אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן קיב

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן קיב

סימן קיא

ב"ה:

פרעמישלא תרמ"א לפ"ק:

שלום וברכה וכ"ט לכבוד מחותני הרב הגביר החכם השלם המופלג המפורסם היחסן מ' דוד ליב לעווין נ"י:

יקרתו הגיעני ושמחתי לשמוע משלומו הטוב ואהינה לתשובתו:

א ע"ד המטבע שהי' עלי' שם הוי' ב"ה הנה בתשו' ח"י סי' ט"ז האריך בדין הטבעת שנמצא עלי' שם הוי' ב"ה. והנה הוא אוסר הטבעת בהנאה אך התיר מטבעות שנטבעו במדינת שוועדין וסברתו דכיון שנטבעו להוציאם הו"ל ככתיבת השם בפירוש לשם חול ואמנם בנ"ד שנמצא מטבע והי' עלי' צורת מלאכים וגם שם הוי' יש לראות אם היא ממדינות שוועדין בודאי היא מאותן מטבעות שידוע הי' לחות יאיר שנטבעו להוצאה אך אם לא נודע יש לחוש שמא הטביע אחר מטבע זו לשם קדושה אמנם בעיקר דברי החות יאיר שהחליט דשם הקודש אסור בהנאה וכ' בזה"ל ומזה נראה ברור דגם למכרו לנכרי אסור דנהי דאין הטבעת נמכר ביוקר מחמת חקיקת השם מ"מ אחר שמקום השם קודש ואסור בהנאה גם דמיו אסורין לכתחילה אפי' ליתנו לישמעאלי אסור דכל דבר שאסור בהנאה אסור ליתן במתנה ובתחלה כ' דכל הטבעת אסור אפי' סובב האצבע צדדי' ותחתיתו דכל הטבעת נקרא מקומו ובסיסו דחותם ובטל לגבי' ולא דמי לשם שעל ידות הכלים עיי"ש ובכ"ז לא אדע מנ"ל דהשם הקדוש ומקומו אסור בהנאה, ולפי דבריו כש"כ דאסור להנות מס"ת שהיא מלא שמות. ושם הנכתב במקומו הכל קדוש ולהדי' אמרו בש"ס דמותר למכור ס"ת לישא אשה הרי דמותר בהנאה והרי מעשה בכ"י שמשכירין ס"ת, והרי הסופר נוטל שכר כתיבה וע' בגיטין נ"ד שנוטל שכר אזכרות ואיך יתכן לומר שאסור בהנאה, וע"כ הא דאמרינן בעירוכין בשם כתוב על ידות הכלים ועל הקורה יגוז הטעם שלא יבא השם לידי בזיון וגם תשמיש חול הוה בזיון ולא משום איסור הנאה וצ"ע על בעל חות יאיר: ב ובמקום אחר כתבתי על דברי תשו' רדב"ז ח"א סי' תע"ה שכ' בראובן שהופקד אצלו ס"ת ופשע בו אם חייב לשלם דתלי' במחלוקת הרי"ף והרמב"ם אם בהקדשות ושטרות וקרקעות חייב בפשיעה וכ' דלא מפקינין מספק ומבואר מדבריו דס"ת דין הקדש יש לו וראיתי לחכם אחד שתמה עליו ממס' בכורים פ"ב משנה י"ב למה אמרו הבכורים נכסי כהן וכו' והאשה בכתובתה כס"ת ופי' הברטנורא דס"ת נמי נכסי' והרב הה"ג מ' צבי ר"פ זצלה"ה מחבר ס' עזרת כהנים הקשה על רדב"ז ממשנה דב"מ סוף הזהב דס"ל לרבין מוכר ס"ת יש לו אונאה ור"י ס"ל אין בו אונאה דלא קץ דמי' ומבואר דאין דין ס"ת כהקדש וכתבתי דהנה בש"ס דב"ב קנ"א אבעי' דלא אפשטא אי ס"ת איקרי נכסי כיון דמזדבן ללמוד תורה ולישא אשה או לא איקרי נכסי' כיון דלא מזדבן לשאר צרכים, וקשי' לפי' הרב מברטנורא וכן פי' בס' התרומות ור' ירוחם הובא בב"י ח"מ סי' צ"ז ואמאי לא פשיט בש"ס דב"ב ממשנה דבכורים וע"כ מוכח כפי' הב' של הברטנורא דכונת המשנה דמותר לקנות מבכורים ס"ת מיהו יש לישב גם פי' הראשון דבב"ב האבעי' לענין מתנה אם נתן נכסי' אם ס"ת בכלל ובמשנה דבכורים מיירי לענין דבע"ח גובה בחובו וזה עדיף יותר דלענין מתנה אפשר לא הי' כונתו על הס"ת כיון דאסור למכור ובספרי לא"ח סי' ק"ח אות ז' כתבתי לישב דברי ירושלמי נדרים ס"פ השותפין דאיתא שם במקדש אשה בס"ת אפי' של יחיד אינה מקודשת וכתבתי דס"ל לירושלמי דס"ת. לא איקרי נכסי' ובש"ס דידן היא איבעי' וירושלמי סובר דס"ת דינו כהקדש ועיי"ש שהבאתי דברי הפמ"ג א"ח סי' קי"ג ס"ק מ"ו שכ' דאם נתן ס"ת באתנן לא נאסר דדינו כהקדש ולא חל איסור אתנן ולא נודע מקורו ואמנם חילי' דהפמ"ג מירושלמי הנ"ל עיי"ש. וחשש הרדב"ז לדברי ירושלמי וממשנה דבכורים אין ראי' דמ"מ בע"ח גובה בחובו דשעבוד בע"ח חל עליו וגם ממשנה דב"מ יש לישב קצת דס"ל לרדב"ז דכיון דלכתחלה אסור להנות מס"ת דדינו כהקדש מדרבנן אין חייב בדין שומרים כעין שכ' תוס' חולין ד' ע"ב דהואיל ואסור להנות לכתחלה אין חייב משום מזיק וכש"כ דדין שומרים ליתא מדרבנן, ומ"מ דין אונאה י"ל דל"ה הקדש ממש ואם כנים דברינו בישוב דברי הרדב"ז יש מקום לומר דה"ה וכש"כ דשם הקודש דינו כהקדש ואסור בהנאה ולפ"ז אסור להנות מס"ת ולהשכיר הס"ת. רק למכור לישא אשה התירו חז"ל וה"ה שכר כתיבה מותר ליקח כיון דהכתיבה היא קודם שנתקדש דגמר מלאכה וקידוש באין כאחד ויש מקום לדברי החות יאיר כיון דגם הפמ"ג כתב דס"ת דינו כהקדש מ"מ בעיקר דברי הרדב"ז אולי חסר איזו תיבות והשאלה הי' בהקדיש הס"ת ומסרה לשומר:

ג יהי' איך שיהי' בדברי רדב"ז הנה לעיקר הדין שמו יתברך ודאי הוא קודש קדשים ומ"מ לאסרו בהנאה אין לנו דכל העולם נהנים מאורו יתברך סיבת כל הסיבות ואין לנו רק שחייב לשמור כבוד בהגליון שהשם כתוב עליו ע"כ גם במטבע חייב לשמור כבוד וחלילה למסרה לנכרי דשמא נתקדש השם אך להחזיקה בארגז ולשמרה וחלילה להתיך המטבע כמבואר בתשו' חות יאיר וגם לצרוף המטבע לכלי אסור דלא כמו שראיתי אחד עשה כן דאסור להשתמש בכלי תשמיש חול משום בזיון, ושוב מצאתי במחנה אפרים בסוף הספר בחידושי טיו"ד ה' ס"ת שכתב במטבע שנמצא עלי' שם אם נעש' ע"י נכרי אע"פ שלא נעש' לשמה אסור להתיכן ושרי ליהנות מהם כיון שלא נעשו לשמה אבל אם נעשו ע"י ישראל דאיכא למימר דנעשו לשם קדושה ואפי' תימא סתמא כבר כתבתי דספיקא הוה אי סתמא קדוש נראה דאסור ליהנות מהם דהוה ספק איסור תורה דשמא קדשו ואסור להנות מהם וכמ"ש תוס' פ"ק דעירוכין גבי יגוז וישתמש במותר עכ"ל הנה בדבריו מבואר ג"כ דאסור להנות משם הקודש מן התורה וגם עליו אני תמה דמנ"ל דשם הקודש אסור בהנאה מן התורה והרי כותבי ספרים תפילין ומזוזות נוטלין שכר אזכרות והרי בכתב ב' אותיות הראשונות משם הקדוש נתקדש ואמאי מותר אח"כ מה שכותב יותר וליכא למימר דמשהו האחרון לית בי' ש"פ כדאמרינן בש"ס דע"ז י"ט דהרי נתקדש בב' אותיות הראשונות ומה דאמרינן בעירוכין יגוז וישתמש במותר היינו שאסור להשתמש במקום שכתוב השם משום בזיון ואולי זה איסור תורה ומ"ה אמרינן יגוז וזה דוקא באמר בדעת ישראל הפרשתי אבל אם לא אמר כן חיישינן שמא הקדיש לשמים ובזה באמת ס"ל הקורה הקדש גמור ואמנם רש"י פי' שם יגוז יחתוך מקום השם ויגוז החתיכה וישתמש במותר ויבכנו בבית הכנסת ומזה מוכח קצת דמקום השם אסור בהנאה דבהכ"נ ל"ה תשמיש בזיון אך י"ל דנהי דבהכ"נ הוא קדוש אבל לא קדוש כקדושת השם ומש"ה אסור לעשות משם הקדוש בהכ"נ דהוה הורדה מקדושה ומ"ה יגוז אך צ"ע אמאי הוצרך רש"י לומר שיבנה המותר בבהכ"נ והרי המותר ל"ה קדוש כלל כמבואר שם בגמרא ושמא ס"ל דגם להשאר הוה בזיון כיון שהי' ביחד עם השם כדאמרינן בע"ז נ"ב כיון דאישתמשי בי' קודש לאו אורח ארעא לאשתמש בו חולין ומ"ה כתב רש"י שיבננו בבה"כ. שוב ראיתי שכונת רש"י פשוט דכיון דעכו"ם התנדב בדעת ישראל ודאי אין להשתמש לחולין רק לבהכ"נ ומ"ה כתב רש"י כן, ושמא גם כונת המחנה אפרים מ"ש ואסור בהנאה היינו משום שלא יהי' בזיון להשם דאסור להוריד מקדושה אבל אין כונתו לאיסור הנאה ממש ואולי כונתם דהוה כמועל בהקדש אך גם זה צ"ע וע' תשו' יעב"ץ ח"ב סי' ק"מ משמע ג"כ מדבריו דשם אסור בהנאה אך במסקנא נראה דמתיר הטבעת בהנאה:

ד והנה אם קידש אשה במטבע כזו יש מקום לומר דהוה ספק קדושין לא ודאי קדושין כיון דבירושלמי מבואר בנדרים פ' השותפין בקידש בס"ת ל"מ קדושין אולי ס"ל לירושלמי דשם הקודש אסור בהנאה או כיון דבס"ת אין ליהנות רק לקרות בו ונשים אינם בחיוב קריאה ולמכור אסור ע"כ ל"ה לדידה שום שוי' וה"ה במטבע כזו כיון דאסור להנות לדעת פוסקים הנ"ל הגם דדבריהם צ"ע מ"מ לענין קדושין יש לחוש לדבריהם ולדינא אם מותר להנות במטבע בלא"ה אין להשתמש בשם הקודש אך למכור לישראל חבירו יש לעיין דבס"ת יש לומר הטעם דאסור למכור כיון דצריך לקיים מצות כתיבת ס"ת ואם ימכור לא יקיים המצוה אך לפ"ז אם יש לו ב' ס"ת יהי' מותר למכור ומפוסקים משמע דאסור וע"כ משום קדושת ס"ת אסור אמנם תפילין בודאי מותר למכור אף שיש בו כמה שמות וה"ה מטבע כזו, מ"מ אין בידינו להכריע בזה ואם נחליט דמותר למכור ולהרויח כ"ש דבדיעבד יהי' קדושין דאינו דומה לס"ת דמבואר בירושלמי בשגם דדברי ירושלמי דחוין מש"ס דילן דמבואר דבע"ח גובה בחובו ולענין מתנה אי ס"ת מיקרי נכסי היא ספק כמבואר בח"מ ותפילין ודאי איקרי נכסי ושמא יש לישב דברי חות יאיר בדרך זה דבשלמא תפילין וכתבי קודש כיון שיש להנות למצוה ע"כ אינו אסור בהנאה ול"ח שישתמש לדבר חול משא"כ שם שכתבו על גבי כלי או על מטבע חיישינן שישתמש לדבר חול ומ"ה אסור בהנאה מדרבנן וטעון גניזה ע"כ אין ליהנות בשם הנאה ואף מכירה אסור ולכן צריך רק שימור או גניזה שלא יבא ליהנות ממנו ובזה צדקו בדבריהם וע"כ אם נודע שהמטבע ממדינות שוועדין א"צ גניזה ובאם הדבר ספק חיישינן שמא ישתמש וצריך גניזה כנלפענ"ד:

והנני ידידו מחותנו:

הלכות חדש:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה