שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן ס
ב"ה:
פרעמישלא תרל"ח לפ"ק:
להרב הה"ג מ' יחיאל מאיר הלוי נ"י אבד"ק מילניצא:
ע"ד אשר ישחוט בק' שו"ב, ולא יקח פרס הקצוב לכת"ה. ומקפח פרנסתו, ושוחט השני אשר חתם באיסור שחיטה שלא ישחוט מבלי קחת הפרס הקצוב לכת"ה, יבדוק דבר הצריך בדיקה ומקפח פרנסתו ע"י כן:
תשובה הדבר ברור שאסור לאכול משחיטה זו. הן מפאת שהשו"ב הוא מזיק ורודף ומקפח פרנסת הרב והרי מבריח מכס המלך הוא גזלן ועובר על לא תגזול כמבואר בסי' שס"ט. כש"כ מנת הרב שהוקצב לו עפ"י ד"ת ואם השוחט מורגל בכך ועבר ע"ז כמה פעמים והוא מומר לדבר אחד צריך בדיקת סכין להרמב"ם ואם השו"ב השני יסייע בידו, להבריח מנת הרב, גם הוא עובר ואם הוא חולק עם הגזלן ג"כ הוא פסול כמבואר בתומים ובנתיבות סי' ל"ד וגם הוא צריך בדיקת סכין ואסור לאכול משחיטתו. והשו"ב שכתב באיסור שחיטה שלא ישחוט ועתה יבדוק בלי פרס הרב אם כי הוא לא ישחוט יש לדון אם אינו עובר על השבועה כי הכתב אינו לפני' כידוע דבשבועה הולכים אחר כוונת הענין ולא אחר הלשון כמבואר בסי' רי"ח וכש"כ בנודר או נשבע לחבירו או הולכים בתר אומדנא דאף שאמר שלא ישחוט אין הולכין אחר הלשון רק אחר הכוונה דלא יכשיר בשר עד שיקח פרס הרב למען יהי' פרס הרב נכון ובטוח ועיין בח"מ סי' ע"ג ברמ"א ס' ח' בשם מהרי"ק בנשבע לפרוע לחבירו אפי' אם עקר דירתו צריך להוליכו אחריו שכ' דאין הולכין אחר הלשון בנשבע לחבירו. ובש"ך חולק עליו ומסיי' בצ"ע וע' בח"מ ס"ס ס"א ע"כ יש לצדד אף בנ"ד וספק איסורא לחומרא ולכן ימחול לזרז השוחטים שלא ישחטו ויבדקו בלי שיקחו פרס הקצוב לו כי שחיטתם אסורה ואם יוסיפו לעשות בשאט נפש יאסרו עולמית. וגם אנשי דק' היראים יזהרו שלא להתגאל בפתבו מאכלות אסורות לאכול משחיטה כזו שעוברים על לא תגזול. ומובטחנא שיצייתו הקהל והשוחטים:
והנני ידידו: