אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן עב

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן עב

סימן עא

ב"ה:

פרעמישלא תרמ"ד לפ"ק:

להרב הה"ג החריף ובקי המפורסם מ' חיים ארי' כהנא דומו"ץ דק' סיגוט יע"א בעהמח"ס דברי גאונים:

בדבר השאלה ברב שישב הרבה שנים על כסא ההוראה. והי' שייך לו הרבה כפרים אשר לקח קאנסמנס בעת התמנותו מאנשי הכפרים וחתמו לתת לו איזה סכום ועתה הרב שבק לן חיים והניח בן ממלא מקומו ואנשי כפר א' לקחו להם רב לעצמן באומרם כי הם רחוקים מהעיר שני פרסאות וקשה להם לשלוח העירה לשאול שאלות והרב צורבא מרבנן ומוסמך להורות ולדון דברי ריבותיהם ועתה שאל אם יוכל בן הרב. שהוא עתה הרב לכוף אנשי הכפר שלא להפקד מהעיר. אך שיתנו לו השכירות שנתנו לאביו כי בא בתורת ירושה: א תשובה כת"ה הביא דברי הפוסקים האחרונים אם שייך בעסק רבנות דין ירושה שהמג"א סי' ל"ג ס"ק ל"ג כ' בשם מהרשד"ם דבחכם הממונה לדון או להרביץ תורה. ל"ש בי' דין ירושה. ובעשרה מאמרות כ' שמצד המנהג בניהם קודמין ובח"ס א"ח כ' בסי' י"ב שאין בו דין ירושה ושם בסי' י"ג מצדד שיש בו דין ירושה, ובח"ס ח"מ סי' כ"ב כ' דתליא באשלי רברבי ומייתי מתשובה הנדפסת בשו"ת רמ"א דיש לבן דין קדימה, והנה כת"ה מייתי גמ' דהוריות י"א דמשחו לשלמה מפני מחלוקת. והוה כמלך ראשון כפי' רש"י בכריתות ה'. הרי דבמחלוקת ל"ש דין ירושה במלכות ולמה לא מייתי זאת הפוסקים. הנה בתשו' שואל ומשיב מ"ק ח"ב סי' י"ז מייתי לגמ' הנ"ל ודברי פי' המשניות ובספרי ח"ר ליו"ד סי' נ"ט הארכתי בדין זה: והנה לדינא אין דעתינו מכרעת במחלוקת הפוסקים, אמנם זה ברור דאם בן הרב ראוי למלא מקום אביו הוא קודם. אמנם יש בענין משכרת הרב הכנסו' שונות. הנה השכירות שמשלמין הוא שכר הפעולה. ואולם יש זכותים לרב כגון סנדקאות ושאר ענינים ובזה דינם כדין מכירי כהונה אם אין לו קאנסענס בפירוש ע"ז. והנה במכירי כהונה יש להסתפק אם מחויב ליתן גם להיורשים ובתשו' זקיני הח"ץ סי' ע' מבואר דהיורשים אין מחויבים ליתן למכירי כהונה אולם אם הבעה"ב מחויב ליתן ליורשי הכהן. אין מבואר וכבר ציינתי בספרי ב"י או"ח סי' כ"א אות ד' דקצת משמע מתוס' ב"ב קכ"ג דאין מחויב ליתן ליורשים אך מגיטין ל' משמע דצריך ליתן ליורשים, ע"ש בהג"ה שבין שני עגולים ושם קצרתי. ואבאר דברי דהנה במשנה דגיטין ל' אמרו ואם מתו צריך ליטול רשות מהיורשים וברישא משני גמ' דמיירי במכירי כהונה ומ"ה מפריש עליהם וקשיא אהא דאם מתו צריך ליטול רשות מיורשים מאי מהני מה שנותנים רשות, ולומר דמשנה מיירי בתבואה שגדל ונקצר בחיי אביהם. הוא דוחק ועוד דהרי רבי אמר בגמ' יורשים שירשו ורבי ס"ל מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיא וכבר זכה אביהם ולמ"ל נתינת רשות. ולפמ"ש תוס' ב"ב קכ"ג בתירץ א' דבתרומה ס"ל לרבי לאו כמי שהורמו רק בזרוע ולחיים יש לישב אך גם בזה קשה דאם לאו כמי שהורמו לא זכה אביהם וליורשים א"צ ליתן כלל. ועדיין קשיא מה מהני נתינת רשות היורשים ומזה מוכח קצת דליורשים לכו"ע צריך ליתן. וצ"ל מ"ש תוס' ב"ב קכ"ג צ"ל דאשתחט בחיי דאבוהון דאל"כ מי יזכה הכונה דביורשים ל"ה כזכה ודוקא בדידי' הוה כזכה ועוד דחלק בכורה ודאי אינו נוטל רק ממה שזכה אביהם ומ"מ עדיין צ"ע ואם נאמר דבמכירי כהונה החיוב לתת ליורשים ג"כ כדמשמע מסוגיא דגיטין י"ל דאף להפוסקים דברבנות ל"ש דין ירושה מ"מ ל"ג ממכירי כהונה. ואולי זה הטעם דמצד המנהג היורש ממלא מקומו אף דאין דין ירושה ברבנות כמ"ש העשרה מאמרות מ"מ מחויבים ליתן לבנו ההכנסה ולמנותו מדין מכירי כהונה דצריך ליתן ליורשי' כמו שהוכחתי:

ב ונבא לנ"ד הנה לא מיבעיא אם נאמר דל"ה ירושה ממש רק קצת זכות כעין מכירי כהונה לדעתי יוכלו אנשי הכפר לחלוק. ושורש הדבר לפמ"ש זקיני הח"ץ סי' ע' דבמכירי כהונה יכול לחזור לצורך ת"ח עיי"ש והכ"מ ספ"ו מה' ת"ת כ' דרבים לגבי יחיד הו"ל כרב נגד תלמיד עיי"ש א"כ בשביל צורכי רבים יכולין לחזור. ע"כ ודאי יכולין להפרד והנה בגוף הדין גם בחיי האב שנתמנה מכבר אם יכולין להפרד נתוכחו בזה הפוסקים ואני כתבתי בתשו' (ע' סי' הקודם) הכרעת דעתי דאם חתמו אנשי הכפר על הקאנסעס אין יכולין להפרד ובאם לא חתמו רק זכה הרב מדין מכירי כהונה יכולין להפרד וכ"ז באביו אבל לאחר מיתת אב יכולין להפרד. אך אף אם נאמר דהוה ירושה ממש. בנ"ד שמינו להרב תיכף במיתת אביו ועוד בחיי הרב הי' חותנו מורה הוראה, והבן מהרב רוצה לדחות מכח ירושה ויש לאנשי הכפר טענה גדולה, יכולין להפרד ואין לבן הרב עליהם שום טענה בשגם שהבאתי לעיל בתשובה (ע' ח"ר סי' ל"ה וסי' נ"ט) בשם שלטי הגבורים מש"כ, בסברא הטעם דמשוח מלחמה אינו יורש שררות אביו ובכאן איכא ג"כ סברא גדולה דרוצים שהרב ישב אצלם ע"כ אין לבן הרב שנתמנה כעת שום טענה עליהם והנלפע"ד כתבתי:

ידידו דו"ש:

ב"ה:

פרעמישלא "בונה ירושלם" לפ"ק:

להרב הנ"ל:

בדבר השאלה בקהלה אחת שהראש הקהל מסרב לשלם להמו"ץ הפרס הקצוב לו באמרו שאין לכסף מוצא כעת והשוחט מקבל פרס מהקהל והקהל מקבלין שכר שחיטה אם יש ביד המו"ץ לעקל שחיטת השו"ב ולאסרו אם לא יציית אותו עבור גביית השכירות המגיע לו:

א תשובה מה שכתב כת"ה דהמנהג שהרב יכול לעקל השחיטה עד שישלמו לו הקהל אם המנהג כן הדבר פשוט שאין אחר המנהג כלום אולם מדינא בלא מנהגא לא ברירא לן הא מלתא אולם אם יזמין המו"ץ את ראש הקהל לב"ד הסמוך לעירו והראש הקהל לא ירצה לבוא לדין או שישמיט א"ע או שיבא לד"ת ולא יציית לדינא אזי יש ביד המו"ץ לעקל השחיטה היינו שהשוחט מחויב לקבל שכר שחיטה כפי המגיע לרב כי מעות הקהל הוא משועבד להרב שהרב יש לו חלק בשכר שחיטה ואם הקהל אין משלמין לו אסור להשו"ב לשחוט על הקוויטעל מהקהל ומחויב להציל שכירות הרב מדין השבת אבידה דזה עיקר טעמא דמעקלין להציל עשוק מיד עושקו דקשי' על גוף דין העיקול המבואר בסי' ע"ג ומקורו ממרדכי פ' המקבל ומת"ה סי' ש"ה איך יעקל הנפקד או הלוה המעות לבלי להחזיר להמפקיד או למלוה והלא מחויב לשלם חובו ועובר בכל רגע ורגע כעין שכ' המרדכי שם בחבל כלי של אוכל נפש וע"כ צ"ל משום עשה דהשבת אבידה מעקלין ושב ואל תעש' עדיף דהשבת הפקדון או ההלואה עשה והשבת אבדה עשה ושב ואל תעשה עדיף וקצת נראה דהעיקול הוא משום שיעבודא דר"נ ע' סי' פ"ו אך בחוב שאינו מבורר ל"ש שיעבודא דר"נ על כן נראה דזה מטעם השבת אבידה. ועדיין יש לעיין בזה, שוב הראני הרב דק' זאמאשטש מו"ץ דפה"ק שהרא"ש פ"ק דב"ק דף ט' אות ה' כ' בשם הגאון טעם דעיקול דתקנתא דרבנן משום השבת אבידה וזה כדברי אך מ"ש הרא"ש דל"צ לתקנתא דרבנן אלא דין גמור הוא שחייב אדם להציל עשוק מיד עשקו וכו' צ"ע דזה גופי' משום השבת אבידה ושמא כונתו דזה מדאור' או כונתו דזה משום לא תעמוד על דם רעך כדאיתא בספרי:

ב והנה אף שי"ל דיחיד נגד רבים לא מצי לעקל דהקהל צריכים שיהיו מוחזקים מ"מ מבואר בח"מ סי' ד' בת"ח שתורתו אומנתו א"צ לתת להם משכון ואינם נקראים מוחזקים כנגדו על כן הדבר פשוט שיכול לעקל אך שלא לעכב השחיטה כי מה חטאו הקהל אם ראש הקהל אינו רוצה לשלם אך העיקול יהי' שהשו"ב יקבל מעות הרב ואם מצד חוקי המלכות השו"ב מתירא לקבל מעות החיוב לעקל הבדיקה עד שיקיים הראש הקהל וישלם להרב ואם השו"ב אינו רוצה לציית להרב כבר הארכתי בספרי חיו"ד ח"ר סי' נ' בדין שו"ב שאינו רוצה לציית דינא היינו שאינו רוצה לילך לד"ת ועובר בשוא"ת דיכולים הב"ד להעבירו מאומנתו דאדעתא דהכי לא מנהו הקהל שיעשה אפקירותא וכש"כ בזה שבאם הראש הקהל לא ציית לדינא והשוחט ישחט על קוויטיל שלו או החוכר שלו. וגוזל מעות הרב שיש לו חלק בשכר שחיטה השוחט מסייע ידי עוברי עבירה ועושה איסור בידים הדבר פשוט שיכול הרב להעבירו ולאסור שחיטתו אם לא יציית כדת מה לעשות ובלבד שיעשה עפ"י הסכמת ב"ד הסמוך עכ"פ שלא יהי' לזות שפתים על הרב המו"ץ כ"ז נלענ"ד לדינא (וע' לעיל סי' ס'):

ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה