אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן פט

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן פט

סימן פח

ב"ה:

פרעמישלא תרל"ו לפ"ק:

להרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה החסיד המפורסים מ' שמעון אלימלך האבד"ק חיראב (זצלה"ה):

ע"ד הכתב שעשו אנשי עירו שלא ישכור שום אחד הראנדע רק באופן שהמוזגים יהיו שותפים ושלא לשכור רק בסך ידוע ושלא ישכרו רק הנבררים מתוך הקהל. ומי שישכור ולא ירצה ליתן להקהל בעד סך המדובר ביניהם יהי' פתו פת כותי ויינו יין נסך ולא לצרף אותו לשום דבר שבקדושה ואין לשום אדם מבני העיר לשתות המשקה שלו. ולאחר שנה וחצי מהכתב הנ"ל קצת אנשים מבני העיר שכרו הארנדא והתנצלו ביען שהמחזיק הראשון שהחזיק הראנדא שנה וחצי אחר עשיית הכתב הנ"ל לא קיים כפי הכתב ועמדו אנשי הקהל עמו בדין ועשו פשרה שיתן סכום ידוע לבני העיר ולאחר חצי שנה יתנהגו כפי הכתב והפשרה הזאת לא קיים. ולכן הקדימו ושכרו שחששו שמא יקדים הוא להם ורבים טוענים על השוכרים הנ"ל ואמרו שעברו על הכתב ושאל חות דעתי הדין עם מי:

א תשובה אבא על סדר דבריו תחילת דברי כת"ה לדון דאין בזה תקנת הקהל אף שרובם חתומים על הכתב הואיל וחתמו כל אחד ואחד בפני עצמם ולא הי' במעמד כולם ומבואר במהרשד"ם ובכללים שבסוף ספר ג"פ דבעי רוב מתוך כולם ע"כ. הנה אמת שדבר זה מבואר במהרשד"ם. וגם במהרי"ט חלק א' סי' נ"ח וסי' ס"ח באריכות אבל הרבה יש לעיין בזה. הנה ראיות הראשוני' בזה מריש הוריות דבעי בהוראה רובם מתוך כולם כדאמרינן שם אי איכא כולם הוי הוראה והיא ראיות מהרי"ט סי' נ"ח כבר תמה בברכי יוסף סי' י"ג בח"מ ס"ק ד' דשם אם אמר תלמיד אחד שטעה אין חייבין קרבן ובסנהדרין הולכין אחר הרוב א"כ הרי דין זה חלוק מסנהדרין ול"מ רוב ע"ש וביותר צ"ע דהרי שם אם חטאו רוב ישראל חייבין ב"ד קרבן ובודאי אף אם המיעוט לא הי' באותו מעמד אזלינן בתר רוב. ומה שכתב המהרי"ט דבעי שיהי' השגיאה מתוך כולם לא ידענא במה הי' השגיאה מתוך כולם. ובוודאי אף אם המיעוט הי' כ"א בביתו חייבין הקהל קרבן ואם כונתו שכל הסנהדרין יסכימו בהוראה א"כ דזה הוי כל וליבעי בכל מקום כן נימא דרובו ל"ה ככולו עד שיסכימו כולם. ואם עיקר ראיתם מסנהדרין דבעי רוב מתוך כלו שם גזה"כ דבעי עשרים ושלשה וילפינן לה מדכתיב אל יחסר המזג וע' ברש"י סנהדרין מ' דמ"ה באמר אחד איני יודע מוסיפין דאין דנין לא לזכות ולא לחובה בפחות מעשרים ושלשה. א"כ מה ראי' לשאר דינים דאזלינן בתר רובא דלבעי דוקא רוב מתוך כולם הכי צריך למנין כדבעינן בסנהדרין וגוף הדין ג"כ תמוה דאזלינן כמה פעמים אחה"ר אף ברובא ומיעוטא דליתא קמן וע' שבת צ"ב במוציא אחד מבני הוצל למעלה מראשו חייב שכן בני עירו עושין כן ובטלה דעתו. ולענין איסור והיתר אזלינן בתר רובא דליתא קמן ובכל מקום המיעוט נגרר אחר הרוב. אך צריך להבין דעת מהרשד"ם ורשב"א בדרך זה דרובא דליתא קמן היא מהלכה למשה מסיני ואין הולכין בממון אחר הרוב אך ברובא דאיתא קמן אזלינן ג"כ בממון אחר הרוב כגון בסנהדרין וע' ת"ה סי' שי"ד שהאריך בפרט זה וע' קונטרס הספיקות א"כ לענין מסים ושאר תקנות להוציא ממון מחבירו לא אזלינן אחר רובא דליתא קמן ורק רובא דאיתא קמן ילפינן מסנהדרין אף בממון כמ"ש בת"ה שם ולכן בעי דוקא דומיא דסנהדרין שיהי' רוב מתוך כלם א"כ דזה טעם ראשונים זה דוקא בתקנה והסכמה להוציא ממון משא"כ תקנה כעין נידון דידן שעשו תקנה שלא להוסיף על הראנדא. דזה אין הוצאת ממון מישראל. אף אם יש היזק לנכרי. כבר כתב ההמ"ג הובא בב"ש סי' ד' ס"ק נ"ד דבנכרי אזלינן בתר רוב דאין לו חזקת ממון ע"כ י"ל דהמיעוט נגרר אחר הרוב וצריך לקיים התקנה אף אם לא נעשה במעמד כלם. ובג"פ בכללים שם הקשה מדברי הרשב"א דס"ל דלא אזלינן בתר רוב רק ברובו מתוך כולו. ומ"מ פסק לענין מקדש בעד אחד דאזלינן בשיטת רוב הפוסקים אף שלא עמדו הפוסקים פנים בפנים ול"ה רובא מתוך כולו ולהנ"ל, לק"מ דדוקא בממון בע' רוב מתוך כולם דומיא דסנהדרין. משא"כ באיסורין דמהני רובא דליתא קמן ה"ה דל"ב הרוב מתוך כולם. והנראה שבג"פ כלל הנ"ל הרגיש בעצמו בחילוק זה קצת בסוף דבריו ומחלק בין להוציא ממון לבין איסור והיתר עיי"ש:

ב והנה המהרי"ט ח"א סי' ס"ח הביא ראי' נכונה מהא דאמרינן בסנהדרין י"ד וקמת ועלית מלמד שהמקום גורם ואם מצאן בבית סגי ל"ה המראתן המראה ומקשה דנפיק כמה אילימא מקצתן דלמא הנך דאיכא גואי כותי' ס"ל והקשה מהרי"ט דלמא המרה בבית פגי בפני רובא וחזר לירושלים והמרה בפני מיעוט דאם הניחו כ"ג בירושלים יכולין לצאת לדבר הרשות וע"כ הוכיח מזה דבעי שימרה בב"א בפני כלן ופירש בגמ' דלמא הנך דגואי כותי' ס"ל היינו בשעת המראה כותי' ואף אם אח"כ הורו כהנך דבחוץ ל"מ ש"מ דבעי שיהיו כולן במעמד אחד וה"ה כל היכא דבעי רוב בעי שיהי' כל המסכימים במעמד אחד. הנה ראי' זו נכונה אך צריך לבאר אמאי לא הקשה בפשיטות בגמ' דמקשה דלמא הנך דאיכא גואי כותי' ס"ל ולישני דהמרה בבית סגי כשיצאו רובן לדבר הרשות ומה בכך דהנך דאיכא גואי כותי' ס"ל הרי מ"מ הוי זקן ממרא דבודאי אם בא לב"ד שבירושלים ורובן פסקו דין ומיעוטן חלקו עליהם והוא עשה כמיעוט הוה זקן ממרא וכ"פ בג"פ כלל הנ"ל וזה פשוט אלא ש"מ דבעי רובן במעמד כולן ולמה הקשה מהרי"ט שפזר והמרה גם להמיעוט ושמא הקשה ליתר שאת לוקמא שעוד המרה גם כנגד המיעוט ועכ"פ מוכח מגמ' ומהקושיא שהקשיתי לעיל דל"מ אך רוב מתוך כולן גם בזקן ממרא. והסברא דבעי רובא מתוך כולן דשמא אם הי' המיעוט הי' אומרים פעם שגם הרוב היו מודים. ומ"מ על ראיה זו קצת יש לדון דשם כיון שהזקן ממרא גם הוא אומר מפי סברא וטוען קים לי בנפשאי אין להרוג אותו עד שיתברר מפי כל הדיינים ויתוכחו זה נגד זה ויוצא הדין ברור מפי הרוב מתוך כולן וע' מ"ש בספרי לא"ח סי' ס"ג אות ד' דהיכא דמצי לטעון קים לי בנפשאי גם בד"נ אין הולכין אחר הרוב ברובא דליתא קמן עיי"ש ולכן אין הורגין בזקן ממרא עד שיורו ב"ד רובן מתוך כולן משא"כ היכא שהולכין אחר רובא דליתא קמן ל"ב רוב מתוך כולן. וכן דעת הש"ך סי' רמ"ב דאין סומכין על יחיד נגד רבים אף בהפסד מרובה שלא הי' לפוסקים ישיבה אחת בעולם והגם שיש מקום לומר דאין ראי' מרובא דליתא קמן לפמ"ש בשב שמעתתא דרובא דליתא קמן לפעמים עדיף כיון דהמיעוט ליתא בפנינו ומה"ט כ' דבע"א חמור רובא דליתא קמן ול"מ נגדו ע"א משא"כ ברובא דאיתא קמן כ' הפ"י דנאמן ע"א. נגד רוב עיי"ש מ"מ הדבר ברור דאם אזלינן בתר רובא דליתא קמן ל"ב רוב מתוך כולם ומ"מ וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה אחרי שמבואר בדברי ראשונים דבעי בהסכמה רוב מתוך כולם:

ג אך אמנם ע' בברכי יוסף סי' י"ג שכ' דמהרשד"ם סובר דהא דבעינן רוב מתוך כולו דוקא בפרנסים ומנהיגים ואם היו הפרנסים ומנהיגים כולם במעמד אחד ורוב אנשי הקהל חתמו ל"ב מעמד כולם ע"ש. ובש"ך סי' רכ"ח ס"ק פ"ט כ' דבזה"ז הולכין אחר רוב המנהיגים הנראה ג"כ דעיקר תליא במנהיגים אך שי"ל דבענינים האלו תליא בדעת אנשי העיר לא בדעת המנהיגים לבד ולדינא אם לא הי' שום אסיפה בזה אך כל אחד ואחד חתמו לבדם צ"ע אם יש בזה תוקף תקנת הקהל אמנם אם הי' בזה אסיפת הקהל אף אם מקצתן לא באו י"ל הואיל וידעו שנעשה אסיפה ולא באו בטלו דעתם ומי שלא הי' בעיר אין קפידא עליו כמ"ש בברכי יוסף סי' י"ג ע"ש. והנה אף אם נאמר כמהרשד"ם מבואר שם דהמיעוט יכול לעכב אבל אותן שקיבלו עליהם ההסכמה וחתמו חל עליהן תוקף התקנה אך י"ל כיון שהמיעוט יכולין לעכב יכולים החותמים לאמר אדעתא דהכי לא חתמנו ואמנם כ"ז אם שלחו אחרי המיעוט או שהיה אצלם ולא רצו לחתום אך אם לא חששו לחתימתם. אין יכולין לטעון כנ"ל דלמה לא שלחו להם שיחתמו:

ד וכת"ה דן אם אין בזה תוקף תקנת הקהל אם אסור מצד הקבלה שקבלו עליהם שיהיה פתם פת כותי ויינם יי"נ וכתב דיש בזה ב' דעות בסי' ר"ה והמחמירין היא משום דבזה"ז כ"ע כעם הארץ וצריך שאלה מדרבנן והיכא שאין יכול לשאול כגון שהוא לטובת חבירו א"צ שאלה כלל. ולא אדע מנ"ל זאת שיהיה חומרי' קולי' ורז"ל החמירו בע"ה שלא יקל ראשו בכך אף בכה"ג חלה גזירתם שלא יקל ראשו והכי מוכח בריב"ש סי' ת"ל שהוצרך התרה לשבועתם ושם החמיר אם קבלו עליהם שיהיה פתם פת כותי הואיל וקבלו זאת על עצמם ע"ש גם מ"ש דהרשב"א המחמיר בקבל על עצמו שיהיה יינו י"נ ופתו פת כותי מיירי בקבל על עצמו שלא לעשות עבירה כדמשמע מלשון אם אעשה כך או אעבור על כך אבל לא בדבר הרשות לא אדע שום משמעות דבלשון בני אדם מי שלא יקיים כפי התנאים שהתנה עם חבירו מקרי עובר על דבר ואף שבתוס' שבת ל"ח כתבו דלשון עבר משמע מזיד מ"מ י"ל דקאי על מה שלא קיים לפי תנאו בשגם דאולי בנ"ד נמי הוה דבר מצוה דבר הנוגע לפרנסת הרבים ואולי יעשו הצבור בהמעות ג"כ דבר מצוה: ה ומ"ש כת"ה הואיל דקצתם עברו מותרין הכל לעבור כמו בשבועת אלימלך עיין מהרשד"ם חיו"ד סי' קנ"ה בסופו שכתב דאף אם עברו א' או ב' על ההסכמה לא הותרה בשביל זה דאמדינן דעתייהו דאדעתא דהכי לא נדרו ומ"ש דבנ"ד רוב הקהל עברו וקנו י"ש אצל ראשון שעבר צריך לחקור על זה דאף אם עברו מקצתם לא הותרו כולם מ"מ בעברו רובן י"ל גם הוא אדעתא דהכי לא קבל ע"ז אך מ"מ היכי שיש לקהל התנצלות מה שלא נזהרו מהשוכר הראשון לפי ששכר קודם שעשו הכתב כמו שכ' כת"ה ומה שהתפשר לפי דעביד אינש דזבין דיני' י"ל דנשאר האיסור:

ו ועוד נראה דבסי' רל"ו מבואר ברמ"א דדוקא ב' נשבעו זל"ז ועבר אחד גם השני א"צ לקיים אבל רבים שנשבעו ביחד ועבר אחד הנשארים מחויבים לקיים דבנ"ד לא נשבעו זל"ז רק רבים נשבעו שלא ישכרו ראנדע ולא ישתו ממי שעובר ע"ז ואף שעברו רבים מ"מ במה שלא עברו ומי שלא עבר מחויב לקיים ויעיין בתשובות זקיני הגאון מהר"ם פאדווא סי' ס"ו ששם מוצא הדין ולפי הטעמים שם אין חילוק בין רבים שעברו לבין יחיד. אמנם בנדרי זרוזין ח"ב בהלכות שבועות סי' רל"ו מבואר דהיינו דוקא היכא דליכא אומדנא דמוכח אבל ג' שיש להם מו"מ ביחד ונשבעו למכור במקח אחד ואחד יוזיל גם האחרים מותרים דאומדנא דמוכח הוא עיי"ש. ולפ"ז י"ל דבנ"ד הוה אומדנא דמוכח כיון שעברו רבים. אך אם יש התנצלות לרבים י"ל דנשארו באיסורם. גם מ"ש דמסתמא לא הי' כונתם לאסור עד שיחתמו כולם זה לא ברור דכיון שהיה בדעתם לעשות תקנה בעיר ועפ"י הדין הרוב יכולין לכוף להמיעוט אף באיכא רווחא להאי ופסידא להאי לפי המנהג ברוב מקומות ודאי לא היה דעתם עד שיחתמו כולם. אך היה די שיחתמו רובם והנה האמת שיש מקום להקל בתורת קבלה אחרי שלא הי' רק חתימה לבד אמנם מקצת אחרונים חששו גם לזה ואם היה כת"ה בהסכמתו על התקנה דזולת חבר העיר אין לעשות תקנה אין להקל וההכרח לכוף את השוכרים שיעמדו לד"ת לפני בי"ד שיבררו:

והנני ידידו:

ה' מילה:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה