שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן צו
ב"ה:
פרעמישלא "זאת הברכה" לפ"ק:
להרב המופלג החסיד הישיש המפורסים מ' חיים אורי מק':
רישא:
ע"ד השאלה בנידון הקלויז מק' רישא שבנה הרב הגאון מ' זאב אבד"ק פשעווארסק זצלה"ה ובעת הבנין רצו אנשי בהכ"נ ובהמ"ד להשבית הבנין והוכרח להניח להם שברית מילה לא יהי' בהקלויז וכעת שנתרבו אנשי הקלויז ויראים בעזה"י רוצים אנשי הקלויז למול בהקלויז בית שמתפללין בקביעות ואנשי בהכ"נ ובהמ"ד מעכבין הדין עם מי ?:
א תשובה הנה בדין זה יש לדון בב' דברים אחד אם כבר זכו אנשי בהמ"ד בזכות זה ואין לגרוע זכותם הב' אם מותר לשנות מצד חשש חשדא כדאמרינן בגיטין נ"ט מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ומפרשינן בגמ' שם משום חשדא וכן נפסק בש"ע או"ח סי' שס"ו. והנה צריך להבין למ"ל הטעם משום חשדא ות"ל שכבר זכה בעל הבית באותה מצוה. ונ"ל דהנה מצד הזכות י"ל אם יש קצת טעם לשנות ממה שהי' מותר לשנות ופקע לזכותו דהנה זכות ממש ל"ש בזה רק דהוי כמכירי כהונה דאמרינן דאסור לחזור משום שכבר רגיל לקבל ממנו תרומות ומעשרות וה"ה בכל זכות כיוצא בו ומבואר בתשו' זקיני הח"ץ סי' ע' דאף במכירי כהונה יכול לחזור בשביל ת"ח וכדאמרינן דאף דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה מ"מ בתרי תרעא יכול לחזור וה"ה בכל זכות כזה אם יש איזה טעם לשנות פקע זכותו דהראשון גדולה מזו אמרו ביומא ס"ז במפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ר' יוסי אומר מצוה בהראשון ואם הי' השני מובחר ממנו יביאנו ומזה ראי' לתשו' ח"צ הנ"ל דאף במכירי כהונה מותר לחזור אם הי' השני צורבא מדרבנן ועיין תשו' ח"צ סי' מ"ה ומשום הכי אף בעירוב אלו הי' טעם קצת הי' משנים להניח בבית אחר אך מפני חשש חשדא אף באיכא טעם קצת אין לשנות כמש"כ בתשו' מהרי"ק סי' קי"ג והובא במג"א סי' קנ"ג ס"ק מ' ובסי' שס"ו ס"ק ז' ומזה גופא מוכח כתשו' מהרי"ק מדאיצטריך לטעמא דחשדא:
ב והנה מה שכתב זקיני הח"ץ דבמכירי כהונה יכול לחזור ק בשביל צורבא מדרבנן נ"ל ראי' מירושלמי סוף הוריות דאמרינן שם דבר פזי ובר הושעי' עלין ושאלין בשלמי' דנשיא והוה אילין דר' הושעי' עלין קדמאה אזלין דבר פזי ואיתחתנא בנשיאותא אתין בעין מיעל קדמי' אתין ושאלין לר' אימי' והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא קרש שזכה לינתן בצפון ינתן בצפון תרין זרעין בצפורין בלוטיא ופנגי' הוי עאלין ושאלין בשלמא דנשיא והוין בלוטיא עאלין קדמאין אזלין פנגיא וזכין לאורייתא אתין בעין מיעל קדמאה עאל ר"י ודרשי' בבית המדרש אפי' ממזר ת"ח קודם לכ"ג הרי אף דמשפחת בלוטי' זכו לכנוס ראשון כיון דהני בי' פנגיי' נעשין ת"ח הם קודמין וה"ת לענין מכירי כהונה צורבא מדרבנן קודם ולפ"ז צ"ע אסוף דברי ח"צ שכ' דגם קרוב כצורבא מדרבנן א"כ מדוע לא קדמו אח"כ משפחת בני פזי לגבי בר אושיעי' בתר דאתחתנו וצריך לומר דלענין קדימה לכנוס ל"מ מה שנעשו קרובים. עוד צריך לבאר מה שכ' בתשו' ח"צ סי' מ"ה בישוב דברי הרמב"ם בפ"ד מק"פ שפסק בפסח שאבד והפריש אחר תחתיו איזה שירצה יקריב ולא כ' דמצוה בראשון כדפסק בה' יו"כ כרב יוסי וכ' דכיון דגם השני קרוב ולא נדחה לגמרי להכי לא אמרינן מצוה בראשון וצ"ע מהך דקרשים דלא נדחו לגמרי ומ"מ לא נדחו ממקומן. והנה מה שפסק ברמ"א סי' רמ"ה כפיסק' מהרא"י דרב היושב בעיר יכול חכם אחר לבא וללמוד גם שם ולהחזיק ברבנות אם הוא גדול וראוי לכך נ"ל חילי' מהרמב"ם הנ"ל דלא פסק בפסח מצוה בראשון כיון שהשני לא נדחה לגמרי כמ"ש הח"צ וה"ה בזה שהראשון לא נדחה לגמרי מותר לבא ולהחזיק ברבנות וצריך לחלק בין הך דירושלמי ועיין בש"ך שם דמצד המכתב יש למחות ולפמ"ש ראי' מירושלמי דאף לקפחו קצת אינו רשאי ודוק כי קצרתי:
ג ועכ"פ כיון שכתבתי דמצד שזכו אנשי בהמ"ד בהברית מילות לא עדיפי ממכירי כהונה והיכי דאיכא טעם יכולין לשנות ובנ"ד יש להם טעם דבהקלויז הוא רוב עם וברוב עם הדרת מלך וגם שמתפללין שם קרוביהם וגם הם מתפללין בקביעות וע"כ הדבר פשוט דמצד הזכות יכולין לחזור אך מצד חשדא הי' מקום לומר שיכולין אנשי בהמ"ד לעכב אולם לפי המבואר במהרי"ק הובא בש"ע או"ח סי' קנ"ג סעיף י"ז במי שהי' בביתו ב"ה ימים רבים אין הציבור רשאין לשנותו ומ"מ כ' המג"א שם בשם ראנ"ח דאם מקצת רוצין להתפלל במקום אחר כיון שגם בביתו מתפללין קצת הרי דבכה"ג ליכא חשדא ה"ה בנ"ד שגם אח"כ ימולו המתפללין בבית המדרש שוב ליכא חשדא ואין יכולין אנשי בהמ"ד לעכב ואף מהבטחה שהבטיחו אנשי הקלויז ובראשם הרב הגאון מ' זאב זצלה"ה יכולין לחזור אף אותם שהם בחיים די"ל כיון שנשתנה הענין ובהקלויז נתרבו ת"ח ורוב עם הוי כב' תרעי דאין כאן מחוסר אמנה כמו שהביא הח"ץ הנ"ל ראי' למכירי כהונה דיכול לחזור מראי' הנ"ל:
ד' והנה כבר נשאל ש"ב הרב הגאון מסאנדץ מקהלתנו בשאלה כזו קודם ביאתי לכאן והשיב ככל החזיון הנ"ל שיכולים לעשות הברית מילה בהקלויז בימי החורף והוא בדברי חיים ח"ב או"ח סי' י"ט. והנה מש"כ בד"ח דל"ש זכי' רק בבית של יחיד דשייך לומר דבעה"ב זכה בהמצוה אבל הכא בנ"ד דבית המדרש הוא של בני העיר ורשות לכל א' להתפלל שם במאי זכו הנך שמתפללים שם. הנה בתשו' מהרשד"ם סי' כ' שהובא במג"א סי' שס"ו שהי' העובדא שלא היה בעיר בית אכסניא לאורחים עניים רק בבהכ"נ של נשים ואח"כ עשו בני העיר בית אכסניא וטענו אנשי בהכ"נ שיש להם זכות במצוה הזאת ועד כאן לא זיכה שם לבני העיר רק מטעם שהי' שם טעמא רבה לשנות ממה שהי' שהאורחים לא היו יכולין להתאכסן בבהכ"נ ומהרי"ק לא קאמר רק בטעם כל דהו אין לשנות אבל בטעם רבה משנין וגם ל"ש חשדא בזה משמע דלולא זאת לא הי' בכח אנשי העיר לשנות ממה שהיה. והנה מ"ש בתשו' דברי חיים הנ"ל דהוי דבר שאין בו ממש ול"ש חזקה לא ידענא מ"ש חזקה זו מכל חזקה במצוה גם מ"ש דבעינן חזקה שיש עמה טענה כמבואר בב"י סי' קכ"ב הנה קיצר בדבריו כדרכו והנה חזקה שיש עמה טענה לומר שקנה המצוה ודאי לא בעינן כדמוכח מתשו' מהרי"ק סי' קי"ב הנ"ל ומלשון הש"ע אדם שהחזיק במצוה משמע דל"ב דוקא שקנה המצוה ולהדיא מבואר בתשו' הרמ"ז סי' כ' [וע' לעיל סי' ע"ה אות ב'] וראי' מגמ' דמערבין בבית ישן אף דלא קנה המצוה וכן הביא מתשו' רדב"ז ע"ש וע"כ כוונתו לדברי הד"מ בח"מ סי' קמ"ט שכ' דבעינן חזקה שיש עמה טענה וט"ס בדבריו מ"ש בב"י סי' קכ"ב וצ"ל בד"מ סי' קמ"ט וביאר דבריו בתומים שם דהכוונה שהי' המצוה בהסכמת הציבור ולא שהי' באקראי בעלמא וכ"כ בנתיבות שם ואם לזה כיון הגאון זצ"ל לא אדע אם זה מקרי אקראי בעלמא מה שנמשך כמה שנים ובשלמא אם לא היה בהכ"נ אחר לא מקרי חזקה מה שהיה הברית מילה בבהמ"ד כמבואר בח"מ סי' קמ"ט דאם לא הי' ס"ת אחרת לא מקרי חזקה משא"כ אחר שהי' הקלויז ומתפללין שם בקביעות ולא הי' הברית מילות רק בבהמ"ד לא מקרי אקראי ע"כ צ"ע בדבריו:
ה ולענין דינא בנ"ד כיון שהרב הגאון מ' זאב זצלה"ה הבטיח בתחלת הבנין שלא ימולו רק בבהמ"ד נהי שלא היה ביד הקהל לעכב עפ"י הדין בנין הקלויז מ"מ כיון שהבטיח להם מסתמא הקהל הסכימו לזה ולא מקרי זאת חזקה שאין עמה טענה מ"מ בגוף הדין הדבר נכון דבשלמא אם הי' החזקה שלא למול רק בבהמ"ד ולא בשום בית מקרי זאת זכות המצוה ויכולין לעכב אך כיון שבבית מלין כל אחד ואחד ואין זכות לאנשי בהמ"ד רק שלא ימולו בהקלויז ומה איכפת להם כיון שכל אחד יכול למול בביתו ולא תהא כהנת כפונדקית. ע"כ נלפע"ד בצירוף טעמים המבוארים לעיל חדא דל"ש חשדא וגם חזקה וזכות ל"ש דיש טעם וסברא דבהקלויז יש קרובי בעל הברית ורוב עם ע"כ יכולין למול בימי החורף בהקלויז בלי שום חשש אך בימי הקיץ שמלין שם בבהכ"נ עדיין צ"ע אם מותר לשנות:
ד והנה מבואר בסי' קנ"ג להלכה דבהכ"נ מותר לעשות בהמ"ד דקדוש יותר ובסי' צ' מבואר דעדיף יותר להתפלל בבהמ"ד וע"כ לכאורה גם למול עדיף יותר בבהמ"ד או בקלויז. והנה התוס' מגילה כ"ז הוכיחו מזה דקי"ל כרבי יהושע בן לו' לגבי ר' יוחנן בכל דוכתא מדאמרינן שם כוותי' דרב פפי מסתברא דבהכ"נ מותר לעשות בהמ"ד מדא"ר יהושע ב"ל בהכ"נ מותר לעשות בהמ"ד אף דר' יופנן דס"ל מקום שמגדלין בו תפלה פליג על ר"י בן לוי ש"מ בכ"ד הלכה כר"י ב"ל ובחולין צ"ז דחו תוס' ראי' זו עיי"ש. ולפענ"ד נראה בעזה"י לישב קושית התוס' בפשיטות דאמרינן בברכות ח' אמר ר' חי' משמי' דעולא מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמעינא להא דאמר"ח משמי' דעולא וכו' לא מצלינא אלא בגו ביתא חזינן דיש חילוק בין קודם חורבן שהי' בהכ"נ עדיף לאחר החרבן דבהמ"ד עדיף דאין לו לו להקב"ה אלא ד"א ש"ה א"כ ר' יוחנן שפיר מצי לסבור כר' יהושע ב"ל דבזה"ז בהכ"נ מותר לעשות בהמ"ד והא דמפרש קרא שם מקום שמגדלין בו תפלה דשם קאי ששרף בית המקדש ואת הבית הגדול ובעת שבית המקדש הי' קיים היה מקום שמגדלין בו תפלה הבית הגדול משא"כ לאחר חורבן מודה ר"י והא דאמרינן שם תסתיים דר"י ב"ל אמר מקום שמגדלין בו תורה מדאמר בהכ"נ מותר לעשותו בהמ"ד הכונה כיון דאמר סתמא ולא חילק בין זמן שבהמ"ק קיים או לא משמע דאין חילוק ואף בזמן שבהמ"ק קיים בהמ"ד עדיף ש"מ שמפרש מקום שמגדלין בו תורה אבל לעולם בזה"ז גם ר"י מודה א"כ שפיר אמרינן שם כוותי' דרב פפי מסתברא היינו דלא כרב פפא משמי' דרבא דמתני איפכא דבהמ"ד מותר לעשותו בהכ"נ ומדלא חילק משמע אף בזה"ז וזה ליתא דהרי ר"י ב"ל אמר בהכ"נ מותר לעשות בהמ"ד ואף ר"י מודה בזה"ז א"כ ע"כ דלא כרב פפא ורק כרב פפי כנלפע"ד בישוב קושי' התוס':
ז ועכ"פ הדין ברור דבזה כ"ע מודו דבזה"ז בהמ"ד עדיף מ"מ לדינא דידן י"ל כיון דבבהכ"נ יש ג"כ רוב עם וע' מג"א סי' צ' ס"ק ל"ב דהיכי שאינו אלא לשעה מועטת אין לחוש לביטול תורה ועדיף יותר מצות ברוב עם הדרת מלך ואינו דומה לתפלה דהוא קבוע ומ"ה עדיף בבהמ"ד שלא לבטל מדברי תורה ע"ב לענין ברית מילה דהוא לשעה מועטת עדיף יותר בהכ"נ דהוא ברוב עם יותר מהקלויז ברוב פעמים ע"כ לדעתי בימי הקיץ יניחו המנהג כמקדם דגם בעירנו הניחו בימי הקיץ המנהג כקדם ומ"מ אם א' בסמוך להקלויז ימול בהקלויז אין מוחין בדבר דכבר כתבתי דלהלכה אם יש בדבר טעם אין ההכרח לקיים המנהג מ"מ מפני כבוד בהכ"נ ראוי להחזיק בהמנהג בימי הקיץ ואני תפלה שנזכה במהרה לבנין הבית הגדול מקום שמגדלין בו תורה ותפלה:
והנני ידידו: