אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן קיא

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן קיא

סימן קי

להרב הנ"ל:

א השגתי מכתבו והנה מה שתמה כ"ת עלי מנא אדע דהרמב"ם ס"ל דטב"י חייב על ביאת מקדש כרת מבואר להדיא ברמב"ם פ"ג הי"ד מביאת מקדש כל הטעון ביאת מים מן התורה חייב כרת על ב"מ ואפי' אחר שטבל עד שיעריב שמשו והנה מה שתירץ קושיתי על הרמב"ם דמח"כ אינו חייב כרת איך אמרינן בזבחים ל"ב הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו איך נימא הואיל מקילתא לחמירתא די"ל לשיטת המהרש"ל בנזיר מ"ד ע"ב דמצורע שלא טבל בשביעי טובל ומייתי קרבן בו ביום בח' ואז הו"ל טבול יום ומח"כ כמ"ש ג"כ במנ"ח רס"ה ומיירי בזבחים ל"ב בכה"ג דחייב כרת למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה ומ"מ הותר ואמרינן הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו זה ליתא דלרמב"ם במח"כ אינו חייב כרת ומצורע שלא טבל בשביעי לא יותר לו להכניס ידיו בשמיני רק ימתין עד תשיעי. אך גם לשיטת רש"י צ"ע דהרי טב"י ומח"כ אסור לכנוס להר הבית מדאורייתא כמ"ש תוס' זבחים ל"ב סוף ד"ה ור' יוחנן ואיך יכנס לשער נקנור ולא מצאנו דהתירה תורה רק ביאה במקצת ובשלמא בע"פ יש מקום לאמר דעשה דוחה לל"ת כיון שיש בו כרת ל"ב בעידנא אבל מרש"י נזיר משמע דגם בשאר ימות השנה מייתי קרבן בשמיני ולכנוס למחנה לויה ל"ש הואיל והותר לצרעתו כמ"ש תוס' שם ד"ה א"ל מטונך ע"כ נראה דהמפרש יסבור דמצורע שכבר טבל בגלוח ראשון אם טובל בשמיני ומייתי קרבן ל"ה טב"י וא"צ הערב שמש ול"ה רק מחוסר כפרה ומותר לכנוס למחנה לויה כפשטא דלישנא דמפרש בנזיר מ"ד ע"ב וז"ל אבל מצורע המגלח וטובל ביום שמיני שלו יכול להביא קרבנותיו בו ביום וא"צ הערב שמש לפי שהוא טהור ועומד משעת טבילה ראשונה דלא כמ"ש במנ"ח דהו"ל טבול יום ומח"כ:

ב והנה בנדרים ל"ו מוקי הא דאם היה כהן יזרוק עליו דם חטאתו היינו דם חטאתו של מצורע דהו"ל מח"כ והריטב"א כ' בקדושין כ"ג דהאיבעיא בנדרים קאי דמקריב קרבן של כהן אי הוה שליחא דידיה דבכהן ל"ש כ"מ דאיהו ל"מ עביד וכן הא דמייתי מקיני זבין משום דמשמע דמיירי אף בשל כהן. והקשה במהר"ם מינץ סי' י"ז דמה בכך שהוא כהן כיון שהוא מחוסר כפרה ואסור לכנוס למקדש ולעבוד עבודה אמרינן כ"מ דאיהו ל"מ ועביד ול"ה שליח דידיה כמו בזר, וכתבתי בספרי לא"ח סי' י"ג אות י"א דכיון דע"י הקרבן הזה הוא גופא ראוי להקריב שוב הוה בר שליחות כעין שכתבו תוס' כתובות י"א כיון שנעשה בזה ישראל יכול לזכות בעבורו וכעין שכתבו התוס' שבועות י"ד לענין מנחה בבמה וכ' לפ"ז בקרבן מצורע דמוקי בגמרא מדתני סתמא ולרש"י בנזיר בטבל בח' מייתי קרבן בח' ועדיין אסור בעבודה עד הערב שמש ול"ה שליח דידיה ואמאי הוצרך לומר משום מח"כ דל"צ דעת מ מקריב עליה ותיפוק ליה דבכה"ג ל"ה שליח דידיה רק דרחמנא אבל לפמ"ש דגם בטבל בשמיני ל"ה טבול יום רק מח"כ אף בכה"ג הוה שליח דידיה:

ב והנה עוד נ"ל דסברתי מוכרחת דקשיא לרש"י דס"ל במ"ק י"ד ע"ב דמצורע אינו משלח קרבנותיו משום דכל שישנו בביאה ישנו בהבאה אין כל מצורע משלח קרבנותיו בשמיני והרי עדיין מחוסר כפרה ואינו בביאה וישנו בהבאה ואם גזה"כ הוא ונלמוד מזה אף מצורע בימי טומאתו ישלח קרבנות וע"כ צ"ל דכיון דע"י קרבן זה יהיה גם הוא ראוי לביאה כעין שכתבתי לעיל בשם תוס' שבועות לענין מנחה בבמה אבל אס"ד דבטבל בח' מייתי קרבן בח' ועדיין אינו ראוי לביאה איך מייתי הקרבנות וע"כ לשיטת המפרש ל"ה טב"י ומח"כ רק מח"כ ותיכף בהקרבת קרבן ראוי לביאה ודוק. ובעיקר הקושיא איך אמרינן הואיל מקילתא לחמירתא עיין סוכה דף ז' דאמרינן מגו דהוה דופן מקילתא לחמירתא וה"ה בהואיל והותר לצרעתו אין תימא אם אמרינן מקילתא לחמירתא ומצאתי בטורי אבן מגילה ג' ד"ה ולאחותו שהוכיח דאמרינן הואיל ואשתרי מקילתא לחמירתא דהרי מח"כ קיל מטב"י עיי"ש. גם מה שהוסיף דבלאו שיש בו כרת ל"א דעשה מנתק הלאו כמו שאינו דוחה עשה ל"ת שיש בו כרת. הרבה יש לפלפל:

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה