר אלא על סדר. והנה הפני משה פי' האיבעי' דדוקא בהקדים מעשר לתרומה עובר משא"כ בהקדים בשבולין דא"צ להפריש תרומה אינו עובר וזה צ"ע דנהי דא"צ להפריש ממעשר תרומה גדולה אבל הבעל הבית צריך להפריש מפירות הנשארין אצלו תרומה גדולה נמצא דהקדים להפריש מעשר על תרומה ואין פירוש לדברי הירושלמי אך עיקר האיבעי לדעתי דדוקא אם כבר נתחייב תרומה והפריש מעשר קודם עובר משא"כ בהקדים בשבולין דעדיין לא נתחייב בתרומה אינו עובר אם הקדים וזה הכונה אינו עובר אלא על סדר והיינו שכבר נתחייב ושנה הסדר ועכ"פ דברי רש"י צ"ע ואין לומר דדוקא אם עובר מיבעי בירושלמי אבל בודאי אינו לוקה דז"א דמה דמיבעי בירושלמי אם עובר הוא משום דשם אמר ר' יוחנן לעיל דהקדים מעשר לתרומה אינו לוקה רק עובר ולכן מיבעי שם אם עובר אבל למ"ד לוקה האיבעי הוא אם לוקה. והנה דברי רש"י בשבת הנ"ל צ"ע שסותר לדבריו בביצה י"ג ד"ה קנסא שכ' על שהקדים וגרם לעבור על דברי תורה שהמשנה סדר המעשרות עובר בלאו ושם קאי על מעשר שהקדימו בשבולין הרי סותר דברי עצמו ושמא כונת רש"י בשבת דאינו לוקה ומ"מ מדאורייתא עובר. ורש"י ג"כ בביצה כונתו דעובר ומ"מ אינו לוקה ומ"מ לא ידענא מה בעי רש"י בשבת כיון דמדאורייתא עובר בודאי כמ"ש רש"י בביצה ע"כ דברי רש"י צ"ע. ולפי מה שכתבתי דאף בהקדים בשבולין עובר מדאורייתא יש לדחות מה שכתבתי לעיל בפירוש הגמ' מה ראית ודו"ק: ו ודרך אגב ראיתי בירושלמי פ"ג דתרומות הלכה ג' הנ"ל וז"ל בכורים בימינו ותרומה בשמאלו אית תנא תני עובר אית תנא תני אינו עובר ופירש הפני משה הכונה שהפריש תרומה ובכורים כאחת אם עובר על שלא הקדים בכורים לתרומה או אינו עובר הואיל שהפריש בבת אחת וצ"ע דמבואר בתמורה דף ד' ובירושלמי פ"ז דדמאי ה' ו' באומר מעשרות של זו בזו על הראשונה עובר בעשה ופירש"י ותוס' וכל המפורשים דאם הפריש מעשר ראשון ומעשר שני ביחד עובר בעשה ולא בל"ת א"כ במה פליגי בירושלמי אם עובר בהפריש תרומה ובכורים כאחת כיון דבירושלמי דדמאי מבואר דהוא בעשה ולא בלאו והסברא נכונה מאוד וה"ה בתרומה ובכורים הכי הוא וצ"ע: ז ונחזור לדברי הגמ' דשבת הנה אשר הקשה כת"ה עוד בהא דאמרינן דמטלטלין תרומה הואיל דחזיא לכהן והרי ע"כ מיירי בהופרש מע"ש ואין מוליכין תרומה לכהן ואף בביתו של ישראל אסור הכהן לאכול כמ"ש תוס' בביצה י"ג ע"ב. ואף דהלכה כר' יוסי דס"ל דב"ה מתירין אף בתרומה ליתן לכהן מ"מ זה דוקא בכהן הרגיל אצלו כמ"ש תוס' ולק"מ דכיון דחזיא ליתן בביתו לכהן הרגיל אצלו מ"ה מותר לטלטל ואמנם יש לפרש בזה לשון הגמ' דמשני בשבת ל"צ דמנחא ביד ישראל מהו דתימא כיון דלא חזי ליה אסור קמ"ל כיון דחזי לכהן שפיר דמי ואמאי נקט דמנחא ביד ישראל ולא קאמר בתרומה ביד ישראל ומריש הוי אמינא כוונת הגמ' דקשיא למ"ל כיון דחזיא לכהן ת"ל דביד ישראל לישאל עליו ומ"ה קאמר דמנחא ביד ישראל והיינו שכבר בא ליד כהן והכהן הניחו ביד ישראל דל"מ לישאל עלי' ומ"ה קמ"ל כיון דחזיא לכהן. ומצאתי בפמ"ג או"ח סי' ש"ח באשל אברהם ס"ק ע"ט שכתב כן אך לא נהירא דל"ש דאי בעי מיתשל דאם ישאל עליו הדרא לטיבלא. אך לפמ"ש יפורש בטיב טעם דל"מ לשנויי בתרומה ביד ישראל דלא חזי' לכהן אף לאכול בבית ישראל כקושיתי אם לא ברגיל אצלו ושמא אין לו כהן הרגיל אצלו. ומ"ה משני ל"צ דמנחא ביד ישראל והיינו שכבר בא ליד כהן ורק מנחא ביד ישראל. ובזה ודאי מותר ליתן לכהן כיון שכבר בא ליד כהן ע"כ אמרינן דחזיא לכהן ובזה ניחא אף לב"ש דס"ל אין נותנין לכהן ומשמע מתוס' ביצה דאף לכהן הרגיל אסור ליתן לאכול דדוקא לב"ה שרי א"כ למאי דמוקמינן דמנחא ביד ישראל והיינו שכבר בא לכהן ניחא אף לב"ש. וכן ל"ק לר' יהודה ואחרים דס"ל ביצה י"ב ע"ב דב"ה לא שרי בתרומה ומשמע לפי' תוס' דאף ברגיל לאכול לא שרי לב"ה אלא לר' יוסי ומשנה דדמאי פ"ד אתיא לר' יוסי אבל לר' יהודה אסור וקשיא אמאי מטלטלין תרומה להנ"ל ניחא דמשנה דמפנין מיירי כשכבר בא ליד כהן מיהו כ"ז לפי' תוס' אבל הר"ש פ"ד דדמאי ס"ל דאף למאן דאסור להוליך תרומה בביתו של ישראל הרגיל אכלו מותר ול"ק כלל מתרומה כנ"ל היטב בכ"ז וכעת י"ל דהיינו טעמא דהר"ש דס"ל אף למאן דאסור להוליך מותר ליתן לכהן הרגיל בביתו דהוכחה שלו ממשנה דפ' מפנין שלא רצה לפרש שכבר בא ליד הכהן וכן זה יהי' הוכחת הר"מ פכ"ג דשבת ה' ט"ו שמתיר ליתן לכהן הרגיל אף שאסור להוליך ודו"ק:
ח עוד הקשה כ"ת על שיטת הסמ"ג הובא במ"ל פ"א ממעשר ב' ה' י"ב דדוקא מתרומה גדולה ומעשר ראשון ירק פטור מדאורייתא אבל במעשר ב' חייב מדאורייתא מהא דאמרינן ביומא פ"ג דמי שנשכו נחש וכו' גוזזין את הכרישין וא"צ לעשר. ומוקי לה בטעמא דמעשר ירק מדרבנן, והרי ע"כ צריך להפריש מעשר ב' דהוא דאורייתא ולק"מ די"ל דברייתא מיירי בשנה ג' דאין בו מעשר ב', רק מעשר עני ובזה מודה הסמ"ג דל"ה רק דרבנן כמבואר בדבריו הובא במ"ל הנ"ל. ודע דבטורי אבן ר"ה ט"ו סוף ד"ה מעשר חרובין דרבנן כ' לשיטת ספר יראים דהוא כשיטת סמ"ג הנ"ל דלפ"ז בירקות בתחלה צריך להפריש מעשר ב' ואח"כ תרומה ומעשר ראשון דאיך יפריש תרומה ויתן לכהן דמדאו' ל"ה תרומה והוא טבל למעשר ב'. ולפ"ז נ"ל לפרש הא דתנן פ"א דתרומת משנה ה' אין תורמין ממעשר ראשון שנטלה תרומתו ולא ממעשר ב' והקדש שנפדה כן גרס הר"ש וכ' דמשכחת לה שהקדימו בשבולין דפטור מתרומה גדולה וכ' התוי"ט אף דלא כתיב קרא רק במעשר ראשון שהקדימו בשבולין דפטור מתרומה גדולה מ"מ ילפינן מעשר ב' ממעשר ראשון וברי"ט אלגאזי ה' חלה דף ל"ח ע"ב הקשה ע"ז מירושלמי דמשמע דלא ילפינן מעשר ב' ממעשר א' אמנם לשיטת הסמ"ג פירוש המשנה ולא ממעשר ב', א"צ לפרש שעביד שלא כדין והפריש מעשר קודם. אך דמיירי בירק דלכתחלה צריך להפריש מעשר ב' קודם ואח"כ תרומה ואין תורמין אח"כ ממעשר ב' דממון גבוה הוא על שאר הטבל לתרומה כדמפרש בירושלמי וזה פי' נכון לכאורה. אמנם גוף דברי הר"א ממיץ המה חידוש גדול כמו שהתפלא בטורי אבן וע' בגיטין ס"ה דמשני בעציץ שאינו נקוב דרבנן ולא משני במעשר ירק דרבנן משמע קצת כסמ"ג דבירק מעשר ב' דאורייתא עיי"ש:
ט עוד התפלא כ"ת על מגיני שלמה ביצה י"ג שמסתפק אם גם בתרומה בעינן שיראה פני הבית ומייתי מתוס' ד"ה ומה ראית דגם בתרומה בעינן ראית פני הבית ובאמת הוא גמ' מפורשת במנחות ס"ז ע"ב דמקשה תרומה נמי אפשר דעביד כר' אושעיא להכניס במוץ ומבואר דבעי ראית פני הבית ולפענ"ד גוף דבר זה במחלוקת תליא דלשיטת מהרי"ט סי' פ"ה דלוקח אינו פטור רק ממעשר ולא מתרומה דלא ילפינן תרומה ממעשר ה"ה לענין ראית פני הבית דלא כתיב רק במעשר לא ילפינן. אולם להמ"ל פ"א דתרומת ה' י"א שחולק ומייתי לטור יו"ד דגם תרומה בלקוח פטור ה"ה לענין ראיית פני הבית ילפינן תרומה ממעשר והנה התיו"ט פ"א דתרומות משנה ה' ד"ה ולא ממעשר וד"ה ולא מפירות כ' דילפינן תרומה ממעשר. ולפענ"ד דבר זה תליא במחלוקת דלאבא יוסי בן גמלא דיליף תרומת מעשר ומעשר לענין נוטל באומד ומחשבה מתרומה גדולה. ה"ה להיפך ילפינן תרומה גדולה מתרומת מעשר ומעשר לענין לקוח ולענין ראיית פני הבית משא"כ לרבנן לא ילפינן. ולפ"ז מיושב מה שהקשה ב"י סי' של"א דאס"ד דיש חילוק בלקוח בין תרומה למעשר לענין לקוח מה מקשה בגמ' דב"מ פ"ח וכן הוכיח המ"ל מתוס' בכמה דוכתא להנ"ל י"ל דשם קאי לאבא יוסי בן גמלא וע' מ"ש בספרי ח"ר סימן קס"ה אות ה' ולפי"ז י"ל דהא דמקשה במנחות ס"ז אי הכי תרומה נמי אפשר דעביד כר' אושעיא מקשה ג"כ אם ס"ל כאבא יוסי בן גמלא אבל לרבנן דפליגי אאבא יוסי בן גמלא י"ל תרומה ל"ב ראיית פני הבית דכתיב רק במעשר ומ"מ מפשטא דגמרא משמע דילפי' תרומה ממעשר וע' יבמות פ"ו לענין אי ילפינן מעשר מתרומה ודו"ק:
י ושוב עיינתי בתשו' מהרי"ט סי' כ"ה חלק א' דוחה שם דברי האומר דלמעשר ל"מ קריית שם רק בעי הפרשה. וזה כדברי המאירי שהבאתי בתחילת התשובה והמהרי"ט הוכיח דמהני קריאת שם וראיתי שם סימן הנ"ל שכ' דנותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר מהני גם בודאי ובאמת זה מחלוקת דבתוס' חולין ו' מבואר דל"מ רק בדמאי ולא בודאי. ובתוס' גיטין ל' לא משמע כן ומה שהקשה מהרי"ט שם דאי אף טבל מהני נותן עיניו בצד זה אמאי אין מעשרין בשבת דמהני כזה הוא קושית תוס' בגיטין ובחולין ובכמה דוכתא. ומה שתירץ דגבי טבל צריך הוא לקרוא עליו שם מעשר ותרומה הלכך ל"מ לעשר בשבת נראה כונתו דל"מ נותן עיניו בצד זה בודאי עד שיקרא עליו שם וזה כדעת תוס' חולין וצ"ע שלא הביא דבריהם: