אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן קה

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן קה

סימן קד

ב"ה:

פרעמישלא תרמ"ז לפ"ק:

להרב החריף ובקי בכל חדרי תורה בנש"ק כש"ת מ' יוסף שפירא נ"י האבד"ק דינוב:

ע"ד הסופר שנמצאו פסולים בהסת"מ שכתב מהם מחמת פשיעות ומהם מחמת קלות והפסולים יבוארו להלן בתוך התשובה. עוד העידו עליו אנשים אחרים בעדות מיוחדת שהחליף תפילין ופרשיות ומכרם שלא ברצון הבעלים, והוא מכחיש ומתנצל שהי' לו רשות למכור מה דינו ומה דין הסת"ם שכתב: א תשובה הנה בדבר הפרשיות אשר החליף יש לדון אם לפוסלו בשביל זה הואיל והעדים לא סלקו עצמם קודם שהעידו והגם שלא באו לב"ד לתבוע אך הב"ד שלחו אחריהם שיעידו מ"מ הואיל ויכולים לתבוע מהסופר ממונם הוה נוגעים בעדותם כמ"ש הש"ך ך סי' ל"ד ס"ק ל"ח עיי"ש ובתומים כ' דהרבה פוסקים ס"ל כהריב"ש דס"ל הואיל ולא בא העד לתבוע לבע"ד רק לפוסלו לעד הו"ל כאילו סלק עצמו. ובנתיבות כ' דכיון שידוע לכל אדם דלגבי נפשי' לאו עד הוא ואין עדותו מועיל רק נגד חבירו לפסלו לאו נוגע הוא ונמצא דדין זה תלוי באשלי רברבי ובמחנה אפרים ה' עדות סי' ב' כ' ג"כ כדברי הנתיבות דראובן ושמעון שמעידים על לוי שגזלם מצטרפים לפוסלו כהריב"ש ולא כש"ך וכ' ג"כ דכל שהנגזלים אינם באים לתובעו ממון אלא שמעידים לב"ד שגזלם סתמא אמרינן דלא באו אלא לפוסלו:

איברא דקושית תומים גדולה מאוד דהרי בזה גופי' שפוסלים אותו נוגעים בעדותן דאם ירצה לחזור לכשרותו יצטרך לתקן הלאו ולהחזיר וכל שיש להם הנאה בעדותן וצד נגיעה פסולים לעדות:

הן אמת שיש לומר דכיון דהם אינם נאמנים שהוא גזלם אך שמאמינים להם שהוא גזלן על כן אם ירצה לעשות תשובה לא יצטרך להחזיר להעדים הגזילה אם לא יודה שגזל רק שיהי' דינו כגזל ואינו יודע ממי גזל שעושה מהגזילה צרכי צבור ה"ה בזה שהרי הב"ד אינם יודעים ממי גזל דלגבי עצמן אינם נאמנים אולי לזה כיון התומים שכ' בשם הראב"ן דבכה"ג, א"צ לחזור הריבית עיי"ש כי קיצר בדברים יהי' איך שיהי' כיון שהוא מחלוקת הפוסקים אין יכולים לפוסלו כמ"ש התומים אך י"ל הרי הודה בעצמו שעשה גזילה שהרי ר"פ לא הרשה לו למכרו רק ששאלו לפי דבריו כמה רוצה ואמר לו ג' ר"כ והוא לא רצה לתת לו רק א' וחצי ר"כ א"כ לע"ע לא מכר ומי נתן לו רשות למכור בשלמא בסרסור בסחורה העומד למכירה רשאי למכור כפי ששם המוכר הסחורה משא"כ בזה וכיון שמודה שעשה גזילה נהי דאין אדם נפסל מפי עצמו מ"מ הרי נסתלק הנגיעה ושוב נפסל עפ"י עד ומצאתי באמרי בינה להגאון ר' מאיר אויערבאך דיני עדות סי' מ"ד שמפלפל בזה עם זקינו בעל דברי משפט אך בנ"ד שמודה שלא עשה כדין מ"מ הוא מתנצל א"ע שסבר שיכול למכור הואיל ורצה לקבל ממנו סך ג' ר"כ וטוען שנתן לו סך כזה וכפי דברי העד לא נתן לו ושקר אשר אמר א"כ עדיין אינו מודה לו ושייך סברת הש"ך ע"כ יש עדיין לעיין אם לפוסלו מפאת העדים הנ"ל. עוד יש לעיין הנה העדים העידו כל אחד על מעשה אחרת והוה עדות מיוחדת. אך מבואר בח"מ סי' ל"ד סעיף כ"ח בהגה בשם זקיני מהר"ם פדווא דב' שהעידו על אחד שהוא פסול ואחד אומר שגנב ואחד אומר הלוה בריבית מצטרפין לפסלו וה"ה שוחט וסופר לדעתי כן הוא מ"מ הנה י"ל מומר לתאבון לעבירה אחת אינו נפסל מלכתוב סת"ם כמבואר בא"ח סי' ל"ט במחבר. אך כיון דלהרמב"ם מומר לעבירה אחת צריך בדיקת סכין ה"ה בסופר חיישינן כעין שהעיר בפמ"ג או"ח ס"ס ל"ב ד"ה ומומר לתאבון דחיישינן שלא יטריח לתקן הכל כדת א"כ לפמ"ש המחבר יו"ד סי' ב' דדוקא במומר לכך ולא שנפסל לעדות א"כ י"ל כיון דבעדות מיוחדת נפסל משום ב' מעשים דהוה כעדות אחת ל"ה עדיין מומר דהרי הב' מעשים אין חשובין רק כחדא ול"ה מומר רק פסול לעדות דא"צ בדיקת סכין מ"מ לדעתי יראה דאין לחלק בכך. עוד יש לומר בעדות זה שהעדים לא העידו על הזמן מתי עשה הסופר דברים כאלו ומבואר בנוב"י קמא אה"ע סי' כ"ז דלפסול לעדים בעי דרישה וחקירה והגם דאני כתבתי במק"א דלא כנוב"י וראי' דבעדות מיוחדת פוסלין לעדות (וע' בח"ר סי' מ"ט אות ט"ו) וכן לפסול לסופר ולשוחט יש להסתפק בצירוף מה שלדעת הש"ך בלא"ה אין לפוסלו על כן יש לצרף גם זאת שלא העידו על הזמן לומר שאין בהעדות זה לבד מספיק לפסול הסופר והסת"מ שכ' עד הנה: ב ואמנם מפסולים הנמצאים בכתיבת הסופר ומחשש שכ' שלא לשמה או מחק תוכות יש לדון ונבאר מקודם דין ומומר לתאבון אם פסול לכתיבת סת"ם. הנה בטוש"ע או"ח סי' ט"ל מבואר דדוקא מומר לכל התורה כולה או מומר להכעיס פסול אבל מומר לדבר אחד לתאבון כשר אך המג"א מייתי מתוס' ע"ז כ"ו ד"ה סמי מכאן דס"ל מומר לתאבון פסול. מדכתבו דבגיטין חשיב מומר וע"כ מיירי בלתאבון דלהכעיס הו"ל מין ואמנם המחצית השקל בשם חמד משה דוחה ראיתו די"ל דכוונת התוס' דבגיטין מיירי בלהכעיס ומ"מ חשיב מומר ומין דזה גופה קמ"ל דמומר להכעיס דינו כמין עיי"ש. ולי קשה ג"כ על המג"א דאין ראיה מתוס' דצריך להבין בגמ' דע"ז דמקשה אהא דמינין ומוסרים ומומרים מורידין מהא דכל אבידת אחיך לרבות את המומר דלמא שם איירי במומר לדבר אחר דל"ה דינו כמומר ומ"ה מרבה קרא להחזיר אבדתו וברייתא דמורידין מיירי במומר לכל התורה וצ"ל דהמקשה הוכיח דע"כ מיירי קרא דאבידה במומר לכל התורה דאל"כ קרא למ"ל דהרי לא מקרי מומר כלל. וע"כ מיירי במומר לכל התורה ומשני סמי מכאן מומר דלהכעיס מין הוא ולתאבון אין מורידין וכ' תוס' דבגיטין חשוב מומר וס"ל מומר לתאבון פסול לכתוב ס"ת אבל מיירי במומר לכל התורה כולה אבל במומר לדבר אחד גם תוס' ס"ל דכשר לכתוב ומאי מייתי מג"א דתוס' חולקים על הב"י. אמנם אני אומר דדברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר והמג"א שפיר הוכיח מתוס' דבתוס' ע"ז כ"ז ד"ה איכא ביניהו אשה אמאי לא אמר א"ב מומר לערלות דלמ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא שאינו בכלל לשמור כדאמרינן בגיטין דישראל מומר לאו בר קשירה ולמ"ד המול ימול איכא דאע"ג דלאו מהיל כמאן דמהיל דמי ע"ש ותי' דמומר מקרי בר שמירת ברית ואינו דומה להך דגיטין ע"ש הנה התוס' ודאי מיירי במומר לערלות לתאבון שאינו מל מחשש כאב דאס"ד דמיירי בלהכעיס ודאי גם תוס' ס"ל דאסור למול דל"ה בר שמירת ברית וכן תוס' סנהדרין דף ע"ב ע"ב כתבו דמומר ל"ה בן ברית וע"כ צ"ל דבע"ז הקשו תוס' ממומר לתאבון לערלות ובזה מיושבין דברי רמ"א ביו"ד סי' רס"ד שכ' דמומר לערלות אסור למהול וכ' פשוט בש"ס דע"ז וצ"ע דהרי אדרבה התוס' כ' דמותר למהול ואמאי לא הביא עכ"פ דברי התוס'. וכבר תמה ע"ז בתשו' בית יעקב סי' ק"ד ואמנם להנ"ל ניחא דהרמ"א קאי על פ"ר מנוח דמיירי במומר לערלות משום שמבעט במצות מילה ובזה גם תוס' מודה דתוס' קאי באינו מל לתאבון ומצאתי בהגהות ר"ע איגר ביו"ד סי' רס"ד שהרגיש בתי' זה ואמנם בגוף דברי הרמ"א כבר קדמום באבן העזר סי' קפ"ט ועיין במג"א שם שמחלק ג"כ בין מומר להכעיס דל"ה בן ברית משא"כ מומר לתיאבון ועכ"פ כיון דתוס' קאי במומר לתאבון ומייתי ראי' מהך דגיטין מ"ה ע"כ ס"ל לתוס' דגם במומר לתאבון פסול לכתוב ס"ת ושפיר מייתי המג"א. ול"ק קו' מחהש"ק. אמנם גם קושיתי ל"ק דקשה בתוס' ע"ז כ"ז מאי מייתי ראי' דמומר לערלות ל"ה בר שמירת ברית מגיטין מ"ה דל"ה בר קשירה משום שאינו חפץ לקשור דלמא שם מיירי במומר לכל התורה ולא מקרי בר קשירה משא"כ מומר לערלות דל"ה מומר רק לדבר אחד וע"כ ס"ל לתוס' דבגיטין מיירי נמי לדבר אחד היינו לענין תפילין ומ"ה הקשו הרי שפיר הוכיח מג"א מתוס' דמומר לתאבון לתפילין או לאותו דבר פסול לכתוב ודו"ק:

ג' ודע דהא דאמרינן בגיטין דס"ת תפילין ומזוזות שכ' מומר פסול משום שאינו בקשירה זה הטעם שייך בתפילין אבל ס"ת למה פסול מצאתי בריטב"א גיטין שכ' בטעם דאשה מדאינה בכתיבת תפילין ומזוזות משום דאינה בקשירה ה"ה בס"ת דקדיש טפי מתפילין ומשמע דזה הטעם גופי' דמומר הואיל ואינו בתפילין ה"ה בס"ת דקדיש טפי. והנה במג"א סי' ט"ל ס"ק ט' כ' בשם ד"מ אע"ג דבס"ת ממזר וגר תושב פסולים לכתוב כמ"ש יו"ד ר"ס רפ"א נ"ל דבתפילין ומזוזות אין לחוש וכ' בהגהות לבושי שרד דתיבת גר תושב ט"ס דגר תושב הוא שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז וא"כ אינו בקשירה. אמנם באמת בד"מ איתא גר וע"כ כוונתו גר תושב ומה שהקשה בלב"ש כבר קדמו המ"ל פ"א מתפילין שהקשה אהא דאיתא במרדכי בשם מסכתא סופרים ס"ת שכ' גר פסול ע"כ היינו גר תושב וא"כ ת"ל מההוא דפ' השולח דפסול משום שאינו בקשירה ופשוט דלא עדיף מאשה ועבד גם בברכי יוסף יו"ד סי' רפ"א תמה בזה ובעיני פשוט דמ"ס ומרדכי וד"מ ומג"א מיירי בגר תושב דאחרים דמבואר בע"ז ס"ד ע"ב דס"ל גר תושב זה גר אוכל נבילות שקיבל עליו לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות דהוא ודאי בר קשירה וכשר לכתוב תפילין ומזוזות ומ"מ פסול לכתוב ס"ת הואיל ואוכל נבילות וכשכותב לגר אשר בשעריך וגו' כי עם קדוש אתה לד' אינו כותב לשמה כמ"ש הב"י סי' רפ"א בשם המרדכי בטעם המ"ס בממזר וגר תושב ע"כ לתפילין ומזוזות דלא קדיש בקדושת ס"ת כשר וזה כונת המג"א. ושוב מצאתי ביד אפרים שכ' כן ודברי הפמ"ג שם ס"ק ט' יותר תמוהין שכ' דגר אסור לכתוב ס"ת משום דמותר בממזרת ואינו בכל מצות האמורות בתורה וזה תמוה דהרי אמרינן בגיטין מ"ה דגר שחזר לסורו מחמת יראה כשר ס"ת שכ' לקרות בו הרי דעכ"פ כשר לכתיבות ס"ת וכבר תמה עליו בכסא רחמים להגאון אזולאי מ"ס פ"א הי"ג והדבר הפלא ופלא ואולי יש לישב דבריו דבגמ' קאי שם לרשב"ג ואולי סובר דקהל גרים אקרי קהל כר' יהודא ואסור בממזרת ומ"ה כשר לכתוב ס"ת משא"כ לדידן וס"ל לפמ"ג כמ"ש המג"א ס"ק ד' דאינך תנאי פליגי אברייתא דלוקחים ספרים מנכרים דמיירי בגר שחזר לסורו דהאי תנא ס"ל דקהל גרים איקרי קהל ותנאי פליגי משום דגר פסול לכתוב משום דמותר בממזרת ומ"ס יסבור כהאי תנא כן י"ל שלא יהיו דברי הפמ"ג תמוהים כל כך ומ"ה הרי"ף והרמב"ם השמיטו דגר שחזר לסורו כשר דס"ל במס' סופרים ומ"מ כיון שהמחבר פוסק דכשר וכן הרא"ש ואנן פסקינן דקהל גרים לא איקרי קהל ומותר בממזרת ע"כ ליתא לדברי הפמ"ג והסברא ג"כ ליתא דהתורה לא אסרה עליו ממזרת ולא מקרי זאת ליתא בכל המצות ובודאי חייב במצות כתיבת ס"ת ומותר לכתוב ואינו דומה לממזר ודוק: ד' והנה אעפ"י שמביא המג"א דעת תוס' דמומר לתיאבון אף לדבר א' וכש"כ לאותו דבר פסול לכתוב ס"ת מ"מ כיון שהמחבר לא פסק כן נראה דאין לחוש לדעת התוס' וכש"כ דיש לדחות הראי' מתוס' וכן כ' הגאון ר"ע איגר בתשובה סי' ס"ט וכ' דאף המג"א לא הביא דעת תוס' רק לחוש לכתחילה אבל לא לפסול בדיעבד. אמנם יפה אשר כ' דעיקר הנידון אם מומר לתיאבון כשר לכתוב או פסול אף דידעינן שיפה כ' כדת וכדין בזה פסקינן אם ידעינן שיפה כ' כשר אבל אם יש לחוש שכ' שלא כדין זה לא תליא במחלוקת הש"ע והתוס':

ה' ונחזי אנן מה דקמן בדין הס"ת שכ' עד הנה והמה ידועים בערך כ"ג ס"ת מה דינם. והנה בשחיטה קי"ל מומר אוכל נבילות לתיאבון ישראל בודק סכין ונותן לו דלא שביק התירא ואכיל איסורא רק חיישינן שלא יטריח א"ע בהסכין ובמומר לאחד משאר עבירות מחלוקת בין הרמב"ם ושאר פוסקים א"כ בנידון דידן יש לדון אם חוששין שלא כ' יפה והנה במה שנמצא שלא כ' השיטין בשוה ונמצא שיטה אחת נמוכה מחברתה ובשיטה אחרונה ארוכה מחברתה ודומה לפרשה האריך בת' שב יעקב סי' י"ג וכ' דכשר בדיעבד הואיל והשרטוטין בשוה לא נראה כפרשה על כן אין לפסול מפאת כן הס"ת שכ' אמנם בנידון דידן שנצטרף הרבה ריעותות שכ' האותיות שלא כדין הן אם נאמר שלא ידע הדינים או שעשה מחמת מהירות ולא דקדק לכתוב יפה יש לחוש שלא כ' כדין ואף אם נאמר שסופר מובהק יגיה הספרים ומה שאפשר לתקן יתקן מ"מ יש לחוש שמא כ' שלא לשעה היינו שלא קידש השמות כדין או שתיקן אותיות בחק תוכות ובזה אי אפשר להכיר והפמ"ג כ' בס"ס ל"ב על מומר לתיאבון לתפילין הרי הקשה הרשב"א במומר לתיאבון לשחיטה דלמא איתרעי לי' קלקול ולא יגיד ותירץ דאין קלקול בשחיטה יוצא מבן דעת. ולפ"ז בתפילין דמלאכה רבה וכמה קלקולים שכיח בהם חק תוכות שלא כסדרן ושכח לקדש השם כל אלו ענינים דשכיחי ושמא הוא לא יגיד וכל שיש בו טורח לא טרח וסיים בקושיא בלא תירץ והנה אמת דבתפילין יש לחוש יותר הואיל ושלא כסדרן פסול ובס"ת אין לחוש אך מ"מ יש לחוש שלא קידש השם כהוגן או שתיקן בחק תוכות וכש"כ בנידון דידן שחשוד לתקן בח"ת וגם במחיקות שמות:

ו והנה בתשו' שב יעקב ס' פוסל ס"ת שכתבו סופר שנחשד לתקן שמות הקדושים ובספר סת"ם להגאון מהרש"ק הלכות תפילין סי' כ"א האריך בענין זה לק"ק שדה לבן אשר שם נפסלו ס"ת ערך ארבעים על דבר סופר אשר חתך יריעות מס"ת הישינים והי' מוחק וגורר הכתב עם השמות שאינם נמחקים והי' כותב עליהם מחדש ועשה מהקלף קציצות ותיתורות וגם הי' מניח בתוך הבתים והי' מדבק בדבק ונמצאו שהי' הכתב עדיין קיים גם נתברר שקנה כ"פ עורות עבודים מהחנות וחתך על רצועות וסופר הודה שמחק שמות זה ג' שנים ועל היריעות שעשה מקודם מהם קציצות טען שקדר השמות ועל שאר פסולים לא הודה והגאון מהרש"ק האריך ויבואר לפנינו אי"ה מה שיש לפלפל בדבריו. והנה הוא פסל הס"ת ואמנם התנה תנאי שיבורר עפ"י עדים שמחק שמות כי באם אין עדים שמחק שמות בפניהם יש לתלות שמחק ע"י קטן או עכו"ם וגם על הודאתו לא השגיח רק שיבורר ע"פ עדים:

ז' והנה בנ"ד אין עדים על מחיקת השם ומה שניכר מתוך מקצת שמות שתיקן אותם ע"י מחיקה יש לומר שמא נפסלו לגמרי באופן שמות' למוחקן וגם אם שם נכתב שלא כדת רבו מתירין למחוק אך ע"י קטן שיגרום שיתקלקל האות מהשם הקודש גם הגאון מהר"ז מרגליות בתשו' ביו"ד סי' הורה להתיר על כן יש לתלות שעשה בהיתר אך על אשר נראה שעשה ממ' סתומה כ' על ידי מחיקת קו השמאלי זה אין לתלות בהיתר אך מי יודע אם עשה כן אולי מחק גם מקצת מהקו הימיני ובזה ל"ה שוב חק תוכות ומה שאינו ניכר שלא מחק כל כך רק לקלקל הקו הימיני למען שלא יהי' חק תוכות. עוד יש לדבר בזה דהנה כבר כ' הב"י בא"ע סי' קכ"ה דהא דחק תוכות פסול היינו דוקא אם א"צ אח"כ לשום עשי', וגמר האות במחיקה לבד אבל אם צריך עוד קצת עשי' לגמור האות לא מקרי חק תוכות וכן כ' בתה"ד סי' רכ"ח ועיין בגט פשוט שהאריך הרבה במחלוקת שבין הרד"ך ומהר"ם אלשקר דלרד"ך בעינן שלא יהי' אף מקצת האות בחק תוכות ולמהר"ם אלשקר כשר אם מקצת האות בחק תוכות. אמנם לדברי שניהם נראה דדוקא אם נגמר האות בכשרות כגון שנפל דיו ונעשה מעצמו מקצת האות והוא גמרו בכשרות אז הרבה מכשירים אבל אם כתב מקצת האות ונפל דיו ונגמר שלא בכשרות או שסוף האות נעשה ע"י חק תוכות לכ"ע פסול א"כ בנ"ד שמתחילה כתב מ' סתומה נהי שבתחילה עשה כ' ואח"כ עשה קו השמאלי ונעשה מ' סתומה דהוא אות שלם ואח"כ מחק קו שמאלי כיון שנעשה ממם סתומה כ' ונעשה בפסול ע"י פק תוכות לכ"ע פסול מ"מ לשיטת הרשב"א בחידושיו בשבת משמע דאם מתחילה עשה אות אחר וע"י מחיקה נעשה אות אחר כשר שכ' בשבת ק"ד מדאמרינן הב"ע כגון שנטל גגו של חית ועשאו שני זיינין שמעינן דבכה"ג לא מקרי חק תוכות שאינו אלא כמפריד בין שני אותיות וכן כשנטלו לגגו של ד' ועשאו ריש אינו אלא כדיו שנפל על גבי האות ומעבירו והר"ן חולק עליו וכ' דלגבי חיוב שבת ליכא קפידא בין חק תוכות לחק ירכות דמלאכת מחשבת אסרה תורה שהרי אפי' מוחק ע"מ לכתוב חייב אבל היכא דבעינן כתיבה אין לנו ולדברי הרשב"א צ"ל כיון דמתחילה היו זיינין ורק אח"כ עשה מהם ח' כשנטל התג חוזר להכשירו ואף שיש לומר דנראה ונדחה אינו חוזר ונראה וגם במצות בעי ר"פ מ"מ כיון שבידו למחוק לא מקרי דיחוי כדאמרינן בזבחים ל"ד ולפ"ז ה"ה היכא שעשה כ' ועשה קו ונעשה מם ומחק הקו חוזר להכשירו. ולפ"ז אף דבודאי פסקינן כדעת הר"ן להחמיר מ"מ אין לפסול שאר ס"ת בשביל חק תוכות שעשה כיון דלדעת הרשב"א כשר ואולי גם להר"ן אינו פוסל מדאורייתא ויתיישב מה שהקשה בפ"מ על הר"ן מהא דמקשה בגמ' שבת ק"ג ע"ב בכתב שם משמעון חייב מי דמי מם דשם סתום מ' דשמעון פתוח אר"ח זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר ומאי ראי' הרי חק תוכות ג"כ פסול ומ"מ חייב לענין שבת ועיין בספרי בית יצחק לאו"ח סי' נ"ו אות ב' ומה שהקשיתי על המהרש"א שבת ק"ד דמשמע מדבריו דאם הס"ת פסולה מדאורייתא אינו חייב משום שבת מדברי הר"ן וגם מה שפלפלתי שם בקו' הגאון ר"ע סי' כ"א על הר"ן ואם נאמר דהר"ן לא פסל אלא מדרבנן ל"ק אמהרש"א רק דס"ד דהר"ן כיון דעכ"פ מדרבנן פסול לא מקרי כתיבה לענין שבת על כן מחלק הר"ן דמ"מ לענין שבת חייב אך לא משמע כן מדברי הר"ן מ"מ כיון דלהרשב"א כשר אין לפסול שאר ס"ת אך י"ל שמא כ' בתחילה כמו ריש ואח"כ עשה קו השמאלי וקו התחתון אח"כ דבכה"ג לא כ' מעולם בכשרות אך מדברי רשב"א משמע דגם בכה"ג כשר כמו נטל תגא של ד' ועשאה ר' וצ"ל סברתו כיון דמקצת עשה בכשרות ל"ה חק תוכות ועוד דקרוב יותר שעשה בתחילה כ' ודע דלפמ"ש דהרשב"א בשבת ס"ל דאם נכתב מקצת אות בכשרות ל"ה חק תוכות וכשר יש לישב ע"ש בתשו' רמ"ע מפאנו סי' ל"ו בנדבק רגל ההא לגגה מתחילתה ומחק הרגל מלמטה למעלה בתחילת הדיבוק נהי דהו"ל חק תוכות ופסול מ"מ אסור למחוק יותר כיון דהו"ל צורת הא דס"ל לרע"ע דשם שכ' בחק תוכות אסור למחוק עי"ש ולפמ"ש אף אם נאמר דשם בחק תוכות מותר למחוק מ"מ בכה"ג אסור למחוק כיון דלהרשב"א כשר ע"כ אסור למחוק מספק ומ"מ יש לעיין דמתשו' הרשב"א סי' תרי"א הובא בב"י משמע דבכה"ג פסול וסותר למ"ש בחידושיו וצ"ע:

ח עוד יש לצרף להיתר דהן אמת דבספר התרומה סי' ר"ה והג"א פ"ב דגיטין מבואר דדוקא לשמה מהני העברת קולמוס אבל לענין חק תוכות ל"מ העברת קולמוס והובא במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו אבל בגט פשוט סי' קכ"ה ס"ק ל"ג כ' דלתוס' דהיכא דכתב השני מתקן כתב הראשון הוה כתב השני כתב. מהני העברת קולמוס א"כ נהי דבזה ג"כ ודאי הלכה דל"מ העברת קלמוס מ"מ ל"ה ודאי פסול ואין לפסול שאר ספרים מפאת זה דבודאי העביר הקולמוס על האות כשמחק הקו ולדעת הג"פ מהני ואף דפסול מדרבנן מ"מ בשביל חשש פסול דרבנן אין פוסלין שאר ספרים כאשר יבואר. ודרך אגב נ"ל בעיקר מחלוקת הרד"ך ושאר פוסקים דס"ל דאם כ' מקצת אות בחק תוכות וגמר האות בכתיבה וכן אם כ' שלא לשמה וגמר לשמה כשר ורד"ך פוסל והביא ראי' מש"ס דגיטין כ"ו ע"ב דקתני כשהוא כותבו כאלו כתבו לשמה מאי לאו כשהוא כותב תורף לשמה כאילו כ' טופס לשמה ע"ש ומדלא מוקי לה כשהוא כותב גמר האות לשמה כאילו כותב כל האות לשמה ש"מ דבכה"ג פסול. ולפענ"ד דגוף הדין תליא בשני תרוצי הש"ס דע"ז כ"ו ע"א דמקשה אמ"ד אשה פסולה למול מותקח צפורה צר ומשני קרי ותקח ואבע"א אתי צפורה ואתחלה ואתי משה וגמר דלתירץ בתרא דכמו דמילה פסולה באשה ומ"מ אם אתי משה וגמר כשרה ה"ה בכתיבה אם גמר האות כדת ולשמה כשר אבל לתירץ ראשון אין הכרח לדין זה ושמא יש לחלק ודוק:

ט והנה בענין חשש שמא לא כ' האזכרות לשמן הנה ראיתי להפמ"ג סי' ל"ט אות ג' כ' דשלא לשמן היינו סתמא לא פסול אלא מדרבנן ובספק הוה ספיקא דרבנן ודבריו תמוהין מש"ס דגיטין מ"ה ע"ב דמקשה אהא דרשב"ג מתיר ליקח ספרים מנכרים ורשב"ג עיבוד לשמן בעי כתיבה לשמה ל"ב ומה קושיא הרי י"ל דהוה ספק שמא הנכרי כ' לשמה ואף דתוס' גיטין כ"ג ד"ה נכרי כתבו עביד סתמא היינו דסתמא עביד בודאי והיכי דסתמא כשר נכרי נמי כשר אבל יש ספק שמא יעבוד לשמה וכן מבואר בב"י אה"ע סי' קכ"ג דאיכא לספוקי שמא כ' לשמה מ"ה כ' הרב המגיד ואם כתב תורף נ"ל שהוא פסול ויבטל ולא כ' בטל הוא משום דספוקי מספקא ובית שמואל כ' בסי' קכ"ג ס"ק אפילו אין ס ישראל עומד ע"ג איכא ספק שמא כ' לשמה ומה"ט רשב"ג מתיר ליקח ספרים מנכרי משום דהוה ספיקא דרבנן ומה הקשה בגמ' והנה דברי הפמ"ג בס"ק זה הי' אפשר לישב די"ל דחדא מיהא מדאורייתא או שיעבוד העור לשמה ואז הכתיבה לשמה ל"ה דאורייתא כיון שכבר נתקדש העור מהני סתמא מדאורייתא או אם נאמר דעיבוד לשמה ל"ה דאורייתא שוב הכתיבה לשמה מדאורייתא ומ"ה מקשה שפיר דכיון דעכ"פ א' מהם דאורייתא אין לקנות מנכרי דהוה ספיקא דאורייתא הכתיבה או העיבוד ומיושב ק' מהרש"א בגיטין הא דלא מקשה מעיבוד גופי' כיון דבעי לשמה איך לוקחין ס"ת מנכרי וכן מיושב ק' התוס' דהקשו מעיבוד לכתיבה דלמא בכתיבה מהני סתמא משא"כ בעיבוד ע"ש. ולהנ"ל נכון דמעיבוד גופי' ל"ה מצי להקשות די"ל עיבוד לשמה מדרבנן ובנכרי ה"ל ספיקא דרבנן ולכן הקשה ממנ"פ דאם עיבוד לשמה ל"ה רק מדרבנן ודאי כתיב' לשמה מדאורייתא ואיך התיר רשב"ג הא בעי כתיבה לשמה מדאוריי' אך בפמ"ג סי' ל"ב ס"ק ל"ב כ' ודע דלכאורה כתיב' לשמה מדרבנן דהא לא למדו בגיטין מ"ב רק מעיבוד ועיבוד לשמה מדרבנן ומייתי דברי הלבוש דיליף לה מציצית וכיון דס"ל לפמ"ג דעיבוד לשמה דרבנן מבואר דתרווייהו מדרבנן ואיך נפרנס סוגיא דגיטין הנ"ל:

י ולישב דבריו שלא יהיו תמוהין כל כך צ"ל דס"ל דנכרי ל"ה ספק רק בישראל עומד ע"ג אבל באין ישראל עומד ע"ג הוה ודאי שלא לשמה דלא כמ"ש הב"ש ושפיר מקשה בגמ' דכיון דבעי כתיבה לשמה מדרבנן כמו עיבוד איך מתיר רשב"ג ליקח מנכרי ונכרי ודאי עביד סתמא ולא לשמה כדמשמע מל' הגמ' גיטין כ"ג נכרי ודאי אדעתא דנפשי' עביד. והנה כפי הנראה מלשון הפמ"ג סי' ט"ל בא לישב קו' תוס' מנחות מ"ה שהקשו למ"ל למעט נכרי משום שאינו בקשירה ת"ל משום שלא לשמה ופי' דתוס' לא הקשו אקרא דקרא אצטריך לאשה ועבד ורק למה מייתי הגמ' כל שאינו בקשירה אנכרי ומ"ה תירץ דנ"מ בנמצא ביד נכרי גם מבואר מדבריו דכתיבת נכרי ל"ה ספק רק ודאי שלא לשמה והנה דברי הפמ"ג לא חדשים המה דכבר מבואר כדבריו בקרית ספר למבי"ט דכתיבה ועיבוד תרווייהו מדרבנן ובתשו' זרע אמת או"ח סי' ו' שפך סוללה על דברי המבי"ט והוכיח מתוס' ומרדכי דכתיבת האזכרות לשמה מדאורייתא ועיקר הוכחתו מקו' תוס' מנחות מ"ב שהביא במרדכי ג"כ. אמנם יש לפרש שלא הקשו אקרא רק אגמ' למ"ל למייתי בנכרי טעמא דאינו בקשירה אבל אם זאת כוונתם לא הקשו כלום דעדיף לגמ' לומר פסול דאורייתא על כן צדקו דברי זרע אמת. אמנם כפי הנראה יש חילוק בין דברי הפמ"ג לדברי המבי"ט בקרית ספר דקרית ספר ס"ל כל עיקר כתיבה לשמה מדרבנן ופמ"ג כ' סתמא לא פסול רק מדרבנן ואין להקשות עליו מהא דאיתא במ"ס שם שנכתב שלא בקדושה מותר למחוק ואס"ד דל"ה רק מדרבנן איך מותר למחוק לעבור על דברי תורה כמו שהקשה בזרע אמת על מבי"ט די"ל דמ"ס מיירי בנתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל ד' דלא ידע שהוא שם ונתכוין לחול ופסול מדאורייתא אבל בכתב שם סתמא י"ל סתמא לשמה קא' ולא פסול רק מדרבנן ואסור למחוק. ומצאתי בשו"ת חכמת שלמה הנספח לתשו' הר המור סי' י"ב שהגאון מ' יהודא אסאד הרחיב הדיבור בענין זה אי סתמא פסול מדאורייתא או מדרבנן. והנה שם בתשובה וגם בספר משנת חכמים סי' ג' הקשה אם נאמר דסתמא לא פסול רק מדרבנן בשמות מהא דאמרינן בגיטין נ"ד ע"ב באמר אזכרות לא כתבתי לשמן וליעבר עליו קולמוס ולקדשו והרי שם כ' סתמא מדלא נקט כתבתי שלא לשמן כמ"ש המרדכי ואס"ד דל"ה רק פסול דרבנן איך יעבור בקלמוס והרי בכתב השני הוא מוחק כתב הראשון ואסור מדאורייתא משום מחיקת השם ובשלמא במתכווין לכתוב יהודא ולא הטיל דלית גרע מסתמא ופסול מדאורייתא ומ"ה מעביר בקלמוס משא"כ בסתמא ולא קשה מידי דהרי אנן פסקינן בא"ח סי' ל"ב סעיף כ"ז דאלו אותיות שרשומן ניכר מותר להעביר בקלמוס ומקורו מתה"ד סי' מ"ח שכתב דכיון דבתחילה כשר הי' הכתב השני משמר כתב הראשון ול"ה שלא כסדרן ומדלא כ' דבשם הקדוש אסור ע"כ דס"ל דל"ה מוחק וכן נוהגין להעביר בקלמוס בשם שנכתב בקדושה א"כ שפיר הקשה בגמ' דממנ"פ מדאורייתא כשר סתמא ומותר מדאורייתא להעביר בקלמוס ומדרבנן פסול ושוב מותר להעביר בקלמוס דמדרבנן כתב השני מתקן כתב הראשון הן אמת דתשב"ץ ח"ג סי' קצ"ג ס"ל דאף אם השם נכתב בקדושה אסור להעביר בדיו משום מוחק השם וכן כ' בח"ר סי' קכ"ז וכ' להדיא דהא דמקשה בגיטין ולעבור עליו קלמוס משום דהשם לא הי' קדוש כלל עיי"ש וכפי הנראה הגאון רע"א סי' ע' ס"ל ג"כ כתשב"ץ ולתשב"ץ יש ראי' מש"ס הנ"ל דסתמא פסול מדאורייתא אבל בודאי הת"ה חולק אתשב"ץ וכן מוכח מנוב"י קמא או"ח סי' א' שהוכיח מהטור ומתה"ד דמותר להעביר בקלמוס על שם שנכתב בקדושה ולא חשש לסברת התשב"ץ וכן אנו נוהגין ולפ"ז י"ל סתמא כשר מדאורייתא ואדרבא קצת יש להוכיח מש"ס דגיטין דלא פסול רק מדרבנן דאס"ד דשם הי' פסול דאורייתא אמאי לא מקשה ולמחוק השמות ויכתוב אחרים דבזה ל"ה כמנומר כמ"ש בתשב"ץ סי' קכ"ז הנ"ל והרי אם ל"ה קדושה בהשמות מותר למחוק וע"כ מוכח דלא היה רק פסול דרבנן דסתמא פסול מדרבנן וא"א למחוק ולכן מקשה ולעבור בקלמוס סוף דבר גוף הדין תולה במחלוקת שבין תשב"ץ לתה"ד ולדידן דפסקינן כתה"ד י"ל סתמא לא פסול רק מדרבנן וע' בתשו' זרע אמת סי' ד' הוכיח מריב"ש ומפוסקים דמותר להעביר בקלמוס על אותיות השם הגם שנעלם ממנו דברי התשב"ץ מ"מ להלכה יש לדון כדבריו. הן אמת דעדיין י"ל בגמ' הנ"ל דנהי דאותיות השם שנכתב בקדושה מותר להעביר בקלמוס דהכתב השני אינו פועל כלל רק מיפה כתב הראשון ול"ה מוחק מ"מ אם השם כ' סתמא ולא פסול רק מדרבנן והוא מעביר בקלמוס לשמה להכשיר בזה כתב השני מבטל כתב הראשון והוה מחיקה דאורייתא ובאופן זה הקו' בגמרא במקומה עומדת מ"מ סברא הראשונה מובחרת דאמרינן ממנ"פ מדאורייתא אין פועל כלום ול"ה מחיקה דאורייתא ומ"ה מותר להעביר בקלמוס ודוק היטב. מ"מ כיון דהרבה פוסקים ס"ל סתמא פסול מדאורייתא אין לסמוך על דברי הפמ"ג בזה ויבואר עוד לפנינו: יא והנה הגאון מהרש"ק בסת"ם ה' תפילין תשובה כ"א כ' טעם חדש במומר אוכל נבילות לתאבון או מוחק שמות לתאבון דאסור לכתוב ס"ת ופסולין הס"ת שכ' דכיון דאוכל נבילות או מוחק שמות לא יכתוב השם הקדוש בלאו דלא תאכל כל נבילה כי עם קדוש אתה לד' או לא תעשון כן לד' לשמה כמו שכ' הב"י בגר תושב ובממזר דלא יכתוב השם לשמה ופסול כל הספר דגזרינן שאר הספר משום פסוק זה וזה אינו להלכה חדא דהש"ך סי' רפ"א ס"ק ח' דחה טעם זה דהמרדכי דא"כ תפסול אך יריעה הזאת ומ"ה כ' דטעם השני עיקר דממזר אינו מוציא רבים ידי חובתו עוד כ' דגר וממזר יש כמה מצות שאינם חייבים מ"ה כל הספר פסול ודמי לעבד ואשה וקטן שאין חייבין במצות עיי"ש. א"כ הש"ך דחה טעם זה ממרדכי והגם דבעניותא לא אבין דברי הש"ך דאיני יודע איזה מצות שהממזר אינו חייב אי משום דמותר בשפחה אף לר"ת דשפחה אסורה מדאורייתא משום דכתיב לא תהי' קדשה והוא קדוש ועומד כמ"ש הב"ש סי' ד' ס"ק ל"א א"כ גר נמי פסול משום דמותר בממזרת וכבר כתבתי לעיל דלא כהפמ"ג רק גר ממש כותב ס"ת כדמוכח מש"ס גיטין מ"ה ע"ב דאף גר שחזר לסורו כשר הס"ת שכ' על כן טעם הש"ך צ"ע עוד תמוהים דברי הש"ך מדברי תוס' ב"ק פ"ח ד"ה אלא שכתבו אין להקשות דממזר ופצ"ד וכרות שפכה יהיו פסולים לעדות מגזלן וחד מהנך (היינו אשה ועבד) דמה להנך שכן אין זהירין בכל המצוה זה מפני רשעו וזה מפני שאינו מצוה ואס"ד דממזר הוה כאשה ועבד לענין ס"ת משום שאינו בכל המצות א"כ יהי' פסול לעדות משום שאינו בכל המצות וע"כ ממזר ופצ"ד מקרי ישנו בכל המצות (ואף במצות כתיבת ס"ת צ"ל דחייב אף שאינו יכול לכתוב לטעם המרדכי וכל מלתא דאיהו ל"ע עביד ל"מ לעשות שליח מ"מ איתא בשותפות דשותף עדיף משליח ואף מידי דאיהו ל"מ עביד שותף מצי עביד או דיכול לעשות ע"י פועל דידו כידו ועדיף משליח כמ"ש במחנה אפרים וע' מ"ש בזה בספרי לא"ח סי' י"ג אות י"ד) ועכ"פ דברי הש"ך תמוהין ומזה מוכח ג"כ דגר מקרי איתא בכל המצות דלא כפמ"ג סי' ט"ל שכ' דפסול לכתוב ס"ת דליתא בכל המצות. ושוב מצאתי בנוב"י תנינא יו"ד סי' קפ"ב שהרגיש השואל בכל זה ודו"ק. אמנם אף לטעם המרדכי שממזר אינו כותב לשמה אינו דומה למומר אוכל נבילות לתיאבון או מוחק שמות לתיאבון כיון דהוא מוחק לתיאבון שיצרו תוקפו בשביל הנאתו הנאת ממון או שאר הנאה א"כ כשכותב הס"ת יכתוב לשמה גם מקרא זה דהרי הוא יודע שעובר עבירה וברצונו לא יעבור רק שיצרו תוקפו על כן שפיר כותב לשמה ואינו דומה לממזר וגר תושב שקיבל עליו כל המצות חוץ מאכילת נבילות דשם אוכל נבלות אף שלא לתאבון משא"כ באוכל מוחק שמות לתיאבון והרי זה לאו הנאה הוא שאינו כותב לשמה על כן שפיר כותב לשמה והרי מבואר בסי' קי"ט ס"ב ברמ"א דעובר עבירה לתיאבון לא מקרי חשוד והוא מב"י בשם הרשב"א וכ' הש"ך דאפי' לאותו דבר לא חשוד והא דבודק סכין ואסור לאכול משחיטתו בלי בדיקת סכין משום דדרך הסכין להיות פגום והוא מומר אצל נבלות לתיאבון חיישינן שיעבור גם עתה לתאבון אבל בענין שאין לחוש שיעבור גם עתה לתאבון לא מקרי חשוד הלכך מה לנו לחוש שכתב שם הקודש הזה שלא לשמה על כן בודאי אין לחוש לזה רק שיש חשש שטעה בשם שלא יטריח א"ע וזה חשש הפמ"ג בסי' ל"ב ותשו' רע"א סי' ס"ט ויבואר עוד לפנינו:

יב והנה בדבר החשש שמא לא עיבד עורות לשמן שחשש הגאון מהרש"ק הנה הפמ"ג סי' ל"ה ס"ק י"ג בא"א כתב דעיבוד לשמה ל"ה רק מדרבנן בסת"מ א"כ הו"ל ספיקא דרבנן כמ"ש שם וראית הפמ"ג ממה דס"ל לרמב"ם מזוזה א"צ עיבוד לשמן וכ' הכ"מ פ"א מתפילין ה' י"א בשם תשו' הרמב"ם לחכמי לוניל לפי שעצמן של ס"ת ותפילין הם מצות הוצרכו לעשות חשובות להם לעבד לשמן שיזהר בעיבודן למען יעמדו ימים רבים משא"כ מזוזה שאין מצוה אם אין לו בית מלשון זה הוכיח הפמ"ג ומזה אין מוכרח כ"כ די"ל דקאי על ההלכה למשה מסיני ועל מזוזה לא קים לן מהלכה, וכ' דאין ללמוד מזוזה מס"ת. אמנם כבר כתבתי דהמבי"ט בקרית ספר כ' דל"ה רק מדרבנן ונהי דלענין כתיבה לשמה אין הלכה כדבריו די"ל דתפילין ומזוזה ילפינן מס"ת וס"ת ילפינן כתיבה כתיבה מגט כדאמרינן במנחות ל"ד ובגט כתיב לה לשמה מ"מ בעיבוד דלא כתיב בגט וגט לא בעי עיבוד לשמה ל"ה בסת"מ רק מדרבנן והרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה כ' דמה"ט בעי בס"ת כתיבה לשמה משום דכתיב כתבו לכם וזה שייך בכתיבה משא"כ בעיבוד ובר"ן בחידושי סנהדרין דף מ"ח כתב דלכ"ע בעי בס"ת עיבוד לשמה משום חיבוב מצוה דכתיבה בעי לשמה מדכתיב כתבו לכם עיי"ש משמע ג"כ דעיבוד לשמה ל"ה אלא מדרבנן ומצאתי בספר אמרי בינה א"ח סי' י"א שכ' דל"ה רק מדרבנן. הן אמת לפמ"ש הלבוש בטעם דכתיבה לשמה דילפינן מציצית י"ל ה"ה עיבוד וי"ל דוקא כתיבה ילפינן מציצית ושמא גם בציצית העשיה והטויה מדאורייתא לשמה והשזירה לשמה מדרבנן ועכ"פ נלפע"ד לסמוך על הפמ"ג בענין זה וקצת יש להוכיח מש"ס דגיטין נ"ד דאין חילוק בין כתיבה לעיבוד מדאמרינן שם בהאי דאמר גוילין לא עבדתים לשמן נאמן מתוך שנאמן להפסיד שכרו ובהך דאזכרות לא כתבתי לשמן אינו נאמן ומקשה ומ"ש ומה קו' והרי לשיטת תוס' מנחות מ"ב ד"ה ואל ימול פי' הגמ' לא כתבתי לשמן היינו שכתב שלא לשמן א"כ לפמ"ש בתשו' פני משה הובא בתומים כללי מיגו אות ק"ה דבדרבנן אדם משים עצמו רשע מאי מקשה ומ"ש והרי שני ושני דבכתב אזכרות שלא לשמן פסול מדאורייתא וא"א משים עצמו רשע ומ"ה ל"א מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת אבל בעיבוד שלא לשמה ל"ה רק דרבנן ול"ש א"א משים עצמו רשע ולכן אמרינן מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת ומה הקשה ומ"ש ומזה מוכח דאין חילוק בין עיבוד שלא לשמה לכתיבה אמנם יש לישב לפמ"ש בתשו' פני יהושע ח"א ח"מ סי' ט' ובמנחת חינוך מצוה רל"ח דמכשיל לחבירו באיסור דרבנן עובר בלפ"ע מדאורייתא א"כ ה"ה בעיבוד שלא לשמה או עיבוד בסתמא דל"ה פסול רק מדרבנן מ"מ הכשיל לחבירו שנתן לו ס"ת פסולה דרבנן והוא יברך א"כ הוא עובר בלפ"ע מדאורייתא ושייך גם בזה א"א מע"ר וכבר כתבתי כעין זה בספרי לא"ח סי' ס"ה וע' בח"ר בספרי סי' ח' סוף אות א'. אמנם יש לפלפל הרבה בסברא זאת ולפ"ז צ"ע במ"ש המרדכי והובא בט"ז סי' רע"ו דמיירי שאמר ששכח לכתוב לשמה דאל"כ אאמע"ר והרי גם בכה"ג שייך אאמע"ר מה שנתן לו ס"ת פסולה בחזקת כשירה ושמא מיירי שאמר שאחר שנתן ללוקח נזכר ולא ידע מקודם ודוק:

יג והנה בנ"ד כבר כתבתי דליכא עדים שהסופר תיקן יריעות על ידי מחיקת השם או שתיקן בחק תוכות רק שיש אומדנות והוכחות מדכתב האותיות שלא כדת שקירב ב' תיבות ואין הפסק ביניהם ולא השגיח על צורת האותיות דלפעמים נראה ריש כמו ויו על כן יצמח החשש שמא לא קידש השמות או שתיקן אותיות ע"י חק תוכות. הנה אם פוסלין אדם לעדות ע"י אומדנות והוכחות נתוכחו גדולי האחרונים דהגאון מהרש"ק זצלל"ה פסל השוחט מברדיטשוב מכח אומדנות והגאון בתועפות ראם חיו"ד סי' א' כ' דאין לפסול אדם ע"י אומדנות והוכחות דאין הלכה כמרדכי דמהני ידיעה בלא ראי' בדיני ממונות והאריך ג"כ בזה ש"ב הגאון מבוטשאטש בנחלת יעקב וגם אני בעניותא פלפלתי בזה ובדברי המרדכי בספרי הקטן בית יצחק יו"ד סי' ח' אות ד' ה' ושם כתבתי כיון דאין אדם נפסל ע"י עצמו לעדות אף ע"י מיגו כדמוכח בש"ס דכתובות דף י"ח הואיל והוא עומד בחזקת כשרות ומיגו סברא גדולה ה"ה דע"י אומדנות והוכחות אין לפסול לעדות. אך מדמהני עדות מיוחדת לפסול לעדות יש הוכחה דדמי' לדיני ממונות מ"מ לדינא י"ל כמו שמבואר בח"מ סי' ל"ד סעיף כ"ה דאין עושין אותו עד לכתחילה היכא שמשים עצמו רשע ע"י עצמו ה"ה דאין לסמוך על סופר כזה שיכתוב סת"מ שיקנו ממנו לכתחילה מ"מ לפסול הס"ת שנמצאו ביד בעלי בתים שמוחזקים בכשרות וקורין בהם כמה שנים חזקת כשרות אלים טובא ואין לפסול מכח אומדנות והוכחות היכא שאין עדים ואפי' עד אחד לא מהני להוציא מחזקת כשרות ואין לדמות לשוחט שנמצא שלא ידע ולא נטל קבלה דאוסרין למפרע דשם איכא חזקת איסור דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת משא"כ בסופר וכבר הארכתי מזה בספרי בית יצחק א"ח סי' ו' אות ד' והבאתי דברי הגאון מהר"ח כהן בספרו שו"ת סי' נ"ה שמחלק בין סופר לשוחט ולא ס"ל סברא דחזקת חיוב מהמצות מ"מ שם כתבתי דיש לאסור כל התפילין ומזוזות של הסופר דיש חששה גדולה לענין שלא כסדרן ושאר דברים הפוסלין מ"מ בנ"ד י"ל דהספרים דקשה לגנוז ח"ו עשרים וחמשה ס"ת יש להתירן ע"י בדיקה מסופר מומחה ויבואר עוד לפנינו:

יד והנה יש לבאר אם אין היתר לס"ת מטעם דאף אם יש יריעה אחת פסולה שהי' תיבה אחת או ב' תיבות שנתקן ע"י חק תוכות אם נימא כיון שלא נודע האיסור וא"א להכיר או שנכתב שם ששכח לקדש ע"י מהירות אם בטלה היריעה ומותר לקרות בס"ת או לא. והנה בתשובת יד אליהו סי' פ"ח כ' דס"ת שנמצא בו פסול ושכח מקומו אי' ונתערבה בב' ס"ת כשרים בטלה ומותר לקרות בכולם אף דס"ת דבר חשוב דהפסול שבתוך הספר ל"ה דבר חשוב והס"ת ל"ה איסור מחמת עצמו רק בפסול שבתיבה אחת או בשם אחד אמנם שם מייתי דברי הלכות קטנות שכ' בסי' פ"ז גבי מי ששכח לקדש השם דלא בטיל אפי' באלף כמו כל הזבחים שנתערבו וספר הלכות קטנות אין לפני ודברים אלו לפ"מ שהביא ביד אליהו תמוהים דהרי גם בכל הזבחים שנתערבו מקשה בגמ' דזבחים ע"ד ולבטלו ברובה ומשני בעלי חיים חשיבי ולא בטלו א"כ מה מייתי בזבחים כאן ל"ה בעלי חיים ושמא כוונתו כמו דשם בע"ח חשיבי ה"ה הכא השם הקודש חשוב אך צ"ע דהרי לא נתקדש אולי ס"ל דאעפ"כ יש בו חשיבות ועכ"פ הנראה דמדאור' בטיל דהרי גם בכל הזבחים מדאורייתא בטל. אמנם לכאורה י"ל דמדאוריתא לא בטל נהי דאיסור בטל בהיתר והוה כמאן דליתא זה דוקא היכא שא"א צריכין להאיסור הוה האיסור כמאן דליתא בעולם אבל בכאן שאנו צריכין להשם הזה או להתיבה ולהאות שנכתב בחק תוכות ונהי שנאמר דבטל והוה כמאן דליתא א"כ נחסר התיבה הזאת או השם הזה. אמנם זה תליא במחלוקת רש"י ותוס' ע' תוס' מנחות כ"ב ד"ה והן בולעות דמייתי ד' רש"י שכ' דאי נמי בתר בטל אזלינן וטיבלא מבטל לשירים ל"ה ריבה סולתה דבטילי וכמאן דליתא דמי ולא מייתר לי' א"כ לרש"י דכמאן דליתא דמי א"א לצרף האות שנתבטל והתוס' כתבו דרש"י סותר דבריו דבמשנה פי' דהקומץ בולע מנסכים והו"ל ריבה שמנה והרי ע"כ כמאן דאיתא דמי ולסברא זו י"ל דכמאן דאי' דמי רק שהאיסור נהפך להיתר א"כ בנידון דידן התיבה נתהפך להיתר ומצטרף לס"ת וע' מה שכתבתי בספרי בית יצחק או"ח סי' א' אות ג' לישב דברי רש"י וגם רש"י סובר דמיעוט כמאן דאיתא דמי אך כוונת רש"י דהיתר לא נהפך לאיסור כמ"ש המ"ל ה' מעילה ע"כ אין מבטל הטיבלא לשירים שיהי' ריבה סולתה דשירים היתר והקומץ איסור והיתר לא נהפך לאיסור אבל איסור נהפך להיתר ומ"מ כמאן דאיתא דמי והארכתי שם בפרט זה. ומ"מ יש לבע"ד לחלוק דנהי דכמאן דאיתא דמי מ"מ איך יצטרף והרי הוא בטיל. אמנם יש ראי' דאמרינן ביטול כזה שיחשב כמאן דאיתא מסוכה דאמרי' דאם הסוכה חמתה מרובה מצלתה בלא האילן והשפיל הענפים מהאילן בענין שאינה נכרים בטילים הענפים והסוכה כשירה והרי שם אתה צריך לצירוף ענפי האילן דזולתם חמתה מרובה ומ"מ הסוכה כשירה וצ"ל דהאיסור נהפך להיתר וכמאן דאיתא דמי וה"ה בס"ת יש לומר כן. הן אמת דהר"ן כ' דשם ל"ה מטעם ביטול אבל שאר פוסקים ס"ל דהוא מטעם ביטול וע' מג"א סי' תרכ"ו עוד ראי' ממקוה דמבואר ביבמות פ"ב ובסי' ר"א דנתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו וכ' תוס' דאפי' מי פירות דפסול מדאו' מ"מ בטיל ברוב והרי שם בעינן מ' סאה וליכא מ' סאה רק בצירוף מי פירות ומ"מ כשר לטבול דהמיעוט בטיל ברוב ומצטרף וה"ה בס"ת וזה לכאורה ראיה ברורה. אך באמת יש לחלק דבמקוה לח בלח נתערב יפה וי"ל דבטל ונעשה כמים משא"כ בשמות דכל אחד קבוע במקומו ולא נתערב רק דהוה כיבש ביבש ונהי דעל כל אחד יש לומר שהוא מהרוב אבל עכ"פ הרי נחסר השם. ומסכך יבש ביבש הדבר תליא במחלוקת דלהר"ן ל"ה מטעם ביטול וע' בטו"ז סי' תרל"ב בשם הלבוש. והנה מתוס' דזבחים דף ע"ט ע"ב ד"ה תנן התם נמי מוכח דעכ"פ בלח בלח בטל ומשלים לשיעור שכ' בצלוחית שנפל לתוכה מים כל שהוא חומרא דמי חטאת הוא דמדאורייתא ברובא בטל והרי הזי' צריכה שיעור ומה מועיל הביטול והרי עדיין חסר השיעור וע"כ דבטל ומצטרף ולראי' זו הערני ב"א הרב הגדול מ' גדלי' נ"י. אלא שהקשה מתוס' חולין ט' ע"ב ד"ה אם יכול חולדה לשתות שכ' דמיפסלו משום רוק שבפיהם המעורב במים וקסבר יש בילה והזי' צריכה שיעור ואס"ד דמדאוריי' בטל ומצטרף ורק מדרבנן לא בטל אמאי חיישינן לדרבנן דהו"ל ספיקא דרבנן. אך שמא משום חומרא דחטאת חיישינן לדרבנן. וע' זבחים ע"ח דאמרינן דפיגול מבטל מקצת נותר ובצר לי' שיעורא ומ"ה אין לוקין ע' תוס' שם ומבואר דל"א בטל ומצטרף וע' מ"ל ה' מעילה ופמ"ג לענין היתר נהפך לאיסור ודו"ק:

טו ובלא"ה י"ל נהי דתיבה שיש בה חק תוכות בטיל אבל בשם שלא נתקדש נהי דנאמר שנתבטל אבל לא נתקדש ע"י ביטול וכבר הארכתי בסברה זו בספרי לאו"ח סי' נ"ד אות ד' וסי' ס"ב אות א' דלא נתקדש ע"י ביטול והא דמקשה בזבחים אשור הנסקל ולבטיל ברובא הכונה שיתבטל ואח"כ יקדשו אותו הבעלים עיי"ש שכתבתי דברים נפלאים בישוב דברי ר"ת ולפ"ז ל"מ בשם שלא נתקדש ביטול דעדיין ל"ה קדוש. אך שם כתבתי דיש סברה שיתפס בקדושה אך דאין מועלין אך בהקדם ע"י אדם עוד כתבתי בסי' נ"ד אות הנ"ל דלמאן דאמר דמועלין בגדולין ה"ה בנתבטל ברוב עיי"ש ועכ"פ בשם שנכתב בסתם דלדעת קצת פוסקים יש בו קדושה. אך בס"ת פסול דבעי שיתקדש בפירוש אבל מ"מ אסור למחוק וכיון דיש בו קדושה רק לס"ת פסול י"ל דמהני ביטול ושוב אחר כתבי זאת מצאתי בח"ס א"ח סי' קכ"ח שסמך אביטול וכ' דתיבה שיש בה חק תוכות בטיל מדאור' והכשיר ס"ת שנכתב אות בחק תוכות על סמך הביטול עיי"ש. ומעתה מיושב קו' הפמ"ג ס"ס ל"ב שהקשה אמומר אוכל נבילות לתאבון כיון דמטרח לא טרח איך כשר שמא שכח שם אחד או נכתב אות בחק תוכות ומטרח לא טרת די"ל כיון דלא ניכר האיסור ובטל מדאורייתא ע"כ לא חיישינן דהוה ספק דרבנן ודוקא בבהמה חיישינן דאם אירע קלקול כל הבהמה אסורה משא"כ בס"ת. אמנם הפמ"ג יפה הקשה בתפילין ומזוזות דאם תיקן אות אשת אחר שנכתב הו"ל שלא כסדרן וכל הפרשה פסול אם לא נכתב כסדר ול"ש ביטול משא"כ בס"ת ל"ק קושיתו. ולפ"ז יצא לנו בנ"ד דהס"ת כשירים ותפילין ומזוזות פסולים. הגם שנ"ל דאין לסמוך על ביטול ברוב כמ"ש לעיל דדוקא במקוה מצרפין האיסור להיתר ולא בביטול ביבש דמ"מ הס"ת חסירה מ"מ יש ספק שמא שייך ביטול כדברי ח"ס ונמצא דיש כאן ס"ס שמא אין שום אות בחק תוכות ואת"ל שיש שמא בטל מדאורייתא ואי דמ"מ מדרבנן לא בטל לענין דרבנן סגי בספק אחד כעין דאמרינן בציר דגים סי' כ"ג וכן לענין חשש שכ' השמות סתמא יש ס"ס שמא כ' לשמה ואת"ל שכתב סתמא שמא ל"ה רק מדרבנן כפמ"ג וקרית ספר ובדרבנן סגי בספק אחד ודו"ק:

טז והנה נבאר מקצת הריעותות שנמצא בסת"מ שלו מה שהעוקץ השמאלי של ראש האלף נוגע בגג האלף הב"ש סי' קכ"ה ומג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ט ס"ל דוקא שנגעה היוד עצמה באלף פסול אבל אם קוצה השמאלית של יוד נוגעת באלף כשר דלא כחלקת מחוקק. ואמנם מה שהתיר בתשו' ש"ס סי' רס"ז למחוק בעצמו בשם הקודש באלף שנדבקה היוד שעל האלף בגגה אף שלא נשתנה צורתה לפענ"ד לא נהירא דבתשו' מהרלב"ח סי' א' רצה להתיר בנדבק האות בעצמו זה בזה ומייתי ראי' מרמב"ם פ"י ופ"ז דלא חשיב בין עשרים דברים הפסולים שנדבק מקצת האות בעצמו עיי"ש. אמנם בסוף מסיק דפסול והובא בח"ס וצריך להבין דא"כ אמאי לא חשיב הרמב"ם זאת' ונ"ל דהרמב"ם כ' בריש פ' יוד עשרים דברים הם שבכל אחד פסול ס"ת אם נעשה בו אחד מהם הרי הוא כחומש מן החומשים שמלמדין בו התינוקת ואין בו קדושת ס"ת ונראה דס"ל שקדושת ס"ת מדאורייתא וכן כ' הפמ"ג במשבצות ר"ס קצ"ג שנראה דאסור לנהוג בזיון מדאורייתא מדיליף בק"ו מפני לומדי' עומדין מפני' לא כ"ש עיי"ש, ומדכתב הר"מ דבעשרים דברים הפוסלים אין בו קדושת ס"ת משמע דמדאורייתא פסולים. ולפ"ז י"ל דדיבוק באות גופי' בלא נשתנה צורת האות ל"ה רק מדרבנן ומ"ה לא חשיב הרמב"ם ולפמ"ש לעיל בשם סמ"ג העיבוד לשעה מדרבנן וע"כ צ"ל דהרמב"ם חשיב בעשרים דברים דבר הפוסל מדרבנן וז"ש דאין בהם קדושת ס"ת צ"ל דקדושת ס"ת דרבנן ולפ"ז בנגע באות גופי' קיל מזה ונהי דפסול מ"מ קדושת ס"ת יש ולפ"ז אסור למחוק בעצמו לפוסקי' דאפי' לצורך תיקון אסור למחוק כיון דדיבוק באות גופי' יש בו קדושה וח"ס הביא ראיה מתשו' הרב"י שהתיר למחוק יודין שנראין כרישין ומזה אין ראיה דרמב"ם חשיב זאת בעשרים דברים ובזה אין קדושת ס"ת דחמיר מאלף נוגעת בעצמה ואמנם דעת הח"ס בשם מהרלב"ח דנגיעה בהאות עצמה חמיר כנגיעה באות אחר דחשיב הרמב"ם ע"כ אין ראי' מרמב"ם ומ"מ לדעתי ימחוק ע"י קטן שיעמוד הסופר אצלו וילמדו למחוק קצת מהאלף לקלקל צורתה ואח"כ יוכל למחוק בעצמו לתקן. והנה ראיתי בח"ס ח"ו בליקוטים סי' ח' דעדיף יותר למחוק ע"י נכרי קטן מישראל קטן דההיתר הוא שמוחק מ"מ לתקן וקטן אין לו מחשבה ועושה איסור דאוריי' וזה ליתא דגדול עומד על גביו וילמדו למחוק ע"מ לתקן ומחיקה ע"י נכרי יותר בזיון להשם והנה מה שכ' בב' שלמעלה הקו עגול כריש ורגלה בעקב כדין הפרמ"ג פוסל לא מצאתי לע"ע בפמ"ג ולפענ"ד כיון שאינו דומה לכ' שאין עקב למטה אין לפסול ומ"מ לכתחילה יש לתקן דכיון שמבואר בש"ס שלא יעשה כפין ביתין יש לו שורש בש"ס אך בדיעבד אין להוציא אחרת או לענין תפילין דא"א לתקן יש להקל כיון שיש הפרש אינו דומה לכף. ואמנם מה שנמצאו חיתין לא בחטוטרות ולא במקל ול"ה כשני זיינין וזה פסול אף בדיעבד כיון דמוזכרת בגמ' וע"ד אשר הראה לי יריעה אחת שהי' בב' עמודים פחות ממ"ב שיטין והרמ"א כ' ס"ס רע"ה נהגו במנין השיטין לעשותם לא פחות ממ"ח וי"א מ"ב והסיען סיני בם כמ"ש הטו"ז בשם ברצילוני על כן אין לכתוב פחות ממ"ב. אמנם כיון שאינו רק מנהג אין כאן פסול בדיעבד כיון שרמ"א כ' אם שינה לא פסול וכן הוא בטור:

יז והנה אשר נמצא בתפילין וס"ת מקצת דוכסוסטוס היינו שנמצאו תיבות נכתבין במקום שיוכל לקלוף התיבות עם העור והוא לאות שלא נגרר העור יפה ותפילין אין נכתבים על הדוכסוסטוס. הנה בתשובת ח"ס או"ח סי' ג' כתב להתיר ושורש דבריו דכיון שגוררין העור אף שנשאר עוד קצת עור ל"ה דוכסוסטוס הואיל שגורר מה שנוגע בבשר ממש והאריך בפרט זה בשם נשמת אדם. אמנם מצאתי בתשו' גבעת פנחס סי' נ"ו שתמה גם על הס"ת שנמצא קצת דוכסוסטוס ונהי שכשר על דוכסוסטוס היינו דוקא לכתוב במקום שער אבל לא במקום בשר ובס"ת דידן כותבין במקום בשר ותי' דדוקא כשכל הס"ת או היריעה נכתבת במקום בשר דהדוכסוסטוס לא בטל והוי חציצה משא"כ כשקצת תיבות נכתבים על קצת עור שלא גרר יפה הדוכסוסטום בטל לגבי הקלף ואין חשש בזה. ולפענ"ד גם בתפילין יש לתרץ כן דהמקצת שלא גרר בטיל ול"ה חציצה ומ"ה לא איכפת לן ויהי' איך שיהי' לכתחילה יש לזרז הסופרים לגרור יפה אמנם בדיעבד ראוי לסמוך על דבריהם ואין להאריך כעת בזה. וראיתי להגאון מהרש"ק זצ"ל שכ' בתשובה הנ"ל בשם חק יעקב סי' תמ"ז דבזה"ז דינו של עובר עבירה לתיאבון כמומר להכעיס ומה"מ פוסל ובאמת חלילה לחשוד ישראל על כך וכונת החק יעקב הוא על מומר שהרי כ' כדאיתא ביו"ד סי' קצ"א ושם איתא ברמ"א על מומרין גמורין בזה"ז:

יח וטרם נסיים גוף הדין ההכרח לדבר אם הסופר לפנינו לא נידון כמומר לכל התורה לפמ"ש זקיני הת"ש בסי' ב' סעיף ט"ו שאם ראו באחד עובר ג' עבירות מפורסמות הוה חזקה לכולהו והוה בכלל מומר לכל התורה א"כ בנידון דידן שנראה שעבר ג' עבירות מפורסמות שהוא נחשד באיסור גזל שהחליף פרשיות ומכרן ושמחק שמות ועבר בלאו דלא תעשון ושמכר תפילין פסולין ועבר בלאו דלפני עור א"כ לכאורה דינו כמומר לכל התורה ופסול כתיבתו לס"ת אף לפוסקים דמומר לתיאבון כשר לכתיבה כמו שכ' הת"ש סי' ב' סעיף י"ד דמומר לתאבון בכל התורה דינו כנכרי דלאו בר זביחה הוא וה"ה דלאו בר קשירה הוא אמנם זה ליתא דצריך להבין דברי הת"ש הקדושים הרי התורה בכללה תרי"ג מצות ואיך נאמר דעובר בג' דינו כעובר בכל התורה ואנה מנא דמיעוט כזה יחשב ככל וצ"ל בכוונתו כיון דלא נודע האיש הזה אם מקיים איזה מצות או עובר על כל התורה כשרואים שעובר על ג' הוה חזקה כמ"ש ראיה מנגח שור חמור גמל וכ"ז כשלא נודע האיש אבל אם רואים איש מחזיק בדת יהודית ומתנהג ככל ישראל בשבת ויו"ט ואוכל בכשרות ככל ישראל אף אם עובר ג' עבירות חלילה לדונו כמומר לכה"ת וכן מבואר בלשונו שכ' עד שיחזיק שלא פרק רק אותן שפקר בהן וה"ה דכל ישראל הם מוחזקים בכך ואין דינו אלא בלא נודע לנו האיש אם ככל ישראל וז"פ עד שאין צורך לדבר מזה וגוף דברי ז' ת"ש הנה חידוש דמסברא לא ידעינן זאת ואין ראיה מנגח חמור שור גמל דהוה מועד לכל דשם גזרה התורה דאם נגח ג' הוא מוחזק לנגחן ומחויבים הבעלים לשמרו כן באשה נדה שדרכה לראות ע"כ בג' זימנא מוחזקת לרואה משא"כ שנתחזק בג' לאוין דנחזיק שהוא עובר על כל הלאוין אין לנו ואולי תליא זאת בהאיבעי דתמורה כ"ז דאיבעי אף שעבר על ג' בהמות משום תמורה מ"מ על הרביעית אמרינן לא שביק היתירא ועביד איסורא ה"ה בעבר על ג' לאוין נפרדים ל"א עובר על לאו הרביעי רק דשם הוה איבעי דלא אפשיטא והרמב"ם פוסק פ"ב מתמורה דאין לוקין מספק בהאיבעי וס"ל לת"ש דלחומרא חיישינן שמא הוא מומר לכל התורה אבל לא שהת"ש פוסק שהוא בודאי מומר לכל התורה (וע' במ"ל פ"ג מגירושין ומ"ש בספרי לא"ח סי' נ"ד אות ה') ועכ"פ לחוש על איש שמתנהג ככל ישראל אין לנו ואין להאריך בפרט זה דצריכין אנו לקבל באימה דברי הת"ש על כן כתבתי דבנ"ד גם הת"ש מודה וכ"ז אינו אלא להעדפה דבנ"ד אין עדים שעבר על מחיקת השם גם בדבר העדים נידון הגזילה כבר כתבתי דהוא מחלוקת בין הש"ך והאחרונים ואין לפסול מספק אך בדבר שעבר על לפני עור הדבר ברור דהרי מכר הרבה פרשיות מתפילין שנמצא בהן פסולים מדינא. הן מצד האותיות שדומין לאות אחר והן מצד שב' תיבות נראין כתיבה אחת שאין הפסק ביניהם וזה פסול דיעבד וצויתי להביא לפני ס"ת שכ' ולא הי' פסולים הרבה כמו שכתבו לי שנמצאו בדינוב ועכ"ז נמצאו הרבה פעמים ב' תיבות בלי הפסק כמלא אות וזה פסול וגם גוף הכתב אינו ככתיבת סופר מובהק ונמצאו אותיות הדומות לאותיות אחרות ר' כמו ו' וזה פסול בדיעבד. וגם בדבר התגין שנוגעין זב"ז מבואר בתשו' רמ"ע דאפי' להרמב"ם דמכשיר בחסר תגין אם התגין אינם כדין גם הרמב"ם מודה על כן בודאי עבר על לפני עור והנה מה שיש לפסול הס"ת הואיל שיש כמה ריעותות בהסופר וכן מה שיש לפסול הס"ת הואיל שאנו רואין שהסופר אינו בקי בדינים כדקי"ל גבי גט שפוסלין הואיל וראינו שהמסדר לא הי' בקי בטיב גיטין עיין בתשובת שב יעקב סי' נ"ג שכ' דתרתי לריעותא אין לפסול וגם מחלק בין גט לס"ת וכ' כיון דיש בידינו לעיין בס"ת מתחלה ועד סוף ואין לחוש רק לכתיבה לשמה וזה יודעין כל הסופרים אינו דומה לגיטין עיי"ש:

יט סיומא דפסקא מה שנלע"ד הנה הסופר הזה פסול מדינא הן מצד שיצא מת"י כמה פסולים והן אם נאמר דהוא מצד חוסר ידיעתו או שעשה מפשיעות או ממה שעשה במהירות הנה הוא חשיד לאותו דבר. ומה שהתנצל שהסופר הוא שונא שלו והעיד עליו בשקר מ"מ הרבה דברים שאינו יוכל להכחיש כי הוא מראה היריעות שלו שנפסלו ומה שמתנצל שזה כמה שנים שנכתבו היריעות שנמצאו הפסולים ומה שכ' זה לא כביר נעשה בהכשר ויתרון אין בזה התנצלות על כן אין לו נאמנות יותר ואסור לקנות אצלו מזוזות ותפילין וס"ת כי אבד נאמנותו ב' גם התפילין ומזוזות פסולים דכיון דדינו כמומר לדבר אחד שהכשיל רבים חיישינן שמא תיקן בתפילין ומזוזות תיבה אחת אחר שכבר נכתבו הפרשיות ופסולין משום שלא כסדרן כמו שחשש הפמ"ג סוף סי' ל"ב. ג' הס"ת יש להכשיר אחרי אשר יבדקם סופר מובהק ות"ח ויתקן התיבות והאותיות מה שיש בהם פסול אף בדיעבד ומה שפסול לכתחילה מחויב ג"כ לתקן אך באם אי אפשר לתקן כגון בשם הקודש וא"א בתיקון אל יתקן ורשאים לקרות דהוה כדיעבד, אף שנמצא ס"ת אחרת לקרות בו ומצאתי בתשו' זרע אמת או"ח סוף סי' צ' שכ' בזה"ל וכבר הארכתי במק"א לסתור דברי השכנה"ג סי' תרצ"א אות יוד דכ' דכל שיש לו מגילה אחרת לקרות מיקרי לכתחילה ומצאתי און לי בדברי הרב גינת ורדים כלל ד' סי' י"ב דדוחה דבריו והוכיח דכל שא"א בלא"ה כי אם לפסול המגילה מיקרי דיעבד עיי"ש ואם הוא כ' כן במגילה כ"ש בס"ת שיש בה כמה שמות ואסור להורידה מקדושתה:

כ ואכתוב בקיצור צדדי ההיתר מה שיש לחוש על הגוילין מהס"ת שלא נעבדו לשמה וכן על השמות שלא נכתבו לשמה הדבר פשוט דמאין לנו לחוש דכיון דהסופר עשה מה שעשה בשביל הנאת ממון או מיראה יתירה בזה אין טרחא לומר בשעת תיקון העורות שמתקן לשמה וכן בשעת כתיבת השמות ומה שכ' הגאון מהרש"ק דיש לו ריוח שיעשה העיבוד ע"י נכרי הדבר פשוט דאין לחוש לזה דמירתת לעשות העיבוד ע"י נכרי ומצאתי תנא דמסייע לי בנוב"י קמא יו"ד סי' ע"ז בסופו בסופר שנחשד שמחק יריעות ישנות וכ' חדשות ובודאי הי' כמה שמות וכ' שאין לחוש שעבר להכעיס בדבר שאין לו הנאה כגון לכתוב שלא לשמה עי"ש הגם דבנוב"י לא הי' מבורר פסולו מ"מ גם בנ"ד אין עדים שמחק שמות והפלא שהגאון רע"א בספרו סי' ס"ט מייתי דברי השב יעקב שמצדד להחמיר ולא מייתי דברי הנוב"י שמצדד להקל אמנם לדעתי אם הי' בשאלות ר"ע ושב יעקב הרבה ס"ת הי' מצדדין להקל והנה מצאתי בסת"ם להגאון מהרש"ק זצלל"ה ה' ס"ת סי' צ"א שאסר ס"ת שכ' סופר שהעידו עליו שמכר תפילין בלי פרשות ושגם התפילין שלו שהניח כמה שנים הי' בלי פרשות ומשם יש קצת הוכחה לנ"ד לאסור ספרי תורות אך י"ל דשם מוחזק למומר להכעיס כמ"ש שם וגם שם לא הי' רק ס"ת אחת וצידד להחמיר משא"כ בנ"ד ודוק. ובדבר החשש מחק תוכות כ' Jשב יעקב נ"ג דאין לחוש דניכר ובאמת תיקון חק תוכות אינו ניכר ואמנם השב סי' ס' דאוסר הס"ת כ' בעצמו דאילו הי' לו עת לחפש אולי ימצא אחד מהראשונים שהתיר חי' מצרף להיתר בעובדא דידי':

והנה ת"ל יש כמה היתרים תן מצד שמא נתקן תיבה אחת בחק תוכות יש לנו לסמוך אביטול היריעה בין יריעות הכשרות כמו שסמך עצמו הח"ס א"ח סי' קע"ח וכיון דמדאורייתא בטל ל"ה רק ספיקא דרבנן וגם מצד עיבוד שלא לשמה כבר כתבתי דיש לצרף דעת הפמ"ג דל"ה רק דרבנן וגם מצד שמא שכח לקדש שם אחד יש לצדד דבטל מדאורייתא כמו שכתבתי לעיל:

כא ויש לצרף לסניף דעת הכל בו ואבודרהם הובא בב"י ורמ"א סי' קמ"ג דבשעת הדחק מדרבנן על ס"ת פסולה וכתבתי בתשו' (ע"ל סי' פ"ב אות ז') סברתם דכיון דאין מברכין על קריאת התור' רק מברכין שבח והודי' על נתינת התור' על כן ל"יה ברכ' לבטל' וע' נוב"י קמא יו"ד ס"ס ע"ז שהובא לעיל שכ' דאף אם עשה הסופר איסור מ"מ היריעה כשירה וצ"ע דהו"ל מהב"ב וע"י העביר' באה המצוה שע"י שמחק השמות כ' אח"כ היריעה וצ"ל דס"ל לאחרים ל"ה מהב"ב כמ"ש המג"א ר"ס תרמ"ט ולפ"ז הסופר לא יוכל לברך בקריאת ס"ת זה אבל לפמ"ש גם הסופר יוכל לברך דהברכ' ל"ה על הקרי' ומ"ש בתשו' הרא"ש הובא בב"י רע"ו דאם קדר היריעה ועשה עביר' טוב להחליפה הוא עצהיו"ט תה דלא כח"ס ס"ס רע"ט ביו"ד ועכ"פ יש לצרף לסניף דעת הכל בו ואבודרהם ודעת הרשב"א דאם החומש שלם אף שנמצא בחומש אחר פסול מברכין עלי':

ועוד יש לצרף דכיון דקרי' בציבור ל"ה רק חיוב דרבנן יצא מספק ומותר ג"כ לברך מה"ט ואף פרשת פרה ל"ה לרוב פוסקים רק מדרבנן וגם בפ' זכור הגם דהרא"ש כ' ר"פ ג' שאכלו דהוה דאורייתא וכ"כ תוס' רפ"ב דברכות וע' מג"א סי' תרפ"ה דמייתי ראי' ממגילה י"ח דהוא דאורייתא מ"מ מחינוך מצוה תר"ג משמע דמדאורייתא מהני זכירה בע"פ אף ביחיד ובע"פ וקרי' בציבור ובספר דרבנן א"כ ראיית מג"א ממגילה נדחית וע' מנ"ח שם דדברי חינוך ברורים ובאמת אין כן שיטת תוס' ורא"ש שכ' דשיחרר עבדו להשלים לעשרה לפ' זכור מ"מ שיטת חינוך נרא' שהוא כן שהרי כ' דבמקום שקורין בתור' לג' שנים ג"כ יוצאין בג' שנים. ואיך יתכן זאת שתהי' מצוה שיקיימה פעם אחת בכל ימי חייו על כרחך המצוה שיזכור ביחיד מדאורייתא אולי ג"כ בכל שנה ומ"מ יש לעיין בכונת החינוך אבל עכ"פ ס"ל דאין מצוה מדאורייתא שיקרא בכל שנה בציבור ויש לצרפו לסניף וגם זאת יש לצרף קצת דבעלי ס"ת יכולין לומר שאין מאמינים כיון שעיקר הפסולין מהתפילין שמכר נתבררו רק ע"י סופר א' הגם שגם לשאר בני אדם ניכרין מ"מ אין ידוע הרוב מהם אך על ידו. יהי' איך שיהי' לדעתי הס"ת מותרין לקרות בהם באופן שיבואו ליד סופר מומחה לתקן כל מ"ה שצריך לתקן כי יש בהם הרבה תיבות הסמוכים והרבה מקומות שיש, מרחק בין תיבה לתיבה יותר ממקום ג' אותיות וזה צריך לתקן לכתחלה ואותיות הדומות לאותיות אחרות והתגין ושאר תיקונים והמגילות ג"כ כשרות והמה כ"ש מס"ת דגם לעיבוד לשמה יש ב' דיעות וחסרה תיבה אינו פוסל מדינא ומ"מ גם המה יבואו ליד מומחה, כי צריך לדקדק בכתיבה, והבתים שקנו ממנו כשרות ובזה הארכתי בספרי לא"ח סי' ז' ומ"מ גם הבתים יש לבודקן ע"י סופר מומחה:

כב הנה הטרחתי הרב' למען קדושת ס"ת שלא יבואו יותר מעשרים וחמשה ס"ת לידי גניזה וגם הוא הפס"מ אמנם האיש הזה לא יכתוב יותר סת"ם כי אין לו נאמנות אחרי שלא עשה מלאכת ד' כדת והכשיל רבים וידוע מה שאמרו חז"ל בעירובין י"ג שאם אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת כאלו החריב את העולם כולו ועל כל קוץ וקוץ מהאותיות קדושות יש תלי תלים סודות והלכות העומדים ברומו של עולם והוא בלבל הכל וחלילה לאיש קל בדעתו להיות סופר ועוסק במלאכת שמים. אמנם הס"ת יש להתיר הן אמת דבעיקר ההיתר שכתבתי דקרי' בציבור דרבנן והוה ספק דרבנן יש לפקפק די"ל דיש ס"ס להחמיר שמא לא עיבד העורות לשמן ושמא יש חק תוכות ול"ב מדרבנן ודעת המ"ל פ"ד מבכורות ופ"ח משאר אבות הטומאה דס"ס להחמיר אף בדרבנן אסור אולם השעה"מ פ"ו ממקואות כלל ה' הוכיח דבדרבנן אף ס"ס להחמיר מותר ובכה"ג יש לסמוך אפוסקים המתירי' שלא יבואו כ"ה ספרים לידי גניזה והנלע"ד כתבתי אך באופן שיסכימו עמי שני גדולי הדור וד' יצילני משגיאות:

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה