אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן עז

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן עז

סימן עו

ב"ה:

פרעמישלא "ישוב ירחמנו" לפ"ק:

לידידי כנפשי הרב המאה"ג החריף ובקי היחסן המפורסם מ' יעקב פרענקיל כעת אבד"ק צעשינוב:

ע"ד המנורה שהקדיש אחד מק' לקלויז ויש ב' עדים ע"ז שהקדיש קודם פטירתו בדיעה צלולה ושבק לן חיים וכמה שנים אח"כ הי' המנורה בבית אלמנת המנוח. ונשאת לאחר ושבקה חייה וירש בעלה השני המנורה ומכר לחותנו. ועתה תובעים אנשי הקלויז המנורה והקונה טוען שלא ידע מזה בעת שקנה וגם למה לא תבעו עד היום והצד שכנגדו טענו שוודאי נודע לו מזה:

א תשובה הנה הקצה"ח סי' ר"נ הניח בצ"ע אמאי בהקדש בזה"ז או חילוק לעניים ומת היורשין מחויבין לקיים. הרי כיון שהיא איבעי' בגמ' אם עמד חוזר וע"כ הוא ספק שמא גמר להקנותו מהיום, ואם גמר להקנותו מהיום אין כאן מתנת ש"מ, ורק תורת נדר יש בזה ונודר ומת אין היורשין צריכין לקיים. וא"כ כשהדבר ספק איך מוציאין מיורשין עיי"ש שהאריך בזה. והנה דברי קצה"ח תמוהין מאוד דלדבריו כח הקדש גרוע מכח הדיוט. דבהדיוט כיון דאם עמד חוזר ול"ק רק בשעת מיתה היורשים מחויבים לקיים משום דברי ש"מ ככתובין דמי. ובהקדש או לעניים אם נימא דאם עמד אינו חוזר דדעתו להקנותו תיכף ל"ק מטעם מתנת ש"מ ורק מטעם נדר והיורשין אין מחויבין לקיים. ואיך אפשר שיהי' כח הקדש גרוע מכח הדיוט. ובודאי כונת הש"מ לאלים כח הקדש ולא לגרוע ועוד דהרי עיקר הטעם דדברי ש"מ ככתובין דמי משום שלא תטרוף דעתו. ואם יקדיש או יחלק לעניים א"צ היורשים לקיים שוב תטרוף דעתו עליו.. ע"כ הדבר ברור דליתא לדברי הקצה"ח והאיבעי' בגמ' מיירי ע"כ בהקדיש או הפקיר וחילק לעניים נכסים מסוימים דבזה קנה תיכף להקדש מטעם אמירה לגבוה כמסירה להדיוט או מטעם יד לצדקה ואין כאן תורת נדר רק קנין ממש והיורשים מחויבין לקיים. ולכן איבעי' אי עמד חוזר אם אמרינן אומדנא בהקדש ובעניים וכן כתב להדי' במחנה אפרים ה' צדקה סי' ב' באריכות נמרץ והוכיח זאת דאס"ד דאין כאן רק תורת נדר נשאל להשכ"מ מה הי' כונתו דבנדר נאמן על עצמו עיי"ש. וכן כתב בנתיבות המשפט סי' ר"נ בקצרה לחלוק על קצה"ח. ולפ"ז יצא לנו דהאיבעי' בגמ' מיירי דוקא בנכסים מסוימים דשייך לומר דהוי קנין תיכף אבל הנכסים המחוסרים גוביינא כגון שיש לו חובות אצל אחרים דאין כאן רק תורת נדר ע"כ יכול לחזור אם עמד. ול"ק רק משום מתנת ש"מ שלא יהי' כח הקדש גרוע מכח הדיוט כדכתיבנא. ולדעת הב"י סי' קכ"ה בח"מ שהובא במח"א שם דס"ל דמתנה לעניים ל"א אמירה לגבוה כמסירה להדיוט. ולדידי' אין כאן בחילוק לעניים רק תורת נדר ומתנת ש"מ ל"ש במקנה תיכף כמ"ש הקצה"ח וקשיא מאי מבעי' אי מקנה תיכף בחילוק לעניים. הרי אז מגרע גרע כדכתיבנא ול"ש לתרץ כנ"ל. ואמנם הב"י כשיטתי' דנודר ומת היורשים צריכים לקיים כמוזכר בתשו' רמ"א סי' מ"ח ובקצה"ח סי' ר"ץ ולפ"ז אתי נמי האיבעי' שפיר דבהקדש וחילוק לעניים כונתו שיקנה תיכף ובאמת לית בי' משום מתנת ש"מ ורק משום נדר ומ"מ בניו מחויבים לקיים וע"כ אין כח הדיוט אלים מהקדש. ואתי שפיר איבעי' בגמרא לשני השיטות. אך הועלנו בזה דלומר בעניים ל"א אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ולומר דנודר ומת אין בניו מחויבין לקיים זה שני הפכים כמו שהוכחנו דלא אתי' האיבעי' שפיר:

לפ"ז לדינא בנדר והקדיש איזה דבר וצוה לתת לפני מותו היורשים מחויבים לקיים דלא כדברי קצה"ח וכן פסק הנתיבות ומכל הפוסקים לא נמצא אחד שיחלוק ע"ז:

ב והנה גם בכסף משנה פ' כ"ב ממכירה כתב בדעת הרמב"ם דאף דהוא ס"ל בנודר ומת אין יורשיו מחויבים לקיים מ"מ בנודר בפני בניו וב"ב מחויבים לקיים הואיל ושתקו סברו וקבלו והו"ל כאילו נדרו הם עצמם. וכן כתב בב"י סי' רי"ב וע' ברמ"א ובבאר הגולה שם. וזה נ"ל כשיטת המרדכי בסי' רי"ב דקבלה בלב מהני בצדקה משא"כ לשיטת הרא"ש ל"מ קבלה בלב עיי"ש ובסי' רנ"ח ולדעת הה"מ הובא בקצה"ח סי' רי"ב ורנ"ב צריך לקיים משום מצוה לקיים דברי המת דאף דל"א מלדה"מ רק בהושלש מתחילה לכך מ"מ כיון שהיו מחויבים מצד נדרו ל"ג מהושלש מתחלה לכך: ג והנה אם היורשים מכרו החפץ שצוה ליתן תליא בזה דלשיטת המח"א ה' צדקה סי' ב' והרבה פוסקים דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט והוי קנין גמור והיא ג"כ דעת הנתיבות סי' ר"נ ל"מ המכירה מידי וגובה מהלוקח כמוכר דבר שאינו שלו. כמו כל מתנת ש"מ דגובין מלוקח כמבואר בסי' רנ"ב. ולדעת הה"מ דצריך לקיים משום מלדה"מ מהני המכירה ואין גובין מלוקח כמבואר סי' רנ"ב ברמ"א. ולדעת הב"י סי' קכ"ה דל"א אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ול"ה קנין גמור ורק דהיורשים מחויבים לקיים מתורת נדר י"ל דהמכירה קיימת נהי דעבד איסורא כמו שפסק המחבר ורמ"א בח"מ סי' ר"ח בנשבע או נדר שלא למכור עיי"ש. אך לפמ"ש הטו"ז יו"ד סי' ט"ז ס"ק ח' דזה דוקא באם בשבועתו אינו מגרע זכותו של אחר אבל אם מגרע זכותו ש"א אמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ולא יותר. וע"כ אם נדר ליתן להקדש ל"מ המכירה בשגם שיש עוד לחלק בין שבועה לנדר דהט"ז כתב שם בטעם הדבר דשבועה אינו חל על החפץ ולפ"ז יש לומר דנדר שאני משבועה אך ברמ"א סי' ר"ח מבואר דאין חילוק. וכיון דדעת רוב פוסקים דבממון לעניים או לבהכ"נ ולשאר דבר שבקדושה אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט או דהוי יד לצדקה ונתפס גופה בקדושה. וגם להפוסקים דמתורת נדר חייב ליתן ל"מ המכירה לשיטת הרבה פוסקים וגם יש דעת המרדכי דגם בנדר שלא למכור ל"מ המכירה על כן ההכרעה בזה לדעתי דל"מ המכירה אם יש עדות ברורה ולטעון להלוקח שחזר קודם מותו הגם שהש"ך הכריע בסי' ק"ח ס"ק ח' דטענינן ליתמי ולקוחות מילתא דלא שכיח כגון נאנסו מ"מ לא טענינן בנ"ד דהכרעת הנתיבות סי' ר"נ ס"ק ו' ובסי' רנ"ה כדברי הנ"י דאין יכול לחזור בחליו וכשמת אח"כ מחויבין היורשין ליתן. ולטעון טענה זאת ודאי לא טענינן. ואמנם לטעון שמא התפשר עם הגבאים אולי טענינן מיהו לזה י"ל כיון דהגבאי' קיימים ואומרים שלא התפשרו נאמנים ועוד אולי דרך היא כן להניח הדבר אצל האלמנה בטעם שהם טוענים שמי שנשא האלמנה הוא גבר אלם. ולא היו יכולים להוציא הוי כדברים העשוין לה להשאיל ולהשכיר וראו עתה בידו והלוקח טוען שלקח מפלוני והוא אומר השאלתי לאותו פלוני דמוציאין מיד הלוקח כמבואר בסי' קל"ג בש"ך סוף ס"ק י"ז. וה"ה הכא דמוציאין מיד הלוקח:

ד אך מה שטוען הלוקח שקנה המנורה וצריכין להחזיר לו המעות משום תקנת השוק ועד אחד מעיד שבת ה' ליב אשת הקונה אמרה לאבי' שלא תוכל ליקח הלייכטער ששייך להקלויז ולפי דברי' ידע הקונה מזה ואין כאן תקנת השוק והקונה טוען שכ"ז הי' אחר נתינת המעות ומזה העד לא ידע. וע"כ עפ"י ד"ת מחויב הקונה לישבע כשיטת הש"ך שם, ס"ק י"א כמה נתן עבורו ואם נתן מעות או לקח על חוב דאז אין כאן ת"ה ואם לא ידע מזה קודם נתינת המעות ואחד מהתובעים יקבל מקודם כדת וזה ע"פ ד"ת אך יותר טוב לפשר בזה כי יש הרבה לפלפל בענין זה וביחוד שיכול לומר קים לי כה"ה דאין כאן רק משום מלדה"מ ומהני המכירה כרמ"א סי' רנ"ב וכבר הארכתי מקצת ויותר אל תרשיני העת ואם אי אפשר לבצע בזה יקום הדין כמ"ש וקצת יש להסתפק אי הצדקה או ההקדש חייב לשלם משום תקנת השוק דלמא ל"ש שימכור דבר שהקדיש ולא עשו תקנה ע' סי' ס' בשטרות ודו"ק. ודע דממ"ש רמ"א סי' רנ"ב דהיכא דאין בו רק משום מלדה"מ מהני המכירה מוכח כדברי הפ"י סוף גיטין דבעשה ל"א כמדארל"ת אעל"מ וכבר הוכחתי כן מכתובות ס"ט ע"ב עיי"ש:

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה