אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן קלג

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן קלג

סימן קלב

ב"ה:

פרעמישלא תרנ"א לפ"ק:

לכבוד ה"ה הרב הגדול החריף ובקי החכם השלם המפורסם כש"ת מו"ה ארי' ריטטער נ"י האבד"ק ראטערדאם והמדינה יע"א:

א כת"ה העיר על דברי הצל"ח סוף פסחים שכ' דהבצים נתקטנו ובזה"ז שיעור כזית היא כביצה דהבצים נתקטנו על חצים ותשובת ח"ס חא"ח סי' קכ"ז וסי' קפ"א מפלפל בזה וכת"ה הביא מדברי תשו' הגאונים שנדפס בליק שנת תרכ"ד סי צ"ה וז"ל לכך נתנה לנו התורה שיעור בבצים ופירות שדברי סופרים מהר סיני כדכתיב ועליהם ככל הדברים. לפי שהבצים והפרות נמצאים בכל מקום כי גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שישראל עתידין להתפזר לבין האומות ומשקלין ומדתן שהי' בימי משה ושהוסיפו עליהן בארץ ישראל אין נשמרין להם והמדות משתנות בדורות ובמדינות שבכל דור ודור היו תנאים מחדשין מדותיהם כמפורש בכמה מקומות וכו' נשתנו כל אלו המדות שהן מזמן קרוב וכש"כ מדורות הראשונות שאין ידועים מדותיהם כלל ולכן תלו תנאים השיעור בבצים ובפירות שהן קיימים כל עת ואין משתנים וכו'. הרי מבואר שהבצים אינם משתנים, דלא כצל"ח וח"ס. ולפענ"ד נראה דכונת הגאונים שעפ"י הרוב אינם משתנים ועל כן שיערה התורה בהם דברוב הזמנים הטבע קיימת בלי שיניו דבוודאי א"א לומר דתמיד אינם משתנים דהרי חזינן שהטבע השתנה כמ"ש תוס' ע"ז כ"ה ע"ב ד"ה פרה וחולין מ"ז דבדורות הראשונים פרה לא ילדה עד ג' שנים ועכשיו נשתנה וכן לענין עילנינתא דורדא וכן כ' תוס' ספ"ק דמ"ק שנשתנה הטבע דרפואות שבש"ס אינן טובות בזמן הזה וכן כ' רמ"א אה"ע סי' קנ"ו דעכשיו נשתנה הטבע ויולדת לט' יולדת למקוטעין וה"ה דהבצים נשתנים, וע"כ צ"ל דכוונתו עפ"י רוב לא נשתנה וכמה פעמים אשכחן דהתורה נתנה סימן שמועיל עפ"י רוב והפליתי סי' פ"ג כ' דגם כללא דכל שיש לו קשקשים יש לו סנפיר הוא עפ"י רוב ה"ה בסימנא ומשקל ומדידה עפ"י בצים הוא מחמת רובא. והנה בלא"ה דברי תשובת הגאונים במ"ש שהבצים קיימים בכל עת צ"ע שהרי במקום ודאי מובדלים כמ"ש בספר יבין שמועה להתשב"ץ במאמר חמץ דף ל"א וז"ל ואני תמה מהמודדין בבצים שלנו לפ' שאין כל המקומות שוין שיש מקומות שבצים תרנגולת גסות כארצות אדום ויש מקומות שהבצים דקות כארצות ישמעאל ויש ביצה גדולה מביצה ומה"ט בעינן ס"א. וע' בראש אפרים בשו"ת סי' ט"ו שדוחה דברי האחרונים דאנן בבצים בינונות משערים מ"מ מה שכ' בתחילה וכיון שהבצים משתנית לפי המקום ואיך כתבו הגאונים שלכן תלו השיעור דביצה שאינה משתנית. אולי גם בזה כונתם עפ"י רוב דברוב מקומות הבצים שוות:

ב והנה חתני הרב הגדול מ' נתן לעווין נ"י הערני דבגמ' מצינו שנתקטנו הבצים שהרי ר' יוסי ס"ל בשבת ט"ו חמשה רבעים קמח פטור מחלה חמשה ועוד חייבין ופרש"י ר' יוסי ס"ל מדה מדבריות הי' בצים גדולות משלנו. וע' רש"ל שפי' דמאחר שהבצים שלנו קטנות מן הראשונות צריך להוסיף. הרי שנתקטנו הביצים. ובתוס' עירובין פ"ג ע"ב לא פירש כן ר"ת בשם אמנם גם התוס' שם דף פ"ג ד"ה יתירה כתבו בסוף דבריהם כי ביצה מדבריות הי' גסה יותר מאותן של יום התוס' ומבואר שנתקטנו הבצים. הרי כל זה שלא כדברי תשו' הגאונים שהביא כת"ה אבל לפי מה שפרשתי דכונתו על הרוב ניחא וקצ"ע ברש"י שבת שם שכתב דר' יוסי ס"ל בצים שוחקות ומפרש האי ועוד אחד מעשרים בבצים שנראה דדברי ר' יוסי ודברי רב' אחד הם. וכן נראה מדברי תוס' עירובין פ"ג ע"ב ד"ה שבעת רבעים ואמנם מרש"י עירובין ע"ג ד"ה כמותו וקליפתה משמע דר' יוסי ורבי פליגי. וע' ח"ס או"ח סי' קפ"א שהוכיח מרש"י ותוס' אלו דאע"פ שנתקטנו הבצים מ"מ משיעור מ"ג וחומש לא הוסיפו ולא נשתנה ולא ידענא היכי משמע דילמא לר' יוסי בעי יותר בצים:

והנה קצת נ"ל ראי' מש"ס דיומא כדברי הצל"ח דאם נשתנו הבצים גם השיעור נשתנה דלא כח"ס. דבש"ס דיומא אמר ר"א בדף פ' האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין והדבר תמוה דהרי שיעורין הלכה למשה מסיני לאיך יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין ומצות אין בטילות לעתיד לבא ולא ישתנה שום דין ודוחק לומר דאין ה"נ דמה"ט א"ר יוחנן שם שיעורין הלכה למשה מסיני ובא לחלוק על ר"א דא"כ הו"ל לומר ר' יוחנן אמר ולא אמר ר' יוחנן. אמנם י"ל הכוונה דשמא ובא ב"ד אחר ויאמר דהבצים נתקטנו בעת שאכל ואין מחויב חטאת אכזית שאכל שהוא חצי ביצה כדברי הצל"ח. או שיאמרו הב"ד שהזית ששיערו בו הי' קטן שנתקטן אז הזית:

ג אמנם מדברי ירושלמי ריש פיאה נראה דלא כצל"ח דאמרינן שם ר' יוחנן כדעתי' דהוא אמר כל השיעורים הלכה למשה מסיני ר' הושעי' כדעתי' דר' אושעיא אמר האוכל איסור בזמן הזה צריך לרשום עליו את השיעור שמא יעמוד ב"ד אחר וישנה עליו את השיעורים עיי"ש ומבואר דלמ"ד הלכה למשה מסיני א"א שישתנה ור' אושעיא ס"ל שיעורין דרבנן ומ"ה צריך לכתוב ואס"ד דמשכחת שישתנו השיעורין אף למ"ד שיעורין דאורייתא צריך לכתוב. וע"כ דל"ש שינוי השיעורים בשביל שינוי הטבע דהתורה נצחית ולא תשתנה בשיעורי' אך י"ל דכיון דלא שכיח הוא כמש"ל דעפ"י רוב לא נעשה שינוי אין צריך לחוש למ"ד שיעורין דאורייתא שמא נתקטנו הבצים שיכתוב השיעור שאכל. ובגוף הדין נראה דצדקו דברי החולקים על הצל"ח היינו באיסורי אכילה דתליא בכזית שהוא שיעור חצי ביצה. אף שנתקטנו הבצים מ"מ כאן שאמרה תורה דשיעור חצי ביצה חשוב הוא לחייב עלי' אף שנתקטנו הבצים מ"מ השיעור חשוב הוא וכיוצא בזה כ' הרשב"א שבת צ"א דאף כזית שנחפה חשוב הוא לענין שבת כיון שנראה ככזית וע' תשו' ח"ס א"ה סי' קכ"ז ותשו' חסד לאברהם סי' ח"י שכתב ג"כ כן וע' בספרי לאו"ח סי' ל' שהארכתי מכם לענין כזית שנחפה. ולכאורה י"ל כן בכל השיעורים דחשיב בקרא דארץ חטה ושעורה ארץ זית שמן דדרשינן בריש עירובין לשיעורין אף דהוא רק אסמכתא ושיעורין הלכה למשה מסיני כדאמרינן שם מ"מ כיון דאסמכינהו אקרא לא ישתנו שיעורין אלו אף שיתקטנו. הגם שמצינו לענין יולדת לתשעה דדרשינן מויתן לה הריון בנדה ל"ח דאינה יולדת למקוטעין ומ"מ כעת נשתנה הטבע והתורה נצחית י"ל שם לא נאמר בקרא לדורות לדין על כן י"ל עכשיו שנשתנה הטבע נשתנה הדין משא"כ בקרא דארץ חטה ושעורה דאסמכינה רבנן לדין י"ל דלא נשתנה. וע' בספר ת"ש לזקיני הגאון ז"ל. סוף חידושי נדה מה שהקשה אקושית ירושלמי סוף פ"ק דנדה הובא בתוס' בכורות כ"א שהקשה אהא דאמרינן שם דבבהמה טהורה לא נדע יום הלידה והכתיב חולל אילות תשמור תסתר ירחים תמנאנה ויודעת עת לדתן. ומה קושיא הרי י"ל דנשתנה הטבע כמו באדם הנולד למקוטעים. עיי"ש שכ' דה"ה דה"מ לשנויי הכי וקצת קשה דא"כ מה הקשה בת"ש סי' י"ג ס"ק ט"ו אלבוש שכ' דאפי' בוודאי בן ח' אם שהה ח' ימים מותר דאמרינן בן ז' הוא ואישתהי והרי בנדה מיבעי לן בבהמה גסה אם יולדת לז' ולא איפשיטא. ומה בכך והרי י"ל דנשתנה הטבע כמו באדם. אולי כונתו דאין לנו ראי' שנשתנה הטבע משא"כ בירושלמי יש ראי' מהך של בית רבי ודוק:

ד אך בעיקר קו' הת"ש סוף נדה י"ל הנה קשיא אקרא כתיב בקרא תספור ירחים תמלאנה ויודעת עת לידתן אם אפשר שתשתנה הטבע ולא נדע עת לידתן אך כבר כתבתי דהקרא נאמר על הרוב דברוב פעמים לא תשתנה הטבע ולפ"ז שפיר הקשה מביקורת של אנטיגנוס הרביע של בית רבי ממנה שורים ולא נודע עת לידתן. דכבר הוכחתי בספרי ב"י חיו"ד סי' ס"א אות ט"ו וסי' מ"ט אות ו' דרבי חייש למיעוטי. ואס"ד דיוכל להשתנות איך כ' קרא ויודעת עת לידתן וליכא למימר דסמך קרא על הרוב. והרי הכא חייש למיעוטי וע"כ דאף מיעוט לא ישתנה. ומ"ה הצריך לחלק בין חי' לבהמה ודוק והנה לעיל הבאתי דברי ש"ס יומא פ' דאמר רבי אלעזר האוכל חלב צריך שיכתוב השיעור שמא יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין וכתבתי בשם ירושלמי פי"א דהאי מ"ד ס"ל שיעורין דרבנן. הנה ענין זה דשיעורין דרבנן על כרחך צ"ל דאורייתא חייב על כל שהו דהוה אכילה כמ"ש המזרחי הובא במ"ל ריש ה' חמץ ורבנן אמרו דאינו חייב רק אכזית. ועל כרחך ס"ל מ"ש אסור מן התורה ובקהלת יעקב אלגזי ריש אות ח"ש כ' דהא דהקשה ביומא פ' ובז"ה מי מחייב והלא ל"ה שב מידיעתו כיון דסבר שהוא ח"ש היינו למ"ד ח"ש מותר מן התורה דלמ"ד ח"ש אסור מן התורה הוה שב מידיעתו ע"ש והובא בספרי חא"ח סי' נ"ד אות ז'. ומה הקשה והרי ר"א ע"כ ס"ל ח"ש אסור מה"ת כאמור ע"כ צ"ע:

והנני ידידו:

הלכות תרומה ומעשר:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה