אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן קכא

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן קכא

סימן קיט

ב"ה:

פרעמיסלא "כברכת" לפ"ק:

להרב החריף המופלג היחסן מ' נתן ראפאפורט נ"י:

מדאבראמיל:

בדבר השאלה אם מותר לקנות בשנה זאת שנת תרמ"ב דהוא שמיטה להרמב"ם אתרוגים מנכרים לסחורה בארץ הקדושה ויש בזה צורך גדול כי היונים מקורפו מיקרים השער מאוד ויש לחוש שרבים לא יוכלו לקיים מצות אתרוג כדינו אם לא יקנו הסוחרים מאתרוגי ארץ ישראל:

א תשובה הנה כבר האריך המהרי"ט ח"א סי' מ"ג להוכיח כשיטת אביו דשביעית נוהג בשל נכרי דאין קנין לנכרי להפקיע ממצות שביעית ודלא כשיטת הבית יוסף ולדבריו אסור לעשות סחורה בפירות אלו ואסור להוציאן לח"ל כמבואר במשנה. אולם הגם דמדברי מהרי"ט משמע דגם בשל נכרי אסור נעשות סחורה דהרי כ' דמה"ט אמרינן פ"ו דתרומות דאכל קשואים של ערב שביעית ימתין לקשואין של מוצאי שביעית ולא ישלם בפירות שביעית של נכרי משום דאין עושין סחורה. אמנם צע"ק בסוף דבריו דמייתי תוספתא אין לוקחין פירות שביעית מן העכו"ם ופירש בסוף התשובה דמיירי בעיר שכולה או רובה ישראל וחיישי' שלא יהא ישראל מוכר על ידו מפירות של ישראל ועושה סחורה בפירות שביעית ואמאי לא פי' דמ"ה אין לוקחין מיד עכו"ם דשמא יעשה הוא סחורה או דמיירי שקונה לסחורה וקמ"ל דשייך שביעית בשל עכו"ם ומוכח קצת דלא ברירי לי' האיסור דסחורה. והגם שיש לדחות ראי' זו דמ"ה לא פי' כן מהרי"ט משום דקתני סתם אין לוקחין ומשמע אפי' שלא לסחורה מ"מ לדעתי נ"ל דאף דאין קנין לנכרי להפקיע מידי שביעית מ"מ אין איסור לקנות והסברא דהנה הב"י בתשובתו הובא במהרי"ט סי' מ"ב כ' דיש קנין לנכרי בא"י להפקיע מידי שביעית דקרא כתיב והיתה שבת הארץ לכם ולא לנכרים. וכפי הנראה הב"י דריש לקרא מעצמו אבל באמת כונת הב"י דכן מבואר בת"כ לכם ולא לאחרים. ולפ"ז צ"ע למה לא השיב מהרי"ט על דרש זה, וצ"ל דיפרש לכם ולא לאחרים דאסור ליתן פירות שביעית לנכרי לאכול כמבואר בתוספתא פ"ה דשביעית וע"כ צ"ל דאכילת נכרי מקרי הפסד. ולפ"ז י"ל דפירות שביעית של נכרי כיון שעומדין לאכילתו ובלא"ה יהי' נפסדין אין בהם איסור סחורה כיון שאין עומדין לאכילת ישראל כעין דאמרי' בתרומה היכי דעומד לאיבוד ל"ש משמרת תרומתי כדאיתא פ"ק דפסחים. ויתכן יותר לפמ"ש הרמב"ן בספר המצות דבמצות ששכח הרמב"ם מצוה ג' דלאכל' ולא לשרפה הוא מ"ע והכונה דאם הוא שורף או עושה סחורה ואינו אוכל מבטל מ"ע. א"כ בשלמא בשל ישראל דהוא מוזהר לאכלה אסור לעשות סחורה. משא"כ בשל נכרי נהי דיש בו קדושת שביעית אבל הנכרי אינו מוזהר לאכלה וגם ישראל אינו מוזהר לאכלה שאינו שלו. ומ"ה אינו מוזהר שום ישראל על ולא לסחורה ואפי' לדעת בעל מגילת אסתר שכ' דאינו מצוה לאכול פירות שביעית ולדבריו הו"ל לאו הבא מכלל עשה (וקצה מוכח כדבריו ביומא פ"ו ע"ב כמבואר שם דאכלה פגי שביעית לוקה משום לאכלה ולא להפסד אף דלאו הבא מכלל עשה אין לוקין וע"כ כר' יהודה אתא דס"ל פסחים מ"ב דהיכי דכתיב לאמור לאו הוא, וכמדומה שהעיר כן בדברי אמת ולסברת הרמב"ן דהאיסור הוא משום שאינו אוכל ומבטל מ"ע גם לר"י אין לוקין) מ"מ כיון דישראל אינו מוזהר על לאכלה ולא שום אדם אינו מוזהר על הלאו כעין דאמרינן בר"ה ו' לענין לאו דבל תאחר דלא קרינין והבאתם לא מוזהר על בל תאחר. ועכ"פ לדעת הרמב"ן הסברה ברורה. ועוד י"ל דאדרבה כיון דיש בו קדושת שביעית ואכילת נכרי מיקרי הפסד הוה כמציל מידו ומותר לקנות ממנו וכיון דמותר לקנות ומצוה קעביד אח"כ מותר למכור דהוה כמדעתו כמו שכ' הטו"ז סי' קי"ז:

ב עוד יש לדון להתיר לפמ"ש הטו"ז סי' קי"ז דאם נזדמן לאחד טריפות מותר לישראל לקנות ממנו שהוא שלוחו של מוכר ואינו דומה לפירות שביעית שהרי הקונה יכול לקנות לצורך עצמו למה נאמר שהוא שלוחו של מוכר. משא"כ בטריפות שאסור לעצמו של לוקח ראשון ע"כ הוא שלוחו של מוכר. ולכאורה מ"ט למה לא נאמר שם שהוא שלוחו של לוקח אך שם שהלוקח נכרי ל"ש לומר כן משא"כ בפירות שביעית לכאורה נאמר שהוא שלוחו של לוקח אך כיון שהלוקח לא ידע ולא אמר לו כלל. איך הוא שלוחו. ולפ"ז י"ל דוקא בדבר רשות אבל במצוה דכבר כ' בכפות תמרים ר"ה כ"ט דמה"ט מוציאין אחר במצוה שהתורה משאו שליח ה"ה דנאמר דהקונה האתרוגים נעשה שליח לקנות עבור כל אחד ואינו עובר על לאכלה ולא לסחורה. ובכ"ז עדיין יש מקום לבעל דין לחלוק. אמנם כיון דאתרוג ל"ה חנטה ולקיטה בשנה אחת א"כ הרי אמרינן בש"ס סוכה ט"ל ע"ב דבין ר"ג בין ר"א ס"ל אתרוג בתר חנטה אזלא לשביעית ורק דרבותינו באושא ס"ל שם דאזלינן בתר לקיטה ורמב"ם פסק מספק כרבותינו כדאיתא בפ"ד משמיטה ה' י"ב. א"כ יש ג' ספיקות שמא הלכה כב"י דיש קנין לגוי למנין שביעית וילפינן מקרא דלכם ולא לנכרים. או משום דאף אם אין קנין לנכרי דוקא אם חזר ולקח ה הישראל אבל אם לא חזר ולקח יש קנין לגוי כמו שהאריך הב"י. ושמא שביעית בזה"ז דרבנן כמו שמצדד לומר הכסף משנה פ"ד משמיטה ה' כ"ה ואם ל"ה רק מדרבנן לא גזרו בשל נכרי כמשמעות לשון הר"מ פ"ד ה' כ"ט ושמא הלכה כר"ג ור"א דאתרוג בתר חנטה. וכיון שיש ג' ספיקות מותר לעשות סחורה. וגם להוציא מארץ ישראל לח"ל יש לסמוך על ג' ספיקות אלו. ועוד יש לספק שמא אין הלכה כרמב"ם בחשבון השמיטות ונמצא שיש ד' ספיקות: ג עוד יש לצרף להיתר דהנה לפענ"ד נראה דפלוגתא אי יש קנין בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר תליא אי ק"פ כקה"ג דמי או לא. דהתוס' ר"ה י"ג כתבו, דאף דארץ ישראל ירושה מ"מ יש לנכרי במה שזרע קודם שבאו לארץ. ולפ"ז ה"ה לאחר שבאו לארץ וקנה נכרי יש לו ק"פ אך לא קנין הגוף וכן מבואר בירושלמי פ"ה דדמאי אע"ג דר' מאיר אמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר מודה הוא דיש לו קנין נכסים אמר ר' בא אכילת פירות ולפ"ז ניחא סוגיא דמנחות ס"ו ע"ב דאמרינין בגמ'. דר"מ ס"ל מירוח הנכרי אינו פוטר וכתבו תוס' ד"ה מירוח דמיירי שהנכרי קנה משל ישראל ומרחו ולעולם ס"ל לר"מ יש קנין לנכרי ותוס' הקשו אמאי ל"א בגמ' דר"מ ס"ל אין קנין לנכרי. ולהנ"ל מיושב דר"מ ס"ל ב"ב נ' קנין פירות כקנין הגוף דמי. וכיון דנכרי יש לו ק"פ מ"ה פטור ממעשר וע"כ צ"ל דמיירי בנכרי שקנה פירות מישראל ומירחו. ומה"ט ס"ל ג"כ לר"מ בע"ז כ' דיש קנין לנכרי כמ"ש תוס' מנחות שם. ולפ"ז נ"ל דמה שאמרו בירושלמי פ"ה דדמאי דר"מ ס"ל אין קנין לנכרי והובא בתוס' מנחות זה דוקא קודם דמסיק דיש לו אכילת פירות אבל למסקנא דמסיק דיש לו אכילת פירות ס"ל לירושלמי בגוף האוקמתא כמו בש"ס דידן וטעמא דר' יהודא באמת י"ל משום דס"ל לאו כקנין הגוף דמי דכן ס"ל בב"ב אך דבמנחות בעי למימר חד טעמא אליבא דר"מ ור"י וכן בטעמא דר' יוסי ור"ש מצי למימר משום דר' יוסי מסופק אי ק"פ כקה"ג אך אליבא דר"ש אין הכרע כמ"ש תוס' ב"ב נ' ומ"ה אמרינן טעמא דמרוח הנכרי פוטר ולפ"ז נ"מ לדינא לפמ"ש תוס' גיטין מ"ח דקיי"ל ק"פ כקנין הגוף דמי ודוקא בכותב נכסיו לבנו קיי"ל כר"ל משום דאבא לגבי ברי' אחולי אחיל א"כ אנן פסקינן דיש קנין לנכרי בארץ ישראל., ול"ה פירות שביעית ומותר לעשות סחורה ולהוציא לח"ל ויש עוד ספק דילמא קיי"ל כשיטה זו בתוס':

ד ובאמת אם דברינו כנים הייתי יכול לומר בטעמא דרמב"ם שפוסק דהא דאין קנין לנכרי בארץ ישראל דוקא כשחזר ולקח ישראל אבל כל עוד שלא חזר ולקח יש קנין לנכרי כמו שהביא כסף משנה פ"ד דשמיטה ה' כ"ט והב"י ומהרי"ט בתשובה היינו טעמא דרמב"ם ופסיק ק"פ כקנין הגוף דמי כשיטת תוס' גיטין מ"ח ומה דפוסק בבכורים ביובל הראשון מביא וקורא משום דלא סמך דעתו להחזיר הקרקע והיש"ש הקשה מה בכך דלא סמך דעתא הרי מ"מ אין לו קרקע יש לומר מה"ט כיון דלא ידע שמחויב להחזיר קנה קרקע ונהי דמחויב להחזיר מ"מ לדעתי מותר לחפור בורות ויש לו כל הפירות ומ"ה מביא וקורא משא"כ ביובל השני כשחזר וקנה לא קנה רק לפירות ואז לדעתי אסור לחפור בורות כמו שכ' המ"ל סוף ה' שמיטה בשם ירושלמי ותוס' כתבו בב"ב כ"ז דהיכא דאין לו כל התשמישים ל"ה קנין פירות כקנין הגוף ומ"ה מביא ואינו קורא. וע' בספרי בית יצחק א"ח סי' ל"ג מ"ש בזה ולפ"ז באמת כשקונה הנכרי ויש לו ק"פ פטור ממעשר והתו' יבמות ל"ה ע"ב הקשו כיון דק"פ כקה"ג דמי אמאימכר הבן ומת האב הו"ל מכירה הלא הו"ל דשלב"ל וכ' הרמב"ן פ' יש נוחלין דאף דק"פ כקה"ג דמי' מ"מ כשבאו אח"כ הפירות לבעל קנין הגוף הוה למפרע כולו שלו. ע' אבני מילואים סי' ץ' ס"ק י"ג. ולזה כונו גם התוס' א"כ י"ל זה טעם הרמב"ם כשחזר הישראל וקנה שוב למפרע לא הי' להנכרי קנין הגוף ומ"ה חייב. ולפ"ז נ"מ דאם ישראל קנה אחר שכבר תלש הנכרי הפירות מ"מ חייבין הפירות דלמפרע ל"ה לנכרי קנין הגוף ובזה מיושבין הרבה קושיות שהקשה מהרי"ט דודאי איכא תנאי דס"ל אין קנין אף בלא חזר ולקח. רק הרמב"ם ס"ל כן. וקצרתי לפי שדבר זה צ"ע אם הרמב"ם פוסק כתוס' גיטין הנ"ל.. (וע' ירושלמי פ' האשה שנפלו ה"ה מסיק דאם הפריש בכורים מנכסי אשתו וגירשה פקעו מינייהו קדושתן והדבר תמוה למה פקעו ולדברי רמב"ן נכון דנהי דלשעתן קדשו משום ק"פ כקה"ג דמי כשחזר הק"פ להאשה הוה למפרע שלה ופקע הקדושה שהפריש הבעל ור' יוחנן כשיטתי' בבכורות ד' דאמר שם אס"ד דלא קדשו בכורות במדבר הנך מעיקרא ליפקע קדושתייהו וע' בר"ן נדרים כ"ט בשם ירושלמי דס"ל לר"י דקדושת הגוף פקע בכדי ודוק):

ה והנה אזכיר בזה מה שראיתי שמהרי"ט ומבי"ט וב"י נתוכחו אם פירות בשבועות חייבין במעשר וכן בישראל שלא הפקיר שדהו דדעת הב"י דהנכרי חייב במעשר דס"ל אין קנין לנכרי רק מ"מ משביעית מיעטה תורה משום לכם ולא לנכרים ודעת המהרי"ט דבשביעית אף אם אינו הפקר אפקעתא דמלכא הוא לפטור ממעשר. ולפענ"ד יש ראי' מתוס' דשביעית לא חייבה התורה במעשר אף אם ל"ה הפקר, ממה שכתבו בר"ה דף ט"ו ד"ה יד הכל ממשמשין דלמ"ד אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית ל"ה צריך לכל זה והכונה דמ"ה פטור מביעור ופטור ממעשר והטעם דאחר לקיטה למעשר והדבר תמוה דטעמא מאי פטור משביעית מטעם דהוה הפקר והרי זה ל"ה הפקר דלענין שביעית אזלינן בתר חנטה וטעמא מאי פטור ממעשר וע"כ כיון דלענין מעשר אזלינן בתר לקיטה והוא נלקט בשנה ז' אין חייב כלום דל"ה חיוב מעשר עני ולא מעשר שני כשיטת מבי"ט וה"ה בשל נכרי אם אין קנין אף דל"ה שביעית פטור ממעשר. וחידוש גדול על מהרי"ט שלא הרגיש בזה ומצאתי בשעה"מ ה' שמיטה דרש"י ותוס' נחלקו בסברא זאת עיי"ש ולעומת זה יש קצת ראי' מתוס' דפירות שביעית חייב במעשר דלפ"ז יתכן דבריהם בתוס' בכורות י"ב ע"ב ד"ה כיון דאלו שכתבו ואע"ג דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית. ודבריהם תמוהים דהרי אין מפרישין מישן על החדש ואפי' בדיעבד ל"מ וכבר תמה על דבריהם מהרי"ט אלגזי ה' חלה דף מ"א דפוס פרעשבורג להנ"ל י"ל כונתם להפריש פירות משנה זו אך משדה נכרי למ"ד אין קנין לנכרי ויכול להפריש משל נכרי על של ישראל. דל"ה קדושת שביעית על פירות נכרי וע' עוד מנחות דף ה' דאמרינן מה לעומר שכן מתיר ומשני בשביעית ואף ספיחין אסורין וקשי' למ"ד חדש אסור בשל נכרי א"כ העומר מתיר של נכרי ול"ש לשנויי בשביעית דאף החדש אסור פירות שביעית מותר להבית יוסף מדכתיב לכם ולא לנכרים ומצאתי אח"כ בישועות יעקב סי' תפ"ט שהרגיש בזה אך מה שתירץ דאף דבבית המקדש העומר מתיר מ"מ תבואה של נכרי מותר בהאיר המזרח כיון דלא בא העומר ממנו הי' מותר בהאיר המזרח זה ליתא דא"כ מה מייתי ראי' בר"ה י"ג בזה שאכלו ממחרת הפסח שהביאו עומר דאס"ד שלא הביאו הי' צריכין להמתין כמו שכ' תוס' דלא ס"ל בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר דילמא אכלו משל נכרים ומעיקרא לא אכלו משום חדש והוא יותר סביר מקושית הב"ח וע"כ אם אין האיר המזרח מתיר אף של נכרי אין מתיר. ושוב קשה ממנחות ומזה מוכח דשביעית אסור בשל הנכרי. אך י"ל דמוכח דחדש אינו נוהג בשל נכרי כשיטת הב"ח וע' תשובת אבקת רוכל מהב"י סי' כ"ו שהוכרז בארץ ישראל דאין הלכה כמבי"ט:

ו סוף דבר בשל נכרי ודאי מותר לקנות אתרוגים מטעמים שכתבתי אך בשל ישראל עדיין יש להסתפק אם מותר לקנות לסחורה דגם בשל ישראל יש ס"ס שמא הלכה דאזלינן בתר חנטה ואת"ל דאזלינן בתר לקיטה שמא אין הלכה כרמב"ם בחשבון השמיטה. אך י"ל דיש ס"ס להחמיר שמא הלכה דאזלינן בתר לקיטה ואת"ל דאזלינן בתר חנטה שמא הי' בשנה העברה שמיטה דיש ספק שמא שמיטה שנה אחת קודם חשבון הרמב"ם ושמא שנה אחת לאחר חשבון הרמב"ם כמו שכ' המבי"ט סי' ו'. ובלא"ה נ"ל כיון שהרמ"א ח"מ סי' ס"ז כ' דעיקר כחשבון הרמב"ם אין לעשות ס"ס. וגם העיקר דשביעית בזה"ז דאורייתא כמסקנת הכסף משנה פ"ד משמיטה וזה לענין פירות שביעית ודוקא השמטת כספים דרבנן על כן יש להסתפק דדעת רוב הפוסקים דשביעית בזה"ז דרבנן כמ"ש מבי"ט סי' ס"ד ושמא יש לסמוך על הסברא שכתבתי דבמצוה הוה הלוקח שליחא דידן לקנות עבור כל אחד אתרוג וע' תוס' סוכה ל"ט שכתבו ושמא לקנות כרי למכור מקרי נמי סחורה ומה שנסתפקו התוס' י"ל דתוס' גופה נסתפקו אי ל"ה הלוקח שלוחו של הלוקחים כעין שכ' הטו"ז דהוה שלוחו של המוכר ומ"מ כיון דהתוס' כתבו לאסור צ"ע אם להתיר במצוה. בשגם שיש ב' איסורים איסור סחורה ואיסור דאין מוציאין פירות שביעית לח"ל:

ז והנה עוד יש לחוש באתרוגי ארץ ישראל דאין מוציאין פירות ארץ ישראל לחוץ לארץ כמבואר בב"ב ד' ץ' ובח"מ סי' רל"א ס' כ"ו אך הדבר פשוט לדעתי כיון שבגמ' אמרו בב"ב כגון יינות שמנים וסלתות י"ל דוקא באלו שייך חיי נפש אבל בפירות אילן אין להקפיד ורשאים להוציא אך מצאתי להב"י סי' רל"א לענין להשתכר יותר משתות דמבואר ג"כ כגון יינות שמנים וסלתות אבל תבלין כמון ופלפלין מותר שכ' דוקא כמון ותבלין אבל שאר דברים שראוים לאכילה בכלל יינות שמנים וסלתות מיקרי חיי נפש ולפ"ז אף פירות אסור להוציא וצ"ע על הטור סוף סי' רל"א שלא הביא הדין דאין מוציאין וע' בסמ"ע שכ' דבעו"ה אין מצוי רוב ישראל הו"ל שליטא דלא שכיח אינו מספיק ושמא כיון דלא שכיח רוב ישראל לא שייך איסור זה ומ"ה לא כתבו מ"מ הרי הרמב"ם והמחבר פסקו לאיסור אך נ"ל דבאתרוג כיון דלע"ע אינו ראוי לאכילה ל"ה בכלל חיי נפש, אף להב"י ועוד דמבואר במחבר דבמקום שיש שמן מרובה מותר להשתכר בשמן ולפ"ז י"ל במקום שאתרוגים מרובים ולאכילה אין שוים אף חלק עשירית ממה ששוים למצוה על כן ל"ש בזה חי' נפש דעיקר נטיע' היא למצוה על כן יש להתיר בזה ושוב הראה לי חתני במבי"ט פ"ג סי' מ"ה שכ' דלענין לאכלה ולא לסחורה יש להתיר בפירות עכו"ם אך לענין להוציא פירות שביעית מארץ לחוצה לארץ הוא מחמיר. וסברתו אינו מובנת אך לפמ"ש לעיל בתתילת התשובה יש להטעים סברתו. אולם כבר כתבתי כמה טעמים להתיר בשל נכרי אבל בשל ישראל לדעתי אין להתיר ולפמ"ש תוס' בפסחים נ"ב ע"ב דמה שמותר להוציא לסחורה ל"ש אין מוציאין פירות שביעית מארץ ישראל לח"ל ה"ה באתרוג לפמ"ש דמותר לסתור דל"ה רק שליח הקונה שוב מותר להוציא לח"ל ואם עשו ישראל שטר מכירה כמבואר במבי"ט סי' ס"ד על שביעית בהבלעת שאר שנים יש להתיר:

ח ומצאתי בספר מנחת חינוך מצוה שכ"ט דאסור להשכיר שדהו לנכרי בשביעית מדאורייתא דאדם מצוה על שביתת קרקע ולפ"ז ל"מ רק למכור הקרקע ואני כתבתי בגליון שם וז"ל כדבריו כתב הפנים יפות דאיסור אמירה לנכרים בשביעית בעבודת קרקע שלו אסור מדאורייתא. אך צ"ע בשבת ס"ח דאמרינן גדול עונשו של שבת יותר משל שביעית ואמאי לא אמר רבותא יותר גדול עונשו של שביעית יותר משל שבת דאלו בשבת אין מצוה על שביתת קרקע ואלו בשביעית מצוה על שביתת קרקע וע' בספרי לא"ח סוף סי' פ"א שהקשיתי כעין זה על תוס' מ"ק י"ג דלענין משאצל"ג חמיר שביעית משבת ובגוף הדין שכ' הפנים יפות והמנ"ח דאסור להשכיר לנכרי מדאורייתא עיין במלחמות סוף פ"ב דשבת דאף לב"ש דשביתת כלים דאורייתא לא אסרו רק במלאכת ישראל וה"ה בשביתת קרקע בשביעית לא אסור רק במלאכת ישראל וע' ח"ס א"ח סי' ס"ב בשם הגאון מהר"ז מרגליות דגם שביתת בהמה אינו מוזהר רק במלאכת ישראל וע' בספרי לא"ח סי' ל"ב באופן דאינו ברור דאסור להשכיר מדאורייתא בהבלעה, ובמנ"ח מביא בשם הרי"ט דמותר להשכיר בהבלעה אולי צ"ל מבי"ט והיא במבי"ט סי' ס"ד הנ"ל:

ט והנה באתרוג הגדל בשדה ישראל י"ל דאסור לקצור בשביעית קודם שנגמר לאכילה כמו שנוהגין לקצור אתרוגי דמצוה דמיקרי לאכלה ולא להפסד כמו שפירש"י ביומא פ"ו גבי פגי שביעית ובפסחים נ"ב מבואר דאסור לקוץ כפניות בשביעית ואין לומר דאתרוג חזי לאכילה ע"י המתקת אור כמו שנוהגין למתקו דא"כ מה פריך בפסחים נ"ב אר' אילאי דילמא גם כפניות חזי למתקן ע"י האור כדאמרינן בעירובין כ"ח ע"ב לענין פגי ביתני דטומאת אוכלין הואיל ויכול למתקן ע"י אור. וע"כ לענין שביעית לא מהני זה דלע"ע אינו ראוי לאכילה. ושמא כיון דירוק ככרתי פסול משום שלא גמר פרי ועל כרחך כל אתרוג גמר פריו ומותר לחתוך אך כיון דבוסר כשר כדאיתא בסי' תרמ"ח אף שלא נגמר פריו על כן אסור לחתכו בשביעית אך אם שביעית בזה"ז דרבנן כמו שפסק מבי"ט וע' שאגת ארי' החדשות מה שתמה על הר"ם מש"ס דמ"ק ט"ו דמשמע דלרבי גם השמטת קרקע בשביעית דרבנן וכבר הרגיש בזה המבי"ט סי' ס"ד הנ"ל ולפ"ז מותר לחתכו ע"י עכו"ם דהוה שבות דשבות במקום מצוה והיותר נראה דחותך למצוה ל"ה הפסד ומותר אף ע"י ישראל. ודע דמה שכ' הכסף משנה פ"ד דשביעית ה' כ"ה דמשמעות דברי הר"ם דהוא דאורייתא ואין לו ראי' אדרבה פ"ו מה' בית הבחירה ה' ט"ז משמע מר"מ דשביעית ותרומה שוין דהם דרבנן שמא י"ל מדפסק פ"ד ה' י"ב דאתרוג בתר לקיטה לחומרא לשביעית ואס"ד דרבנן לא הי' פוסק לחומרא דספיקא דרבנן. ושמא כיון דשביעית קודם הביעור הוא דבר שיל"מ מ"ה פוסק לחומרא:

י ולישב דברי הכסף משנה נראה דפ"א דתרומות ה' כ"ו ד"ה ומה שכתב כ' ג"כ דקדושת עזרא נתקדשה לשעתה ולעתיד לבא לשביעית מה"ת ולתרומה מדרבנן נראה דס"ל הא דאמרינן קדושה שני' בטלה היא קדושת יהושע כמו שכ' הכ"מ וכיון דקדושה שני' בטלה הי' קודם עזרא בטל אף שביעית לא הו"ל רק מדרבנן דקדושת שני' בטלה, ורק עזרא לא קידש רק לשביעית ולתרומה אף בימי עזרא הי' מדרבנן דלא הי' כל יושבי' וזה לתרומה אבל לשביעית קידש עזרא כמו שכ' להדי' הכ"מ פ"א מתרומות וזה לא בטל והא דאמרינן במ"ק דשביעית בזה"ז דרבנן שהקשה מזה השאג"א י"ל הכונה קודם עזרא דמצינו כמה משניות נשנו בשעת היתר הבמות, כמ"ש תוס' ריש חולין דטמא במוקדשין מיירי בשעת היתר הבמות ואין לתמוה אם ברייתא קאי לקודם עזרא אבל לאחר עזרא שביעית דאורייתא ומ"מ להלכה נראה דשביעית בזה"ז דרבנן כמ"ש במבי"ט, וד' ישיבנו לציון ברנה לקיים מצות התלויות בארץ:

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה