שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן קיז
ב"ה:
פרעמישלא תרמ"ז לפ"ק:
לכבוד ידידי ה"ה הרב הגדול החריף ובקי כש"ת מוה' נחום בארשטין נ"י: א ע"ד מה שהקשה על הרמב"ם שפוסק פ"ג מתרומה דתורם מן החדש על הישן אינה תרומה שנאמר שנה שנה וכ' הכ"מ דכיון דמקרא יליף לה אינה תרומה ואמאי פוסק בהורם מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו דמהני בהרם בדיעבד אף דילפינן מקרא. לק"מ דכבר כתב הר"ש פ"א דתרומות משנה י' דשאני בדבר שלא נגמרה מלאכתו דילפינן מקרא דמהני התרומה דילפינן ממעשר ראשון שהקדימו בשבולין דחל שם מעשר (וכונתו דכמו דחל שם מעשר בלא נגמרה מלאכתן ה"ה תרומה) וע' תוס' קדושין ס"ב ד"ה אין תורמין שדהו פירש"י שכ' דמה"ט ל"מ הפרשה במחובר משום דל"ה מידי דמידגן ותוס' דחו פירש"י דא"כ בדיעבד יועיל התרומה כמו קודם מרוח על כן פירשו משום דילפינן בספרי ממנו ולא במחובר ושמא יש לישב פירש"י דכוונתו דבאמת מהדין לא הי' ליהני תרומה בדבר שלא נגמרה מלאכתו רק דילפינן מקרא דמעשר ראשון שהקדימו בשבלין פטור מתרומה מכלל דמהני הפרשה למעשר וה"ה לתרומה א"כ ליכא למילף רק בתלוש אבל במחובר דמחוסר קציצה ודיגון לא שמעינן משם מ"ה ל"מ התרומה והנה יש לרש"י ראי' מש"ס דמנחות ס"ט ע"א מדמקשה א"כ מצינו תרומה במחובר ומשני דל"מ לענין מיתה וחומש אבל שבולת שמרחה וחזר ושתלה הוה תרומה במחובר עי"ש. וזה ניחא לפירש"י דטעם מחובר משום דלא מידגן ע"כ כשמרחה וחזר ושתלה הוה תרומה אבל לתוס' דהטעם דילפינן מקרא מה מבעי לי' ומה מהני מה שמרחה ע"כ מוכח כפרש"י אבל לפמ"ש הדבר נכון בטעמו דלפמ"ש הטעם דמחובר דל"מ משום דמחוסר קציצה ודיגון א"כ כשכבר מירחן ושתלן דל"מ אלא קציצה שוב ילפינן ממעשר שהקדימו בשבולין דלא מחוסר אלא דבר אחד וזה טעם האיבעי' וזה הערה נכונה:
ב ואין בהמ"ד בלא חידוש הנה שיטת תוס' ב"מ פ"ח ע"ב ד"יה כי קאמר דזתים וענבים שדעתו לאוכלן חייבין בתרומה מן התורה ובדעתו לדרכן הוה דבר שלא נגמרה מלאכתו. אמנם בטורי אבן ר"ה ט"ו ד"ה. כ' בשם הרמב"ן דבזיתים וענבים אין חייב מ"ה משמע אף בדעתו לאכלן לא מטעם שלא נגמר מלאכתו רק דאינו חייב רק בתירוש ויצהר וגם זיתים וענבים בכלל פירות דפסור מן התורה [ומדברי הרמב"ן שהביאו בשיטה מקובצת ב"מ מ"ח לא משמע כן] וצ"ע לדעת הרמב"ן איך מבואר במשנה פ"א דתרומות דבתורם מזתים על שמן דמהני התרומה מדאורייתא וא"צ לחור ולתרום רק משום קנסא כדאמרינן בירושלמי הובא בר"ש משום גזל הכהן והלא הוא מפריש מן הפטור על החיוב בשלמא אם הטעם שלא נגמרה מלאכתו פטור כבר כתבתי דזה ילפינן מקרא דמהני התרומה משא"כ לשיטת הרמב"ן דהוה פירות ופטור מדאורייתא מה מהני בדיעבד ההפרשה ושמא הטעם דעיקר הטעם דמהני בדבר שלא נגמרה מלאכתו דל"ה מן הפטור על החיוב כיון דסופו לבוא לידי חיוב ועומדת לכך ה"ה זתים וענבים אף דהשתא פטורין מדאורייתא מ"מ עומדין לבוא לידי חיוב כשיעשה שמן ויין והנה נלע"ד ברור דלהרמב"ן אם הפריש מזתים דל"ה רק מדרבנן מ"מ אם דרך הזתים ונעשין יין א"צ לפרוש מחדש ולכאורה י"ל צריך לפרוש מחדש דמעיקרא לא נתחייב רק מדרבנן וכעת בא לידי חיוב דאורייתא מ"מ נ"ל דא"צ לפרוש דומה למ"ש המרדכי הובא במג"א סי' רס"ז דאף דקידוש דאורייתא אם קידש בזמן תוס' שבת דרבנן א"צ לקדש מחדש אף שיבא אח"כ לידי חיוב דאורייתא הגם דקצת יש לחלק דשם זמן ממילא אתיא ובודאי יבא לידי חיוב דאורייתא ע"כ פטור החיוב שאחריו משא"כ בזה שמא לא ידרוך הענבים וכשידרוך י"ל מתחיל חיוב חדש מ"מ נ"ל דהרמב"ן יסבור כן דאם לא נאמר כן יקשה עליו ממשנה דתרומות וגם מפשטא דלישנא משמע דא"צ לתרום יותר ויש לעיין בזה הענין בירושלמי פ"א דתרומות אבל אין העת לפלפל אמנם מפשטא דמשניות ומירושלמי יראה כתוס' דהטעם דזתים וענבים פטורין מדאורייתא משום דלא נגמר מלאכתן על כן פשוט דהתרומה מועיל מדאוריי' ונפטר גם השמן והיין כדין תורם מדבר שלא נגמר מלאכתו דהוה תרומה מדאורייתא. ואסיים בברכת השנים ד' יגמור בעדו ובעד כל ישראל לחיים ולשלום ולכ"ט:
כנפש ידידו: