שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן קג
ב"ה:
פרעמישלא "זאת הברכה" לפ"ק:
להרב הגאון החריף ובקי המפורסם כש"ת מ' לוי הורוויטץ נ"י האבד"ק באליהאב:
ע"ד הס"ת שנמצא על שם אלקים מחק וכתם על אותיות ה' ויו"ד והגג עליון מן הה' והיוד נשארו רק רגל הימין והשמאל של אות ה' והקוץ ימין של היוד נטשטשו מאוד ואינם נראים מחמת הכתם והכתם מתפשט גם לחלל האותיות ולצידיהן אך צבע הכתם אדום הנוטה לשחרורית ועי"ז כשמסתכלין היטב בתוך האותיות נראה קצת שחרות הדיו והראו לתינוק ולא הכיר צורת האותיות וגם כל אדם יראה שנתקלקלו. אך בקושי יתראו קצת מפני שחרות הדיו שלהם והטשטוש מתפשט גם לאות מם סתומה של השם הנ"ל ואין המם מוקפת גויל מצד ימין ומקצתם אומרים שהיא מדם מאכולת שנתמעכה והסופר אומר שגם על שאר אותיות היו כתמים כאלו ונלקחו בצפורן ועדיין רשומן ניכר אך האותיות נקראים היטב והנה נסתפקו אם יש איזה תיקון לשם הקודש זה או שצריכין לסלק היריעה:
א תשובה הנה פשיטא לכת"ה דאם הי' דיו הי' מותר למחוק האותיות שנטשטשו דאף שניכר הדיו הראשון ששחור יותר מ"מ כיון שאין ניכר צורת האותיות מותר למחקן כמבואר בתשו' מהר"ח כהן סי' מ"ב מ"ג ואינו דומה למ"ש נוב"י קמא אבה"ע סי' פ"ה דבגט כשר בלא מחיקה דשם ניכר צורת האותיות אך מה שהוא מסופק הואיל והכתם היא כמו צבעונים והנה מוכח מדברי המחבר באו"ח סי' ל"ב דבזרק עפרות זהב על האותיות מהשם אסור למוחקן דכתב עליון כתב והוי מוחק השם ואמנם בזרק עפרות זהב על שאר אותיות מותר למחוק הזהב משמע דאם נוטל הזהב האותיות חוזרין לכשרותן ול"ה חק תוכות ובנטף שעוה על אותיות מחלוקת הפוסקים. אם כשר הס"ת דדעת המעיל צדקה דאם השעוה במקום הקריאה אסור לקרות דהוה כקורא ע"פ אך אם הוא שלא במקום הקריאה כשר לקרוא והשב"י ח"ג או"ח סי' ד' ס"ל דפסול לקרות בו ובעפרות זהב לכ"ע אסור לקרות דהכתב העליון מבטל והנה דוקא בזרק על האותיות מהני למחוק הזהב ול"ה חק תוכות אבל בנתפשט הזהב או שאר מיני צבעונים גם חוץ לאותיות ל"מ מחיקת הכתב או הצבעין דהוי חק תוכות כדמוכח מדברי הב"ש אב"ע סי' קכ"ה ס"ק י"א ובסדר גט של ר"מ ר' יוזפש שהוא המהר"ם שהביא בב"ש מבואר להדי' כן ומעתה לשיטת המעיל צדקה דבשעוה אף הס"ת כשר ע"כ מהני מחיקת השעוה ול"ה חק תוכות אף בנתפשט חוץ לאותיות דלא נפסל האות מעולם משא"כ במיני צבעונים או בעפרות זהב דנפסלו האותיות ל"מ מחיקת הצבעין או הזהב בנתפשט חוץ לאות דהוה חק תוכות משא"כ לשיטת השב"י דגם בשעוה נפסלו האותיות ומ"מ מהני מחיקת השעוה ול"ה חק תוכות ה"ה י"ל במיני צבעונים או בזהב ל"ה חק תוכות ולפ"ז להשב"י י"ל דאסור למחוק גוף האותיות רק הצבעין יכול למחוק אך י"ל דגם השב"י מודה דבצבעונים הו' חק תוכות בנתפשט חוץ לאותיות וגם לדידי' מותר למחוק כל האות וצריך תיקון דאם רק ימחוק הצבעין יהי' חק תוכות עוד נסתפק דשמא אף להשב"י דמותר למחוק הצבעין לבד ולא יהי' חק תוכות מ"מ כל עוד שלא מחק הצבעין אין קדושה על השם ומותר למחוק אף הדיו וראי' דהסמ"ק ס"ל אף בדיו אם נפל אחר הכתיבה ומחק ל"ה חק תוכות וחוזר הדיו הראשון להכשירו ואמאי התירו הפוסקים למחוק ולא חשו לשיטת הסמ"ק וכבר נתעורר ע"ז בבית אפרים סי' כ"א וע"כ אף בכה"ג מותר למחוק כיון דלע"ע פסול כל עוד שלא נמחק הדיו השני' מותר למחוק ה"ה במיני צבעונים ע"כ בכה"ג י"ל לכ"ע מותר למחוק גוף הדיו דלמחוק הצבעין לבד אין להתיר דהוי חק תוכות ע"כ דברי כת"ה:
ב והנה דברי הב"י והש"ע צ"ע בהא דכתב האזכרות בזהב שפי' הנמוקי יוסף דמיירי שכ' בזהב על הדיו דפסול ומ"ה קתני יגנז דל"מ הסרת הזהב דהוי כמוחק השם וכן נפסק בש"ע ואמאי אין מותר למחוק הזהב לפמ"ש הש"ך סי' רע"ו דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחוק וכבר תמה בזה בפמ"ג סי' ל"ב במשבצות ס"ק ב' ואפי' נימא דמיירי שהעביר הזהב לשם קדושת השם מ"מ כיון שהשם פסול הוי כמקדש בעלי מומין לגבי מזבח והיותר קשה דהרי לצורך תיקון ודאי שרי ע"כ נראה דהטעם היא דחיישינן דע"י שימחוק הזהב ימחוק הדיו ג"כ והדיו אסור למחוק דכיון דכשמסיר הזהב השם נשאר בקדושה אסור למחוק הדיו ואפי' מקצת מהאות אסור למחוק וחיישינן שמא כשימחוק הזהב ימחוק גוף השם ע"כ יגנז ואף דאין מתכוין למחוק הדיו, ודבר שאין מתכוין מותר מ"מ שמא הוי זה כפסיק רישא דא"א שלא ימחוק קצת מהאות ופסיק רישא אסור ומה"ט כ' הב"י דהוה כמוחק את השם דמוחק ממש ל"ה ומזה מוכח דלא כמש"כ כת"ה דכיון דלע"ע פסול מותר למחוק וז"א דכיון דכשיסיר הזהב השם נשאר בקדושתו ודאי אסור למחוק דאס"ד דבכה"ג מותר למחוק א"א לישב דברי הנמ"י וב"י התמוהין מאוד ולכאורה י"ל בדברי הנמ"י והב"י דמה"ט אסור למחוק הזהב מהאזכרות דהוי כמוחק השם דנהי דהאזכרה פסולה מ"מ קדושת שם עלי' כמו שם שנכתב על הכלים ורק דלס"ת בעינן דיו אבל קדושת שם עלי' (ואינו דומה לכותב שם אלוקים אחרים לשם קדושה דהוי כמקדיש בעל מום ואינו קדוש כמבואר סי' רע"ו ס"ב בהגה כמ"ש הטו"ז ס"ק ב' דשם נכתב שלא בכונה משא"כ בכתב שם במקום שאין מקום השם לשם קדושה הוי קודש וצריך גניזה כמו על ידות כלים וה"ה הכא שהוא מקום שם וכ' בזהב הוי כמו ידות כלים) וכן מבואר בתשב"ץ ח"א סי' קכ"ז דאפי' השם נכתב שלא בדיו אף דבס"ת פסול מ"מ יש בו קדושת השם וראי' מציץ ואסור למחוק אך בכל זה תמוה דאף להאוסרים מחיקה:
לצורך תיקון היינו דוקא שבהמחיקה גופי' לא יהי' תיקון אבל היכי שבהמחיקה גופי' יהי' תיקון לכ"ע יכול למחוק כמ"ש במשנת חכמים, והי' דמי' קצת לעשה דוחה ל"ת דבעי בעידנא וה"ה במחיקה לצורך תיקון בכה"ג דהתיקון נעשה מיד הוי בעידנא ועדיין קשי' על הנ"י והב"י אמנם לדעתי הי' נראה הטעם דאסור למחוק דהנה בזה שמוחק הזהב ונשאר השם כתוב בדיו כבר נתוכחו אי ל"ה זאת חק תוכות אך לענין חק תוכות י"ל כיון דמוחק הירכות מהזהב וע"י כן ניכר ירכות הדיו הוי כחק ירכות. ואין כאן חשש כלל. אך מ"מ י"ל כיון דכבר נתבטל כתיבה הראשונה ל"מ מה שמוחק כתיבה השני' וע' טו"ז אה"ע קכ"ה ס"ק ט' שמפקפק ע"ז הגם שמה שמדמה לבור שחפר אחד וכסהו השני וגילהו שהוא חייב אין לו דמיון דשם כיון שגילה השני הוא פשע שלא הי' לו לגלות בור ברה"ר ע"כ הוא חייב משא"כ בשם הקודש שהי' כתוב כבר ואח"כ נכתב עליו דבר ונמחק כתב השני הראשון חוזר וניער אך מה שיש לדון בזה הוא מדין נראה ונדחה דכיון דנדחה שם הקודש אינו חוזר ונראה דבקדשים יש דיחוי, ואף דכל שבידו לאו דיחוי וכדאמרי' בזבחים ובמנחות מ"מ כאן לאו בידו דשמא כשיסיר הזהב יסיר גם הדיו כמו שכתבתי לעיל ונהי דנימא דלאו פסיק רישא דיכול להיות שלא ימחוק הדיו והוי דבר שאין מתכוין מ"מ כיון דלאו ודאי הוא שישאר כל השם שוב ל"ה בידו, אך כ"ז בשם הקודש משא"כ בשאר ס"ת כיון שכ' המג"א תרפ"ו דלהלכה אין דיחוי אצל מצות ומה"ט מכסה בברכה ורק דלכתחלה מיבעי לן אי יש דיחוי א"כ באותיות מהס"ת אם באנו לפסול האותיות כדעבד דמי דיש קדושת ס"ת עליהם א"כ מה"ט בנתן זהב על האזכרות יגנז דל"מ מחיקת הזהב לבד דדין שמות הקדושים דין קדשים עלי'. ונראה ונדחה אינו חוזר ונראה וע"כ ל"מ מחיקת הזהב ולמחוק השמות גופי' מדיו אסור כיון דל"ה תיקון בשעת מחיקה. משא"כ בנתן זהב על שאר ס"ת ולא על האזכרות זה ל"ה דין קדשים רק דין מצוה ואין דיחוי אצל מצוה ומ"ה כשמוחק הזהב חוזר האות לכשרותו ואם נוכל לומר דגם מרן הב"י כיון לזה מה טוב:
ג ועוד י"ל בגוף הדין אי חוזר האות לכשרותו דתליא במחלוקת דדעת הרמב"ם בה' ציצית פ"א בהטיל ציצית למוטלת ונתכוין להוסיף אף בקצץ השני' כבר נפסלו הראשונים והראב"ד חולק ולפ"ז להרמב"ם כמו דל"מ קציצה הציצית השני' דכבר נפסלו הראשונים ה"ה הכא ל"מ מחיקה הזהב דהדיו כבר נפסל אך לראב"ד דמהני קציצת השני' ה"ה הכא מהני מחיקת הזהב אך לפמ"ש בספרי חא"ח סי' ב' אות ז', וכעת יבואר יותר דהרמב"ם ס"ל במצוה הבאה בעבירה אינו יוצא המצוה א"כ בעת שהוסיף ונתכוין להוסיף לא הי' יכול לצאת בהבגד זה מצות ציצית דהוי מה"ב ע"כ נפסלו הראשונים ול"מ קציצת השני' משא"כ בנתכוין לבטל הראשונים ולא להוסיף דאינו עובר בבל תוסיף ול"ה מה"ב מ"ה לא נדחו הראשונים וכשקוצץ השניים הוכשרו הראשונים והראב"ד סובר כדעת התוס' מנחות ל"ח דאף בהטיל למוטלת נהי דעובר בבל תוסיף מ"מ ל"ה מוסיף גורע ויוצא המצוה וס"ל לתוס' וראב"ד דל"ה מה"ב הואיל ויכול לעשות המצוה בלא העבירה ע' תוס' סוכה ל' למה לא נדחו ולא נפסלו מעולם ציצית הראשונים ומהני קציצת השניים וע' בשאג"א ובספרי סי' הנ"ל ולפ"ז בהעביר זהב אות על אותיות דבודאי כעת פסולים לכ"ע ל"מ מחיקת הזהב בין להראב"ד בין להרמב"ם מ"מ מה שכתבתי מתחילה לדעת המג"א דבדעבד אין דיחוי אצל מצות ואצל אותיות הס"ת דקדושת ס"ת עליהן כדעבד דמי ואינו דומה לציצית דל"ה שום קדושה עליהם רק תשמישי מצוה נכונים יותר דברי הנ"י: ד והנה מש"כ כת"ה דאם לא העביר זהב רק על האותיות ומחק הזהב האותיות חוזרין לכשרותן אך אם העביר על האותיות וגם חוץ לאותיות ל"מ מחיקת הזהב דהוי ח"ת ונסתייע מדברי הב"ש קכ"ה ס"ק י"א מדברי מהר"ם בר' יוזפף לדעתי ליתא דכיון דאם מוחק תוכות האותיות וצדדין עדיין הזהב על האותיות ופסולין דהדיו מהאותיות לא נתגלה ורק כשמוחק ירכות אותיות הזהב אז נתגלו ירכות אותיות הדיו הוי חק ירכות וכשר משא"כ בנפל דיו על אות אם נפל על האות ולא נפשט לתוך החלל א"צ גרירה כלל דדיו על דיו ל"ה כתיבה ולא מחיקה ובנפשט לתוך החלל ולא נראה האות וכשמוחק החלל נראה האות ודאי הוי חק תוכות שפיר קאמר מהר"ם ע"כ אין הדמיון טוב וז"ב. באופן דלדעתי בציפן זהב אף חוץ לאותיות ותוך האותיות ועל האותיות הי' מועיל גרירה היינו לגרר מה שחוץ לאותיות ועדיין השם בפסול מדאורייתא ואח"כ כשמגררין על האותיות הוה זאת חק ירכות אך מ"מ בנ"ד מי ידע אם הכתם שנפל הוא צבע או דם מאכולת שמא הוא דיו. ובזה אין להכשיר דכשגורר מה שחוץ לאות האות חוזר להכשירו ושוב הוה חק תוכות כנ"ל ולמחוק הג' אותיות לגמרי יש לחוש להיפך שמא היא ע"י צבע ויכול לחזור ולהכשירו ע"י מחיקת הצבע לבד כנ"ל ע"כ נלפענ"ד להתיר למחוק ע"י קטן היינו שהקטן יקח נייר לח ויניח על הג' אותיות שנטשטשו באופן שגוף הדיו ג"כ יעבור על חוץ האותיות או שימחוק ע"י סכין קצת מהאותיות גופן ואז מותר הגדול למחוק האותיות גופן אבל יהיו נזהרין מאוד שלא יגעו באותיות השם שלא נתקלקלו כי הגם שמבואר בתשו' מהר"ח כהן סי' מ"ב דהיכא דנפסל אות אחת כל האותיות יצאו מקדושתן דבריו תמוהין מאוד דקדושת הגוף לא פקע בכדי בשגם. דהרי יכולין לתקן האות שנתקלקל ול"ב כסדרן בשאר שמות ואף בשם הוי' ב"ה כמש"כ בספרי לא"ח סי' יוד וקדושה של שאר אותיות להיכן הלך ומצאתי שהמגיה שם מביא בשם גדול א' לסתור דבריו ובאמת היא פלא גדולה אף אם יסבור דבעי כסדרן מ"מ לא הי' לו להקל כ"כ באיסור תורה להתיר למחוק שאר אותיות ע"כ יש ליזהר בזה מאוד דאף אם נימא דבעי כסדרן מ"מ שאר אותיות לא גרועין ממטיל מום בבעל מום דאסור (ולכאורה י"ל דגרע מבעל מום דבעל מום חזי לדמי כדאמרינן בע"ז י"ג משא"כ אותיות אלו אך אף אם בעי כסדרן חזי לאצטרופי לחתכן ולדבקן באותיות שנכתבו מקודם לאותיות אלו דהוי כסדרן ע"כ לא גרע ממטיל מום בב"מ) דדוקא כשאותו אות נתקלקל י"ל דגרע מב"מ כיון שנתקלקל כמ"ש בב"י רע"ו בשם ר"י אכסנדרא משא"כ כשאירע רעותא בשאר אותיות מהאותיות שלא נתקלקלו לא נפקע הקדושה ואינו דומה תחילת הקדש לסוף הקדש ובשגם דכבר כתבתי דל"ב כסדרן ויכול לתקן האותיות שנתקלקלו וז"ב שוב הובא לפני תשו' שמש צדקה. וראיתי בסי' נ"ב מייתי לגינת ורדים דס"ל בנתקלקל יוד מהשם וצוה למחוק מקודם הג' אותיות ואח"כ לתקן היוד הדי דס"ל לגינת ורדים כתשו' מהר"ח כהן והוא כשטתי' ס"ל דבעי' כסדרן ע"כ י"ל גם מהר"ח כהן ס"ל כן ודוק ומ"מ גוף הדבר צ"ע דמחמת חומרא דכסדרן דהיא רק חומרא דרבנן מתירין איסור דאורייתא:
ה ולכאורה יש להביא ראי' דאם נפל צבע על אותיות וחוץ לאותיות מותר להעבירו ול"ה חק תוכות מהא דאמרינן בסוטה דף ל"ה על גבי אבנים כתבוהו ואח"כ סדו בסיד א"ל ר"ש איך למדו האומות תורה אלא בינה יתירה נתן להם הקב"ה וקלפו הסיד ואס"ד דל"מ הקליפה והשמות פסולין איזה בינה יתירה היא לקלוף ועדיין השמות פסולין וע"כ מהני קליפת הסיד ול"ה חק תוכות. וע' בתשו' גור ארי' יהודה יו"ד סי' מ"ט דמייתי ראי' מסוגי' זו דלא כהשבות יעקב הנ"ל דאס"ד דע"י כיסוי שעוה נפסלו השמות והוה מחיקה איך סדו בסיד למחוק שם וכן הביא ראי' זו בס' יעלת חן וע"כ דלא כהשב"י ובאמת אין ראי' מזה דכיון דר"י ס"ל דהמצוה מפי הקב"ה הי' שיכתוב על האבנים ואח"כ לסוד בסיד הרי צוה כן הקב"ה וכמו שצוה למחוק שמו הקדוש בסוטה כן צוה לסוד הכתב בסיד ומה זו קושי' אקראי ועוד י"ל כיון דעל האבנים ל"ה כתיבה תמה כדאמרי' מנחות ל"ד וחידוש הוא שחידשה תורה לכתוב על האבנים שמא באמת לא כתב כל השמות רק קצת מהאותיות ע' תשב"ץ ח"א ס"ב והא דכתיב באר היטב הכונה בשבעים לשון והשמות לא היו נכתבים כולם וע' רש"י עירוכין ו' ל"א דשם אינו קדוש רק על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו ולשון זה משמע דתרתי בעי שיהי' המקרא עם השם ושיהי' על הנייר ולפ"ז כשכתב על אבנים לא קדוש ולא הי' חשש מחיקה ואמנם במק"א תמהתי ע"ז מש"ס דסוכה נ"ג דדוד המלך הי' מסופק אם מותר לכתוב שם אחספא ונשדי בתהומא עד שלמד אחיתופל ק"ו. ואס"ד דלא קדיש אחספא מה הי' מסופק אך מק"ו דאחיתופל גופי' יש לדון דשם בסוטה התירה התורה דעשה דוחה ל"ת אך גם בדוד המלך הי' הצלת נפשות ועשה דוחה ל"ת ומ"מ מסוגי' הנ"ל וגם מהך דהי' שם כתוב על בשרו מוכח דרש"י לא כ' כן רק לענין שיחתוך מקום השם וישתמש במותר אבל לענין מחיקת השם, ודאי אסור מדאורייתא ואין להאריך מ"מ הראי' משם דלאחר הקליפה כשירין השמות אין ראי' כלל דמי יאמר שהיו צריכין שיהי' בשמות כשירין והעכו"ם ודאי לא הקפידו ע"ז והנה בפ"ת רע"ו ס"ק ט' מביא בשם תשו' פנים מאירות בבהכ"נ שהי' בכותל שהי' כתב ישן שמות שאינם נמחקין והתיר לסוד בסיד וחילי' מגמ' הנ"ל ובאמת שהדבר תמוה איך ללמוד מקרא שהתירה התורה ושמא מצוה בעשה לסוד בסיד ועשה דוחה ל"ת. ע' בית אפרים סי' ס"א שמפלפל בהך דסוטה ומזה ג"כ קשה אמאי לא יליף בריש יבמות מזה דעשה דוחה לל"ת. ומ"מ הדבר ברור דאין ללמוד מקרא לדידן דשם התירה התורה בפירוש אמנם אני מורה בזה שבא עובדא לידי כמה פעמים לקחת נייר ולהטיח בהצדדים ועל השמות לא יטיח אך בצדדי הנייר ואז השם אינו מדובק בהנייר ואין כאן שום מחיקה ואח"כ סדין בסיד הנייר ואין ניכר כלל ואולי גם בהאבנים עשו כן אף שאין מבואר בקרא ושבקי' לקרא דהוא דחוק כדאמרינן בפסחים נ"ט וחלילה ללמוד היתר לסוד שם בסיד:
ו והנה לעיקר הדין אם נעשה כתם מצבע על שם הי' אפשר להעביר בקלמוס אך הפמ"ג כ' בריש סי' ל"ב בשם תא"ר דאם זרק זהב וחיפה בדיו פסול עיי"ש ס"ק ב' וראי' מגמ' דשבת דקתני בהעביר בזהב הרי אלו יגנזו ויעבור בקולמוס וע"כ ל"מ ובאמת לר"י אמאי ל"מ העברת קלמוס ושמא י"ל משום חציצה דאנן בעינין שיהי' השם כתוב על הנייר והזהב או הצבע חציצה והנה בנוב"י קמא או"ח סי' א' רצה לומר בטעם דרבנן דס"ל בשם שנכתב שלא לשמו ל"מ העברת קולמס משום חציצה ודחה זה דא"כ בנכתב לשמו ג"כ לא יהי' רשאי להעביר בקולמוס משום קציצה והרי לכל הפוסקים רשאי להעביר בקולמוס. ואני תמה עליו דהרי הר"ן כ' בנדרים נ"ב דטעם דרבנן דס"ל מב"מ בטיל ולא ילפי מדם הפר דשם שניהם היתר, משא"כ איסור והיתר מיקרי שלא במינו עיי"ש א"כ בשם שנכתב שלא לשמו דפסול לקרות בו הדיו ל"ה מב"מ עם הדיו שנכתב לשמו ומ"ה הוי חציצה ואסור להעביר בקולמוס משא"כ בשם הנכתב לשמו מותר להעביר בקולמוס דמב"מ אינו חוצץ כדאמרינן ביומא נ"ח ובזבחים ק"י אמנם נ"ל דמ"מ צדקו דברי הנוב"י דבכתב שלא לשמו כיון דלא הי' חסרון בהדיו רק שהוא כתב שלא לשמו והי' יכול לכתוב לשמו אין החסרון בהדיו ומיקרי הדיו מב"מ ואינו חוצץ משא"כ בכתב האותיות בזהב או בצבע הוי מבא"מ וחוצץ וע' בתוס' בכורות ט' כעין זה דב' זכרים אינו חוצץ ואחותו חוצצת דזו אינו ראוי להיות בכור וחוצצת עיי"ש ולפ"ז נכון דל"מ העברת קולמס ומ"ה קתני בכתב בזהב יגנז אמנם מצאתי אריכות ענין בזה בתשו' גבעת פנחס להגאון הפלאה סי' נ"ו ושם החליט דאינו חוצץ היכי דמבטל לי' ולפע"ד צ"ע לפמ"ש דמה שאינו ראוי הוי מבא"מ ולכאורה יש ראי' ממזוזה דל"ב דוקא על המזוזה דהרי כתיב בקרא וכתבתם על מזוזות ובאמת אין כותבין רק על קלף ומדביקין למזוזות וע"כ דחציצה לא איכפת לן אך שם גזה"כ מדכתיב וכתבתם כתיבה תמה תה א"א על המזוזות וע"כ קרא קאמר וכתבתם והדר על מזוזות ואין דנין אפשר משא"א ואין להאריך כעת בפרט זה:
ז והנה בבית אפרים סי' ס"א האריך להתיר במחיקה אף דאיכא ספק שמא מהני מחיקת הכתם כשיטת הסמ"ק דלא מיקרי חק תוכות וא"צ למחוק גוף האותיות מ"מ כיון דמחמת ספק, אין ראוי לקרות דשמא הלכה דמיקרי חק תוכות ע"כ אם מוחק לתקן מחמת ספק לא מיקרי השחתה ואינו עובר בלאו ולפע"ד ראי' ממשנה הוריות דכ"ג פרע מלמטה וההדיוט מלמעלה ומשמע דאף בגדי כהונה הי' חייב לקרע אך קרא כתיב בגדיכם לא תפרומו ולכאורה י"ל דבגדי כהונה אינו חייב לקרע דל"ה שלו אך כיון שמבואר במ"ק דבגד שאול חייב לקרע עיי"ש באומר לו השאיליני חלוקך ה"ה בגדי כהונה הי' חייב לקרוע. ולכן כתבה תורה בגדיכם לא תפרומו וקשי' ל"ל קרא להכי ת"ל מדכתיב לא יקרע ומבואר ביומא ע"ב במקרע בגדי כהונה עובר בלאו א"כ למ"ל בגדיכם לא תפרומו ול"ל דה"א עשה דוחה ל"ת דהרי באמת מצות קריעה דרבנן וקרא קאמר דאסורין לקרוע אם רוצים ות"ל דבלא"ה אסורין וע"כ צ"ל דמוכח מזה כשיטת הרמב"ם שכ' פ"ט מכלי המקדש ה"ג המקרע פי המעיל לוקה וה"ה לכל בגדי כהונה המקרע דרך השחתה לוקה ובעל קרבן חגיגה דייק מזה דבשאר בגדי כהונה אינו חייב רק דרך השחתה ולפ"ז כשקורע דרך אבילות ל"ה דרך השחתה דע"י קריעתו נסתלק חמומו והוי תיקון כמ"ש תוס' שבת ק"ה ולכן איצטריך קרא בגדיכם לא תפרומו וכיון דמוכח מקרא דהיכי דעושה משום תיקון לגבי' ל"ה דרך השחתה ה"ה אם מוחק שם משום תיקון אף אם ל"ה תיקון רק מדרבנן או תיקון משום ספק אינו עובר משום לא תעשון דל"ה דרך השחתה דהרי גם בבגדי כהונה אינו חייב לקרוע מדאורייתא ומ"מ ס"ד דשרי לולא קרא דבגדיכם כיון דהוה תיקון לגבי לסלק חמומו מיהו י"ל דקרא לא איצטריך לאיסור לאו דבלא"ה אסור לקרוע רק דקרא קמ"ל דחייב מיתה בידי שמים בנכנס קרוע בגדים לעבודה כמ"ש הר"מ פ"א מביאת מקדש ויליף לה מדכתיב בגדיכם לא תפרומו ולא תמותו הא אם עבד חייב מיתה בי"ש אך י"ל דזה יליף מלא תמותו אבל רישא דקרא כפשטי' דבא ללאו שלא יקרעו בגדיהם שלא נאסר בלאו דלא יקרע רק דרך השחתה כדעת קרבן חגיגה והכי עדיף יותר. והנה לדעת הרמב"ן שפי' בספר המצות מצוה קס"ג דקרא דבגדיכם לא תפרומו היא רק מצוה לשעתה שלא כיון התורה לאסור לעבוד עבודה בקרועי בגדים רק שלא יתאבלו ולא יקרעו בגדיהם דביום שנמשחו ה' להם דין כהנים גדולים וע"ז קשי' כיון דבלא"ה היו מוזהרים בלאו שלא יקרעו בגדי כהונה מדכתיב לא יקרע ואין איסור חל על איסור ואיך חייבין מיתה דל"ה כולל במה דקאמר ראשיכם לא תפרומו דל"ה כולל מענין אחד כמ"ש הריב"ש וצ"ל דקרא לא אתי' לבגדי כהונה רק לשאר בגדיהם או דכולל באיסור זה שאר בגדים אמנם למ"ש דא"ח בשאר בגדי כהונה רק דרך השחתה וזה ל"ה דרך השחתה ניחא בלא"ה:
ח והנה ראיתי קושי' בספר מנחת חינוך מצוה ק"נ על הרמב"ם שפוסק פ"א מביאת מקדש ה' י"ד ופ"ט ה' ט"ו דאם עבד בקרועי בגדים חייב מיתה בי"ט ועבודתו כשרה והוא גופי' פסק בפ"ח מכלי המקדש ה"ד בגדי כהונה שהיו מטושטשין או מקורעין עבודתו פסולה והיא גמרא בזבחים י"ט א"כ סותר דבריו והיא באמת תמיה רבתי ומה שתירץ הוא דוחק אמנם כבר קדמו הרדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' צ"א שהק' זאת וחילק בין קרועי בגדים שהוא קרוע במקום אחד מן הצואר כדרך שקורעין על המת ובגדים מקורעים היינו במקומות הרבה עיי"ש והטהרות הקודש בזבחים י"ט מביא דבריו ומפלפל גם בשיטת רש"י שם והנה בתפארת ישראל על משניות בפתיחה סי' א' הנקרא חומר בקודש תמה ג"כ על הרמב"ם ובני המחבר תרצו דיש חילוק בין קרע אחד למקורעים והרב שם דחה תירוצם ובאמת כבר קדמם הרדב"ז בקושי' ותירוצם. אמנם לדעתי נר' לתרץ ד' הרמב"ם דאף דבגמ' מבואר דקרועי בגדים הוי כמחוסר בגדים וכן פסק הרמב"ם אמנם אם אבל לובש בגדים מקורעים כיון דדרך אבל לילך במקורעים דאף דקריעה ל"ה מהתורה רק אסמכתא מדרבנן מ"מ הי' דרכם ללכת במקורעים וכמ"ש תוס' גיטין מ"ז לענין קנין פירות דהי' דרכם שיאכלו פירות מנכסי מלוג אף דל"ה מן התורה א"כ כיון דדרך האבל לילך בבגדים אלו הוה בגד לגבי' ואם עבד עבודה עבודתו כשרה דהוה אז בגד ולולא דאשמעינן קרא ה"א דרשאי לעבוד בבגדים אלו בעת שהוא אבל ובא הקרא ואסר לעבוד וחייבה מיתה בי"ש ומ"מ כיון דהי' בגד לגבי' ל"ה מחוסר בגדים ולא חילל עבודה וניחא, פסק הרמב"ם בזה. ומיירי באבל דומיא דקרא, ולמדתי זה מדברי הר"ן פ' יום הכפורים שכ' ומיהו איכא למידק דנהי דמידי דל"ה מנעל ליכא למיחש משום נעילת סנדל מ"מ משעם הוא מידי דלאו מנעל וערוב והוצאה ליו"כ ואיך יוצאין בו ותירץ דכי אמרינין מידי דלאו מנעל אסור לצאת, ה"מ בשבת כיון דמנעל מותר מידי דלאו מנעל הוי משוי אבל ביו"כ שמנעל אסור ודרכן של בני אדם לצאת באותן המינים ל"ה משוי אלא כמנעל להאי יומא ע"כ וה"ה הכא כיון דדרכו של אבל לצאת בהאי בגד. הוי בגד להאי יומא ואין מחלל עבודה דל"ה מחוסר בגדים וע' פ' הנשרפין פ"ג לא חשיב קרוע בגדים באלו הן שבמיתה ובשלמא להרמב"ן דקרוע בגדים הוא מחוסר בגדים ומחלל עבודה ניחא דהוא בכלל מחוסר בגדים אך להרמב"ם דקרוע בגדים ל"ה בכלל מחוסר בגדים דאינו מחלל עבודה א"כ אמאי לא חשיב לה שם והיותר תמוה דהכ"מ פי"ט מסנהדרין כ' על הרמב"ם שם דקרוע בגדים חשיב שם ובאמת לא חשיב שם וזה קשה לשיטת הרדב"ז אבל לפמ"ש דאם הוא אינו אבל הוא בכלל חוסר בגדים ורק באבל חייב מיתה ואינו מחלל י"ל דבסנהדרין לא חשיב רק מה שתמיד בכלל החיוב וקרוע בגדים שלא בשעת אבילות הוי חוסר בגדים ומ"ה לא חשיב שם:
ט ועיין בספרי ב"י חא"ח סי' י' אות ז' כתבתי פלפול נחמד בשורף עצי הקדם ומשם ג"כ ראי' דהיכי דקא עבד לצורך תיקון ל"ה השחתה ואינו עובר בלאו דלא תעשוק ע"ש ותבנא לדינא כיון דאם ימחוק הכתם לבד יהי' ספק אם כשרה הס"ת לקרות בו ע"כ אם ימחוק האותיות גופן ל"ה השחתה בעושה לצורך תיקון אך כיון שצדדנו לעיל דיותר י"ל דל"ה חק תוכות ע"כ עדיף יותר ע"י קטן בר דעת כמו שהתיר בבית אפרים והגם שהגאון מסאנדעץ מפקפק מאד על ההיתר לעשות ע"י קטן הארכתי בתשובה אחת להקים דברי הבית אפרים ובשגם בנ"ד דצורת האותיות לא ניכרים כלל ומבואר בב"י רע"ו דדוקא בניכר צורת האות והכל רואין שהיא ה"א רק שנדבק קצת להגג וכיון שהכל רואין שהיא ה"א אוסר מהר"י אכסנדרי' למחוק משא"כ. בלא ניכר צורת האות מותר למחוק א"כ בנ"ד דלא ניכר צורת האותיות רק שלאחר העיון היטב נראה קצת שחרות האותיות אבל לתינוק לא נראין האותיות רק שהסופר מסופק שמא יכול למחוק מה שנדבק על האותיות ויהיו האותיות ניכרין א"כ יש כאן ש"ס שמא אף אם ימחוק הכתם לא יהי' האות ניכר ואת"ל שיהי' ניכר שמא היא עי' דיו או גיפלאסען ואז הו' חק תוכות ובחק תוכות יש סברא דמותר למחוק ע"כ דמסתפינא להקל ע"י גדול מ"מ שיתן לקטן למחוק הב' אותיות שנטשטשו יש להורות היתר וכשהקטן ימחוק מגוף האותיות מקצת או רוב אותיות יוכל אח"כ הגדול לתקן ולמחוק כולן ולחזור ולכתבן אך באופן שלא יצמח מזה קלקול לתחילת אותיות השם שאין בו טשטוש כי אלו האותיות בקדושתן קיימא והנה עיינתי בספר סת"ם להגאון מהרש"ק זצל"ה והנה בסי' נ"ח מחמיר בכעין שאלה זו וצוה לקדור השם או לגנוז היריעה אולם בסי' כ"ז בשם שנעשה חק תוכות מסכים לדברי הבית אפרים למחוק ע"י קטן היינו שהקטן כי נייר לח שיתקלקל השם ול"ה רק גרמא אך בנ"ד מסתפינא שלא יגרום מחק לאותיות הראשונים ע"כ אם אפשר לגרום מחיקה לאותיות שנטשטשו ע"י קטן מה טוב ואם א"א ימחוק קטן האותיות שנטשטשו ואם א"א ע"י קטן מסתפינא להקל וד' יצילני משגיאות: ו והנה אף דבתשו' בית אפרים לא הקיל ע"י קטן רק גרם מחיקה דל"ה רק מדרבנן משא"כ במחיקה עצמה דהוי דאורייתא אם נותן לקטן למחוק ג"כ הוי איסור דאורייתא מ"מ יש לחלק בין גדול לקטן דהנה בגוף דברי מהר"י אכסנדרי שמחלק דאם נדבק לגמרי הה"א לגגה מותר למחוק אך בנדבק קצת כיון דנראה לכל שהיא ה"א אסור למחוק נראה שהוא רק מדרבנן משום מראית עין ובגונא דא י"ל להרשב"א דאיסור דרבנן מותר ליתן לקטן א"כ בנ"ד דבאמת האותיות מטושטשין ומבואר במס' סופרים דמותר למחוק רק שקצת ניכר שחרות הדיו וניכרין קצת האותיות י"ל דל"ה רק איסור דרבנן וגם בגוף הדבר שיש לספק שמא כשימחוק הכתם וישארו האותיות יחזרו להכשירן לסברה דל"ה חק תוכות הואיל והיא מצבע ולא מדיו כמ"ש לעיל כיון שהדבר ספק ואסור לקרוא בספר זה מספק הוה אינו ראוי ומבואר בש"ס דבכורות ל"ד בתרומה שנטמאה מספק ס"ל לר"י דמותר לטמאה כיון שאינה ראוי מחמת ספק. ור"א ס"ל אסור לטמאה שמא יבא אלי' ומבואר במ"ל פ"ט מאישות דבספיקא דדינא ל"א שמא יבא אליהו וע' בס' ליו"ד ח"ר סי' קכ"ז א"כ כמו דתרומה מותר לטמא ה"ה בשם שנפסל מספק אין איסור במחיקה מדאורייתא ואף דשם שכתב על הכלים אסור למחוק שם שאני שנתקדם מעיקרא שלא לקרות בו משא"כ שם קידש מס"ת דנתקדש אדעתא לקרות בו וכשנפסל מלקרות הוה כנפל בו מום. אך דגם בעל מום אסור להטיל בו מום ומבואר בע"ז י"ג דדוקא בעל מום הואיל וחזי לדמיו אבל בזה"ז דלא חזי כלל ל"ה איסור הטלת מום רק מדרבנן ואף שהרמב"ם לא פסק כן פ"א מאיסורי מזבח דין ז' מ"מ י"ל בשם הקדוש שכבר נפסל מס' כגון בספק חק תוכות דלא חזי למידי. גם הרמב"ם מודה דל"ה איסור מחיקה רק מדרבנן ולקצת פוסקים מותר אף מדרבנן ע' משנת חכמים ושב יעקב וע' שנות חיים סי' מ' דעתו דמחיקה ע"מ לתקן לכ"ע ל"ה רק דרבנן וע"כ אם ל"ה רק איסור דרבנן יש לסמוך אדעת הרשב"א איסור דרבנן מותר לספות לקטן ע"כ לדעתי יכול להתיר ע"י קטן למחוק האותיות שנטשטשו טשו ואם יוכל לעשות ע"י גרמא מה טוב ויכפלו היריעה שהשם אל יהי' לצד מטה ויכסו השם היטב ואח"כ כשיניח הקטן סמרטוט לח על אותיות שנטשטשו ימחוק הדיו ולא יזיק להשם אל ואח"כ יהי' מותר הסופר לתקן וזה לדעתי יותר טוב מקדירת השם אמנם אם רוצה לסמוך על הח"ס ושאר פוסקים לקדור כל השם עם מקצת תיבות ולפני' ולאחרי' יוכל ג"ב לסמוך:
והנני ידידו: