אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן קכח

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן קכח

סימן קכז

ב"ה:

פרעמישלא תרמ"ט:

לתלמידי הרב החריף ובקי מוה"ר יוסף הורוויטץ נ"י:

מזארשין יע"א:

ע"ד השאלה באחד שהי' לו פרה מבכרת ולא מכרה ובשבת קודם ללידה סבר שלא מכרה ומחמת איסור שבת לא מכרה רק נתנה במתנה לנכרי שמשך הפרה ולקחה לחצרו וילדה אם אין על הולד חשש בכור:

א תשובה ראיתי דבריך תפלפל אם מהני המתנה מחמת שבשבת אסור ליתן במתנה ואם מותר ליתן מתנה בשבת והבאת דברי המג"א סי' ש"ו ס"ק ט"ו דמייתי מדברי המרדכי דאסור ליתן מתנה ביו"ט, רק מתנה ע"מ להחזיר מותר ביו"ט והוכיח מדברי הרמב"ם סוף ה' מכירה שכ' המוכר או הנותן בשבת או ביו"ט אעפ"י שמכין אותו מעשיו קיימין משמע שאסור ליתן במתנה והקשית מדברי פירוש המשנה ספ"ג דסוכה שכ' ומותר לתת מתנה ביו"ט. ולפענ"ד י"ל כיון דהקדים הרמב"ם וכ' ואם נתנו במתנה יצא ואפי' תהי' במתנה ע"מ להחזיר כי העיקר אצלינו מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ומותר לתת מתנה ביו"ט היינו מתנה ע"מ להחזיר או כונתו לצורך מצוה מותר וז"פ ולדינא י"ל דבכור מותר ליתן לכתחילה בשבת דמבואר בחק יעקב סי' תמ"ד דאם שכח למכור חמץ מותר ליתן במתנה בשבת ע"פ ואפשר דאפי' מכירה מותר כיון שאינו עושה רק להנצל מאיסור וראי' מתוס' עירובין ס' ד"ה יפה דמותר לשכור רשות בשבת כיון שאינו עושה אלא בשביל היתר טלטול הוה כמתנה אך מ"מ כ' החק יעקב כיון דאפשר במתנה אסור למכור והגם דשם בחמץ אם לא ימכור יעבור בב"י משא"כ גבי בכור מ"מ כיון דגם גבי בכור אם לא ימכור יש לחוש דאתי לידי תקלה שיעבוד עבודה בקדשים על כן הוה הצלת עבירה ומותר ליתן במתנה בשבת:

ב הן אמת שצ"ע דהרי הטו"ז כ' בסי' תקכ"ד דבהך דינא דאין חולצין ולא מיבמין גם ר"ת מודה דאף במקום מצוה וא"א באחר אסור משום דדמיא למקח וממכר ומקח וממכר אסור בכל גונא דהרי מצינו דמקח וממכר מותר במקום מצוה דהרי מותר לקנות בית בא"י מן העכו"ם בשבת כמבואר סי' ש"ו סעיף י"א ומ"ש במג"א שם ס"ק י"ט בשם הריב"ש דאסור לקנות בית בא"י מן העכו"ם בשבת אך לכתוב ע"י עכו"ם מותר כבר תמה באלי' רבה שם מירושלמי פ"ב דמ"ק ה"ד דמבואר ריב"ל שאל לר"ל מהו ליקח בשבת מן ע"א א"ל תני בשבת מותר בחצר מראה לו כיסום של דינר והוא חותם הרי דלצורך מצוה מותר מקח וממכר ושמא מה"ט ס"ל לריב"ש דאסור דבש"ס דידן משמע דמקח וממכר אף לצורך מצוה אסור כמ"ש הטו"ז סי' תקכ"ד דמדייק ממשנה דביצה ל"ו דבסיפא איתא אלו הן משום מצוה לא מקדישין וכו' ומפרש בגמ' גזירה משום מקח וממכר עיי"ש ומ"ה הריב"ש אינו פוסק כירושלמי דמה שכ' הירושלמי ראיה מיריחו דנכבש בשבת ודאי אין ראיה ממלחמת מצוה דדוחה שבת דכתיב עד רדתה וע"כ הטעם משום מצוה מותר מקח וממכר. ובזה לא ס"ל לש"ס דידן כירושלמי ומ"מ גם אלי' רבה מסיק דאסור ליתן מעות לעכו"ם ליקח בית בא"י בשבת באופן גם בחמץ ובבכור אין למכור וליקח מעות בשבת אך במתנה מותר:

ג ובגוף הדין הדבר פשוט דאף לר' יוחנן דמשיכה ל"ה רק קנין דרבנן מ"מ במקום דליכא מעות משיכה קונה מן התורה ואף לרמב"ן שכ' דמשיכה ל"ה קנין אף במתנה רק חצר קונה מ"מ בנ"ד שהנכרי משך הבהמה לחצירו ודאי קנה דבעמד בצד החצר קונה מתורת יד ומהני אף בנכרי כמ"ש בנתיבות סי' ר' ע"כ הדבר פשוט דהולד מותר מ"מ כיון שעבודת הגרשוני סי' כ"ה אוסר הבכור יש לעיין בדבר. והנה מה שכתב מה"ג דאסור ליתן מתנה לנכרי משום לא תחנם ליתא כיון דהישראל נותן המתנה להנאתו שלא יבא לידי תקלה אם תלד בכור אין כאן איסור כמ"ש הר"ן הובא במג"א סי' ץ' כיון שאינו עושה לצורך עבד ליכא עשה אך שהר"ן כ' דהוה כמכרו לו ולפ"ז בשבת אסור אם נאסר למכור אך שהתוס' כ' בע"ז ד' כ' ד"ה ר"י דאם עושה מפני דרכי שלום ל"ה מתנת חנם אולי ג"כ כונתם דהוה כמכירה ועכ"פ גם לשאינו מכירו מותר ליתן ולדינא כ' עבודת הגרשוני ג"כ דמותר ליתן במתנה אך שכ' דלא אשכחן שום פוסק שנותן עצה ליתן במתנה לנכרי וכ' הטעם כמו דאמרינן ריש בכורות כלו חיותא דר' מרי משום דסברי מלתא בעלמא הוא דעבד משא"כ במכירה ונתינת מעות ושמא עבודת הגרשוני לא קאמר אלא בעובדא דידי' שהיתה גם מתחילה הבהמה בחצר הנכרי כמ"ש שם וא"כ אין הנכרי עושה כלום רק בדיבור בעלמא קנה. על כן יסברו מלתא בעלמא הוא דעביד ואף אם נימא דכונתו שהנכרי יוליך את הבהמה דבדבור בעלמא עיין טו"ז ומהרי"ט וקצה"ח סי' קפ"ט שמפלפלים אם קונה בדיבור כשהי' הבהמה בתחילה בחצר הנפקד ועיין נתיבות סוף פתיחה לסימן ר' מ"מ לא מוכחא מלתא שנותן מתנה משא"כ אם הי' הבהמה בתחילה אצל הישראל והנכרי משכה לרשותו אולי גם עבודת הגרשוני מודה:

ד והנה מה שכ' עבודת הגרשוני דמותר להפקיר בשבת ע' שעה"מ ה' לולב שהביא דבריו וכ' בשם הריטב"א כ"י דאסור להפקיר בשבת וכ"כ פ"ח סי' תמ"ד ועיי"ש שמפלפל. בהא דאמרינן בשבת קל"א הואיל ובידו להפקירו וכ' דשם לענין חיוב חטאת י"ל כיון דמדאורייתא יכול להפקיר לא דחי ציצית שבת וחייב והנה הבאתי ראי' דמיקרי בידו. אף באיסור מתוס' זבחים צ"ה ד"ה מכניסו שכתבו דאף למ"ד ביאה במקצת שמה. ביאה מותר להכניס מעיל פחות מג' הועיל ויכול לחותכו והרי מעיל אסור לחותכו משום לא יקרע ומ"מ אמרינן הואיל וזה דלא כמ"ש בספרי חא"ח סי' מ"ג אות ה' דדבר האסור לעשות לא מקרי בידו ופלפלתי הרבה ביבמות דף צ"ב עיי"ש ומתוס' סוכה ל"ג שכ' דאע"ג דאסור למעט מ"מ מקרי בידו אין ראי' רק על איסור דרבנן דמיעוט ענבה ל"ה רק דרבנן משא"כ באיסור דאורייתא. ונראה דגם הראי' מתוס' זבחים הנ"ל יש לדחות דאף אם נאמר כקרבן חגיגה הובא במ"ל פ"ט מכלי המקדש דבמעיל חייב בקורע אף שלא כדרך השחתה מ"מ דוקא אם המעיל חזי עדיין לקדושתו אבל אם לא חזי ללבישה אינו עובר בלא יקרע כמו בשאר בגדי כהונה דאסור ג"כ לקרוע מ"מ מבלאי מכנסי כהנים מהם הי' מפקיעין וע' בט"ז א"ח סי' קנ"א א"כ במעיל שנטמא דצריך כיבוס במקום קדוש והוא בחוץ וא"א להכניסו ולכבסו ל"ח ללבישה ואינו עובר בלא יקרע רק דכיון דיכול להכניסו פחות פחות מג' ולכבסו שוב אסור לקרוע וזה דברי ר"ל ושפיר כתבו תוס' דאם ביאה במקצת שמה ביאה ולא יהי' רשאי להכניס במקצת שוב מותר לקרוע. ואם ראוי לחותכו שוב מותר להכניס מקצת ושוב אסור לקרוע ע"כ שפיר מותר להכניס ועיין תוס' ב"מ ל' על כן יש לדחות הראי' ועדיין צריך להתיישב ואכ"מ ויתכן יותר אם נאמר דגם במעיל אינו עובר רק דרך השחתה כשיטת המ"ל א"כ לכאורה אמאי אמר ר"ל שלא יקרע המעיל והרי עושה זאת לצורך כיבוס ול"ה דרך השחתה אך כיון שיכול להכניס פחות מג' שוב הקריעה הוה דרך השחתה אבל אם הי' אסור להכניס שוב מותר לקרוע ע"כ שפיר כ' תוס' דאמרינן הואיל וע' ביד דוד יומא ע"ב שכ' דאף דלא חזי ללבישה עובר בלא יקרע ולפענ"ד לא נראה כן ואקצר:

ה והנה מ"ש עבודת הגרשוני דלא מהני להפקיר הבהמה שיהי' הולד מותר וכ"ת הראה לרי"ט אלגזי בכורות ד' ב' דמייתי תוספתא דהפקר לא קדוש בבכורה כבר הרגשתי בזה אולם גם עבודת הגרשוני יודה דהפקר לא קדיש בבכורה אך דלא ניחא, ליה תקנתא דהפקר דלא יפקיר בלב שלם כמ"ש שם ובפשיטות י"ל דל"מ להפקיר הבהמה הואיל ואי בע' זכה בה דהרי הבהמה עומדת בחצירו ועיין מה שכ' בספרי לאו"ח סי' ס' אות ז' דמה"ט ל"א הואיל בחמץ שבטלו משום דהחמץ אסור בהנאה ול"מ זכה בחצירו דכל היכא דאיהו ל"מ זכה חצירו לא זכה כדאמרינן בב"מ ק"ב וזה שייך בחמץ אבל בבהמה שאינה אסור שוב אמרינן הואיל. עוד י"ל לפמ"ש בספרי הנ"ל סי' ס"א אות ב' דלכאורה איך מהני ביטול מטעם הפקר הרי בידו לחזור תוך ג' מהפקר וכתבתי דכיון דזה רק תקנתא דרבנן שיכול לחזור במקום איסורא לא תקנו חז"ל וזה שייך בחמץ אבל בבהמה דל"ה איסורא ל"מ הפקר ותוספתא שהביא רי"ט אלגזי ודאי מיירי בהפקר גמור כגון גר שמת או הפקר לאחר ג' דודאי מהני ודוק. ולדינא נ"ל כיון שעבודת הגרשוני כ' דאף בדיעבד משנתן במתנה יש לנהוג בהולד קדושת בכור מדרבנן מסתפינא להקל ע"כ יצוה לנכרי שיאמר לנכרי השני שיעשה מום ואז ישב עם ב' ת"ח ויראה המום ויתירו:

ו ואפלפל קצת בדבריך הנה במ"ש בספרי ליו"ד ח"ר סי' ק"י וקכ"א דברוטב ליכא עשה דאכילת קדשים ואתה הבאת דברי הרמב"ם פח"י מפסהמ"ק ה"ג דבאוכל מן המרק שנתפגל הזבח אינו חייב כרת והוא מוכח ממשנה דזבחים ל"ה והקשית בשם ספר אחד דהרי ט"כ דאורייתא וע"כ דאין בו עשה ומ"ה ה"ה דאין חייב משום פיגול, וזה ליתא דנהי דאין בו עשה דאכילת קדשים מ"מ אם יש בו טעם פיגול אסור אך דל"ק דאט"כ אינו חייב כרת אפי' לפוסקים דט"כ דאורייתא וחייב מלקות מ"מ מכרת פטור ולדעת הרמב"ם אפי' בכזית בכא"פ אינו חייב כרת דלא ילפינן רק מג"נ או ממשרת ואין בו כרת וגם בקדשים לא כתיב יקדש רק לעשה ולא לכרת כנ"ל אך מתוס' זבחים צ"ז ע"ב שכתבו לאו אנותר הקשה דעשה דוחה לל"ת דהוה לאו שיש בו כרת משמע דאט"כ יש כרת אך י"ל דתוס' כתבו כן למאי דאמרינן יקדש אתי להיתר מצטרף לאיסור ומיירי שהאיסור בעין ע"כ יש בו כרת אבל אט"כ י"ל דאין בו כרת אף בקדשים:

ז והנה הבאת דברי מהרש"א שבת י"ד שכ' ד"ה פירש"י האוכל וכו' דמה"ט ל"ש טעמא אוכל שלישי ושתה משקין דקודש משום דבקודש ליכא משקה ומזה הבאת ראי' דארוטב ליכא עשה ואינו עובר על משמרת קדשים יפה הבאת אבל דברי מהרש"א תמוהים דהרי איכא שמן קודש וכבר הקשה כן בהגהות קרני ראם ושמא כונת מהרש"א דלכאורה קשיא אמאי חיישינן דזימנין דאכל אוכלין טמאין ושתה ומשקין דתרומה ושדי' לפומי' ופסיל להו והרי למ"ד טומאת משקין לאו דאורייתא לא פסול רק מדרבנן ואאיסור דרבנן ל"ג כל כך וצ"ל דאם מטמא תרומה דרבנן עובר על משמרת תרומות מדאורייתא דהרי הוא לא שמרה. ובזה מיושב מה דכ' רש"י שבת ופסיל להו והתורה הזהירה על שמירתה דכתיב את משמרת תרומות ותמה מהרש"א דהרי בלא"ה אוכל תרומה טמאה (מ"ש במיתה תמהו עליו המפרשים דהרי ל"ה רק בעשה) ולהנ"ל ניחא דתרומה טמאה מדרבנן ל"ה רק איסור דרבנן אך על עשה דמשמרת תרומתי עובר אם מטמא מדרבנן כנ"ל ולפ"ז כונת מהרש"א דליכא משקה קודש היינו שיטמא מדרבנן דמשקה בית מדבחיא דכן למ"ד טומאת משקין דרבנן כן יש לפרש לכאורה אך האמת למ"ד משקין בית מדבחיא דכן ע"כ טומאת עצמן יש למשקין מדאורייתא ודכן מלטמא אחרים כדמוכח מסוגיא ע"כ ליכא לפרש כן ואין להאריך יותר:

והנני ידידך:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה