שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן קלב
ב"ה:
פרעמישלא תרנ"ד לפ"ק:
להרב המאה"ג מ' אהרן שמחה לעבל נ"י האבד"ק באקוי:
א ע"ד המבואר בירושלמי פ"ט דכלאים ובת"כ והובא בר"ש דצמר צבוע אין מטמא בנגעים ובכלאים אף צבוע הוה כלאים בפשתן ופי' בירושלמי נגעים כתיב יתור קרא צמר צמר וע"ז כתב כ"ת כיון דסתם פשתן לבן כמ"ש הרא"ש בפיה"מ דנגעי' וד' בגדים של כה"ג קראתם המשנה לבנים וברמב"ם הלכות כלי המקדש פ"ח ה"ג ובכ"מ שם משמע דלבן דוקא ואם צבעם פסולים א"כ חזינן דחזותא מילתא היא וע' בב"ק ק"א דהוה שנוי, א"כ פשתים צבוע אין בו משום כלאים דל"ה כבריתו ולולא יתור קרא הוה מקשינן גם צמר לפשתים אך יש יתור לצמר צבוע ובפשתים צבוע אין בו משום כלאים והא דאיתא בנדה דף ס"א דבגד צבוע יש בו משום כלאים דוקא בעשהו כלאים ואח"כ צבעו אבל בצבעו מעיקרא ל"ה כלאים אלו דבריו וזה ליתא דצמר ופשתים איתקש וכמו דבצמר צבוע ל"ה שנוי לכלאים ה"ה בפשתים ל"ה שנוי, ובנגעים הוא דצביעה מקרי שנוי דכתיב צמר צמר דהא דאמרינן בבכורות י"ז מה פשתן שלא נשתנה היינו שנוי בגוף הדבר ולא במראה החיצון והא דאמרינן שם הדלה הגפן ע"ג תאינה פסול לנסכים ומקשה אלא מעתה הדלה פשתן ע"ג הינא הכי נמי דלישתני א"כ לא מצית אמרת מה. פשתן שלא נשתנה דהא פשתן נמי נשתנה ומשני זה נשתנה ריחו וזה לא נשתנה ריחו הרי דנשתנה ריח הוה שנוי דוקא אבל לא חזותא דהא קול ומראה אין בו משום מעילה וריח יש בו מעילה כדמסקינן בפסחים כ"ו:
ב ועוד נ"ל דהא דדרשינן לענין כלאים מה פשתן שלא נשתנה היינו מתחלת בריתו אבל לא מה שנשתנה אח"כ ובזה מיושב מה שהקשיתי בספרי לאו"ח סי' א' אות ב' על תשב"ץ ח"ב סי' ד' שכתב דפשתן עם קנבוס שנתערב הוה כהרכבה מזגית ופנים חדשות בא לכאן ומותר לערב עם צמר איך דריש מה פשתן שלא נשתנה והרי משכחת שנוי בפשתן להנ"ל ניחא דמה לפשתן שלא נשתנה הכונה מתחלת גדילתו לאפוקי צמר מנדמה שנשתנה בתחלת גדילתו וכן הא דמקשה מהדלה פשתן על גבי הינא היינו ג"כ מתחלת גדולו ומדלא הקשה אלא מעתה צבע פשתן הכי נמי דלישתני ע"כ לא מצית אמרת מה פשתן שלא נשתנה ועל כרחך דלאחר גדילתו ל"ה שנוי ונמצא דלענין נגעים דרשינן מה פשתן שלא נשתנה אף צמר היינו אפי' שנוי שאח"כ כגון צמר וזה מיתור קרא דכתיב צמר צמר אך בכלאים דרשינן מה פשתן כברייתו שלא נשתנה היינו מתחלת גדולו אבל מה שנשתנה, אחר גידולו אינו מתירו בכלאים בין בפשתן בין בצמר ולכאורה קשיא בהאיבעיא דב"ק ק"א דאיבעי לן אי חזותא מילתא אמאי לא פשיט מנגעים דחזותא מילתא ואי דשם יש יתור קרא אמאי לא פשיט מכלאים דחזותא לאו מילתא אך לפמ"ש ל"ק דמבואר בב"ק צ"ד בצבע שיכול להעבירו ע"י צפון הוה שנוי החוזר לברייתו, ול"ק וצבע שאינו יכול להעבירו הוה שנוי וכן פסקינן בסי' ש"ס וזה לא תליא בהאיבעיא אי יש שבח סימנים או אי חזותא מילתא א"כ י"ל דגם בנגעים הוה שנוי דוקא בצבע שאין יכול להעבירו דלכ"ע הוה שנוי ובכלאים הדרוש לשנוי מעיקר גדולו כדכתיבנא ע"כ אין להוכיח משם מידי וע' תשובות הר"ן סי' ע' שכתב דאם חזותא מילתא הוה כנתערב גופו של איסור ואם חזותא לאו מילתא הוה כגורם ותליא בזוז"ג, והאריך הרבה בסוגיא אמנם לענין אי צבע מקרי שנוי נראה מגמרא דלא תליא כלל בהאיבעיא כדכתיבנא ואם אי אפשר להעבירו לכ"ע הוה שנוי ועיין מ"ש בספרי ליו"ד ח"ב סי' מ"א אות ח': והנה אדמעטינן בת"כ צבוע בידי שמים מנגעים משום דסתם פשתן לבן הוא והוה שנוי וכן בצמר מוכח דחזותא מילתא ואמאי לא פשיט בב"ק מזה וזה הוה מתחלת גידולו וצ"ל דמשם אין ללמוד דגזה"כ הוא וע' בתשו' הנ"ל שכתבתי דבמקוה חזותא מילתא ולא תליא בהאיבעיא והנה צ"ע בנגעים בצבע שיכול להעבירו אם מקרי שנוי דבגזילה היא מחלוקת ע' תוס' ב"ק ס"ה ע"ב ד"ה הן ולא שנויהם דאיכא קרא מיוחד לשנוי החוזר לבריתו למ"ד קני וע' בנתיבות סי' ל"ד ושמא גם בנגעים תליא במחלוקת דפליגי לענין גזילה. והנה בכלאים נראה דאף צבוע בידי שמים אסור בכלאים דליכא קרא אף דזה הוה שנוי מתחלת גדולו וצ"ל דמראה ל"ה שינוי דמראה אין בו ממש, ודוקא לחומרא מבעי בב"ק ופשיט מערלה ושביעית דחזותא מילתא הוא אבל לקולא כגון בכלאים כיון דליכא קרא ל"א חזותא מילתא אף דהאיבעי' הו' מדאורייתא כמ"ש בתשובת הר"ן ולדינא נ"ל דאף אם הפשתן צבוע יש בו משום כלאים בצמר וחייב כפשטא דגמ' בנדה ס"א וע' במנחות ל"ח ע"ב מידי צבעא קא גרים ובתוס' ובב"י או"ח סי' ט"ז שכ' בזה"ל לבן וכל שאר מיני צבעונים מיקרי בשם לבן ע"ש מ"ש בדברי הרמב"ם וכיון דכל שאר צבעונים מפשתן חייבים בציצית ע"כ דאסורין בכלאים דאס"ד דל"ה כלאים אמאי התירה התורה כלאים בציצית ליצבע להפשתן ועוד דא"כ למה אמרינן ביבמות ז' דכלאים בציצית מופנה כיון דכתיב בגדיהם דהוא צמר ופשתים ואמר רחמנא עביד תכלת דילמא ע"י צביעה ומ"ה איצטריך קרא וע"כ דצביעה ל"מ לכלאים וכת"ה כתב דבגדי כהונה צבועים פסולים כיון דבעינן לבן כמבואר במשנה וזה ליתא לפמ"ש הב"י דשאר צבעונים בכלל לבן אך שמא משום חציצה פסול ושמא צבע ל"ה חציצה וע' שו"ת גבעת פנחס חיו"ד סי' נ"ו וע' נובי"ק חא"ח סי' א' דכל לנאותו אינו חוצץ ובטיל לגבי בגד, ולכאורה יאמר דבגדי כהונה כלאים ואם יצבע ל"ה כלאים לדבריו א"כ הצבע ל"ה לנאותו רק להתירו ולא בטל אך בודאי בטל לגבי בגד ול"ה חציצה לנוב"י. דאין חילוק בין לנאותו בין להתירו. ולפמ"ש דל"מ צביעה לכלאים הצבע לא בא להתיר רק לנאותי. ע"כ צ"ע אם בגדי כהונה צבועים פסולים והנה הראי' מכלאים בציצית דל"מ צביעה בפשתן לכלאים, דאל"כ אמאי עשה דוחה ל"ת, ולצבעי'. י"ל שמא לא מיקרי זאת אפשר לקיים שניהם כדמוכח מירושלמי שהובא בראשית דברינו, דמקשה אמאי ל"מ צביעה בכלאים כמו בנגעים,, אמאי לא משני דמוכח מכלאים בציצית. וע"כ דלא מקרי זאת אפשר, אך הראי' הב' נכונה ובלא"ה הדין פשוט:
והנני ידידו:
הלכות חלה: