אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן סט

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן סט

סימן סז

ב"ה:

פרעמישלא תרו"ם לפ"ק:

להרב הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה היחסן המפורסים מ' מאיר ר"פ נ"י האבד"ק ליקאווא במדינת פולין:

ע"ד משרת הרבנות דק' בייאלא דליטא אשר הרב הגאון אב"ד דשם שבל"ח והניח אחריו אלמנה באין משען ומשענה וחתנו הוא אחיו הוא גדול בתורה וירא ד' מרבים על כן רבים מהעיר יבקשו שחתן הרב יכהן פאר וימלא מקום חותנו ולעומת זה נמצא בהעיר משפחה גדולה אשר רוצים למנות אחד ממשפחתם אשר ירד מנכסיו ושאל כת"ה אם יש לחתן הרב המנוח זכות עפ"י ד"ת שימלא מקום חותנו ואם יש להצד שכנגדו דין עני המהפך בחררה וכו' גם שאל אם הקרובים יש להם דיעה בהעיר לקבל את קרובם וכמה שיעור הקורבה אם דוקא קורבא דאורייתא או אף דרבנן או אפי' הכשרים לעדות אין להם דיעה. אם הם בעלי משפחה כי הבע"ב טוענים שלא יבואו הקרובים במספר הדיעות:

א תשובה כבר ראה כת"ה את התשובה הנדפסת בסוף תשובת רמ"א בשם הגאון מ' שאול בהגאון זקנינו מ' העשיל זצלה"ה. הנה משם יראה שחתנו בכלל זרעו יחשב ובכלל מה שאמרו חז"ל כל מי שפוסקין גדולה פוסקין לו ולזרעו אחריו חתנו בכלל ושם פוסק דאם עשו קהל תקנה שלא יקבלו לרב מי שיש לו צד קורבה אמרינן מצד אומדנא כמו שלא הי' כוונתם על הרב הממונה מכבר כן לא הי' כוונתם על זרעו אחריו וגם חתנו בכלל. אמנם מענין ירושה וזכות הרבנות לא מיירי שם אך מסוף התשובה שכ' בשם הרמ"א ומהר"ם פדואה שאין לדחות בן מהשררה אם הוא ראוי ומייתי זאת לענין השאלה דידי' מבואר דגם חתנו יש לו דין כבן לענין זה ולענין דינא נלפע"ד דאם נאמר דיש בחזקת רבנות דין ירושה אין לחתנו דין ירושה דהוא אינו יורש וברמב"ם מבואר ה' מלכים פ"א וז"ל ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המנוין שבישראל ירושה לבנ"י ולבני בנים ולעיל מזה כ' וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה א"כ חתן שאינו יורש אין זוכה בשררות ואף אם הבת יורשת כיון שכ' הרמב"ם קודם לזה וכן כל משימות שבישראל אין ממנים אלא איש אין להבת דין ירושה ולא לבעלה שהוא אינו יורש (ועמדו לפנינו לדון בנידון הנשים המשגיחות בבהכ"נ בעזרת נשים אם בתה יורשת זכותה והסכימו הבד"צ דהבת אין לה זכות דלא מצינו משימות בישראל בנשים. וכן משמע בשו"ת עבודת הגרשוני סי' מ"ט שכ' שאין לבנות לירש שררות אביהן) אמנם באמת מדינא דאורייתא בלא"ה אין דין ירושה ממש בשררות דלאו ממון הוא להורישו לבניו ואף אם יש איזה זכות ממון ל"ה רק זכות מבחוץ כמו טובת הנאה דלאו ממון הוא להורישו לבניו ורק שהתורה רבתה בשררות דין ירושה מקרא ובזה ניחא מה שקשה למ"ל קרא דלמען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו וגם קרא דשבעת ימים ילבשם הכהן. תחתיו מבניו כדדרשינן ביומא ע"ג ותיפוק ליה דדין ירושה כבר מבואר וע"כ דלולא הקרא לא הי' יורש דאין זה זכות ממון לירש מדינא. וכן מצאתי בשו"ת מהרי"ק סי' קס"א שכ' לענין כלי קודש שעשה אביו והוא תובע מהקהל דאין זה אלא זכות מבחוץ כדין טובת הנאה. ואע"ג דלענין שררות מצינו שבנו קודם אם הוא ראוי יש לחלק בין שררות להך דהכא עיי"ש. ובתשובה הארכתי בזה (ע' ח"ר סי' ל"ד) ועכ"פ כיון שאין זה מטעם ירושת נכסי אביו אך קרא גלי שחיוב למנותו אחרי אביו י"ל דאינו דומה לירושת ממון דחתנו אינו יורש לענין שררות דמקרי זרעו גם חתנו יש לו זכות אם הוא ראוי לכך. וש"ב הגאון מלבוב יפה העיר בשואל ומשיב ק' ח"ב סי' י"ט מרש"י שבת כ"ג דאמרינן שם הרגיל בנרות הו"ל בנים מהוגנים וסיפרו שם דר"ג חליף ותני אפיתח' דבי נשא דר' שיזבי ופרש"י חמיו חזי דהוי רגיל בשרגא טובא אמר גברא רבא נפיק מהכא נפיק מנייהו רב שזבי ופרש"י דחתנו כבנו הרי דבלשון חז"ל חתנו כבנו: ב ולי יש ראיה בענין זה ממרדכי ב"מ פ"ג סי' רכ"ב שכ' בנתן לא' משכון ונתן לו רשות להשאיל לבניו גם חתניו בכלל דבלשון ב"א חתניו בכלל בניו דבעל כאשתו וכל הסמוכים עליו בכלל כדאמרינן כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ואמו בכלל כדמוכח בגמ' וכיון דבלשון ב"א חתניו כבניו ה"ה בלשון חכז"ל דהיכא דל"מ להדיא חילוק בין לשון בני אדם ללשון חז"ל אין לחלק כמ"ש תוס' יבמות ע"א ד"ה והני מילי דילפינן ללשון נדרים מלשון קרא היכי דלא מצינו להדיא חילוק וכש"כ דאין לחלק בין לשון חכמים ללשון קרא אף דאמרינן בחולין קל"ז ע"ב לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמו אין לחלק בלי ראי'. הן אמת דדברי המרדכי לדעתי לא נאמרין לכלל דבלשון בני אדם חתניו בכלל בניו דלדעתי אין ספק דנודר מבניו מותר בחתנו והוא ק"ו מנודר מבניו מותר בבני בנים כדאמרינן בב"ב קמ"ג וביו"ד סי' רי"ז ובני בנים קרובים יותר מחתנו וכש"כ דמותר בחתנו עוד צ"ע אם נאמר דחתנו בכלל בנים בלשון ב"א אמאי בסי' רמ"ז באומר נכסי לבני ולא הי' לו אלא בן ובת הכל לבנו ואמאי לא נימא שינתן לחתנו ג"כ מיהו משם אין ראי' דשם מיירי בשכ"מ ובשעת מיתה ודאי אין חתניו בכלל. כדאיתא בטוש"ע חו"מ סי' רמ"ז בשם הירושלמי דלענין בנות אם המה בכלל בנים יש חילוק בין בריא לשכ"מ וה"ה לענין חתניו. אך גם בבריא צ"ע ולדעתי לא כ' כן המרדכי רק לענין אי הרשה להשאיל לבניו גם חתניו בכלל דמסברא לא הקפיד בין בניו לחתניו משא"כ לענין נדרים או לשולח חפצים לבניו דבנות בכלל מ"מ חתניו אינו בכלל וק"ו מבני בנים (ועיין תשובות שבות יעקב ח"א סי' קס"ט דמייתי לתוס' פסחים נ"ד דלא מצינו שיקרא לבן אשתו בנו וצ"ע שלא הביא דברי התוס' קידושין כ"ב דתמר לא היתה בת דוד רק בת אשתו ונקראת מבנות המלך. וזה סותר לתוס' פסחים וגם בח"מ ס"ס מ"ב מייתי רמ"א דברי הגהות מיימוני דלא כתוס' פסחים הנ"ל):

ג ולדינא בנ"ד כיון שכ' הרא"ש בב"ב קמ"ג היכא דליכא בנים ודאי בנות בכלל ה"ה לענין חתנו י"ל היכא דליכא בנים חתנו כבנו לענין שקודם לאחר למנותו לשררה והוא בכלל בנים לירש גדולתו. ולפמ"ש בעשרה מאמרות הובא במג"א סי' נ"ג דכל המינוין שהם כתר תורה אין בניהם קודמין רק מתקנה הלל ואילך. ומה שהקשה עליו הגאון מלבוב בשואל ומשיב הנ"ל מהא דמקשה בכתובות ק"ג ע"ב ברבי הא קרא כתיב ואת המלוכה נתן ליתורם ומה ראיה ממלוכה לכתר תורה כבר כתבתי בתשובה לישב דשם הי' נשיאות שהוא ענין מלכות כמבואר בעשרה מאמרות להדיא. א"כ כיון דלא ירושה הוא רק מתקנה משום שלא יהיו בני ת"ח אשר אין להם מבוא ללמוד עסק אחר אצל אביהם רובצים אחרי מות אביהם בעוני ולחץ ובזיון והוא כבוד התורה ע"כ גם חתניו הי' בכלל התקנה ובתשו' הרשב"א סי' צ' משמע שמה שבחזן הבן קודם הוא רק ממנהגא וח"ס או"ח סי' י"ג תמה דהרי ילפינן מקרא ונ"ל לפ"מ שהבאתי בתשו' אחת (הוא בח"ר סי' ל"ד) דברי השלטי הגבורים להרב מ' אברהם הרופא שכ' בטעם דמשוח מלחמה אין הבן יורש שררתו כמבואר ביומא ע"ג משום דכל עניני שררות אינו צריך לימוד כל כך משא"כ משוח מלחמה שצריך לימוד רב לדעת תכסיסי מלחמה ע"כ אין הבן יורש שררתו אם לא יבחרו בו ומה"ט כתבתי דכתר תורה אין הבן יורש רק מתקנות הלל לפי שצריך לימוד רב להורות ולהוכיח לעם ד'. ואולי מה"ט גם בש"ץ ל"ה רק ממנהגא לפי שדבר זה תליא בנעימות הקול ובלימוד הנגינה ומזה יש ללמוד שעכ"פ הבן או חתן הרב צריך שימלא מקום הרב בתורה וביראה ובהוראה שיוכל להורות לעם ד' הדרך אשר ילכו בה אשר על כן אם חתן הרב המדובר בו הכי הוא הדבר ברור שהוא קודם לכל רב למנותו ויש בזה דין עני המהפך וכו' על המעכבים בידו:

ד וע"ד אשר שאל אם אותן הבעלי בתים שמגידים חות דעתם למנות קרוביהם נכנסים למנין בדבר התמנות הרב לע"ע לא מצאתי מבואר אך לפי המבואר בתשו' ח"ס חו"מ סי' ק"ס דאותן הבעלי בתים שהגידו חוות דעתם בשביל שוחד ממון אין נכנסים למנין ואין התמנותם כלום דהב"ב צריכין להגיד חות דעתם בלי נגיעת ממון מזה יש ללמוד ה"ה על קרוביהם לא יוכלו להגיד דהמה קרובים ונוגעים ואם הדבר כן יש לומר דאותם שהם פסולי עדות אין נכנסין למנין ומ"מ איני יודע אם המנהג כן. כי כפי המבואר בח"מ סי' ל"ז דהמנהג לקבל עדות בעניני הקהל אף מקרובים אולי גם זה נכלל בכלל המנהג ועיין בנוב"י קמא סי' כ"א לענין שמאים דהמנהג להכשיר אף קרובים. אך באמת יש לחלק דבעניני הקהל או בענין מס כיון שבלא"ה כל אנשי העיר נוגעין ע"כ גם קרובים כשרים משא"כ בענין התמנות הרב אנשי העיר אינם נוגעין לבחור אחד מהרבנים על כן הקרובים ופס"ע אין מצטרפין כנלענ"ד ודע דקצת צ"ע בתשו' הגאון מ' שאול הנדפס בתשו' רמ"א שכ' דאם עשו תקנה שאל יקבלו רב שיש לו קרובים אין קרובי אשתו בכלל וכן משמע במשנה ד' פ"ט דנגעים בהר"ש שם בהג"ה ובפי' הרמב"ם ואין שם שום משמעות וע' בח"ס לענין קרובי אשתו בחח"מ סי' קכ"ז לענין ירושה ואכ"מ להאריך. וד' ירים קרן אחיו וקרן התורה:

והנני ידידו דו"ש:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה