שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן עט
ב"ה:
פרעמישלא תרנ"א לפ"ק:
להרב החריף ובקי החסיד בנש"ק כש"ת מ' יהושע שפירא כ"י האבד"ק ריבאטיטש:
בדבר השאלה בדו"ד שבין ראשי הקהל ובין אשה אלמנה שבעלה המנוח כ' בצואה שאחר פטירתו תתן אלמנתו ליד הרב סך מאה וחמשים ר"כ על גמר בנין בהמ"ד וסך מאה ר"כ לקנות פלאטץ להרחיב בית מועד לכל חי ואח"כ עשה צואה בלשון פלניא ונכתב שם ג"כ כנ"ל ושם נאמר שלא לשנות מצואה ובצואה נאמר לתת הסך הנ"ל ליד הרב למען שיקיים כפי מה שצוה ואחר פטירתו לא רצו אנשי החברה לקברו עד שתתן האלמנה עוד סך שלשים ושלש ר"כ והסך שני מאות וחמישים ר"כ נתנה ביד שליש שיתן הוא להרב. והנה עתה נצמח טו"מ בין ראשי הקהל להאלמנה אם מותר לשנות לתת המעות על צרכי המקוה ומרחץ על כן נתן השליש המעות בחזרה להאלמנה. והנה הקהל טוענים שהמעות שנתנה סך 11 250 נתנה בפירוש אדעתא דהכי שלא יהי' להאלמנה שום דיעה ולא להרב כי נתנה המעות בהכרח כמו שלוקחין תמיד אנשי החברה ויען שהי' איש אמיד ולא הניח זש"ק על כן מותרים לשנות ואם האלמנה רוצית שיקוים הצואה תתן מעות אחרים והאלמנה טוענת שנתנה המעות לשליש שיתן להרב שיקיים כפי הצואה:
א תשובה הנה זולת טענות אנשי החברה ודאי אסור לשנות מהצואה כמ"ש בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רמ"ד באחד שהניח ספרים ורצו למכור הספרים לצורך מקוה ופסק דאין רשאים וה"ה בנ"ד שצוה לתת מאה וחמשים ר"כ. על בנין בהמ"ד דהוי קדושה ואין לשנות לקדושה קלה דהלכה כהרא"ש בתשובה כלל י"ג הובא בש"ך יו"ד סי' רנ"ט ס"ק ד' דאף הציבור אין רשאין לשנות רק לקדושה חמורה ולא לקלה דלא כנראה משו"ת מהרי"ק הובא בש"ך שם ס"ק יו"ד ועיין בח"ס שם. ובספרי חא"ח סי' כ"ד הארכתי בשאלה כעין נ"ד וישבתי שם מה שהקשה בח"ס על שיטת הרא"ש מש"ס דערוכין. ואפילו הסך מאה ר"כ שצוה הנותן לתת על בית הקברות דל"ה קדושה חמורה מ"מ יותר קדושה יש לבית הקברות ממקוה דשם מתפללין לפרקים ועי' סי' רנ"ט דנודר לבית עלמא קיל מבהמ"ד ועוד דמבואר בסי' רנ"ט סוף ס"ב ברמ"א דאם התנה המקדיש בפירוש שלא ישנו הקדישו פשיטא שאסור לשנות ובנ"ד כ' בכתב פאלניש שלא ישנו הצואה. וכש"כ כשהמעות עדיין ביד האלמנה וודאי ההכרח עלי' לעשות כפי שצוה בעלה:
ב אמנם מה שטוענים אנשי החברה שלקחו המעות בפירוש אדעתא דהכי שלא יהי' להאלמנה דיעה ולא להרב הנה בדבר שהאשה נתנה המעות להחברה שלא רצו לקבור אותו נתוכחו גדולי המורים אם אין המעות גזל בידם דמי התיר לחברה קדושה לקחת יותר משווי דמי הקרקע ובח"ס יו"ד סי' ש"ל למד זכות על חברה קדושה וסיים דאין בידו עפ"י ד"ת להוציא מחברה קדושה מה שכבר גבאו ומ"מ צוה לפשר ומשמע דאם תפסו היורשים אין מוציאים מידם והסברא דנה דמותר לקבל שכר כעין דאיתא בספ"ב דקדושין. וכן מותר ליטול שכר בטלה דמוכח אף בהשבת אבידה (וקצ"ע בתשב"ץ דמייתי לרמב"ן דבמצוה אם פסק צריך ליתן כמו שפסק וכ"כ רשב"א ביבמות ק"ו ולא מצאתי זה בהרשב"א פ' מ"ח) וכן מותר ליטול שכר קרקע שלא יהי' נקבר בקבר שאינו שלו והכונה אף דהקרקע של הקהל ויש לכל אחד חלק מ"מ יש לומר דאדעתא דהכי קני הקהל ולב ב"ד מתנה שמי שיהי' ביכלתו ישלם להקהל ואם הוא לא ישלם בחייו רק יורשיו ישלמו הקרקע שלו למפרע. וע"כ צריך לומר כן דאין לומר דהשתא כשנותנין היורשים קונה המת הקרקע דהרי אין זכיה למת ועדיין קבור בקבר שאינו שלו ואף דמבואר ברמ"א סי' ר"י בח"מ דהמקנה דבר למת כל שהוא לצורך קבורתו וכבודו קנה והוא מתשובת הרשב"א סי' שע"ה ע"כ אין הכוונה דהוי של המת ממש דאין קנין למת כמבואר ברמב"ם פ"י מזכיה הי"ב וכן מוכח בגיטין י"ד ע"ב וברשב"א שם בזה"ל דאין זכיה למת רק הכוונה דצריך לעשות בדבר זה לצורך המת וכבודו ומקורו מפ' נגמר הדין ר' נתן אומר יעשה זילוף לפניו אבל לא שיהי' קנין ממש דאין זכיה למתים כמ"ש הרא"ש פ' אלו מגלחין אות ע"ט ובזה מיושב קו' מחנה אפרים ה' זכיה סי' ל"א וע' הגהות יד שאול סי' שמ"ט. אך יש לומר דצדיק קבור בקבר שאינו שלו הוא בזיון וכשקונים היורשים משום כבודו של המת כיון דמקנה הקרקע לעשות כבוד למת כמ"ש ברמ"א שוב ל"ה בזיון. וע' בשואל ומשיב מהד"ק ח"ד סי' קנ"א שהביא ראיה מש"ס דסנהדרין כ"ט דמותר ליטול שכר קבורה ומ"מ קיים התקנה שעשו שלא להרבות בשכר קבורה וע' מג"א סי' קנ"ג סקמ"א שכתב שצריך ליתן להחברה כמנהגם. ומשמע לכאורה דצריך ליתן כל מה שיצוו אך כיון שכתב שצריך ליתן כמנהגם לא יתכן שאם יצוו ליתן אלף אלפין שיצטרכו ליתן דזה מנהג מוכסין. ומ"מ י"ל דאם לקחו כפ' היושר ל"מ תפיסת היורשים ואם נראה לעין כל שלקחו יותר אולי אם לא מסרו מודעה י"ל אגב אונסא גמרו והקנו דל"ה מתנה רק קנין כיון שקונין קרקע ושוכרים פועלים לקבורה הוה קצת כמכר ובעי מסירת מודעא ועדיין צ"ע:
ג מ"מ בנ"ד דלא התנו בפירוש שתתן מעות אחרים לקיים כפי הצוואה מוקמינן אנשי החברה אחזקת כשרות ובוודאי לא כוונו רק שתתן המעות כפי הצוואה ושתוסיף איזה סך על כן אין לשנות מדברי הצוואה דמצוה לקיים דברי המת. אך שמא י"ל דאם הרב אב"ד מבין מדעתו דנחוץ לעשות מקוה והמצוה תבטל אם לא יקחו מהמעות הזה ומצות בנין בהמ"ד לא תבטל וכן אם לא יקנו עתה להרחבת בית עלמין יקחו אח"כ י"ל כמ"ש מהרי"ק שורש כ' והובא בב"י סי' רנ"ו דהיכא שנוחי נפש מניחין לכפרת נפשם נדבת לבם איזה מעות לצדקה וממנים גבאים על אותו מעות ודאי מסתלקין מאותם מעות מכל וכל ונותנים הכח לאותם גבאים שהרי הם אינם יכולים לפקח בהם והרי הם נפטרים לעולמם ומשום כך י"ל דדעת המתנדבים שיעשו אלו הגבאים באותם מעות כרצונם יש להם כח כמו בני העיר בצדקת העיר ומ"ה פסק דרשאים הגזברים לשנות ממעות שהניח אחד לעניי ירושלים לתת ממעות זה לתיקון בהכ"נ שבירושלים. וה"ה הכא י"ל כיון שצוה לתת להרב המעות עשהו גזבר וסלק נפשו ממעות הזה מ"מ יש לחלק דשם הגזברים שליטים לחלק המעות ע"כ סילק נפשו משא"כ בנ"ד שצוה לעשות בהמעות דבר ידוע. אך יש לדמות להך דמהרי"ק סי' קכ"ח שהובא בש"ך סי' רנ"ח ס"ק י"א שס"ל דאם לא יחסר המזג מכדי הסיפוק אף בלא נדבתו של זה יכול לשנותה וה"ה בנ"ד דהבהמ"ד יתוקן גם בלא המעות מ"מ יש לחלק ועוד כיון שהמעות ביד האלמנה מי יכול לכופה ששנה מהצואה ע"כ החיוב שתשליש המעות באופן שיקיים הרב השליש כפי הצואה:
והנני ידידו: