אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן ע

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן ע

סימן סט

ב"ה פרעמישלא תרמ"ז לפ"ק:

להרב החריף ובקי מ' נפתלי הורוויטץ נ"י דמו"ץ דק' ריבאטיטש יע"א: ע"ד דו"ד שבין אנשי ק' בדבר השמש שנפטר והניח שתי בנות נשואות וצוה ראש הקהל לנכד השמש מבתו שישמש בבהכנ"ס והחזיק בשמשות כמה ירחים ואח"כ התאספו הרבה אנשים למנות שמש אחר וטען הבחור הנ"ל שיש לו חזקת אבהתי' ועוד כי השמש זקינו המנוח ציוה בחליו שנכדו הנ"ל ימלא מקומו ועוד שהראש הקהל קבלו בלי שום קביעות זמן וסתמא לעולם משמע ועוד שהתנהג במשרה זו עד כה ואין להורידו משררתו וגם טען שהסכימו הקהל עליו שנתנו לו ההכנסה והמורשה מהקהל, טוען כי טענת חזקה אינה טענה כי השמש לא הניח רק בנות והם אינם יכולים למלא מקומו ומה שטוען שקבלוהו השיב שאחד מראש קהל אין יכול למנות שמש ומה שהחרישו עד היום הי' לפי שאלמנת השמש נתפרנסה מזה ועתה מתה:

א תשובה הנה לשמשים יש חזקה כמו כל השררות חזן ושו"ב ומבואר בתשו' מבי"ט בלשון ההסכמה ח"ב סי' ר' דחזן ושו"ב יש לבנו חזקה ובחזן מבואר בתשו' הרשב"א סי' ש' הובא בא"ח סנ"ג דיש לבן חזקה ועיין בירושלמי פ' עשרה יוחסין הובא בתוס' סוטה מ"א סד"ה אותו שום תשים עליך מלך אין לי אלא מלך מנין לרבות שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופר ומכין ברצועות ת"ל מקרב אחיך תשים עליך מלך כל משימות שתשים עליך לא יהא אלא מן הברורין שבאחיך הרי שמכין ברצועות מקרי שימה ומינוי וה"ה שמש ומבואר ברמב"ם ה' מלכים פ"א ה"ז דכל השררות וכל המנויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם ע"כ נראה דגם לשמשות יש חזקה [ובדין שמשות באשה כיון שמבואר בר"מ שם ה"ה דכל משימות שבישראל אין ממנים אלא איש נראה דשמשות מאשה לא מקרי שימה עיין סי' הקודם]. אולם באופן שלפנינו דלא נשאר בן רק ב' חתנים ובן הבת יש לעיין אם יש חזקה הנה מלשון הרמב"ם פ"א מלכים ה"ה שכ' ומאחר שמשימין המלך ה"ז זוכה לו ולבניו עד עולם שהמלכות ירושה הוא וכו' וכן כ' אח"כ ולא המלכות בלבד, אלא כל המנוין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם משמע דוקא בניו יורשין גדולתו ולא שאר קרובים כגון אחים ובן בתו. ואמנם מדכתב הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדל וכל הקודם בנחלה קודם בירושת המלכים והבן הגדול קודם לקטן ממנו ולא נודע על מה קאי הא דכל הקודם בנחלה דאם לבן גדול וקטן הרי הגדול אינו קודם לנחלה, וע"כ קאי אשאר קרובים דאם המלך יש לו אב אין האב קודם למלוכה. ולפ"ז ה"ה לבן בתו דקודם לנחלה מאח הבן בתו יורש ולפ"ז צ"ע למה כ' אח"כ לו ולבן בנו והו"ל לאשמועינן רבותא דזוכה לבן בתו אך י"ל דבכלל בן בנו נכלל בן בתו כדאמרינן ביבמות ס"ב מנא הא מלתא דבני בנים הרי הם כבנים ומייתי מקרא דואחר בא חצרון אל בת מכיר ותלד לו את שגיב וכתיב מני מכיר ירדו מחוקקים וע' שם ברש"י ומהרש"א הרי דבן בתו מקרי בנ' בנים וה"ה הרמב"ם כוונתו כן. ומ"ש רמ"א סי' רמ"ז בח"מ בשם המרדכי דבן בתו לא מקרי בן ה"ה בן הבן כמ"ש הסמ"ע שם:

ב ואמנם י"ל דבן בתו אינו יורש כיון דלא בא אלא מכח בתו ובתו אינה יורשת גדולתו. כמ"ש הרמב"ם דכל משימות שבישראל אין ממנים אלא איש א"כ איך ירש הבן מכחה. אך י"ל כמו דאמרינן בב"ב קנ"ט בבן שמכר בנכסי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות משום דמצי אמר מכח אבוה דאבא קא אתינא וכן הלכה ה"ה באבי אמו י"ל כיון שאין לזקינו רק בנות יורשת הוא יורש מכח אבוה דאמו ואף דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך כיון דבני בנים כבנים אף בבן הבת מיקרי זאת תחת אבותיך יהי' בניך. והכי מוכח מהגהות אשרי סוף פ"ט מב"ב מדכתב והיכי שנפלו נכסים לאחר מיתה מאבי אמו שאחין מן האב אין יכולין לירש אם לא מכחו ב"ח גובה מהן משמע דוקא לענין אחין מן האב והוא מת שאין יורשין אלא מכחו ב"ח גובה אבל בנפלו לו נכסים מאבי אמו ובא ב"ח של אמו לגבות אינה גובה דהבן יורש מכח אבי אמו ובבעל התרומות שער מ"ח ח"ג מסופק אי אמרינן הכי בשאר יורשין ובסוף כ' כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אזלינן בתר סברה ואין לך אלא חידושו בלבד והוא אבי אביו אבל בשאר יורשין לא וכן ראוי לדון. וע' בגדולי תרומה דמייתי דברי הרב המגיד דה"ה בשאר יורשין והמ"ל פ"ה מנחלות ה"ח תמה על גדולי תרומה דאין ראית מדברי המגיד עיי"ש. ולפענ"ד אף הבעל התרומות לא נסתפק רק בשאר יורשין כגון אחין אבל לא באבי אמו דאין חילוק בין אבי אמו שהיא יורשת ובין אבי אביו דבני בנים כבנים ולא שבקינן פשטות לישנא דהגהות אשר"י בשביל ספיקו דבעל התרומות. על כן אף דאמו אינה יורשת גדולתו מ"מ בנה יורש מכח אבוה דאמו ובתשו' מהרי"ק שורש ל' כ' דבן הבן אינו חיוב בכיבוד ובקדיש ושם כ' דלא אמרינן בני בנים הרי הן כבנים רק לענין פריה ורביה דקיים ובאמת מוכח בש"ס דב"ב קנ"ט הנ"ל דבני בנים כבנים לענין ירושה. ואמנם כבר חולק רמ"א ס"ס ר"מ על מהרי"ק ועיין עוד ביומא ס"ו ע"ב דרשינן האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו אביו אבי אמו מישראל אחיו אחיו מאמו מישראל בניו בני בתו מישראל וקצ"ע דלא מייתי ביבמות ס"ב ראיה מקרא זה דבני בנים כבנים אפילו בבני בתו ועכ"פ כיון דבקרא נקרא בני' ה"ה לענין ירושה יורש נכד בגדולה בשררות מכח אבי אמו: ג והנה נשלח לי קונטרס ממדינת פולין אשר ברוסיא מגדול אחד שהאריך בענינים אלו בעניני נכד וחתן אם יורשין בעסק רבנות. והנה מייתי מדברי עבודת הגרשוני סי' מ"ט שכ' דמה שבאו השמעונים להשתמש בתגא ולנהוג שררה בשביל נשותיהם לא דברו נכונה. כי אין לבנות לירש גדולות ושררות אביהן כי עיקר מוצא הדין שיוכל אדם להוריש גדולתו לבניו מת"כ פ' צו והמעיין שם יראה שאין לבנות לירש גדולת אביהן. והנה כבר זכיתי בתשו' הגרשוני הזה בתשובה לענין חזקת חתן הרב ברבנות (ע' סי' הקודם) אמנם בקונטרס הנ"ל הוכיח דס"ל לעבודת הגרשוני דשאר יורשים אין יורשין בשררות אך בנים וזה ליתא דגם עבודת הגרשוני לא יחלוק על המבואר ברמב"ם הובא לעיל דכל הקודם לנחלה קודם לשררות. אך דס"ל דכיון דאינו בא רק מכח בתו והיא אינו יורשת שררות איך יורש בעלה דהוא בא מכחה אבל ביורשים זכרים או בבן הבת שכתבתי דיורש מכח שהוא נחשב כבן כדכתיבנא לעיל גם עבודת הגרשוני מודה. והנה בקונטרס הנ"ל הביא ראיה מדברי התוספתא פ"ב משקלים דשאר יורשים יורשים שררות לא דוקא בן דמבואר בתוספתא לענין אמרכל הכל היו כשירים כהנים לוים וישראל מי שיש לו בן ואח בן קודם אח ובן אח אח קודם כל הקודם בנחלה קודם בשררה ובלבד שינהג כמנהג אבותיו הרי דגם שאר יורשים יורשין שררות. ולכאורה יש לסתור הראי' מתוספתא דהנה צריך ביאור מנ"ל דשאר יורשים יורשין והרי בקרא כתיב הכהן המשיח תחתיו מבניו ובמלך כתיב הוא ובניו ומנ"ל שאר יורשים והרי בפ' נחלות כתיב שאר יורשים בפירוש וכאן לא כתיב וצ"ל דלכאורה למ"ל קרא דבניו יורשין ותיפוק לי' דהוא מדין ירושה. וכבר כ' בפ' נחלות. וצ"ל דשררות אינו דומה לירושת נחלות שהוא שלו ויכול להורישו לבניו אבל השררות אינו שלו ובמה יכול להורישו וקמ"ל קרא דהציבור והקהל מחויבין למנותו אבל אין דין ירושה בזה כמו דין נחלות וכיון דאין זה דין נחלה י"ל דגלי קרא דוקא בבנו כיון דחידוש הוא שחדשה תורה ואין לך בו אלא חידושו. אמנם י"ל דנהי דהשררות אינו שלו מ"מ יש לו זכות ממון בהשררות והו"ל כטובת הנאה וכ"כ בתשו' מהרי"ק סי' קס"א רק דשם כ' דנהי דטובת הנאה אינו יכול להוריש מ"מ שררות שאני. ובאמת בשררות גלי קרא ולפ"ז י"ל דלמ"ד טובת הנאה ממון ה"ה שררות הו"ל ירושת ממון וכיון דגלי קרא דיש בו ירושה. וילפינן משאר ירושה דשאר קרובים יורשים אבל למ"ד טובת הנאה אינו ממון ומבואר בסי' רע"ו דאינו יכול להוריש לקרובים א"כ קרא חידוש שחדשה תורה דיורש שררות אין לך אלא חידושו. ולפ"ז י"ל דתוספתא דמבואר דשאר יורשים יורשין ס"ל דטובת הנאה ממון ולכן גם שאר יורשים יורשין גדולתו ואנן פסקינן טובת הנאה אינה ממון כמו שהאריך הש"ך סי' ש"נ לפסק הלכה ע"כ אין שאר יורשים יורשין. כן י"ל לכאורה אולם הרי גם הרמב"ם פ"ד מכלי מקדש ה"כ כ' כשימות המלך או כ"ג או אחד משאר המנוין מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו וכל הקודם לנחלה קודם לשררה וכ' עוד שם וה"ה לכל שררה שבישראל שהזוכה זוכה לעצמו ולזרעו ומדכ' הראוי ליורשו ע"כ הכונה אם אין לו בנים האח קודם. והרי הרמב"ם פוסק טובת הנאה אינו ממון כמבואר בדבריו פ"ב מגניבה ופ"ה מאישות וכ"כ הש"ך סי' ש"נ ומ"מ ס"ל דקרובים יורשים שררות על כן א"א לתרץ כמ"ש על התוספתא. הן אמת שבלשון הרמב"ם בכלי המקדש גופי' צ"ע שמסיים שכל שררה שבישראל זוכה לעצמו ולזרעו משמע דוקא לזרעו ובתחילה כ' או הראוי ליורשו משמע שאר קרובים ולא נודע אם הרישא דוקא או סיפא דוקא היינו לו ולזרעו אמנם הנראה דהרמב"ם לא ס"ל דשאר יורשים יורשין שררות רק בנים או גם בן בתו דמקרי זרע וכבר כתבתי דמקרי בנים בקרא כדאמרינן ביומא למ"ד שבטו של לוי לא עבדו ע"ז ע"כ קרא ואת בניו לא ידע קאי אבני בתו והלכה כן כדאמרינן בחגיגה ו' ע"ב שבטו של לוי שלא עבדו ע"ז הם הקריבו עיי"ש. א"כ הרמב"ם אינו סותר דבריו שמתחלה כ' או הראוי ליורשו קאי ג"כ אבני בתו ואח"כ כ' לו ולזרעו וטעם הרמב"ם דלא פסק כתוספתא כבר כתבתי לעיל משום דפוסק דטובת הנאה אינו ממון וכל ענין שררות כיון דהשררות אינו של אב רק של הציבור אינו יכול להוריש רק טובת הנאה וטובת הנאה אינו ממון רק דגלי קרא בבנים ולא בשאר יורשים כנלע"ד:

ד ובעיקר הדין אם בן ברתא כבן במדרש רבה פ' ויגש אמר ר' יהודה בר' אלעאי בני בנות אינן כבנים אך י"ל דמדרש קאי בשיטת ירושלמי יבמות פ' הבא על יבמתו דאמרינן שם בני בנות אינן כבנים אבל בש"ס דידן אמרינן ביבמות בני בנות כבנים וכן הלכה. ולפ"ז י"ל דר' יעקב דאמר לזקנו רב אחא בר יעקב בסוטה מ"ט לאו ברך אנא אלא בר ברתך ופירש"י ואיני מחויב לכבדך ס"ל כירושלמי דבן ברתא אינו כבן ומ"ה אין מחויב לכבדו אבל להלכה דקיי"ל שהוא כבן מחויב לכבדו כמו אב' אביו ודו"ק. כ' זה הערה יקרה. ובקונטרס הנ"ל הביא ראי' דבן בתו יורש גדולתו מדאמרינן לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבל ומחוקק מבין רגליו אלו בני בנים של הלל שמלמדין תורה ברבים. וכ' תוס' בסנהדרין דף ה' ד"ה דהכא דרבי שהיה נשיא הי' מנקבות של בית דוד וכן הוא בירושלמי פ"ט מכלאים הרי דבני הבת יורשים שררות והוא ראיה נכונה. אך מה שכ' בקונטרס דמה"ט אמר רבי בירושלמי פ"ט דכלאים כל מה דיימא לי בר נש עביד חוץ ממה שעשו זקני בתירה לזקני, דשרון גרמין מנשיאותי' ומניני' אין סליק ר"ה ריש גלותא להכא אנא מותיב לעיל מיני דהוא מן יהודה ואנא מן בנימין דהוא מן דוכרי' ואנא מן נקבתא דמן הדין הי' לרבי להסתלק מן הנשיאות דבשעה שנתמנה לא הי' מזכרים של בית דוד הראוים להמנות וירש רב' ואח"כ כשבא ר"ה שהוא מזכרים רבי נדחה מפניו זה ליתא דאין בזה דין ירושה ממש וכיון דבשעה שנתמנה רבי לא הי' מזכרים כיון שעלה שוב לא ירד דלכתחלה חייב למנות מזכרים. אמנם כשכבר נתמנה לא נדחה שוב אך אמר שיושיבהו למעלה ממנו ויכבדהו יותר דהוא מזכרים כדאמרינן ג"כ בש"ס דידן בסנהדרין ה' דשבט עדיף ממחוקק וכ' תוס' דטעמי' דראש גולה מזכרים ונשיא מנקבות אמנם לגוף הדין דבן בתו יורש נ"ל דראיתו נכונה [ובסדר הדורות גבי ר' יהודא הנשיא טעות נזדקר בדפוס שכ' דרבי אביו מיהודא ואמו מבנימין וצ"ל אביו מבנימין ואמו מיהודא] ודע דמה שכתבתי לעיל דבן בתו יורש מכח אבי אמו דמקרי בן אף דאמרינן בב"ב קמ"ג דנודר מבנים מותר בבני בנים מ"מ דוקא בלשון בני אדם לא מקרי בן אבל בלשון תורה מקרי בן וע' עוד בש"ע ח"מ סי' רמ"ז בשם הירושלמי לענין בנות אם מקרי בנים והארכתי מזה בתשובה. והנה מה שכתבתי לעיל דחתנו הוא מכח אשתו אינו יורש שררות כדמוכח מתשו' עבודת הגרשוני זה כתבתי לדעת הגרשוני. אמנם בתשובה כתבתי להורות דחתנו כבנו לענין ירושת הרבנות כמ"ש בסוף תשו' רמ"א בשם ז' הגאון מ' שאול:

מ"מ נ"ל פשוט דבן בתו קודם לחתנו. ולדינא כיון שכתבתי דבן בתו הוא כבן על כן יש להבחור חזקת שמשות ובשגם שכבר התחיל בעבודה זו בהסכמת הפרנס וכתורה עשה אשר צוה לו לשמש וכיון שעלה לא ירד אך זה הדבר תלוי בדעת הבד"צ לבחון אם הבחור הולך בדרכי מישרים ויפלס נתיב היראים ואז ישאר בחזקת אביו זקינו ומחויבים קרוביו להתאמץ שיעשה שידוך וישא אשה שלא יהי' פנוי:

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה