אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › סימן נו

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · סימן נו

סימן נה

ב"ה:

פרעמישלא תרל"ח לפ"ק:

לחתני הרב הה"ג החריף ובקי מ' נתן לעווין וכעת אבד"ק פאקשאן נ"י: א ששאלת בש"ס דזבחים ד' דיליף כל הזבחים דבעי לשמן למצוה מהיקשא דזאת התורה דאתקש לשלמים א"כ לר"א דס"ל מנחות פ"ב דפסח אינו בא אלא מן החולין ילפינן מפסח מצרים דלא כר"ע דיליף מהיקשא דזאת התורה דלא ס"ל לר"א היקש זה וכ"כ תוס' מנחות ב' דר"א לא ס"ל ההיקש א"כ מנ"ל לר"א דכל הקדשים בעי לשמן למצוה ובשלא לשמן לא עלה לשם חובה הנה בפשיטות י"ל דדוקא בפסח לא ס"ל ההיקש הואיל דלא כתיב פסח בהאי קרא משא"כ בשאר קדשים. וכן הוא להדיא ברש"י ד' ז' ע"ב ד"ה פסח מנלן שכ' דלא כתוב בהאי קרא דזאת התורה. אמנם באמת למסקנא דזבחים ז' דדרשינן להקריב את קרבניהם זה בכור ומעשר ופסח. שוב פסח כתיב ג"כ בהאי קרא הדרא קושיתך לדוכתא (ולפמ"ש יד מלאכי בכללי האלף אות ל' וצל"ח פסחים כ"ח ע"ב דדוקא ללמוד דבר אחד מחבירו בכל דיניו שייך לומר אין היקש למחצה אבל לא ללמוד זה מזה וזה מזה י"ל דר"א יליף חטאת משלמים בהיקשא ולא שלמים מחטאת אמנם כבר הארכתי על דברי היד מלאכי) אך התוס' חולין כ"א ע"ב ד"ה מה חטאת כ' דטעם דלא דריש ר"א מהיקשא דז"ה לחולין משום דלא שייך בכל הקרבנות דאיכא קרבנות נדבה דלא אתי מחולין א"כ לענין דבעי לשמה דשייך בכל הקרבנות שפיר ס"ל לר"א היקשא דזאת התורה והנה אשר הקשית עוד דר"א גופי' ס"ל דאשם ששחט שלא לשמו פסול כחטאת ויליף מקרא דכחטאת כאשם ובחטאת גופי' ילפינן בדף ח' למצוה מהיקש דזאת התורה ולעיכוב מקראי ואם ל"ל לר"א ההיקש דזאת התורה מנ"ל לר"א בחטאת לעיכובא ותירצת בדרך נכון מאוד דשם בדף ח' אמרינן לא לכתוב בנזיר ותיתי מהנך מה להנך שכן אין להם היתר בשאלה ומשמע דאם היינו יכולין למילף נזיר מחטאת חלב ומצורע קרא דנזיר מיותר וילפינן מקרא זה לעיכובא וא"צ למילף מהיקשא דזאת התורה וכיון דר"א ס"ל אין שאלה להקדש ה"ה בנזירות ע' עירוכין כ"ג לדידי' קרא דנזיר אתיא לעיכובא ויליף מנזיר לכל החטאות הנה דבר חכמה אמרת אמנם עדיין צ"ע דמנזיר לא יוכל לילף לחטאת חלב שכן יש עמו דמים אחרים. ונהי דבנזיר גופי' ידעינן אבל בשאר חטאות מנלן וכפי הנראה הרגשת בזה אבל לא תירצת. אמנם לפ"מ שתירצתי קושיתך בדברי תוס' חולין כ"א ע"ב ניחא. והנה הקשית קו' גדולה לר"א דס"ל עירוכין כ"ג כב"ש דאין שאלה להקדש וע"כ ס"ל אין שאלה בנזירות דאמרינן בנזיר ט' דלמ"ד אין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות וא"כ אמאי אמרינן נזיר ל"ב שטפוהו רבנן לר"א ואוקמי בשיטתייהו והיינו דאם ס"ל לר"א פותחין בנולד אמאי לא אמר שם להנזירים שישאלו אף דהוי נולד וע"כ חזר ר"א. ואיך מוכח דילמא מ"ה ל"א ר"א שישאלו משום דס"ל אין שאלה בנזירות ומצאתי בטורי אבן חגיגה י' שהקשה כן ונ"ל לישב דהנה באמת שיטת המבי"ט דמדאורייתא מתירין נדר ושבועה אף בלא פתח וחרטה ורבים חולקים עליו דגם מדאורייתא בעי פתח וחרטה והנה אי ס"ל דל"ב פתח וחרטה מדאו' איך ס"ל לב"ש אין שאלה להקדש ויליף בגמ' מדס"ל הקדש טעות הקדש ובשלמא אי היתר נדרים משום פתח דמשוה לנדר טעות שפיר מוכיח מדס"ל לב"ש הקדש טעות הקדש מוכח דל"מ שאלה אמנם אם נימא דהיתר נדרים אינו מטעם נדר טעות מדאורייתא רק חכמים יכולין להתיר נהי דמדרבנן בעי פתח אין ראי' ממה דס"ל לב"ש הקדש טעות הקדש דמ"מ כיון דמדאורייתא מתירין בלא פתח אף חכמים לא אסרו בהקדש טעות רק בלא שאלה הקדש טעות הקדש וע"י שאלה מותר מדאורייתא בלא טעות. וע"י טעות מותר אף מדרבנן וע"כ מוכח דמדאורייתא בעי פתח שיהי' נדר טעות. אמנם י"ל דזה תליא אי פותחין בנולד דבודאי נולד לא משוה לנדר טעות כיון דלא שכיח ל"ה טעות מעיקרא אך מאן דס"ל פותחין בנולד דס"ל מדאורייתא מותר ע"י שאלה בלא פתח ולכן פותחין בנולד ומאן דס"ל אין פותחין בנולד דהיתר נדרים דוקא בטעות דמעיקרא. ומעתה י"ל דהא דס"ל לר"א אין שאלה בה בהקדש היינו למה דשטפוהו רבנן לר"א ואוקמוהו בשיטתייהו דאין פותחין בנולד ובעי שיהי' דוקא נדר טעות ולכן אם הקדש טעות הקדש ל"מ שאלה וה"פ נזירות בטעות לב"ש הוי נזירות. אבל אם ס"ל לר"א פותחין בנולד ול"ב נדר טעות דוקא ס"ל לר"א יש שאלה בהקדש ובנזירות ושפיר הוכיח בגמ' דשטפוהו רבנן לר"א והרבה יש לפלפל בזה ואקצר הפעם:

ג עוד נלע"ד לישב קושיתך בפשיטות לפמ"ש בספרי חא"ה סי' פ"א אות ב' לישב קו' הש"ך הא דס"ל לר"א יש שאלה בתרומה והרי ס"ל אין שאלה בהקדם וכתבתי דכיון דתרומה ניטלת במחשבה מ"ה מהני שאלה ותוכן דברי דתוס' כתבו בב"ב ק"כ בטעמא דב"ש דל"מ שאלה דס"ל דאמירתו מבטל מחשבתו וכיון דאמר שיהי' הקדש אף דמחשבתו הי' בטעות מחשבתו לא מבטל אמירתו. וכ"ז בהקדיש באמירה אבל בהקדיש והחרים במחשבה דל"ה אמירה והמחשבה הי' בטעות ודאי לא מהני ומ"ה מהני שאלה לשוי' מחשבה בטעות עיי"ש דברים ערבים א"כ לפמ"ש הטו"ז א"ח סי' תקס"ב ס"ק ח' דנדרי תענית מהני במחשבה עיי"ש וה"ה נזירות מהני במחשבה דהוי כנדרי תענית א"כ בקיבל נזירות במחשבה ודאי מהני שאלה אף לר"א ושפיר הוכיח בגמ' דנזיר ל"ב דשטפוהו רבנן לר"א דמדשתיק ר"א ולא אמר דעכ"פ הנזירי' שקיבלו במחשבה הנזירות ישאלו ועכ"פ הי' לשאול אולי ימצאו נזירים שקבלו במחשבה ומדלא שאל ש"מ שחזר בו וס"ל אין פותחין בנולד ודו"ק שוב נזכרתי דמ"ש דנזיר מהני בלב כמו נדרי תענית להטו"ז ליתא דתוס' כ' נזיר ב' ד"ה ודילמא דנזיר ל"מ בלב דכתיב כי יפליא עיי"ש (וכבר כתבתי כן בספרי ליו"ד סי' ב' אות ד') אך מ"מ כ"ל דלב"ש מהני נזירות בלב דבשבועות כ"ו אמרינן אמר בלבו צריך להוציא בשפתיו דתרומה וקדשים הוי ב' כתובים ואין מלמדין ולמ"ד מלמדין חולין מקדשים לא גמרינן ולפ"ז כיון דס"ל לשמאי הזקן בקדושין מ"ג ב' כתובים מלמדין והתוס' כ' ביבמות קי"ז דב"ה מסתמא ס"ל כהלל הזקן וה"ה לב"ש ואם ס"ל לב"ש ב' כתובים מלמדין ע"כ צ"ל בטעם דגמר בלבו צריך להוציא בשפתיו דחולין מקדשים לא ילפינן וכיון דס"ל לב"ש דהקדש טעות הקדש כן נזירות בטעות מועיל בנזיר ט' ופירש המפרש דנזיר דגופו קדוש כהקדש דמי עיי"ש, א"כ יהי' מועיל לב"ש נזירות בלב. ושפיר הקשה בגמ' דהו"ל לר"א לישאל אם ימצאו נזירי' שקיבלו בלב דלדידי' מהני נזירות בלב והי' לו לומר שישאלו וע"כ אין פותחין בנולד דשטפוהו רבנן לר"א ואמנם אף למ"ד דשמאי ס"ל אין מלמדין ניחא דנ"ל דאף בנזיר עובר לפניו ואמר אהא מ"מ מהני שאלה, אף לב"ש לפמ"ש התוס' הטעם דל"מ שאלה דמחשבתו אינו מבטל אמירתו א"כ באומר אהא י"ל אהא בתענית קאמר או למיפטר קרבנותיו רק בגמ' תירץ בנזיר דקאמר בלבו ומהני המחשבה בצירוף אמירתו וכיון דשאלה עוקר מחשבתו ומשוה לה טעות ל"מ מלת אהא לשוי' נזיר באופן דאף לב"ש מהני שאלה ואמאי לא שאל ר"א ע"ז וע"כ שטפוהו רבנן ודו"ק:

ד הן אמת דלפ"ז קשה בב"ב ק"כ דמקשה לב"ש דאין שאלה בהקדש זה הדבר דשחוטי חוץ למאי אתי והקשיתי בספרי סי' הנ"ל דילמא אתי לשאלה בשחוטי חוץ מה שהקדיש במחשבה וכתבתי כיון דיליף לשאלה בגז"ש דזה הדבר דראשי המטות ובנדרים ל"מ בלב ע"כ לא קאי אהקדש במחשבה רק בדיבור ושפיר מקשה לב"ש ולפי מה שביארתי דאף הקדש ע"י ידים שאין מוכיחות מהני שאלה א"כ בנדרים נמי משכחת נדר ע"י יד שאין מוכיח למ"ד הוי ידים ובזה מהני שאלה אף לב"ש ומה מקשה לב"ש והרבה יש לפלפל ואקצר: ה ודרך אגב אמינא בזבחים ח' דאמרינן נזיר מחטאת לא ילפינן שכן ישנו בשאלה וקשיא דהרי חטאת חלב לאו דוקא דכל חטאות קרי חטאת חלב ובודאי חטאת דשחוטי חוץ בכלל חטאת ושחוטי חוץ ישנן בשאלה ואמאי לא ילפינן נזיר מיני' וכבר הקשה כן בטהרת הקודש ולומר דסוגיא זו כב"ש דשחוטי חוץ ל"מ שאלה אי אפשר דלדידהו גם נזיר ליתא בשאלה וכעת נ"ל הנה בב"ב ק"כ דריש בגמ' זה הדבר דשחוטי חוץ לומר דמהני שאלה ולב"ש אתיא דעל השחיטה חייב ולא על המליקה ובזבחים ק"ז ס"ל לר' ישמעאל דזה הדבר אתיא דעל השחיטה חייב ולא על המליקה ולכאורה ר' ישמעאל הכי יסבור כב"ש ולכן נ"ל הנה בתשובה אחת כתבתי [ע' בספרי ליו"ד ח"ר סי' מ"ה אות א' וסי' קל"ד אות ב"ג] דמהסבר' בש"ח ל"מ שאלה דאכלה כולה אין נשאלין עלי' כיון דליתא בעולם וה"ה בשחוטי חוץ ליתא להקדושה בעולם דרש"י כ' בזבחים קי"א סוף ע"ב דשחוטי חוץ אם עלה ירד דיצא מידי מעילה דכמאן דקטלינהו דמי א"כ אין הקדושה בעולם ואמאי ישאל ורק כיון דגלי קרא ע"כ צ"ל כיון דחייב השוחט מלקות או בשוגג קרבן מ"ה מהני שאלה כדאמרינן בשבועות כ"ח ויסבור ר' ישמעאל אף דבכל הקדש מהני שאלה בש"ח דליתא להקדושה בעולם ל"מ שאלה ומ"ה מוקי זה הדבר למליקה וזה ישוב נכון ולפ"ז י"ל דסוגיא דזבחים ח' אתיא כמאן דס"ל יש שאלה בנזירות ומ"מ בשחוטי חוץ ל"מ שאלה כר' ישמעאל הן אמת דעדיין קשיא דהרי באוכל דבר שחשב לאכול חוץ לזמנו חייב כרת ובשוגג קרבן אף דזה יכול לשאול על ההקדש אם נשאר עוד כזית. דאף שכתבו תוס' כריתות י"ג דהיכא דנזרק דמו כהלכתו ליתא בשאלה מ"מ במחשב לאכול חוץ לזמנו לא נזרק דמו כהלכתו ואיתא בשאלה ומ"מ חייב קרבן ומחטאת זה נילף לנזיר וצ"ע ואין להאריך בזה:

ו והנה רגע זו נתחדש לי הערה אחת אעתיקה פה הנה בתוס' חולין ט"ו מייתי ראי' בד"ה המבשל דר"י דס"ל במזיד לא יאכל עולמית היינו לו אבל לאחרים שרי מדמוקי במרובה רבנן דפטרו מדו"ה כר"י הסנדלר ולא מוקי. כר"י ונ"ל הנה רבא ס"ל חולין פ"א שחט עולה ואח"כ חולין פטור דאכילת מזבח לא"ש אכילה וכ' תוס' ד"ה עולה דלענין שחיטה ראוי' הוי שא"ר ע"ש וקשיא ממשנה דפסחים ס"ג ס"ל לר"י אף התמיד חייב משום שוחט על החמץ וקשיא הרי תמיד הוי עולה וא"ת משום שוחט על החמץ דהוי שא"ר עיין רש"י במשנה שם לר"ש וצ"ל דר"י ס"ל שא"ר ש"ש ובהכי מיושב הא דלא דר"ש ר"ש זבחי המיוחד לי דכשיטתי' ס"ל דא"פ על התמיד דעולה הוי שא"ר וכיון שהוכחנו דר' יהודה ס"ל שחיטה שא"ר ש"ש. לא ניחא לגמ' לאוקמא רבנן דפטור מדו"ה כר"י דהרי אמרינן שם דס"ל לרבנן שא"ר ל"ש שחיטה ור"י ס"ל שמה שחיטה ולא ניחא לאוקמא דסבר כר"י בחדא ולא באידך ולכן מוקי כר"י הסנדלר. וכ"ז לרבא אבל ר' יוחנן חולק בחולין שם וס"ל אכילת מזבח שמה אכילה וע' ב"ק ע"א וכתובות ל"ד דמשמי' דר' יוחנן משני בטובח ע"י אחר. ע"כ יש לפלפל עוד ודוק:

ז ואשר כתבת בסוף המכתב על מש"כ (ע' בס' ליו"ד ח"א סי' קמ"ז אות ב') אתוס' ריש פ' דם חטאת ד"ה שנטמאה דא"ר מדרבנן מקרי א"ר דבר תורה וכתבת דלתוס' אתיא דלא כר"י וע"כ כר"מ ור"מ ס"ל בסוכה כ"ג דא"ר מדרבנן מקרי ראוי מדאוריי' יש לחלק בין איסור זמני לאיסור עולמית וכ"כ המ"ל ה' נערה דאיסור שיש לו היתר לא משוה א"ר מדרבנן לא"ר מדאורייתא וע' בספרי סי' ו' אות ז' וסי' נ"ד אות ב' ואין להאריך בזה יותר:

והנני חותנך אוהבך:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה