שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן עא
ב"ה:
פרעמיסלא יתברכו לפ"ק:
להרב הה"ג החריף ובקי כש"ת מוה' יחזקאל שרגא פרענקיל האבד"ק קלאסני: ע"ד אשר זה כשלשים שנה שנתמנה לרב בק"ק קלאסני ובהגליל שלו עיר קטנה נעפלמיטץ אשר מיום הוסדה העיר שייך לק' קלאסני בכל הדברים הנוגעים להרבנות וגם המסים נותנים לחם ועתה נתחדשה מטעם המלך שעיר נעפלמיץ שייך לק' באכניא ועי"ז המו"ץ דק' הנ"ל טוען שהשו"ב והכנסות השחיטה שייך לק' הנ"ל ורוצה שהשו"ב דק' נעפלמיץ יראה לו סכינו. וכת"ה בא בטענה אחרי שזה כמה שנים אשר הוא משגיח על ק' הנ"ל בענינא דשו"ב וענינא דמתא אין להשיג גבולו אף שנחלק העיר בעניני מסים והתנהלות המעטריקא שייך לק' באכניא ושאל הדין עם מי:
א תשובה הנה אם לא בא הדינא דמלכותא, רק בדבר המסים השייך להמלכות. ובדבר המעטריקא הדבר פשוט דעדיין בעניני הכנסת הקהל שייך לק' קלאסני כדמוכח מש"ך יו"ד סי' שע"ו ס"ק י"ב שכ' דאם אדם קובע דירתו תוך הקהלה אז משעה שהוא חייב לישא בעול עם דרי הקהלה חשיב תושב אבל לא משעה שגמר פיסוק המס עם ההגמון אע"ג שצריך ליתן המס להגמון וכן איפכא מי שעקר דירה מן הקהלה אז משעה שאינו חייב לישא בעול עם דרי הקהלה חשיב כאורח אעפ"י שחייב עדיין ליתן מס להגמון הרי דמס לההגמון ועול הקהלה ב' ענינים ה"ה הכא אע"פ שנותנים מס לק' באכניא מ"מ עול הקהלה שייך לק' קלאסנא. אמנם אם בא בפירוש הדינא דמלכותא שבכל עניני הקהילה שייך לק' באכניא באופן שעפ"י דינא דמלכותא יוכלו אנשי ק' באכניא להטיל מס (קולטוסבייטראג) עליהם. הנה אם אנשי ק' נעפלמיץ רוצים לפטור עתה מעול אשר נטל עליהם מק' קלאסניא יכולים לפטור עצמם. דהרי כתב המרדכי פ' הגוזל בתרא ומובא ברמ"א סי' קס"ג בקצרה במדינה שהיו רגילין לתת מס בשותפות ואח"כ נתן המלך מקצת המדינה לבנו ועתה תובעים הקהלות מס ופסק אם נסתלק המלך לגמרי ממקומות אלו אין להכריח אותם לתת מס וכ' הטעם דהיכא דאית ליה פסידא שותף חולק בלא דעת חבירו גם איכא אומדנא דאדעתא דהכי לא נשתתפו עיי"ש וה"ה בזה שאנשי נעפלמיץ המה שותפים עם אנשי ק' קלאסני בצרכי הקהלה. ועתה כשאנשי ק' באכניא יכולים להטיל עליהם מס ויש להם פסידא שיצטרכו לתת לב' מקומות אדעתא דהכי לא נשתתפו ובכה"ג שותף חולק בלא דעת חבירו אך יש לחלק דבנ"ד אולי יכולים אנשי קלאסניא לומר שאנשי ק' נעפלמיץ ידונו עם אנשי ק' באכניא בד"ת ואם המה אנשי דצייתי לדינא לא יהי' להם פסידא. אך אם אנשי ק' נעפלמיץ אינם רוצים להטריח עצמם לדון בדינא ודיינא גם בכה"ג שותף חולק שלא מדעת חבירו כמו בשיירא שהי' מהלכת במדבר דמייתי המרדכי ראי' ואינו דומה לכל שותפים דאם יכולים להציל בד"ת מחויבים לדון ולהציל דשם אדעתא דהכי נשתתפו ליתן בד"ת ולתבוע זכות השותפים משא"כ בזה. ועוד אולי גם בד"ת המה שייכים הפעם בעול הציבור לק' באכניא ע"כ אם רוצים להפרד מק' קלאסניא יכולים:
ב מ"מ בענין הרב אשר כבר נתמנה זה שלשים שנה וכבר זכה במקצת הכנסות ומשגיח על השו"ב לא יוכלו להפקיע זכות הרב מטעם דלהפקיע זכות הרב ל"א דינא דמלכותא דינא כמ"ש הש"ך סי' ע"ג והגע על עצמך האם יוכלו אנשי ק' באכניא להעביר השו"ב שכבר נתמנה לשם מטעם המלך. וכן. אין יכולים להפקיע זכות הרב שכבר זכה בה בהשגחתו מק' נעפלמיץ ועיין בתומים סי' ג' ובאורים ס"ק מ"ג. והנה בדבר התמנות הרב והזכות שיש לו בעניני רח"ש וגיטין וקדושין נתוכחו גדולי הדור ודעת ש"ב הגאון מסאנדץ בדברי חיים ח"א סי' נ"א ונ"ב דהרב לא זכה בזכות זה דלא כמ"ש בח"ס דהוי שכירות דז"א דהוי דשלב"ל דלרוב פעמים עדיין לא נולדו החתן והכלה ומחתנים מארץ נכרי' ואין זה רק תקנות קדמונים להחזיק ת"ח ואם בא ת"ח החיוב על אנשי העיר להחזיק גם ת"ח האחר. וש"ב הגאון מלבוב בשואל ומשיב קמא ח"ב סי' ל"ג חולק עליו וכ' שמ"ש הגאון מסאנדץ דשכר גיטין וקדושין הם דבר שלב"ל ולא קנה כלל במחכת"ה כבר נודע מ"ש הרשב"א בתשובה ח"ג סי' ע"ב וכן הביא הב"י בח"מ סי' ס' תשובת הרשב"א שבשכירות קונה אף דשלב"ל ועיין בקצה"ח סי' של"ב שכ"כ בפשיטות ולא הביא דברי תשובות הרשב"א ע"כ ובמחכת"ה דבריו תמוהין דהרשב"א סי' ע"ב קאי שם במי שמשכיר לחבירו דשלב"ל כגון מינקת ששכרה עצמה להנקה בעוד שלא הולידה. וע"ז כתב הרשב"א אם מפני החלב שאינו מצוי עתה בדדי' שכר אין אומרים בשכירות דשלב"ל. ומה זה ענין לשכר פעולה שמבטיח לו דשלב"ל. ומה שהביא מקצה"ח הרי מייתי שם פיסקי מהרא"י סי' ק"ל שכ' דמה"ט קנה יעקב צאן לבן בשביל שהקנה גוף לפירות ומבואר להיפך מקצה"ח:
ג והנה בדברי הרשב"א גופי' יש להבין דהנה הנתיבות סי' רי"א סעיף ז' נתוכח אם יכול להשכיר דירה במשך ימי שכירות הראשון. ויראה מדבריו הטעם דיכול להשכיר משום דמחוסר זמן ל"ה דשלב"ל. ואם הקנה בסתם הוי כאומר מעכשיו וכ"כ בסי' שי"ב ס"ק א' ופתחי תשובה סי' שט"ו מייתי תשובת בית יעקב סי' צ' וצבא מפוסקים ראשונים ואחרונים דל"מ השכירות דהוי דשלב"ל. ולכאורה נעלם מכולם דברי הרשב"א סי' ע"ב הנ"ל דאין בשכירות משום דשלב"ל. ושמא יש לחלק בין שכר פעולה לשכירות קרקע אבל לאחר העיון יש לישב דבריהם דז"ל הרשב"א על השאלה באשה מעוברת שהקנתה גופה לראובן להניק לו משתלד אי הוי דשלב"ל. תשובה קנין גוף זה לא ידעתי מה טיבו אם הקנתה בתורת עבד עברי ושפחה עבריות אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. (הנה מדלא כ' הרשב"א בפשיטות דאין האשה מוכרת עצמה כדאיתא במכילתא וברמב"ם פ"א מעבדים ה"ב יראה דס"ל לרשב"א כרמב"ן הובא במ"ל שם דאשה מוכרת עצמה בזמן שהיובל נוהג) ואם מפני החלב שאינו מצוי עתה בדדי' שכר אין אומרים בשכירות דשלב"ל שגוף השכיר הוא שמשועבד למה שנשכר כשוכר שוהאי כרם מחבירו שהפירות הבאים לשוכר ואין שייך בשכירות דשלב"ל ואם נתכוין בקנין זה כדי שלא תוכל לחזור בה תוך זמן גם זה אינו דבין בקנין בין בשכירות יכולה היא לחזור דפועל יכול לחזור ע"כ הנה מה שכ' ואם נתכוין בקנין זה שלא תוכל לחזור. וכבר כ' דאין בשכירות משום דשלב"ל בודאי לא תוכל לחזור ע"כ כוונתו דלענין חזרה הרשב"א ס"ל דאף בשכירות בדבר שלב"ל יכול לחזור דהרשב"א כשטתי' דאף בשעבוד דאקני יכול לחזור בדשלב"ל דאף דשעבוד עדיף מקנין לרבנן יכול לחזור קודם שב"ל כמבואר סי' קי"ב בש"ך ולכן אף, בשכירות יכול לחזור דלא עדיף משעבוד. ולפ"ז למה שמבואר בש"ך שם לחלוק על הרשב"א אף בשכירות בדבר שלב"ל אינו יכול לחזור דהרשב"א כשיטתי' וע"כ כ' הרשב"א דפועל בלא"ה יכול לחזור (ומה שקשה על הרשב"א דמינקת הוי דבר האבוד ואינו יכול לחזור כבר הרגיש במח"א ה' שכירות פועל סס"ז) ועכ"פ כיון דברשב"א גופי' מבואר דבשכירות בדבר שלב"ל יכול לחזור אין תימא על קהלת שלמה ובית יעקב שכתבו שיכול לחזור בשכירות שלב"ל אך לפמ"ש לעיל דלהש"ך סי' קי"ב בדאקני אין יכול לחזור. ולפמ"ש הרשב"א הטעם בדבר שלב"ל דהוי כשעבוד. עדיין י"ל דלדידן אינו יכול לחזור על כן נ"ל להורות כדברי הנתיבות בדין שכירות סתם קודם כלות משך שכירות הראשון דאינו יכול לחזור דלא כמו שהביא בפתחי תשובה בשם קהלת שלמה. וכבר נהגנו כן כמה שנים. אך עתה כצאת לאור ס' פתחי תשובה הנני נבוך איך לפסוק אבל לפמ"ש הלכה כדברי הנתיבות ואכ"מ. אמנם דברי הרשב"א אין לו ענין לשכר פעולה בדבר שלב"ל כמ"ש:
ד ובעיקר דברי הקצה"ח סי' של"ג ס"ק מ' שכתב דשכר פעולה נקנה בדיבור אפי' בדבר שלב"ל. ולפ"ז בנותן בהמה לפטמה והבטיח לנכרי חלק בולדות פטור מבכורה ול"ה דשלב"ל משום דשכר פעולה קונה בדבר שלב"ל והא דאיצטריך לפיסקי מהרא"י סי' ק"ל והובא בש"ך סוף סי' ש"כ לומר נעשה כאומר תקנה בהמה לולדותי' משום דפיסקי מהרא"י לא ס"ל כקצה"ח כמ"ש הקצה"ח גופי' שהוצרך לומר דיעקב קנה צאן לבן משום דהוי קני בהמה לולדות ובנוב"י תנינא חיו"ד סי' קצ"א מפקפק אם לסמוך על היתר פיסקי מהרא"י הואיל דבשאלה דידיה יש עוד סניפין. ולפמ"ש יש לנו הקצה"ח לסניף להיתר של פיסקי מהרא"י אך כיון שקצה"ח גופי' מודה דיכול ליתן דמי שווי הבכור כדמוכח מדברי הרמ"א בח"מ שם א"כ אולי אינו מועיל לענין בכור אך הרי בהמות ארנונא פטורה מבכורה אף דמצי לסלוקי בזוזי ה"ה בולדות אם שכר פעולה קונה בדבר שלב"ל פטורה מבכורה. ולכאורה יש להוכיח כקצה"ח מהא דאמרינן בש"ס דגיטין המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהם מחלקם אם בא לחזור אינו חוזר. אמר ר"פ ל"ש אלא בעל הבית בכהן אבל כהן בבעל הבית חוזר. והקשה הרשב"א בעל הבית בכהן אמאי אינו יכול לחזור והלא הוי דשלב"ל ע"ש. ולפי המבואר בקצה"ח סי' רמ"ג ס"ק ד' וביד אפרים ביו"ד סי' ס"א ובספרי חא"ח סי' י"ג אות י"ד דמתנות כהונה ולוי' היא שכר פעולה כדכתיב כי שכר הוא לכם א"כ הכהן קונה בדשלב"ל ול"ק קושיות הרשב"א. אך ע"מ הרשב"א הקשה שפיר דנהי דהכהן קונה משום שכר פעולה אבל אינו יכול למכור לישראל. אך יש להקשות על הקצה"ח מש"ס דב"ב ס"ג דאהא דבן לוי שמכר שדה לישראל יאמר לו ע"מ שהמעשר ראשון שלי מעשר שלו. ומקשה בגמ' והא אין אדם מקנה דשלב"ל. ולהקצה"ח מה קשיא והרי מתנת לוי' ודאי הוי שכר פעולה דבלויה כתיב כי, שכר הוא ואף היד אפרים מודה ושכר פעולה קונה בדשלב"ל ומה מקשה בגמ'. אמנם באמת ל"ק דדוקא בעושה פעולה דמחויב לשלם אדם מתנה בדשלב"ל. אבל במתנות לויה התורה קצבה שכירות אבל הוא יכול ליתן לכל לוי שירצה ושוב צריך קנין ושפיר מקשה בגמ'. ולפ"ז הקצה"ח מדויל ידי' משתלם שכ' בסי' רמ"ג ס"ק ד' דקטן קונה מתנות עניים משום דהוי שכר פעולה ותוס' כתבו בסנהדרין ס"ח דיש לקטן זכיה בשכר פעולה ולפמ"ש גם הקצה"ח הוצרך להודות דיש חילוק דקטן העושה פעולה זוכה בשכירות משא"כ מתנות כהונה ולוי' דלא עבד כלום והרשות ביד בעה"ב ליתן לאחר א"כ צריך קנין וקטן אינו זוכה. ומצאתי ביד אפרים בהגהות ליו"ד סי' ס"א שחלק עליו קצת מטעם דכתיבנא אבל לפמ"ש גם הקצה"ח מוכרח להודות לזה שלא יוקשה לדבריו בסי' של"ג מש"ס דב"ב הנ"ל:
ה והנה אם מבטיח שכר פעולה בלשון חיוב ודאי מועיל בדבר שלב"ל כמבואר בסי' ס' דלשון חיוב מועיל. אך אם לא נכתב בלשון חיוב רק שהבטיח לו דשלב"ל בשכירות משכרתו להקצה"ח מהני וסברתו נראה דסתם שכר פעולה מתחייב עצמו והיוצא לדינא לענין זכות הרב בגיטין וקדושין דאם נכתב בהקאנסענס דהקהל יש להם כל החיובים הנוהגים נגד הרב ודאי מהני בדשלב"ל. ואם לא נכתב בהקאנסענס רק שיש לו זכותים הנוהגים לכל הרבנים להקצה"ח קונה הזכותים ואינם יכולים לחזור קודם שב"ל ובשגם דמבטיחין להרב דבר שלב"ל עם דשב"ל ולדעת קצת פוסקים מהני אך הסמ"ע סי' ר"ג כ' דל"מ עיי"ש (וקצת צ"ע בדברי הרשב"א גיטין ל' דמשמע מדבריו דמשעבוד אינו יכול לחזור אף קודם שב"ל, והש"ך סי' קי"ב מייתי לרשב"א דאף מדאקנה חוזר קודם שבא לעולם) ואף אותן שנולדו אח"כ נכנסים לכלל החיוב כמו שאין יכולים הנולדים לסלק השו"ב או חזן הן אם הוא מדין שררה אשר אין יכולים לסלק או מדין פועל, אמנם אם אנשי עירות הקטנות לא נשאלו ע"ז מתחילה ולא חתמו על הקאנסעס הנה מבואר בסי' רכ"ח ס' ל"ג ביו"ד ובשלטי גבורים פ' לא יחפור דתוך תחום העיר חייבין לנהוג בתקנות העיר, ע"כ עד התחום דינם ממש כבני העיר ובזה אין להסתפק ורק להלאה מתחום העיר והם לא מינהו, הנה בוודאי חייבין לנהוג בו כבוד ולציית דינא אם שייכים לבית החיים וגם בדבר השוחטים הנה השוחטים חייבין להראות לו סכינו ולציית לדבריו וגם אנשי העיר הקטנה אם אין להם רב מחויבים לציית לדברי הרב הסמוך, אולם איזה זכות שיש להרב הסמוך בעניני גיטין וקדושין הנה זכות מקדושין הוא פשוט לפי המבואר בתשו' שבות יעקב ח"ג סי' קס"א ובתשו' הסמוכה מהגאון בעל כנסת יחזקאל איך שכל הגאונים בכל ארצות פולין ותוגרמה ואשכנז וקבלה בידינו שהם מחכמי צרפת שהי' בימי ר"ת גזרו בחרם שלא יסדר שום אדם קדושין רק מי שנבחר להרב או מ"ץ בעיר או בגליל או במדינה עיי"ש, איך שהחמיר בעל כנסת יחזקאל בענין זה, והנה כשגזרו בחרם ודאי בכלל הגזירה שבלי רשות הרב מהעיר השייך לגבול לא יסדרו קדושין על כן יש חיוב על אנשי הסביבות השייכים להרב לבא לקבל רשות מהרב אמנם ברמ"א סוף סי' רמ"ה מבואר דאם נותן הפרס להרב מותר אחר לסדר קדושין, והנוב"י כ' בסי' פ"ג חלק אה"ע בתנינא דהרבנים נהגו סלסול בעצמם ומצד המנהג אין אחר יכול לסדר אף שיתנו שכר להרב, ומהחרם לא הזכירו וכפי הנראה החרם לא הי' רק שלא יסדר קדושין מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין אבל אם הוא רב או מו"ץ באיזה מקום מותר לסדר קדושין אף במקום אחר, על כן לא דיברו מזה בסי' רמ"ה ובנוב"י דשם מיירי שהוא יודע בטיב גיטין וקדושין ולפ"ז נגד ת"ח אחר אין להרב הסמוך זכות מצד החרם רק מצד המנהג:
ו ויהי' איך שיהי' אם כבר הנהיגו העיר הסמוכה ליתן שכר קדושין להרב הסמוך כבר זכה בזה ולא גרע ממכירי כהונה. דאינו יכול לחזור וליתנו לאחר. וכ"כ בתשובת תועפת ראם סי' ס"ו דל"ג ממכירי כהונה ולפ"ז נ"ל לדון דאם אנשי העיר הקטנה הסמוכה רוצים למנות לעצמם רב. ולחלוק מהעיר הגדולה יכולים הם אם לא חתמו מקצתם על הקאנסענס רק הזכות של הרב היא מכח שכבר זכה מטעם מכירי כהונה. וטעמא דידי לפמ"ש זקיני הח"ץ סי' ע' דאף דממכירי כהונה אסור לחזור מ"מ בשביל צורבא דרבנן מותר לחזור וה"ה בשביל קרוב עיי"ש. ולפ"ז לפמ"ש בכסף משנה סוף פ"ו מה' תלמוד תורה דמה"ט ת"ח שמחזיק במחלוקת מנדין אותו דמחזיק במחלוקת כנגד רבים הוא בכלל המבזה את החכם דרבים לגבי יחיד הו"ל כרב אצל תלמיד עיי"ש. א"כ היכא שהוא צרכי רבים כגון ברב שלא הי' בעירם והוצרכו לשלוח לעיר לשאול שאלות ואין מי שיורה להם במקומם. ועתה רוצים למנות רב שיורה להם במקומם הו"ל רבים לגבי יחיד כצורבא מדרבנן ורשאים להפרד מעיר והרב דמקודם אין לו טענה עליהם רק מצד שזכה בהכנסות כמכירי כהונה כמ"ש זקיני הח"ץ לענין צורבא מרבנן וה"ה לענין זכותא דרבים. וראיתי שנחלקו בדין הנ"ל דדעת הגאון מסאנדיץ נוטה בסי' ל"ב לומר שיכולים להפרד ודעת הגאון מלבוב בשואל ומשיב קמא ח"ב סי' ל"ג דאין יכולים להפרד והכרעת דעתי דאם חתמו מקצת מעיר הקטנה על הקאנסענס יש לו זכי' גמורה אז אין יכולים להפרד ואם לא חתמו רק זכות הרב מטעם מכירי כהונה יכולים להפרד:
ז והנה דברי זקיני הח"ץ נ"ל לבאר דלכאורה לפמ"ש דבשביל קרוב יכול לחזור ממכירי כהונה וא"כ הרי אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת וא"כ אם בא קרובו של כהן ונותן לו ממון דבתרומה מותר ליטול טובת הנאה יהי' ג"כ רשאי לחזור ולא משמע כן. דא"כ אמאי מכירי כהונה כאתי לידי' שמא יבא אחר ויתן לו טובת הנאה ובשלמא לחוש לצורבא מרבנן או לקרוב כבר כ' הח"ץ דלא שכיח. אבל טובת הנאה שכיח הוא דמה"ט ס"ל לחד מ"ד טובת הנאה ממון. אמנם דברי הח"ץ נכונים המה דהרי טעם דמכירי כהונה כ' תוס' ב"ב קכ"ג דהוי מתנה מועטת ואסור לחזור וא"כ בשביל טובת הנאה אסור לחזור משא"כ בשביל קרוב ועמ"ש בדין מכירי כהונה בספרי חא"ח סי' כ"א אות ד'. אך לפ"ז אם יהי' מכירי כהונה ובא קרוב ואחד רוצה ליתן לו טובת הנאה לא נדע מה נעשה דבשביל טובת הנאה אינו יכול לחזור ובשביל קרוב יכול לחזור והרי טובתו קודם לקרוביו כדין אבידתו ואבידת אביו וכעין האיבעי' בזבחים צ"א ובתוס' שם באבדתו ואבידת חבירו עיי"ש ודוק:
ח ועכ"פ בנידון שלפנינו שהרב דק' קלאסני כבר זכה בהכנסות דק' נעפלמיץ ואין כאן טובת הרבים דאדרבה העיר נעפלמיץ קרוב יותר לק' קלאסניא לענין השאלה אם המ"ץ דק' באכניא יוכל להפקיע זכות הרב דק' קלאסניא הדבר פשוט דאי יכול להפקיע זכותו הן מצד מכירי כהונה הן מצד המנהג שהנהיגו מכבר שהמה שייכים לק' קלאסניא שהם קרובים משם ואף דבנידון אם שייך לאנשי העיר תליא במסים כדמשמע פשטא דש"ס ב"ב דאי שייך בכרגא דמתא לא מצי מעכב. זה דוקא אם אנו מסופקין למי שייך משא"כ לענין חזקת הרב שכבר זכה בהם אין להפקיע זכותו. ואף אם נאמר דבעניני עיר דינא דמלכותא דינא כמ"ש הרמ"א בח"מ סי' תי"ז שר"ה של מושלי העיר ולכן מה שנותנין רשות אזלינן בתרה וה"ה דבעניני עירות נימא כן ז"א דדוקא בהרחוב ור"ה מצינו כן ומה דלא מצינו לא נימא מנפשי' לגרוע זכות אחד ע' בתשו' בית אפרים חח"מ סי' כ"ב דדוקא בר"ה אמרינין הכי אבל להזיק יחיד ל"מ דינא דמלכותא דהמלכות ודאי לא נתנה רשות להזיק ליחיד. ועוד הרי הרמ"א דקדק וכתב שכן נהגו א"כ בנ"ד אדרבה המנהג דאם איזה מקום שייך להרב לא יסוב אח"כ ממקום למקום ועוד בכאן לא הי' דינא דמלכותא בפירוש נגד הרב. ולעשות פעולות ותחבולות שיבא בפירוש הדינא דמלכותא נגד הרב ודאי אסור. כמ"ש בפתחי תשובה סי' קפ"ב. וע' בתשו' גור ארי' יהודה סי' מ"ה שכ' דלענין מיצר שהחזיקו בו רבים לא מהני רשות המושל ודבריו צ"ע מסי' קס"ב דמהני רשות המושל להעמיד דלתות אף דהוי מיצר שהחזיקו בו רבים ע' בסמ"ע סי' רס"ב ס"ק ח' וכעת מצאתי בבית אפרים חחו"מ ס"ס כ"ג שהרגיש מהך דסי' קס"ב וכ' דשם הרשב"א גופי' לא סמך ע"ז לבד. ועוד שאני התם שנתן הרשות בפירוש. ועוד דגבי היחיד ל"ש זה עיי"ש מכל הני טעמא מבואר דאין לגרוע זכותו של הרב מקלאסניא וכ"ז אם השאלה היא כפי המבואר לעיל בראשית דברינו: ט והנה הבאתי לעיל דברי הקצה"ח סי' רמ"ג בענין מ"ש דמתנות כהונה הוי פרעון ומה"ט יש זכי' לקטן כמ"ש תוס' סנהדרין דקטן קונה שכר פעולה מדאורייתא. וכעת נ"ל להבין דברי התוס' דלכאורה דבריהם תמוהים דכיון דקטן אין לו זכי' מדאורייתא איך זוכה שכר פעולה. ובמה זכה הקטן שיהי' המעות שלו ע"כ נראה סברת התוס' בדרך אפשר דכיון דפרעון בע"כ שמי' פרעון קונה קטן כמ"ש הקצה"ח כמו דאמרינן דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בע"כ הרי דהיכא דמהני בע"כ קטן נמי קונה, וה"ה שכר פעולה מה"ט קונה דהוי פרעון וע' בקצה"ח שכ' ב' תירוצים בטעם דקטן זוכה במתנות כהונה חדא משום שכר פעולה וחדא משום דמהני בע"כ ולפמ"ש ב' תירוצים אחד הם ומ"מ אפשר לפרש דברי התוס' כפשטן דכיון דהקטן עשה פעולה ומגיע לו שכירות כשהוא נותן לו שלו הוא נותן לו וא"צ קנין כמ"ש ביד אפרים סי' ס"א לענין מתנות כהונה ואחרי כתבי זאת מצאתי בתשו' הרשב"א הובא בב"י סי' ט"ו. בקטן שתבע שכר פעולה אי מוציאין בדיינים וכ' דמוציאין בדיינים דקטן בדעת מקנה קונה ומבואר דבעי דעת מקנה דלא כהתוס' בסנהדרין. ולפמ"ש ניחא דבאמת גם שכר פעולה בעי שיקנה הקטן רק דהוי כפרעון חוב דהקטן קונה. והרשב"א האמת כתב דבדעת אחרת מקנה בכל מקום קונה אבל אף אם בדעת אחרת מקנה ל"ק מ"מ פרעון חוב קונה כמ"ש ודוק:
והנני ידידו: