שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן קד
ב"ה:
פרעמישלא תר"ם לפ"ק:
שלום וברכה לחתני הרב הגדול מ' נתן לעווין נ"י כעת אבד"ק פאקשאן יצ"ו:
א ע"ד קושיתך בש"ס בפסחים ד' דמבואר בתוס' ע"ב ד"ה לאו דאף אם משכיר בית לחבירו בי"ד חזקתו בדוק אם הבעלים בעיר צריך לשאול ומה מהני אם יאמרו הבעלים שלא בדקו אינם נאמנין כמו דאמרינן בגיטין כשס"ת ביד לוקח אינו נאמן כשאומר גוילין לא כתבתי לשמן. הנה בפשיטות ל"ק דכיון דשם קאי במשכיר בית לחבירו בי"ד שחרית וכבר חל חיוב הבדיקה על המשכיר כשיאמר שלא בדק עדיין מחויב הוא לבדוק או לשלם שכר הבדיקה ומ"ה נאמן שהרי יתקן בעצמו והחיוב עליו אך לפמ"ש הר"ן דאף דהחיוב על המשכיר מ"מ אם אומר המשכיר לא בעינא למעבד מצוה החיוב על השוכר ולדיעה ראשונה בש"ע א"צ המשכיר להחזיר הדמים וע"ז קשה איך שוב המשכיר נאמן שלא בדק לאסור הבית על השוכר. אך י"ל דהיכא דאיכא לברורי נאמן כדאמרינן בקדושין ס"ו שלח ואחוי. אך שם ודאי איכא לברורי משא"כ אף אם הבית אינו בדוק י"ל דליכא שם חמץ ולא יבורר גם אח"כ מ"מ י"ל כמו דנאמן עד אחד בעדות אשה משום מילתא דעבידי לגלויי אף דגם שם לא יבורר בודאי אך שם מסתפק העד שיבורר וגם כאן כיון דבבית שאינו בדוק שכיח חמץ וקרוב הדבר שיבורר נאמן להחמיר. וראיתי במק"ח סוף סי' תל"ז שהקשה אתוס' שכ' דאמרו הני שלא הי' בדוק ואיך נאמנים נגד חזקה ותי' שבידם להשתמש שם חמץ וזה דוחק דהבעל הבית לא יניחם להשתמש עתה חמץ ושמא בידם להשליך לשם חמץ שלא מדעת בעל הבית ובזה ג"כ מיושב קושיתך ודו"ק:
ב ודע דבסוגיא דגיטין שם דשאל ס"ת ביד מי א"ל ביד לוקח וא"ל אינו נאמן כמו בטהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו, וקשיא בשלמא בטהרות כיון דכבר איתחזקה בטהרות אין ע"א נאמן משא"כ בס"ת שיש לו חזקת חיוב לקרות בפ' זכור בס"ת כשרה והסופר אומר שהיא פסולה איך יפטור עצמו מחיוב ברור נהי דהא לא קשיא איך נאמן הסופר לומר שהס"ת כשר ופטור מחזקת חיוב דזה אינו דרוב מצוין אצל כתיבה מומחין הם כמ"ש תוס' מנחות מ"ב ע"ב ד"ה ואין ניקחין דרוב מצוין אצל תכלת מומחין הן מ"ה נאמן אף נגד חזקת חיוב. אמנם כשהוא אומר שהוא פסול וחזקת חיוב הקריאה מסתייע לי' במה יפטור בעל ס"ת מחיובו הן אמת דגם בגמ' שם יש להקשות דבהך דטהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו אמר לפניו רב אסי מה אעשה שהתורה האמינתו ומייתי ראי' מכ"ג ביום הכפורים שנאמן לומר פיגול, ומה ראי' שם כיון שיש לו חזקת חיוב להביא קרבנות דיומא וכשאומר שפיגל ולא נפטר מחיובו נאמן משא"כ לומר על טהרות שנטמאו אינו נאמן, וע"כ מוכח מזה דחזקת חיוב לא אלים כל כך כיון, שהי' מתעסק הכ"ג לסלק החזקה שהרי שחט כבר, ואינו נאמן לומר שיש לו עדיין חזקת חיוב וה"ה בס"ת וע' בספרי לא"ח סי' ז' סוף אות ו' הבאתי ראי' מסוגיא דגיטין מ"ה דמהני ס"ס לקרות אף פ' זכור הרי דחזקת חיוב לא אלים כשאר חזקה עיי"ש, ובגוף מה שהקשיתי לעיל איך מייתי ר' אסי ראי' שהתורה האמינתו מכ"ג ביום הכפורים והרי שם איכא חזקת חיוב ונאמן לומר שלא נפטר מחיובו, נ"ל דבש"ס דגיטין ע"ח אמרינן שם באומר מלוה ללוה זרוק לי חובי והי' ב' כתי עדים אי קרוב למלוה או ללוה יחלוקו וכ' הרשב"א דלא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראי' משום דהוי א"י אם פרעתיך והקשה דא"כ לישלם כל החוב ונ"ל לישב דכיון דהוא התעסק לסלק חזקת חיוב מעליו שהרי זרק החוב ל"ש לאוקמא בחזקת חיוב, כמ"ש הרשב"א בת"ה לענין רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דלא מוקמינן בחזקת אמ"ה כיון שהתעסק לסלק החזקה, וכ"כ התוס' בכתובות כ"ג דלא מוקמינן בחזקת פנוי' בספק קרוב לו והוא מה"ט. וה"ה הכא בכ"ג כיון שכבר התעסק לסלק החזקת חיוב ל"ש לאוקמי בחזקת חיוב. ולפ"ז י"ל דגם בס"ת מה"ט אמרינן שאינו נאמן לפסול ס"ת אף דאיכא עלי' חזקת חיוב קריאה כיון דלענין מצות כתיבת ס"ת שיש לו ג"כ חזקת חיוב יצא ידי מצוה כיון שכבר התעסק לסלק חיובו כנ"ל. וכיון שיצא ידי מצוה מ"ה מותר ג"כ לקרות ויוצא ידי קריאה:
ג ודע דקשיא בגמ' דאמרינן דכ"ג שאמר פיגול נאמן ואמאי נאמן נגד חזקה דשליח עושה שליחותו לפמ"ש המג"א סי' ת"ט בשם ר' בצלאל דהא
דבדאוריית' ל"א חזקה שליח עושה שליחותו דוקא בספק אם עשה השליחות אבל אם עשה השליחות וספק אם עשה שינוי אמרינן ודאי לא עשה שינוי א"כ הכ"ג דהוא שליחא דידן או שליחא דשמיא הוה חזקה דלא שינה בשליחות ואמאי נאמן ונ"ל דהמרדכי כ' הובא בטו"ז סי' רע"ו דהא דאזכרות לא כתבתי לשמן מיירי שאומר ששכח לכתוב לשמו דאם אומר שכ' בפירוש שלא לשמו אאמע"ר וקשיא דהרי בפיגול משוה נפשי' רשיעא וצ"ל דמיירי באומר שפיגל בשוגג, ולפ"ז ל"ש חזקה דלא עשה שינוי בשליחות דזה דוקא אם אומר שעשה במזיד שינוי משא"כ לענין שוגג:
וקצת י"ל דכונת דברי המרדכי דמשמע מגמ' דמתוך שנאמן להפסיד שכרו דדוקא שכרו מפסיד אבל שכר הגוילין א"צ לשלם, והרי הפסידן וצ"ל דהוי היזק שאינו ניכר ואס"ד שכ' במזיד שלא לשמו צריך לשלם אף בהיזק שאינו ניכר וע"כ צריך המרדכי לומר דמיירי שאומר ששכח לכתוב לשמו ובשוגג פטור בהיזק שאינו ניכר משא"כ בפיגול באמת מיירי במזיד ומ"מ התורה האמינתו והא דהוכיח הגמ' מכ"ג ביו"כ דנאמן לומר שפיגל ונהי דל"ק הרי הפר שלו ונאמן הואיל והפסיד פר שלו די"ל דעיקר הוכחה משעיר דמשמע דגם על השעיר יכול לפגל וכן כ' הראב"ן הובא בטיב גיטין, אבל גם משעיר אין הוכחה כיון דמפגל במזיד צריך לשלם ונאמן הואיל וצריך לשלם כדאמרינן מתוך שנאמן להפסיד שכרו אך למ"ד היזק שא"נ לא שמי' היזק פטור מדאורייתא ואיך האמינתו תורה וגם למ"ד שמי' היזק וחייב מדאורייתא מ"מ בהקדש פטור מזיק מדאורייתא כמ"ש תוס' ב"ק ו' ורק בכהנים שפיגלו פירש"י חייבים לשלם לבעלים וע' רש"י גיטין נ"ג ופ"י שם אבל השעיר של יוה"כ הי' של הקדש וא"צ לשלם מדאורייתא ושפיר הוכיח הגמ' איך נאמן מדאורייתא וע"כ התורה האמינתו ולפ"ז מיושב אף אם נאמר דמה שהתורה האמינתו לכ"ג מיירי בשוגג מ"מ למ"ד היזק שא"נ שמי' היזק צריך לשלם מדאורייתא. אף בשוגג ומ"ה נאמן מדאורייתא כיון שיש לו הפסד ושייך מתוך אך לפמ"ש דבקרבן ציבור פטור ניחא ודו"ק: ד ודע דלפמ"ש המרדכי בהא דגוילין לא כתבתי לשמן היינו ששכח לכתוב לשמן וי"ל הכונה שכ' סתמא וע' תוס' מנחות ע"ב ולדעת תוס' עירובין י"ג דסתמא בגט לא פסול רק מדרבנן ולפ"ז ה"ה באזכרות לא פסול ספנא רק מדרבנן וכן צידד קצת לומר במשנת חכמים א"כ י"ל מה"ט הסופר הפסיד רק שכרו ואמאי לא ישלם שכר הגוילין י"ל דבעל ס"ס יצא מדאור' ידי מצות כתיבת ס"ת כיון דסתמא לא פסול רק מדרבנן. ומ"ה לא הפסיד רק שכרו ודמי הגוילין לא ישלם. אך לפמ"ש הרא"ש בטעם מצות כתיבת ס"ת שילמוד בו. א"כ כשהפסול מדרבנן ואין יכול לקרות אף מדאורייתא לא יצא ידי מצוה וע' תוס' סוכה ג' לענין סוכה שפסולה מדרבנן אינו יוצא מדאורייתא ושם הטעם משום דל"ה תשבו כעין תדורו כיון שאין לדור בו מדרבנן וה"ה הכא אינו יוצא מדאורייתא ודו"ק:
והפמ"ג סי' ל"ב ס"ק ל"ב כ' דעה שצריך לכתוב ס"ת לשמה ל"ה רק מדרבנן ולא משמע כן מכל הפוסקים הגם דלדבריו מיושב מה דמתוך שנאמן שהוצרך בגיטין מ"ה לומר דס"ת תפילין וכו' שכתבן נכרי פסול משום שאינו בקשירה ות"ל משום לשמה וע' מהרש"א שם אך להפמ"ג ניחא דנ"מ משום שאינו בקשירה פסול מדאורייתא ובתשו' שב יעקב הקשה בסוגין דאמרינן דהפסיד שכר כל הס"ת וימחוק השמות דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחוק לקצת פוסקים ולפמ"ש הפמ"ג דל"ה רק מדרבנן ודאי אסור למחוק אבל הנראה דגם הפמ"ג לא כ' רק בס"ת גופי' לא בשמות הקדושים (וע' סי' אות שהארכתי בפרט זה):
ה ונשאלתי במה שכ' המ"ל פ"ג מגזילה דהא דפטור בהיזק שא"נ בשוגג דוקא אינש דעלמא אבל שומר או גזלן חייב כיון דבעי למעבד השבה ע"כ אם עשה בידים אף בשוגג לא מצי אמר הש"ל והרי במנסך פטור בשוגג ומוקמינן דאגבי' ע"מ לגוזלו כפירש"י בגיטין א"כ אף בשוגג ליחייב ודא קו' רבתי והשבתי דהתוס' כתבו בדף נ"ג דטעמא דשמואל אע"ג דהגבהה לאו צורך ניסוך מ"מ פטור כיון דאם ניסכו אחר אומר הש"ל ה"ה בנסכו בעצמו כיון דאין לחייבו על שעת הניסוך דקלב"מ הוה כנסכו אחר ולפ"ז צריך להבין בסברת, רב אך התוס' כתבו בתחלת דבריהם הא דמנסך קלב"מ דליחייב משום שלא יהא כ"א, וכ' דמה"ט לא מחמירין רק שיהי' כהיזק ניכר ולא יותר ולפ"ז סובר רב כיון דבהז"נ ל"ש קלב"מ דמשעה דאגבי' חייב ול"מ השל"ל בהז"נ. וא"כ מטעם שלא יהא כ"א חייב לרב וקצת מזה העירו המפורשים. ולפ"ז בשוגג דל"ש שלא יהא כ"א שפיר פטור מטעם קלב"מ כמו דאם נסכו אחר וזה ישוב נכון. ולפי דברי המל"מ הנ"ל גם בס"ת שכתב שלא לשמו על הסופר לשלם בעד הגוילין, ואין לפטור מטעם היזק שא"נ דכיון דכל פועל ואומן הוה שומר וחייב בהשבה ודוק וע' בישי"ע ה' ס"ת מה שמפלפל נכדו הגאון מהר"צ א"ש ז"ל בזה (וע' ת"ש סי' י"ח ס"ק כ"ד דשליח ושומר חייב אף בהיזק שא"נ ודבריו מתאחדים קצת עם דברי המל"מ הנ"ל וע' מ"ש בספרי ח"ר סי' י"ב אות ו'):
ו וע' משנת חכמים סי' ג' הנ"ל שהקשה בהא דמקשה וליעבר עלי' קולמוס דילמא מיירי בכתב סתמא דלא פסול רק דרבנן ואסור לעבור בקולמוס דהוה מוחק וגם דיו על גבי דיו הוה מוחק. רק ברצה לכתוב יהודה דלא כתב לשם קדושה כלל מותר לעבור בקולמוס ובאמת בדיו ע"ג דיו ל"ה מוחק כמ"ש בתשו' תועפת ראם חיו"ד פי' מ"א והנכון כדבריו אך גוף הקושי' ל"ק לפמ"ש הרדב"ז ח"א סי' ע"ז דבכתב סתמא אף רבנן מודה דמותר להעביר בקולמוס עיי"ש א"כ מאי קאמר בגמ' כמאן דלא כר"י והרי אף כרבנן לא אתיא דבסתמא גם רבנן מודה. ועכצ"ל דהגמ' ידע דלא מיירי באומר שכתב סתמא ושפיר מקשה ומיושב קו' משנת חכמים. והרבה יש לדבר בזה ואקצר: ז וע"ד אשר שאלת אם מותר לבנות בשבת ע"י היתר למכור הבית לנכרי היתר זה לא נראה לי כלל דגם במכירה יש מראית העין וכיון דכל איסור קבלנות הוא משום מראית העין מה לי אם מכר הבית והכל יודעין שהוא שלו וגם בימי החול הוא משגיח בונה וסותר. ואשר כתבת דשטר מכירה כזה הוה כמו שטר מברחת והבאת דברי הרא"ש כלל ט' סי' א' ודברי הריב"ש סי' ב' יפה הראית וכבר כתבתי בס' חא"ח סי' ל"ב אות י"ג מה שיש לפלפל בענין זה לענין שטר מוברחת ושם הקשיתי על הגאון מליסא שהתיר בבהמות וכתבתי דהוא כשטתי' בנתיבות סי' צ"ט וכעת אנכי הרואה דהרא"ש בתשובה ס"ל לצורך שעה מותר לישבע ע"י מה שיתן נכסיו אף דהוה שטר מוברחת ומחלק בענין זה ומ"מ קשה להתיר בדדך זה בענין שבועה שנשבעין לבע"ח כמ"ש הרא"ש והריב"ש:
והנני חותנך אוהבך: