אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן קלא

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן קלא

סימן קל

ב"ה:

משוש לפ"ק:

פרעמישלא:

לחכם אחד:

א מה ששאלת אמאי המקדש בפטר חמור מקודשת דמקדש לה במאי דביני וביני והרי הדין בפודה פ"ח פדיונו לבעלים א"כ אח"כ כשתפדה שייך דביני וביני לבעל והי' צריך לקדשה מחדש וזה לא קשה דבודאי מקדשה במה דביני וביני אף שלא אמר לה היא תפדה בשליחותו וחוזרת וזוכה לעצמה כעין שכ' הטור באה"ע סי' ק' כ' בשם הרמ"ה ובמה דביני וביני מקדשה ול"ה דשלב"ל דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה וכיון דאף לכתחילה יכול לפדות ושייך לו במה דביני וביני יכול לקדשה. גדולה מזו, כ' תוס' קדושין נ"ו דאף במקדש באיסורי הנאה תתקדש כיון שיכולה להנות שלא כדרך אכילתן ותירצו שאינו שוה פרוטה או שהיא אינה יודעת וכונתה להנות מכולה והוי מקח טעות והמקדש בפטר חמור ע"כ היא יודעת שאסור בהנאה ודעתה שתתקדש במה דביני וביני ואם אינה יודעת שהוא פטר חמור אינה מקודשת. ואמנם התוס' רי"ד כ' בקדושין דמקדש בפטר חמור אינה מקודשת וכ' ברי"ט אלגזי בכורות דף יוד דפוס פרעשבורג דתוס' רי"ד ס"ל דבמקדש בפטר חמור גופי' אינה מקודשת כיון דלע"ע אסור בהנאה ודוקא באומר בפירוש שהיא מקדשה במה דביני וביני מקודשת עיי"ש שהאריך בפרט זה והנה מ"ש הרי"ט אלגזי דאף דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה זה דוקא אם אומר בפירוש שמקדשה לאחר שתפדה אבל בסתם אינה מקודשת עיי"ש. ולדבריו מיושב מה שקשה לי בש"ס דערכין כ' ע"ב דאמרינן שם באומר על שור כשיבאו דמיו יקדשו אינו חייב באחריות ומקשה והא אין אדם מקדיש דבר שלב"ל וקשה הרי בידו למכרו וע"כ צ"ל כיון שלע"ע לא מכר הוה דשלב"ל אך עדיין צ"ע דשם אמר בפירוש לכשיבאו דמיו יקדשו ושמא זה ל"ה בידו מי יימר דיהי' לו קונה כדאמרינין בקדושין ס"ב גבי גר מי יימר דמזדקק לי' תלתא ועדיין צ"ע. שוב מצאתי במרדכי פ"ו דגיטין והובא ברמ"א חו"מ סי' ר"ט שכ' דהוה דשלב"ל ומייתי ראי' מגמ' דעירובין הנ"ל. וע' בשער המלך פ"ה מאישות מ"ש על דברי תוס' רי"ד שכ' במקדש בפטר חמור אינה מקודשת, ואין להאריך כעת:

מה שהקשית על תוס' בכורות ל' שכ' דאף לכתחלה יכול לחלל מעשר ב' בפרוטה אע"ג דשוה יותר נהי דקאי בזה"ז דיש לחלל לכתחילה ומה דאמרינן בבכורות כ"ה דאסור לכתחילה לא מיירי בזה"ז וכן הוא להדיא בתוס' עירוכין כ"ט. אבל מ"מ צריך יותר מפרוטה משום פרסומא כדאמרי' בעירוכין י"ל דוקא בהקדש תיקנו רבנן ד' זוזי משום פרסומא ולא בכרם רבעי וכן יראה מר"מ ותוס' בכמה דוכתא דבזה"ז יכול לפדות אף בפרוטה: ג ואשר הקשית על רש"י בכורות ל"ה ד"ה גדי שכ' כ"ז שלא יצא כל ראשו ל"ה כילוד ובנדה כ"ט אמרינן דרוב ראשו הוה כילוד גם כונת רש"י בבכורות הכונה רובו דרובו ככולו אף היכא דכ' כולו ע' טו"ז ה' ראש השנה מ"ש על מלוך על כל העולם כולו דלהכי נכתב ב' פעמים כלו לאשמעינן דל"ה רובו ובגליון שם ציינתי לעיין ב"מ צ"ד ע"ב דמבואר שהלא תימא כל הנאה שלו אלא רובו משמע דכל ל"ה רובו ולכאורה י"ל בכונת רש"י דהסמ"ע סי' רמ"ז כ' דבפדחת אמרינן נמי רובו ככולו ובב"ח כ' דבפדחת אמרינן נמי רובו ככולו ובב"ח כ' דבפדחת ל"א רובו מכולו רק בעי כל הפדחת ולכן כ' רש"י כל ראשו הכונה פדחת. אך צ"ע אם גם בבהמה אמרינן הכי:

ו מה שהקשית אהא דאמרינן בבכורות ל"ה מ"ב במעשר אי בעי שדי בי' מומא בכולא עדרי' והלא צער בע"ח דאורייתא לפמ"ש המרדכי פ"ק דע"ז דהיכא דחיישינן לתקלה לא משגחינין על צער בע"ח ה"ה במעשר בהמה חיישינן לתקלא אך המרדכי כ' דצער בע"פ דרבנן (והנובי"ק יו"ד סי' פ"ב כ' דאפי' צער בע"ח דאורייתא היכא דחיישינן לתקלה ל"ח לצער בע"ח דלא כמרדכי). ולמרדכי צ"ל דלמ"ד צער בעח"ד יכול לשדות מום במקום דל"ה צער בע"ח והנה באה"ע סי' ה' מייתי רמ"א דברי מהרא"י סי' ק"ה ואו"ה פי' נ"ט דכל שהוא לרפואה או לשאר דברים לית בהו משום צער בע"ח ומיושב קושיתך וצ"ל הא דהוצרך המרדכי לומר צער בע"ח לאו דאורייתא משום דכניסה לכיפה ל"ה צורך האדם ודוק:

נלפע"ד דהמרדכי שכ' משום דצער בע"ח דרבנן לא ס"ל כפסקי מהרא"י ואו"ה דכל שהוא לצורך מותר צעב"ח וגם התוס' בע"ז י"ב שכ' ד"ה ואת סוסיהם תעקר דחכמים מקרו דבר מן התורה בקום ועשה אולי לא ס"ל כפסקי מהרא"י ואולי י"ל דשם בע"ז דמיירי בנושא ונותן בשוק של ע"ז דאמרינן בהמה תעקר דל"ה רק משום קנס ל"ה לצורך אדם ומ"ה הוצרכו לומר דחכמים עקרו דבר מ"ה. אמנם בקרא דיהושע דצוה הקב"ה את סוסיהם תעקר כדי שלא יבטחו ישראל על סוס ורכב כמו שכ' הרד"ק והרלב"ג זה הוה לצורך אדם ולזה מתרץ אביי אמר קרא את סוסיהם תעקר משום דלצורך אדם מותר וה"ה כשחכמים צוו לעקר משום קנס הוה ג"כ לצורך אדם. ומזה גופא יליף פיסקי מהרא"י הגם שעיינתי במהרא"י ואי"ה ולא הביאו הדין הזה רק בקיצור ולפ"ז אם נועלין דלת בפני בהמות הקדש או בכור שלא יבוא לידי תקלה זה הוה לצורך אדם ול"ש צער בע"ח על כן צ"מ על נוב"י קמא יו"ד סי' פ"ב פ"ג פ"ד בענין בכור אם מותר לנעול דלת למ"ד צער בע"ח דאורייתא ולא מייתי לפיסקי מהרא"י דכל שהוא לצורך כ"ש צער בע"ח וע' באר היטב יו"ד סי' כ"ד שכ' בשם בית הלל דאין למרוט מצוה משום צער בע"ח ושם הקשה עליו שנעלם ממנו דברי רמ"א באה"ע. ולפמ"ש דהמרדכי לא ס"ל כן אין לתמוה על בית הלל:

הלכות כלאים:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה