אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן קלה

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן קלה

סימן קלד

בענין הנ"ל שנת תרמ"א:

א ראיתי בסוגיא דהערל יבמות ע"ג דמיבעי שם בגמ' אי ערל אסור במעשר ומקשה ממשנה דבכורים דנתני ערל אסור בתרומה מה שאין כן במעשר. וקשיא דלמא משנה אתי כר"ע דמייתי לערל כטמא וערל אסור במעשר ומ"ה לא תני דיש בתרומה ובכורים לענין ערל כדמשני בדף ע"ד. וכבר הקשה כן בערוך לנר. ונ"ל לישב דמשנה ע"כ ס"ל מע"ב ממון גבוה שהרי קאמר דתרומה ובכורים נכסי כהן משא"כ במעשר ור"ע ע"כ ס"ל מעשר ב' ממון הדיוט שהרי אמרינן בפסחים לריה"ג יכול יצא אדם יד' חובת מצה במע"ב ת"ל לחם עוני מה שנאכל באנינות יצא מע"ב שאינו נאכל באנינות ר"ע אומר מצות מצות ריבה ושם בפסחים ל"ז ע"ב אמרינן דלר"מ דמע"ב ממון גבוה אינו יוצא ידי חובתו במע"ב. ואיך ס"ל לר"ע דיוצא במע"ב וע"כ ס"ל לר"ע מע"ב ממון הדיוט וליכא לאוקמא המשנה דיש בתרומה ובכורים מה שאין במעשר כר"ע. ובזה מיושב ג"כ קו' תוס' יבמות ע"ג ד"ה משא"כ במעשר דנילף בכורים ממעשר שלא יהיו בכורים ג"כ נכסי כהן דאמרינן בפסחים שם דבכורים אין יוצא חובת מצה דממעטינן ממושבותיכם מצה הנאכלת בכל מושבות ולר"ע שם למאי דהדר בי' ממעטינן בכורים שאין לו היתר בכל מושבות משא"כ מעשר ב' יש לו היתר ע"י פדיון וכיון דבבכורים לכ"ע אין יוצא ממיעוט קרא דמושבותיכם ע"כ בכורים ממון הדיוט דאל"כ למה לי קרא דמושבותיכם למענו בכורים והרי בלא"ה ממון גבוה ואין יוצאין ידי מצה וקרא דמושבותיכם לא איצטריך אלא להכי ואף דבקדושין ל"ז אמרינן דמושב דכתיב גבי מצה אתיא למצה ומרור בזמן דליכא פסח מ"מ הרי התוס' בפסחים כ"ח ע"ב ד"ה ואידך הקשו הרי זה ילפינן מבערב תאכלו מצות ומה שתירצו תוס' בקדושין שם לא ניחא להו בפסחים וע"כ צ"ל דמושב דכתיב במצה אתי למעט בכורים כדאמרינן בפסחים ומזה מוכח דממון הדיוט הוא דלחלות תודה ליכא לאוקמא המיעוט דבלא"ה אינו נאכל לשבעה וכדאמרינן בפסחים ל"ח ע"ב. והא דלא משני בקדושין ל"ז דמושב איצטריך למעט בכורים ע"כ צ"ל דסוגיא דקדושין אתיא כרבנן דבכורים אסור לאונן וא"צ קרא לבכורים. דבלא"ה אינו נאכל באנינות. אבל לר"ע דלא דריש לחם עוני למעט מה שאינו נאכל באנינות איצטריך מושב למעט בכורים. ומזה מוכח דלאו ממון גבוה ומיושב קו' תוס' דגם לר"מ י"ל דס"ל קרא דמושבות אתיא למעט בכורים. דס"ל בכורים מותר לאונן ואיצטריך קרא דמושבות למעוטי ומזה מוכח דבכורים הוה נכסי הדיוט:

ב איברא דלפמ"ש דר"ע מדס"ל יוצאין במעשר ב' ע"כ ס"ל ממון הדיוט וקשיא מספרי הובא ג"כ ברמב"ן על התורה דר' ישמעאל דריש לא נתתי למת ליקח ארון ותכריכין ור"ע מקשה דלחי דומיא דמת ג"כ אסור ולפמ"ש תוס' יבמות ע"ג ד"ה נכסי דמ"ד ממון גבוה אסור מדאורייתא ליקח מלבושין ולמ"ד ממון הדיוט מותר מדאורייתא א"כ מוכח מספרי דר"ע ס"ל ממון גבוה ואיך ס"ל בפסחים דיוצאין במעשר ב' ידי מצה. ומזה מוכח לפענ"ד שיטת הרמב"ם דפסק בפ"ו ממצה דיוצאין במעשר ב' אף דפסק ממון גבוה עיין במפורשי דבריו בלח"מ ובשעה"מ ובצל"ח באריכות. ולהנ"ל הוכיח הר"מ כן מדברי ר"ע דפוסק ממון גבוה ופוסק דיוצאין במעשר ב', וע"כ אין הלכה כדברי הברייתא. ומצאתי בכסף משנה פ"ו דבכורים שכ' ג"כ בטעמא דרמב"ם דסמך על ר"ע אבל לא הוכיח דר"ע ס"ל ממון גבוה אמנם לפמ"ש יש הוכחה. ומצאתי שהכפות תמרים בסוכה ל"ה מישב דברי הר"מ דדחי ברייתא זו דר"מ פוטר מחלה מברייתא אחרת שהוא תוספתא הובא בכסף משנה פ"ו דבכורים ובאמת התוס' יבמות הוכיחו ממשנה דחלה דאיתא מעשר ב' והקדש שנפדו חייב בחלה משמע דקודם שנפדה פטור. (בדברי תוס' צ"ע מאוד שלא הביאו ברייתא הובא בסוכה ל"ה ובפסחים ושמא ניחא להו להביא משנה) אך דברי הכפ"ת צ"ע אך י"ל דמשנה איירי בגבולין דלכ"ע פטור מחלה כמ"ש בש"ס דסנהדרין קי"ב ומ"ה לא מוכח רק מברייתא ודוחה הר"מ הברייתא. אך לפמ"ש מיושבין דברי הר"מ בטוב טעם ולפ"ז ליתא לתירוצי שישבתי קו' תוס' דלמא בכורים ג"כ ממון גבוה. וע' מ"ש בזה בח"ר סי' קכ"ה אות ב"ג. ואולי י"ל דלעולם ר"ע אי"ל מע"ב מ"ג ורק דל"ל גז"ש דלחם לחם לענין זה וע' שעה"מ פ"ו ממצה בשם יבין שמועה:

ב ודרך אגב אמינא בהך משנה דחלה פ"א ומייתי לה ביבמות ע"ג דתרומה ובכורים אסורין לזרים שתמהו תוס' יבמות הרי קתני חייבין חומש ומה קמ"ל אסורין לזרים ותירצו דאתיא לפצי שיעור וכן הוא בירושלמי וצ"ע מה קמ"ל בתרומה ובכורים והלא בכל איסורין לר"י ח"ש אסור מן התורה. ונ"ל לתרץ דהנה דעת הרמב"ם דח"ש ע"י תערובת אינו אסור מן התורה וכן הוא בר"ש בטבול יום. וכ' בפליתי סי' ק"ט ס"ק ד' הטעם דחצי שיעור אינו אסור בתערובת מדאו' דל"ח לאצטרופי דכיון דהאיסור נתבטל מדאוריי' שיש כאן רוב אף אם נפל עוד איסור אינו חוזר וניער וע"כ ל"ח לאצטרופי ע"י שיפול עוד לתוכה. ולפ"ז י"ל בתרומה דאם נפל איסור צריך להרים. ואמרינן בתרומה חוזר וניער כמ"ש הראב"ד הובא בסי' צ"ט על כן בתרומה אף ח"ש ע"י תערובת אסור מן התורה. דחזי לאצטרופי וזה קמ"ל המשנה דאסורין לזרים בח"ש אף ע"י תערובת אף דבשאר איסורים אינו אסור מן התורה. ובכ"ז יש לפלפל בגוף דברי הפליתי. (וע' בספרי ח"ר סי' צ"א אות ט"ו מ"ש במשנה זו):

ד והנה נסתפקתי בשיעור אתרוג שהובאו לפני אתרוגים שהיו ארוכים ודקים דבעובים ל"ה עבים כביצה ובאורכם הי' יותר מכביצה אם מותר לברך עליהם ונ"ל דאין יוצאין בהם כעין שכ' הטו"ז סי' תרל"ד לענין ד' על ד' במזוזה ולענין ז' על ז' בסוכה דהאורך אינו משלים להרוחב. הגם דבסוכה ל"ו מייתי בגמ' בפלוגתא באתרוג אם כאגוז או כביצה כמחלוקת כאן כך מחלוקת באבנים מקורזלות ובאבנים מקורזלות נראה דהאורך משלים להרוחב כבר כ' רש"י בשבת פ"א דאין לזה שום דמיון לאתרוג רק שלא תשכח מי אומר כביצה ומי כאגוז. וכן אין ראיה משיעור אכילה לברכות המזון ולזימון דהוא כביצה לר"י דשם בהנאת אכילה תליא אם הוא כשיעור שביעה ומה נ"מ בין אורך לרוחב משא"כ באתרוג ולכאורה יש ראי' קצת מירושלמי סנהדרין פ' הנחנקין דאמרינן שם דמשכחת זקן ממרא בבהרת כגריס דבעי כגריס מרובע והוא הורה שמצטרף האורך להרוחב כמו שפי' הפני משה ואמאי לא אמר דמשכחת אם הוסיף גורע בזקן ממרא באתרוג דבעי כביצה ממש והוא הורה דמצטרף האורך להרוחב ומוכח דבאמת מצטרף. אך דא"כ תקשי אמאי לא אמר בסוכה דמשכחת אם הוסיף גורע שהורה בז' על ז' דמצרפין האורך לרוחב פחות מז'. וכן בשיעור מזוזה להטו"ז דבעי ד' על ד' דוקא. ועל כרחך צ"ל דהירושלמי לאו דוקא נקט בבהרת וה"ה דמשכחת בכל שיעורין כי האי גונא אם נימא דשיעורין הוה בכלל פירושן מדברי סופרים ודו"ק על כן נלע"ד דבאתרוג דתליא בהדר כל שאינו רחב וארוך כביצה אין זה הדר:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה