אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן קכב

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן קכב

סימן קכא

שייך להלכות מזוזה:

ב"ה ברעזאן הברכה והשלום לפ"ק:

להרב החריף ובקי בכל חדרי תורה מ' יעקב דוד שור בהרב מביזנוב נ"י: ע"ד שאלתו בתפילין שנמצא בהם שני פעמים היום בפ' קדש. והראב"ד הכשיר בתיבות כפולות הובא במג"א סי' ל"ב ס"ק ל"ג והא"ר מביא דזה דוקא ע"י תיקון דאל"כ הוה יתר וכנטול דמי והפמ"ג במשבצות ס"ס קמ"ג ושאר אחרונים חולקים עליו ושאל ממני חוו"ד:

א תשובה במס' סופרים פ"ה מבואר הכותב שם של שני שמות של קודש מקיים את הראשון ומקדר את האחרון ר' יהודה אומר אם הראשון בסוף הדף מקדר את הראשון ומעכב את האחרון. שני שמות של חול מקיים את הראשון ומוחק את האחרון ר"י אומר אם הי' הראשון בראש (בסוף) הדף מוחק את הראשון ומקיים את האחרון ומשם יש להוכיח להדיא דבלא תיקון פסול הספר או התפלין. דאם כשר וא"צ תיקון איך קודר את השם בחנם. ובודאי אסור לקדור השם ולהורידו מקדושתו אם הספר א"צ תיקון ומבואר בתשו' הרא"ש סי' ג' דמוטב לסלק היריעה מלקדור השם ונהי דמברייתא זו מוכח דמותר לקדור השם ובישוב דברי הרא"ש י"ל דה"ט דמתיר בברייתא לקדור השם היינו דס"ל דהשם השני לא נתקדש כלל דהוי קדושה בטעות ואפי' נתקדש מ"מ הוה שלא במקומו ולכן מותר לקדור משא"כ בעובדא דהרא"ש לא הי' בהשם שום טעות רק שהי' פתוחות במקום סתומות וסתומות במקום פתוחות. ורק שרצה לתקן, ע"י מחיקת השיטין ע"ז קאמר דיפגע בשם דאין למחוק וגם אין לקדור וז"פ. אבל עכ"פ הדבר ברור דבחנם אין לקדור שמות ומדתניא דקודרין שם אחד ודאי דהספר פסול בלי תיקון. ובאמת לפי המבואר בסוגיא דקדושין דנ"א גבי כל דליתא בזא"ז ליתא בב"א ורק גבי מעשר בהמה שאני דאיתא בטעות ובשני שמות לא אקדשי' בזא"ז דליתא בטעות והוה כמקריב שתי קרבנות בזא"ז מה שאינו מחויב וכמקריב ב' לוגין עי' בתוס' מנחות י"א וזבחים ל' שכ' דרק באומר יקדש אחת מהן אבל בב"א או בזא"ז ל"מ וה"ה הכא לא קדשו השני שמות רק הראשון:

ב ובזה י"ל בביאור דברי הפמ"ג בסי' קמ"ג בכתב שם וכפל שתי אותיות בשם הוי' ב"ה וב"ש בנכפלה ה"א האחרונה מוחק אותה וכן בנכפלה יו"ד הראשונה מוחק הראשונה ובנכפל אות אמצעית פסול ותמהו בזה דמנ"ל לחלק איזו אות כתב לשם ולפי הנ"ל הדבר נכון דלפמ"ש ברמב"ם ובפוסקים דשם י"ח הוה חצי השם ואסור למחקו דהוה שם בפ"ע ולא ש"ד עיי"ש ומשמע דבכתב י' לחוד עדיין לא נתקדש. ואמנם כשכותב אח"כ השם נתקדש למפרע אפי' אות הראשון כמו גבי שדי וצבאות עי' כ"מ ה' יסוה"ת מה שדחה שם דברי מהר"ם אלשקר ומעתה בכתב בכפל אות י' מדיין לא נתקדש כלום דמותר למחוק. ואח"כ כשכותב ה' לא נמקדש היו"ד דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו. ושניהם אינן קדוש ולכן ימחוק הראשונה, (ובאמת לדעתי בזה צריך להעביר קולמוס על היו"ד) ואמנם בכפל ה' האחרונה. כשכתב ה' ראשונה נתקדשה, והשני' לא נתקדשה ולכן מוחק השני'. ובנכפל אות אמצעית הדבר בספק אי נתקדש באמצע האות או לא. ומקום הספק דמנובי"ת סי' קע"ז משמע דתיכף כשכתב הוי"ו נתקדשה דשוה עכ"פ נטפל לשם. א"כ אסור למחוק ו' הראשונה, ושמא לע"ע לא נתקדשה הוי"ו עד שיכתוב הה' ושוב שניהם לא נתקדשו משום דכל שאינו בזא"ז ע"כ פסול שוב ראיתי ברדב"ז ח"ו סי' קכ"א שכתב דבכתב שם הוי' וכ' יו"ד ה"א וא"ו אינו נמחק דעיקר השם הוא יה"ו ומשמע דנתקדש תיכף הוי"ו (ומצאתי במנ"ח מ' תל"ז שכ' ולכאורה קשה בכותב שם הוי' ב"ה כשכותב הוי"ו אחר י"ה הוה מקלקל דמעיקרא הוה שם ועתה אינו שם. ובמח"כ נעלם נמנו דברי הרדב"ז דזה עיקר השם. אולם בתויו"ט פ"ד דסוכה מ"ה מייתי דשורש השם שתי אותיות אחרונות וצ"ע ודו"ק). ואמנם במשנה דס"ל לר"י דאם הראשון בסוף הדף קודר את הראשון צ"ל הטעם או כמ"ש בב"י בס"ס רע"ו בשם הגהות מיימוני דאין לכתוב שם בסוף הדף. או הטעם דמדהוא בסוף הדף מוכח דעתו דהשני כתב לעיקר. אבל עכ"פ מוכח ממס' סופרים דבשני שמות צריך תיקון וה"ה בכפל אות חול כדמוכח מסיפא דאס"ד דכשר בלא תיקון למ"ל למתני' התיקון מלבד מה שהוכחנו דאי כשר בלא תיקון לא הו"ל לקדור שם כלל. אך מברייתא לא מוכח רק בב' שמות דפסול דשמא יקרא כן ויוציא שם שמים לבטלה משא"כ בשאר תיבות:

ג שבתי וראיתי דמה שכתבתי בביאור דברי הפמ"ג בכפל אות הראשון מהשם דלא נתקדשו האותיות מטעם כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א י"ל דכמו דאמרינן במעשר בהמה דאיתא בב"א הואיל ואיתא בטעות בזא"ז כן נמי בשם דלפי המבואר בטור ופוסקים וביסוד בשלטי הגיבורים דאיתא בטעות אף אם קידש השם בטעות הוה קדוש ומ"ה ה"ה בב"א נתקדשו האותיות אך מ"מ דברי הפמ"ג נכונים דבכפל אות הראשון לע"ע לא נתקדש מאומה כ"ש, ואח"כ כשכתב אות ה' לא נתקדש השם כיון שיש אות מיותר ונתקדש היו"ד הסמוכה לה' שאין הפסק והיו"ד הראשון לא נתקדשה ולכן מותר למחוק משא"כ בכפל ה' האחרונה הוא להיפך תיכף כשכתב ה' ראשונה נשלם השם ונתקדש וה' השני' לא נתקדש משא"כ באותיות האמצעים י"ל כיון שכתב י"ה נתקדש ואח"כ כל מה שכתב נתקדש ולכן אסור למחוק (ובאמת גם בזה לדעתי הו"ל למחוק אות שני' אך כיון דגם בטעות קדוש לא ידענא הי נתקדש) והנה כ"ת הביא דברי האחרונים מה שפלפלו בזה אי שייך כל יתר כנטול דמי או רק בטרפות שייך זה. ובזה לדעתי צדקו דברי הפמ"ג והגאון מהרש"ק מבראד דל"ש כל יתר כנטול דמי רק בטרפות משום דנחלק החיות וקצת משמע כן במשנה דבכורות מ' ע"ב באזן הגדי נפל דל"ה מום מטעם כל יתר כנטול דמי. ועי' בזה בפירש"י. ורמב"ם בפסקיו ונהי שאין להם עצם אחד אבל מ"מ הם במקום אחד ושייך לומר כל יתר וכן משמע בבכורות מ"ה גבי יתר בידיו וברגליו שש שש דל"א כל יתר כנטול לר"י, ואולי בזה פליגי ר"י וחכמים ומה שמפרש בגמ' שניהם מקרא דויהי איש מדון היינו דמה"ט ס"ל לחכמים כל יתר וכו'. ואולם ברמב"ם פ"ב מה' איסורי המזבח משמע דכל יתר וכו' אמרינן אפי' לענין מומין שכתב ואם נמצאת בכוליא אחת פסולה שאין מקריבין חסר לפיכך ג' כליות פסולה וע' כו"פ סי' מ"א ואע"ג ל"ה וראש אפרים בפרי תבואה סי' ל"ה ס"ק קכ"ו באריכות מזה בשם התשב"ץ והפלא שלא הרגישו בראיות אלו:

ד ואמנם אף אם נאמר דלענין מומין נמי אמרינן יתר כנטול זה נמי מטעם דנחלק חיות האבר אבל לומר לענין שאר דברים יתר כנטול זה דבר שאין לו שחר דאל"כ למ"ל קרא לבל תוסיף לפי המבואר וסנהדרין פ"ט ובתוס' וסוכה ל"א דעיקר בל תוסיף בתפלין היינו אם מחובר ה' בתים דאל"כ האי לחודי' קאי ואינו עובר על בל תוסיף ולמ"ל קרא לזה ונימא כל יתר כנטול דמי וכן לענין ציצית באופן דדבר זה ברור דכל יתר כנטול לא אמרינן רק בטרפות או עכ"פ לענין מומין אבל לא בכגון דא ומצאתי מהגאון מהרש"ק ה' קה"ת בספר סת"ם סי' ט' כ' שאין להוציא אחרת בספר שיש בה תיבה כפולה ובה' תפילין סי' מ"ה כ' דבתפלין שכ' תיבה ושבעת צריך לתקן והבאר היטב סי' קמ"ג מייתי בשם הגאון מ' ארי' ליב שהמנהג שלא להוציא אחרת בס"ת שיש בה תיבה כפולה ע"כ אין לזוז מהמנהג אך לכתחלה ודאי יש לתקן ואסור להניח התפילין בלא תיקון ואם נמצא שם כפול לדעתי יש להוציא אחרת כיון שמוכח ממס' סופרי' שפסול כנ"ל ואם יתר אות אחת והקריאה נשתנה ודאי פסול וצריך להוציא אחרת:

והנני ידידו:

ה' בכור:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה