אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן קב

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן קב

סימן קא

ב"ה פרעמישלא "ברכת טוב" לפ"ק:

שלום וברכה וכ"ט לידידי ש"ב הנגיד המופלג השלם מ' משה אהרן: אללערהאנד נ"י:

בברעזאן:

ע"ד הס"ת שמוחזק בכשרות וכבר קראו בו וכעת אמר הסופר ששכח לקדש שם אחד של מקרא והבאת אתה את הדברים אל האלקים כי לא ידע שהוא קודש אי צריך לקדור השם או מהני להעביר בקולמוס או כשר בלא תיקון:

א תשובה הנה לכאורה אין הסופר נאמן כמבואר בש"ס דגיטין דף נ"ד דאם ס"ת ביד לוקח ולא אמר בפעם הראשון כשמצאו אינו נאמן לומר שלא כתב לשמו. אך בכ"ד נראה דנאמן דהרי הסופר אומר שלא ידע שהוא קודש א"כ הר' הוא אומר אמתלא הטעם שכ' שלא לשמה וזה שייך ג"כ בטעם שלא אמר לבעלים תיכף כשראה אותם בפעם הראשון כיון שלא ידע שהוא קודש ומבואר ברמ"א סי' קכ"ז סעיף א' דאם נותן אמתלא לדבריו למת לא אמר בפעם הראשון כשמצאו נאמן ויש לחוש לדבריו עיי"ש בשם הגהות מרדכי פ' האומר. והנה אם יש לתקן בנקל הקלקול נ"ל דבלא"ה נאמן הסופר דאף דמבואר בש"ס דבאומר נתנסך יינך אינו נאמן כשאינו בידו ולא אמר בפעם הראשון היינו דוקא דבר שאין לו תקנה דאינו נאמן להפסיד לבעלים דאיכא אומדנא דמשקר מדלא אמר בפעם הראשון. אבל בדבר שיש לו תקנה נ"ל דנאמן שצריך תיקון דל"ג מדבר שיש לו מתירין כיון שיש לו תיקון ובהכי נ"ל לפרש מה שהקשה בגמ' דגיטין שם אתא דההוא דאמר ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתי לשמן א"ל אינו נאמן והקשה ולעבור עליו קלמוס. והקשו לפ"מ דמשמע דלמ"ד מהני העברת קלמוס דכתב ע"ג כתב הוי כתב. א"כ אם יעבור הקלמוס על שם שנכתב לשמה הוי מוחק. ואיך יעבור בקולמס כיון שאינו נאמן שלא כתב לשמה ומה"ט הוצרכו לדחוק דהקושיא היא שהסופר בעצמו יעבור הקלמוס דלגבי עצמו נאמן דהרי הוא אומר שלא כתב לשמה והוא מותר להעביר בקלמוס עיין בתשובת הר המור הנדפס מחדש בחכמת שלמה סי' י"א שכ' כן ולהנ"ל י"ל דהכי מקשה ולעבור בקולמוס וכיון שיש להקלקול תיקון שוב גם הלוקח מחויב לתקן והס"ת, פסול בלא תיקון דדוקא כשאין תיקון אינו נאמן להפסיד לבעלים משא"כ דבר שיש לו תיקון החיוב לתקן ומשני דל"מ העברת קלמוס ושוב אינו נאמן. אך לא נ"ל לפרש כן דל"ה דשיל"מ ע"י תיקון דאם אין מהימן יש איסור בהתיקון ול"ה דשיל"מ. אמנם בגוף הדין אם אומר בדבר שיש לו תיקון אם נאמן שצריך תיקון עדיין יש לעיין די"ל דבר שיש לו מתירין ל"ה בצריך הוצאה ועוד דהטעם דכשלא אמר בפעם הראשון אינו נאמן דכבר אתחזק היתרא ויש הוכחה שהוא משקר כיון שלא אמר תיכף וזה שייך אף בדבר שיש לו תקנה. כעין שיטת הר"ן ביצה דף ז' שמותר ליקח בצים מן הגוי בליל א' של יו"ט לפי שרובן אין יולדות בלילה ול"ח למיעוטא בדבר שיש לו מתירין בלא איתחזק איסורא אך י"ל דלא הוי רוב בנ"ד ואינו דומה להך דהר"ן ויבואר עוד לפנינו אי"ה דבנ"ד אין נ"מ דכבר כתבתי דבנותן אמתלא לדבריו יש לחוש לדבריו אף בדבר שאין לו תקנה:

ב ובעיקר הדין בשם שנכתב לשמה אם רשאי להעביר בקלמוס ראיתי בתשו' מוח"ז הגאון ר"ע איגר סי' ע' דפשיטא לי' דשם שנכתב לשמה ג"כ אסור להעביר בקלמוס ומ"ה פוסק בשם שמסופק אם נכתב לשמה ורצה להתיר להעביר בקלמוס משום ס"ס, והיינו לפמ"ש דספק אם הלכה כרב חסדא דפסול מדאורייתא להעביר בקלמוס לרבנן דפליגא אר' יהודא או כרב אחא בר יעקב בגיטין דף כ' דגם רבנן ס"ל דכתב ע"ג כתב במתקן כתב הראשון כגון שהראשון לא הי' לשמה הוי כתב ולא פסול רק משום זה אלי ואנוהו ול"ה פסול רק מדרבנן כמ"ש מהרש"א שבת ק"ד א"כ לענין פסול דאורייתא איכא ס"ס שמא נכתב לשמה ושמא הלכה כרב אחא בר יעקב דל"ה רק פסול דרבנן בהעברת קולמוס ושוב לענין דרבנן סגי בס' אחד כמ"ש הש"ך סי' פ"ג ס"ק ס"ו כלענין ציר דגים טמאים ושוב דחה זאת דאין להעביר בקלמוס שמא נכתב לשמה הרי דפסיקא ליה דאם נכתב לשמה אסור להעביר הקלמוס, ולפענ"ד מדברי תה"ד סי' מ"ח שהתיר להעביר בקלמוס תפילין ול"ה שלא כסדרן היכא שלא נפסלו לע"ע ולא חילק בין למות בין תיבות אחרות משמע דגם שם אם עוד לא נפסל מותר להעביר בקלמוס דאין כאן לא מוחק ולא כותב וגם חשש מנומר בין כאן ומצאתי בתשו' זרע אמת חלק א' סי' ז' שהאריך הרבה בדבר זה ולבסוף מסיק דבשם שנכתב לשמה אין איסור להעביר הקלמוס ואין כאן חשש משום מנומר עיי"ש וכן מוכח מהנוב"י קמא חלק או"ח סי' א' דלא כתשב"ץ ח"ג סי' קצ"ג עיי"ש דדברי התשב"ץ מותרים לדברי תה"ד סי' מ"ח אך בעיקר סברת הגאון ר"ע להתיר מטעם ס"ס לא נהירא דכיון דלע"ע הוי ספק דאורייתא אין להעביר בקלמוס לעשות מספק דאורייתא ספק דרבנן כיון שהספק נולד בדאורייתא רק שע"י העברת קלמוס נעשה דרבנן הוי נתגלגל ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן כמ"ש בש"ך בכללי ס"ס סעיף י"ט ובשעה"מ ה' מקואות כלל ו' האריך בפרט זה וכתב דאינו דומה לככר בבור דנולד ספק בדאורייתא ואפ"ה פסקינן דמבטלו בלבו שיהי' אח"כ ספק דרבנן דשם שאני דבלא"ה הוטל עליו מצות ביטול חמץ וחיובא רמיא על כל איש ישראל שיבטל חמץ הלכך חשיב כנולד הספק אחר הביטול משא"כ בספק דרוסה עיי"ש ולפ"ז ה"ה הכא אין לעשות מספק תורה ספק דרבנן ועיין בספרי חא"ח סי' ס"ט אות ג' ועוד לא נתירא דכיון דלע"ע ל"ה רק ספק א' אם כתב השם לשמה או לא רק אחר שיעבור בקלמוס יהי' ס"ס אם נכתב לשמה ואת"ל שלא נכתב לשמה שמא לא הוי פסול העברת קולמוס רק מדרבנן א"כ אין לעשות ס"ס בידים כמ"ש בש"ך יו"ד סי' נ"ז ועיין בספרי חא"ח סי' מ"ב אות ב' אך חכם אחד הערני דבמצוה ל"ש לומר אין עושין ס"ס בידים כעין שכ' הטו"ז ריש ה' סוכה דל"ש לומר אין מבטלין איסור לכתחלה במצוה. ויש לעיין בזה וקצת ראי' להטו"ז מדמקשה בזבחים ע"ג ונכבשינהו דניידי והקשה פמ"ג בש"ד סי' ק"י ס"ק ל"ז הרי זה הוה ביטול איסור לכתחלה ואין מבטלין לכתחלה ולהטו"ז ניחא דבקרבן ל"ש אין מבטלין לכתחלה ודו"ק:

ג והנה הבאת דברי השואל ומשיב תנינא ח"ד סי' י"ט בס"ת שנכתב בצדו במקרא קדושים יהיו לאלקיהם. כתב בכתב משיטה השם לאלהיהם נכתב שלא בכונה ואין הכותב לפנינו ולא נודע אם הי' נוהג לקדש כל השמות בתחלה והתיר להעביר בקלמוס וכתב כיון דהוי ספק מה דעת הסופר אם כתב שלא בכונה או שלא בקדושה וגם איך הי' נוהג הסופר אם קידש מתחלה וכיון דמה דפסלו רבנן משום זא"ו אינו רק מדרבנן והיכא דא"א בענין אחר מותר להעביר בקלמוס. הנה בגוף מה שכ' דהא דפסלו רבנן משום זא "ו ל"ה רק מדרבנן בירושלמי שבת פ' הבונה מבואר דרבנן לשטתי' דר"י אמרו ולדידהו פסול מדאורייתא ומבואר בב"י אה"ע סי' קל"א דהדבר ספק אי פסול מדאורייתא ושמא כונתו דהוה ס"ס כעין שכתבתי לעיל בשם הגאון ר"ע גם מה דפסיקא ליה דהיכא דא"א בענין אחר לא פסלו. וזה מנין לו וראיתי מה שכ' הגאון הנ"ל זצלה"ה בהגהות יד שאול בסי' רע"ו לישב דברי אביו הגאון ר' ליבוש זצלה"ה במה שרצה לומר בשמות המסופקים אי המה קודש שרצה לומר דמתחלה יכתוב ולא יקדש ואח"כ יעבור קלמוס ויקדש ויועיל ממנ"פ דאם ל"ה קודש ל"ה כתב השני תיקון והוי כתב ע"ג כתב דל"מ מידי והקשה עליו דהרי לדידן ל"מ העברת קלמוס וכ' דשם שאני ואי אפשר בענין אחר וגם בזה דבריו צ"ע דהרי יכול לקדש על תנאי דזה ודאי מועיל כמבואר בפוסקים:

ד איברא דמה שכ' מהרש"א שבת ק"ד דפסול העברת קלמוס משום זא"ו ל"ה רק פסול דרבנן ועיין שאג"א סי' נ' בסופו משמע ג"כ דהתנאה לפניו במצות ל"ה רק מדרבנן ועיין בתוס' ר"פ לולב הגזול. אמנם מתוס' מנחות ל"ב ע"ב ד"ה הא מתרין שכתבו בטעמא דס"ת צריך שרטוט משום זא"ו ותפילין דמכוסין בעור לא שמי' נוי ומבואר דבס"ת זא"ו דאור' ולפ"ז י"ל דלהעביר בקולמוס הוי פסול תורה בס"ת כמו שהובא בספר קסת הסופר בהסכמה בשם חתם סופר. ועיין בשאג"א סי' נ' שהוכיח דמצות ואנוהו הוא מהתורה ובמשנת חכמים פ"ג מיסודי התורה דוחה ראיותיו ומ"ש לעיל בשם התוס' מנחות ל"ב דמוכח דהוא מהתורה הוא ראיה נכונה. אמנם בנ"ד גרע טפי דכיון שהסופר אמר שלא ידע ששם זה הוא קודש וכתבו לשם חול ודאי ל"מ מה שאמר בתחילה דהרי אח"כ עקר הכונה הראשונה וכתב לשם חול. ע"כ בנ"ד ודאי דל"מ העברת קלמוס ולומר דהוי ספק אם נאמן הסופר כבר כתבתי דבנותן אמתלא מה שלא אמר מתחלה נאמן ועוד בכה"ג תלי' אי מהימן לבני מתא ובודאי אם הסופר הוא ירא ד' מהימן לי' כבי תרי ע"כ ל"מ העברת קולמוס ועוד כתבתי כבר לעיל בשם הגאון ר"ע איגר דלא הותר מטעם ס"ס. הן מטעמא דידיה דיש לחוש לדברי התשב"ץ שהבאתי לעיל והן מטעמא דידי דעיקר הספק נולד בדאורייתא ומצד אחר בא שהוא מדרבנן:

ה' ולכאורה יש לומר לדעת הטו"ז ר"ס רע"ד דס"ל דאם אומר בתחילה שכל האזכרות כותב לשמן ושכח אח"כ לכתוב לשמן מועיל וכשר ה"ה באמר מתחלה שכותב לשמן ואח"כ טעה בשם אחד וסבר שהוא חול וכ' לשם חול כשר דהרי עקירה בטעות ל"ה עקירה כמו שפסק הר"מ פט"ו מפסולי המוקדשים ה' ט"ז דבשחט כבשי עצרת לשם אילים וסבר שהם אילים עלו לחובה כרבא דס"ל הכי במנחות מ"ט א"כ ה"ה הכא כיון דאמר מתחלה שכותב לשמן וסתמא כשר מה שעקר אח"כ הוי עקירה בטעות ול"ה עקירה אולם י"ל דהרי בשחט חטאת או עולה לשם חולין כשר משום דאינו מינו אינו מחריב ונשחט משום חולין והיינו דקסבר שהוא חולין ושחט לשם חולין פסול דהו"ל מתעסק כדאיתא בזבחים דף מ"ו ע"ב ולא אמרינן עקירה בטעות ל"ה עקירה וע"כ צ"ל כיון דכתיב ושחט את בן הבקר דבעי שחיטה לשם בן בקר בקדשים וכיון דקסבר שהוא חולין ל"ה לשם קדשים ואף לע"ד עקירה בטעות ל"ה עקירה זה דוקא בקסבר שה קדשים אחרים משא"כ בקסבר שהוא חולין א"כ ה"ה בשם הקודש בקסבר שהוא חול וכתבו לשם חול בודאי לא נתקדש ופסול אף למ"ד עקירה בטעות ל"ה עקירה. הן אמת דלע"ע לא מצאתי בר"מ שיפסוק כר' אלעזר בזבחים מ"ו ע"ב דחטאת ששחט משום חולין פסול דבפ"א מפסולי המוקדשים ה"ג מייתי השוחט קדשים ולא נתכוין לשחיטה אלא כמתעסק הרי אלו פסולים עד שיתכוין לשחיטה וזה פי' אחד ממתעסק דלא נתכוין לשחיטה כלל אבל לא כ' עד שיתכוין לשחיטת קדשים כמו שכ' תוס' בחולין י"ג ובזבחים דשחיטה לשם חולין נמי מקרי מתעסק והכל ילפינן מושחט את בן הבקר ומדלא מייתי זאת הרמב"ם משמע לכאורה דלא פסק כר"א ושמא טעמו דס"ל דר' אלעזר יסבור עקירה בטעות הו' עקירה ומ"ה פוסק דשחט משום חולין פסול אבל הר"ם דפוסק עקירה בטעות ל"ה עקירה אף שחט משום חולין כשר כיון דסתמא כשר. כדאמרי' בריש זבחים וע' תוס' זבחים ג' ע"ב ד"ה הכי נמי שפירש דהקו' שם היא דהרי בקדשים כשטעה וסבר שהוא עולה כשר ובידע שהוא חטאת ושחט לשם עולה פסול א"כ בחולין דטועה פסול כש"כ דבידע פסול וקשיא למסקנא דילפינן דחטאת ששחט לשם חולין כשר ניליף להיפך דחטאת ששחט לשם עולה כשר מק"ו ומה חולין דטועה פסול בידע כשר קדשים דטועה כשר כש"כ דידע כשר'. וכבר הקשה כן בטהרות הקודש אך לשיטת הר"מ דלא פסק כר' אלעזר ובחולין בטועה כשר אין ללמוד ק"ו למסקנא ומיושב קושי' הנ"ל והנה מסוגיא דחולין ל"א מוכח ג"כ דלא כר"א דשוחט משום חולין פסול דיליף שם דחולין ל"ב כונה לשחיטה מדגלי קרא דמתעסק בקדשים פסול מכלל דחולין ל"ב כונה ודלמא לעולם בעי כונה ובקדשים ממעט שחט משום חולין דהי' לו כוונה לשחיטה וע"כ הסוגיא דלא כר' אלעזר ודו"ק: ו' ולפ"ז אם נימא דהר"מ פוסק כן י"ל גם בשמות הקודש לטו"ז דאם אמר בתחלה ואח"כ כותב סתם כשר כמו בגט ה"ה בטועה אח"כ כשר דבטעות ל"ה עקירה אך מי יודע טעמו של הרמב"ם דלא הביא דברי ר' אלעזר וגם י"ל ולחלק דלדעתי גם בגט בודאי אם אומר תחלה שכותב לשם אשה זאת ואח"כ יטעה ודאי עקר מחשבתו ואינו דומה לקדשים דסתמא לשמה קאי ומ"ה עקירה בטעות ל"ה עקירה משא"כ בגט ובשמות הקדושים דל"מ סתמא ורק מה שאמר בתחלה מועיל אח"כ עוקר האמירה שבתחלה אף שהיא בטעות ושוב לא עדיף מסתמא ובמשנת חכמים פ"ג מיסודי התורה רצה לומר דכותב שם הקודש סתמא היינו שיודע שכותב לשם הקודש רק שלא הי' במחשבתו לשם קדושת השם אסור למחוק ובכותב שלא מדעת שאינו יודע אם כותב שם הקודש מותר למחוק והקשה דא"כ מה הקשו בגמ' דגיטין בסופר שאמר שכתב האזכרות שלא לשמן וליעבר עליו קולמוס ולקדשי' ומייתי מהי' צריך לכתוב שם ונתכוין לכתוב יהודה ולא הטיל דלת יעבור עליו קלמוס והרי בהעברת קלמוס הוא מוחק א"כ בשלמא בנתכוין לכתוב יהודא מותר למחוק ומ"ה מותר להעביר בקלמוס משא"כ בידע שהוא שם ורק שכ' סתמא דפסול ומ"מ אסור למחוק ומ"ה אסור להעביר בקלמוס ומזה הוכיח דלצורך תיקון מותר למחוק השם עיי"ש. ולפמ"ש לעיל בשיטת הר"מ לא קשה דאם בכתב סתמא אסור למחוק דיש על השם קדושה דאורייתא רק מדרבנן פסול א"כ ה"ה בטועה וצריך לכתוב שם וטעה עקירה בטעות לה"ע ול"ג מסתמא יכשר מדאורייתא ואסור למחוק ומדהותר בטועה להעביר קולמוס ה"ה בסתמא מותר להעביר בקולמוס ושפיר מקשה להלכה דעקירה בטעות לה"ע. איברא דבמש"ק מסיק דסתמא פסול מדאורייתא בשם הקודש וראי' מתוס' שהקשו למ"ל בנכרי לימוד דוקשרתם וכתבתם דפסול לכתוב משום שאינו בקשירה תיפוק לי' שאינו כותב לשמו ואס"ד דסתמא כשר מדאורייתא ה"ה בנכרי ל"ג מסתמא ומה וע"כ צריך לומר דסתמא פסול מדאורייתא:

ז' והנה במרדכי בהלכות קטנות מייתי ראיה דאזכרות חמירי טפי ואפילו אם נימא דבס"ת די בסתמא מ"מ באזכרות ל"מ סתמא מפרק הבונה בהי' צריך לכתוב השם ונתכוין לכתוב יהודה ולא הטיל בו דלת דמעביר עליו קולמוס מבואר דזולת זה פסול וראי' זו תמוה מאוד דשם כיון בפירוש לכתוב יהודא דהוא דבר חול ובב"י תמה עליו דשאני התם שנתכוין לכתוב יהודא שאינו כתוב בספר והו"ל נתכוין לכתוב תיבה שאינה מן הספר ובאמת לא הי' צריך הב"י לדחות מה שכ' שאינו מן הספר רק לדחות ההוכחה כנ"ל. וכבר תמה על המרדכי בזרע אמת ושאר פוסקים ובנקודות הכסף פי' באמת דחיית הב"י לראיית המרדכי מטעם הנ"ל עיי"ש, ולהנ"ל יש לישב ראיתו בדרך זה דאס"ד דסתמא כשר גם באזכרות הו"ל כקדשים א"כ כיון שבאמת צריך לכתוב שם וטעה שצריך לכתוב יהודא הו"ל כשוחט קדשים לשם חולין וטעה שהוא חולין דכשר הקרבן לפמ"ש לעיל, דהר"מ לא פסיק כר"א דהרי עקירה בטעות לא הו' עקירה. ואמאי צריך להעביר בקולמוס וע"כ סתמא פסול באזכרות וזה יהי' ראיות המרדכי. איברא דיש לדחות ההוכחה דבשלמא בנ"ד דנתכוין לכתוב התיבה הזה רק דסבר שהוא חול הו"ל כשוחט קדשים לשם חולין דעקירה בטעות ל"ה עקירה משא"כ בנתכוין לכתוב תיבה אחרת הו"ל כנתכוין לשחוט בהמה אחרת ושחט זו או כנתכוין לחתוך תלוש זה וחתך מחובר אחר דבכה"ג לכ"ע הו"ל מתעסק כמ"ש תוס' שבת ע"ב ד"ה נתכוין ובזה ודאי פסול לכ"ע ואולי זה כוונת הב"י:

ח אמנם כשבאתי למדה זו נ"ל דא"א לומר דהרמב"ם יכשיר שוחט קדשים לשם חולין דכיון דממעטינן מתעסק דילפינן מושחט בן הבקר א"כ כמו שהר"מ פוסק בה' שגגות פ"ז ה' י"א כרבא דנתכוין לחתוך את התלוש וחתך מחובר דפטור מן החטאת שזה כמתעסק ה"ה בשוחט קדשים וסבר שהוא חולין ושחט משום חולין הו"ל מתעסק ופסול השחיטה. הן אמת דלאביי דס"ל נתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר ל"ה מתעסק ה"ה שוחט קדשים לשם חולין ל"ה מתעסק אבל לרבא הו"ל מתעסק א"כ פסול השחיטה ומה דלא פסיק הר"מ כר"א אין הטעם משום דעקירה בטעות ל"ה עקירה רק דכיון דדברי ר"א בזבחים מ"ו תליא בפלוגתא דאביי ורבא דלאביי דדוקא בנתכוין להגביה את התלוש וחתך מחובר הו"ל מתעסק משא"כ נתכוין לחתוך את התלוש ל"ה מתעסק א"כ בשחט לשם חולין דנתכוין לשחיטה ממש ל"ה מתעסק ור' אלעזר ע"כ סובר כרבא (ולפ"ז י"ל דסוגיא דחולין ל"א שהבאתי לעיל סוף אותו' ו' אתיא כאביי וקצ"ע בזה להמעיין בסוגיא) א"כ כיון דהרמב"ם כבר פסק בה' שגגות פ"ז כרבא לא הי' צריך לפסוק כר"א דשוחט לשם חולין פסול כיון דכבר פסק דבעי כונה לשחיטת קדשים מתעסק פסול. גם הקו' שכתבו תוס' בזבחים ד' ג' והובא לעיל יש לדחות מטעם הנ"ל דבשוחט קדשים לשם חולין הו"ל מתעסק דהו"ל כנתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר משא"כ בחטאת לשם עולה ל"ה מתעסק דהו"ל כנתכוין לחתוך מחובר כן נ"ל בישוב דברי הר"מ. ולפ"ז יצא לנו בכתב שם וסבר דל"ה קודש אף לפוסקים דסתמא ל"ה רק פסול דרבנן או לסברת המרדכי שרצה לומר בתחלה דסתמא כשר מ"מ בטעה וסבר שהוא חול הו"ל מתעסק ולרבא. ודאי פסול השם באופן שי"ל דמותר ג"כ למחקו ואין בו קדושה כלל ומ"מ להלכה אין להורות למחוק בעצמו השם ויבואר לפנינו:

ט' הנה ראיתי בפמ"ג סי' ל"ב ס"ק ל"ב שכתב ודע דלכאורה כתיבה לשמה מדרבנן הוא דהא לא למדו רק מגיטין מ"ה ב' עיבוד לשמה בע' נתינה לא בעי ועיבוד כתבתי לעיל דמדרבנן הוא אבל בלבוש משמע דיליף לה מציצית עיי"ש. והנה דבריו תמוהין מאוד דהרי במרדכי הלכות קטנות הקשה בשם הר"י מאורלינש למ"ל קרא למעוטי גו' משום דליתא בקשירה תיפוק ליה דבעי כתיבה לשמה וכן הקשה בתוס' מנחות מ"ב ומבואר דמדאורייתא בעי לשמה ואיך לא הביא זאת ומייתי מלבוש. ומצאתי בתשו' זרע אמת סי' ו' ח"א דמייתי לבעל קרית ספר למהר"מ מטראני פ"א מה' תפילין ומזוזה וס"ת דכתיבה לשמה ל"ה רק מדרבנן ושם תמה על קרית ספר מדברי תוס' ומרדכי הנ"ל. ובאמת דברי בעל קרית ספר הי' אפשר לישב בדרך זה דהנה הסמ"ג כתב דעיבוד לשמה ל"ה רק מדרבנן ולפ"ז י"ל דקודם שתקנו רבנן שיעבוד העורות לשמה סתמא לאו לשמה קאי ובעי כתיבה לשמה מדאורייתא ושפיר הקשה המרדכי למ"ל קרא היינו דלמה אסמכי' קרא לאשמעינן דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה למעט נכרי ת"ל דל"ה לשמה דמדאורייתא סתמא פסול. אבל לבתר דתקנו חז"ל דבעי עיבוד לשמה וכיון דעור נתעבד לשמה שוב סתמא לשמה קאי ומהני סתמא ורק משום זא"ו פסול מדרבנן כמ"ש בעל קרית ספר והמרדכי הקשה אקרא ולא אגמרא דמייתי לקרא דבגינ' י"ל לבתר דתקנו חז"ל דבעי עיבוד לשמה וסתמא לא פסול רק מדרבנן הוצרך להביא הקרא דפסול כתיבת הנכרי מדאורייתא אך המרדכי הקשה אקרא גופי' הן אמת דמתוס' מנחות משמע שהקשה אגמ' דלמה למדו מקרא וזה ל"ק לשיטת בעל קרית ספר ודברי הפמ"ג א"א ליישב כלל ובמ"ש דעיבוד ל"ה רק מדרבנן עיין בתשו' עבודת הגרשוני סי' ס"ה דמייתי למרדכי ה' ציצית בהגהות דמסופק אם עיבוד מדאורייתא ולע"ע לא מצאתי שם ועכ"פ דברי הפמ"ג תמוהין:

י והנה מדברי הפמ"ג שם מבואר דכונת הטו"ז ריש סי' קע"ד היינו דאם אמר מתחלה שכל האזכרות יכתוב לשמה ואח"כ אף אם שכח ולא חישב כלל נמי כשר. אולם יש לפרש דברי הטו"ז דמועיל האמירה בתחילה לענין אם ישכח ולא יאמר בפירוש אבל עכ"פ בעי שאח"כ ג"כ יכתוב במחשבה לשם קדושת השם ואם לא חישב אח"כ לשם קדושת השם אף הטו"ז ס"ל דפסול וכן פירש דברי הטו"ז בתשו' זרע אמת הנ"ל ובאמת מדברי הרמ"א סי' ל"ב סעיף י"ט משמע כדבריו שכתב דסגי כשמחשב שכותב האזכרות לשמן הואיל והוציא בתחילת הכתיבה בפי' ויש להקל בדיעבד ומשמע דוקא אם אח"כ ג"כ חישב משא"כ כשאח"כ לא חישב כלל אף בדיעבד פסול. ולפ"ז ודאי אם חישב אח"כ לשם חולין פסול אף אם נאמר עקירה בטעות ל"ה עקירה דאף אם אמר בתחלה ל"ה סתמא לשמה ובעי דוקא שיחשוב לשמה וזולת זה אף בדיעבד פסול: יא ומ"מ להלכה למחוק זה השם יש לחוש שמא הסופר משקר כיון דאין הס"ת בידו ומבואר דאינו נאמן ואף שנותן אמתלא שאומר דלא ידע שמא אינו נאמן רק להחמיר ולא להקל למחוק שם. ע"כ נ"ל לקדור זה השם עם עוד איזה תיבות ע"י קטן דהרי במסכת סופרים פ"ה מבואר דבכותב ב' שמות מותר לקדור השני אך בתשו' הרא"ש כלל ג' סי' ז' כ' דח"ו לקדור את האזכרות מן היריעה ומוטב לגנוז היריעה וכתבו הפוסקים לישב דברי הרא"ש דבתשובת הרא"ש מיירי התם שהי' פתוחות וסתומות במקום שאין צריך להיות וע"כ רצו לתקן למחוק השם או לקדור וע"כ אוסר הרא"ש לקדור כיון שבגוף השם לא הי' שום קלקול משא"כ במס' סופרים לא הי' השם כתוב כדינו עיין בתשו' שיבת ציון סי' מ"ג ובתשו' ח"ס יו"ד סי' רס"ד א"כ בנ"ד כיון שהשם בעצמו לא כתוב כדינו מותר לקדור אך היותר טוב לקדור עם איזה תיבות כדי שלא יבא השם לידי גניזה לבדו כמ"ש ח"ס סי' הנ"ל ואם אפשר ע"י קטן ודאי יותר טוב דאף אם יש איסור בקדירה ודאי ל"ה רק מדרבנן דהרי בהשם אין קלקול ואיסור דרבנן מותר לעשות ע"י קטן לצורך מצוה וקצת צ"ע בב"י סי' רע"ו דמייתי לר"י אכסנדרי מהך דע"ז נ"ב שנתצו חשמונאי אבני מזבח וגנזום ששקלום אנשי יון ומזה ראיה דמותר למחוק ע"מ לתקן. ועיין מ"ש בספרי חא"ח סי' י' אות ד' לישב דברי מהר"י אכסנדרי מקו' רדב"ז דשם שאני שבאו פריצים וחללוהו אבל קשה דילמא התם נתצו ע"י נכרים דל"ה רק שבות ובשאר איסורין הוא איבעי' בש"ס דב"מ צ' והרי הרשב"א הקשה סי' שנ"ז ומצוין אות י"ב בתשו' בעשה דוחה ל"ת בלאו דלא תבערו יעשה ע"י נכרי ותירץ דהיכן מצינו לקיים מצות ע"י נכרי משא"כ בנתיצת מזבח שמא באמת נתצו ע"י נכרי ומזה נראה דאס"ד דאסור לנתוץ לצורך תיקון גם ע"י נכרי אסור דגם גרמא אסור בנתיצת מזבח וע"י נכרי נמי גרמא הוא ולפ"ז גם לקדור ע"י קטן אסור לפמ"ש בח"ס בטעמא דהרא"ש דאסור לקדור דדמי' לנתיצת מזבח אך זה ודאי אינו דגרמא אין איסור דאוריי' בנתיצת מזבח כמו במחיקת שם דאין איסור בגרמא כמבואר בשבת ק"כ באופן דע"י נכרי שרי מדאורייתא ועדיין צ"ע בדברי מהר"י אכסנדרי וע' בספרי ליו"ד ח"ר סי' קמ"ב אות ו' שהוכחתי דאף היכי דגרמא אסור מדאורייתא אמירה לנכרי ל"ה רק מדרבנן): ב וגם צ"ע על הר"מ פ"ח ממעשה קרבנות ה"כ שפוסק דמעיל, שנטמא בחוץ מכניסו פחות מג' על ג' דאסור לקרע שנאמר לא יקרע והוא דברי ר"ל בזבחים צ"ה וליקרע ע"י נכרי דהרי בפחות מג' הוא חצי שיעור, דעכ"פ מדרבנן אסור להכניס ועיין בספרי חא"ח סי' י' אות י"א ובשלמא ר"ל כשטתי' דל"ה רק מדרבנן ועדיף להכניס מלקרע ע"י נכרי אבל הר"מ דס"ל חצי שיעור אסור מן התורה ולדעת קצת פוסקים ח"ש מדאור' גם בשאר איסורין אמאי לא יקרע ע"י נכרי וגם לר"ל קשה דשבות דנכרי קל מלעבור בעצמו באיסור דרבנן כדאמרינן בעירובין ס"ח דשאני ליה בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דל"ל מעשה עיי"ש ונראה להוכיח מזה דבמעיל דכתיב לא יקרע ולא כתיב לא תקרע אסור גם לגרום קריעה וע"כ אסור מדאורייתא לקרוע ע"י נכרי דגם גרמא אסור ועיין ביומא ע"ב המקרע בגדי כהונה לוקה שנאמר לא יקרע מתקיף לה ר"א ב"י ודלמא הכי קאמר רחמנא נעביד לי' שפה כי היכא דלא יקרע מי כתיב שלא יקרע הנה גם ר"א ב' רצה לפרש דקרא אגרמא קאי שיעביד שפה שלא יגרום קריעה ומשני דלא כתיב שלא יקרע ומזה ילפינן דלוקה בקריעה ומ"מ מדכתיב לא יקרע ולא כתיב לא תקרע ילפינן דגרמא אסור ומ"ה אין לקרע ע"י נכרי מדאורייתא כנ"ל והוא דומה לבכור דאסור לגרום מום מדאורייתא מדכתיב לא יהיה בו כדאמרינן בביצה כ"ז ודו"ק. אך ע' בספרי הנ"ל דאמירה לנכרי קיל מגרמא. ועיין במ"ל פ"ח ממעה"ק הנ"ל שמחלק בין בגדי כהונה למעיל ובבית אפרים סי' ס"א תמה עליו דמשמע בש"ס דיומא הנ"ל דבגדי כהונה שוין למעיל ואמנם מדברי ר"ל בש"ס דזבחים מבואר דיש חילוק בין מעיל לשאר בגדי כהונה דבמעיל אף לצורך תיקון אסור ומ"ה פוסק הר"מ כר"ל ול"ק קו' בית אפרים ואכ"מ: יג והנה בתשו' בית אפרים סי' ס"א ס"ב התיר לעשות גרם מחיקה ע"י קטן והרחיב הפלפול בזה ואולם בתשו' דברי חיים ח"ב סי' ק"כ לא נהירא לו היתר זה למסור לקטן שם למחיקה וכתב מדחייב לקרוע מי שרואה מוחק שם איך ניתן לקטן למחוק עיי"ש. והרואה יראה דהבית אפרים לא התיר רק ל ליתן לקטן לגרום מחיקה ובודאי גרם מחיקה אין כאן איסור תורה כמבואר בשבת ק"כ ועיין ג"כ בנוב"י חלק או"ח סי' י"ז שהוכיח ג"כ מש"ס הנ"ל דלצורך מצוה מותר לעשות גרם מחיקה ושלא לצורך מצוה אסור לעשות גרם מחיקה משום בזיון השם ובנוב"י שם מישב קו' תוס' ישנים על רש"י יומא ח' דמה"ט לא ירחץ משום בזיון השם אסור לעשות גרם מחיקה עיי"ש ונמצא דכיון דלצורך מצוה מותר לעשות גרם מחיקה ומותר לטבול ומ"מ שלא לצורך מצוה אסור א"כ בהך דטוטפתא דבת נעימתא בעי למיבלע מחויב קריעה ונשים בזיון ומ"מ כיון דלצורך מצוה מותר בעצמו לטבול ולגרום מחיקת השם כש"כ שמותר לצורך מצוה ליתן לקטן מים על נייר שישליך על השם וע"י כן יגרם מחיקת השם ובפרט בשם שעפ"י הדין מותר בעצמו למחוק כגון שנכתב שלא בקדושה אך אף אם יש ספק כיון דלצורך תיקון רבים מתירין למחוק אמאי לא יהי' היתר ע"י קטן גרם מחיקה ואולי אף מחיקה ממש כיון שקטן אינו עושה איסור הוא ל"ה רק גורם למחיקה ולצורך מצוה מותר אך דמחיקה ממש מקרי ספי לה בידים ואסור מדאורייתא לספות לקטן ולצות לו שימחוק ע"כ לא התיר אלא גרם מחיקה. והנראה דעדיף יותר לצוות לקטן שיעשה גרם מחיקה משיקדור השם דאף דלקדור השם רבים מתירין וראי' ממסכת סופרים וכש"כ דרשאי לעשות ע"י קטן מ"מ לפמ"ש הש"ך מלשון הרא"ש שכ' דאין לעשות נקבים ביריעה משמע אפי' שלא במקום השם אסור לחתוך ומה שהקשה הש"ך דא"כ אמאי לא כתב הרא"ש כן רק במקום השם כבר כ' בתשו' שבות יעקב סי' כ"א דשלא במקום השם בלא"ה א"צ לעשות נקבים דיכול למחוק התיבות ומ"ה נקט הרא"ש רק במקום השם. ובח"ס סי' רס"ד רצה לומר דאסור לעשות נקבים כמו דאסור לנתוץ מזבח א"כ הרי גרע קצת ממחיקה דבמחיקה מוחק שם שיש סברה גדולה שמותר למחקו שהרי הסופר אומר לפנינו שלא כתבו לשמו ומותר למחקו לצורך תיקון כמבואר בש"ך א"כ הקטן אין עושה שום איסור משא"כ לקדור לא יקדור במקום השם אך סביביו עם עוד איזו תיבות ותיבות אלו אינם מקולקלים ויעשה איסור שלא במקום השם ומקום הקלקול וגם לדעת השבות יעקב אסור לכתוב על המטלית כנגד השם שום תיבה אחרת רק השם הגם דדבריו תמוהין דהתוס' לא כתבו בעירובין רק דהשם קנה כל עובי הקלף וכשקילף אסור אח"כ לכתוב דבר חול משא"כ כשמקדר כל מקום השם אמאי יאסור מקום המטלית לכתוב עליו תיבה שאינה שם וצ"ע בדבריו מ"מ כיון דהשבות יעקב והכנסת יחזקאל הרחיקו מאוד לקדור שמות ומתשו' בית אפרים סי' הנ"ל ג"כ מבואר דלא רצה להתיר לקדור שם אך גרם מחיקה ע"י קטן ע"כ אם אפשר שהקטן לא יעשה המחיקה רק יניח נייר מלוחלח והשם יתלחלח והדיו יתקלקל מעצמו עד שיתקלקל צורת האותיות דאז מותר לגדול למחוק נראה שזה יותר עדיף כנראה מתשו' בית אפרים ויבואר עוד לפנינו: יד ושוב ראיתי לעיין עוד בגוף הדין אם נאמן הסופר והנה לעיל כתבתי דהסופר נאמן משום שנותן אמתלא לדבריו שאומר, שלא ידע שהשם זה קודש והמרדכי פוסק שהסופר נאמן בנותן אמתלא אף שלא אמר בפעם הראשון וכעת ראיתי דזה ל"ה אמתלא דכיון דכ' התוס' במנחות מ"ב ד"ה תפילין יש להן בדיקה דרוב מצוין אצל תפילין מומחין הם וכ"כ המרדכי שם דליכא למיחש שמא כ' שלא לשמן או העיבוד הי' שלא לשמו דסתם ספרי דדיינא מיגמר גמירא וה"ה הכותבין תפילין וספרים מיגמר גמירי א"כ אמרינן ודאי ידע ששם הזה קודש ואינו נאמן לומר שלא ידע וכשלא אמר בפעם הראשון ל"ה זאת אמתלא שלא ידע דהוא נגד הרוב דרוב בקיאין הם והכי מוכח בש"ס דגיטין מדאינו נאמן לומר גוילים אלו לא עבדתי לשמן רק כפוך שנאמן להפסיד שכרו ואינו נאמן בלא"ה לוער שלא ידע שצריך עיבוד לשמן או שיהי' נאמן במיגו לומר שלא ידע. אך י"ל איך אדם משים עצמו רשע ול"מ מיגו. אך בודאי אין נאמן לומר שלא ידע דסתם ספרי סתו"מ מיגמר גמירי ואינו נאמן נגד הרוב. ומצאתי בתשו' כתר כהונה סי' א' שכ' דאינו נאמן לומר שלא ידע. ע"כ שוב י"ל דגם אמתלא ל"ה ולכאו' י"ל כיון דכל אדם יש לו חזקת חיוב לשמוע פ' זכור מס"ת כשרה א"כ כשיש עד אחד שיאמר שהס"ת פסולה אינו יכול לצאת חובת קרי' ובשלמא כשע"א בא לאסור דבר המותר אינו נאמן נגד חזקת כשרות ורק היכא שהי' בידו ואמר ליה בפעם הראשון משא"כ היכא דאיכא חזקת חיוב והעד אומר דלא נפטר מחיובו נאמן דחזקת חיוב מסייע להעד והרי ע"א נאמן בסוטה לאסור כיון דקינא לה ונסתרה אתרע חזקת כשרות כש"כ בדאיכא חזקת חיוב נאמן ע"א שלא נפטר ועיין בתשו' ר"ע איגר סי' ז' שצידד לומר מה"ט ל"מ חזקה דרבא שהביא סמנים בסופר שלא נבדק אם הביא סמנים דכיון שעושה תפילין לפטור כל אדם מחיוב הוי כמו חליצה עיי"ש. אך בגמ' לא משמע כן דא"כ אמאי אמרינן שם דאינו נאמן לפסול ס"ת והרי הוא אומר דלא יצאו בהס"ת חובת קריאה איכא חזקת חיוב וע"כ צ"ל כמ"ש הר"ן דמה"ט אינו נאמן דחזקת פועל עשה כהוגן וכל שאין בידו חזקה דמשקר ומה"ט אף באומר שלא ידע הדין כיון דרוב יודעין אף דאיכא חזקת חיוב רוב עדיף מחזקה. אך י"ל דבשלמא כשאומר במה שידע רק ששכח כגון שאומר שאזכרות לא כתב לשמה וכמ"ש המרדכי ששכח אנן סהדי שמשקר כיון שלא אמר בפעם הראשון אבל באומר שלא ידע שמשום הכי לא אמר בפעם הראשון ונותן אמתלא נהי דאיכא רוב מצוין אצל ספרים מומחים הם מ"מ ע"א נאמן נגד רוב כמ"ש הפנ"י וכיון דחזקת חיוב מסייע לדבריו אולי נאמן אך י"ל חדא דהרי ס"ל דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם לאו דוקא רוב אלא כל מצוין ואפי' אם נאמר דל"ה רק רוב מ"מ הש"ש כתב בשמעתתא ו' פ' ז'. דע"א אינו נאמן נגד רובא דליתא קמן ועיי"ש שכ' דמה"ט אינו נאמן הסופר לפסול ס"ת כיון דרוב סופרים כותבין לשמה והו"ל הוחזק מחמת רובא עיי"ש אך הנוב"י קמא חאה"ע סי' ס"ט אזיל בתר איפכא דברובא דליתא קמן ודאי ע"א נאמן נגדו. והנה גם הרשב"א כ' ביבמות פ"ח דהיכא דטוען ברי ל"מ חזקה וה"ה דרוב ל"מ בטוען קים לי בנפשאי שאני מן המיעוט כמ"ש תוס' ב"ק כ"ז ועיין בספרי חא"ח סי' נ"ג אות ד' דגם בדיני נפשות דינא הכי עיי"ש א"כ י"ל בשלמא בגמ' שאמר סתם שהוא פסול ולא אמר אמתלא כיון שנתן בסתם הס"ת הוי כאמר שהיא כשרה ואינו נאמן אח"כ לומר ואנן סהדי שהוא משקר משא"כ אם אומר הסופר אמתלא שלא ידע עד היום א"כ הרי איכא קצת פוסקים דס"ל. אף באמר מתחלה נאמן לעקור דבריו הראשונים באמתלא עיין נוב"י תנינא אה"ע סי' קנ"ו וש"ש שמעתתא ו' פ' י"ג י"ד. וכש"כ כשנתן תחלה בשתיקה דנאמן באמתלא ואף דאומר נגד הרוב הרי להנוב"י נאמן ע"א נגד רוב. מ"מ נ"ל אף להנוב"י דע"א נאמן נגד רוב אף ברובא דליתא קמן מ"מ ברוב שכבר הוחזק אינו נאמן נגדו ע"א רוב שכבר הוחזק אלים טובא ומה"ט כתבתי בספרי אות הנ"ל דבא על א"א קטנה הורגין ול"א דלמא איילונית הוא משום דהוא רוב שכבר הוחזק עיי"ש א"כ ה"ה בנ"ד כיון שהסופר כבר נתן הס"ת וכבר קראו בו והחזיקו להסופר שהוא מהרוב שיודע לכתוב השמות כדת ברוב שכבר הוחזק גם הנוב"י מודה וע"כ ל"מ האמתלא לומר שלא ידע עד רוב שכבר הוחזק:

טו ובעיקר הדין אם הסופר אינו נאמן אם יש ללמד הציבור לומר שאין מאמינים לו הנה הרמב"ם בסוף ה' פסולי המוקדשים כ' באמר לו זבחים נתפגלו אם הי' נאמן לו סומך על דבריו ואם לאו שורת הדין שאינו נאמן והרוצה להחמיר על עצמו ה"ז משובח וכיון דהרמב"ם פוסק כרבא כדאיתא בסוף ה' מטמאי משכב ומושב ע"כ מיירי הר"מ באשכחי' ולא אמר בפעם הראשון דאל"כ נאמן מדינא לרבא והר"מ פוסק כן ומ"מ כ' דהרוצה להחמיר ע"ע הרי זה משובח. וכן פוסק פ"ב מק"פ ה"א דבאומר שלא לשמו שחט שורת הדין שאינו נאמן ורשאי להחמיר על עצמו וה"ז משובח וע"כ מיירי ג"כ שלא אמר בפעם הראשון ומ"מ ה"ז משובח. והן אמת דמ"ש שיביא פסח שני דבריו תמוהין כמו שהקשה הראב"ד וצ"ל שימנה בתנאי אבל מ"ש הז"מ היא כדבריו סוף פסולי המוקדשין וצ"ע אמאי לא כ' הר"מ כן בפ"א מה' תפילין גבי ס"ת ה' י"ח כשכתב שאינו נאמן גם צ"ע על הטור וב"י סי' קכ"ז שכתבו דבאומר נתנסך יינך אינו נאמן ומלמדין אותו לומר שאינו מאמינו והרי הרמב"ם כתב שהאומר ה"ז משובח. ע"כ נ"ל לישב לפמ"ש לעיל דהיכא דיש לו חזקת חיוב לכאורה יש להאמין ע"א ובשגם לפמ"ש הפנ"י בקדושין דע"א עושה ספק רק דנגד חזקה אינו נאמן וכשיש חזקת חיוב הי' לו להיות נאמן רק שכתבתי דנגד חזקת חיוב יש רוב שכבר הוחזק. על כן פוסק הר"מ דדוקא כשרוצה לאסור של חבירו וליכא חזקת חיוב א"צ להאמין וליכא שבח כלל אך כשאומר נתפגלו זבחים והוא מחויב באותן זבחים חזקת חיוב מסייע לדבריו וע"כ כ' דין זה בפסח ובזבחים. ומה שאמר נטמאו טהרותיך מיירי ג"כ בטהרות שהוא מחויב בהם כגון פסח. או יין לנסכים ומ"ה כ' ה"ז משובח, משא"כ בדבר שאינו מחויב והוא בא לאסור של חבירו מלמדין לומר איני מאמינך. ולפ"ז בס"ת דאיכא ח"ח י"ל דאין מלמדין לומר דאיני מאמינך והר"מ קיצר בה' תפילין ועכ"פ בנ"ד אם הסופר הוא ירא ד' ואומר בב"ר דבר ברור שכ' שלא לשמה ונותן אמתלא מה שלא אמר מתחלה שורת הדין שאינו נאמן ומ"מ כיון שהאומר שנאמן משובח אין ללמוד שהציבור יאמרו שאין מאמינין וע"כ יש לשאול עוד הפעם להסופר ואם יתן אמתלא אזי יש לצוות, להסופר שיתן בעצמו לקטן לגרום מחיקה ואז יתקן כדת ואין לחוש על הוצאות מה שיצטרך הסופר לנסוע לשם כי הדבר נוגע לשל רבים כנלע"ד וד' יצילני משגיאות. ואם הסופר בעצמו יצוה לקטן אם הוא יודע בבירור שנתכוין בעת כתיבה לשם חול ולא נתקדש אולי יוכל לומר לקטן למחוק ממש דמהדין הוא בעצמו מותר למחוק כמ"ש הש"ך אך מחמת חומרא לא ימחוק בעצמו רק יצוה לקטן למחוק:

טז והנה ראיתי בתשו' רדב"ז חלק א' סי' ע"ז דברים תמוהין שכ' שם בהי' צריך לכתוב יהודה וכתב שם הויה אם מותר למחקו והשיב דאם לא נתכוין לשם מותר למחוק וראי' מפ' הבונה בהי' צריך לכתוב השם וכו' וחכמים אומרים אין השם מן המובחר וכ' ואפי' תימא דאין השם מן המובחר אבל לא שיהי' מותר למחקו בנ"ד שהי' צריך לכתוב יהודה וכ' השם לכונת יהודה לכ"ע מותר למחוק. והנה מ"ש ואפילו תימא דאין השם מן המובחר אבל לא שיהי' מותר למחוק זה תמיה גדולה דהרי במס' סופרים פ"ד מבואר היה צריך לכתוב השם ונתכוין וכ' יהודה ולא נתן בו דלת מוחקו וכותב את השם ר' יהודה אומר יעבור עליו קלמוס וחכמים אומרים אין זה מן המובחר הרי מבואר דלת"ק מותר למחוק ומה זה דקאמר ואפי' תימא ולומר דכונתו דחכמים דפליגי את"ק בזה מנ"ל הא. ושמא יש לישב דבריו דכונתו דממס' סופרים אין ראיה די"ל דמוחק כדי לכתוב במקומו שם כיון דהוא לצורך תיקון במקומו שרי משא"כ בהך דרדב"ז דרוצה למחוק כדי לכתוב דבר חול ולכן כ' ואפילו תימא דאין השם מן המובחר אבל לא שיהי' מותר לו היינו שלא לכתוב במקומו מ"מ בנידון דרדב"ז מותר למחוק אף שלא לכתוב במקומו שם אחר כנלפע"ד לישב שלא יהיו דבריו תמוהין ומדברי רדב"ז מבואר קצת מ"ש לעיל דהיכא שצריך לכתוב שם וטעה עקירה בטעות לה"ע משא"כ היכא שצריך לכתוב יהודה:

יז והנה ראיתי בתשו' תועפת ראם יו"ד סי' מ"א שכ' דדיו ע"ג דיו אין בו משום מחיקה כיון דהכתב הראשון עליו ומה בכך שמעביר בקלמוס להוסיף דיו לעולם הכתיבה הראשונה עליו ודוקא דיו ע"ג סיקרא הוי מחיקה עיי"ש שהאריך והנה במח"כ נעלם ממנו דברי התשב"ץ ח"א סי' קכ"ז שכ' ואם נפשך לומר דבהעברת דיו ליכא למיפסלי' מטעם מחיקת השם ותסתייע בזה מדאקשינן בפ' הנזקין וליעבר עליו קולמוס ואצטריך לאוקמי משום מנומר אלמא דדוקא מהאי טעמא אבל מטעמא דמחיקה ליכא למפסלין הא ליתא דשאני התם שהאזכרות לא נכתבו לשמן וכיון שלא נכתבו לשמן לא קדשו כלל וכיון שלא קדשו שרי במחיקה הרי מבואר דס"ל להתשב"ץ דדיו ע"נ דיו נמי' מקרי מחיקה והנה מה שמסיים התשב"ץ ומכאן אפשר ללמוד דין זה שאין זה מוכח מכאן משום דהתם אמרינן דיו ע"ג דיו פטור נ"ל דצ"ל ומכאן א"א ללמוד דין זה וכונתו שאין ללמוד משם דמותר למחוק משום דקי"ל דיו עג"ד ל"ה כתיבה וה"ה דל"ה מחיקה ועכ"פ מבואר מדבריו דלע"ד דיו עג"ד הוי כתיבה ה"ה דהוי מחיקה ודלא כתשו' תועפת ראם שכ' דאפי' במחקו כתב הראשון דהוי כתיבה מ"מ מחיקה ל"ה וכ"כ התשב"ץ להדיא ח"ג סי' קצ"ג דאסור להעביר דיו על שם דהוי עוסק. איברא דנ"ל דהתשב"ץ כשטתי' דס"ל דאסור להעביר דיו על שם אף שלא נמחוק משום מוחק ומשום מנומר. אמנם כבר כתבתי לעיל דמת"ה סי' מ"ח משמע דאף על השם מותר להעביר בקלמוס אם השם כשר בלא"ה וכן מוכח מתשו' הרא"ש הובא בטור סי' רע"ו שכ' באותיות השם דבוקות מותר להפרידן ואין צריך להעביר בקלמוס משמע דאם רוצה מותר להעביר בקלמוס וכ"כ בנוב"י א"ח סי' א' א"כ לסברתם י"ל דיו ע"ג דיו ל"ה מוחק. ושוב נראה לי הכונה בתשב"ץ סי' קכ"ז שכ' ומכאן אי אפשר ללמוד דין זה דקיי"ל דעג"ד ל"ה כתיבה הכונה דאף דמתקן בכתב השני ל"ה מוחק ומ"ש בתשב"ץ ח"ג סי' קצ"ג דאסור להעביר בקולמוס משום מוחק הנה דבריו בלא"ה תמוהין שכ' דקיי"ל דיו ע"ג דיו חייב משום מוחק והרי לפנינו בש"ס דגיטין ובר"מ ה' שבת דאין כאן מוחק וזה תימא רבתי וצ"ל כונת התשב"ץ בנתאדם הדיו וע"כ יעשה שחור והוי כדיו ע"ג סיקרא כנ"ל לישב דברי התשב"ץ לפי חומר הנושא. ושוב מצאתי בתשו' שואל ומשיב מ"ב ח"ג סי' קע"ד שכ' דדברי תועפת ראם הם כדברי התשב"ץ. ובאמת משמע מתשב"ץ דלא כדבריו:

יח והנה מה שהבאתי לעיל בשם הגאון ר' ליבש נ"ז זללה"ה דבשמות שהוא מסופק יכתוב שלא לשמה ואח"כ יעבור עליו קולמוס לשמה ויועיל ממנ"פ דאם הוא חול לא הועיל בכתיב' שני' דכתב ע"ג כתב בלא תיקון ל"ה כתב ואם הוא קודש הוי כתב מלבד מה שכתבתי לעיל דבריו צ"ע דדבר זה מבואר דשם חול אסור להקדיש ועושה עבירה בזה. ובתשב"ץ כ' דלא חל הקדושה דהוי כמקדיש בעל מום והובא ברמ"א ותמה הטו"ז בהגהותיו הובא בשו"ת בני יהודה ובברכי יוסף ס"ק ז' דהרי גם במקדיש בעלי מומין אמרינן פ"ק דתמורה תפדה ויביא בדמי' קרבן הרי דחל הקדושה ונ"ל לישב דבתמורה ה' מקשה לרבא והרי מקדיש בעלי מומין לגבי מזבח דרחמנא אמר כל אשר בו מום לא תקריבו ופירש"י דה"ה דאסור להקדיש ותנן מה שעש' עשוי וקדש לדמיו ונימא אעל"מ ומשני שאני התם דאמר קרא ולנדר לא ירצה הא מקדש קדשו הרי חזינין דלולא קרא היינו אומרים דלא קדיש כלל א"כ בכתב חול לשם קודש שכ' הטו"ז והברכי יוסף דעבירה עושה שוב אמרינן אעל"מ ול"ה קודש כלל ומותר למחקו דאין ללמוד ממתפיס בעלי מומין דגלי קרא והתשב"ץ לא למד רק דהרי חזינין דמתפיס ב"מ עובר בעשה ה"ה במקדש שם חול ובזה שוב אמרינן אעל"מ דאין ללמוד זאת ממתפיס בעלי מומין נגד כלל המסור לנו דכל מילתא דארל"ת אעל"מ. ולפ"ז יצא לנו דלאביי דס"ל אע"ע שפיר י"ל דכותב שם חול לשם קודש הוא קדוש דבתמורה אמרינן דלאביי ל"צ קרא למתפיס בעלי מומין דקדוש:

יט ובהכי נ"ל לישב מה שהקשה הגאון אזולאי, בכסא רחמים במס' סופרים פ"ה ה"ה טעה וכתב יסגירם קל אל עויל והכונה דכ' שניהם קודש מקיים את הראשון ומחטב את האחרון והיינו שקודרו ולהתשב"ץ סי' קע"ז דכתב שם של חול לקודש לא קדיש כלל דהוי כמתפיס בעלי מומין למ"ל לקדור יניחנו וכשר ועוד קשה ימחק דעדיף טפי למחוק מלקדור להנ"ל י"ל דמס' סופרים ס"ל כאביי דאי עביד מהני ומ"ה צריך לקדור ואין תימא אם מס' סופרים ס"ל כאביי דהרי למסקנא דסוגיא דתמורה פליגי תנאי בפלוגתא דאביי ורבא ודוק היטב עוד י"ל דאף לרבא דלא קדיש משום דל"מ מ"מ אין בתיבה זאת שום קדושה וצריך למחוק התיבה, והתשב"ץ ל"ק רק דאינו פסול ומותר למחוק אבל צריך למחקו דתימא הוא דאי עביד ל"מ ולא יהי' קדוש כשם ומ"מ קדושת ס"ת יש בזה דכיון דעבר אמימרא דרחמנא ל"מ מידי ע"כ צריך למחוק או להעביר בקולמוס למ"ד דמהני העברת קולמוס אולם מס' סופרים ס"ל אע"מ ומ"ה צריך לקדור. ועכ"פ כיון שכ' הברכי יוסף דהיא עבירה לקדש שם חול א"כ בספק אם הוא של חול איך יעבור אח"כ בקולמוס לשם קדושה דילמא הלכה כר' יהודה דאף באינו מתקן כתב ע"ג כתב הוי כתב ונמצא דעושה עבירה שמקדש שם חול ואף דהיכא דאין מתקן בכתב הב' גם לר"י ל"ה כתב כדאיתא בגטין מ"מ קצת עבירה עושה בזה ע"כ המובחר כמ"ש לעיל לגרש על תנאי ואינו עושה עבירה כלל ולדינא כבר כתבתי הכרעת דעתי שהסופר בעצמו יצוה לקטן אולם אם כבר נעשה מעשה עפ"י הוראת חכם להעביר בקולמוס מותר לקרות בס"ת דכבר כתבתי דמדינא הסופר אינו נאמן רק שיש לחוש לדבריו וכשהעבירו בקולמוס יש ס"ס שמא שקר אמר ושמא מהני העברת קולמוס מדאורייתא והוי ספיקא דרבנן. ומ"ש בתחילת דברינו דהספק נולד בדאורייתא ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן י"ל כיון שהסופר אומר נגד הרוב מדאורייתא ודאי אינו נאמן ואין הספק נולד בדאורייתא ומ"מ להורות לכתחילה להעביר בקולמוס אין לנו דאין לעשות ס"ס בידים וגם יש לחוש לשיטת התשב"ץ דאסור להעביר בקולמוס אף בלשמה כמ"ש הגאון ר"ע וגם כיון דאם עושין תיקון לחוש שנאמן אצליהם א"כ לדברי הסופר עדיין הספר פסול מדרבנן ע"כ נ"ל כמ"ש:

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה