שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן פג
עוד להרב הנ"ל:
ורגע כמימרא אשים דברתי לעומת מכתבו השני:
א הנה הקשה על הגאון רע"א הובא בתשו' ח"ס יו"ד סי' רל"ז שרצה להקריב ק"פ בזה"ז דמקריבין אעפ"י שאין בית וטומאה מותר בציבור וכה"ג אין מעכב. ונשען על בעל כפתור ופרח שהביא בפ"י שרבינו חננאל אמר לבא לירושלים בשנת י"ז לאלף הששי להקריב קרבנות בזה"ז ומסתמא רק פסח רצה להקריב דאין לנו קרבנות ציבור שנקנים משקלים ופסח דוחה טומאה והנוב"י קמא א"ח ל"ה הביא דבריו להלכה עיי"ש, והקשה כת"ה הרי אין לנו תכלת דבעי שיהי' צבוע מחלזון ואבנט של כהן הדיוט הי' מכלאים. והמ"ל פ"ח מכלי המקדש כ' שהי' גם אבנטו של כהן הדיוט מתכלת וארגמן. ובהלכה י"ג שם כתב דגם תכלת דבגדי כהונה הי' צבוע בחלזון וכן מפורש בתוספתא פ"ט דמנחות והרי"ף כתב בה' ציצית דאין לנו תכלת בזה"ז ומצאתי לרב אחד שהקשה כן ובספר עלי החודש קובץ יגדיל תורה אדעססא תר"מ סי' ז' ראיתי פלפול עצום בזה. ובאמת שזה צ"ע ואולי יש לישב דברי ר"ח בדרך זה ע' רמב"ם פ"ט מביאת מקדש ה' י"א כהן טבול יום ומחוסר כפורים והרי הוא מחוסר בגדים. ושלא רחוץ ידים ורגלים ועבד חייב על כל אחת ואחת ואם הי' זר אינו חייב אלא אחת (דזר אינו חייב משום מחוסר בגדים ולא משום טומאה ודומיהם). והראב"ד מייתי תוספתא פי"ב דזבחים דאף טמא אינו חייב אלא אחת והנה דברי הכסף משנה שם תמוהין מאוד שכ' דשלא רחוץ ידים ורגלים מיגו דאתוסף חיוב לטהור איתוסף לטמא וזה תמוה דל"ש כולל ומוסיף רק אם נעשה איזה דבר כגון חמותו ונעשית א"א מיגו דבקדושין הללו נאסרה לכל אדם נאסרה עליו ג"כ משום א"א משא"כ שלא רחוץ ידים ורגלים מה נעשה בזה שנאמר מיגו שנאסר לטהור נאסר לטמא וכי הי' איזו זמן או מעשה שתקשרם ונהניתי שמצאתי במרכבת ח"ג שתמה ג"כ על הכסף משנה דלא מיקרי זאת רק איסור חמור וטומאה חמורה שאסור אף אם לבוש בגדים עיי"ש:
ב ואמנם דעת המרכבת דשלא רחוץ ומחוסר בגדים חלין מקודם בב"א ואח"כ חל איסור טומאה. וגם לסברא זו צ"ע על תוספתא דאיתא א"ח אלא אחת ועכ"פ לחייב שתים משום שלא רחוץ ומחוסר בגדים דהוא איסור ב"א. ע"כ נראה קצת כמ"ש הריטב"א בקדושין ע"ז דאין אנו דנין על האיסורין שחלו עליו כשהביא ב' שערות רק על החתיכה שנאסרה עליו כשבא לעולם ע"ש: ולפ"ז י"ל דמחוסר בגדים ושלא רחץ לא חלו עליו רק בעת ששחטו קרבנו זה והמה באו לעבוד העבודה ולפ"ז י"ל דכשהי' טמא חל עליו איסור שלא לכנוס למקדש כלל וכשבא לעבוד וחלו עליו איסור מחוסר בגדים ושלא רחוץ אין חלין על איסור טומאה ומ"ה ס"ל לתוספתא א"ח אלא אחת ומה שלא חל איסור רחיצה ומחוסר בגדים משום שנאסרו בעבודת צבור והוא כולל יבואר לפנינו. ולפ"ז להתוספתא אינו חל איסור מחוסר בגדים. על איסור טומאה. והנה במהרש"ל ובמהדורא בתרא יבמות ל"ג גבי כהן שחתך אצבעו בסכין טמאה מבואר דאם טומאה דחוי' בציבור לא חל איסור אחר עלי' כיון שגם עתה אסור הוא רק שנדחה ואף דמהרש"ל נקט משום דלכתחלה אסור לעבוד אם יש כהן אחר אין זאת תוכן כונתו. דא"כ לוקמא בעל מום ששימש בטומאה שאין שם כהן טהור. וחל איסור בעל מום על איסור טומאה ועל כרחך כונתו כיון שטומאה דחוי' לא חל איסור אחר וראי' מפסחים פ"ד ריש ע"ב דאם טומאה דחוי' מיקרי פסח פסול ואין בו שבירת עצם. וע' בספרי ב"י חאו"ח סי' נ"ה אות ג' ו' שהחזקתי סברא זו במסמרות נטועים ומה"ט ניחא שאינו חייב לתוספתא רק אחת ול"א שחל איסור שלא רחוץ ומחוסר בגדים בכולל מיגו דאסור בעבודת ציבור דס"ל טומאה דחוי' בציבור וגם בציבור אין איסור חל איסור:
ולפ"ז יש לישב דברי ר"ח דס"ל טומאה דחוי' ובפסח לכ"ע דהוי' ואינו חל איסור מחוסר בגדים ומ"ה לא איכפת לן אם יעבוד כהן הדיוט בלי תכלת דס"ל כתוספתא ואף לכתחלה שרי לעבוד כיון שאין חל איסור אחר בזה ואף שתמיד חל איסור אחר לענין לקברו בין רשעים גמורים כדאי' ביבמות ל"ג אין בכחו לדחות מצוה דאורייתא ובפרט לפמ"ש בשושנת העמקים כלל ב' דלאו שאין לוקין עליו נדחה מפני עשה אף שלא בעידנא, (וע' ע"ש בספרי ליו"ד ח"ר סי' קמ"ב בש"ה) כן י"ל קצת לחומר הנושא:
ג איברא דעדיין קשי' דראיתי בתשו' הרב הנ"ל בספר הנ"ל שתמה על הר"ח והח"ס שכ' דאין כ"ג מעכב והרי בטומאה בציבור בעי ריצוי צין ציץ ואין לנו ציץ דבעי דוקא שילבש הכהן אך למ"ד טומאה הותרה ל"ב ריצוי א"כ קשי' ממנ"פ אם טומאה דחוי' בעי ציץ ואם טומאה הותרה חייב במחוסר בגדים:
גם על גוף הסברות מלעיל דאיסור טומאה קדים יש להתוכח דלכאורה נראה דאיסור מחוסר בגדים חל קודם והפי' הנכון בתוספתא שמא י"ל דס"ל כמו דבזר א"ח במחוסר בגדים כן בטמא דאינו ראוי לעבודה אינו חייב משום מחוסר בגדים ושלא רחוץ. ולפ"ז בעבודת ציבור ודאי חייב כיון דאז ראוי לעבודה:
ד עוד אפשר לומר בישוב דברי ר"ח. דס"ל נהי דאיפלגו תנאי אם אבנטו של כ"ג ביו"כ כשר, לכהן הדיוט. ואנן פסקינן כתנא דאבנטו של כהן הדיוט הי' כלאים מ"מ לא פליגי רק לכתחלה אבל אם לבש כהן הדיוט אבנטו של כ"ג יו"כ ל"ה מחוסר בגדים. דאין לעשות פלוגתא רחוקה. ולא מלאני לבי לומר כן רק יש קצת ראי' דבמשנה פ"ד דפרה איתא דפרה בכלי לבן הי' נעשית ובתחלה איתא שם פלוגתא דת"ק ס"ל שלא בכ"ג פסולה ור' יהודה מכשיר ובודאי סיפא דמשנה לא אתי' דוקא כת"ק דבעי כ"ג דא"כ הו"ל מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם ואיך פסקינין ביומא דסגי בכהן הדיוט. וכן פסק הר"מ וע"כ סיפא מיירי בכהן הדיוט והרי ר' יהודה דפליג ברישא ומשמע דמודה בסיפא ומפשטא דשמעתתא דיומא כ"ג דיליף ר"י ילבש להביא מצנפת ואבנט ור' דוסא דריש שבגדי כ"ג כשרים לכהן הדיוט ומשמע דרבי יהודה ס"ל כרבי דאבנטו של כ"ג לא זה אבנטו של כהן הדיוט ומ"ה לא דריש כרבי דוסא:
ומ"מ ס"ל דפרה נעשית בבגדי לבן ול"ה מחוסר בגדים ואין לומר דשם גלי קרא גז"ש דחוקה חוקה כמ"ש הכסף משנה פ"א דפרה והרמב"ם בפי' המשניות חדא די"ל דוקא למ"ד בכ"ג ילפינן גז"ש אבל מ"ד בכהן הדיוט לא יליף גז"ש ועוד דבשלמא בכ"ג דהוה בגדי לבן בגדיו ביו"כ שפיר י"ל דגלי קרא בפרה דל"ה בד' בגדים מחוסר בגדים בפרה משא"כ בכהן הדיוט דאין לובש מעולם ד' בגדי לבן איך מלביש כהן הדיוט והרי מחוסר בגדים פסול בפרה ומזה קצת ראי' דאף למ"ד אבנטו של כהן הדיוט כלאים אם לובש דבוץ מודה לר' דוסא וע"כ בפרה דהוה בחוץ לא הותרה כלאים ולכן נעשה בבגדי לבן: ה מיהו יש לדחות דר' יהודה לא ס"ל כרבי וס"ל באבנט של כהן הדיוט לא הי' כלאים והא דלא דריש כר' דוסא שכשרים לכהן הדיוט משום דאין מורידין מקדושה וע"כ אין ראי' ממשנה וע' רמב"ם פ"א דפרה דנעשה בבגדי כהן הדיוט דלא כמשנה:
ועמש"כ בספרי לאו"ח סי' כ"ז אות בג"ד דברים נחמדים בישוב דברי וכיון דראי' ממשנה ליכא ע"כ עדיין צ"ע. וע' מ"ש בתשו' לחתני בח"ר סי' קס"ו אות י' מה שהקשה בפסחים פ"ו. ולפמ"ש ל"ק קושיתו והמובחר דר' חננאל ס"ל דאבנט של כהן הדיוט לא הי' תכלת רק מרוקם בצמר כפשט לישנא דרמב"ם. וד' יזכנו לראות עבודת המקדש במהרה בימינו:
ו ומה שהקשה כת"ה על הפמ"ג או"ח פתיחה כוללת ה' תפילין שנסתפק אם כתב תפילין וס"ת על עור איסורו הנאה אי שריין והרי במס' סופרים פ"א מבוא' לוקחין ספרים וכו' ואין חוששין שמא עורות לבובין הם משמע דפסול בכתב על איסורי הנאה י"ל דלעולם כשרין רק דאיסו' הנאה אינו רשאי לקנות ול"ה שלו ואינו יוצא מצות כתיבת ס"ת ומזוזה ומ"מ לקרות בו כשרה. ואף אם לא בעינן שיהי' שלו מ"מ אסו' לקנות לאיסו' הנאה אמנם העיק' דלק"מ דהפמ"ג לא נסתפק רק בעור ע"ז של נכרי שיש לה ביטול אבל עורות לבובין היא תקרובת ע"ז כמ"ש הר"ן בנדרים ר"פ ואלו מותרין ואינה בטלה וזה פשיטא דפסול ודוק:
והנני ידידו: