שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן קה
ב"ה:
פרעמישלא תרנ"א לפ"ק:
להרב החריף ובקי מוה' חיים מאיר לאקאמאן נ"י מלבוב:
ע"ד הס"ת שמצא כתוב למד של השם על המטלית וכן ה' של השם על המטלית וכן ו' של השם אינו מוקף גויל מהיריעה רק מהמטלית וכן יש כמה אותיות שמקצתן על הגויל ומקצתן על המטלית:
א תשובה נידון זה כבר דיברו גדולי הפוסקים ואענה אף אני חלקי מה שתעלה מצודתי בעזה"י. הנה אם נכתב כל השם על המטלית נרא' משבות יעקב ח"ב סי' פ"ח שאסור מטעם דאולי ע"י גרירה יתפרד הקלף. אך זה לכתחלה אמנם אם כבר נתקן באופן זה שנכתב על המטלית אין סברא לפסול מפאת כן דהמעיין בתשו' מהרי"ק סי' קכ"ב יראה דמותר לתקן ע"י מטלית מקלף דמה שהוצרך מהרי"ק שם להתיר משום דאף אם חסר אותיות מותר לקרות בו הוא דוקא במטלית מבגד אבל במטלית קלף ודאי מותר לתקן ע"כ אין חילוק. אף אם נכתב שם על המטלית כשר וכן משמע מש"ך סי' ער"ה סק"ג מדכתב שאם הי' השם כתוב על המטלית מותר להסיר המטלית עם השם משמע דהספר כשר ונהי דאין להוכיח מדבריו דמותר לכתחל' לכתוב על המטלית די"ל דהש"ך קאי אם כבר נכתב מה דינו. מ"מ עכ"פ מוכח דבדיעבד כשר ואף דעבר הסופר וכתב לכתחל' מה שלא הי' צריך לכתוב מ"מ בדיעבד כשר. ול"ש לומר מצוה הבאה בעבירה כיון דהבעלים לא עשו עבירה כמבואר באו"ח סי' תרמ"ט ס"א דלאחרים כשר. וקצ"ע בזה בלשון ר"י בן הרא"ש הובא בב"י סי' רע"ו שכ' דאסור לקדר שמות וז"ל ואולי אם נקדר לא הי' מסלקה מ"מ כיון שעש' בה עביר' טוב להחליפ' ונרא' טעמו משום מה"ב וז"א דלאחרים כשרה. אולי מיירי הר"י בן הרא"ש בס"ת שלו ולגבי עצמו מ"מ לשונו צ"ע דמתחל' כ' אם נקדר לא הי' מסלקה ושוב כ' כיון שעש' בה עביר' והכי ברישא נקדר בעצמ' ושמא כונתו ברישא שנקדר ע"י קטן דלא נעש' עביר' ושוב כ' מ"מ כיון שעש' בה עביר' טוב להחליפ'. אולי כוונתו דבתחל' כ' דלא הי' מסלק' היינו להפסיד' ושוב כ' טוב להחליפ' היינו שיחליפ' ויתן לאחר אותה היריע' ויקח לעצמו משל האחר דלאחר ל"ה מה"ב כנ"ל. מ"מ מצינו למנין כמה דינים בס"ת לחלק בין לכתחל' לדיעבד כגון לענין תלי' אין תולין השם לבד לכתחל' ובדיעבד כשר כמבואר ר"ס רע"ו על כן נרא' דרק יענין קידור השם מחמיר הר"י בן הרא"ש:
ב והנה אם נכתב מקצת השם על הגויל ומקצתו על מטלית דמבואר בשבות יעקב דזה בודאי אסור לעשות יש לעיין בדיעבד מה דינו. דלכתחל' ודאי גרע מכל השם שנכתב דשם אף אם יפול המטלית מ"מ ישאר בקדושתו משא"כ בחצי השם אם יפול לא יהי' קדושת השם בו ואולי אסור מדאורייתא ליטול המטלית דהוה כמוחק השם. אך פשוט דל"ה מוחק את השם כיון שאינו עוש' מעשה בשם אלא שמחלק כמ"ש הטו"ז סי' ש"מ ס"ק א' לענין שבת דל"ה מוחק מה שפותח הספר כמו דמקרב ב' אותיות א"ח משום כותב ה"ה במחלק ב' אותיות אינו חייב משום מוחק ה"ה בשם הדין כן ולפי דברי הטו"ז שם נרא' דאם מקצת אות כ' על הגויל ומקצתו על המטלית ונטל המטלית א"ח משום מוחק השם כמו שא"ח משום מוחק בשבת ונ"מ דאם חייב משום מוחק יש לאסור אף בדיעבד דשמא משום טירדא יקח המטלית ויהי' חייב משום מוחק משא"כ לפמ"ש דא"ח משום מוחק השם אין לאסור מטעם זה, והנה אין לדמות לתולה מקצת השם דמבואר במנחות ל' ע"ב דאסור ונאמר דה"ה מקצת השם על המטלית דתולה מקצת השם שאני דמבטל הקרי' דלא יקרא ביחד ועוד דהוה הפסק משא"כ מקצת השם על המטלית כיון דמטלית הוה דבק טוב ל"ה שום הפסק ויקרא ביחד. ולכאור' יש לחלק בין המטלית מתחלת הכתיבה דכשר ובין כבר כתב שם ונתקלקל וחתך הנייר ועשה מטלית וכ' מקצת השם והוא דבש"ס דזבחים פ"ח אמרינן כלי קודש שניקבה אין מתיכין אותן ואין מתיכין לתוכן אבר נפגמו אין מתקנין אותן. א"כ שם הקודש דבודאי קדוש יותר מכלי קודש על כן אין מקדרין השם כמ"ש בתשו' הרא"ש סי' ג' והוא מה"ט וכ"ש דאין נותנין מטלית לתקן ודוקא בשאר הס"ת דלא קדוש ככלי שרת מותר לעשות מטלית ולא בשם הקודש א"כ זה דוקא כשכבר כ' שם הקודש ונתקלקל אבל כשעש' מטלית בתחלה וכ' שם הקודש ל"ה גנאי לקודש. אולם כיון דלא מצינו זאת רק בכלי שרת מטעם דאין עניות במקום עשירות כמ"ש תוס' שם ד"ה נשמטה וכן הוא ברמב"ם פ"א מכלי מקדש הט"ו י"ל דבשם הקודש לא אמרינן הכי וע' במ"ל פ"א מכלי מקדש דבכלי שראוי עוד למלאכתן מותר לתקן ונ"ל קצת ראי' מדאמרינן בשבת ק"ב דקרש שנפל בו דרגא מטיפין לתוכו אבר אף דאין עניות במקום עשירות וע"כ משום דחזי עוד:
ג וע' בתוס' שבועות י"א ד"ה מכל מקום שהקשו ממכחשת שתיקנו והלא כלי שרת אין מתקנין ותרצו דודאי ל"ה כ"ש. אלא שהקטורת הי' קדוש קדושת הגוף בדיבורו שהי' אומר יהא זה קטורת הי' חל עליו קדושת הגוף אחר כתישה במכתשת כמו הבהמה שהי' קדושה כשאומר יהא זה לחטאת ודברי תוס' תמוהין דאטו בהמה נתקדשה קדושת הגוף מעצמה והלא אמרינן בסוטה ט"ו ע"ב דדם נתקדש בסכין וה"ה הבהמה גופה וכן אמרינן במנחות ע"ח ע"ב סכין מקדש ככלי שרת וע' תוס' חולין דף ג' ד"ה כגון וממנ"פ אם כוונתם שנתקדש קדושת הגוף לפסול ביוצא ובטמא זה הסכין מקדש ואם כוונתם קדושת הגוף שלא תצא לחולין זה תיכף נתקדש בשעת הקדש ואינו דומה לקטורת שלא נתקדש תיכף ועוד אמאי כ' כשאמר יהא זה לחטאת ולא כתבו הרי זה לחטאת כדאמרינן בנדרים ו' והרי זה הקדש ואם כוונתם לאמר שור זה יהא עולה לאחר ל' יום כמו בנדרים כ"ט הו"ל לפרש עוד הקשה מ"ל פ"א מה' כלי מקדש על תוס' מדאמרינן בירושלמי פ"ד דשקלים דמכתשת מקדש ככלי שרת ותוס' כתבו דמכתשת ל"ה כלי שרת על כן נראה דגם תוס' כונו כמו דאמרינן בירושלמי והיינו דבהמה נתקדשה בשעת שחיטה שראוי להקרבה והסכין ל"ה כלי שרת רק בקדושה בעי מכח דבור פה שהבעלים הקדישו וחלה הקדושה בשעת שחיטה לפסול ביוצא ובטמא וזה הכוונה סכין מקדש וכן מכתשת מקדש ככלי שרת הכונה דלא הי' כלי שרת רק דחל קדושת פה בשעת כתישה. וזה כיונו בדבריהם ושמא פירשו כן גם בסוטה ט"ו דאמרינן דם אעפ"י דנתקדש בסכין בעי אח"כ כלי שרת היינו נמי נתקדש קדושת פה. ומה דאמרינן במנחות לענין לחמי תודה ושתי הלחם דסכין מקדש זה למ"ד אע"ג שאין לו תוך מקדש אבל למ"ד אין לו תוך אין מקדש וכן לדעת תוס' ריש חולין דל"ב סכין כ"ש הכונה דקדושת פה מקדש בשעת שחיטה וע' ריטב"א ריש חולין דהדם לא נתקדש קדושה גמורה בשעת שחיטה רק בשעת קבלה וע' בספרי חיו"ד סי' ו' אות י"ד מה שישבתי דבריו במקצת מש"ס דזבחים כ"ו ואולם מהך דסוטה ט"ו עדיין דבריו תמוהין דאם הדם לא נתקדש קדושה גמורה רק בשעת קבלה מה ראי' מייתי בה' מדם לקומץ דנתקדש בתחלה קדושה גמורה וצע"ג. ולפמ"ש בספרי הנ"ל סי' ו' אות י"ג דפסח גם לתוס' בעי סכין כ"ש כיון דבעי שחיטה דוקא לשם פסח ולא סתמא עיי"ש א"כ י"ל דבפסח מודה ריטב"א דנתקדש דם בשעת שחיטה קדושה גמורה א"כ ראיות הגמ' סוטה ט"ו ע"ב מדם פסח דנתקדש בסכין ומ"מ בעי קבלה בכ"ש. וה"ה קומץ ושמא י"ל דמה"ט בפסח ל"מ שאלה אחר שחיטה דנתקדש ע"י מעשה ודוקא בשאר קדשים כ' תוס' כריתות י"ג דמהני שאלה דל"ה רק קדושת פה לפמ"ש תוס' הכא בשבועות ע' מ"ש בספרי ליו"ד סי' קכ"ה אות ו' וע' בספרי סי' ק' אות ב' לענין בל יחל תליא ג"כ בזה דאם נתקדש בקדושת פה חייב משום בל יחל. ואקצר במקום שאמרו להאריך:
ד והנה בתשו' מעיל צדקה סי' כ"ט כ' השם שחציו על המטלית וחציו על היריעה. נ"ל שהוא יותר גרעון מנכתב חוץ לשיט' וגם בגיטין פוסלין הכתיב' בשני קלפים. נ"ל דמיירי בהי' כתוב השם על הקלף ונתקלקל ועש' אח"כ טלאי. אבל אם הי' הטלאי קודם הכתיב' כיון שהב"ש מכשיר אף בגט בכה"ג גם בשם ל"ה גנאי לשם כיון דדבק חיבור ואינו דומ' לכתב השם חוץ לשיט' דניכר להדיא והוה גנאי יותר דהרי זה דאין לכתוב השם חוץ לשיט' מבואר בטור יו"ד סי' רע"ג ובש"ע או"ח סי' ל"ב סעיף ל"ה וזה דאין לכתוב חצי השם על המטלית אין מבואר בש"ע רק בשבות יעקב. וגם בכותב שם מקצת חוץ לשיט' מג"א שם מכשיר וכן דעת רוב הפוסקים רק קצת פוסקים אוסרי' והובאו בספר משנת אברהם בשער תשוב' חצי אות במטלית על כן נ"ל דחצי השם על המטלית קיל מכתב חוץ לשיט' דהרי למהרי"ק מה דפליגי תנאי אם לכתוב על המטלית מיירי במטלית של מין אחר אבל במטלית של קלף אין מי שאוסר. על כן ברור דעכ"פ בנעש' המטלית קודם כתיב' כשר וכיון דבנ"ד יש לתלות שהדבק נעש' קודם. כתיב' דכאן נמצא וכאן הי' עיין יבמות קט"ו ובמג"א סי' תס"ז לענין מזמן לזמן מחזיקין על כן לדעתי גם בנכתב חצי השם על מטלית אין לתקנו רק ישאר ואף לדעת הגאון מליסא בסידור שפוסק דבחצי אות על המטלית יש להוציא אחרת מ"מ באותיות שלימות רק חצי השם עדיף טפי דשם בחצי אות מצינו שהש"ך והב"ח אוסרים להדיא דל"ה מוקף גויל כיון שבעור שלמעל' יש סדק משא"כ בשתי אותיות. אמנם מה שנמצא אות שאינו מוקף גויל רק ע"י המטלית אם הוא מהשם לדעתי פסול אך אם הוא אינו מהשם עדיין יש לדון בדבר דהרב' פוסקים מקילין וקצת מחמירין אך אם יש לתלות דגם זה נעש' המטלית קודם כתיב' נהי דבזה יש חומרא יותר דלדעת תירץ א' בב"י ל"ב היקף גויל רק בשעת הכתיב' ולא אח"כ מ"מ יש להקל דכיון דדבקו בתחל' קודם כתיב' הוה כגוף אחד. על כן לדעתי יש להקל בזה אך אם הוא מאותיות השם יש להחמיר כיון דאף בשתי אותיות דעת קצת פוסקי' להחמיר א"כ כש"כ באינו מוקף גויל: ה והנה הגאון מהרש"ק בסת"ם סי' מ"ד ומ"ה וסי' פ' אוסר בכל שם הנכתב על המטלית דל"ה זה אלי ואנוהו ובאמת יש סברא בזה כמו שאמרו חז"ל גנאי לת"ח שיצא במנעלים המטולאים וכש"כ השם הוי' ב"ה. אך שם אמרו בטלאי ע"ג טלאי בשבת קי"ד וגם לגנוז יריעה מפאת כן הוא בזיון יותר. והנה בספר בית מאיר או"ח סי' ל"ב סעיף ל"ו הורה ג"כ לאיסור באות חצי על המטלית כהב"ח ולא כטו"ז וכ' דבתחילת הכתיב' ודאי פסול דל"ה כתיבה תמה. הגם דמה שהביא ראי' ממנחות ל"ד דל"ה כתיבה תמה על עצים ואבנים וכ' דאף חלק ברהיטנא ל"מ ונייר מדובק גרע מעץ חלוק לא נהירא דכשעושה אומן דיבוק הטלאי עדיף מעצים ואבנים והוה כתיבה תמה, מ"מ בגוף הדין קשה להקל וכן הגאון חת"ס פוסק להחמיר בסי' רע"ח כדברי הב"ח. ובח"ס שם תמה על מהרי"ק שם סי', קכ"ב שכ' דבגמרא מיירי מטלית שאינה קלף והא דכשר משום דאפי' חסר איזו תיבות מותר לקרות כמ"ש מרדכי בשם ראבי' פ"ב דמגילה במגיל' וה"ה בס"ת [באמת צ"ע למה לא הביא מהרי"ק דברי תוס' מגילה ט' ד"ה בשלמא דמבואר להדיא דכשר בס"ת ויותר צ"ע על ח"ס דמחלק בין מגילה לס"ת והרי תוס' כתבו להדיא דכשר בס"ת לקרות בו וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ר סי' ט' אות ד' על דברי תוס' מגילה. שוב ראיתי במכתב כת"ה שהרגיש בזה וע' בר"ן מגילה מביא שיטת תוס'] והח"ס הקשה על מהרי"ק ומרדכי מש"ס פ' הקומץ דאמרינן גבי שמנה פסוקים אפשר ס"ת חסר אות אחת והתורה אמרה לקוח את ספר התורה וכו' הרי דפשיטא לי' לש"ס דלא מיקרי ספר. וכ' כ"ת בשם פמ"ג דלענין שיצא ידי כתיבת ס"ת אינו יוצא בחסר אות אחת. אבל מצות קריאת ס"ת יצא ובאמת זה מדברי הר"ן שמביא ב"י סי' רע"ט וע' בדברי ב"ה בב"י סי' רע"ט שכ' דאם לא יצא מצות כתיבת ס"ת כיון שאינו מקיים מצות עשה בס"ת חסר אינו ראוי לקרות בו אבל אם כבר קיים מצות עשה בס"ת אחרת רשאי לקרות בס"ת חסר פסוק אחד וכו' ואיני מבין מה ענין זה לזה דכיון דרשאי לקרות בס"ת תו כשכבר קיים המצוה למה אינו רשאי לקרות אם לא קיים ושמא כונתו משום גזירה דאם נימא דיוכל לקרות שוב לא יכתוב ס"ת אחרת ולא יצא שוב על כן גזרו שלא לקרות בו והנה הי' מקום לומר דמה"ט ס"ל למרדכי ותוס' שמותר לקרות בס"ת חסרה וכן דעת הרמב"ם משום דאין מברכין לקרות בס"ת רק נותנים שבח והודי' על נתינת התורה ול"ה ברכה לבטלה ומה"ט לא תיקנו ברכה על מצות כתיבת ס"ת דילמא חסר אות אחת עי' חת"ס או"ח סי' נ"ז אבל לברך ברכת התורה דהוי שבח והודי' אין חוששין אבל לקבוע מזוזה ולהניח תפילין אין רשאין בחסר אות אחת דהוה ברכה לבטלה אך צ"ע במגילה דמברכין על מקרא מגלה ומברכין על חסירה לתוס' והוי ברכה לבטלה וצריך לומר דמגלה נקרא אגרת ומ"ה מברכין אחסרה כמ"ש ג"כ ח"ס ולפ"ז ניחא בין במגילה בין בס"ת באופן דאין לדחות דברי מהרי"ק ומ"מ להקל באות חצי' על המטלית וכש"כ בשם מסתפינא להקל והמובחר דבאות פשוט יש למחוק ולגרור האות וקצת אותיות לפני' ולכתוב כל האות על הקלף אך בשם ההכרח לקדור כל השורה ולעשות מטלית על כל השורה וכיון שאינו קודר השם לבד ואינו עושה מטלית בשם לבד ל"ה בזיון לשם וכ"כ הגאון מהרש"ק: ו ואין בהמ"ד בלא חידוש נ"ל בהא דגיטין נ"ד בההוא דאתי לקמי' דרב אמי א"ל ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתים לשמן א"ל ס"ת ביד מ' א"ל ביד לוקח א"ל נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת א"ל רבי ירמי' נהי דהפסיד שכר אזכרות שכר דס"ת כולו מי הפסיד א"ל אין שכל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אין שוה כלום דלא נודע במה פליגי ר' ירמי' ור' אמי, דדוחק לומר דר' ירמי' ס"ל דמהני העברת קולמוס כמ"ש הרשב"א בחידושיו דהרי מיחזי כמנומר, אמנם יש להקשות למה לא יצטרך בעל ס"ת לשלם שכר הנאה עכ"פ נהי דהסופר מודה שלא כ' לשמן והס"ת אינו שוה מידי מ"מ הרי אומן קונה בשבח כלי והס"ת של הסופר ונהי דהסופר מודה דלא שוה מידי הרי הבעלים אין מאמינין לו ועפ"י דין אינו נאמן א"כ הבעלים נהנין מס"ת שלו הרי דומה לטרפה שנתבטלה בשל חברו דהבעלים משלמין שכר הנאה עיין פמ"ג סי' ק"ט דלדי לשלם שכר כולה ובספר ברוך טעם לא כ' כן ואני כתבתי בספרי לא"ח סי' ס"ב אות ג' בשם ירושלמי שיחלוקו שניהם וזה תליא בפלוגתא דזה נהנה וזה לא חסר והנה ר' ירמי' הי' סובר דזה נהנה וזה ל"ה חייב א"כ בס"ת נהי דהוא מודה דלא שוה כלום מ"מ כיון שחבירו משתמש ונהנה מהכתיבה ל"ג מאיסור שנתבטל בהיתר ולישלם דמי הנאה או עכ"פ פלגא וע"ז קאמר הי דהפסיד שכר אזכרות שכר ס"ת כולה מי הפסיד היינו דלשלם עכ"פ מה שנהנה או פלגא ור' אמ' כשיטתי' בב"ק כ' דאמרינן שם שלחוה קמי' דר' אמי אמר ומה עשה לו ומה הזיקו עיי"ש על כן השיב דאינו שוה כלום וכיון דאינו שוה לדידי' כלום א"צ לשלם הנאה דהוה ז"נ וזה ל"ח אולם אי אפסר לפרש כן דא"כ אמאי אמרינן בגוילין שלא עיבד לשמן מתוך שנאמן וכו' ונקשה ומ"ש מדר' אמ' ומשני התם איכא למימר דטעי בדר' ירמי' משא"כ הכא ואם הטעות דר' ירמי' מצד שאינו נאמן וצריך לשלם ההנאה גם בגוילין שייך דברי ר' ירמי' ועוד דאין הדמיון טוב דאם בנתבטל איסור של חבירו בהיתר צריך לשלם ההנאה דגם בעל האיסור טוען שנהנה חבירו משא"כ בנ"ד לדברי הסופר שס"ת פסול לא נהנה הבעל ס"ת ולמה ישלם:
ז אמנם י"ל דברי ר' ירמי' ור"א בדרך זה הנה מה שהקשה שבות יעקב וליקדר השמות ויכתוב השמות על מטליתים יש לישב לפמ"ש הרא"ש בתשובה דאסור לקדור שמות ואף דהסופר אמר שלא כתבן לשמן הרי כ' המרדכי דהכוונה שכתבן סתמא ושכח לקדשן בפירוש דאם כ' בפירוש שלא לשמן אין אדם משים עצמו רשע ול"א מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת וע' תוס' מנחות מ"ב וכיון דכתב סתמא גם הסופר אסור למחוק כמ"ש במשנת חכמים וה"ה לקדור אסור לשיטת הרא"ש אך דקשיא עדיין שיכתוב הסופר השמות על מטליתין וידבקן קצת תחת הקלף ואם יקדור בי יקיים הע' דכתיבת ס"ת ויהא בעידנא דיבא מ"כ דכתיבת ס"ת וידחה ל"ת דלא תעשון כן וזה הי' סברת ר' ירמי' מה שהקשה נהי דהפסיד שכר אזכרות שכר ס"ת למה הפסיד שהרי יש לו תקנה וע"ז השיב ר' אמי דס"ת לא שוה כלום והכונה או דס"ל דכיון דהבעלים אין יכולים לעשות כן שאין הסופר נאמן גם הסופר לא יעשה כן בשליחות דכל מילתא דאיהו ל"מ עביד אף מספק ל"מ משוה שליח או אף דל"ש סברה זו מ"מ כיון דהסופר שכח ושכחה מקרי פשיעה כמ"ש מג"א סי' ק"ח היכי דעשה דוחה ל"ת ע"י פשיעה לא דחי כמ"ש תוס' עירובין ק'. וזה סברת ר' אמי או דסובר דכל השמות אסור לתקן ע"י ממליחין אף אם יקדור השמות עם מקצת אותיות מ"מ לא ממנומר ובזה הלכה כר' אמי, אבל שם אחד או שתים מותר לתקן לקדור עם מקצת אותיות ותיבות ולהטיל מטליתין ודו"ק:
ח והנה ראיתי התשובה שהשיב הרב הגאון אבד"ק לבוב זצלה"ה וערבים עלי דבריו אולם בגוף ראיתו דמהני דיבוק קודם כתיבה דלא כב"ש סי' ק"ל מהא דכתב גט על קרן של פרה כשר והרי הוה ב' ספרים כמו בשופר דהוה ב' שופרות כמ"ש תוס' סוטה כבר זכה בראי' וקו' זו בבית אפרים חלק או"ח סי' ב' ואני כתבתי ת"ל ישוב נכון בספרי חא"ח סי' ק"ד אותי"א אך גם תירוצי עולה יפה רק לשיטת מהר"א ששון שהובא בפ"ח סי' קכ"ה בסופו דדוקא בשעת כתיבה בעי שלא יהי' ב' ספרים אבל אחר הכתיבה לא איכפת לן שפיר יש לומר דבע"ח שמחזיק בטבע כל החלקים לאחד דזה חריץ ועצם החיות כמ"ש בספרי שיח יצחק מ"ה בכתב על קרן של פרה בעוד הבהמה חי' הוה ספר אחד משא"כ בשופר שתוקע לאחר שקצץ מהפרה הוה ב' שופרות והא דמקש' בגיטין ונקשינהו הטעם דלאחר כתיבה לא איכפת לן בב' ספרים משא"כ לפ"ח שחולק על מהרא"ש ל"ש תירוץ שלי ודו"ק אמנם מה שכתב שם דמשנה מיירי בקרן פרה שהיא בת שנה דאין לה אלא גילדא אחת זה נכון וכ"כ בטורי אבן ר"ה כ"ו דמשנה מיירי בהכי לאביי עי"ש ואף דסתם פרה בלשון תורה בת שתים מ"מ לשון חכמים לחוד ולשון תורה לחוד כדאמרינן בחולין קל"ז ועוד פרה בת שתים היינו יותר משנה ויש לה רק גילדא אחת. ואף דאנן פסקינן פרה בת שלש מ"מ בלשון חכמים יש לומר בתחלת שנה שני' אף דעגלה בת שתים פרה ג"כ נקראת ואקצר הפעם:
ט סוף דבר הנה לתקן כעת מחדש שמות יש להזהיר שלא לכתוב השם על המטלית רק אם קצת תיבות לפניו ולאחריו וכש"כ שלא לכתוב השם חציו על המטלית וחציו על הקלף אמנם אם נמצא שם חציו על המטלית וחציו על הקלף אין לתקן דיש לחוש ללעז על הראשונים שקראו בספר זה ואף דתה"ד סי' רל"ב כ' דהיכי דל"ה פסול גמור אין חוששין ללעז היינו דוקא לכתוב מחדש גט אחר שלא כמו שכתבו ראשונים אבל בס"ת זה שקראו ראשונים וברכו חוששין ללעז וכש"כ שרוב הפוסקים מתירין אמנם אם נמצא אות חציו על הקלף וחציו על המטלית או כשאין האות מוקף גויל יש לתקן ואם הוא בשם לדעתי יש לקדור עם איזה תיבות לפניו ולאחריו ומקודם יכתוב אותן תיבות והשם על קלף וידבק קצת תחת הקלף ואח"כ יחתוך למען יהי' התיקון בשעת הקלקול ויהי' בעידנא וכיוצא בזה כ' בסת"ם להגאון מהרש"ק ה' ס"ת סי' ע"ו.. אך יש לעיין אם יש חשש משום תולמה"ע. כמ"ש בספר גינת ורדים ובספר גן המלך הובא בחידושי מוח"ז הגאון רע"א סי' ר"ח הגם דלדעתי ל"ש תולמ"ה בס"ת דהכי ס"ת צריך לכתוב כסדרן ומה לי אם כותב דף שלם או חצי דף או שורה אחת מ"מ כיון שהגן המלך מחמיר על כן יקדור השם עם איזה תיבות וידבוק הקלף ואח"כ יכתוב וד' יצילני משגיאות: י והנה מה שהקשה כ"ת מתוס' מנחות מ"ב ד"ה ואין נקחין דאף בנטלא בשוק אמרינן רוב מצוין אצל תכלת מומחין הן כמו לענין שחיטה והקשה על הש"ך סי' מ"ו ס"ק ט' וקצה"ח ס"ק ד' דבנמצא שטר בשוק חיישינן מדאורייתא לזיוף וקצה"ח כ' משום דכמה זיופין נמצאין ואמאי ל"א בתכלת ובשחיטה כן הנה בשטר להוציא ממון חיישינן לזיוף דאין הולכין בממון אחר הרוב משא"כ באיסורין אך לפ"ז בשטר קדושין הנמצא בשוק אמאי צריך קיום מדאורייתא והרי באיסורין הולכין אחר הרוב אך החילוק פשוט דשטר הנמצא בשוק איתרע דאם הוא מזויף אינו שוה כלום ומ"ה לא שמרו הבעלים ע"כ חיישינן משא"כ בתכלת ושחיטה ל"ש לומר דנפל איתרע כנ"ל ואין עת האסף פה:
והנני ידידו: